JETHRO
> JETHRO  >
56 Verses | Page 2 / 2
(Version Jean de Pauly)


Afficher / Cacher
(Ⅰ)


[92a]  
[...] “ Souviens-toi (Ex., XX, 8) (56) de sanctifier le jour de sabbat. ” De même que le membre qui porte la marque de l’Alliance sacrée constitue la synthèse de tous les autres membres du corps, de même le commandement relatif à la sanctification du jour de sabbat constitue la synthèse de tous les autres commandements de l’Écriture. Quiconque sanctifie le sabbat a autant de mérite que s’il avait observé tous les commandements de l’Écriture. [...]
- (שמות כ׳:ח׳) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ דָּא אִיהוּ רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא. וּבְגִין דִּבְּהַאי בְּרִית קַיְימִין כָּל מְקוֹרִין דְּשַׁיְיפֵי גּוּפָא, וְאִיהוּ כָּלַל כֹּלָּא. כְּגַוְונָא, דָּא שַׁבָּת אִיהוּ כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא בֵּיהּ תַּלְיָין, וְקִיּוּמָא דְּשַׁבָּת, כְּקִיּוּמָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא, מַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא.

רעיא מהימנא

פִּקּוּדָא כ''ד, לְמֶהֱוִי דָּכִיר יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. רָזָא דְּשַׁבָּת, הָא אוֹקִימְנָא בְּכָל אִינּוּן דּוּכְתֵּי, יוֹמָא דּוּכְרָנָא דְּנַיְיחָא דְּעָלְמָא וְאִיהוּ כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא. וּמַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא. וְהָא אִתְּמַר, דּוּכְרָנָא דְּשַׁבָּת, לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּכָל זִינֵי קִדוּשִׁין. מַאן דְּאִדְכַּר לְמַלְכָּא, אִצְּטְרִיךְ לְבָרְכָא לֵיהּ, מַאן דְּאִדְכַּר שַׁבָּת, צָּרִיךְ לְקַדְּשָׁא לֵיהּ וְהָא אִתְּמַר.

זָכוֹר לִדְכוּרָא אִיהוּ. שָׁמוֹר אִיהוּ לְנוּקְבָּא. (ודא בלא פרודא) יוֹם שַׁבָּת, רָזָא דְּכָל מְהֵימָנוּתָא, דְּתַלְיָא מֵרֵישָׁא עִלָּאָה, עַד סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, שַׁבָּת אִיהוּ כֹּלָּא.

תְּלַת דַּרְגִּין אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן שַׁבָּת. שַׁבָּת עִלָּאָה. שַׁבָּת דְּיוֹמָא. שַׁבָּת דְּלֵילְיָא.

השלמה מההשמטות (סימן ח)

בְּרָזָא דְּשָׁמוֹר דִּבּוּר לַיְלָה. דְּהָא הִיא תּוֹרַת ה', תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָה לִיְהוֹשֻעַ וְגוֹ' וְהָא אִתְעָרוּ עַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְּאִילּוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הַא כְּתִיב (דברים ל״א:כ״ה-כ״ו) וַיְצַּו מֹשֶׁה אֵת הַלְויִּים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְיָ לֵאמֹר לַקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזְּה, וְדָא לְלֵיוָאֵי אִתְחֲזִי לְהַאי. לְהַאי דְאֲחִיד בְּשִׁמְשָׁא. וּמַלְכָּא דְּאַתְיָיא מִנִּיהּ, מֹשֶׁה. נָהִיר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל אַרְבְּעִין שְׁנִין שִׁמְשָׁא בְּיוֹמָא, וְתּוֹרַת ה' דָא מָעֲלֵי דְשַׁבַּתָּא בְּרָזָא חֲדָא וְכוּ': (עד כאן מההשמטות) וְכֻלְּהוּ חַד וְאִקְרֵי כֹּלָּא שַׁבָּת. וְכָל חַד, כַּד אִיהוּ שַׁלְטָא, נָטִיל לְחַבְרוֹי, וְזָמִין לוֹן בַּהֲדֵיהּ, בְּהַהוּא שׁוּלְטָנוּ דִּילֵיהּ. וְכַד הַאי אָתֵי לְעָלְמָא, כֻּלְּהוּ אַתְיָין וּזְמִינִין בַּהֲדֵיהּ.

כַּד אָתֵי לֵילְיָא, זַמִין בַּהֲדֵיהּ לְשַׁבָּת דִּימָמָא, וְזַמִין לֵיהּ בְּהֵיכָלֵיהּ, וְאִתְטָמַּר בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְהַאי אַתְיָא, שַׁבָּת עִלָּאָה אִתְמְשָׁךְ עָלֵיהּ, וכֻלְּהוּ גְּנִיזִין בְּהֵיכְלָא דְּלֵילְיָא וּבְגִין דָּא סְעוּדָתָא דְּלֵילְיָא חָמוּר מִבְּיְמָמָא (ס''א כדביממא.)

כַּד אָתֵי יְמָמָא, זַמִין בַּהֲדֵיהּ לִתְרֵין אִלֵּין אַחֲרָנִין, דַּרְגָּא עִלָּאָה וְדַרְגָּא תַּתָּאָה, דָּא דְּאַנְהִיר לֵיהּ, וְדָא דְּאִתְנְהִיר מִנִיהּ. וְכֹלָּא כַּחֲדָא אִקְרֵי שַׁבָּת, וְשַׁלְטִין בְּיוֹמָא דְּשַׁבָּת. וְאִלֵּין תְּלַת דַּרְגִּין, אִינּוּן כְּלָלָא ורָזָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, נְבִיאִים וּכְתוּבִים. מַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא.

תְּרֵין מַרְגְּלָן אִינּוּן, וחַד סִיכָתָא בַּהֲדַיְיהוּ, בְּגַוַּויְיהוּ, דְּקָאִים בֵּין הַאי וּבֵין הַאי. מַרְגְּלָא עִלָּאָה לֵית בֵּיהּ גּוָֹון, לֵית בֵּהּ חֵיזוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא.

הַאי מַרְגְּלָא, כַּד שָׁאֲרִי לְאִתְגַּלְיָיא, נַהֲרִין, ז' אַתְוָון גְּלִיפִין, בַּלְטִין וְנֹצְּצִּין וּבְקָעִין בְּקִיעִין וקַסְטִירִין, ונַהֲרִין כָּל חַד וְחָד. וְאִינּוּן ז' אַתְוָון, אִינּוּן תְּרֵין שְׁמָהָן מְחֻקָּקִין בְּהַהוּא מַרְגְּלָא. וּבְיוֹמָא דְּשַׁבָּת, נָצְּצִּין וְנָהֲרִין, וּפַתְחִין פִּתְחִין, וְנַפְקֵי וְשַׁלְטֵי. וְאִינּוּן אהי''ה יה''ו, מִתְנָצְּצֵּי אַתְוָון, וּבִנְצִּיצּוּ דִּלְהוֹן, עָאלִין דָּא בְּדָא, וְנַהֲרִין דָּא בְּדָא.

וְכַד עָאלִין דָּא בְּדָא, נָהֲרִין דָּא מִגּוֹ דָּא, בִּתְרֵין גַּוונִין. חַד גּוָֹון חִוָּור, וְחַד גּוָֹון סוּמָק. וּמֵאִינּוּן תְּרֵין גַּוונִין, אִתְעֲבִידוּ תְּרֵין שְׁמָהָן אַחֲרָנִין, עַד דְּסַלְּקִין אַתְוון לְשֶׁבַע שְׁמָהָן.

א' נָפִיק וְנָצִּיץ, ועָאל בְּאָת ו', ונָהֲרִין תַּרְוַויְיהוּ, בִּתְרֵין גַּוְונִין, ואִינּוּן תְּרֵין שְׁמָהָן, חַד אִקְרֵי ידו''ד, וְחַד אִקְרֵי אֵ''ל, וְנַהֲרִין כַּחֲדָא. ה' נָפִיק ונָצִּיץ, וְעָאל בְּאָת ה' וְנָהֲרִין תַּרְוַויְיהוּ, בִּתְרֵין גַּוְונִין, וְאִינּוּן תְּרֵין שְׁמָהָן, חַד אִקְרֵי יֶדוִֹד רָזָא דֶּאֱלֹהִים. וְחַד אִקְרֵי אֱלהִים. וְנָהֲרִין כַּחֲדָא. י' עָאל בְּי', וְנַהֲרִין וּנְצִּיצִּין כַּחֲדָא, וְעָאלוּ דָּא בְּדָא, וְנַהֲרִין תַּרְוַויְיהוּ, גְּלִיפִין מְחֻקְּקָן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן זַקְפָן רֵישָׁא, נְהִירִין מְנַצְּצִּין עַנְפִּין סַלְּקִין מֵהַאי סִטְרָא, וּמֵהַאי סִטְרָא, ואִינּוּן חַד סָרֵי עַנְפִּין.

וְאִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון דְּנַהֲרָן, מִתְחַבְּקָן דָּא בְּדָא, אִינּוּן יְדוֹ''ד יְדוֹ''ד מצּפץ מצּפץ, בְּרָזָא דִּתְלֵיסָר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי. וְאִלֵּין תְּרֵין אַתְוון, כַּד עָאלִין דָּא בְּדָא, וְכַד מִתְחַבְּקָן דָּא בְּדָא, (וכד מתדבקן דא בדא) זַקְפִין רֵישָׁא, ונָהֲרָן וּמְנַצְּצָּן עַל כֹּלָּא, בְּאִינּוּן חַד סָרֵי עַנְפִּין, דְּנָפְקִין בְּכָל
(Ⅰ)
[92b]  
[...] “ Souviens-toi de sanctifier le jour de sabbat. ” Peut-on commander à quelqu’un de se souvenir ? La mémoire est-elle donc au pouvoir de l’homme ? Dans la région céleste dont le sabbat est l’image, il n’y a point d’oubli. Aussi quiconque sanctifie le sabbat s’élève à cette région où règne l’éternel souvenir.
C’est pourquoi l’Écriture dit : “ Souviens-toi de sanctifier le sabbat ”, ce qui veut dire : Si tu sanctifies le sabbat, tu seras élevé aux régions supérieures où règne le souvenir ; car l’oubli n’existe que dans les régions inférieures. Dieu voulait par ce commandement élever le peuple saint à la région sainte. [...]
- סְטָר.

ה' דְּאִשְׁתְּאַר, אִיהִי סַלְּקָא בִּשְׁמָא חַד, לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדַיְיהוּ, ואִיהִי אֲדֹנָי. וְכָל אִלֵּין שְׁמָהָן, בַּלְטִין וְנֹצְּצִּין וְנַפְקֵי וְשַׁלְטֵי בְּהַאי יוֹמָא. כֵּיוָן דְּאִלֵּין שַׁלְטֵי, נָפַק הַהוּא מַרְגְּלָא עִלָּאָה, בָּלְטָא מְנַצְּצָּא. וּמִגּוֹ נְצִּיצּוּ דִּילָהּ, לָא אִתְחָזִי בָּהּ גּוָֹון.

כַּד נָפְקָא, בָּטַשׁ בְּאִלֵּין שְׁמָהָן, חַד שְׁמָא מִנַּיְיהוּ אֲדֹנָי, דְּאִיהוּ שְׁבִיעָאָה, מִתְעַטְרָא ועָאל בְּמַרְגְּלָא תַּתָּאָה, וְאִתְיְישָׁב שְׁמָא אַחֲרָא תְּחוֹתֵיהּ, וְאִיהוּ י''ה. וְאִסְתְּחַר הַהוּא מַרְגְּלָא עִלָּאָה בֵּיהּ, וּמִתְעַטְרָא הַהוּא נְצִּיצּוּ דְּנָצִּיץ, בְּהַאי שְׁמָא.

לְבָתַר דְכָנִישׁ (נ''א דבטש) בְּהָנֵי שְׁמָהָן, נָפְקִין מִינַיְיהוּ שִׁבְעִים עַנְפִּין לְכָל סְטָר, וּמִתְחַבְּרָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, וְאִתְעָבִיד רְתִיכָא וְכֻרְסְיָיא חֲדָא, לְהַהוּא מַרְגְּלָא עִלָּאָה, ושָׁלְטָא בְּעִטְרוֹי, מַלְכָּא בְּכֻרְסְיָיא, בְּיוֹמָא דָּא, וְחַדֵּי כֹּלָּא. כֵּיוָן דְּחַדֵּי כֹּלָּא, יָתִיב מַלְכָּא עַל כֻּרְסְיָיא, וְסַלִיק בְּשִׁבְעִין עַנְפִּין כֻּרְסְיָיא, כִּדְקָאמְרַן.

וְאִינּוּן תְּרֵין (תרומה קל''ב ע''א) אַתְוָון, סַלְּקִין וְנַחְתִּין, וְנָהֲרִין וּמִתְעַטְרִין אַתְוון כ''ב, (ס''א בכ''ב אתוון) כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא. בַּטְשֵׁי בִּתְרֵי (קל''ב ע''א) אַתְוָון קַדְמָאֵי, וְסַלְקֵי לְחָד, בְּשִׁית שְׁבָטִין, וּלְחַד בְּשִׁית שְׁבָטִין אַחֲרָנִין. וְאִלֵּין אִינּוּן י''ב שְׁבָטִין דְּיִשְׂרָאֵל עִלָּאָה.

תּוּ, אִלֵּין תְּרִין אַתְוון, (נ''א קדמאי סלקין) סַלְּקִין ונַחְתִּין, וּבַטְשֵׁי בִּתְרֵין אַתְוון, דְּסוֹפָא דכ''ב אַתְוון. וסַלְקֵי, חַד בְּחָמֵשׁ דַּרְגִּין, וְחַד בְּחָמֵשׁ דַּרְגִּין. וְאִלֵּין עֶשֶׂר אֲמִירָן (ס''א לשכללא) לְאַכְלְלָא לְכ''ב אַתְוון, י''ב שְׁבָטִין בִּתְרִין אַתְוון, (ס''א קדמאי) כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא וָעֶשֶׁר אֲמִירָן דִּתְרֵין אַתְוון דְּסוֹפָא, הָא כ''ב אַתְוָון, דְּסוֹפָא דְּאוֹרַיְיתָא. ורָזָא דָּא, יָרִית מַרְגְּלָא עִלָּאָה, בְּהַהוּא כֻּרְסְיָיא דְּע''ב, ונָהֲרִין כ''ב אַתְוָון.

מַרְגְּלָא תַּתָּאָה, בְּשַׁעֲתָא דְּיָתִיב מַרְגְּלָא עִלָּאָה בְּהַהוּא כּוּרְסְיָיא דְּע''ב, ונַהֲרִין כ''ב אַתְוון. כְּדֵין הַהוּא מַרְגְּלָא תַּתָּאָה דְּהוּא בְּחָשׁוֹכָא, מִסְתַּכֵּל בְּהַהוּא נְהִירוּ, בְּחֵילָא דְּתּוּקְפָּא דְּאִינּוּן אַתְוון, דְּאִתְרְשִׁים בְּהוֹן, דְּאִקְרוּן אֲדֹנָי, וּכְדֵין אִתְנְהִיר וְסָלִיק הַהוּא נְהוֹרָא, וְנָטִיל כָּל אִינּוּן כ''ב אַתְוון עִלָּאִין, ושָׁאִיב לוֹן הַהוּא מַרְגְּלָא בְּגַוִּיהּ, וְנָהִיר נְהִירוּ דְּנָצִּיץ לְע''ב עֵיבָר.

כֵּיוָן דְּהַאי מַרְגְּלָא, נָצִּיץ ושָׁאִיב לְאִינוּן אַתְוָון בַּהֲדָהּ, כְּדֵין מַרְגְּלָא עִלָּאָה אִתְמְשַׁךְ בַּהֲדַיְיהוּ, וְאִתְדַּבָּק מַרְגְּלָא בְּמַרְגְּלָא, והֲוִי כֹּלָּא חַד. וְדָא אִיהוּ רָזָא חֲדָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא, וְהָא אוֹקִימְנָא.

אַתְוון, כַּד נָצְּצִּין מֵהַאי סִטְרָא, וּמֵהַאי סִטְרָא, דָּא אִיהוּ סִיכָתָא דִּי בְּגַוַּויְיהוּ, בֵּין מַרְגְּלָא לְמַרְגְּלָא, כְּדֵין אִתְעָבִידוּ רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּמ''ב אַתְוון. בְּכֹלָּא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּע''ב אַתְוון, דִּרְתִיכָא עִלָּאָה, וְכֹלָּא, הַאי והַאי, אִתְקְרֵי שַׁבָּת, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּשַׁבָּת. (ע''כ רעיא מהימנא).

זָכוֹר רָזָא דִּדְכוּרָא אִיהוּ, רָזָא דִּדְכוּרָא דְּנָקִיט כָּל שַׁיְיפֵי דְּעָלְמָא עִלָּאָה. אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, לְאַסְגָּאָה מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, דְּאִיהוּ לַיְלָה, וְדָא אִיהוּ אֶת. לְקַדְּשׁוֹ, דְּאִצְטְרִיךְ קְדוּשָׁה מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא, וּלְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ כַּדְקָא חֲזִי.

זָכוֹר, אֲתָר דְּלֵית לֵיהּ שִׁכְחָה, וְלָא קַיְּימָא בֵּיהּ שִׁכְחָה דְּהָא לֵית שִׁכְחָה (בראשית קצ''ג ע''ב) בַּאֲתָר דִּבְרִית עִלָּאָה, וְכָּל שֶׁכֵּן לְעֵילָּא. וּלְתַתָּא, אִית שִׁכְחָה, אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ לְאַדְכְּרָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים קט) יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבוֹתָיו וְגוֹ'. וְאִית תַּמָּן מְמָנָן, דְּאַדְכְּרָן זַכְיָין דְּבַר נָשׁ, וְחוֹבוֹי.

וְלֵית שִׁכְחָה קָמֵי כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, מַה דְּאִיהוּ קָמֵיהּ. וּמַאן אִיהוּ קָמֵיהּ. זָכוֹר. וְכָּל שֶׁכֵּן לְעֵילָּא. בְּגִין דְּכֹלָּא רָזָא דִּדְכוּרָא אִיהוּ, וְתַמָּן אִתְגְּלִיף רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יד''ו. וּלְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא, וּבַמֶּה אִתְקַדָּשׁ. בְּזָכוֹר, דְּהָא מִנֵּיהּ נָטִיל כָּל קִדּוּשָׁן וְכָל בִּרְכָּאן. וְדָא, כַּד מִתְעַטְּרֵי מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, עַל עַמָּא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת, בִּצְלוֹתִין וּבְבָעוּתִין, וּבְסִדּוּרָא דְּחֶדְוָה.

וְאִי תֵּימָא, זָכוֹר, לָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא, דְּהָא מִנֵּיהּ נָפְקִין כָּל קְדוּשִׁין דְּעָלְמָא. לָאו הָכִי. דְּהָא דָּא אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא בִּימָמָא, וְדָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא בְּלֵילְיָא, וְכָל קְדוּשִׁין נַטְלִין לוֹן יִשְׂרָאֵל לְבָתַר, וְאִתְקַדְּשָׁן בְּקִדּוּשֵׁי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
(Ⅰ)
[93a]  
[...] (Ex., XX, 12) “ Honore ton père et ta mère. ” C’est en faisant de bonnes œuvres que l’homme honore le plus son père et sa mère ainsi qu’il est écrit : “ Le père du juste tressaille d’allégresse ; celui qui a donné la vie au sage trouvera sa joie en lui. ” C’est de cette façon qu’on doit honorer son père et sa mère. On doit aussi honorer son père et sa mère en mettant à leur disposition tout l’argent qu’on possède. On doit à son père et à sa mère les mêmes honneurs qu’à Dieu. Car l’homme est la propriété de trois associés : Dieu, le père et la mère. Aussi doit-il des honneurs semblables à tous les associés dont il est la propriété. L’Écriture promet la longévité en récompense de l’observation de ce commandement. Par longévité, l’Écriture entend la vie éternelle. Par les mots : “ ... Sur la terre que le Seigneur ton Dieu te donna ”, l’Écriture entend cette région supérieure d’où l’on contemple la majesté divine comme dans un miroir qui réfléchit la lumière. Pour quelle raison la longévité n’est-elle promise comme récompense que dans ces deux commandements : “ Honore ton père et ta mère ” et : “ Renvoie la mère et garde les petits ” ? Parce que ces deux commandements valent à l’homme la vie éternelle, alors même qu’il ne les accomplit pas avec l’intention de faire la volonté de Dieu. Tandis que toutes les autres bonnes œuvres [...]
- (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, בְּכָל זִינֵי יְקָר, לְמֶחדֵי לוֹן בְּעוֹבְדֵי דְּכַשְׁרָאָן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי כ״ג:כ״ד) גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, וְדָא אִיהוּ יְקָרָא דַּאֲבוֹי וּדְאִמֵּיהּ.

רעיא מהימנא

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. כַּבְּדֵהוּ בִּכְסוּת נְקִיָּיה, דְּהַיינוּ כַּנְפֵי מִצְּוָה, (משלי ג׳:ט׳) כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, דָּא תּוֹרָה וּמִצְּוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ג׳:ט׳) אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ וגוֹ. דְּעָנִי לָאו אִיהוּ בַּר נָשׁ, אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְּוֹת, אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּבָתַר דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְּוֹת, דְּעֻתְרָא דְּבַר נָשׁ אוֹרַיְיתָא וּמִצְּוֹת.

וּבְגִין דָּא, כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנֶךָ, ולָא תִּשְׁתַּדֵּל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּדֵי לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, ולא תֹאמַר אֶקְרָא בַּעֲבוּר שֶׁיִּקְרְאוּנִי רַבִּי, אֶלָּא (תהלים לה) גַּדְּלוּ לַיְיָ' אִתִּי. כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנֶךָ, כְּבֵן דְּאִיהוּ חַיָּיב בִּיקָרַא דַּאֲבוֹי וְאִמֵּיהּ.

בְּגִין דְּאִיהוּ מְשׁוּתָּף מִתְּרֵין טִפִּין, דְּמִנְּהוֹן נוֹצַּר בַּר נָשׁ. מִטִפָּה דְּאַבוּהָ, חִוָּורוּ דְּעַיְינִין, וְגַרְמִין וְאֵבָרִין. וּמִטִפָּה דְּאִמֵּיהּ, שָׁחוֹר דִּי בְּעַיְינִין, וְשַׂעֲרָא וּמַשְׁכָא וּבִשְׂרָא. וְרַבִּיאוּ לֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְעוֹבָדִין טָבִין.

דְּבַר נָשׁ חַיָּיב לְלַמֵּד בְּנוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִּיב, (דברים ו׳:ז׳) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. וְאִי לָא אוֹלִיף לֵיהּ אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדִין, כְּאִילּוּ עָבִיד לֵיהּ פֶּסֶל, וּבְגִין דָּא לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל. וְעָתִיד לִהְיוֹת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וּמְבַזֶּה אָבוּי וְאִמֵּיהּ, וְגוֹזֵל מִנֵּיהּ כַּמָּה בִּרְכָּאן. דְּהוֹאִיל ואִיהוּ עַם הָאָרֶץ, חָשִׁיד אִיהוּ עַל כֹּלָּא, ואֲפִילּוּ עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגִילוּי עֲרָיוֹת, וְעֲבוֹדָה זָרָה. דְּמַאן דְּאִיהוּ עַם הָאָרֶץ. וְאָזִיל לַאֲתָר דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, וְלָא יָדַע לְבָרְכָא, חַשְׁדִינָן לֵיהּ דְּאִיהוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. (ע''כ רעיא מהימנא).

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנְךָ. מֵהוֹנֶךָ: מִמָּמוֹנֶךָ. מֵהוֹנֶךָ: מֵחִנְּךָ. בְּחֶדְוָה דְּנִגוּנָא, לְמֶחדֵי לִבָּא, דְּהָא דָּא חֶדְוָה דְּלִבָּא, כְּגַוְונָא דָּא נִגּוּנָא דְּכָל עָלְמָא. עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָאָן דְּהַהוּא בְּרָא, חַדֵּי לִבָּא דְּאָבוּהָ וּדְאִמֵּיהּ. מֵהוֹנֶךָ, מִמָּמוֹנֶךָ לְכָל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ.

כְּגַוְונָא דְּבַר נָשׁ אוֹקִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְאַבָּא וּלְאִמָא, בְּגִין דְּשׁוּתָּפוּתָא חֲדָא אִית לוֹן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלֵיהּ. וּכְמָה דְּאִצְטְרִיךְ לְמִדְחַל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמִדְחַל לְאָבוּהָ וּלְאִמֵּיהּ, וּלְאוֹקִיר לוֹן כַּחֲדָא, בְּכָל זִינֵי יְקָר.

לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ, בְּגִין דְּאִית יוֹמִין לְעֵילָּא, דְּתַלְיָין בְּהוּ חַיֵּי בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא. וְאוֹקִימְנָא עַל אִינּוּן יוֹמִין דְּבַר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא לְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ קַיְימִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְהוּ אִשְׁתְּמוֹדְעָן חַיֵּי דְּבַר נָשׁ. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ' אֱלהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ. אַבְטָחוּתָא לְאִתְהַנְיָא בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא, וְרָזָא דָּא עַל הָאֲדָמָה, דָּא אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא, בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, דְּנָהֲרִין מִגּוֹ מַבּוּעָא דְּכֹלָּא.

מַאי שְׁנָא, בְּאִלֵּין תְּרֵין פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, דִּכְתִּיב בְּהוּ לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ, בְּדָא, וּבְשִׁלּוּחַ הַקֵּן. אֶלָּא תְּרֵין פִּקּוּדִין אִלֵּין, כֻּלְּהוּ תַּלְיָין לְעֵילָּא. אַבָּא וְאִמָא, רָזָא דְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר כַּחֲדָא. וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ. וּבְשִׁלּוּחַ הַקֵּן, דִּכְתִּיב, (דברים כ״ב:ז׳) שַׁלַּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְגוֹ', רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּלָא אִתְיְיהִיב בֵּיהּ רְשׁוּ לְאִסְתַּכְּלָא, וְאִצְטְרִיךְ לְשַׁלֵּחַ מִגּוֹ שְׁאֵלְתָּא וְאִסְתַּכְּלוּתָא בֵּיהּ.

וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, דִּכְתִּיב, (דברים ד׳:ל״ב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים וְגוֹ' מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. אֲבָל לְעֵילָּא מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם, שַׁלַּח תְּשַׁלַּח מֵרַעְיוֹנֶיךָ לְמִשְׁאַל.

וּבְדָא כְּתִיב, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, לְמַעַן אִיטַב לָךְ לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְמַעַן יִיטַב לָךְ. וְיַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. לְמַעַן יִיטַב לָךְ, הַהוּא אֲתָר דְּאוֹטִיב לְכֹלָּא, וְאִיהוּ עָלְמָא דְּסָתִים וְגָנִיז. וְהַאֲרַכְתָּ
(Ⅰ)
[93b]  
[...] ne valent à l’homme la vie éternelle que s’il les accomplit dans le but de faire la volonté de Dieu ; car ce n’est point l’action qui vaut à l’homme une récompense, mais l’intention qui l’a déterminée. Mais comme très peu d’hommes savent accompagner leurs bonnes actions de cette intention qui est si chère à Dieu, David demanda à Dieu qu’il daigne récompenser la bonne action, alors même qu’il n’y a pas l’intention. C’est pourquoi il a dit (Ps., XC, 17) : “ Conduis d’en haut les ouvrages de nos mains ”, ce qui veut dire : que Dieu daigne suppléer à l’intention qui manque dans la plupart des œuvres des hommes. “ Tu (Ex., XX, 13-15) ne tueras point. Tu ne commettras point de fornication. Tu ne déroberas point. ” Entre les mots “ tu ne ”, et “ tueras ”, “ commettras de fornication ”, “ déroberas ”, il existe, dans l’Écriture, un signe disjonctif Pourquoi ? Parce que, sans cette indication, la défense de tuer se serait étendue même sur les animaux, la défense de commettre la fornication se serait étendue même sur les relations conjugales, et la défense : de dérober se serait étendue même sur l’acte de dérober par ruse le secret de son maître ou de son adversaire en justice.
C’est pourquoi l’Écriture se sert de ces signes disjonctifs, pour excepter de la défense les cas mentionnés. Mais le signe disjonctif ne figure pas dans le précepte : “ Tu ne porteras point faux témoignage ”, parce que le mensonge est défendu dans tous les cas imaginables, sans aucune exception. Bien que le précepte : “ Tu ne désireras point... ” soit également dépourvu de signe disjonctif, il y a une exception où le désir est permis : c’est de désirer le savoir et la vertu de son prochain.
C’est pourquoi l’Écriture spécifie : “ ... La maison de ton prochain, sa femme, son serviteur, etc. ”, d’où il résulte qu’on peut bien désirer ses connaissances et sa vertu. Les dix préceptes contenus dans ce chapitre constituent la synthèse de tous les commandements. Le jour où Dieu révéla ces préceptes, Israël pénétra tous les mystères renfermés dans l’Écriture, [...]
- יָמִים, כְּמָה דִּכְתִּיב, תִּקַּח לָךְ, בִּרְשׁוּתָא דְּבַר נָשׁ אִיהוּ.

וְאִי אִזְדָּמַן לֵיהּ עוֹבָדָא וִיכַוֵּון בֵּיהּ, זַכָּאָה אִיהוּ. וְאַף עַל גַּב דְּלָא מְכַוֵּין בֵּיהּ, זַכָּאָה אִיהוּ, דְּעָבִיד פִּקּוּדָא דְּמָרֵיהּ. אֲבָל לָא אִתְחַשִׁיב כְּמַאן דְּעָבִיד רְעוּתָא לִשְׁמָהּ, וִיכַוֵּין בֵּיהּ, בִּרְעוּתָא דְּאִסְתַּכְּלוּתָא בִּיקָרֵא דְּמָרֵיהּ, כְּמַאן דְּלָא יָדַע לְמִסְבַּר סְבָרָא, דְּהָא בִּרְעוּתָא תַּלְיָא מִלָּה לִשְׁמָהּ. וּבְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא לִשְׁמָהּ, אִסְתַּלָּק עוֹבָדָא לְעֵילָּא, וְאִתְתָּקַּן כַּדְקָא יֵאוֹת.

כְּגַוְונָא דָּא, בְּעוֹבָדָא דְּגוּפָא, אִתְתָּקַּן עוֹבָדָא דְּנַפְשָׁא, בְּהַהוּא רְעוּתָא. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לִבָּא, וּרְעוּתָא דְּבַר נָשׁ. וַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי לָאו תַּמָּן רְעוּתָא דְּלִבָּא דְּאִיהוּ עִקָרָא דְּכֹלָּא, עַל דָּא צַלֵּי דָּוִד וְאָמַר, (תהילים צ׳:י״ז) וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וְגוֹ'. דְּהָא לֵית כָּל בַּר נָשׁ חַכִּים, לְשַׁוָּאָה רְעוּתָא וְלִבָּא, לְתַקְּנָא כֹּלָּא וְיַעְבִיד עוֹבָדָא דְּמִצְוָה. עַל דָּא צַלֵּי צְלוֹתָא דָּא, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ.

מַאי כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. כּוֹנְנָה, וְאַתְקִין תִּקּוּנָךְ לְעֵילָּא כַּדְקָא יֵאוֹת. עָלֵינוּ, אַף עַל גַּב דְּלֵית אֲנָן יַדְעֵי לְשַׁוָּאָה רְעוּתָא, אֶלָּא עוֹבָדָא בִּלְחוֹדוֹי. מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. לְמַאן. לְהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְנָא. כּוֹנְנֵהוּ, בְּחִבּוּרָא חֲדָא בַּאֲבָהָן, לְמֶהֱוֵי מְתַּתְקְנָא בְּהוֹן, בְּהַאי עוֹבָדָא, כְּדְקָא יֵאוֹת.

השלמה מההשמטות (סימן ט זְהִ נִמְצָא בְּסֵפֶר ישן)

גָרְסִינָן בְּזוֹהַר, מַאן דְאֲחִיד בְּאוֹרַיְיתָא, סַמְכָא לֵיהּ וּמֵחֲזְקָהּ לֵיהּ עַל יַרְכוֹי, דְּלָא יִסְטֵי לִיְמִינָא וְלִשְׂמָאלָא. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין עִלָּאִין. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלהֵיכֶם וְגוֹ'.

וְתָּא חֲזֵי, כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל רָשִׁים לָהּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אָמַר (שמות כ׳:ב׳) אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ, בְּרָזָא דְחֶסֶד אַבְרָהָם אֲחִיד בָּהּ, וּלְקֳבְלֵיהּ מִצְוֹת עֲשֵׂה וְרָזָא דָא תַפְקִידָתָא קָמַיְיתָא דְּפָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, מִצְוֹת עֲשֵׂה הֲוָה. דִּכְתִיב (בראשית י״ב:א׳) לֵךְ לְךָ מֵאַרְצֶךָ וּבְּגִין כָּךְ חוּשְׁבָּן מִצְוֹת עֲשֵׂה רְמַ''ח כְּחֻשְׁבָּן אַבְרָהָם. (שמות ד׳:ט״ז) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים וְגוֹ' בְּרָזָא דִּגְבוּרָה דְאֲחִיד בָּהּ יִצְחָק, דְּכָל אִינוּן אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאִינוּן סָרְכִין מְמָנָן מִסִּטְרֵיהּ יַנְקִין, וְכֵן עֵשָׂו וְכָל אִינוּן מְמָנָן דִּילֵיהּ. דְּהָא יִצְחָק בְּמִצְוֹת לא תַעֲשֶׂה אֲחִיד. וְתַפְקִידְתָא קָמַיְיתָא דִּילֵיהּ, מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה הֲוָה, דִּכְתִיב (בראשית כ״ו:ב׳) אַל תֵרֶד מִצְרַיְמָה.

וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה מִסִטְרָא דְּדִינָא קָא אָתֵי, דְּהָא מַעֲנִישִׁין לֵיהּ לְּבַּר נָשׁ כַּד עֲבַר עֲלָהּ. וּבְּגִין כָּךְ חוּשְׁבָּן מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה בְּרָזָא דְדַרְגָא דִּילֵיהּ בְּרָזָא דְּשס''ה לְקָבֵל יוֹמִין דְשִׁמְשָׁא דְּנָהִיר מִסִטְרָא דִּגְבוּרָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ה׳:ל״א) כְּצֵאת הַשֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.

לֹא תִשָּׂא בְּרָזָא דִּגְבוּרָ''ה, דְּתִפְאֶרֶת דְּאִקְּרֵי אֶמֶת וְאִיקְרֵי בָּהּ יַעֲקֹב שְׁלֵימָא וְיָנִיק תְרֵין חוּלָקִין, מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תַּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים. וְעָאל לְכָל סִטְרִין לְרַחֲמֵי וּלְדִינָא, לְמִצְוֹת לא תַעֲשֶׂה וּלְמִצְוֹת עֲשֵׂה. וְאִיקְרֵי שְׁלִים בְּגִין דִּשְׁבוּעָה מִשְׁלָמָא אַתְיָיא.

וְעַל דָא בְּרָזָא דַּעֲשֶׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְכַמָּה דְּאִיהִי לא תַעֲשֶׂה כַּד אִיהִי לְשִׁקְרָא הָכִי אִיהִי מִצְוֹת עֲשֵׂה כַּד אִיהִי בֶּאֱמֶת. דִּכְתִיב (ירמיהו ד׳:ב׳) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְיָ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וּכְתִיב (דברים י׳:כ׳) וּבִשְׁמוֹ תִּשָׁבֵעַ. (שמות כ׳:ח׳) זָכוֹר אֵת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְשׁוֹ, בְּרָזָא דִּבְּרִית, דְּהוּא יְסוֹד דְאֲחִיד בֵּיהּ יוֹסֵף. וְעַל דָא אִקְרֵי שַׁבָּת, דְּהָא יוֹסֵף כָּל אִקְרֵי, שַׁבָּת נָמֵי כָּ''ל דְּכָל עִנוּגָא וְתַפְנוּקַא נָפִיק מִנֵּיהּ לְקַיְימָא עָלְמִין כֻּלְּהוֹן (כלהו). וְעַל דָא שַׁבַּתָּא כְּלָלָא (כלל) דַּעֲשֶׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, בְּגִין דיוֹסֵף נָמֵי בוּכְרָא דְּנָטִיל תְרֵין חוּלָקִין.

תָּא חֲזֵי בְּדִבְּרוֹת מִשְׁנֶה תּוֹרָה כְּתִיב (דברים ט״ו:ט״ו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הֲיִּיתָּ בְּמִצְרַיִם וַיִפְדֶךָ יְיָ אֱלהֶיךָ מִשָׁם, הָכָא אוֹלִיף לוֹן אוֹרַיְיתָא רָזָא עִילָאָה. דְּהָא הַהוּא צַדִּיקָא דְּאִזְדְבָן חַיִּים לְעַבְדָא בְּמִצְרַיִם וְאַחִילוּ (ודחילו) לֵיהּ, לָקֳבְלֵיה אִיהוּ זָכוֹר אֵת יוֹם הַשַׁבָּת.

וּבְגִין כָּךְ אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בְּבָעוּ מִנְּכוֹן הֲווּ דְכִירִין הַהוּא צַדִּיקָא דְּאִזְדְבָן עַל יְדַיְיכוּ וְהָוָה לְעַבְדָא בְּמִצְרַיִם, וּבְהַהוּא חוֹבָה אִתְגְּזַר עֲלַיְיכוּ לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּכוּ בְּמִצְרַיִם, וּלְכַפָּרָא הַהוּא חוֹבָה דְּזָבִּינְתוּן לֵיהּ. נָטְרוּ יוֹמָא דְשַׁבַּתָּא וְיִשְׁתְּבִּיק לְכוֹן, דְּהָא יוֹמָא דְּשַׁבָּת לָקֳבְלֵיה אִיהוּ, כְּדְּאוֹקִימְנָא בְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא.

יוֹמָא קַדְמָאָה לָקֳבְלֵיה דְּאַבְרָהָם, הַהוּא דִּכְתִיב (תהילים נ״ב:ג׳) חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם. יוֹמָא תִּנְיָינָא לָקֳבְלֵיה דְּיִצְחָק, וּבְגִין כָּךְ יָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵידָן עַלְמָא. יוֹמָא תְּלִיתָאָה לָקֳבְלֵיה דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ קַו אֶמְצָעִי, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בֵּיהּ בְּעוֹבָדָא דְּבְּרֵאשִׁית יִקָּווּ הַמַּיִם.

יוֹמָא רְבִיעָאָה לָקֳבְלֵיה דְדָּוִד, דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית א׳:י״ד) יְהִי מְאֹרֹת, מְאֹרֹת חַסֶר דְּהָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֵית לָהּ נְהוֹרָא מִדִילָה, אֶלָּא מָה דְאִתְיְיהִיב לָהּ עַל יְדָא דְצָדִיק, הַכִי נָמֵי דָּוִד כְּתִיב בֵּיהּ עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְלֵית חַיִים אֶלָא מָה דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ מִיוֹמֵי דְּאָדָם קַדְמָאָה שִׁבְעִין שְׁנִין. יוֹמָא חֲמִישָׁאָה לָקֳבְלֵיה דְּמֹשֶׁה. יוֹמָא שְׁתִיתָאָה לָקֳבְלֵיה דְאֲהַרֹן. וְאִינוּן שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית דִּלְעֵילָא אִינוּן דִּרְמִיזִין בְּקְרָא (דברי הימים א כ״ט:י״א) לְךָ יְיָ הַגְדוּלָ''ה וְהַגְּבוּרָ''ה וְהַתִפְאֶרֶ''ת וְהַנֶצַ''ח וְהַהוֹ''ד כִּי כָּ''ל, וְאִינוּן חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא.

בְּרָזָא דָא הַגְדוּלָ''ה בְּרָזָא דְּאַבְרָהָם. הַגְּבוּרָ''ה בְּרָזָא דְּיִצְחָק וְהַתִפְאֶרֶ''ת בְּרָזָא דְּיַעֲקֹב. הַנֶצַ''ח חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה. הַהוֹ''ד חוּלָקָא דְּאֲהַרֹן. כִּי כָּ''ל (לקבל) לְקֳבְּלֵיהּ חוּלָקָא דְּיוֹסֵף. הַמָמְלָכָ''ה חוּלָקֵיהּ דְּדָּוִד. וְיוֹסֵף שַׁבָּת אִקְרֵי לְתַתָּא לְקֳבֵל צַדִּיק חַי עָלְמִין, דְּאִקְּרֵי שַׁבָּת לְעֵילָּא וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב (דברים ה׳:ט״ו) עַל כֵּן צִוְּךָ יְיָ אֱלהֶיךָ.

תָּא חֲזֵי, כַּד בָּעוּ יִשְׂרָאֵל לְמִכְבָּשׁ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן אַקִּיפוּ לָהּ שִׁיתָא יוֹמִין. (זמנא) חֲדָא בְּכָל יוֹמָא, לְקָבֵל אִינוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְעֲלֵיהוֹן מִתְקַיֵּים עַלְמָא. וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה, שֶׁבַע זִמְּנִין, לְקָבֵל יוֹמָא דְשַׁבַּתָּא, דְּאִיהוּ לְקָבֵל צַדִּיק דְּאִיהוּ זַן לְהוּ וּמְקַיֵּים לְהוּ דִּכְתִיב (משלי ט׳:א׳) חַצְבָה עֲמוּדֶיהָ שִׁבְעָה. וּכְתִיב (משלי י׳:כ״ה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, אִיהוּ יְסוֹדָא וְעִיקָרָא דְּכָל אִינוּן זַכָּאִין. וְאִי לָאו זְכוּתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, לָא הֲווּ יַכְלִין לְמִכְבֶּשָׁהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט׳:ה׳) לא בְּצִדְקַתְךָ וּבְיוֹשֶׁר לְבָבְךָ וְגוֹ' וּלְמַעַן הַקִים אֵת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבוֹתֶיךָ. (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֵת אָבִיךָ, בְּרָזָא דְּנֶצַח דְאֲחִיד בָּהּ מֹשֶׁה וְיָנִיק לָהּ. דְּהָא מֹשֶׁה הֲוָה מוֹקִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא באוֹרַיְיתָא.

תָּא חֲזֵי, אִי לָאו אוֹרַיְיתָא דְּאִתְיְהִיבַת עַל יְדוֹי דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה רַבָּה, לָא הֲווּ יַדְעִין בְּנֵי נָשָׁא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא הֲווּ מוֹקְרִין לֵיהּ. דְּהָא עַל יְדָא דְּאוֹרַיְיתָא אוֹלִיף בַּר נָשׁ פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ וְאוֹקִיר לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְגִין כָּךְ כַּבֵּד אֵת אָבִיךָ, לָקֳבְלֵיה דְּמֹשֶׁה אִיהוּ.

דָּבָר אַחֵר, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, דָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְאֶת אִמֶּךָ, דָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. דִּכְּמָה דְּאַבָּא יָהִיב שֶׁפַע לְאִימָא, הָכִי נָמֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יָהִיב שֶׁפַע לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. לֹא תִּרְצָח לְקֳבֵל דַּרְגַּא דְהוֹ''ד דְאֲחִיד בָּהּ אַהֲרֹן וּבְּגִין כָּךְ לֹא תִּרְצָח. בְּגִין דְּכָד קַטְלִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, הַהוּא זִיוָא וְהוֹ''ד עִילָאָה דַעֲלֵיה נַטְלִין מִנֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל י׳:ח׳) וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עֲלַי וְגוֹ' וּבְגִין כָּךְ אַזְהַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִבְנֵי נָשָׁא, דְּהַהוּא שׁוּפְרָא עִילָאָה דְּיָהִיב עֲלֵיהוֹן דְּלָא יִטְלוּן לֵיהּ מִנְהוֹן וְאִיהוּ נָמֵי רָזָא דִּשְׁלָמָא. וּבְגִין כָּךְ קָאִים אַהֲרֹן לְכַפָּרָא וּלְנָכְסָא נִכְסָת קוּדְשִׁין, וְעַל פּוּמֵיהּ כַּפֶּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לֹא תִנְאַף בְּרָזָא דְצַדִיק דְאֲחִיד בָּהּ מַאן דְּאֲחִיד בָּהּ, וְאִיהוּ רָזָא דְחָכְמְתָא. דְּהָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְחַבְּרַת אֶלָּא בְּהַהוּא דְּחָזֵי לֵיהּ בִּיְסוֹדָא דְּעַלְמָא וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

דָּבָר אַחֵר, הָכִי אוֹלִיפְנָא בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, כַּבֵּ''ד, לְקָבֵל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. לֹא תִּרְצָח, לְקָבֵל דַרְגָּא דְנֶצָ''ח. לֹא תִנְאַף, לְקָבֵל דַרְגָּא דְהוֹ''ד. דָּבָר אַחֵר, כַּבֵּד לְקֳבֵל (בראשית א׳:י״ד) יְהִי מְאוֹרוֹת דְּעוֹבָדָא דְּבְּרֵאשִׁית. לא תִּרְצָח לְקֳבֵל (בראשית א׳:כ׳) יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּגִין כָּךְ נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא תִּקְטוֹל. לֹא תִנְאַף לְקֳבֵל (בראשית א׳:כ׳) תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּגִין כָּךְ לֹא תִנְאַף בְּאִתְּתָא דְּלָאו מִינָךְ, דְּלָאו אִיהִי בַּת זוּגָּךְ.

דָבָר אַחֵר, הוּא סִיּוּמָא דְּעֶשֶׂר אֲמִּירָן דְּאוֹרַיְיתָא, לְקָבֵל עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין רְאשִּׁיתָא דְּכֹלָּא, לְאַחָדָא סוֹפָא בְּרִישָׁא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. וְהָא דְּלָא שָׁארֵי בְּהוּ בְּקַדְמִיתָא, לְאוֹלָפָא רָזָא עִילָאָה עַד אָן אֲתָר אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ רְשׁוּתָא למֹשֶׁה, וּמֵאַן אֲתָר קַבִּיל אוֹרַיְיתָא מִזְעֵיר אַנְפִּין. אָמַר ז' אֲמִירָן, לְקָבֵל ז' דַּרְגִּין עִלָּאִין דִּרְמִיזִין בְּקְרָא לְךָ יְיָ הַגְּדוּלָה וְגוֹ' וְעַד הַהוּא אֲתָר אִסְתָּכָּל מֹשֶׁה דִּכְתִיב (מקרא זה כתמונתו לא נמצא בתורה, וראה שמות ל''ג י''א ודברים ל''ד י) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֵּר יְיָ עִם מֹשֶׁה. פָּנִים דָא בְּרָא קַדִּישָׁא, בְּפָנִים דָא בְּרַתָּא. פָּנִים דָא בְּרִית, בְּפָנִים דָא אֲרוֹן. וְכֵיוָן דְּאִתְחַבְּרוּ, דִּבֵּר יְיָ. וּמָאן אִינוּן, שִׁבְעָה אֲמִירָן. דְּאִינוּן (ואינון) ג' דַּרְגִּין עִלָּאִין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אִתְאַמָּרוּ לַקֳּבְלֵיהוֹן ג' אֲמִירָן בַּתְרָאִין וְסָלִיקו מִתַּתָּא לְעֵילָּא.

לֹא תִגְנוֹב, לְקֳבֵל אִימָא עִילָאָה בִּינָה דְּיַנְקָא מֵחָכְמָה, וּמָאן דְּאִית בֵּיהּ בִּינָה, אִקְרֵי מֵבִין דָבָר מִתּוֹך דָבָר, כְּמַאן דְּגָנִיב וְנָסִיב מָה דְּאִית בְּלִבָּא דְּחַכָם דְּאוֹלִיף לֵיהּ חָכְמָתָא. וְאוֹרַיְיתָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתָרֵי לְגַבֵּיהּ בִּינָה לְיַנְקָא מֵחָכְמָה, גְּנֵיבָה אִית מִסִטְרָא אַחֲרָא דְּאָסִיר, וְאָמַר לא תִגְנוֹב סְתָּם.

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ, לְקֳבֵל דַרְגָּא עִילָאָה דְחָכְמְתָא דְּהָא בַּר נָשׁ לא יָכִיל לַאֲתָבָא פִּתְגָּם, אֶלָּא בְּגִין דַרְגָּא דְּרוּחָא עִילָאָה דְחָכְמְתָא דְּאִית בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ט״ו:ב׳) הַחָכָם יַעֲנֶה דָּעַת רוּחַ. וְאַף עַל גַּב דְּהַאי עַנִיָּיה דְּאִיהוּ עָנִי, אִית בְּהוּ קִיוּמָא דְּעָלְמָא וְסִיוּעָא לְעַלְמָא לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ, וְאִיהוּ בְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא. אִית עֲנִיָּה מִסִטְרָא אַחֲרָא דְּאָסִיר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, לֹא תַעֲנֶה וְגוֹ'.

לֹא תַחְמוֹד, לְקֳבֵל דַרְגָּא סְתִימָאָה עִילָאָה דְּכָל מָּחְשְׁבָן בֵּיהּ תַּלְיָין, וְלֵית בְּעָלְמָא דְּיִנְדָע הַהוּא דַרְגָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ סְתִימָא דִּסְתִּימִין. וְכָד סָלִיק בְּמַחְשָׁבָה עִילָאָה טְמִירָא, בָּרָא עַלְמָא עִילָאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה בְּרִגְעָא חַדָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו מ״ח:י״ג) יַעַמְדוּ יַחְדָּו, וְהַהִיא מַחְשָׁבָה סְתִימָאָה. וּבַּר נָשׁ אִית לֵיהּ מַחֲשָׁבָה סְתִימָאָה, דְּלֵית דְּיָדַע בָּהּ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי. וְיָהֲבָה בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ לְמֶחְשָׁב מִילִין דְּאוֹרַיְיתָא, מִילִין דְמִצְוָה. בְּגִין (דההיא) דְּהַהוּא מַחֲשָׁבָה עִילָאָה נָגְדָא מַבּוּעִין דִּילָה לְאַתְרָא דְחָכְמְתָא וְלָא אִתְפְּרַשׁ כְּלָל.

וּמֵהָאי חָכְמָתָא עִילָאָה נַפְקַת תּוֹרָה וְנָגִיד שָׁקִיוּתָּה עַד הַהוּא אַתְרָא דְּחָכְמָה תַּתָּאָה דְּאִקְּרֵי מִצְוָה. וְעַל דָּא מַאן דְּחָשִׁיב לְמֶעְבַּד מִצְוָה כְּאִילוּ עֲשָׂאָה, בְּגִין דְּגָרִים לְמֵיתֵי סִפּוּקָא דְּבִרְכָאן מְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה עִילָאָה עַד אֲתָר דְּאִקְּרֵי מִצְוָה. וּכְאִילוּ עֲשָׂאָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר ט״ו:ל״ט) וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם. וּמַחֲשָׁבָה דָא רֵישָׁא דְכוֹלָא וְאַף עַל גַּב דְּבְּסִטְרָא דְמַחֲשָׁבָה עִילָאָה אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמִלִין דְמִצְוָה מִילִין, דְּלָאו מִצְוָה אֲסִירִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לא תַחְמוֹד.

וְתָּא חֲזֵי, מַאי טַעְמָא כּוּלְּהוּ אֲמִירָן לְקֳבֵל כָּל כִּתְרָא וְכִּתְרָא, מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּאַתְרָא דְּחָזֵי לֵיהּ וּמִצְוֹת לא תַעֲשֶׂה בְּאַתְרָא דְּחָזֵי לֵיהּ. וְאִינוּן תְלָתָא בַּתְרָאי אִינוּן לא תַעֲשֶׂה מִכְּלָלָא דַּעֲשֶׂה, כְּדְּאוֹקִימְנָא בְּכֻלְּהוּ. אַף עַל גַּב דְּהַאי שָׁרֵי, הַאי אֲסִיר. בְּגִין דְּאִינוּן לְקָבֵל עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין דְחֶסֶד וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים תַּלְיָין בֵּיהּ וְלָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא לְּמִצְוֹת עֲשֵׂה. בְּגִין כָּךְ דָיִיק מִנַיְיהוּ דְּלָא יִתְפָּנֵי בַּר נָשׁ (כהן גדול) לְסִטְרָא אַחֲרָא וְרָשִׁים לְהוּ בְּמִצְוֹת לא תַעֲשֶׂה וְאַזְהָר לוֹן לְּבְּנֵי נָשָׁא בְּלָאו, עַל הַאי אֲמִירָה בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא.

וּמָאן דְּעָבַר עַל הַאי, כְּאִילוּ אַעְבַּר עַל כָּל אוֹרַיְיתָא. בְּגִין דְּאִיהוּ לְעֵילָּא רֵאשִּׁיתָא דְכוֹלָא, כְּלָלָא דְכֹּלָא. וְאִי בַּר נָשׁ עֲבַר עַל הַאי וְאַסְטֵי מַחֲשַׁבְתֵּיהּ מֵאוֹרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין אִתְדַבַּק בְּסִטְרָא אַחֲרָא דְּשֶׁקֶר, וּכְדֵין אָתֵי לִידֵי לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ וְגוֹ'. כְּדְּאַשְׁכְּחָן גַּבֵּי אַחְאָב דְּחַמִיד כַּרְמָא דְּנָבוֹת וּכְדֵין אֲסְהִידוּ עָלֵיהּ שִׁקְרָא. וּמֵהָאי אָתֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבָּר עַל כֻּלְּהוּ אֲמִירָן. אֲבָל כַּד אִיהוּ אָזִיל בְּאוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא וְחַשִּׁיב בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקוּדוֹי, כְּדֵין אִתְפָּשַׁט הַהִיא מַחֲשָׁבָה בְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין מִסִטְרָא דֶּאֱמֶת מִסִטְרָא דִּמְהֵימָנוּתָא עִילָאָה.

וְתָּא חֲזֵי דְּהָא נֵעִיצִין כּוּלְּהוּ אֲמִירָן דְּלָא לְאַסְטָאָה מַחְשַׁבְתֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לִסְטַר אַחֲרָא. וְכַד בַּר נָשׁ מִתְדַּבָּק בְּהַאי, כְּדֵין כֻּלְּהוּ עָלְמִין מִתְמָלְאָן בִּרְכָאָן עִלָּאִין דְּנָגְדִין מֵעַתִּיקָא סְתִימָא דִּילָה: (עד כאן מההשמטות) (שמות כ׳:י״ג) לא תִּרְצַח. לֹא תִּנְאַף. לא תִּגְנֹב. לא. פָּסְקָא טַעֲמָא בְּכָל הָנִי תְּלָת. וְאִי לָא דְּפָסְקָא טַעֲמָא, לָא הֲוֵי תִּקּוּנָא לְעָלְמִין, וִיְהֵא אָסִיר לָן לְקָטְלָא נַפְשָׁא בְּעָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּיַעֲבוֹר עַל אוֹרַיְיתָא. אֲבָל בְּמָה דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר, וְשָׁרֵי.

לֹא תִּנְאַף. אִי לָאו דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר אֲפִילּוּ לְאוֹלָדָא, אוֹ לְמֶחדֵי בְּאִתְּתֵיהּ חֶדְוָה דְּמִצְוָה. וּבַמֶּה דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר וְשָׁרֵי.

לֹא תִּגְנֹב. אִי לָאו דְּפָסְקָא טַעֲמָא, הֲוָה אָסִיר אֲפִילּוּ לְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּרַבֵּיהּ בְּאוֹרַיְיתָא. אוֹ דַּעְתָּא דְּחָכָם, לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. אוֹ דַּיָּינָא דְּדָאִין דִּינָא לְפוּם טַעֲנָה, דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּרַמָּאָה, וּלְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּתַרְוַויְיהוּ, לְאַפָּקָא דִּינָא לִנְהוֹרָא. וּבַמֶּה דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר וְשָׁרֵי. (שמות כ׳:י״ג-י״ד) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. הָכָא לָא פָּסְקָא טַעֲמָא, בְּגִין דְּאָסִיר הוּא כְּלָל כְּלָל. וּבְכָל מִילֵי דְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁוִי רָזִין עִלָּאִין, וְאוֹלִיף לִבְנֵי נָשָׁא אָרְחָא, לְאִתְתַּקְנָא בָּהּ, וּלְמֵהַךְ בָּהּ. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ״ח:י״ז) אֲנִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶך תֵּלֵךְ.

אוּף הָכִי, (שמות כ) לֹא תַחְמֹד, לָא פָּסִיק טַעֲמָא כְּלָל. וְאִי תֵּימָא, אֲפִילּוּ חִמּוּדָא דְּאוֹרַיְיתָא אָסִיר, כֵּיוָן דְּלָא פָּסְקָא. תָּא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ עַבְדַת אוֹרַיְיתָא כְּלָל, וּבְהַאי עַבְדַת פְּרָט. בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעָבְדוֹ וְגוֹ', בְּכָל מִילֵי דְּעָלְמָא. אֲבָל אוֹרַיְיתָא, אִיהִי חָמוּדַת תָּדִיר, שַׁעֲשׁוּעִים, גִּנְזֵי דְּחַיֵּי, אַרְכָּא דְּיוֹמִין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

הָנֵי עֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, אִינּוּן כְּלָלָא דְּכָל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, כְּלָלָא דְּכָל עֶשֶׂר אֲמִירָן דִּבְרֵאשִׁית. אִלֵּין אִתְחְקָקוּ עַל לוּחֵי אֲבָנִין, וְכָל גִּנְזִין דַּהֲווֹ בְּהוּ, אִתְחָזוּן לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזָא דְּתרי''ג פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא דִּכְלִילָן בְּהוּ, כֹּלָּא אִתְחָזֵי לְעַיְינִין, כֹּלָּא אִיהוּ בְּסָכְלְתָנוּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּלִבָּא דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא הֲוָה נָהִיר לְעֵינַיְיהוּ.

בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, כָּל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, לָא אַעְדֵּי מִינַיְיהוּ. בְּגִין דַּהֲווֹ
(Ⅰ)
[94a]  
[...] et il put contempler de très près la majesté glorieuse de son Maître, comme jamais l’homme n’a pu le faire depuis la création du monde. Mais, objectera-t-on, une tradition nous apprend pourtant qu au moment du passage de la mer Rouge, les servantes même ont vu des choses surnaturelles que le prophète Ézéchiel n’a jamais pu voir ? Certes, Israël a vu des choses surnaturelles même avant la révélation au mont Sinaï ; mais il n’a jamais été aussi pur que le jour de la révélation au mont Sinaï. En ce jour, Israël fut épuré de toute souillure qui adhérait à lui Dès le péché d’Adam. Il devint en ce jour semblable aux anges. Voilà pourquoi il ne craignait pas le feu, attendu qu’il est l’élément des anges, ainsi qu’il est écrit (Juges, XIII, 20) : “ Et l’ange du Seigneur monta vers le ciel au milieu des flammes.) ” C’est à la suite de cette purification qu’Israël a pu contempler la majesté divine de plus près que jamais homme n’a pu le faire depuis la création du monde. Ce n’était qu’à partir du jour où Israël accepta la révélation au mont Sinaï que le monde fut fortifié, ainsi qu’il est écrit (Jér., XXIII, 25) : “ S’il n’y avait pas eu l’Alliance que j’ai faite avec le jour et la nuit, je n’aurais point établi les lois qui régissent le ciel et la terre. ” C’est à ce jour que s’appliquent les paroles du verset suivant (Ps., XCIII, 1) : “ Le Seigneur régne, et s’est revêtu de gloire et de majesté... Le Seigneur s’est revêtu de force. ” Or, le mot “ force ”, désigne la Loi, ainsi qu’il est écrit (Ps., XXIX, 11) : “ Le Seigneur donnera la force à son peuple : le Seigneur bénira son peuple en paix. ” [...]
- חָמָאן עֵינָא בְּעֵינָא, זִיו יְקָרָא דְמָרִיהוֹן, מַה דְּלָא הֲוָה כְּהַהוּא יוֹמָא, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בִּיקָרֵיהּ עַל טוּרָא דְּסִינַי.

וְאִי תֵּימָא, הָא תָּנֵינָן דְּחָמָאת שִׁפְחָה עַל הַיָּם, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, יָכוֹל כְּהַהוּא יוֹמָא דְּקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי. לָאו הָכִי. בְּגִין דְּהַהוּא יוֹמָא דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, אַעְבַּר זוּהֲמָא מִנַּיְיהוּ, וְכָל גּוּפִין הֲווֹ מְצַחְצְחָן, כְּצַחְצְחָא דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, כַּד מִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשֵׁי מְצַחְצְחָן, לְמֶעְבַּד שְׁלִיחוּתָא דְמָרֵיהוֹן.

וּבְהַהוּא מַלְבּוּשָׁא מְצַחְצְחָא, עָאלִין לְאֶשָּׁא, וְלָא דַּחֲלִין. כְּגַוְונָא דְּהַהוּא מַלְאָכָא דְּמָנוֹחַ, כַּד אִתְחָזֵי לֵיהּ, וְעָאל בְּשַׁלְהוֹבָא, וְסָלִיק לִשְׁמַיָּא, דִּכְתִּיב, (שופטים יג) וַיַּעַל מַלְאַךְ יְיָ' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ. וְכַד אַעְבָּר מִינַיְיהוּ הַהוּא זוּהֲמָא, אִשְׁתָּאֲרוּ יִשְׂרָאֵל גּוּפִין מְצוּחְצָחִין בְּלֹא טִנּוּפָא כְּלָל, וְנִשְׁמָתִין לְגוֹ כְּזוֹהֲרָא דִּרְקִיעָא, לְקַבְּלָא נְהוֹרָא.

הָכִי הֲווֹ יִשְׂרָאֵל, דַּהֲווֹ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן גּוֹ יְקָרָא דְמָרִיהוֹן, מַה דְּלָא הֲוִי הָכִי עַל יַמָּא, דְּלָא אִתְעֲבָר זוּהֲמָא מִנַּיְיהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא. וְהָכָא בְּסִינַי דְּפָסְקָא זוּהֲמָא מִגּוּפָא, אֲפִילּוּ עוּבָּרִין דְּבִמְעֵי אִמָן, הֲווֹ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן בִּיקָרֵא דְמָרֵיהוֹן. וְכֻלְּהוּ קַבִּילוּ כָּל חַד וְחַד, כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ.

וְהַהוּא יוֹמָא, הֲוָה חֶדְוָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יַתִּיר מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּיוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, לָא הֲוָה בְּקִיּוּמָא, עַד דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, דִּכְתִּיב (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שַׂמְתִּי.

כֵּיון דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּדֵין אִתְבַּסַּם עָלְמָא, וְאִתְקְיָימוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִשְׁתְּמוֹדָע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא, וְאִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא. וְעַל הַהוּא יוֹמָא כְּתִיב (תהלים צג) יְיָ' מָלַךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְיָ' עֹז הִתְאַזָּר. וְאֵין עֹז, אֶלָּא תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט) יְיָ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בְּשָׁלוֹם.
(Ⅰ)
  
[...] Notes [...]

*1 Le yrq est wydy (ses mains) et le bytk est wdy (sa main).

*2 V. fol. 57a.

*3 En raison, les dix doigts qui, bien que séparés les uns des autres, font tous partie du même corps.

*4 V. fol. 208a.

*5 En raison de la face antérieure et postérieure des mains. Par “ trônes intérieurs ”, le Z. désigne le “ monde d’émanation ”, et par “ trônes extérieurs ” les trois mondes inférieurs. V. Minhath Yehouda, fol. 276b.

*6 Rabbi Abba cita le verset des Psaumes pour prouver que la tendresse du père pour ses enfants est grande. Ceci prouvé, il voulait amener Rabbi Siméon à compléter le discours que son fils n avait pas pu achever et à lui montrer ainsi sa tendresse paternelle.

*7 “ Medanim ” qui peut se lire “ Médianim ”.

*8 En d’autres termes, chaque verset de ce Psaume est composé de deux hémistiches dont chacun a pour lettre initiale une lettre de l’alphabet, de sorte que les vingt-deux hémistiches de ce psaume ont pour initiales toutes les vingt-deux lettres de l’alphabet. Or les versets 9 et 10 du Psaume CXI renferment chacun trois hémistiches qui, par conséquent, représentent trois lettres différentes de l’alphabet.

*9 V. Ia Tossefta se rapportant à cet endroit, à la fin de cette partie, dans l’appendice.

*10 V. Z., III, fol. 168a.

*11 V. Z., I, fol. 55a.

*12 V. fol. 200a et fol. 246a.

*13 Nous avons déjà eu l’occasion d’expliquer le sens de ces deux mystère s : “ souvenir ”, et “ pratiquer ”. Le Talmud, aussi bien que le Z., se demandent non sans raison pourquoi l’Écriture varie ses expressions : Dans Exode XX, 8, il est dit : “ Souviens-toi du jour du Sabbat ” ; et dans Deutér., V, 12. il est dit : “ Pratique le jour de sabbat. ” Le Z, explique cette différence d’expressions de la manière suivante : “ Souvenir ” désigne ce degré de l’essence divine appelée “ Pensée ”, qui n’a jamais pris de forme aux yeux de l’homme, alors que “ pratiquer ” désigne le degré de l’essence divine qui prit une forme, de manière que les hommes puissent le concevoir.

*14 Par le terme “ ridé ” (jymq), on désigne un esprit tortueux et déloyal.

*15 C’est-à-dire : pour écrire la lettre Zaïn en toutes lettres (Nyz) on doit avoir recours à la lettre Noun, puisque l’appellation de la lettre Zaïn demande le “ z ”, l’ “ i ” et l’ “ n ”.

*16 de signifle “ témoin ” ; en y ajoutant les lettres w et t, on obtient le mot twde. C’est ce qui explique la citation du verset des Psaumes.

*17 En ajoutant, en effet, k à tr , on obtient trk ; et c’est une allusion au premier mot du verset cité d’Isaïe : trkh .

*18 C’est-à-dire que, chez les autres hommes, le précède le e pour former le mot d (témoignage), ainsi qu’on l’a expliqué au fol. 74a, alors que , chez cet homme, le d précède le e.

*19 C’est-à-dire : je préfère les morts qui ne sont plus obligés de revenir ici-bas “ à ceux qui sont vivants ”, c’est-à-dire à ceux qui sont revenus sur la terre pour réparer les fautes commises pendant leur existence précédente.

*20 C’est-à-dire qui, par sa forme, peut être transformée en n’importe quelle autre lettre.

*21 “ Ma coupe est pleine à déborder. ”

*22 V. Z., I, fol. 20b.

*23 … le jour nuageux est désigné sous le nom de “ jour de rigueur ”.

*24 Ainsi qu’on l’a déjà vu en plusieurs endroits, l’esprit impur qui domine pendant la nuit s’attache de préférence aux mains de ceux qui dorment, et particulièrement au bout des doigts. C’est ce qui motive le lavage des mains le matin.

*25 On soit que ce sont les mêmes lettres, mais dans un ordre interverti, dont sont composés les mots rpo hz, “ Zeh sepher ”, (voici le livre).

*26 Littéralement : “ Un point noir en relief ayant la forme d’une verrue et pourvu de trois poils. ”

*27 C’est-à-dire d’un homme qui s’amende et fait pénitence.

*28 Les deux nœuds des phylactères ont la forme des lettres d et y. Or, 4 X 10 X 10= 400, et dix multipliés par quatre = 440, en tout 440, nombre équivalent à la valeur numérique du mot Mt {parfait}. (Nitzoutzé Oroth.)

*29 V. Ézéchiel, I, 27.

*30 Ce passage figure dans l’appendice, à la fin de la deuxième partie.

*31 C’est-à-dire les initiés aux mystères et à la doctrine ésotérique.

*32 Cette interprétation est basée sur ce fait que, d’après le Talmud ainsi que le Z. lui-même, rma signifie “ parler avec douceur et aménité ”, alors que dgy signifie “ parler avec rudesse ”. Aussi, d’après cette interprétation, Dieu voulait que Moïse révélât la loi aux femmes en leur parlant avec douceur, alors qu’il devait parler aux hommes avec dureté.

*33 Or le prêtre est l’image de Hésed.

*34 V. Nomb., XIX, 6 ;

*35 A partir de ce passage, jusqu’aux mots : “ … chantez les louanges du Seigneur, et invoquez son nom, etc. ”, au fol. 90b, le texte est du Sepher ha-Bahir (Livre de l’Éclat). ainsi que cela est indiqué dans C., P. et F.

*36 V. Dan., III, 32 ; IV, 24 et VI, 2.

*37 En d’autres termes, Dieu est un feu parlant.

*38 C’est-à-dire que twarm est écrit sans Vav. Dans nos textes bibliques ce mot est écrit avec un Vav.

*39 C’bar.

*40 V. Z., I, fol. 6b.

*41 Ainsi que la glose Derekh Emeth, a. l., note 1, le fait remarquer, tout le passage, à partir de jusqu’à , est interpolé. Ce passage ne figure du reste ni en M., ni en C., ni en S.

*42 C’est une allusion à la sentence rapportée dans le Talmud suivant laquelle chaque loi biblique est susceptible de quarante-neuf arguments dans un sens et de quarante-neuf arguments dans un sens contraire.

*43 C’est du Pentateuque qu’il est question, où la sortie est en effet répétée cinquante fois. Elle est répétée onze fois dans les Prophètes et dix-huit fois dans les Hagiographes.

*44 C’est-à-dire : si les âmes restaient constamment séparées des corps des Israélites, comment les paroles de l’Écriture concernant exclusivement les Israélites pourraient-elles jamais s’accomplir ?

*45 Cette division des générations par quatorze, concorde avec la généalogie de saint Mathieu. Entre Roboam et Sédécias, il y a en réalité, quinze générations ; mais, disent les glossateurs, Josias et Sédécias ne comptent que pour une seule génération. Nous ne savons pour quelle raison.

*46 V. fol. 183b.

*47 C’est ainsi que le Z. désigne les pauvres. V. Z., I, fol. 10b.

*48 ynp le signifie littéralement “ au-dessus de la face ”.

*49 C’est-à-dire avant la conquête de Chanaan par les Israélites. Cf. Genèse Rabba, SECTION Kithetze.

*50 Pour éviter de le prononcer en vain. Si l’on disait, par exemple : “ Jéhovah, sois béni ”, il pourrait arriver qu’après avoir prononcé le premier mot, on fût empêché, pour une raison quelconque d’ajouter les mots : “ Sois béni ”, et, dans ce cas, le nom “ Jéhovah ” aurait été prononcé en vain. Mais si le Nom sacré est précédé d’un autre mot : “ Sois béni, Jéhovah ”, cette appréhension n’existe plus.

*51 V. Z., I, fol. 14b.

*52 On sait que Jéhovah désigne la Clémence et Élohim la Rigueur. V. Mikdasch Melekh, fol. 157a et 223b.

*53 Ainsi que l’ont déjà constaté les commentaires le Mikdash Melekh et le Derekh Emeth, a. l., note 1, le passage à partir de Myhla rbdyw jusqu’à la fin de la SECTION, n’est pas le texte du Z., mais de la Doctrine occulte (Sithré Thorah).

*54 Le Talmud reconnaît six cent treize préceptes, dont 248 commandements et 365 défenses.

*55 V. Z., I, fol 24a.

*56 V. le Raaïah Mehemnah se rapportant à ce passage à la fin de cette partie dans l’appendice intitulé Tossafoth, § 2.


Page: << 2
>>