THEROUMÂ
Onelittleangel > > THEROUM  >
(104 Verses | Page 2 / 3)
Version Jean de Pauly




Versions
Comparer
(Ⅰ)

[151a]  
[...] retentissent dans tous les compartiments de l'enfer qui font entendre ces paroles: Que le châtiment des coupables soit suspendu, attendu que le Roi sacré arrive et que le jour est sanctifié. Aussitôt les châtiments cessent et les coupables trouvent du repos. Cependant les Israélites qui n'ont jamais observé le jour de Sabbat ne trouvent pas de repos, même en ce jour. Les autres damnés de l'enfer en sont étonnés et demandent: Pourquoi ceux-ci ne trouvent-ils pas de repos comme nous ?' Les anges préposés aux châtiments leur répondent: Parce que ceux-ci ont été assez coupables de nier l'existence du Saint, béni soit-il, et de transgresser tous les commandements de l'Écriture par le fait d'avoir profané le Sabbat257.
Voilà pourquoi ils sont les seuls qui ne trouvent pas de repos même aujourd’hui. Les damnés sont autorisés à quitter leur place et à assister au spectacle suivant: Un ange du nom de « Santariël » extrait de la terre les corps de ceux qui avaient profané le Sabbat et les apporte dans l'enfer. Les âmes qui avaient animé ces même corps contemplent alors leurs dépouilles rongées par les vers et elles ne trouvent pas de repos dans les flammes de l'enfer. Les autres coupables entourent ce corps et s'écrient: Ceci est le corps d'un tel qui n'a pas eu soin de la gloire de son Maître et qui a nié l'existence de Dieu et de toute l'Écriture. Malheur à lui! Il aurait mieux valu pour lui ne pas naître, pour ne pas être exposé à ce châtiment et à cette honte. Tel est le sens des paroles258: « Ils sortiront pour voir les corps morts de ceux qui ont péché contre moi. Leur ver ne mourra point, et leur feu ne s'éteindra point, et ils seront un objet de dégoût et d'horreur (diraon) aux yeux de toute chair. » Le mot « diraon », objet d'horreur, se décompose en « di » et « raon », objet qu'on regarde. Rabbi Yessé dit: Comme le Sabbat est aussi important que l'Écriture Sainte, et comme, d'autre part, l'Écriture est appelée « feu », il est équitable que ceux qui ont transgressé le feu de l'Ecriture soient châtiés par le feu de l'enfer qui ne sera jamais éteint. Rabbi
Yehouda dit: Dès que le Sabbat est fini, l'ange préposé à l'enfer remet le corps dans la tombe et le châtiment recommence pour le corps dans la tombe et pour l'âme dans l'enfer. Ce qui précède ne s'applique qu'à l'époque durant laquelle le corps subsiste encore dans la tombe. Mais dès que le corps n'existe plus, le châtiment de l'âme cesse également; car Dieu est clément, comme il est dit259: « Il est miséricordieux; il pardonne le péché; il ne détruit point et ne réveille pas tout son courroux. » Les âmes destinées à sortir de l'enfer, en sortent dès qu'il ne reste plus trace du corps; celles destinées à avoir du repos trouvent le repos, et celles destinées à être transformées en poussière et répandues sous les pieds des justes subissent ce traitement.
C'est pour cette raison que, pour les justes aussi bien que pour les coupables, il est avantageux d'être enterré dans une terre qui consume vite les corps, afin d'abréger ainsi la durée des châtiments du corps, de l'âme et de l'esprit. Car il n'y a pas un juste dans le monde dont le corps ne subisse des châtiments dans la tombe. L'ange préposé à la garde des tombes visite les corps chaque jour et les châtie. Si cela arrive aux justes, à plus forte raison est-ce le cas des coupables. Mais dès que le corps est transformé en terre, toute rigueur cesse. Cependant, les zélés qui constituent la base du monde ne sont pas châtiés pendant tout le temps que leurs corps subsistent dans la tombe; le châtiment de leurs corps cesse dès que leurs âmes s'élèvent dans la région d'en haut. Mais le nombre de ces zélés est très petit en ce monde. Tous les hommes meurent par l'ange destructeur, excepté ceux qui meurent en Terre Sainte ; la mort de ceux-ci s'opère par l'ange d'amour qui exerce son pouvoir en Terre Sainte.
Rabbi Isaac demanda: S'il en est ainsi, quelle était donc la faveur accordée à Moïse, à Aaron et à Miriam dont l'Ecriture dit qu'ils sont morts par la bouche de Dieu et non pas par l'ange destructeur; ceci n'était pas une faveur accordée à ces trois personnes, attendu qu'on vient de dire que toutes les personnes qui meurent en Terre Sainte ne meurent pas par l'ange destructeur ? Rabbi Yehouda lui répondit: [...]

אָזְלִין בְּכָל אִינּוּן מָדוֹרִין דְּגֵיהִנָּם: סְלִיקוּ דִּינָא דְּחַיָּיבַיָּא, דְּהָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא אַתְיָא, וְיוֹמָא אִתְקַדָּשׁ, וְאִיהוּ אַגִּין עַל כֹּלָּא. וּמִיַּד דִּינִין אִסְתָּלָקוּ, וְחַיָּיבַיָּא אִית לוֹן נַיְיחָא. (וכל אינון מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו (נ''א ואפילו עובדי כוכבים ומזלות דלא אתפקדו למיטר שבתי וזמני תמן נטרין בעל כרחם)) אֲבָל נוּרָא דְּגֵיהִנָּם לָא אִשְׁתְּכַּךְ, מֵעָלַיְיהוּ דְּלָא נַטְרֵי שַׁבָּת לְעָלְמִין. וְכָל חַיָּיבֵי גֵּיהִנָּם שָׁאֲלֵי עָלַיְיהוּ, מַאי שְׁנָא אִלֵּין דְּלֵית לוֹן נַיְיחָא, מִכָּל חַיָּיבִין דְּהָכָא. אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּדִינָא תַּיְיבִין לוֹן, אִלֵּין אִינּוּן חַיָּיבִין דְּכָּפְרוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבְרוּ עַל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא, בְּגִין דְּלָא נַטְרוּ שַׁבָּת תַּמָּן, בְּגִין כַּךְ לֵית לְהוּ נַיְיחִין לְעָלְמִין.

וְאִינּוּן חַיָּיבִין כֻּלְּהוֹן, נָפְקִין מִדּוּכְתַּיְיהוּ, וְאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמֵיהַךְ לְמֵחֱמֵי בְּהוּ. וּמַלְאַךְ חַד דִּי שְׁמֵיהּ סַנְטִרִי''אֵל, אָזִיל וְאַפִּיק לְהַהוּא גּוּפָא דִּלְהוֹן, וְעָיִיל לֵיהּ לַגֵּיהִנָּם, לְעֵינֵיהוֹן דְּחַיָּיבַיָּא, וְחַמָּן לֵיהּ דְּסַלְּקָא תּוֹלָעִין, וְנִשְׁמְתָא לֵית לָהּ נַיְיחָא בְּנוּרָא דְּגֵיהִנָּם. וְכָל אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּתַּמָּן, סָחֲרִין לְהַהוּא גּוּפָא, וּמַכְרִיזֵי עָלֵיהּ, דָּא אִיהוּ פְּלַנְיָא חַיָּיבָא, דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, כָּפַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָפַר בְּכָל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא, וַוי לֵיהּ, טָב דְּלָא יִתְבְּרֵי, וְלָא יֵיתֵי לְדִינָא דָּא, וּלְכִּסּוּפָא דָּא, הֲדָא הוּא (רי''ב ע''א) דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָּצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לא תָמוּת וְאִשָּׁם לא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, מִן גּוּפָא. וְאִשָּׁם לא תִכְבֶּה, מִן נִשְׁמְתָא. וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר, וְהָיוּ דַּי רָאוֹן, עַד דְּכָל חַיָיבִין דְּגֵיהִנָּם דְּתַּמָּן, יִיִמְרוּן, דַּי רְאִיָה דָּא.

רִבִּי יוֹסִי אָמַר, וַדַּאי הָכִי הוּא, בְּגִין דְּשַׁבָּת אִיהוּ לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא, וְאוֹרַיְיתָא אִיהִי אֵשׁ, בְּגִין דְּעָבְרוּ עַל אֵשׁ דְּאוֹרַיְיתָא, הָא אֵשׁ דְּגֵיהִנָּם דָּלִיק, דְּלָא שָׁכִיךְ מֵעָלַיְיהוּ לְעָלְמִין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לְבָתַר כַּד נָפִיק שַׁבְּתָא, אָתֵי הַהוּא מַלְאָךְ, וּמְהַדֵר הַהוּא גּוּפָא לְקִבְרֵיהּ, וְאִתְּדָנוּ תַּרְוַויְיהוּ, דָּא לְסִטְרֵיהּ וְדָא לְסִטְרֵיהּ. וְכָל דָּא, בְּעוֹד דְּגוּפָא קַיָּימָא עַל בּוּרְיֵיהּ, דְּהָא כֵּיוָן דְּגוּפָא אִתְאַכָּל, לֵית לֵיהּ לְגוּפָא כָּל אִלֵּין דִּינִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תהילים ע״ח:ל״ח) לא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ כְּתִיב בֵּיהּ.

כָּל חַיָּיבִין דְּעָלְמָא, בְּעוֹד דְּגוּפָא שְׁלִים בְּכָל שַׁיְיפוֹי גּוֹ קִבְרָא, אִתְדָּנוּ גּוּפָא וְרוּחָא, כָּל חַד דִּינָא כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. כֵּיוָן דְּגוּפָא אִתְעַכָּל, דִּינָא דְּרוּחָא אִשְׁתְּכַךְ. מַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְנָפְקָא, נָפִיק. וּמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי עָלַיְיהוּ נַיְיחָא, אִית לוֹן נַיְיחָא. וּמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי קִטְמָא וְעַפְרָא תְּחוֹת רַגְלֵי דְּצַדִּיקַיָּיא. כָּל חַד וְחַד, כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ, אִתְעָבִיד לֵיהּ.

וְעַל דָּא, כַּמָה טָב לוֹן, בֵּין לְצַּדִיקֵי, בֵּין לְחַיָּיבֵי, לְמֶהוֵי גּוּפָא דִּלְהוֹן דָּבִיק בְּאַרְעָא, וּלְאִתְעַכְּלָא גּוֹ עַפְרָא לִזְמַן קָרִיב, וְלָא לְמֶהֱוֵי בְּקִיּוּמָא כָּל הַהוּא זִמְנָא סַגִּי, בְּגִין לְאִתְדְּנָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא וְרוּחָא תָּדִיר. דְּהָא לֵית לָךְ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק בְּעָלְמָא, דְּלֵית לֵיהּ דִּינָא דְּקִבְרָא. בְּגִין דְּהַהוּא מַלְאָךְ דִּמְמָנָא עַל קִבְרֵי, קָאִים עַל גּוּפָא, וְדָן לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. אִם לַצַדִּיקִים כַּךְ, לְחַיָיבִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וּבְזִמְנָא דְּגוּפָא אִתְעַכָּל וְאִתְבְּלֵי בְּעַפְרָא, הָא דִּינָא אִשְׁתְּכַךְ מִכֹּלָּא, בַּר מֵאִינּוּן חֲסִידֵי קַיָימִין דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן אִתְחָזוּן לְסַלְּקָא נִשְׁמָתְהוֹן לְהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה דְּאִתְחָזֵי לוֹן, וּזְעִירִין אִינּוּן בְּעָלְמָא.

כָּל אִינּוּן מֵתִין דְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ מֵתִין עַל יְדֵי דְּמַלְאָכָא מְחַבְּלָא, בַּר אִינּוּן דְּמֵתִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, (וכולהו מתין על ידי דמלאכא מחבלא דאיהו מלאך המות, וכל אינון מתין די בארעא קדישא) לָא מֵתִין עַל יְדוֹי, אֶלָּא עַל יְדֵי דְּמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי דְּשַׁלִּיט בְּאַרְעָא.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִי הָכִי, מַאי שְׁבָחָא אִיהוּ לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, דִּכְתִּיב בְּהוּ (במדבר לג דברים לה) עַל פִּי יְיָ', דְּאִלֵּין לָא מִיתוּ עַל יְדֵי דְּהַהוּא מַלְאָךְ מְחַבְּלָא, וְאַת אַמָרְתְּ, דְּכוּלֵי עָלְמָא אִינּוּן דְּמִיתוּ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא מֵתִין עַל יְדוֹי דְּדָא.

אָמַר
(Ⅰ)

*****

[151b]  
[...] C'est, en effet, par une faveur spéciale que Moïse, Aaron et Miriam ne sont pas morts par l'ange destructeur, attendu que leur mort a eu lieu hors de la Terre Sainte. C'est pourquoi l'Ecriture260 a dit: « Ceux de ton peuple qu'on avait fait mourir vivront, ceux qui étaient souillés (nebelathi) au milieu de moi ressusciteront. » Les premières paroles de ce verset désignent ceux qui sont morts en Terre Sainte, sur lesquels l' «autre côté » n'a pas de prise et qui, par conséquent, ne reçoivent pas la mort de l'ange destructeur; c'est pourquoi l'Écriture les appelle « tes morts ». Le mot « nebelathi » désigne ceux qui sont morts hors de la Terre Sainte. Le mot « nabal » désigne la souillure; car c'est le nom du démon. De là vient qu’on emploie ce mot dans les lois concernant l'abatage des animaux pour désigner la chair impropre à la nourriture. Les hommes morts hors de la Terre Sainte sont appelés « nebelathi », parce qu'ils sont sous l'empire de l' « autre côté ». Les paroles de l'Ecriture: « Réveillez- vous, vous qui sommeillez sous la terre » désignent les quatre couples enterrés à Hébron, qui sommeillent seulement, mais qui ne sont pas morts, et qui savent tout ce qui se passe, mieux que les autres hommes. Leurs corps sont conservés à la porte du Paradis.
Voilà pourquoi les âmes de tous ceux qui meurent en Terre Sainte ne so ville nt pas ôtées par l'ange destructeur, mais par l'ange de l'amour qui exerce son pouvoir en Terre Sainte. Il y a un endroit sur la terre habitée où l'ange destructeur ne peut exercer aucun pouvoir et où il ne lui est pas permis de pénétrer Tous ceux qui demeurent en cet endroit ne meurent qu'en quittant leur ville. Parmi les habitants de cette contrée, il n'y en a pas un seul qui ne meure pas; seulement la mort n'a lieu qu'après que celui qui la désire a quitté la ville. Et comme, d'autre part, il n'est pas possible que ces gens restent constamment chez eux sans se déplacer, il s'ensuit que tous meurent, même ceux qui ne le désirent point. Pour quelle raison l'ange destructeur ne peut-il exercer son ministère en cette contrée? Cela ne peut certainement provenir du fait que l'ange destructeur ne gouverne pas sur cette contrée, attendu qu'il ne gouverne pas en Terre Sainte non plus, et que cela n'empêche pas les hommes d'y mourir. Donc, pourquoi n'y meurt-on pas? On dira peut-être que c'est en raison de la sainteté du lieu. Cependant, il n'y a pas de contrée plus sainte que la Palestine, et cependant on y meurt! On dira encore que c'est en raison du grand mérite de l'homme qui a bâti cette ville. Mais il y en avait pourtant beaucoup d'autres dont le mérite était plus grand, et auxquels une telle faveur n'était pas accordée!
Rabbi Isaac dit: Je n'ai rien entendu et ne puis, par conséquent, rien dire à ce sujet. Les collègues se rendirent auprès de Rabbi Siméon et lui demandèrent la raison de ce phénomène. Rabbi Siméon leur dit: En effet, l'ange destructeur n’a jamais eu de prise sur cette ville, parce que le Saint, béni soit-il, ne veut pas qu'un homme meure jamais en cet endroit. Et ne croyez pas qu'on n'y meure pas seulement depuis que la est bâtie; mais depuis que le monde a été créé, jamais homme n'est mort en cet endroit. Là-dessous il y a un grand mystère connu des initiés. Lorsque le Saint, béni soit-il, créa le monde, il manipula les lettres261 à l'aide desquelles la terre fut formée; il en résulta que chaque contrée de la terre fut formée par une lettre distincte. Comme le Saint, béni soit-il, voulait que l'ordre des lettres prît fin au Yod, il s'ensuivit que le Teth, qui précède le Yod, demeura suspendu. [...]

לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, וּשְׁבָחָא דְּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, הֲוָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מִיתוּ לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא מִיתוּ, וְכֻלְּהוּ מִיתוּ עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא, בַּר אִינּוּן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, דְּלָא מִיתוּ אֶלָּא עַל יְדֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל אִינּוּן דְּמֵתִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, לָא מֵתִין עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא, דְּהָא אַרְעָא קַדִּישָׁא לָא קַיְּימָא בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, אֶלָּא בִּרְשׁוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר וְגוֹ'. יִחְיוּ מֵתֶיךָ, אִלֵּין דְּמֵתִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּאִינּוּן מֵתִין דִּילֵיהּ, וְלָא מֵאַחֲרָא, דְּלָא שַׁלְטָא תַּמָּן סִטְרָא אַחֲרָא כְּלַל, וְעַל דָּא כְּתִיב מֵתֶיךָ. נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אִינּוּן דְּמִיתוּ בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה אַחֲרָא, עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא.

וְעַל דָּא אִקְרוּן נְבֵלָה, מַה נְבֵלָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, אוּף אִינּוּן דְּמֵתִין לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, מְטַמְאִין בְּמַשָּׂא. (נ''א במגע) וְעַל דָּא אִינּוּן נְבֵלָה. כָּל שְׁחִיטָה דְּאִיפְסִיל, אִקְרֵי נְבֵילָה, בְּגִין שְׁחִיטָה הָא אִיהִי מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמִיַּד דְּאִיפְסִיל שַׁרְיָא עָלָהּ סִטְרָא אַחֲרָא. וּבְגִין דְּאִיהִי דִּילֵיהּ, וְשַׁרְיָא עָלָהּ אִקְרֵי נְבֵלָה. וְרָזָא דָּא (ס''א כשמו כן הוא) נָבָל הוּא, (שמואל א כה) וְנָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ.

וְעַל דָּא בְּכָל אֲתָר דְּאִיהוּ שַׁרְיָא, אִקְרֵי נְבֵלָה. מְנוּוָל דָּא לָא שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּאֲתָר פְּסִילוּ, וְעַל דָּא שְׁחִיטָה דְּאַפְסִיל, הָא דִּילֵיהּ הוּא, וְאִקְרֵי עַל שְׁמֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, מֵתִין דְּאִינּוּן לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, תְּחוֹת רְשׁוּ אַחֲרָא, וְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא, אִקְרוּן נְבֵלָה.

הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר, שׁוֹכְנֵי, דַּיְירִין דְּמִיכִין, וְלָא מֵתִין. וּמַאן אִינּוּן. דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, דְּאִינּוּן לָא מֵתִין, אֶלָּא דְּמִיכִין. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהוּ גְּוִיעָה, כְּמַאן דְּגָוַוע, וְאִית בֵּיהּ קִיוּמָא לְאַנְעֲרָא. אוּף הָכִי אִינּוּן ד' זוּגֵי דְּחֶבְרוֹן, דְּמִיכִין אִינּוּן וְלָא מֵתִין, וְכֻלְּהוּ קַיְימוּ בְּקִיוּמַיְיהוּ בְּאִינּוּן גּוּפִין דִּלְהוֹן, וְיַדְעֵי סִתְרִין גְּנִיזִין, יַתִּיר מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. גְּנִיזִין הֲווֹ תַּמָּן גּוֹ פִּתְחָא דְּגַּן עֵדֶן אִינּוּן גּוּפִין דִּלְהוֹן, וְאִלֵּין אִינּוּן שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְעַל דָּא כָּל אִינּוּן דְּנַפְקוּ נִשְׁמָתַיְיהוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, לָא נָפִיק עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא, וְלָא שַׁלְטָא תַּמָּן, אֶלָּא עַל יְדֵי דְּמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי, דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא בְּעַדְבֵיהּ.

אֲתָר אִית בְּיִשּׁוּבָא, דְּלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ הַהוּא מְחַבְּלָא, וְלָא אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְאַעֲלָא תַּמָּן, וְכָל אִינּוּן דְּדַיְירֵי תַּמָּן, לָא מֵתִין, עַד דְּנָפְקִין לְבַר מִקַּרְתָּא. וְלֵית לָךְ בַּר נָשׁ מִכָּל דְּדַיְירִין תַּמָּן, דְּלָא מֵתִין, וְכֻלְּהוּ מֵתִין כִּשְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, אֲבָל לָאו בְּמָתָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא יַכְלִין לְמֵיתַב תָּדִיר בְּמָתָא, אֶלָּא אִלֵּין נָפְקִין, וְאִלֵּין עָאלִין, וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ מֵתִין.

מַאי טַעְמָא לָא שַׁלְטָא תַּמָּן הַהוּא מַלְאָךְ מְחַבְּלָא. אִי תֵּימָא דְּלָא קַיְּימָא בִּרְשׁוּתֵיהּ, הָא אַרְעָא קַדִּישָׁא דְּלָא קַיְּימָא בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, וּמֵתִין, בְּהַהוּא אֲתָר אֲמַאי לָא מֵתִין. אִי תֵּימָא בְּגִין קְדוּשָּׁה, לֵית אֲתָר בִּקְדוּשָׁה בְּכָל יִשׁוּבָא כְּגַוְונָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִי תֵּימָא, בְּגִין הַהוּא גַּבְרָא דְּבָנֵי לָהּ. כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא הֲווֹ דִּזְכוּתֵיהוֹן יַתִּיר מִדִילֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֲנָא לָא שְׁמַעְנָא וְלָא אֵימָא.

אָתוּ שָׁאִילּוּ לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹן, וַדַּאי הַהוּא אֲתָר לָא שַׁלְטָא עָלֵיהּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי דִּבְהַהוּא אֲתָר יְמוּת בַּר נָשׁ לְעָלְמִין, וְאִי תֵּימָא, דְּקֹדֶם לָכֵן בְּהַהוּא דּוּכְתָּא, עַד לָא אִתְבְּנֵי, מִיתוּ בֵּיהּ בְּנֵי נָשָׁא, לָאו הָכִי. אֶלָּא מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, אִתְתָּקַּן הַהוּא אֲתָר, לְקִיּוּמָא, וְרָזָא דְּרָזִין הָכָא, לְאִינּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא.

כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, בָּרָא לֵיהּ בְּרָזָא (מקץ ר''ד ע''א) דְּאַתְוָון, וְאִתְגַּלְגְּלוּ אַתְוָון, וּבָרָא עָלְמָא, בְּגִלּוּפֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אִתְגַּלְגְּלוּ אַתְוָון, וְאַסְחֲרוּ עָלְמָא בְּגִלּוּפֵי וְכַד אִתְגְּלֵי וְאִתְפָּשַּׁט עָלְמָא וְאִתְבְּרֵי, וַהֲווּ אַתְוָון סָחֲרָן לְמִבְרֵי, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִסְתַּיֵּים בְּיוֹ''ד, אִשְׁתְּאָרַת אָת ט' (נ''א יתגלגלו אתוון, ואסחרו עלמא בגלופא דשמא קדישא וכד אתגלגלו אתוון והוו סחרן למברי, אמרז קודשא בריך הוא די יסתיים ביו''ד, אשתארת את ט' בלחודהא) בְּהַהוּא דּוּכְתָּא,
(Ⅰ)

*****

[152a]  
[...] Teth est l'image de la lumière de vie; et c'est pourquoi la vue, en songe, de la lettre Teth est de bon augure et annonce la longévité262. L'endroit où l'on ne meurt pas est justement formé par la lettre Teth. Lorsque le Saint, béni soit-il, voulut créer le monde, il jeta un caillou dans l'eau, lequel caillou traça les vingt-deux lettres qui constituèrent la formation du monde. Mais le caillou roulait toujours et ne s'arrêta qu'au point qui correspond au-dessous de l'autel du sanctuaire; c'est là qu'il s'enfonça; et le monde apparut. Mais, objectera t-on, pourquoi le sanctuaire n'était-il pas bâti dans la contrée où l'on vit toujours? C'est parce que la Terre Sainte, formée par toutes les lettres de l'alphabet, procure le pardon des péchés, qui vaut plus que la vie terrestre.
Remarquez que Teth constitue la lumière de tous ceux qui vivent; et c'est pourquoi le mot « tob » (bon) commence par cette lettre. L'ange exterminateur prend la fuite devant cette lettre, ou plutôt il ne lui est pas permis de s'approcher de l'endroit où domine cette lettre. La lettre Qouph, n'ayant qu'un seul pied (q), ne peut pas se tenir debout. Tandis que la lettre Teth, ayant une base large (j), peut se tenir partout. Et c'est pour cette raison que ni le démon, ni l'ange destructeur n'ont d'accès là où domine le Teth. Si le Teth domine dans l'endroit de la vie, le Qouph domine dans l'enfer263 264. Dans le livre de Rab Hammenouna le Vieillard, il est dit ce qui suit: Sur les pierres où étaient gravés les noms des tribus d'Israël, ne se trouvaient point les lettres Het et Teth, afin qu'on n'y trouvât point les lettres dont est composé le mot « péché » (Het). Dans le sanctuaire, toutes les lettres de l'alphabet étaient gravées, et elles formaient les noms sacrés. Tous les mondes d'en haut et d'en bas n'ont été formés qu'à l’aide des lettres. Dans le Tabernacle, les lettres étaient également gravées; car Beseléel connaissait le mystère de la combinaison des lettres à l'aide de laquelle furent créés le ciel et la terre265. Dieu voulait que les lettres fussent disposées ici-bas comme elles l'étaient en haut. De là le nom de « Beseléel » qui signifie « à l’ombre d'El ». « El » désigne le Dieu suprême. Et qui est l'ombre d' « El » ? C'est le Juste (h) qui est assis dans l’ombre de l’ « El » suprême266 et qui lui ressemble en tout. « El » s’étend vers six directions, et le Juste également; « El » répand la lumière en haut, et le Juste la répand ici-bas. « El » est le résumé des six directions, et le Juste l'est également.
L’Écriture dit de Beseléel (qui était fils d'Uri): fils de « Hur »', ce qui veut dire qu'il était fils de la lumière primitive que le Saint, béni soit-il, avait créée en même temps que le monde, et qu'il était le fils de Celui qui délivra le monde. D'après une autre explication « Hur » est pris dans le sens de « blanc »; fils de « Hur » signifie qu'il était le plus blanc de tous. La tradition nous apprend que, vues en songe, toutes les couleurs sont d'un bon présage excepté le bleu. Pourquoi cette dernière couleur est-elle de mauvais augure? Parce qu'elle est l'image du degré où les âmes reçoivent leur châtiment. Cependant ce degré est représenté par la couleur blanche; seulement, à l'heure où les âmes reçoivent leur châtiment, elles pensent à la couleur bleue, couleur du ciel. [...]

תַּלְיָא בַּאֲוֵירָא, כֵּיוָן דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּי יִסְתַּיֵּים בְּיוֹ''ד, אִשְׁתְּאָרַת אָתְ טֵי''ת בִּלְחוֹדָהָא תַּלְיָא בַּאֲוֵירָא עַל גַּבֵּי הַהוּא דּוּכְתָּא טֵי''ת, אִיהוּ אָת, דִּנְהִירוּ חַיִּין, בְּגִין כַּךְ, מַאן דְּחָמֵי טֵי''ת בְּחֶלְמֵיהּ, סִימָנָא טָבָא הוּא לֵיהּ, וְחַיִּין אִתְתָּקָנוּ לֵיהּ. וְעַל דָּא בְּגִין דְּהֲוָה ט' תַּלְיָא עַל גַּבֵּי הַהוּא אֲתָר, לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ מוֹתָא.

כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַיְּימָא עָלְמָא, זָרִיק חַד צְרוֹרָא גּוֹ מַיָּא, גָּלִיף בְּרָזָא דְּע''ב (נ''א דכ''ב) אַתְוָון, וּמִתַּמָּן שָׁאֲרִי לְמֵיהַךְ הַהוּא צְרוֹרָא, וְלָא אַשְׁכַּח אֲתָר לְאִתְקַיְּימָא בֵּיהּ, בַּר אַרְעָא קַדִּישָׁא, (נ''א בבי מקדשא) וּמַיָּא הֲווֹ אַזְלִין אֲבַתְרֵיהּ, עַד דְּמָטָא הַהוּא צְרוֹרָא תְּחוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וְתַמָּן אִשְׁתְּקַע, וְאִתְקָיָּים כָּל עָלְמָא.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי דִּבְהַהוּא אֲתָר שַׁרְיָין חַיִּים, אֲמַאי לָא אִתְבְּנֵי תַּמָּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, לְמֵיהַב חַיִּין לְיַתְבָהָא. אֶלָּא הָכָא בְּהַאי אֲתָר אִתְקָיָּים בְּגִין אָת חַד דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ. בְּבֵי מַקְדְּשָׁא כָּל אַתְוָון כֻּלְּהוּ שָׁרָאן בֵּיהּ, וּבְהוּ אִתְבְּרֵי אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, כְּגַוְונָא דְּכָל עָלְמָא.

וְתוּ, דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא (נ''א בבי מקדשא) יָהִיב חַיִּין וְכַפָּרָה לְיָתְבָהָא בְּהַהוּא עָלְמָא, וַאֲתָר דָּא לָאו הָכִי, יָהִיב חַיִּין לְהַהוּא אֲתָר בְּהַאי (בראשית נ' ע''א, לקמן ר''ל ע''א) עָלְמָא, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבֵי מַקְדְּשָׁא בְּהִפּוּכָא מִתַּמָּן, בְּגִין דְּאִית חוּלָקָא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלָא בְּעָלְמָא דָּא. וְעַל דָּא קַיְּימָא בֵּי מַקְדְּשָׁא לְכַפָּרָא חוֹבִין, וּלְמִזְכֵּי לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תָּא חֲזֵי, טֵי''ת נְהִירוּ דְּחַיִּין בְּכָל אֲתָר, וְעַל דָּא פָּתַח בָּהּ קְרָא כִּי טוֹב. דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. מֵהַאי אָת, (נ''א מאתר דא) עָרִיק מַלְאָכָא מְחַבְּלָא. לָא תֵּימָא עָרִיק, אֶלָּא דְּלָא אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְאַעֲלָא תַּמָּן.

אָת דָּא מְשַׁנְיָא מֵאָת ק', ק' לָא מִתְיַישְּׁבָא (נ''א מאת ח', ח' לא מתיישבא) כְּלַל בְּדוּכְתָּא בְּעָלְמָא, וְסִימָנִךְ (תהילים ק״מ:י״ב) אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ אָת טֵי''ת אִתְיַישְׁבָא בְּכָל דּוּכְתָּא, וְאִתְתַּקָּנַת לְאִתְיַישְּׁבָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וּבְּגִין כָּךְ בְּכָל דּוּכְתָּא דְּאָת ט' תַּמָּן, לֵית יִשׁוּבָא לְאָת ק' תַּמָּן לְאִתְיַישְּׁבָא בֵּיהּ. וְעַל דָּא אֲתָר דָּא לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ כְּלַל סִטְרָא אַחֲרָא, וְיָהִיב חַיִּים דְּהַאי עָלְמָא לְיַתְבֵי תְּחוֹתֵיהּ דְּאָת דָּא, וְלָא יִפּוּק לְבַר, וְכַד נָפִיק לְבַר, אִית רְשׁוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ. כְּמָה דְּאָת דָּא שַׁלְטָא בְּאֲתָר דָּא, הָכִי נָמֵי שַׁלְטָא אָת אַחֲרָא בְּאֲתָר דְּגֵיהִנָּם, וּמַאן אִיהִי, (ק''פ ע''ב) אָת ק'.

וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, הָכָא אִינּוּן תְּרֵין אַתְוָון: ח', ט'. וְעַל דָּא לָא הֲווֹ כְּתִיבִין גּוֹ אַבְנִי בּוּרְלָא, אֲבָנִין דְּאַשְׁלָמוּתָא, וּשְׁבָטִין דְּיִשְׂרָאֵל, תְּרֵין אַתְוָון אִלֵּין אִתְמְנָעוּ מִנַּיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יְהֵא רָשִׁים בְּגַּוַּויְיהוּ חֵ''ט.

בְּאֲתָר דְּבֵי מַקְדְּשָׁא תַּלְיָין כָּל אַתְוָון דְּאַלְפָא בֵּיתָא, בְּרָזִין גְּלִיפָן דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, קְשִׁירִין, מְרֻקָּמָן עָלֵיהּ, וְכָל עָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאַתְוָון מִּתְחַמְמָן (נ''א מתחקקן) וּגְּלִיפָא, וְרָזִין דִּקְדֻשָׁא (ס''א דשמא קדישא) עִלָּאָה, עָלַיְיהוּ אִתְגְּלִיף.

בְּמַשְׁכְּנָא אִתְגְּלִיפוּ וְאִתְצָיָירוּ אַתְוָון כַּדְקָא חֲזִי. דְּהָא בְּצַלְאֵל הֲוָה יָדַע חָכְמְתָא, לְצָרְפָא אַתְוָון דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּהוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא. וְעַל חָכְמְתָא דִּילֵיהּ, (נ''א דא) אִתְבְּנֵי מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵיהּ, וְאִתְבְּרִיר מִכָּל עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל. וּכְמָה דְּאִיהוּ אִתְבְּרִיר לְעֵילָּא, הָכִי בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְבְּרִיר לְתַתָּא. לְעֵילָּא כְּתִיב, (שמות ל״א:ב׳) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל. לְתַתָּא (שמות ל״ה:ל׳) רְאוּ קָרָא יְיָ' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. וּשְׁמֵיהּ בְּרָזָא עִלָּאָה אִקְרֵי הָכִי בְּצַלְאֵל: בְּצֵל אֵל. וּמַאן אִיהוּ. דָּא צַדִּיק. דְּאִיהוּ יָתִיב בְּצֵל אֵל, הַהוּא דְּאִקְרֵי אֵל (לך לך ע''ז ע''א) עֶלְיוֹן. וְאִיהוּ יָתִיב כְּגַוְונָא דְּהַהוּא אֵל. הַהוּא אֵל נָטִיל שִׁית סִטְרִין, הַהוּא צַדִּיק נָטִיל לוֹן. אוּף הָכִי, הַהוּא אֵל אַנְהִיר לְעֵילָּא, הַאי צַדִּיק אַנְהִיר לְתַתָּא. הַהוּא אֵל, כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ שִׁית סִטְרִין. הַהוּא צַדִּיק, כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ שִׁית סִטְרִין. בֶּן אוּרִי: בֶּן אוֹר קַדְמָאָה, דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. בֶּן חוּר: בֶּן חִירוּ דְּכֹלָּא. דָּבָר אַחֵר, בֶּן חוּר: בֶּן חִוָּור מִכָּל גַּוְונִין. וְדָא אִתְמָנֵי לְמַטֵּה יְהוּדָה, כֹּלָּא כַּדְקָא יֵאוֹת.

כָּל גַּוְונִין טָבִין לְחֶלְמָא, בַּר תִּכְלָא, כְּמָה (קל''ט ע''א) דְּאִתְּמַר. בְּגִין דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא, לְמֵידָן דִּינִין דְּנִשְׁמָתִין. וְהָא הַאי דַּרְגָּא (נ''א חדא) חִוָּורָא אִיהוּ. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְּימָא בְּדִינֵי דְּנַפְשָׁאן, כְּדִין אִיהוּ גּוָֹון תִּכְלָא. וְהָא
(Ⅰ)

*****

[152b]  
[...] Quand l'homme contemple cette couleur, il se rappelle le devoir d'accomplir les commandements de son Maître, de même que la vue du serpent d’airain rappelait aux hommes le devoir de se garder du péché. C'est pourquoi l'Écriture267 dit: « Et vous regarderez l'hyacinthe et vous vous souviendrez de tous les commandements du Seigneur. » C'est pourquoi il y avait de l'hyacinthe dans le Tabernacle. Rabbi Isaac dit: Le trône sur lequel sont prononcées les rigueurs est de couleur hyacinthe; et lorsque la rigueur se transforme en clémence, les « Cheroubim », qui sont tournés dos à dos changent de position et se placent face à face. Dès que les « Cheroubim » se placent face à face, les couleurs du Trône se transforment, et la couleur hyacinthe se transforme en couleur blanche. Les couleurs du trône sont ainsi modifiées selon la puissance qui domine, la Rigueur ou la Clémence, et selon l'attitude d’Israël ici-bas envers le Saint, béni soit-il, ainsi qu'il est écrit268: « Israël, je suis glorifié par toi », ce qui veut dire: les couleurs du trône sont modifiées selon la conduite d'Israël. « Et269 tu feras une table de bois de Schitim, etc. »
Rabbi Isaac commença à parler ainsi: Il est écrit270: « Tu mangeras et tu te rassasieras et tu béniras le Seigneur ton Dieu. » Heureux le sort d'Israël que le Saint, béni soit-il, a choisi parmi tous les peuples pour l'attacher à lui. C'est par le mérite d'Israël que Dieu accorde la nourriture à tout le monde. Et, à plus forte raison, maintenant qu'Israël est dans l'exil, les peuples païens reçoivent-ils une double portion de nourriture. Car tant qu'Israël habitait la Terre Sainte, la nourriture lui venait d'en haut et il n'en donnait aux peuples païens que les os. La chose est comparable à un roi qui prépare un festin pour sa maisonnée. Tant que les membres de sa maisonnée se montrent dignes, ils mangent les mets avec le Roi, et l'on jette les os aux chiens. Mais quand les membres de la maisonnée ne font pas la volonté du roi, celui-ci donne tout le repas aux chiens et laisse les os aux membres de sa maisonnée. De même, tant qu'Israël fit la volonté de son Maître, il était assis à la table du Roi, mangeait tout le repas et ne donnait aux peuples païens que les os. Mais quand Israël ne fait plus la volonté de son Maître, il va en exil; le repas est mangé par les chiens, et lui garde les os. Malheur à un fils de roi réduit à attendre les miettes qui tombent de la table de l'esclave!
Le roi David a dit271: « Tu as préparé une table devant moi contre ceux qui me persécutent; tu as oint ma tête avec une huile de parfums; que ma coupe est enivrante! » La phrase: « Tu as préparé une table devant moi » désigne le festin du Roi. Les mots: « Contre ceux qui me persécutent » désignent les chiens qui se tiennent près de la table et attendent qu'on leur jette quelque chose. La phrase: « ... Tu as oint Ma tète avec une huile de parfums » désigne l'onction qui précède les festins; c'est par cet acte que le Roi exprimait son amour pour Israël. Les mots: « ... Que ma coupe est enivrante! » signifient que l'abondance était toujours grande en Israël et qu'il n'avait pas besoin de demander quoi que ce fût.
Rabbi Hiyâ allait une fois rendre visite à Rabbi Siméon à Tibériade. Rabbi Jacob, fils d'Ydi, et Rabbi Yessé le Petit l’accompagnaient. Pendant le voyage, Rabbi Yessé demanda à Rabbi Hiyâ: Que signifient les paroles de l'Écriture272: « Tu témoigneras ta reconnaissance aux fils de Berzellaï, de Galaad, et ils mangeront à ta table, etc. »? Est-ce qu'on témoigne sa reconnaissance en faisant manger à sa table la personne dont on est l'obligé ? En outre, n'est-ce pas contraire à la dignité royale que de faire manger une personne étrangère [...]

אוֹקִימְנָא.

בְּשַׁעֲתָא דְּחָמֵי בַּר נָשׁ לְהַאי גּוָֹון, אִדְכַּר בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד פִּקּוּדִין דְּמָארֵיהּ. כְּגַוְונָא דִּנְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ חֲמָאן לֵיהּ, הֲווֹ דַּחֲלֵי מִקַּמֵּי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמְנַטְרָן גַּרְמַיְיהוּ מִכָּל חוֹבִין, וּבְשַׁעֲתָא דְּהַהוּא דְּחִילוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סַלְּקָא עָלַיְיהוּ, מִיָּד אִתָּסְיָין. מַאן גָּרִים לוֹן לְדַּחֲלָא מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַהוּא נָחָשׁ, הַהִיא רְצוּעָה דְּמִסְתַכְּלָן בָּהּ. אוּף הָכִי תְּכֵלֶת (במדבר ט״ו:ל״ט) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ'. מֵהַהוּא דְּחִילוּ דִּילֵיהּ, וְעַל דָּא תְּכֵלֶת בְּמַשְׁכְּנָא.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַאי דְּאָמַר מַר תְּכֵלֶת כֻּרְסְיָיא דְּדִינָא אִיהִי, וְכַד אִיהִי קַיְּימָא בְּגַוְונָא דָּא, כְּדֵין אִיהִי כֻּרְסְיָיא לְמֵידָן דִּינֵי נַפְשָׁאן. אֵימָתַי אִיהִי בְּרַחֲמֵי. אָמַר לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דִּכְרוּבִים מְהַדְרָן אַנְפַּיְיהוּ דָּא עִם דָּא, וּמִסְתַּכְּלָן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. כֵּיוָן דְּאִינּוּן כְּרוּבִים מִסְתַּכְּלָן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין כְּדֵין כָּל גַּוְונִין מִתְתַּקְנָן, וְאִתְהַפָּךְ גּוָֹון תִּכְלָא לְגָוְון אַחֲרָא. מִתְהַפָּךְ גּוָֹון יָרוֹק, לְגָוְון זָהָב. (נ''א חוור) וְעַל דָּא, בְּהִפּוּכָא דִּגְוָונִין, אִתְהַפַּךְ מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, וְכֵן מֵרַחֲמֵי לְדִינָא, וְכֹלָּא בְּהִפּוּכָא דִּגְוָונִין. כְּמָה דִּמְסַדְרִין יִשְׂרָאֵל תִּקּוּנַיְיהוּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכִי קַיָּימָא כֹּלָּא, וְהָכִי אִתְסָדַר. וְעַל דָּא כְּתִיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, בְּאִינּוּן גַּוְונִין דִּכְלִילָן דָּא בְּדָא, שְׁפִירוּ דְּכֻלְּהוּ. (חסר כאן) (שמות כ״ה:כ״ג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (דברים ח׳:י׳) וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', כַּמָה זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ מִכָּל עַמִּין, וּבְגִינֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, יָהִיב מְזוֹנָא וְשַׂבְעָא, לְכָל עָלְמָא. וְאִלְמָלֵא יִשְׂרָאֵל, לָא יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזוֹנָא לְעָלְמָא, וְהַשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בְּגָלוּתָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּנַטְלֵי מְזוֹנָא עַל חַד תְּרֵין. בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, הֲוָה נָחִית לוֹן מְזוֹנָא מֵאֲתָר עִלָּאָה, וְאִינּוּן יָהֲבֵי חוֹלָק תַּמְצִית לְעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְעַמִּין כֻּלְּהוּ לָא אִתְּזָנוּ אֶלָּא מִתַּמְצִית. וְהַשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בְּגָלוּתָא, אִתְהַפַּךְ בְּגַוְונָא אַחֲרָא.

מְתַל לְמַלְכָּא, דְּאַתְקִין סְעוּדָתָא לִבְנֵי בֵּיתֵיהּ, כָּל זִמְנָא דְּאִינּוּן עַבְדֵי רְעוּתֵיהּ, אַכְלֵי סְעוּדָתָא עִם מַלְכָּא, וְיָהֲבֵי לְכַלְבֵּי חוּלָק גַּרְמִין לְמִגְרַר. בְּשַׁעֲתָא דִּבְנִי בֵּיתֵיהּ לָא עַבְדֵי רְעוּתָא דְּמַלְכָּא, מַלְכָּא יָהִיב כָּל סְעוּדָתָא לְכַלְבֵּי, וְסָלִיק לוֹן גַּרְמֵי.

כְּגַוְונָא דָּא, כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, הָא עַל פָּתוֹרָא דְּמַלְכָּא אִינּוּן אַכְלֵי, וְכָל סְעוּדָתָא אִתְתָּקַּן לְהוֹן. וְאִינּוּן, מֵהַהוּא חֶדְוָה דִּלְהוֹן, יָהֲבֵי גַּרְמֵי דְּאִיהוּ תַּמְצִית לְעוֹבָדֵי כּוֹכָבִים. וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא עַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, אַזְלֵי בְּגָלוּתָא, וְהָא סְעוּדָתָא לְכַלְבֵּי, וְאִסְתַּלָּק לוֹן תַּמְצִית (יחזקאל ד׳:י״ג) כָּכָה יֹאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם, דְּהָא תַּמְצִית דְּגִעוּלֵיהוֹן אַכְלֵי. וַוי לִבְרָא דְּמַלְכָּא, דְּיָתִיב וּמְצַפֶּה לְפָתוֹרָא דְּעַבְדָא, מַה דְּאִשְׁתְּאַר מִגּוֹ פָּתוֹרָא אִיהוּ אָכִיל.

דָּוִד מַלְכָּא אָמַר, (תהילים כ״ג:ה׳) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נְגֶד צוֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, דָּא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא. נֶגֶד צוֹרְרָי, אִינּוּן כַּלְבֵּי דְּיַתְבֵי קָמֵי פָּתוֹרָא, מְצַפָּאן לְחוּלָק גַּרְמִין, וְאִיהוּ יָתִיב עִם מַלְכָּא בְּעִנוּגָא דִּסְעוּדָתָא בְּפָתוֹרָא.

דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, דָּא רֵישָׁא דִּסְעוּדָתָא, דְּכָל מִשְׁחָא, וְשַׁמְנוּנָא, וְתִקוּן סְעוּדָתָא, אִתְיְיהִיב בְּקַדְמִיתָא לִרְחִימָא דְּמַלְכָּא. מַה דְּאִשְׁתְּאַר, לְבָתַר אִתְיְיהִיב לְכַלְבֵּי, וּלְאִינּוּן פַּלְחֵי פָּתוֹרָא. כּוֹסִי רְוָיָה, מַלְיָא כַּסָּא קָמֵי רְחִימָא דְּמַלְכָּא תָּדִיר, דְּלָא יִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל. וְעַל רָזָא דָּא, הֲווֹ יִשְׂרָאֵל תָּדִיר, עִם שְׁאַר עַמִּין.

רַבִּי חִיָּיא הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לִטְבֶרְיָה, וַהֲווּ עִמֵּיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וְרַבִּי יֵיסָא זְעִירָא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִיָּיא, תֵּימָה מָה דִּכְתִּיב, (מלכים א ב׳:ז׳) וְלִבְנַי בַרְזִיּלַי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וְגוֹ'. אִי הָכִי כָּל טִיבוּ וּקְשׁוֹט, לְמֵיכַל עַל פָּתוֹרֵיהּ וְלָא יַתִּיר, מִדְּקָאָמַר הָכָא וְהָיוּ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנְךָ. וְתוּ, לָאו יְקָרָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ, לְמֵיכַל בַּר נָשׁ אָחֳרָא
(Ⅰ)

*****

[153a]  
[...] à la table du roi sans nécessité? N'est-il pas d'usage que le roi mange tout seul à une table, et que tous les grands de la cour s'assoient plus bas? Rabbi Hiyâ lui répondit: Je n'ai rien entendu et ne puis, par conséquent, rien dire à ce sujet. Ayant demandé à Rabbi Jacob, fils d'Ydi, s'il n'avait rien entendu à ce sujet, celui-ci leur répondit: Puisque, vous qui sucez le miel d'en haut, n'avez rien entendu à ce sujet, à plus forte raison suis-je, moi, dans le même cas ! Rabbi Hiyâ demanda alors à Rabbi Yessé si lui-même n'avait pas entendu quelque explication là-dessus. Rabbi Yessé répondit: Bien que je sois encore jeune et que je ne fréquente votre société que depuis peu de jours, j'ai entendu l'explication de ce verset.
Il commença à parler ainsi273: « Il donne le pain à toute chair; car sa miséricorde est éternelle. » Pourquoi David jugea-t-il à propos de terminer ce psaume sublime par ce verset? Mais il y a trois puissances en haut dont le Saint, béni soit-il, se sert; ces puissances, qui constituent la gloire de Dieu, sont le cerveau, le cœur et le foie. Ces trois organes sont autrement disposés en haut qu'en bas. En haut, c'est le cerveau qui absorbe le premier, et il transmet au cœur, lequel à son tour transmet au foie. Le foie distribue ensuite à toutes les sources qui coulent vers le monde d’en bas, donnant à chaque source ce qui lui convient274. En bas, au contraire, c'est le foie qui prend le premier la nourriture; ensuite il approche tout du cœur, qui n'en tire que la quintessence; et, enfin, la nourriture ayant fortifié le corps, le cerveau reçoit sa part. Le foie revient ensuite st distribue la nourriture à tous les canaux de l'organisme. Dans un jour de jeûne, l'homme sacrifie sa graisse et son sang, qui servent de nourriture au foie céleste; celui-ci les approche ensuite du cœur qui est supérieur au foie et qui le domine. Et enfin le cœur transmet la nourriture au cerveau qui domine tout le corps. Mais, ordinairement, c'est le cerveau d'en haut qui reçoit le premier et qui la transmet ensuite au cœur, lequel la transmet à son tour au foie. La faveur que David accorda aux fils de Berzellaï en recommandant à son fils de les faire manger à la table du roi consistait en ceci qu'il leur fit révéler le mystère de la table du Roi céleste, d'où émane toute nourriture.
Rabbi Hiyâ vint le baiser à la tête en lui disant: Bien que tu sois encore jeune, tu es rempli d'une grande sagesse. Pendant ce temps, Rabbi Hizqiya venait d'arriver, et il s'écria: Il est certain que le Saint, béni soit-il, s'attachera à nous, attendu qu'on vient de révéler un mystère nouveau concernant la Loi. Ils s'assirent pour manger et décidèrent que, durant le repas, chacun d'eux parlerait de choses concernant la Loi. Rabbi Yessé dit: Bien que notre repas soit frugal, il mérite le nom de « repas ». Il y a plus: Il est appelé « le repas du Saint, béni soit-il », attendu qu'il en jouit, ainsi qu'il est écrit275 : « Voici la table de devant le Seigneur. » Or, nous allons parler, pendant ce repas, de chose relatives à la Loi. Rabbi Hiyâ commença à parler ainsi276: « Et tu mangeras, et tu te rassasieras, et tu béniras le Seigneur ton Dieu. » L'homme ne peut-il pas bénir le Saint, béni soit-il, avant d'avoir rempli son ventre? [...]

עַל פָּתוֹרֵיהּ דְּמַלְכָּא, וְלָא אִצְטְרִיךְ דָּא, אֶלָּא מַלְכָּא בִּלְחוֹדוֹי, וְכֻלְּהוּ רַבְרְבָנוֹהִי סַחֲרָנֵיהּ, לְתַתָּא מִנֵּיהּ.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא לָא שְׁמַעְנָא בְּהַאי מִידִי, וְלָא אֵימָא. אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וְאַתְּ שָׁמַעְתָּ בְּהַאי מִידִי. אֲמַר לֵיהּ, אַתּוּן דְּיַנְקִין בְּכָל יוֹמָא מִדֻּבְשָׁא דְּמִשְׁחָא עִלָּאָה, לָא שְׁמַעְתּוּן, כָּל שֶׁכֵּן אֲנָא. אָמַר לֵיהּ לְרַבִּי יֵיסָא, וְאַתְּ שָׁמַעְתָּ מִידִי בְּהַאי. אֲמַר לֵיהּ אַף עַל גַּב דַּאֲנָא רַבְיָא וּמִיּוֹמִין זְעִירִין אֲתֵינָא לְגַבַּיְיכוּ, וְלָא זָכֵינָא מִקַּדְמַת דְּנָא, אֲנָא שְׁמַעְנָא.

פָּתַח וְאָמַר (תהילים קל״ו:כ״ה) נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מַאי קָא חָמָא דָּוִד דְּסִיוּם הַלֵּלָא רַבָּא, סִיֵּים הָכִי בְּהַאי קְרָא. אֶלָּא תְּלַת שַׁלִּיטִין אִינּוּן לְעֵילָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּהוּ, וְאִינּוּן רָזָא יַקִּירָא דִּילֵיהּ, וְאִלֵּין אִינּוּן: מוֹחָא, וְלִבָּא, וְכַבְדָּא. וְאִינּוּן בְּהִפּוּכָא דְּהַאי עָלְמָא. לְעֵילָּא, מוֹחָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר יָהִיב לְלִבָּא, וְלִבָּא נָטִיל וְיָהִיב לְכַבְדָּא, וּלְבָתַר כַּבְדָא יָהִיב חוּלָק לְכָל אִינּוּן מְקוֹרִין דִּלְתַתָּא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. לְתַתָּא, כַּבְדָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וּלְבָתַר אִיהוּ מְקָרַב כֹּלָּא לְלִבָּא, וְנָטִיל לִבָּא שְׁפִירוּ דְּמֵיכְלָא. כֵּיוָן דְּנָטִיל, וְאִתְתָּקַף מֵהַהוּא תֻּקְפָּא וּרְעוּ דְּקָא נָטִיל, יָהִיב וְאִתְּעַר לְגַבֵּי מוֹחָא. וּלְבָתַר אַהְדָּר כַּבְדָא, וּפָלִיג מְזוֹנָא לְכָל מְקוֹרִין דְּגוּפָא. (ביומא דבר נש אתער בתעניתא, אתער לעילא כגוונא ההוא ממש, וביומא דשבעא, לאו הכי)

בְּיוֹמָא דְּתַעֲנִיתָא, בַּר נָשׁ מְקָרַב מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא לְגַבֵּי כַּבְדָא עִלָּאָה, וּמַאי אִיהוּ מְקָרַב. חֶלְבֵּיהּ וְדָמֵיהּ וּרְעוּתֵיהּ. הַהוּא כַּבְדָא נָטִיל כֹּלָּא בִּרְעוּתָא. כֵּיוָן דְּכֹלָּא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ, נָטִיל וּמְקָרַב כֹּלָּא לְקָמֵי לִבָּא, דְּאִיהוּ רַב וְשָׁלִיט עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְּלִבָּא נָטִיל וְאִתְתָּקַף בְּרַעֲוָא, מְקָרֵב כֹּלָּא לְגַבֵּי מוֹחָא, דְּאִיהוּ שַׁלִּיטָא עִלָּאָה עַל כָּל גּוּפָא, לְבָתַר אַהְדָּר כַּבְדָא וּמְפַלֵג חוּלָקִין לְכָל אִינּוּן מְקוֹרִין וְשַׁיְיפִין דִּלְתַתָּא. בְּזִמְנָא אָחֲרָא, כַּד (ד''א כלא) מוֹחָא נָטִיל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר יָהִיב לְלִבָּא, וְלִבָּא יָהִיב לְכַבְדָּא, וְכַבְדָּא יָהִיב לְכֻלְּהוּ מְקוֹרִין וְשַׁיְיפִין דִּלְתַתָּא, וּלְבָתַר כַּד בָּעֵי לְפַלְּגָא מְזוֹנָא לְהַאי עָלְמָא, בְּרֵישָׁא יָהִיב לְלִבָּא, דְּאִיהוּ מַלְכָּא דִּי בְּאַרְעָא. וּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, אִתְּעַר בְּקַדְמִיתָא מִכָּל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא.

זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דַּהֲוֵי בְּחוּשְׁבָּנָא דְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּהַהוּא טִיבוּ דִּלְעֵילָּא. (ובגיני כך) וְדָא אִיהוּ טִיבוּ וּקְשׁוֹט, דַּעֲבַד דָּוִד לִבְנֵי בַרְזִיּלַי, דִּכְתִּיב וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. וְאִי תֵּימָא דִּבְשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא, אָכִיל בַּר נָשׁ אָחֳרָא בַּר מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא מַלְכָּא אָכִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כָּל עַמָּא. וְאִינּוּן דְּאַכְלֵי עִם מַלְכָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ אָכִיל אִינּוּן דְּחָבִיבִין עָלֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְמְנוּן מִשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא.

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב, (שמואל ב ט׳:י״ג) עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אוֹכֵל. בְּגִין דְּכָל מְזוֹנָא דִּילֵיהּ, לָא עָבִיד חוּשְׁבָּנָא אָחֳרָא, אֶלָּא עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ, דְּמִתַּמָּן הֲוָה אָתֵי מְזוֹנָא וּמֵיכְלָא דִּילֵיהּ. וְדָא אִיהוּ עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אוֹכֵל. אָתָא רַבִּי חִיָּיא, וּנְשָׁקֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבְיָא אַנְתְּ, וְחָכְמְתָא עִלָּאָה שַׁרְיָא בְּלִבָּךְ. אַדְּהָכִי, חָמוּ לֵיהּ לְרַבִּי חִזְקִיָּה דְּהֲוָה אָתֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי בְּחַבְרוּתָא דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְחַבָּר עָלָנָא, דְּהָא מִלִּין חַדְתִּין דְּאוֹרַיְיתָא יִתְחַדְתּוּן הָכָא.

יָתְבוּ לְמֵיכַל. אָמְרוּ, כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי סְעוּדָתָא, אָמַר רַבִּי יֵיסָא, סְעוּדַת עֲרַאי אִיהִי, וְעִם כָּל דָּא סְעוּדָה אִקְרֵי. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּהַאי אִקְרֵי סְעוּדָתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְהֲנֵי מִינָּהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (יחזקאל מ״א:כ״ב) זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ', דְּהָא מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא יִסְחֲרוּן לְהַאי אֲתָר.

פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, (דברים ח׳:י׳) וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. וְכִי עַד לָא אָכִיל בַּר נָשׁ לְשַׂבְעָא, וְיִתְמְלֵי כְּרִיסֵיהּ, לָא יְבָרֵךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (ד''א ל''ג אי הכי)
(Ⅰ)

*****

[153b]  
[...] Pourquoi donc l'Écriture dit-elle d'abord: « Et tu mangeras et tu te rassasieras », et après seulement: « ...Et tu béniras le Seigneur ton Dieu »? L'Ecriture veut nous indiquer qu'alors même que l'homme ne mange qu'un morceau de la grandeur d'une olive, il est déjà obligé d’en rendre grâce à Dieu277. Rabbi Hizqiya prit ensuite la parole et dit: L'Écriture veut nous apprendre qu'il est permis à un homme ivre de réciter la prière établie après le repas, ce qui n'est pas le cas de la prière du matin, laquelle ne doit, certes, être récitée qu'avant qu'on ait mangé et bu. Quelle différence entre ces deux prières? Celle du matin monte à une région si élevée qu'il n'y a aucune question de chose matérielle; tandis que la prière après le repas monte à une région où l'on fixe à l'homme sa nourriture.

Voilà pourquoi la première prière doit être récitée avant de boire et manger tandis que la seconde peut l'être aussi à l’état d'ébriété. Rabbi Yessé prit ensuite la parole et dit278: « Et tu feras aussi une table en bois de Schitim, etc. » Il était indispensable qu’il y ait une table dans le tabernacle, pour que la bénédiction d'en haut vienne se poser et répandre la nourriture à tout le monde. Cette table ne devait pas rester dépourvue de nourriture, même pendant une seconde, parce que la bénédiction ne se pose pas sur une chose vide. C’est pour cette raison que la table du Tabernacle devait toujours être pourvue de pain, pour attirer la nourriture sur les tables des autres hommes. Dieu ne répand pas la bénédiction sur un endroit où il n'y a rien, ainsi qu'il est écrit279: « Dis-moi ce que tu as dans la maison », ainsi que les collègues l'ont expliqué. De toute table près de laquelle on ne fait pas entendre des paroles relatives à la Loi, l'Écriture280 dit: « Toutes les tables sont pleines de ce que rejettent ceux qui vomissent, et de saletés, de sorte qu'il ne reste plus de lieu qui soit propre. » Il est défendu de réciter la bénédiction à une telle table. Car il y a table et table. Il y a une table où l'on parle des paroles de l'Écriture; et alors l'Ecriture281 dit: « Voici la table devant le Seigneur. » Et il y a une autre table où la Loi et la sainteté n'ont aucune part, et celle-ci est appelée « vomissements et saletés ». [...]

בְּמַאי נוֹקִים וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ, וּבָתַר וּבֵרַכְתָּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לָא יֵיכוּל בַּר נָשׁ אֶלָּא כְּזַיִת, וּרְעוּתֵיהּ אִיהוּ עָלֵיהּ, וְיִשָׁוֵי לֵיהּ לְהַהוּא מֵיכְלָא עִקָרָא דְּמֵיכְלֵיהּ, שָׂבְעָא אִקְרֵי. דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ה:ט״ז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. לְכָל חַי אֲכִילָה לָא כְּתִיב, אֶלָּא רָצוֹן. הַהוּא רְעוּתָא דְּשַׁוֵּי עַל הַהוּא מֵיכְלָא, שָׂבְעָא אִקְרֵי, וַאֲפִילּוּ דְּלֵית קָמֵיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא הַהוּא זְעֵיר בִּכְזַיִת, וְלָא יַתִּיר הָא רְעוּתָא דְּשָׂבְעָא שַׁוֵּי עָלֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, רָצוֹן כְּתִיב, וְלָא אֲכִילָה. וְעַל דָּא וּבֵרַכְתָּ וַדַּאי, וְאִתְחַיָיב בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לְמֵיהַב חֶדְוָה לְעֵילָּא.

פָּתַח רַבִּי חִזְקִיָּה, בְּהַאי קְרָא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, וְאָכַלְתָּ וְשבָעְתָּ. מֵהָכָא, דְּשִׁכּוֹר שָׁרֵי לֵיהּ לְבָרְכָא בִּרְכְתָא דִּמְזוֹנָא, (ויגש ר''ז ע''ב) מַה דְּלֵית הָכִי בִּצְלוֹתָא. דִּצְלוֹתָא לָאו הָכִי, דְּהָא צְלוֹתָא מָעַלְיָא בְּלָא אֲכִילָה אִיהִי, מַאי טַעֲמָא, בְּגִין דִּצְלוֹתָא סַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, אֲתָר דְּלֵית בֵּיהּ לָא אֲכִילָה וְלָא שְׁתִיָּה. וְעַל דָּא תָּנִינָן, עָלְמָא דְּאָתֵי לֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ'.

אֲבָל שְׁאַר דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא אִית בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא, אִשְׁתְּכַח גַּוְונָא אָחֳרָא וּמָעַלְיָא, הַהוּא בִּרְכְתָא דְּאִשְׁתְּכַח בְּשַׂבְעָא. בְּגִין דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא, אִיהִי בַּאֲתָר דְּאִית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִנֵּיהּ נָפַק מְזוֹנָא וְשַׂבְעָא לְתַתָּא, וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה קָמֵיהּ שָׂבְעָא וְחֶדְוָה. (ובגין כך האי איהו אתר דאית ביה אכילה ושתיה ומניה נפיק מזונא לתתא ואצטריך לאחזאה קמיה שבעא וחדוה) בַּאֲתָר דִּצְלוֹתָא, לָאו הָכִי, דְּהָא סַלְּקָא יַתִּיר לְעֵילָּא לְעֵילָּא וְעַל דָּא, שִׁכּוֹר לָא יִצְלֵי צְלוֹתָא. בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא, שִׁכּוֹר שָׁרֵי לֵיהּ לְבָרְכָא בִּרְכַּת מְזוֹנָא. מַשְׁמַע מֵהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. וְאָכַלְתָּ: זוֹ אֲכִילָה. וְשָׂבָעְתָּ: זוֹ שְׁתִיָּה דְּהָא שָׂבְעָא, בְּחַמְרָא אִיהִי רַוֵּי. חַמְרָא שָׂבְעָא וַדַּאי, וְדָא אִיהוּ שִׁכּוֹר. דִּכְתִּיב וּבֵרַכְתָּ אֶת דַּיְיקָא, דְּמַשְׁמַע דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא אִצְטְרִיךְ חֶדְוָה וְשַׂבְעָא. עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה. מַאי טוֹבָה. שָׂבְעָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ירמיה מה) וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים בְּגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ חֶדְוָה וְשַׂבְעָא.

פָּתַח רַבִּי יֵיסָא וְאָמַר (שמות כה) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ', שֻׁלְחָן דָּא אִיהוּ קַיְּימָא לְגוֹ בְּמַשְׁכְּנָא. וּבִרְכְתָא דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וּמִנֵּיהּ נָפִיק מְזוֹנָא לְכָל עָלְמָא. וְשֻׁלְחָן דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּרֵיקַנְיָּא, אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, אֶלָּא לְמֶהֱוֵי עָלֵיהּ מְזוֹנָא, דְּהָא בִּרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא. וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ לְמֶהוֵי עָלֵיהּ נַהֲמָא תָּדִיר, דְּלֶהוֵי תָּדִיר בִּרְכְתָא עִלָּאָה מִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ, וּמִגּוֹ הַהוּא שֻׁלְחָן, נַפְקֵי בִּרְכָּאן וּמְזוֹנֵי לְכָל שְׁאַר פָּתוִֹרִי דְּעָלְמָא, דְּאִתְבָּרְכָאן בְּגִינֵיהּ.

שֻׁלְחָן דְּכָל בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי הָכִי קָמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקָא מְבָרַךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּתִשְׁרֵי עָלֵיהּ בִּרְכְתָא מִלְּעֵילָּא, וְלָא יִתְחָזֵי בְּרֵיקַנְיָּא, דְּהָא בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא לָא שַׁרְיָין בְּאֲתָר רֵיקָנַיָּא, דִּכְתִּיב, (מלכים ב ד) הַגִּידִי לִי מַה יֶשׁ לָכְי בַּבָּיִת, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. שֻׁלְחָן דְּלָא אִתְּמַר עָלֵיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (בס''א אינו, ולא בריך על ההוא מזונא לקודשא בריך הוא) עָלֵיהּ כְּתִיב, (ישעיה כח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם. וְאָסוּר לְבָרְכָא עַל הַהוּא שֻׁלְחָן.

מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִית שֻׁלְחָן, וְאִית שֻׁלְחָן. שֻׁלְחָן אִיהוּ דְּקָא מְסַדְּרָא קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, וְאִיהוּ קַיְּימָא תָּדִיר לְסַדְּרָא בֵּיהּ פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וּלְאַכְלְלָא בֵּיהּ אַתְוָון דְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (בס''א אינו, דא הוא ברכתא דמזונא, דאית פסוקי ומלי דאוריתא ואינון אתוון דמלי אורייתא אתכלילן ביה בההוא שלחן) וְאִיהוּ לָקִיט לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְכָלִיל כֻּלְּהוּ בְּגַוֵּיהּ, וּבְהוּ אִשְׁתְּלִים, וְחַדֵּי, וְאִית לֵיהּ חֶדְוָה. וְעַל שֻׁלְחָן דָּא כְּתִיב, (יחזקאל מא) זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ', לִפְנֵי יְיָ', וְלָא (ק''ב ע''ב) מִלִפְנֵי יְיָ'. שֻׁלְחָן אָחֲרָא אִית, דְּלָא אִית בֵּיהּ חוּלָקָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בִּקְדוּשָׁה דְּאוֹרַיְיתָא, וְהַהוּא שֻׁלְחָן אִקְרֵי קִיא צוֹאָה, וְדָא אִיהוּ בְּלִי
(Ⅰ)

*****

[154a]  
[...] Une telle table attire le démon; mais le Dieu suprême n'y participe aucunement. Tandis que, si l'on parle de la Loi à table, le Saint, béni soit-il, y participe. Mais il y a plus: Un puissant chef céleste, du nom de « Souria282 », prend toutes les paroles prononcées à table et s'en sert pour reproduire la forme de la table même qu'il présente au Saint, béni soit-il. Quand un homme sait la manière exacte d'être assis à table, celle-ci lui sert d'autel pour le purifier de tous ses péchés. Heureux l'homme qui observe les deux devoirs qui s'imposent à table: parler de choses de la Loi et accorder une partie de la nourriture aux pauvres. Quand on enlève la table, deux anges sacrés sont présents, l'un à droite et l'autre à gauche. L'un d'eux dit: C'est la table du Roi sacré qu'un tel vient de lui servir; puisse-t-elle être encore longtemps servie! L'autre dit: C'est la table du Roi sacré qu'un tel vient de servir, afin que tous les êtres soient bénis; puisse cette table rester toujours présente devant l'Ancien des temps !
Rabbi Abba avait coutume de dire, toutes les fois qu’on emportait la table: Couvrez le pain, en raison des messagers du Roi. C'est par la table que l'homme arrive à être jugé digne d'avoir des moyens d'existence en ce bas monde, de participer au monde futur et d'être mentionné en bien devant l'Ancien des temps. Heureux le sort d'un tel homme, et dans ce monde, et dans le monde futur! Rabbi Jacob, prenant ensuite la parole, dit: « Tous283 ceux qui l’avaient connu auparavant, voyant qu'il était avec les prophètes et qu’il prophétisait, disaient entre eux: Qu'est-il donc arrivé au fils de Kis ? Saül est-il aussi prophète? »' Saul n'était-il pas élu depuis longtemps ? D'où vient donc l'étonnement de le voir avec les prophètes ? Le Saint, béni soit-il, l'avait élu pour roi, mais non pour prophète. Or, ces deux dignités n'ont été accordées à aucun autre homme qu'à Moïse, en raison de sa grande fidélité. On objectera: Samuël avait cependant les deux dignités !
Il n'en est rien ; il était prophète, ainsi qu'il est écrit284: « Et tout Israël connut, depuis Dan jusqu'à Bersabée, que Samuël était le fidèle prophète du Seigneur », prophète, mais non roi. Il était prophète et juge; or, juge n'est pas roi. Voilà pourquoi on s'étonnait de voir Saül avec les prophètes. Mais, demandera-t-on, pourquoi Dieu lui accorda-t-il le don de prophétie, à lui qui était déjà roi ? C'est qu'il n'avait pas simultanément ces deux qualités: il était roi quand il ne jouissait pas encore du don de la prophétie, et il prophétisait seulement momentanément pendant qu'il se mêlait aux prophètes; mais, dès qu'il se séparait d'eux, il ne prophétisait plus. Et comme j'aspire a l'Esprit Saint, il est tout naturel que je me mêle aux disciples de Rabbi Siméon, fils de Jochaï, devant lequel tremblent tous les êtres d'en haut et d'en bas. Il continua à parler ainsi: « Et285 tu feras une table, etc. » Cette table servait au pain de proposition. Qui des deux était plus sacré ? le pain ou la table286? On ne peut pas dire qu'ils possédaient un égal degré de sainteté, [...]

מָקוֹם, דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָׁה כְּלוּם.

בְּגִין כַּךְ, שֻׁלְחָן דְּלָא אִתְּמַר עָלֵיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּקִיא צוֹאָה. אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּטַעֲוָא אָחֲרָא. לֵית בְּהַהוּא שֻׁלְחָן חוּלָקָא בְּרָזָא דֶּאֱלָהָא עִלָּאָה. שֻׁלְחָן דְּמִלֵּי אוֹרַיְיתָא אִתְּמָרוּ עָלֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל הַהוּא שֻׁלְחָן, וְשַׁוִּי לֵיהּ לְחוּלְקֵיהּ. וְלָא עוֹד, (ר''ג ע''ד, רכ''ג ע''א) אֶלָּא סוּרְיָ''א רַב מְמָנָא, נָטִיל כָּל אִינּוּן מִלִּין, וְשַׁוֵּי דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא שֻׁלְחָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכָל אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְמָרוּ עָלֵיהּ, סַלְּקִין עַל הַהוּא פָּתוֹרָא, וְאִתְעַטָּר (ס''א ואתעתד) קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב זֶה הַשֻׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ' דְּאִתְעַטָּר (ס''א דאתעתד) קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ, קַיְּימָא לְדַכְּאָה לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מִכָּל חוֹבוֹי. זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּאִלֵּין תְּרֵין קַיְימִין עַל פָּתוֹרֵיהּ. מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. וְחוּלָקָא לְמִסְכְּנִין, מֵהַהוּא שֻׁלְחָן.

כַּד סַלְּקִין הַהוּא פָּתוֹרָא מִקָּמֵיהּ דְּבַר נָשׁ, תְּרֵין מַלְאָכִין קַדִּישִׁין אִזְדַּמְּנָן תַּמָּן, חַד מִימִינָא, וְחַד מִשְּׂמָאלָא. חַד אָמַר דָּא אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּפְלַנְיָא קָא מְסַדֵּר קָמֵיהּ, מְסַדָּר יְהֵא תָּדִיר פָּתוֹרָא דָּא, בְּבִרְכָּאן עִלָאִין, וּמִשְׁחָא וּרְבוּ עִלָּאָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁרֵי עֲלוֹי. וְחַד אָמַר, דָּא אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּפְלַנְיָא קָא מְסַדֵּר קָמֵיהּ, דָּא פָּתוֹרָא דִּי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי יְבָרְכוּן לֵיהּ, מְסַדָּר יְהֵא הַאי פָּתוֹרָא קָמֵי עַתִּיק יוֹמִין, בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

רִבִּי אַבָּא, כַּד הֲוָה סַלְּקִין פָּתוֹרָא מִקָמֵיהּ, הֲוָה חָפֵי לֵיהּ, וַהֲוָה אָמַר סְלִיקוּ הַאי פָּתוֹרָא בִּצְנִיעוּ, דְּלָא יְהֵא בְּכִסּוּפָא קָמֵי שְׁלוּחֵי מַלְכָּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ זָכֵי לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכֵי לֵיהּ לִמְזוֹנָא דְּהַאי עָלְמָא, וְזָכֵי לֵיהּ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְטָב קָמֵי עַתִּיק יוֹמִין, וְזָכֵי לֵיהּ לְאִתּוֹסְפָא חֵילָא וּרְבוּ בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה אִיהוּ חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר, כְּתִיב (שמואל א י׳:י״א) וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְמוֹל שִׁלְשֹׁם וְגוֹ', הֲגַם שָׁאוּל בַּנְבִיאִים. וְכִי שָׁאוּל בְּחִיר יְיָ' מִקַּדְמַת דְּנָא הֲוָה, דִּכְתִּיב, (שמואל א י׳:כ״ד) הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ', אֲשֶׁר בּוֹחֵר בּוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ מִקַּדְמַת דְּנָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּאָתָא וְעָאל בֵּין נְבִיאֵי וְאִתְנַבֵּי בֵּינַיְיהוּ, אֲמַאי תַּוְוהוּ.

אֶלָּא, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, לָא אִתְרְעֵי בֵּיהּ אֶלָּא לְמַלְכוּ, אֲבָל לִנְבוּאָה לא. דְּהָא תְּרֵין אִלֵּין, לָא אִתְמְסָרוּ כַּחֲדָא בְּבַר נָשׁ בְּעָלְמָא, בַּר מִמֹּשֶׁה מְהֵימָנָא עִלָּאָה, דְּזָכָה לִנְבוּאָה ומַלְכוּ כַּחֲדָא, וְלָא אִתְיְיהִיב לְבַר נָשׁ אָחֲרָא תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא.

וְאִי תֵּימָא, הָא שְׁמוּאֵל דְּזָכָה לְתַרְוַויְּיהוּ, לִנְבוּאָה ומַלְכוּ. לָאו הָכִי. לִנְבוּאָה זָכָה, דִּכְתִּיב, (שמואל א ג׳:כ׳) וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נְאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא. לְנָבִיא וְלָא לְמֶלֶךְ. נָבִיא וְדַיָּין הֲוָה, דְּאִי מֶלֶךְ הֲוָה, לָא שָׁאַלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ. אֲבָל אִיהוּ לָא הֲוָה אֶלָּא נְבִיאָה מְהֵימָנָא, וַהֲוָה דָּאִין דִּינֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (שמואל א ז) וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כַּד הֲוָה שָׁאוּל בַּנְּבוּאָה, תַּוְוהוּ עָלֵיהּ.

וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי שָׁרָא עָלֵיהּ נְבוּאָה, הוֹאִיל וְזָכָה לְמַלְכוּ. אֶלָּא תַּרְוַויְיהוּ לָא זָכָה בְּהוּ כַּחֲדָא. (ובגין (נ''א דנבואה) דמלכו יהיב ליה קודשא בריך הוא ואודי ליה עלה עד לא הוי מלכא) וּבְגִין דְּמַלְכוּ אִתְיָשָׁב עַל אַתְּעָרוּתָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, הֲוָה בְּאִתְעָרוּ דִּנְבוּאָה קֹדֶם לָכֵן. אֲבָל כַּד סָלִיק לְמַלְכוּ, לָא הֲוָה בֵּיהּ נְבוּאָה, אֶלָּא אִתְּעָרוּ דְּרוּחַ סָכְלְתָנוּ, לְמֵידָן קְשׁוֹט, אִתְּעַר עָלֵיהּ, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא. וּבְעוֹד דְּהֲוָה גּוֹ אִינּוּן נְבִיאֵי, שָׁרָא עָלֵיהּ נְבוּאָה, לְבָתַר דְּאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ, לָא הֲוָה בֵּיהּ נְבוּאָה.

וַאֲנָא, מַאן יָהִיב לִי אִתְעָרוּתָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, לְמֶהֱוֵי בְּגוֹ נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, תַּלְמִידֵי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין זָעִין מִנֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן אֲנָא, לְמֶהוֵי בֵּינַיְיכוּ.

פָּתַח וְאָמַר, וְעָשִׂיתָ (שמות כ״ה:כ״ג) שֻׁלְחָן וְגוֹ'. שֻׁלְחָן דָּא אִיהוּ לְתַתָּא, לְשַׁוָּאָה עָלֵיהּ לֶחֶם דְּאֲפָּיָא מַאן עָדִיף דָּא מִן דָּא, לֶחֶם אוֹ שֻׁלְחָן. אִי תֵּימָא דְּכֹלָּא
(Ⅰ)

*****

[154b]  
[...] attendu que la table était au-dessous du pain. La table était, en effet, la chose essentielle, puisque c'est elle qui attirait les bénédictions et la nourriture en ce monde Le pain n'était placé sur la table que pour indiquer que c'est grâce à la table qu'il y a du pain; sans vigne il n'y aurait pas de raisins; sans arbres il n'y aurait pas de fruits, et sans table au Tabernacle il n'y aurait pas de nourriture. Les prêtres enlevaient le pain à chaque veille du Sabbat, afin d'indiquer que c'est grâce à la part du prêtre que la bénédiction d'en haut se pose sur tout ce que l'on mange et que l'on boit. C'est par-là que l'on repousse le mauvais tentateur qui n'obsède l'homme qu'à l'heure où celui-ci mange et boit; c'est par suite de la bonne chère que le mauvais tentateur prend un ascendant sur l’homme. Comme la table avait pour but d'éloigner les accusations du démon, elle a été placée du côté nord. Le corps de l'homme doit être tout à fait pur quand il se met à table. Aussi convient-il de se purifier avant de manger On accorde également au démon sa part à la table, et cette part consiste dans l’eau dont on se sert après le repas pour laver les mains. Ainsi qu'on l'a dit, il fallait que la table du Tabernacle fût constamment pourvue de nourriture, et qu'elle n'en fût pas dépourvue même [...]

אִיהוּ חַד. הָא (ס''א אי תימא לחם עדיף דהא) שֻׁלְחָן מִתְסַדְרָא לְגַבֵּי הַהוּא לֶחֶם. וְתוּ, שֻׁלְחָן לְתַתָּא וְלֶחֶם עָלֵיהּ. לָאו הָכִי, אֶלָּא שֻׁלְחָן אִיהוּ עִקָּרָא, בְּסִדּוּרָא דִּילֵיהּ, לְקַבְּלָא בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא וּמְזוֹנָא לְעָלְמָא. וּמֵרָזָא דְּהַאי שֻׁלְחָן, נָפִיק מְזוֹנָא לְעָלְמָא כְּמָה דְּאִתְיְהִיב בֵּיהּ מִלְּעֵילָּא.

וְהַהוּא לֶחֶם, אִיהוּ אִיבָּא וּמְזוֹנָא דְּקָא נָפִיק מֵהַאי שֻׁלְחָן לְאַחֲזָאָה דְּהָא מִשֻׁלְחָן דָּא, נַפְקֵי פֵּרִין וְאִבִין וּמְזוֹנָא לְעָלְמָא. אִי לָא אִשְׁתְּכַח כֶּרֶם, עֲנָבִין דְּאִינּוּן אִיבָּא דְּנַפְקֵי מִנֵּיהּ, לָא יְהוֹן מִשְׁתַּכְּחִין. אִי אִילָנָא לָא יְהֵא, אִיבָּא לָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא, בְּגִין כַּךְ, שֻׁלְחָן אִיהוּ עִקָּרָא, מְזוֹנָא דְּנָפִיק מִנֵּיהּ, אִיהוּ הַהוּא לֶחֶם הַפָּנִים.

וְכַהֲנֵי הֲווֹ לַקְטֵי אִיבָּא דְּשֻׁלְחָן מְעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, (ד''א משבת לשבת) לְאַחֲזָאָה דְּהָא מְזוֹנָא עִלָּאָה נָפִיק מִגּוֹ הַהוּא דְּשֻׁלְחָן. בְּגִין הַהוּא לֶחֶם דַּהֲווֹ לַקְטֵי כַּהֲנִי, אִתְבָּרְכָא כָּל מְזוֹנָא וּמְזוֹנָא דְּאַכְלֵי וְשָׁתָאן, דְּלָא לְקַטְרְגָא בְּהוּ יֵצֶר הָרָע, דְּהָא יֵצֶר הָרָע לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא מִגּוֹ מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ל) פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְגוֹ', דְּמִגּוֹ מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא יֵצֶר הָרָע מִתְרַבֵּי בִּמְעוֹי דְּבַר נָשׁ.

לֶחֶם דָּא, מְזוֹנָא דְּקָא נָפִיק מִגּוֹ שֻׁלְחָן, מְבָרֵךְ מְזוֹנָא דְּכַהֲנֵי, דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהוּ מְקַטְרְגָא לְקַטְרְגָא לוֹן, לְמִפְלַח בְּלִבָּא שְׁלִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְדָא אִצְטְרִיךְ לְכַהֲנֵי יַתִּיר מִכָּל עָלְמָא. וּבְגִין כַּךְ, שֻׁלְחָן אִיהוּ עִקָּרָא, וְאִיבָּא וּמְזוֹנָא דְּקָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִיהוּ הַהוּא לֶחֶם.

שֻׁלְחָן דָּא, אִצְטְרִיךְ סִדּוּרָא דִּילֵיהּ לְאִתְתָּקְנָא, בְּסִטְרָא דְּצָפוֹן, דִּכְתִּיב וְהַשֻּׁלְחָן תִתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמִתַּמָּן שֵׁירוּתָא דְּחֶדְוָה. שְׂמָאלָא נָטִיל מִימִינָא תָּדִיר בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִיהוּ אִתְּעַר לְגַבֵּי נוּקְבָּא, וּבָתַר קָרִיבַת לֵיהּ יְמִינָא לְגַבֵּיהּ, וְאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ.

מַיִם אִינּוּן מִימִינָא, וְאִיהוּ חֶדְוָה, מִיָּד יָהִיב לִשְׂמָאלָא, וְאִתְדָּבָּקוּ בֵּיהּ אִינּוּן מַיִם, וְחַדָּאן לֵיהּ. וּבָתַר אִתְכְּלִיל אִיהוּ לִימִינָא, וְאִתְּעַר לְנוּקְבָּא בְּהַהוּא חֶדְוָה. וְסִימָנָךְ, מַאן דְּנָטִיל מַיָּא בִּידֵיהּ יְמִינָא בְּמָאנָא, קַדְמָאָה לְאַרְקָא מַיָּא בִּשְׂמָאלָא אִיהוּ, וְלָא מִשְּׂמָאלָא לִימִינָא, דְּהָא מַיָּא מִימִינָא נָטִיל לוֹן שְׂמָאלָא.

וּבְּגִין כָּךְ מַיָּא לָא אִשְׁתְּכָחוּ, אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. כֵּיוָן דְּנָטִילוּ מַיָּא לְגַבֵּיהּ, הָא אִתְּעָרוּ לְגַבֵּי נוּקְבָּא בְּאִינּוּן מַיִם. וְעַל דָּא גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים תָּנִינָן. וּבְגִין כַּךְ וְהַשֻּׁלְחָן תִתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן, דְּמֵהַהוּא סְטָר אִיבִין אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ יַתִּיר, מִסִּטְרָא אָחֳרָא. בְּאִתְעָרוּ דְּחֶדְוָה דִּילֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ב) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי לְבָתַר וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.

שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְקִיוּתָא דְּגוּפָא, דְּלָא יִתְקָרֵב לְמֵיכַל מְזוֹנָא דִּילֵיהּ, אֶלָּא בִּנְקִיוּתָא דְּגַרְמֵיהּ. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ, לְפַנָּאָה גַּרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, עַד לָא יֵיכוּל מְזוֹנָא דְּשֻׁלְחָנָא דַּכְיָא, דְּהַהוּא מְזוֹנָא דְּאַתְקִין לֵיהּ, בֵּיהּ אִתְרְעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּלָא יִתְקָרֵב עַל הַהוּא שֻׁלְחָן קִיא צוֹאָה, דְּאִיהוּ מֵרָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְסִטְרָא אַחֲרָא לָא יְקַבֵּל מֵהַהוּא מְזוֹנָא דְּשֻׁלְחָן דָּא כְּלוּם.

לְבָתַר דְּאָכִיל בַּר נָשׁ, וְאִתְעַנָּג, אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב חוּלָקָא דְּתַמְצִית לְהַהוּא סִטְרָא. וּמַאן אִיהוּ. מַיִם אַחֲרוֹנִים. הַהוּא זוּהֲמָא דְּיָדִין, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לְהַהוּא סִטְרָא, חוּלָקָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. וְעַל דָּא וַדַּאי אִינּוּן חוֹבָה, חוֹבָה אִינּוּן, וּבַאֲתָר דְּחוֹבָה שַׁרְיָין. וְאִיהוּ חִיוּבָא עַל בַּר נָשׁ, לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא דָּא. וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא כְּלַל, דְּהָא בְּרָכָה לָאו אִיהוּ בְּהַהוּא סִטְרָא.

וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ, דְּלָא יָהִיב מְזוֹנָא דְעַל גַּבֵּי פָּתוֹרֵיהּ, לְהַהוּא קִיא צוֹאָה, וְכָּל שֶׁכֵּן בְּמֵעוֹי, וְכָּל שֶׁכֵּן דְּאִיהוּ דַּכְיוּ (טב) לְבַר נָשׁ וּבְרִיאוּ וְתִקּוּנָא דְּגוּפֵיהּ. וְעַל דָּא, שֻׁלְחָן אִיהוּ לְמֵיכַל בֵּיהּ בְּדַכְיוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

שֻׁלְחָן דָּא דְּקַיְּימָא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, בְּגִין לְאִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ מְזוֹנָא, וּלְאַפָּקָא מִנֵּיהּ מְזוֹנָא, וְעַל דָּא אֲפִילּוּ
(Ⅰ)

*****

[155a]  
[...] pendant une seule seconde287. La table de l' « autre côté », au contraire, est dépourvue de nourriture; aussi une telle table ne devait-elle pas exister dans le Tabernacle De même, au moment où l'on fait la prière de table, il convient d'avoir de la nourriture sur la table, afin de pouvoir attirer les bénédictions célestes. Le nombre des pains placés sur la table du Seigneur était de douze, pour attirer les bénédictions sur les douze tribus.
Rabbi Éleazar commença à parler ainsi288: « Que tes habits soient toujours blancs et que l'huile ne manque pas sur ta tête. » Ce verset a été déjà expliqué.
Remarquez que le Saint béni soit-il créa l’homme par le mystère de la Sagesse et il le forma avec grand art; il lui inspira une âme vivante afin qu'il puisse pénétrer le mystère de la Sagesse et connaître la gloire de son Maître ainsi qu'il est écrit289: « Tout ce qui est appelé par mon nom et par ma gloire c’est moi qui l’ai créé, formé et fait. » L'homme ici-bas est en effet appelé par la gloire de Dieu, ce qui veut dire qu'il est l’image du monde d'en haut; et le Trône sacré d'en haut ne se trouve parfait que quand les hommes ici-bas sont dignes et zélés. L’Ecriture se sert des trois termes: « créé » qui désigne le « côté gauche », « formé » qui désigne le « côté droit »ainsi qu'il est écrit290: « Qui forme la lumière et qui crée les ténèbres ?... »—et « fait » qui désigne le « milieu », ainsi qu'il est écrit291: « Qui fait la paix en haut?... » L'Écriture applique donc à l'homme ces trois termes afin de nous indiquer que l'homme ici-bas représente exactement la Gloire divine d’en haut. Et où l'Écriture applique-t-elle les trois termes au monde d'en haut? Dans le verset suivant: « Qui forme la lumière, qui crée les ténèbres, qui fait la paix?... » Voilà les trois mêmes termes employés pour la formation du monde d'en haut ainsi que pour celui d'ici-bas. Heureux le sort de l'homme qui arrive par ses œuvres à être l'image d'en haut! C'est pourquoi l'Écriture dit: « Que tes habits soient toujours blancs et que l'huile ne manque pas sur ta tête. » De même que l'huile sacrée ne manque jamais dans le monde d'en haut, de même elle ne manquera jamais à l'homme dont les habits sont toujours blancs. [...]

רִגְעָא חֲדָא, לָא (קל''ו ע''א) אִצְטְרִיךְ לְקַיְּימָא בְּרֵיקָנַיָּא. שֻׁלְחָן אָחֳרָא, אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּרֵיקָנַיָּא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא בַּאֲתָר קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא, שֻׁלְחָן דְּמַקְדְּשָׁא, אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא לָא יָתִיב בְּלָא מְזוֹנָא. וְיִצְטְרִיךְ דְּלָא יִשְׁתְּכַּח אֲתָר גְּרִיעָ, דְּהָא בִּרְכְּתָא דִּלְעֵילָּא לָא מִשְׁתַּכְּחָא בַּאֲתָר גְּרִיעָ, דָּא שֻׁלְחָן דְּקָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ דְּקָא מְבָרָךְ עָלֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוּף הָכִי לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהוֵי בְּרֵיקָנַיָּא, דְּהָא לֵית בִּרְכְּתָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא.

נָהֲמֵי דְּעַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִינּוּן תְּרֵיסַר. וְהָא אוֹקִימְנָא רָזָא דְּנָהֲמֵי, דְּאִינּוּן רָזָא דְּפָּנִים. וְעַל דָּא אִקְרֵי לֶחֶם הַפָּנִים, דְּהָא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּעָלְמָא, מֵאִינּוּן פָּנִים עִלָּאִין קָאַתְיָיא. וּבְגִין כַּךְ, לֶחֶם דָּא, אִיהוּ פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא, אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה, כְּדְקָא יֵאוֹת.

לֶחֶם הַפָּנִים, מֵיכְלָא דְּאִינּוּן פָּנִים, מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּנָפִיק לְעָלְמָא, מִנַּיְיהוּ אָתֵי, וְשַׁרְיָא עַל הַהוּא פָּתוֹרָא, וּבְגִין דְּשֻׁלְחָן דָּא, מְקַבְּלָא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא מֵאִינּוּן פָּנִים דִּלְעֵילָּא, וְאִיהִי אַפִּיקַת מְזוֹנִין וְסִפּוּקִין מֵאִינּוּן פָּנִים פְּנִימָאִין, וּמְזוֹנָא דְּאַפִּיקַת, אִיהוּ הַהוּא לֶחֶם, כִּדְקָאמָרָן, חוֹם הֲוָה מִתְקָרֵב, וְחוֹם הֲוָה מִתְעֲדֵי מִתַּמָּן, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (שמואל א כא) בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ וּבְגִין שֻׁלְחָן דָּא אִית לְבַר נָשׁ לְנַטְרָא רָזִין דְּשֻׁלְחָן דִּילֵּיהּ בְּכָל אִינּוּן גַּוְונִין כִּדְקָאמָרָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ט׳:ח׳) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, וְעָבִיד לֵיהּ בְּאוּמְנוּתָא סַגִּי, וְנָפַח בְּאַפּוֹי נִשְׁמְתָא דְּחַיֵּי, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא, לְמִנְדַּע בִּיקָרָא דְּמָארֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ״ג:ז׳) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו דַּיְיקָא, וְרָזָא דָּא וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו אוֹלִיפְנָא, דְּהָא כָּבוֹד דִּלְתַתָּא רָזָא דְּכוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא לָא (נח נ''ח ע''ב) אִתְתָּקַּן לְעֵילָּא, אֶלָּא מִגּוֹ תִּקּוּנָא דִּבְנֵי עָלְמָא. כַּד אִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא, זַכָּאִין וַחֲסִידִין, וְיַדְעֵי לְתַקְּנָא תִּקּוּנֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. בְּגִין דְּהַאי כְבוֹדִי, לְתַקְּנָא לֵיהּ בְּעַמוּדִין תַּקִּיפִין, וּלְקַשְׁטָא לֵיהּ בְּתִקּוּנָא וְקִשׁוּטָא דִּלְתַתָּא, בְּגִין דְּהַאי כְבוֹדִי יִסְתָּלַּק, (ביקרא) בִּזְכוּ דְּצַדִּיקַיָּא דִּי בְּאַרְעָא.

בְּגִין כַּךְ בְּרָאתִיו. כְּגַוְונָא דְּכָבוֹד עִלָּאָה, דְּתִקוּנִין אִלֵּין בֵּיהּ. (צ''ע ועיין ר''ח ע''א, קצ''ח ע''ב) בְּרִיאָה לִסְטַר שְׂמָאלָא יְצִירָה בִּימִינָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר יוֹצֵר אוֹר וּבּוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֲשִׂיָּה בְּאֶמְצָעִיתָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר אֲנִי יְיָ עֹשֶׂה כָּל וּכְתִיב וּכְתִיב עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבּוֹרֵא רַע וּכְתִיב עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וְעַל דָא בְּרָאתִיו יְּצָרְתִיו אַף עֲשִׂיתִּיו כְּתִקּוּנָא עִילָאָה. וְעַל דָּא, הוֹאִיל וְאָדָם אִיהוּ בְּאַרְעָא, וְאִית לֵיהּ לְתַקְּנָא הַהוּא כְבוֹדִי עֲבָדִית בֵּיהּ תִּקּוּנִין דְּכָבוֹד עִלָּאָה, דְּאִית בֵּיהּ אוּף הָכִי בְּרִיאָה, וְעַל דָּא בְּרָאתִיו.

בְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, אִית בֵּיהּ יְצִירָה, וְעַל דָּא יְצַרְתִּיו, תִּקּוּנָא דָּא יָהַבִית בֵּיהּ בָּאָדָם, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ בְּאַרְעָא, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה. בְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, אִית בֵּיהּ עֲשִׂיָּיה, וְעַל דָּא אוּף הָכִי בְּבַר נָשׁ, כְּתִיב עֲשִׂיתִיו, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, דִּמְתַקֵן וּבָרִיךְ לִכְבוֹד תַּתָּאָה. מְנָלָן, דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה אִית בֵּיהּ תְּלַת אִלֵּין. דִּכְתִּיב בֵּיהּ, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם. יוֹצֵר אוֹר, הָא יְצִירָה. וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, הָא בְּרִיאָה. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם הָא עֲשִׂיָּה. וְדָא אִיהוּ כָּבוֹד עִלָּאָה, דְּקָא מְתַקֵּן וּבָרִיךְ וְסָפִּיק בְּכָל צְרָכָיו לִכְבוֹד תַּתָּאָה.

כְּגַוְונָא דָּא, בָּרָא אָדָם בְּאַרְעָא, דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, לְתַקְּנָא לְהַאי כָּבוֹד, וּלְאִתְכַּלְלָא מִכָּל סִטְרִין. כָּבוֹד עִלָּאָה אִית בֵּיהּ תְּלַת אִלֵּין, אָדָם לְתַתָּא אִית בֵּיהּ תְּלַת אִלֵּין. וּלְאִתְכַּלְלָא הַהוּא כָּבוֹד תַּתָּאָה, מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, לְמֶהֱוֵי שְׁלִים בְּכָל סִטְרִין. זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּזָכֵי בְּעוֹבָדוֹי לְמֶהֱוֵי כְּגַוְונָא דָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (קהלת ט) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר.

מַה לִכְבוֹד עִלָּאָה, הַהוּא מִשְׁחָא רְבוּת קֻדְשָׁא לָא אִתְמָנַּע מִנֵּיהּ, מֵרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אוּף הָכִי לְבַר נָשׁ, דְּעוֹבָדוֹי מִתְלַבְּנָן תָּדִיר, הַהוּא
(Ⅰ)

*****

[155b]  
[...] Par quelle œuvre l’homme est-il jugé digne de jouir de ces délices ? Par la table à laquelle il fait participer les pauvres ainsi qu'il est écrit292: « Tu rassasieras l'affamé. » Et immédiatement après l’Écriture ajoute: « Alors tu trouveras tes délices dans le Seigneur. » Le Saint béni soit-il rassasie de l'huile sacrée et céleste ceux qui rassasient les pauvres à leur table. Rabbi Yessé et Rabbi Hiyâ allaient une fois en voyage. Ils étaient suivis par un négociant. Rabbi Yessé dit à Rabbi Hiyâ: Il convient de nous consacrer à l'étude de la Loi, attendu que le Saint béni soit-il marche devant nous; c'est donc l'heure de lui être agréables pendant notre voyage.
Rabbi Hivâ commença à parler ainsi293: « Il est temps d'agir pour le Seigneur; ils ont renversé ta Loi. » Ce verset a été déjà interprété par les collègues294. Mais il a encore une autre signification. Toutes les fois que les hommes s'appliquent à l'étude de la Loi le Saint béni soit-il — s'il est permis de s'expliquer ainsi —est content de son œuvre et se réjouit avec tous les mondes; le ciel et la terre se trouvent affermis. Il y a plus: Le Saint béni soit-il réunit toute la hiérarchie céleste et lui dit: Voyez le saint peuple que j'ai sur la terre et qui se consacre à la Loi. Voyez l'œuvre de mes mains dont vous avez dit295: « Qu'est-ce que l'homme, pour mériter que tu te souviennes de lui? » Quand les esprits célestes voient la joie de leur Maître, ils s'écrient296: « Qui est égal à ton peuple Israël, peuple unique sur la terre? » Mais quand Israël néglige l'étude de la Loi la force de Dieu —s'il est permis de s'exprimer ainsi —faiblit, ainsi qu'il est écrit297: « Tu affaiblis le Dieu qui t'a donné la vie. » Et ailleurs298: « Et toutes les légions célestes se tiennent autour de lui. » Tel est le sens des paroles de l'Écriture: « Il est temps d'agir pour le Seigneur. » Ce sont les justes qui, par leurs bonnes œuvres, augmentent la force du Saint béni soit-il. Et pourquoi est-il temps d'agir pour le Seigneur? L'Écriture répond elle-même: « Ils ont renversé ta Loi » , ce qui veut dire qu'il en est ainsi parce que les hommes n'agissent point de manière convenable. Le négociant qui les suivait leur dit: Je vous prie de me permettre de vous poser une question.
Rabbi Yessé lui dit: En vérité, l'heure est propice pour ta question. Le négociant reprit: Votre interprétation serait admissible si l'Écriture disait qu’ « il convient d'agir pour le Seigneur », ou « agissant pour le Seigneur ». Mais l'Écriture dit: « Il est temps d'agir. » Et elle dit en outre « pour le Seigneur », et non pas « devant le Seigneur ».
Rabbi Yessé dit: Je vois que ce voyage nous est propice sous plusieurs points de vue. D'abord, nous n'étions que deux en nous mettant en route, et nous sommes maintenant trois, de manière à permettre à la Schekhina de se joindre à nous299.
Ensuite, j'avais pensé auparavant que tu n'étais qu'un arbre séché, et je m'aperçois maintenant que tu es un olivier plein de sève. Enfin, tu viens de poser une question judicieuse. Or, puisque tu as commencé à parler, continue. Le négociant commença à parler ainsi: « Il est temps d'agir pour le Seigneur; ils ont renversé ta Loi. » Il y a temps et temps300: « Un temps d'aimer et un temps de haïr... » En haut également il y a un « temps » qui constitue le mystère de la foi: c'est le temps propice; et il y a un autre « temps » qui constitue le mystère de l' « autre dieu » : c'est le temps qu'il faut haïr; tandis qu'il convient à l'homme d'aimer le « temps » précédent, ainsi qu'il est écrit301: « Et tu aimeras le Seigneur Dieu de tout ton cœur. » C'est au mystère de ces deux « temps », dont il faut aimer l'un et haïr l'autre, que font allusion les paroles suivantes de l'Écriture302: « Dis à Aaron. ton frère, qu'il ne pénètre pas en tout temps dans le sanctuaire. » A l'époque où Israël s'applique à l'étude de la Loi et à la pratique des commandements, c'est le « temps » constituant le mystère de la foi sacrée qui domine dans le monde. Mais quand Israël néglige la Loi, le « temps » précité n'est pas prospère et il reste,—s'il est permis de s'exprimer ainsi,—imparfait et sans éclat. Tel est le sens des paroles de l'Ecriture: « Il est temps de faire au Seigneur… » Le mot « faire » a le même sens que dans le verset303 suivant: « ... Que le Seigneur avait créé pour la faire. » Or, ces paroles ont été expliquées ainsi: Lorsque le jour du Sabbat approcha, beaucoup d'âmes restèrent sans corps faute de temps pour les créer; ainsi les corps pour ces âmes restent encore à faire. De même, ici, le mot « pour faire » signifie que ce « temps » est resté incomplet, parce qu'Israël a cessé de s’occuper de la Loi ici-bas. Rabbi Yessé et Rabbi [...]

מְשַׁךְ רְבוּת קֻדְשָׁא, לָא יִתְמְנַע מִנֵּיהּ תָּדִיר. בְּמָאי זָכֵי בַּר נָשׁ, לְאִתְעַדְנָא בְּהַהוּא עִדּוּנָא עִלָּאָה. בְּשֻׁלְחָן דִּילֵיהּ. כְּמָה דְּאִיהוּ מְעַדֵן עַל פָּתוֹרֵיהּ נַפְשָׁאן דְּמִסְכְּנֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:י׳) וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ, מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְגוֹ', דְּאוֹף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רַוֵי לֵיהּ, בְּכָל אִינּוּן עִדּוּנִין דִּמְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא עִלָּאָה, דְּנָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ תָּדִיר לְהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, כְּתִיב וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ'.

רִבִּי יוֹסִי וְרִבִּי חִיָּיא הֲוָה אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה חַד טַיְּיעָא טָעִין אֲבַתְרַיְיהוּ, אָמַר רִבִּי יוֹסִי לְרַ' חִיָּיא, אִית לָן לְאִתְעַסְּקָא וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזִיל לְקַמָּן, (נ''א דהא שכינתא אזלא קמן דכתיב (תהילים פ''ה) צדק לפניו יהלך) וְעַל דָּא עִידָּן הוּא, לְמֶעְבַּד לֵיהּ (נ''א לה) תִּקּוּנָא בַּהֲדָן בְּהַאי אָרְחָא.

פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר (תהלים קיט) עֵת (בראשית קנ''ו ע''ב) לַעֲשׂוֹת לַיְיָ' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, הַאי קְרָא אִתְּמַר, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ', בְּכָל זִמְנָא דְּאוֹרַיְיתָא מִתְקַיְּימָא בְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא מִשְׁתַּדְלָן בָּהּ, כִּבְיָכוֹל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּעוֹבְדֵי יְדוֹי, וְחַדֵּי בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וּשְׁמַיָא וְאַרְעָא קַיְימֵי בְּקִיוּמַיְיהוּ.

וְלָא עוֹד, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּנִישׁ כָּל פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאָמַר לוֹן, חָמוּ עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לִי בְּאַרְעָא, דְּאוֹרַיְיתִי מִתְעַטְּרָא בְּגִינֵיהוֹן. חָמוּ עוֹבְדֵי יְדַי, דְּאָתוּן אֲמַרְתּוּן (תהלים ח) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. וְאִינּוּן כַּד חֲמָאן חֶדְוָה דְּמָארֵיהוֹן בְּעַמֵיהּ, מִיָּד פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (שמואל ב ז) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבַּטְלֵי מֵאוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹ''ל, תָּשַׁשׁ חֵילֵיהּ, דִּכְתִּיב, (דברים לב) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. וּכְדֵין כְּתִיב, (דברי הימים ב יח) וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו, וְעַל דָּא עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ', אִינּוּן (בני עלמא) צַדִּיקַיָּיא דְּאִשְׁתָּאֲרָן, אִית לוֹן לְחַגְרָא חַרְצִין, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָאן, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְתָּקַף בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּיא, וּמַשְׁרְיָין וְאוֹכְלֹסִין דִּילֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, וְלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בָּהּ בְּנִי עָלְמָא, כְּדְקָא יֵאוֹת.

הַהוּא טַיְּיעָא דְּהֲוָה טָעִין אֲבַתְרַיְיהוּ, אָמַר לוֹן בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ, שְׁאֶלְתָּא חֲדָא בָּעֵינָא לְמִנְדַּע. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, וַדַּאי אָרְחָא מִתְתַּקְנָא קָמָּן, שָׁאִיל שְׁאֶלְתָּךְ. אָמַר, הַאי קְרָא, אִי כְּתִיב יֵשׁ לַעֲשׂוֹת, אוֹ נַעֲשֶׂה, הֲוָה אֲמֵינָא הָכִי. מַאי עֵת. וְתוּ, לַעֲשׂוֹת לַיְיָ', לִפְנֵי יְיָ' אִצְטְרִיךְ, מַאי לַעֲשׂוֹת לַיְיָ'. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, בְּכַמָּה גַּוְונִין אָרְחָא מִתְתַּקְנָא קָמָּן. חַד, דַּהֲוֵינָן תְּרֵין, וְהַשְּׁתָּא הָא אֲנָן תְּלָתָא, וּשְׁכִינְתָּא אִתְכְּלִילַת בַּהֲדָן. וְחַד דַּחֲשִׁיבְנָא דְּלָא הֲוֵית אֶלָּא כְּאִילָנָא יַבֶּשְׁתָּא, וְאַנְתְּ רַעֲנָנָא כְּזֵיתָא. וְחַד, דְּיֵאוֹת שָׁאַלְתָּ, וְהוֹאִיל וְשָׁרִית מִלָּה, אֵימָא.

פָּתַח וְאָמַר עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ', אִית עֵת. וְאִית עֵת. (קהלת ג׳:ז׳-ח׳) עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא. עֵת אִיהוּ לְעֵילָּא. דְּהַהוּא עֵת, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא אִיהוּ. וְדָא אִקְרֵי עֵת רָצוֹן, וְהַאי אִיהוּ דְּאִתְחַיָּיב בַּר נָשׁ לְמִרְחַם לַיְיָ' תָּדִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלהֶיךָ, וְעַל דָּא, עֵת לֶאֱהֹב, דָּא אִיהוּ עֵת דְּאִתְחַיָּיב בַּר נָשׁ לֶאֱהֹב. וְאִית עֵת אָחֳרָא, דְּאִיהוּ רָזָא דֶּאֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאִתְחַיָיב בַּר נָשׁ לְמִשְׂנָא לֵיהּ, וְלָא יִתְמְשַׁךְ לִבֵּיהּ אֲבַתְרִיהּ, וְעַל דָּא עֵת לִשְׂנֹא, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב (ויקרא ט״ז:ב׳) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. (והכא)

בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, הַהוּא עֵת רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא, מִתַּתְקְנָא בְּתִקּוּנָהָא, וּמִתְקַשְּׁטָא בִּשְׁלֵימוּתָא, כְּדְקָא יֵאוֹת. וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבַּטְלֵי מֵאוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל הַהוּא עֵת, לָאו אִיהוּ בְּתִקּוּנָהָא, וְלָא אִשְׁתְּכַחַת בִּשְׁלִימוּ, וְלָא בִּנְהוֹרָא וּכְדֵין עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ'. מַאי לַעֲשׂוֹת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ב) אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂוֹת. מַאי לַעֲשׂוֹת. דְּאִשְׁתָּאָרוּ גּוּפֵי דְּשֵׁידֵי, דְּאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא, וְלָא אִתְעָבִידוּ, וְאִשְׁתָּאָרוּ לַעֲשׂוֹת, רוּחִין בְּלָא גּוּפֵי. אוּף הָכָא עֵת לַעֲשׂוֹת, אִשְׁתְּאַר בְּלָא תִּקּוּנָא, וּבְלָא שְׁלִימוּ. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, בְּגִין דְּאִתְבָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. בְּגִין דְּהַהוּא עֵת, הָכִי קַיְּימָא, אוֹ סַלְּקָא, אוֹ נַחְתָּא, בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

אָתוּ רִבִּי יוֹסִי וְרַבִּי
(Ⅰ)

*****

[156a]  
[...] Hiyâ s'approchèrent du voyageur et le baisèrent à la tête. Rabbi Yessé lui dit: En vérité tu es digne de nous accompagner. Heureux notre sort d'avoir été juges dignes d'entendre ces choses pendant notre voyage, et heureuse également la génération de Rabbi Siméon où la sagesse retentit même parmi les voyageurs, au milieu des montagnes! Rabbi Yessé et Rabbi Hiyâ descendirent de leur monture, et tous trois se mirent à marcher à pied. Le négociant commença ensuite à parler ainsi . « Mais304 pour moi, Seigneur, puisse ma prière t’être adressée dans un moment propice; ô Seigneur, exauce-moi selon la grandeur de ta miséricorde, et sauve-moi par ton aide fidèle. » La tradition nous apprend que l'heure propice est lorsque la communauté assemblée récite la prière. Ceci est exact, car c'est à cette heure qu'il convient d'adresser au ciel ses vœux.
Le roi David, qui est dans la région appelée « Délivrance », adresse sa prière à Dieu; et c'est pourquoi la tradition veut que l'on rapproche la récitation de la liturgie de la délivrance de celle des dix-huit bénédictions. On récite ce verset, le jour du Sabbat, à la prière des vêpres (Minha); car, durant les jours de la semaine, c'est la Rigueur qui sévit durant l'heure des vêpres; mais, le jour du Sabbat, c'est la Clémence qui domine à cette heure. Aussi convient-il d'opérer l'union de tous les degrés à cette heure où dominent la miséricorde et la clémence et où toute rigueur est atténuée. Moïse quitta ce bas monde, le jour du Sabbat, à l'heure des vêpres. Sa mort provoqua une joie en haut et une douleur ici-bas. C'est pour cette raison qu'on ferme les portes de l'école après la prière des vêpres du Sabbat, afin d'indiquer que c'est à cette heure qu'a cessé de vivre celui qui apporta la Loi ici-bas. Tel est le sens des paroles de l'Écriture305: « Ta justice est comme les montagnes les plus élevées. » Car c'est grâce à la justice de Dieu que les grands hommes quittent ce bas monde le jour du Sabbat, à l'heure des vêpres, heure propice. Trois justes sont morts à cette heure: Moïse, le fidèle et sublime prophète; Joseph, le juste, et le roi David. L'Écriture306° dit: « Ta justice est éternelle, et ta loi est véridique. » « Éternelle » désigne le roi David. A l'heure où Joseph le juste est mort, toutes les sources ont tari et toutes les tribus sont allées en exil~ Alors les êtres célestes s'écrièrent: « Ta justice est comme les grandes montagnes. » A l'heure de la mort de Moïse, le soleil s'obscurcit et la Loi écrite perdit son éclat. A l'heure de la mort du roi David, la lumière de la lune diminua [...]

חִיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, וַדַּאי לֵית אַנְתְּ כְּדַאי, לְטַיְיעָא אֲבַתְרָן. זַכָּאָה אָרְחָא דָּא, דְּזָכֵינָן לְמִשְׁמַע דָּא, זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוֵּיהּ, דְּאֲפִילּוּ בֵּינֵי טוּרַיָא, חָכְמְתָא אִשְׁתְּכַחַת תַּמָּן. נָחְתוּ רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא, וְאָזְלוּ תְּלָתְהוֹן בְּאָרְחָא.

פָּתַח הַהוּא טַיְיעָא וְאָמַר (תהילים ס״ט:י״ד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ' עֵת רָצוֹן אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנִנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, תָּנֵינָן, אֵימָתַי אִקְרֵי עֵת רָצוֹן. בְּשַׁעֲתָא דְּצִבּוּר קָא מְצַלָאן. שַׁפִּיר אִיהוּ, וְהָכִי אִיהוּ וַדַּאי. דְּהָא כְּדֵין צִבּוּרָא מְסַדְּרֵי וּמְתַקְּנִי תִּקּוּנָא דְּהַאי עֵת, וּכְדֵין אִיהוּ עֵת רָצוֹן, וְאִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל שְׁאֶלְתָּא, דִּכְתִּיב אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ דְּהָא כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל שְׁאֶלְתָּא. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ', הָא הָכָא רָזָא דְּיִחוּדָא.

וַאֲנִי: דָּא דָּוִד מַלְכָּא, (אמור צ''ה ע''ב) אֲתָר דְּאִקְרֵי גְּאוּלָה. תְפִלָּתִי: דָּא תְּפִלָּה. וְהָכָא אִיהוּ סְמִיכָא לִגְּאוּלָה, דְּאִיהוּ חַד. כַּד אִיהוּ סָמִיךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה, כְּדֵין אִיהוּ עֵת (ר''ה) רָצוֹן. עֵת רָצוֹן: אוּף הָכִי, כְּלָלָא אִיהוּ כַּחֲדָא, עֵת חַד, רָצוֹן חַד, אִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא, וַהֲווּ חַד. וְדָוִד מַלְכָּא בָּעָא לְיַחֲדָא בְּהַאי קְרָא, יִחוּדָא חֲדָא.

וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי אִתְמָנֵי הַאי קְרָא, בִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה דְּשַׁבָּת. יֵאוֹת אִיהוּ לְמֶהֱוֵי בְּשַׁבָּת בְּהַהוּא צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, וְלָא בִּצְלוֹתָא דְּחוֹל, דְּוַדַּאי לָאו צְלוֹתָא דְּמִנְחָה דְּשַׁבָּת כְּחוֹל. בְּגִין דְּהָא בְּחוֹל בְּשַׁעֲתָא דְּמִנְחָה, (פ''ח ע''ב) תַּלְיָא דִּינָא בְּעָלְמָא, וְלָאו אִיהוּ עֵת רָצוֹן. אֲבָל בְּשַׁבָּת, דְּכָל רוּגְזָא אִתְעָדֵי, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל כַּחֲדָא, וְאַף עַל גַּב דְּדִינָא אִתְּעַר, אִתְבַּסְמוּתָא אִיהוּ, וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ קְרָא דְּיִחוּדָא, לְיַחֲדָא כָּל דַּרְגִּין, דְּכַד הֲוֵי יִחוּדָא, דִּינָא אִתְחֲבָּר וְאִתְכְּלִיל בְּרַחֲמֵי, וְאִתְבָּסַּם כֹּלָּא, וּכְדֵין עֵת רָצוֹן כְּתִיב. עֵת רָצוֹן, כָּלִיל כֹּלָּא כַּחֲדָא. וְדִינָא אִתְבְּסָם בְּהַהוּא זִמְנָא, וַהֲוֵי חֶדְוָה בְּכֹלָּא.

מֹשֶׁה אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה דְּשַׁבָּת, בְּשַׁעֲתָא דְּעֵת רָצוֹן אִשְׁתְּכַח. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא רַעֲוָא הֲוָה לְעֵילָּא, וְצַעֲרָא לְתַתָּא, וְעַל דָּא נִנְעָלוּ תַּרְעִין בְּשַׁבָּת, מִשַׁעֲתָא דְּמִנְחָה וּלְעֵילָּא. מַאן תַּרְעִין נִנְעָלוּ. תַּרְעִין דְּבֵי מִדְרָשָׁא, בְּגִין לְאַדְכְּרָא לְמֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימָנָא, דְּאוֹרַיְיתָא אִתְבַּטְלָא בְּגִינֵיהּ.

בְּהַהוּא זִמְנָא, בֵּי מִדְרָשָׁא דְּמֹשֶׁה אִתְבְּטִיל, כָּל שֶׁכֵּן אַחֲרָנִין. מַאן חָמֵי תַּרְעִין דְּבֵי מִדְרָשָׁא דְּמֹשֶׁה דְּנִנְעָלוּ, דְּלָא נִנְעָלוּ אַחֲרָנִין כֻּלְּהוּ. אוֹרַיְיתָא דְּמֹשֶׁה עֲצִיבָא עָלֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא, מַאן לָא עָצִיב. בְּגִין כָּךְ כָּל תַּרְעֵי דְּבֵי מִדְרָשֵׁי נִנְעָלוּ, וְאִצְטְרִיכוּ כֹּלָּא לְצַדְקָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאֹרַח שְׁבָחָא, וְהַיְינוּ (תהילים ל״ו:ז׳) צִדְקָתְךָ כְּהַרְרִי אֵל.

תְּלָתָא אִינּוּן דְּאִסְתָּלָקוּ מֵעָלְמָא בְּהַאי זִמְנָא, וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּמֹשֶׁה. חַד, מֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא עִלָּאָה. וְחַד, יוֹסֵף צַדִּיקָא. וְחַד, דָּוִד מַלְכָּא. בְּגִינֵי כַּךְ, תְּלַת צִדּוּקֵי דִּינִי הָכָא, חַד אִיהוּ דְּיוֹסֵף זַכָּאָה, קָדִים לְכָל הָנִי, וְדָא אִיהוּ צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וְגוֹ', דָּא יוֹסֵף, דְּאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי כְּהַרְרֵי אֵל, כְּכֻלְּהוּ טוּרִין עִלָּאִין. וְחַד מֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, וְדָא אִיהוּ דִּכְתִּיב, (תהילים ע״א:י״ט) וְצִדְקָתְךָ אֱלהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְּדוֹלוֹת, בְּגִין דְּאִיהוּ נָטִיל לְכָל סִטְרִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְחַד אִיהוּ דָּוִד מַלְכָּא, וְדָא אִיהוּ דִּכְתִּיב, (תהילים קי״ט:קמ״ב) צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת, לְעוֹלָם: דָּא דָּוִד מַלְכָּא.

כְּדֵין אִתְכְּנִישׁ כֹּלָּא בְּהַאי זִמְנָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל דָּא בְּהַאי זִמְנָא נִנְעָלוּ תַּרְעֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְנִנְעָלוּ תַּרְעֵי דְּכָל עָלְמָא, בְּהַאי זִמְנָא.

בְּשַׁעֲתָּא דְּמִית יוֹסֵף צַדִּיקָא, יָבְשׁוּ מְקוֹרִין וּמַבּוּעִין, וְכֻלְּהוּ שְׁבָטִין נָפְלוּ בְּגָלוּתָא, פָּתְחוּ עִלָּאֵי וְאָמְרוּ, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וְגוֹ'.

בְּשַׁעֲתָא דְּמִית מֹשֶׁה, אִתְחֲשָׁךְ שִׁמְשָׁא בְּטִיהֲרָא, וְאֲנְעָלַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, נְהוֹרָהָא דְּאַסְפָּקָלַרְיָאה דְּנָהֲרָא.

בְּשַׁעֲתָא דְּמִית דָּוִד מַלְכָּא, כְּנִישַׁת סִיהֲרָא נְהוֹרָהָא
(Ⅰ)

*****

[156b]  
[...] et l'éclat de la loi orale se ternit. C'est à partir de ce moment que les lumières de la Loi furent cachées et que commencèrent les discussions et les controverses parmi les sages de la Mischna; à partir de ce moment, la joie qu'on éprouve à l'étude de la Loi a cessé pour toutes les générations futures. Quand un grand homme meurt, les Maîtres de la Loi ordonnent un jour de jeûne; à plus forte raison convient-il de se mortifier le corps en raison de la perte que les hommes viennent de faire par la mort du roi David! Et c'est en raison de ces trois morts qu'on récite, le jour du sabbat, à l’heure des vêpres, ces trois versets qui commencent par les mots: « Ta justice... » Rabbi Yessé et Rabbi Hiyâ se réjouirent de ces paroles et vinrent baiser de nouveau le voyageur à la tête, en disant: Heureux notre sort d'avoir fait ce voyage !
Continuant son discours, le négociant s'exprima ainsi: Il est écrit307: « La sagesse rend le sage plus fort que dix princes d'une ville. » Les premières paroles de ce verset désignent Moise au moment où il monta à la montagne de Sinaï pour recevoir la Loi. Tous les cieux furent ébranlés en ce moment, et toutes les légions célestes s'écrièrent devant le Maître de l'univers: Comment ! Toute notre joie consiste dans la Loi, et tu veux la faire descendre en bas ! Toutes se réunirent autour de Moïse et voulurent le brûler. Mais Moïse prit courage et leur résista, ainsi que les collègues l'ont déjà expliqué. Tout homme qui se consacre à l'étude de la Loi, pour l'amour de la Loi même, y puise la force nécessaire pour résister, quand l’occasion se présente, aux attaques du démon. Moïse aussi a puisé dans la Loi la force de résister aux anges.
L'Ecriture ajoute: « ... Plus fort que dix princes d'une ville. » Ce sont les dix commandements de la Loi qui sont les chefs suprêmes de l'homme, et ils le rendent puissant dans ce monde et dans le monde futur. Tous les mystères du monde, tous les commandements, toute la sagesse d'en haut et d'en bas sont contenus dans ces paroles. Heureux l'homme qui se consacre à l'étude de la Loi! Les « dix chefs » font allusion aux dix sortes de sagesse qui se trouvent dans la Loi, et qui sont contenus dans un seul Nom formé des vingt-deux lettres de l'alphabet. Ces dix noms projettent une lumière si éclatante qu'aucun œil ne peut la voir et qu'aucune intelligence ne peut la concevoir. Le Saint, béni soit-il, la conserve pour le juste dans le monde futur, -ainsi qu'il est écrit308: « Aucun œil n'a vu hors toi seul, ô Seigneur, ce que tu as préparé à ceux qui espèrent en toi. » C'est par la table ici-bas que l'homme peut se rendre digne de s'asseoir à une autre table plus élevée, ainsi qu’il est écrit309: « ... Car il mangeait toujours à la table du roi. » Et le roi David a dit310: « Tu as préparé une table devant moi contre ceux qui me persécutent. » C'est en sachant se mettre à table ici-bas que les âmes sont jugées dignes de jouir des délices de la table d'en haut. Les âmes se mettent-elles à table dans le monde futur? Oui, de même que les anges. Est-ce que les anges mangent ? Oui, mais 1eur nourriture est spirituelle. La nourriture des Israélites dans le désert venait également d’en haut. C'est donc une nourriture spirituelle qui est servie aux âmes des justes dans le paradis d'ici-bas où elles séjournent pourvues d'enveloppes pareilles aux corps qu'elles avaient animés durant leur séjour sur la terre. Le Sabbat et les jours de fête, elles se dépouillent de leurs enveloppes et montent dans la région supérieure pour y jouir de la contemplation de la gloire de leur Maître, ainsi qu'il est écrit311: « Et à chaque Néoménie, et à chaque Sabbat, toute chair viendra se prosterner devant moi, dit le Seign ce tes vœux toutes les fois que tu en formeras. Rabb eur. » La chair peut-elle venir se prosterner devant Dieu ? Pourquoi l'Écriture ne dit-elle pas: Tout esprit, ou toute âme viendra se prosterner devant moi ? Mais le Saint, béni soit-il, fit l'homme ici-bas exactement sur le modèle de la Gloire suprême d'en haut. Or, la Gloire d’en haut a un Esprit de l'esprit et une Ame de l'âme, [...]

וְאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה כְּנִישַׁת נְהוֹרָהָא. וּמֵהַהוּא זִמְנָא אִתְגְּנִיזוּ נְהוֹרִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאַסְגִּיאוּ מַחֲלוֹקֶת עַל מִשְׁנָה, וְחַכִּימַיָּא בְּמַחְלוֹקֶת, וְכֻלְּהוּ תַּקִיפֵי לִבָּא בְּעִרְבּוּבְיָא. וְעַל דָּא, חֶדְוָה דְּאוֹרַיְיתָא לָאו אִיהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּכָל דָּרִין דְּעָלְמָא.

וּמָה אִינּוּן חוֹמְרֵי דְּתַעֲנִיוֹת דְּגָזְרוּ רַבָּנָן, כַּד מִית פְּלוֹנִי, גָּזְרוּ תַּעֲנִית. כַּד הֲוָה כַּךְ, גָּזְרוּ כַּךְ. (ס''א דא דהוה) וְכַד הֲוָה כְּנִישׁוּ יַתִּיר דְּחֶדְוָה דְּתוֹרָה דְּבִכְתָּב וְתוֹרָה דִּבְעַל פֶּה, בְּהַהוּא זִמְנָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּאִצְטְרִיךְ לְמִנְעַל תַּרְעֵי דְּאוֹרַיְיתָא בְּהַהוּא זִמְנָא.

וּבְּגִין כָּךְ אַמְרֵינָן הָנֵי צִדּוּקֵי דִּינָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. חֲדוּ רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא, וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ כְּמִלְקַדְּמִין, אָמְרוּ זַכָּאָה חוּלָקָנָא בְּהַאי אָרְחָא.

תּוּ פָּתַח וְאָמַר. (קהלת ז׳:י״ט) הַחָכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. הַחָכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם, דָּא מֹשֶׁה, כַּד סָלִיק לְטוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא, אִזְדַּעֲזָעוּ כָּל אִינּוּן רְקִיעִין, וְכָל אִינּוּן מַשִּׁרְיָין עִלָּאִין, וְאָמְרוּ קָמֵיהּ, מָארִיהּ דְּעָלְמָא, וּמַה כָּל טוּבָא, וְכָל חֶדְוָה דִּילָן, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַת בָּעֵי לְנַחְתָּא לָהּ בְּאַרְעָא. אִתְכְּנִישׁוּ עַל מֹשֶׁה לְאוֹקְדֵיהּ בְּנוּרָא, אִתְתָּקַּף מֹשֶׁה וְכוּ', כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ לְמֹשֶׁה וְכוּלֵי.

אֲבָל הַחָכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם, כָּל מַאן דְּאִתְעַסָּק בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתָּדַּל בָּהּ לִשְׁמָהּ, אִתְתָּקַּף בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי לֵיהּ תֻּקְפָּא וְחֵילָא, לְאַגָּנָא עָלֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ. וְהַהוּא תֻּקְפָּא וְחֵילָא מֵאָן אֲתָר אִתְתָּקַּף. הָדָר וְאָמַר, מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. אִינּוּן (מ''ט ע''א) עֶשֶׂר אֲמִירָן דִּכְתִּיבִין בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן שַׁלִּיטִין עִלָּאִין, דְּבַּר נָשׁ אִתְתָּקַּף בְּהוּא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי כָּל רָזִין דְּעָלְמָא, וְכָל פִּקּוּדִין, וְכָל חָכְמְתָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, בְּהוּ תַּלְיָא, וּבְהוּ אִתְכְּלִיל כֹּלָּא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּאוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְמֶהֱוֵי מִתְתָּקַף בְּתֻּקְפָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִין, עֶשֶׂר זִינֵי חָכְמְתָא אִינּוּן בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּעֶשֶׂר שְׁמָהָן גְּלִיפָן, וְאִתְכְּלִילוּ בִּשְׁמָא חַד, דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון גְּלִיפִין, רָזִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּאִינּוּן זִיהֲרִין, דְּלָא שַׁלְטָא עֵינָא לְמֵחמֵי, וַאֲפִילּוּ בְּסָכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע, וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּהַהוּא עִדּוּנָא, וְכִסּוּפָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחֲסִין לוֹן לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

פָּתוֹרָא דְּבַר נָשׁ, מְזַכֵּי לֵיהּ לְמֵיכַל עַל פָּתוֹרָא אָחֳרָא, בְּעִדּוּנָא דְּהַהוּא עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל ב ט׳:י״ג) כִּי עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אוֹכֵל. וְדָוִד מַלְכָּא הֲוָה אָמַר, (תהילים כ״ג:ה׳) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי, וְדָא אִיהוּ אִתְסַדְּרוּתָא דְּפָתוֹרָא בְּהַהוּא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ עִדּוּנָא וְכִסּוּפָא, דְּנִשְׁמְתָא אִתְהֲנֵי בְּהוּ, בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְכִי פָּתוֹרָא אִית לוֹן לְנִשְׁמָתִין בְּהַהוּא עָלְמָא. אִין. דְּהָא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּעִדּוּנָא, אַכְלֵי בְּהַהוּא עָלְמָא, כְּגַוְונָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי אַכְלֵי. וְכִי מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי אַכְלֵי. אִין. כְּגַוְונָא דִּלְהוֹן אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא. וְהַהוּא מְזוֹנָא, רָזָא אִיהוּ לְטַלָא, דְּנָגִיד וְאִתְמְשָׁךְ מֵעֵילָּא, מֵרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִיהוּ מְזוֹנָא דִּנְהִירוּ מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא, וְנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא אִתְּזָנוּ מִתַּמָּן בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְאִתְהֲנוּן תַּמָּן. דְּהָא תַּמָּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, מִתְלַבְּשָׁן בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּהַאי עָלְמָא.

וּבְשַׁבָּתֵי וּבִזְמַנֵּי, מִתְפַּשְּׁטָאן, וְסַלְּקִין לְמֵחמֵי בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, וּלְאִתְעַדְּנָא בְּעִדּוּנָא עִלָּאָה כְּדְקָא יֵאוֹת, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ג) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבֹא כָּל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'. וְכִי כָּל בָּשָׂר יֵיתֵי, לָאו הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב, אֶלָּא כָּל רוּחַ אוֹ כָּל נְשָׁמָה, מַהוּ כָּל בָּשָׂר.

אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד לֵיהּ לְבַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, כְּגַוְונָא דִּיְקָרָא דְּכָבוֹד עִלָּאָה לְעֵילָּא. הַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, אִיהוּ רוּחַ לְרוּחַ, וְנִשְׁמְתָא לַנְשָׁמָה,
(Ⅰ)

*****

[157a]  
[...] jusqu'à ce qu'elle arrive à la région d'ici-bas qui est appelée « corps » (gouph). Un esprit qui émane de la Source de vie pénètre dans la région appelée « corps » et il lui procure tous biens, toute nourriture et tout ce dont il a besoin. De même, l'homme, ici-bas, est appelé « corps » (gouph); et l'esprit qui le domine émane de l'Esprit d'en haut. Mais comme l'Esprit d’en haut est composé de plusieurs degrés dont chacun est considéré comme l'esprit de l'autre, il s'ensuit que ce qui pour l'homme est esprit, est chair pour la Gloire d'en haut.
C’est pourquoi l’Écriture dit: « Toute chair viendra se prosterner devant moi. » Les collègues éprouvèrent de la joie en entendant ces paroles. Arrivés près d'une montagne, Rabbi Hiyâ demanda au négociant: Quel est ton nom ? Celui-ci répondit: Hanan. Rabbi Hiyâ lui dit: Que le Saint, béni soit-il, te soit favorable et qu'il exau i Yessé dit: Le soleil va se coucher; or, derrière cette montagne, il y a un village qui porte ton nom; car il s'appelle Hanan; allons y passer la nuit en l'honneur de ton nom. Arrivés au village, ils entrèrent dans une auberge où on leur servit une table garnie de plusieurs mets. Rabbi Hiyâ dit: En vérité, cette table a quelque chose de commun avec le monde futur. Parlons donc à cette table de choses concernant la Loi.
Rabbi Yessé prit la parole et dit312: « Et tu mangeras, et tu te rassasieras, et tu béniras le Seigneur ton Dieu sur la bonne terre qu'il t’a donnée. » Ici l'Écriture nous apprend qu'il faut bénir Dieu en Terre Sainte. Mais d'où savons-nous qu'il faut le bénir aussi, hors de la Terre Sainte ? Lorsque le Saint, béni soit-il, créa le monde, il divisa la terre en deux parties; il rendit l'une habitable et l'autre déserte. La partie habitable contient un point central qui est la Terre Sainte. La Terre Sainte est le centre du monde; Jérusalem est le centre de la Terre Sainte; et le Saint des saints est le centre de Jérusalem. C'est sur ce point central que tout bien et toute nourriture tombent d'en haut pour être distribués à toute la partie habitée de la terre; et il n'y a pas un seul endroit sur la partie habitée du monde qui ne reçoive sa nourriture de ce point central. Quant à la partie déserte, elle n'a pas de point central; aussi est-elle dépourvue de nourriture. Sur toute la terre, il n'y a pas de désert plus désolé que celui où Israël séjourna pendant quarante ans, ainsi qu'il est écrit313: « Qui t'a conduit dans le grand et terrible désert ? » Dans ce désert domine l’ « autre côté ». Le passage d'Israë1 dans ce désert pendant quarante ans avait pour but de briser la force du démon. Si Israël avait été trouvé digne pendant ces quarante ans, le démon aurait été complètement supprimé, de ce monde314. Mais comme Israël irrita Dieu à chaque instant, le démon reprit des forces, et Israël fut subjugué par lui.
Mais, objectera-t-on: Pourquoi Moïse y est-il mort? Moïse, le fidèle pasteur, n'est pas mort sur la terre dominée par le démon, mais, comme dit l'Écriture315, sur la montagne d'Abarim. Que signifie Abarim ?—Terrain où plusieurs chefs célestes se partagent le gouvernement et dont la domination exclusive n'est confiée à aucun chef. Cette montagne se trouvait dans cet état jusqu'au jour où Moïse, le serviteur fidèle, y vint; c'est alors que la domination de ce domaine lui a été confiée. Nul autre n'a participé à son ensevelissement, excepté le Saint, béni soit-il, ainsi qu'il est écrit316: « Et il l'ensevelit dans la vallée, etc. » L'Écriture ne nous dit pas qui l'a enseveli; donc, c'était Dieu, de même que317: « Et il dit à Moïse… » Et ailleurs318: « Et il appela Moise. » « Il » désigne Dieu. Moïse était enterré en cet endroit, afin de faire savoir à toutes les générations futures que les hommes morts dans le désert ressusciteront un jour. Mais, objectera-t-on, s'il est vrai que le démon vit tellement dans le désert où séjourna Israël, pourquoi Dieu ordonna-t-il d'envoyer le bouc émissaire à la montagne appelée Azazel'? Il aurait fallu [...]

עַד דְּמָטֵי לְחָד אֲתָר לְתַתָּא דְּאִקְרֵי גּוּף, וּבְהַאי עָיֵיל חַד רוּחַ דִּמְקוֹרָא דְּחַיִּים, דְּאִקְרֵי כֹּל, בְּדָא אִיהוּ כָּל טוּבָא, וְכָל מְזוֹנָא, וְכָל סִפּוּקָא, דְּהַהוּא גּוּף.

וְרָזָא דָּא, (קהלתה) וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא (ס''אמאי בכל היא) הַאי כָּל אִיהוּ רוּחַ לְהַהוּא גּוּף. כְּגַוְונָא דָּא בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, אִיהוּ גּוּף, וְרוּחַ דְּשַׁלְטָא בֵּיהּ, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא רוּחַ עִלָּאָה, (ס''א דשלטא על גופא דאקרי כל) דְּאִקְרֵי כֹּל, דְּשָלַט עַל גּוּפָא לְעֵילָּא, וְדָא הוּא דְּאִקְרֵי כָּל בָּשָׂר, וְעַל דָּא כְּתִיב, יָבֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ'. עַל הַהוּא עִדּוּנָא כְּתִיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

חֲדּוּ חַבְרַיָּיא בְּאָרְחָא. כַּד מָטוּ לְגוֹ טוּרָא חַד אָמַר רִבִּי חִיָּיא לְהַהוּא טַיְּיעָא, מָה שְׁמֶךָ. אָמַר לֵיהּ חָנָן. אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְחֹנִנְךָ, וְיִּשְׁמַע לְקוֹלֶךָ בְּשַׁעֲתָא דְּתִצְטְּרִיךְ לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, וַדַּאי הָא נָטֵי שִׁמְשָׁא, וְהָכִי בָּתַר טוּרָא דָּא, אִית כְּפַר חַד עַל שְׁמָךְ, דְּאִקְרֵי כְּפַר חָנָן, נָבִית תַּמָּן בְּגִין יְקָרָא דִּשְׁמָךְ. כַּד מָטוּ לְהָתָם, עָאלוּ לְבֵית אוּשְׁפִּיזַיְיהוּ, וְסִדְרוּ קָמַיְיהוּ פָּתוֹרָא, בְּכַמָּה זִינִין לְמֵיכַל. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי פָּתוֹרָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִית לָן לְסַלְּקָא הַאי פָּתוֹרָא, וּלְאַעְטְּרָא לֵיהּ בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא.

פָּתַח רִבִּי יוֹסִי וְאָמַר, (דברים ח׳:י׳) וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. אִי בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל מְבָרְכֵינָן, לְבַר מֵאַרְעָא מְנָלָן. דְּהָא בְּגַוְונָא דָּא לָא אִצְטְרִיךְ. אֶלָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, פָּלִיג אַרְעָא, יִשׁוּבָא אִיהוּ לִסְטַר חַד, וְחַרְבָּא אִיהוּ לִסְטַר אָחֳרָא. פָּלִיג יִשׁוּבָא, וְאַסְחַר עָלְמָא סַחֲרָנֵיהּ דִּנְקוּדָה חֲדָא. וּמַאן אִיהוּ, דָּא אַרְעָא קַדִּישָׁא, אַרְעָא קַדִּישָׁא אֶמְצָעִיתָא דְּעָלְמָא. וּבְאֶמְצָעִיתָא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אִיהוּ יְרוּשָׁלַ ם. אֶמְצָעִיתָא דִּיְרוּשָׁלַ ם אִיהוּ בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְכָל טִיבוּ וְכָל מְזוֹנָא דְּכָל יִשׁוּבָא, תַּמָּן נָחִית מִלְּעֵילָּא. וְלֵית לְּךָ אֲתָר בְּכָל יִשׁוּבָא דְּלָא אִתְּזַן מִתַּמָּן.

פָּלִיג חַרְבָּא. וְלָא אִשְׁתְּכַח חַרְבָּא תַּקִּיפָא בְּכָל עָלְמָא, בַּר הַהוּא מִדְבָּר, דְּתַבְרוּ (קפ''ד) חֵילֵיהּ וְתֻקְפֵּיהּ יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (דברים ח׳:ט״ו) הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. בְּהַהוּא מַדְבְּרָא, שַׁלְטָא סִטְרָא אָחֳרָא, וּבָעַל כָּרְחֵיהּ אַזְלוּ יִשְׂרָאֵל עָלֵיהּ, וְתָבְרוּ חֵילֵיהּ, אַרְבְּעִין שְׁנִין. וְאִי יִשְׂרָאֵל יִשְׁתַּכְחוּ זַכָּאִין בְּאִינּוּן אַרְבְּעִין שְׁנִין, הֲוָה מִתְעַבְּרָא הַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא מֵעָלְמָא, וּמִדְקָא אַרְגִּיזוּ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל אִינּוּן זִמְנִין, אִתְתָּקַּף הַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא, וְנָפְלוּ כֻּלְּהוּ תַּמָּן תְּחוֹת רְשׁוּתֵיהּ.

וְאִי תֵּימָא, וְהָא מֹשֶׁה דְּסָלִיק עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, הֵיךְ מִית תַּמָּן. לָאו הָכִי, דְּהָא מֹשֶׁה מְהֵימָנָא לָא הֲוָה בִּרְשׁוּתֵיהּ, אֶלָּא בְּהַר הָעֲבָרִים. מַאי הָעֲבָרִים. פְּלוּגְתָּא. דְּאִתְפְּלָגוּ עָלֵיהּ שַׁלִיטִין עִלָּאִין דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְמְסָר בִּידָא דִּמְמָנָא וְשַׁלִיטָא אָחֳרָא, וְאִשְׁתְּאָר הָכִי, עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה עַבְדָּא מְהֵימָנָא, וְשָׁלִיט עָלֵיהּ, וְאִתְקְבָר תַּמָּן, וְלָא אִתְעַסָּק בֵּיהּ בִּקְבוּרָתֵיהּ, בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, דִּכְתִּיב, (דברים לה) וַיִקְבֹּר אוֹתוֹ בַגַּי.

וַיִקְבֹּר אוֹתוֹ, מַאן. הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ בְּאֹרַח סָתִים, (שמות כ״ד:ט״ז) וְאֶל (וירא ק''ג ע''ב) מֹשֶׁה אָמַר, וְלָא כְּתִיב מַאן אִיהוּ. וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וְלָא כְּתִיב מַאן אִיהוּ. אוּף הָכָא וַיִקְבּוֹר אוֹתוֹ, וְלָא כְּתִיב מַאן אִיהוּ, אֶלָּא וַדַּאי הַאי אֲתָר יְדִיעָא אִיהוּ לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא. וְעַל דָּא, בְּהַהוּא טוּרָא לָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ, בַּר מֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי, וְאִיהוּ אִתְקְבַר תַּמָּן. וּבְגִין לְמִנְדַּע לְכָל דָּרִין אַחֲרָנִין דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן מְתֵי מִדְבָּר יְקוּמוּן, הַהוּא רַעְיָא דִּלְהוֹן אַשְׁרֵי לֵיהּ בְּגַּוַּויְיהוּ, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ בְּאִתְעָרוּתָא דְּקִיּוּמָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי דְּהַהוּא מַדְבְּרָא אִיהוּ תֻּקְפָּא דְּסִטְרָא אָחֳרָא, הֵיךְ פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל הַהוּא שָׂעִיר, לְשַׁדְּרָא לֵיהּ לְטוּרָא אָחֳרָא, דְּאִקְרֵי עֲזָאזֵל, הֲוָה לוֹן
(Ⅰ)

*****

[157b]  
[...] l'envoyer plutôt à la montagne du désert où séjourna Israël ? Le séjour d'Israël pendant quarante ans dans le désert a brisé la force du démon, attendu que celui-ci n'est très puissant qu'à un endroit où jamais homme n'a passé. Or, le bouc émissaire a été justement envoyé sur une roche escarpée, au pied de laquelle jamais homme n’a passé. En jetant le bouc à cet endroit, le démon s'y précipita avec avidité; et il oublia ainsi de porter ses accusations contre Israël. Bien qu’à l'heure actuelle le sanctuaire n'existe plus à Jérusalem, et bien qu'Israël habite hors de la Palestine, toute nourriture du monde arrive de ce point central. Voilà pourquoi l'Écriture dit: « Et tu béniras le Seigneur ton Dieu sur la bonne terre qu’il t'a donnée », ce qui veut dire: à cause de la bonne terre.
Aussi convient-il, au moment où l'on jouit des plaisirs de la table, de s'attrister sur le sort de la Terre Sainte et du palais du Roi tombé en ruines. Cette tristesse à table est comptée pour un mérite égal à celui que l'on aurait en relevant les ruines du Temple. Heureux le sort d'un tel homme ! La coupe des bénédictions n'est employée que quand trois personnes mangent ensemble, parce que la bénédiction émane du mystère des trois patriarches. Il faut en outre saisir la coupe de la main droite et la passer ensuite dans la main gauche; et on la tient ensuite entre les deux mains, attendu que la bénédiction vient du « milieu » entre le « côté droit » et le « côté gauche ». Ainsi que les collègues l'ont dit. il y a dix prescriptions concernant la coupe des bénédictions; par exemple. il faut fixer le regard sur la coupe et ne pas la perdre de vue, ainsi qu'il est écrit319: « Le Seigneur ton Dieu y jette son regard. » Il faut en outre avoir de la nourriture sur la table pendant qu'on récite la prière concernant la coupe de bénédiction, parce que la bénédiction n'arrive pas sur une table dépourvue de nourriture, ainsi qu'il est écrit320: « Dis-moi ce que tu as dans la maison. » De là vient que la ~Sagesse d'en ha si qu'il est écrit3 c'est à toi que ces commandements ont été adressés, ainsi qu'il est écrit: « Et tu feras un chandelier,... et tu feras une table. » Et ailleurs « Vois et fais ut ne vient qu'à celui qui en a déjà un peu, ainsi qu’il est écrit 321: « Et dans le cœur de tout sage j'ai donné de la sagesse. » Et ailleurs322: « Qui donne la sagesse au sage ?… » Tel est le mystère du pain de proposition, ainsi qu'il est écrit323: « Et tu mettras sur la table du pain qui sera toujours exposé devant moi. »
RAAÏAH MEHEMNAH, PASTEUR FIDELE.
Tanaïm et Amoraïm, assemblez-vous tous; car le moment est venu de s'occuper des objets du Roi et de jeter de la lumière sur la signification du Tabernacle, du chandelier, de la table, de l'autel, du bassin d’airain et de sa base, de l'arche, du propitiatoire, et des Cheroubim. Un Tana se leva et dit: Pasteur Fidèle, c'est à toi qu'il convient de parler de ces sujets, attendu que c'est à toi que ces commandements ont été adressés, ainsi qu'il est écrit:« Et tu feras un chandelier,... et tu feras une table. » Et ailleurs « Vois et fais comme cela. » De tous les commandements qui t’ont été adressés, trois seuls t’ont causé de la difficulté, c'est-à-dire, que tu ne pouvais pas les saisir, et ces trois commandements commencent par des lettres formant ton nom: le chandelier, le sicle et le mois324. Pourquoi ne pouvais-tu pas saisir ces trois commandements? Le Pasteur Fidèle répondit: Vieillard, vieillard, tu infères [...]

לְשַׁדְּרָא לֵיהּ לְהַהוּא טוּרָא דְּאַזְלֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא בֵּיהּ. אֶלָּא, כֵּיוָן דְּהָא אָזְלוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל אַרְבְּעִין שְׁנִין, הָא אִתְּבַּר תֻּקְפֵּיהּ. וְתֻקְפֵּיהּ אִתְתָּקַּף בַּאֲתָר דְּלָא עָבַר בֵּיהּ גְּבָר תַּמָּן לְעָלְמִין, וּבְהַהוּא טוּרָא, הָא הֲוָה דִּיּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל תַּמָּן אַרְבְּעִין שְׁנִין.

אֲבָל בְּהַאי שָׂעִיר, הַהוּא אֲתָר אִיהוּ טִנָרָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה, וּתְחוֹת עָמְקָא דְּהַהוּא טִנָרָא, דְּבַר נָשׁ לָא (ס''א לא יכיל למיעל תמן) עָיִיל תַּמָּן אִיהוּ שַׁלִּיט יַתִּיר לְמֵיכַל טַרְפֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְעַבָּר מֵעַלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהוּ מְקַטְרְגָא עָלַיְיהוּ בְּיִשּׁוּבָא.

שׁוּלְטָנוּתֵיהּ דְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, גּוֹ אֶמְצָעִיתָא דִּנְקוּדָה דְּכָל (עלמא) אַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּבֵי קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא לָאו אִיהוּ בְּקִיּוּמָא, בִּזְכוּתֵיהּ כָּל עָלְמָא אִתְּזַן, וּמְזוֹנָא וְסִפּוּקָא מִתַּמָּן נָפְקָא לְכֹלָּא, בְּכָל אֲתָר סִטְרָא דִּישׁוּבָא. וּבְגִין כַּךְ, אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל הַשְׁתָּא לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, עִם כָּל דָּא מֵחֵילָא וּזְכוּתָא דְּאַרְעָא, אִשְׁתְּכַח מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא לְכָל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (דברים ח׳:י׳) וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וַדַּאי, דְּהָא בְּגִינָהּ מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא.

מַאן דְּאִתְעֲדָּן עַל פָּתוֹרֵיהּ וּמִתְעַנַּג בְּאִינּוּן מֵיכְלִין, אִית לֵיהּ לְאַדְכְּרָא וּלְדָאֲגָא עַל קְדוּשָּׁה דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְעַל הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא דְּקָא אִתְחֲרִיב. וּבְגִין הַהוּא עֲצִיבוּ דְּאִיהוּ קָא מִתְעֲצַב עַל פָּתוֹרֵיהּ, בְּהַהוּא חֶדְוָה וּמִשְׁתְּיָּא דְּתַמָּן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב עָלֵיהּ כְּאִלּוּ בְּנָה בֵּיתֵיהּ, וּבָנָה כָּל אִינּוּן חַרְבֵּי דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.

כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, לָא הֲוֵי אֶלָּא בִּתְלָתָא. בְּגִין דְּהָא מֵרָזָא דִּתְלַת אֲבָהָן קָא מִתְבָּרְכָא, וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ כּוֹס אֶלָּא בִּתְלָתָא. כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ בִּימִינָא וּבִשְׂמָאלָא, וּלְקַבְּלָא לֵיהּ בֵּין תַּרְוַויְיהוּ, בְּגִין דְּאִתְיְהִיב בֵּין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וּלְבָתַר יִּשְׁתְּבִיק לֵיהּ בִּימִינָא, דְּהָא מִתַּמָּן אִתְבָּרְכָא.

עֲשָׂרָה דְּבָרִים נְאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ כַּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּתִקּוּנֵי דְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה עֲשָׂרָה אִינּוּן, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא. כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁגָּחָא בֵּיהּ בְּעֵינָא, בְּגִין דִּכְתִּיב, (דברים י״א:י״ב) עֵינֵי יְיָ' אֱלהֶיךָ בָּהּ, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְנָשֵׁי מֵעֵינָא, אֶלָּא לְאַשְׁגָּחָא בֵּיהּ.

כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, אִתְבְּרַךְ בְּהַהוּא בִּרְכְתָא, דְּקָא מְבָרֵךְ בַּר נָשׁ עָלֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין (כך) דְּאִיהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִצְטְרִיךְ לְנַטְרָא לֵיהּ בִּנְטִירוּ עִלָּאָה, כְּמַאן דְּאִיהוּ חַשִׁיבוּתָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא בְּגִינֵיהּ, אִתְבְּרַךְ פָּתוֹרֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּבִרְכָּתָא מְזוֹנָא, דְּהַהוּא בַּר נָשׁ מְבָרֵךְ.

פָּתוֹרֵיהּ אִצְטְרִיךְ דְּלָא יְהֵא בְּרֵיקָנַיָּא, דְּהָא לֵית בִּרְכְתָא מִשְׁתַּכְּחָא עַל פָּתוֹרָא רֵיקָנַיָּא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (מלכים ב ד׳:ב׳) הַגִּידִי לִי מַה יֶשׁ לָכְי בַּבָּיִת וְגוֹ'. וְעַל דָּא פָּתוֹרָא לָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְחֲזָאָה בְּרֵיקָנַיָּא, דְּהָא בִּרְכָּאן עִלָּאִין לָא שַׁרְיָין, אֶלָּא בַּאֲתָר שְׁלִים. וְרָזָא דָּא (שמות ל״א:ו׳) וּבְלֵב כָּל חָכָם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה, וּכְתִיב (דניאלב) יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין. וְעַל רָזָא דְּנָא שֻׁלְחָן דְּלֶחֶם הַפָּנִים, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ה:ל׳) וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.

רעיא מהימנא

תַּנָאִין וְאָמוֹרָאִין אִתְכְּנָשׁוּ כֻּלְכוּ, דְּהָא קָא מָטוּ שַׁעֲתָא, לְתַקְּנָא בֵּיהּ מָאנֵי מַלְכָּא, (ס''א לאזהרא ולאתתקנא) לְאַנְהָרָא לְאִתְתַּקְנָא קָמֵיהּ, דְּאִינּוּן: מַשְׁכְּנָא, מְנַרְתָּא, פָּתוֹרָא, מַדְבְּחָא, כִּיוֹר, וְכַנוֹ, אֲרוֹן, וְכַפּוֹרֶת, וּכְרוּבִים, וְכֹלָּא בְּשֶׁקֶל. וּבְגִין דָּא מָנֵּי לְיִשְׂרָאֵל, זֶה יִתְּנוּ.

קָם תָּנָא חֲדָא וְאָמַר, (ודאי) רַעְיָא מְהֵימָנָא וַדַּאי הָכִי הוּא, וְלָךְ מָנֵּי לְמֶעְבַּד כֻּלְּהוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְעָשִׂיתָ מְנוֹרָה. וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן. וְהָכִי בְּכֹלָּא, וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, וּמִכֹּלָּא לָא אִתְקָשֵׁי לְךָ לְמֶעְבַּד, אֶלָּא תְּלַת מִלִּין דִּרְשִׁימִין בְּאַתְוָון דִּשְׁמֶךָ, מְ''נוֹרָה, שְׁ''קָלִים, הַ''חֹדֶשׁ. אֲמַאי אִתְקָשֵּׁי לָךְ.

אֲמַר לֵיהּ, סָבָא סָבָא, אַתוּן מְפִיקִין
(Ⅰ)

*****

[158a]  
[...] que je n'ai pas pu saisir ces commandements, de ce que l’Écriture emploie le terme « miqschâ »325 En vérité, la Schekhina constitue le Chandelier du Saint, béni soit-il. Les six branches et le tronc du milieu du chandelier correspondent aux sept « Séphiroth »' inférieures; les trois branches de chaque côté représentent les Bras du Roi, ainsi que les deux Cuisses et le Membre marqué du signe de l'Alliance. La tête du chandelier est représentée par la lettre Hé (h) composée également de trois barres. La lettre Vav est l'image du milieu du chandelier. C'est pourquoi cette lettre est appelée « Binâ », composé des mots « Ben Iah » (Fils du Yod et du Hé). Le Yod sert de couronne au Vav, attendu que la tête de cette dernière lettre est formée du corps de la première326. C'est le Vav qui représente la pierre dont l'Écriture327 dit: « La pierre que ceux qui bâtissent avaient rejetée, a été placée à la tête de l'angle. » Dans le Tétragramme, le Yod est tantôt placé au commencement du Nom sacré. tantôt à la fin et tantôt au milieu, afin de nous indiquer que Dieu est le commencement, le milieu et la fin. Yod désigne le Principe mâle et Hé désigne le Principe femelle. L'Écriture328 dit: « Le chandelier se fera. » Il se fera de lui-même; car la Schekhina, dont le chandelier est l’image, se fait d'elle-même, à l'exemple du Saint, béni soit-il, dont elle n'est jamais séparée.
Partout la Schekhina sert de couronne à la « Colonne du milieu »; elle est la synthèse de toutes les « Séphiroth » et de tous les noms sacrés connus et inconnus. Elle est à Dieu ce que le point-voyelle est à la lettre. Le point-voyelle n'est pas une chose distincte de la lettre, mais une indication de la manière de la prononcer. De même que certains points-voyelles ont l'apparence d'un escabeau de la lettre (par exemple, le Segôl) et de même que certains accents toniques ont l'apparence de couronnes de la lettre (tels que les accents Segoltha, Zarqa, Maqoph, Schophar, Holekh), de même la Schekhina apparaît comme la couronne sur la Tête du Roi suprême. La connaissance de ce mystère échappe à notre entendement; et c'est de ce mystère que la Loi nous dit329: « Ne cherche pas à approfondir les choses secrètes et ne sonde pas les mystères. » Nous savons que Dieu est en haut et qu'il est en bas, de même que l'accent d'en haut et le point-voyelle d'en bas font partie de la lettre elle-même qu'ils accompagnent. Celui qui s'évertue à faire une distinction entre la partie de Dieu qui est plus haute et celle qui est plus basse, n'a pas de part en Dieu. Jacob, qui le savait, recommanda [...]

קוּשְׁיָא דָּא דְּאִתְקָשֵׁי לִי, מִן מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה. וַדַּאי מָאנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי מָאנָא לְשַׁמְּשָׁא לְבַעְלָהּ, אִיהִי מְנַרְתָּא דִּילֵיהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (תהילים קי״ט:קס״ד) שֶׁבַע בַּיוֹם הִלַּלְתִּיךָ, דְּאִינּוּן: הַגְּדוּלָה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרְת, וְהַנֵּצַח, וְהַהוֹד, יְסוֹד, וּמַלְכוּת. שֶׁבַע כְּלִילָא.

מִשֶּׁבַע דַּרְגִּין אִלֵּין, שְׁלֹשֶׁת קְנֵי מְנוֹרָה מִצִדָּה הָאֶחָד, גּוּפָא וּתְרֵין דְּרוֹעֵי דְּמַלְכָּא. אִיהוּ נֵר מִצְוָה, לְאַנְהָרָא בְּהוֹן. וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנוֹרָה מִצִדָּה הַשֵּׁנִי, אִינּוּן תְּרֵין שׁוֹקִין, וּבְרִית. וְאִיהוּ נֵר מַעֲרָבִית, לְאַנְהָרָא בְּהוֹן. מְנַרְתָּא דְּמַלְכָּא אִתְקְרִיאַת, וְאִיהִי נֵר לְאַנְהָרָא בֵּיהּ נֵר מִצְוָה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (תהילים י״ט:ט׳) מִצְוַת יְיָ' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.

וּמַאן רִישָׁא דִּמְנַרְתָּא, בִּינָה ה' עִלָּאָה, דְּאִית לָהּ תְּלַת קָנִין, בְּדִיּוּקְנָא דָּא ה', תְּלַת וָוִי''ן, דְּאִינּוּן תְּלַת אֲבָהָן. ה' תַּנִּינָא, ג' קָנִים תִּנְיָינִין בְּדִיּוּקְנָא דָּא ה', (ס''א תלת ווין) דְּאִינּוּן נְצַח הוֹד יְסוֹד. ו' מְנַרְתָּא דְּאֶמְצָעִיתָא בֶּן יָ''הּ. עַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרֵי בִּינָה. אִיהוּ כָּלִיל ו' קָנִין לְתַתָּא, בְּחוּשְׁבָן ו', בְּו' קָנִין דִּילֵיהּ. י' (משלי י״ב:ד׳) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, תָּגָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה, כְּצוּרַת ז' מִסִּטְרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, לָאו אִיהִי מָאנָא לְגַבֵּיהּ, וְלָאו מְשַׁמְּשָׁא לְגַבֵּיהּ, אֶלָּא עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ. אֲבָל בְּעָלְמָא דֵּין, אִיהִי כְּגַוְונָא דָּא, הוה''י אִיהוּ מָאנָא תְּחוֹתֵיהּ, שִׁמּוּשָׁא דִּילֵיהּ, בְּכָל סְפִירָה דִּילֵיהּ, בְּכָל אֵבֶר דִּילֵיהּ, בְּכָל מִדָּה דִּילֵיהּ.

וּבְגִין דָּא, י' דָּא, לְזִמְנִין אִיהִי תְּחוֹתוֹהִי, לְזִמְנִין עַל רֵישֵׁיהּ, לְזִמְנִין בְּאֶמְצָעִיתָא. עַל רֵישֵׁיהּ יְהוָֹ''ה (תהילים קי״ח:כ״ב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה. וְדָא (ויקרא כ״ד:ב׳) לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד, דְּאִיהוּ י' עַל הו''ה מִסִּטְרָא דִּמְנַרְתָּא. בְּאֶמְצָעִיתָא, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ל׳:י״ג) זֶה יִתְּנוּ, כְּגַוְונָא דָּא הוי''ה. בְּסוֹפָא, בְּמַשְׁכְּנָא, כְּגַוְונָא דָּא הוה''י, חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ, מִסִּטְרָא דְּה' עִלָּאָה, וְה' אַמּוֹת רֹחַב, מִסִּטְרָא דְּה' תַּתָּאָה. וְאַמָּה: ו'. וַחֲצִי הָאַמָּה: י'. וְכֹלָּא אִתְרְמִיז בְּאָת ו'.

וְדָא אִיהוּ רָזָא, (ישעיהו מ״ה:ה׳) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים דְּאִתְרְמִיז בְּהַאי שְׁמָא, יוֹ''ד הֵ''י וָי''ו הֵ''י וְכָל שֵׁם דְּשַׁלִּיט ה' עַל י' נוּקְבָּא אִיהוּ, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וְאַף עַל גַּב דְּמִסְטְרָא דְּאָת י' אִיהִי בְּרִישָׁא, בָּתַר דְּבִתְרֵין הֵהִי''ן אִיהִי בְּסוֹפָא, כְּגַוְונָא דָּא הֵ''י הֵ''י, אִתְּדָּן לְרוֹב, וְנוּקְבָּא אִיהִי. אֶלָּא י' עַל ה' (נ''א ו') תָּגָא, תְּחוֹת ה', שִׁמּוּשׁ. כָּל שֶׁכֵּן תְּחוֹת ו'.

וּבְגִין דְּלָא עֲבִידְנָא קִצוּץ וּפִרוּד בְּיִחוּדָא דִּלְעֵילָּא, דְּכֹלָּא יִחוּדָא חַד, נִתְקָשֶׁה לִי לְמֶעְבַּד. (או תגא, או אמצעי, או שמושא) וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיָדַע כָּל מַחֲשַׁבְתִּין, אָמַר, בָּתַר דְּדָא לְטוֹב אִתְכַּוָּון, דְּלָא לְמֶעְבַּד קִצוּץ וּפִרוּד, (שמות כ״ה:ל״א) תֵּ''יעָשֶׂה הַמְנ''וֹרָה, תֵּיעָשֶׂה מֵעַצְמָּה כְּגַוְונָא דִּשְׁכִינְתָּא, תֵּיעָשֶׂה מֵעַצְמּוֹ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּלא פִּרוּדָא. שְׁאַר מָאנִין דִּבְהוֹן אִיהִי שְׁכִינְתָּא שִׁמּוּשׁ, (שמות לז) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל.

וּבְכָל אֲתָר דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי עֲטָּרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כַּד נְטִּילַת מִן בִּינָה, דְּאִיהוּ עָלְמָא דְּאָתֵי, וַדַּאי לֵית יְדִיעָה לְבַּר נָשׁ. בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא בְּכָל מִדּוֹת דִּילֵיהּ, עַד דְּיֵעוּל בְּהַאי תַּרְעָא, דְּאִתְּמַר עָלָהּ (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ'.

בְּאוֹת ל', דְּאִיהִי יי (ייי), אִיהִי כְּלִילָא מִכָּל סְפִירָה, וּמִכָּל אַתְוָון דִּשְׁמָהָן, מְפוֹרָשִׁים וְנִסְתָּרִים. אִיהִי נְקוּדָה בְּכָל אָת וְאָת, שִׁמּוּשָׁא תְּחוֹת בַּעְלָהּ. וְאִיהִי עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, מִסִּטְרָא דִּילָהּ דְּטַעֲמֵי. כְּגוֹן סֶגוֹל נְקוּדָה תְּחוֹת יַרְכֵי מַלְכָּא, (ישעיהו ס״ו:א׳) וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי. וְאִיהִי בְּאֶמְצָעִיתָא, עִמֵּיהּ, מַחֲצִית הַשֶׁקֶל, בְּשׁוּרֻק. וְאִיהִי עֲטָּרָה עַל רֵישֵׁיהּ, מִסִּטְרָא דְּסֶגוֹלְתָּא.

זַרְקָא מַקַּף, שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, סֶגוֹלְתָּא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִיהִי כֶּתֶר עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ' אֱלֹהֵינוּ. אִיהִי יְדִיעַת הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, בַּמוּפְלָא מִמָּךְ אַל תִּדְּרוֹשׁ וּבִמְכוּסֶה מִמָּךְ אַל תַּחְקוֹר. דְּבָהּ אִשְׁתְּמוֹדָע, דְּאִיהוּ רִאשׁוֹן לְעֵילָּא בְּתָגָא, דְּהַיְינוּ סֶגוּלְתָּא וְאִיהוּ אַחֲרוֹן, בְּסֶגוֹל. וּמִבַּלְעֲדָיו אֵין אֱלֹהִים, בְּשׁוּרֻק. וְכֹלָּא בָּהּ אִשְׁתְּמוֹדָע. (לתתא)

מַאן דְּאִתְדַּבָּק בָּהּ לְתַתָּא, אִיהִי מְסַלְּקָא לֵיהּ לְעֵילָּא. וּמַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּלְּקָא עָלָהּ לְאַדְבְּקָא לְעֵילָּא מִינָּהּ, אִיהִי מַשְׁפִּילָתּוֹ לְתַתָּא מִינָּהּ, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בָּהּ. וּבְגִין דְּיַעֲקֹב אִשְׁתְּמוֹדָע בָּהּ, אוֹלִיף
(Ⅰ)

*****

[158b]  
[...] à ses fils de ne pas chercher à pénétrer le degré qui est au-dessus de notre entendement. Le prophète qui le savait également, cria au Maître de la Loi et au sage330: « Voici ce que dit le Seigneur; que le sage ne se glorifie point dans sa sagesse, que le fort ne se glorifie point dans sa force, etc..., mais que celui qui se glorifie mette sa gloire à me connaître et à savoir que je suis le Seigneur. » David, aussi bien que Jérémie, avaient prévu la longueur de l'exil, la domination de Samaël et du serpent, ainsi que les persécutions auxquelles Israël sera en butte de la part des chefs des soixante-dix peuples parmi lesquels il sera dispersé. Cependant ils n'avaient pas perdu confiance. La « Lampe Sainte » continua à parler ainsi: La tradition nous apprend que l'étude de la Loi ne réussit qu'à celui qui se tue pour elle. Or, un pauvre est considéré comme un mort; donc s'appauvrir pour la Loi, c'est se tuer pour elle.
Dieu ordonna que chacun apportât un demi-sicle. Pourquoi un demi ? Afin d'indiquer que l'offrande du pauvre, bien que modeste, est plus chère à Dieu que celle du riche. De la vient que, pendant la première nuit de la fête de Pâques, on sépare un pain azime en deux et on en garde une moitié, pour prononcer sur elle la bénédiction. Car le Saint, béni soit-il, descend près de celui qui s'humilie à cause de la Sehekhina. Et comme l'Époux de la Schekhina va se poser sur l'homme, elle aussi descend et s'assoit aux pieds du Roi. Tel est le sens mystérieux des paroles: « Le ciel forme mon trône et la terre mon escabeau. » Du jour où l'homme est pourvu d'une âme qui est composée du Saint, béni soit-il, et de sa Schekhina, il est appelé « fils ».
Un Tana demanda: D'où le savons-nous ? Du verset suivant331: « Le Seigneur me dit: Tu es mon fils, je t’ai engendré aujourd'hui. » La « Lampe Sainte » dit alors: Pasteur fidèle, c'est à toi que David applique les paroles citées, car c'est de toi que l'Écriture332 dit: « Et il n'y avait d'autre prophète en Israël semblable à Moïse. » Tu as accompli envers la Schekhina le commandement suivant333: « Aime le Seigneur ton Dieu de tout ton cœur », ce qui veut dire de tout ton corps et de toute ton âme, laquelle a cinq noms: « Neschama », « Rouah », « Nephesch » « Hayâ », « Yehidâ »334. Tu aimais la Schekhina de toute ta fortune; car, alors même que tu aurais possédé tous les mondes, tu les aurais donnés pour provoquer l'union du Saint, béni soit-il, avec sa Schekhina. Tu es la synthèse de toutes les grandes vertus. [...]

לָהּ לִבְנוֹי, וּמָנֵי דְּלָא יְבַקְּשׁוּן לְסַלְּקָא לְדַרְגָּא לְעֵילָּא מִינָּהּ, דְּאִיהִי כֹּלָּא, עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית מ״ט:כ״ח) וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם.

נָבִיא דְּהֲוָה אִשְׁתְּמוֹדַע בָּהּ, צָוַוח וְאָמַר לְמָארֵי תּוֹרָה חֲכָמִים בְּאוֹרַיְיתָא, וַעֲתִירִין בָּהּ, וּשְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם. צָוַוח לְגַבַּיְיהוּ וְאָמַר, (ירמיהו ט׳:כ״ג) כֹּה אָמַר יְיָ' אַל יִתְהַלֵּל וְגוֹ', כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי. דָּוִד דְּהֲוָה יָדַע בָּהּ אָמַר, (תהילים כ״ז:ג׳) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנְה וְגוֹ', בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. וְיִרְמְיָה חָזָא גָּלוּתָא אָרִיךְ, וְסָמָאֵל (נ''א אתא) וְנָחָשׁ וְכָל מְמָנָן דְּשִׁבְעִין אוּמִין בְּרִבּוֹ רִבְּוָון, דְּנַחְתֵּי עַל יִשְׂרָאֵל, וְחָזָא הַאי קְרָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (ויקרא כ״ו:מ״ד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ', אָמַר נָבִיא (איכה ג׳:כ״א) זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, עָלֵיהּ אִתְּמַר (תהילים צ״ב:ז׳) וּכְסִיל לָא יָבִין אֶת זֹאת. (דברים ל״ג:ז׳) וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְיָ' קוֹל יְהוּדָה, בְּגִין דְּנָטִיר מַאי דְּמָנֵי לֵיהּ אֲבוֹי זָכָה לְמַלְכוּ. וְדָוִד בְּגִינָהּ אִסְתַּלָּק לְמַלְכוּ, דְּטָרַח כָּל יוֹמוֹי עָלָהּ.

אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, עָלָהּ אִתְּמַר, (דברים ד׳:מ״ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וְגוֹ'. בָּהּ אַזְהַרְתְּ לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׁעַת מִיתָּתְךָ. בָּהּ בֵּרַכְתְּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ל״ג:א׳) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה וְגוֹ', וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא מָארֵי מַתְנִיתִין, דִּכְתִּיב, (במדבר י״ט:י״ד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, וְאָמְרוּ עָלָהּ מַאי כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, אֶלָּא אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּימֶת, אֶלָּא בְּמִי שְׁמֵמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, וְלֵית מִיתָה אֶלָּא עוֹנִי, דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת.

דְּאִיהוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיּוֹרֵד. מִסִּטְרָא דְּעָשִׁיר עוֹלֶה וַדַּאי, דְּאִסְתַּלָּק עָלֵיהּ. דְּכָל עֲתִירִין, כָּל טִיבוּ דְּעַבְדִין, כֻּלְּהוֹן (ס''א רובא דלהון) לְזַכָּאָה לְהוֹן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְתַמָּן אִיהִי תָּגָא עַל רֵישַׁיְיהוּ. בֵּינוֹנִי, דְּפָלַח לְמִזְכֵּי בִּתְרֵין עָלְמִין, אִיהוּ מַחֲצִּית הַשֶׁקֶל עִמֵּיהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּגוֹן מַצָּה דְּאִתְפְּלִיג, חֶצְיָהּ תַּחַת הַמַפָּה לַאֲפִיקוֹמָן בָּתַר סְעוּדָה. וְחֶצְיָה לְמִצְוָה קֹדֶם סְעוּדָה. וּמִסִּטְרָא דָּא נְאֱמַר בְּאֶסְתֵּר, (אסתר ה׳:ו׳) מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִּנָתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ.

אֲבָל מַאן דְּאִיהוּ עָנִי, דְּמֵמִית גַּרְמֵיהּ בְּגִינָהּ, כְּגַוְונָא דִּילָךְ רַעְיָא מְהֵימָנָא, אִיהוּ קָרְבָּן יוֹרֵד תְּחוֹתָךְ, וַאֲמַאי. בְּגִין דְּמַאן דְּאַשְׁפִּיל גַּרְמֵיהּ בְּגִין שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ נָחִית עָלֵיהּ, וְהַאי הוּא דְּאָמַר דָּוִד, (תהילים קל״ח:ו׳) כִּי רָם יְיָ' וְשָׁפָל יִרְאֶה. וְהַנָּבִיא אָמַר, (ישעיהו נ״ז:ט״ו) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ וְגוֹ' וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. דְּאַף עַל גַּב דַּאֲנָא מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן, בְּגִין הַהוּא דְּאִתְעָבִיד דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ בְּגִין שְׁכִינָתִי, לְסַלְּקָא לָהּ מִשִּׁפְלּוּת דִּילָהּ עֲטָּרָא לְרֵישֵׁיהּ, אָנָא נָחִית לְדַיְּירָא עִמֵּיהּ. וּבָתַר דְּבַעְלָהּ דִּשְׁכִינְתָּא נָחִית עַל בַּר נָשׁ, אִיהִי נְחִיתַת מֵעַל רֵישֵׁיהּ, וְיָהִיבַת אַתְרָא דְּרִישָׁא לְבַעְלָהּ, וּנְחִיתַת לְרַגְלוֹי דְּמַלְכָּא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (ישעיהו ס״ו:א׳) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי.

דְּמִיּוֹמָא דְּיָרִית בַּר נָשׁ נִשְׁמְתָא, כְּלִילָא מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, מֵהַהִיא שַׁעֲתָא (צ''א ע''א) אִתְקְרֵי בֵּן. אָמַר חַד תָּנָא, וְכִי מֵהַהוּא יוֹמָא דְּיָרִית בַּר נָשׁ נִשְׁמְתָא, כְּלִילָא מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, יִתְקְרֵי בְּרֵיהּ מְנָא לָן. מֵהַאי קְרָא דְּאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, (תהילים ב׳:ז׳) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְיָ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.

אֲמַר לֵיהּ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַעְיָא מְהֵימָנָא, מַאי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. אֶלָּא בְּגִינָךְ אָמַר דָּוִד בְּרוּחַ קֻדְשָׁא, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, בְּהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (דברים לה) וְלָא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. אַנְתְּ קַיְּימָת בִּשְׁכִינְתָּא וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ, דְּהַיְינוּ גּוּפָא. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, דְּהַיְינוּ נִשְׁמְתָא. דַּחֲמֵשׁ שְׁמָהָן אִית לָהּ: נְשָׁמָה. רוּחַ. נֶפֶשׁ. חַיָּה. יְחִידָה. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנָא דִּילָךְ.

קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ לָא יָזוּז מִינָךְ בְּכָל אִלֵּין. אַנְתְּ חַשָׁבְתְּ, דְּאֲפִילּוּ הֲווֹ כָּל עָלְמִין תְּחוֹת רְשׁוּתָךְ, הֲוֵית יָהִיב לְאַקָּמָא לִשְׁכִינְתָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאַמְלָכָא לֵיהּ בִּשְׁכִינְתֵּיה עַל כָּל מְמָנָן דְּאוּמִין דְּעָלְמָא, וּלְבָתַר לְסַלְּקָא לֵיהּ וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בְּדִיּוּקְנָא דִּילָךְ כְּלִילָא מִכָּל מִדּוֹת טָבִין, בְּכָל עָלְמִין, וּבְמַשִּׁרְיָּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

מַחֲשָׁבָה
(Ⅰ)

*****

[159a]  
[...] Comme tu es le fils de ton Maître, il fait tout ce que tu désires et ne se sépare jamais de toi. Tu es caché aux hommes pendant l'exil. Mais moi je suis envoyé par le Saint, béni soit-il, pour dire ces choses devant toi, et j'ai l'ordre de ne pas te quitter avec les Tanaïm et les Amoraïm tant que tu n'auras pas complété les commandements de ton Maître. Le Pasteur Fidèle continua à parler ainsi335: « L'arche d'alliance était recouverte extérieurement et intérieurement. » Le Saint, béni soit-il, est également couvert de sa Sehekhina extérieurement et intérieurement. Par contre l’ « autre côté », ne couvre ici-bas qu'extérieurement, pareil à l’encre sur un corps blanc.
(Fin du « Pasteur Fidèle »)
« Considère336 bien les objets et fais selon le modèle qui t'a été montré sur la montagne. » Une tradition nous apprend que le Saint, béni soit-il, apprit à Moïse la forme de tous les objets usités dans le Tabernacle, en le faisant assister au service de Métatron, le grand pontife d’en haut. On dira peut-être: Comment Moïse pouvait-il contempler les objets du Tabernacle d'en haut, alors que nous savons que le Tabernacle d'en haut n'a été élevé qu'au jour même où fut dressé celui d'ici-bas, et que le service de l' « Adolescent céleste » (Métatron) n'a eu lieu qu'après le service fait dans le Tabernacle ici-bas ? La vérité est que le Tabernacle d'en haut n'a été dressé qu'après celui d'ici-bas; seulement, Métatron montra à Moise la forme des objets avant même que le service y eût commencé. Si la tradition parle d'un « Métatron faisant le service », c'est uniquement parce qu'il fit le service plus tard. Le Saint, béni soit-il, parla ainsi à Moïse: Regarde le Tabernacle céleste et l’ « Adolescent »; ils n'attendent pour accomplir leur mission que l'heure où le Tabernacle d'en bas sera élevé. D'ailleurs, ce n'est pas Métatron lui-même qui accomplit le mystère sacerdotal; il n'en est que le Maître, tandis que la fonction sacerdotale y est faite par l'ange Michel, le grand pontife. Au-dessus du Tabernacle de Métatron, se trouve un autre Tabernacle dont le mystère n'est pas même révélé dans le monde futur. Ainsi, il y a deux Tabernacles: l'un mystérieux et sublime bernacle mystérieux, c'est la « Lumière originelle », qui exerce le ministère pontifical; et, dans le Tabernacle inférieur, c'est l'ange Michel qui exerce le ministère de grand pontife. Ce qui va suivre au sujet des mystères du Tabernacle nous vient de la bouche de la « Lampe ». Le Tabernacle suprême est basé sur douze pierres précieuses disposées du côté droit et du côté gauche. Leur disposition forme trois noms qui s'enchaînent et s'absorbent l'un l'autre. Le premier nom est « El »; il est disposé du côté droit où l'Aleph s'unit au Lamed qui émane du Saint des saints; ces deux lettres unies forment le nom « El ». Quand le côté gauche s'unit au côté droit, le nom d' « El » [...]

טוֹבָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. בָּתַר דְּאַנְתְּ בְּרֵיהּ, עַל כָּל דְּחָשַׁבְת לְמָרָךְ, יְקֻיָּים עַל יָדָךְ, וְלָא תָּזוּז מִנֵּיהּ לְעָלְמִין, אֶלָּא תְּהֵא בְּדִיּוּקְנֵיהּ בְּכֹלָּא. וְאַנְתְּ בְּגָלוּתָא גָּנִיז מִבְּנִי נָשָׁא. וְאַנְתְּ מֵעָלְמָא דָּא, שְׁלִיחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵימַר מִלִּין אִלֵּין קֳדָמָךְ, וַאֲנָא מְצוּוֶה מִנֵּיהּ, דְּלָא לְמֵזַז מִינָךְ בְּכָל עֵת וְשַׁעֲתָא דְּאַנְתְּ בָּעֵי. אַנָא וְכָל תַּנָאִין וְאָמוֹרָאִין דִּמְתִיבְתָּאן. קוּם אַשְׁלִים פִּקּוּדִין דְּמָרָךְ.

פָּתַח וְאָמַר, וְעָשׂוּ (שמות כ״ה:י׳) אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. סֵפֶר תּוֹרָה, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. אֲרוֹן דִּילֵיהּ, שְׁכִינְתָּא. מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנוּ, לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁכִינְתֵּיה, מִלְבַר וּמִלְגוֹ (ד''א ל''ג דיליה) וְכֹלָּא חַד. מַה דְּלָאו הָכִי בְּאָרוֹן דְּהַאי עָלְמָא, דְּאוֹרַיְיתָא מִלְּגוֹ מִין אֶחָד, וְאָרוֹן מִין אַחֲרָא. דָּא בִּכְתִיבַת דְּיוֹ, וְדָא עֵץ מְצוּפֶּה זָהָב. דְּוַדַּאי אוֹרַיְיתָא חֲבִיבָא מִכֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ח:י״ז) לא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית.

וּמִסִּטְרָא אַחֲרָא אֲפִילּוּ בְּהַאי עָלְמָא, אַחְזֵי דְּכֹלָּא חַד, דְּיוֹ וְעֵץ, דִּדְיוֹ מִתַפּוּחִים, דְּאִתְעָבִידּוּ בְּעֵץ אִינּוּן, (וכל מילין דדיו עץ אינון) וְעוֹד, דְּיוֹ אוּכָם מִלְבַר, וְחִוָּור מִלְּגוֹ. הָכִי אִינּוּן (נ''א חכמים מארי תורה) מָארֵי תּוֹרָה וַחֲכָמִים, אוּכָמִים בְּהַאי עָלְמָא דְּאִיהוּ לְבַר, שְׁפִירִין בְּהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ מִלְּגוֹ. וּבְגִין דָּא, דְּיוֹ, לִישָׁנָא דַּיוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. דַּיוֹ: יוֹ''ד יָדוֹ, חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת דְּכָתַּב בַּר נָשׁ בְּיָדוֹ בִּדְיוֹ. (ע''כ רעיא מהימנא) (פנחס רמ''ב ע''א, פקודא דא להקריב מנחה)

פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר, בְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין דְּמַשְׁכְּנָא כְּתִיב, (שמות כ״ה:מ׳) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם וְגוֹ', וּכְתִיב וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ וְגוֹ', אוֹלִיפְנָא דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, כָּל תִּקּוּנִין, וְכָל דִּיוּקְנִין דְּמַשְׁכְּנָא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ, דְּחָמָא לֵיהּ לִמְטַטְרוֹ''ן, דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ לְכַהֲנָא רַבָּא לְגוֹ. וְאִי תֵּימָא, וְהָא לָא אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא לְעֵילָּא, עַד יוֹמָא דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, וְלָא (קמ''ג ע''א) שִׁמֵשׁ הַהוּא נַעַר דִּלְעֵילָּא, עַד יוֹמָא דְּשִׁמְשׁוּ לְתַתָּא, בְּהַאי מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא.

אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּהָא מַשְׁכְּנָא לָא אִתְּקַם לְעֵילָּא, עַד דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, אֲבָל חָמָא מֹשֶׁה חֵיזוּ דְּכָל מַשְׁכְּנָא, וְלָא הֲוָה מִתְסַדֵּר בְּקִיּוּמֵיהּ, עַד דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, וְחָמָא לֵיהּ לִמְטַטְרוֹ''ן מְשַׁמֵּשׁ לְבָתַר, לָאו דְּהֲוָה אִיהוּ מְשַׁמֵשׁ, אֶלָּא דְּהֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לְבָתַר, וְלָאו בְּהַהוּא זִמְנָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חָמֵי מַשְׁכְּנָא, וְחָמֵי נַעַר, כֹּלָּא מִתְעֲכָּב עַד דְּיִתְקָם הָכָא לְתַתָּא.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, מְטַטְרוֹן אִיהוּ דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ. אֶלָּא וַדַּאי מַשְׁכְּנָא דִּילֵיהּ אִיהוּ, וּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא, אִיהוּ דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ גּוֹ הַהוּא מַשְׁכְּנָא דִּמְטַטְרוֹן. כְּגַוְונָא דִּמְשַׁמֵּשׁ כַּהֲנָא רַבָּא עִלָּאָה לְעֵילָּא, גּוֹ מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא סְתִימָא דְּלָא אִתְגַּלְיָיא, בְּרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. תְּרֵין מַשְׁכְּנִין אִינּוּן. חַד אִיהוּ סְתִימָא עִלָּאָה. וְחַד הַאי מַשְׁכְּנָא דִּמְטַטְרוֹן. תְּרֵי כַּהֲנֵי אִינּוּן, חַד אוֹר קַדְמָאָה. וְחַד מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא לְתַתָּא.

מִכָּאן רָזִין סְתִימִין דְּבֵי מַשְׁכְּנָא, מִפּוּמָא דְּבוּצִינָא. מַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, אִתְבְּנֵי עַל תְּרֵיסַר מַרְגְּלִיטִין, שַׁיְיפִין עִלָּאִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, שְׂמָאלָא וִימִינָא.

תְּלַת שְׁמָהָן אִינּוּן כְּלִילָן כַּחֲדָא, וְדָא עָיֵיל בְּדָא, וְדָא עָיֵיל בְּדָא. אֵ''ל, קַדְמָאָה וְאִתְסָדַר בִּימִינָא. א, אִיהוּ קַדְמָאָה דְּאִיהִי (ויקרא ג') יְמִינָא, וְאַגְּלִים וְאִתְצָיָיר בְּרָזָא דִּימִינָא, וְכַד עָיֵיל וְקָא מְשַׁמֵּשׁ לְגוֹ אִתְאֲחָד בַּהֲדֵיהּ ל, וְאִקְרֵי בְּרָזָא דִּילֵיהּ אֵ''ל, דְּהָא ל' מֵרָזָא דִּלְעֵילָּא גּוֹ קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים נָפַק.

לָאו דְּתַמָּן אַגְּלִים, אֶלָּא וַדַּאי כַּד נָפַק אַגְּלִים, כִּשְׁאַר אַתְוָון, דְּכַד נָפְקוּ מֵרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, אַגְלִימוּ וְאִתְצָיָירוּ. אוּף הָכִי הַאי ל', אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ רָזָא דִּלְעֵילָּא, לָא אַגְּלִים, עַד דְּנָפַק לְבַר, וּכְדֵין אֵ''ל. וְדָא רָזָא דִּימִינָא.

שְׂמָאלָא כָּלִיל בְּגַוֵּיהּ לִימִינָא, וְנָטִיל הַאי שְׁמָא לְגַבֵּיהּ, וְאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ, וְכַד אִתְכְּלִיל
(Ⅰ)

*****

[159b]  
[...] devient « Elohim »; le mot « Him » est un dérivé du Tétragramme qui est du côté gauche. « El » est du côté droit. Quand « El » vient se joindre à « Him », ils donnent naissance à « Élohim » qui sert de trait d'union entre le côté droit et le côté gauche. C'est également du nom « Him » qu'est formé le mot « maïm »; le Hé initial se transforme en Mem; et ainsi « Him » devient « Maïm ». Quand l’Aleph du côté droit s'attache au Schin, le mot « esch » (feu) en naît. Et quand « Maïm » (eau) s'unit à « Esch » (feu), ils donnent naissance à « Rouah » (air). C'est ainsi que par « Élohim » furent créés les trois éléments principaux constituant la matière: l'eau, le feu et l'air. C'est également dans le même ordre d'idées que le Mem donne naissance au Resch, le Schin au Heth, l'Aleph au Beth, le Schin au Ghimel; de même le Teth, en frappant la lumière d'en haut, se transforme [...]

בַּהֲדֵיהּ אִקְרֵי אִיהוּ אֱלֹהִים. וְאִי תֵּימָא, הָא אַקְדִּים שְׂמָאלָא בְּרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וַדַּאי הָכִי הוּא. אֶלָּא, כַּד נָפְקוּ דַּרְגִּין, בְּרָזָא דְּאַתְוָון מִגּוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, בָּעָא שְׁמָא דָּא לְאִתְחֲזָאָה וּלְאִתְבְּנֵי, לְאַחֲזָאָה עַל הַהוּא אֲתָר דְּנַפְקֵי מִתַּמָּן, וְאִתְבְּנִי שְׁמָא דָּא, כְּגַוְונָא דָּא. אֵ''ל בְּקַדְמִיתָא בְּסִטְרָא דִּימִינָא, אִתְכְּלִיל גּוֹ שְׂמָאלָא, וְנָטִיל לֵיהּ שְׂמָאלָא, וְאִקְרֵי אֱלֹהִים, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּימִינָא, אֲמָר לֵיהּ בִּשְׁמָא וכו' בִּשְׁמָא דֶּאֱלֹהִים, וְעַל רָזָא דָּא, בְּכָל אֲתָר דְּאִיהוּ דִּינָא, תַּמָּן אִיהוּ רַחֲמֵי, דְּהָא כָּלִיל אִיהוּ דִּינָא, וְהָא אִתְבְּנֵי וְאִתְחַזֵּי.

הַהוּא דְּנָפַק מִתַּמָּן, אֶמְצָעִיתָא, נָטִיל לְתַרְוַויְּיהוּ, וְאִשְׁתָּלִים, וְאִקְרֵי אֱלהֵינוּ. הָא הָכָא שְׁלִימוּ דְּאִתְחָזֵי מֵרָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא. כֵּיוָן דְּהַאי אֶמְצָעִיתָא אִשְׁתְּלִים, שָׁרָא עָלֵיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא, מַפְתְּחָא דְּכֹלָּא, דְּאִקְרֵי יְהוָֹ''ה, וּכְדֵין נָטִיל לְכָל סִטְרִין, עֵילָּא וְתַתָּא, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וּלְכָל סִטְרִין אַחֲרָנִין. וְעַל דָּא, כַּד אִשְׁתְּלִים מֵרָזָא דִּתְרֵין סִטְרִין מִימִינָא וּשְׂמָאלָא, אִקְרֵי אֱלֹהֵינוּ, הָא הָכָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא בִּכְלָלָא דִּשְׁמָא דָּא. וְדָא אִתְחָזֵי וְאִתְבְּנֵי. רָזָא דְּאַתְוָון נָפְקוּ מִתַּמָּן, כְּגַוְונָא דָּא אִתְבְּנִי וְאִתְחַזֵּי, כָּל חַד וְחַד.

הָא אִתְכְּלִיל יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא, וְנָטִיל שְׂמָאלָא שְׁמָא דִּימִינָא, יְמִינָא אָן כָּלִיל בְּגַוִּיהּ שְׂמָאלָא, לְמֶהוֵי נָטִיל יְמִינָא רָזָא דִּשְׂמָאלָא. אֶלָּא, כַּד אִתְכְּלִיל יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא, וְנָטִיל שְׂמָאלָא שְׁמָא רָזָא דִּימִינָא, יְמִינָא כָּלִיל בְּגַוִּיהּ שְׂמָאלָא, שְׁמָא אֵ''ל. וְאִיהוּ הי''ם.

אֲמַאי הָכִי. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְבְּנֵי הַהוּא אֲתָר דְּנַפְקוּ מִתַּמָּן, נָטִיל לִשְׂמָאלָא תְּרֵין אַתְוָון, יְמִינָא נָטִיל חַד, מֵרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. שְׂמָאלָא תְּרֵין, וְאִיהוּ הי''ם. כְּדֵין יְמִינָא כָּלִיל בְּגַוֵּיהּ לִשְׂמָאלָא, וְנָטִיל לְאָת בַּתְרָאָה ם, וְנָטִיל י' דְּהֲוָה בִּשְׂמָאלָא, ם אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ מֵ''ם, וְאִתְבְּנִי הָכִי מַיִם, בְּהַהוּא י' דְּנָטִיל יַתִּיר. כְּדֵין יְמִינָא כָּלִיל לֵיהּ לִשְׂמָאלָא בְּגַוֵּיהּ.

לְבָתַר אִתְבָּנוּן אַתְוָון, א' דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא בְּסִטְרָא דִּימִינָא, אוֹלִיד וְאַפִּיק אָת ש', כָּלִיל בִּתְלַת סִטְרִין, וְאִשְׁתָּתַּף בְּאָת א', וְאִתְעָבִיד אֵשׁ. תּוּ אַעְדּוּ אַתְוָון אִלֵּין, גּוֹ בְּטִישׁוּ דִּתְרֵין סִטְרִין אִלֵּין, וְאִתְקְרִיבוּ כַּחֲדָא בְּמַחְלוֹקֶת, וּמִגּוֹ מַחֲלוֹקֶת דָּא דְּמַיִם בְּאֵשׁ, וְאֵשׁ בְּמַיִם, אוֹלִידוּ אַתְוָון וְאַפִּיקוּ אָת ר' וְאָת ו' וְאָת ח' וְאִתְעָבִידוּ רוּחַ, וְעָאל בֵּין תְּרֵין סִטְרִין, וּכְדֵין אִתְיָישָׁבוּ אַתְוָון קַדְמָאֵי בְּדוּכְתַּיְיהוּ, כָּל חַד וְחַד בִּשְׁלִימוּ.

תּוּ אַתְוָון אַעְדּוּ, וְאִתְגַּלְגְּלוּ כַּחֲדָא, א' אַפִּיק מ', דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ בִּימִינָא, דְּהָא בִּימִינָא אִתְיָישָׁב. מ' אַפִּיק ש' בְּגִין דְּהָא מ' כְּלִילָא אִיהִי, בְּקַדְמִיתָא הֲוַת מִשְּׂמָאלָא, וְאִתְכְּלִיל לְבָתַר בִּימִינָא וְאִשְׁתְּלִים בִּתְרֵין סִטְרִין, כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים, אַעְדּוּ וְאוֹלִידוּ כַּחֲדָא, וְאִתְכְּלִלוּ בִּתְרֵין סִטְרִין.

אִתְתְּקָפוּ אַתְוָון אמ''ש תְּלַת אִלֵּין, וְאַעֲדוּ וְאוֹלִידוּ תְּלַת אַחֲרָנִין, גּוֹ גִּלְגּוּלָא. מ' אִתְתָּקַּן וְאַעְדֵּי וְאוֹלִיד ר'. א' אַעְדֵּי וְאוֹלִיד ו'. ש' אַעְדֵּי וְאוֹלִיד ח', וְאִשְׁתָּכְלַל כֹּלָּא. תּוּ אַעְדּוּ אַתְוָון אִלֵּין רָזָא אמ''ש, וְאִתְגַּלְגְּלוּ כְּמִלְּקַדְּמִין, א' אַעְדֵּי וְאוֹלִיד וְאַפִּיק אָת ב' בְּסִטְרָא דְּמַעֲרָב, כְּדֵין אִתְיָישָׁב אִיהוּ בִּסְטַר דָּרוֹם. מ' אַעְדֵּי וְאוֹלִיד וְאַפִּיק אָת ד' בְּסִטְרָא דְּצָפוֹן, כְּדֵין אִסְתַּלָּק אִיהוּ בֵּין צָפוֹן וְדָרוֹם, וְתַלְיָא בַּאֲוִירָא. ש' אַעְדֵּי וְאוֹלִיד וְאַפִּיק אָת ג', וְאִתְיָישָׁב בְּסִטְרָא דְּמִזְרָח, וְאִיהוּ אִסְתַּלָּק בֵּין מַעֲרָב וּמִזְרָח, וְתַלְיָא בַּאֲוִירָא. אִשְׁתְּכָחוּ תְּרֵין אַתְוָון מ''ש, תַּלְיָין בַּאֲוִירָא.

א' דְּאִשְׁתְּאַר, אִסְתַּלָּק בְּדוּכְתֵּיהּ, וְסָלִיק לְעֵילָּא, וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ יָ''ה. בְּאִלֵּין אִתְתָּקַּף, וְאַעְדֵּי וְאוֹלִיד ה''ו, וְקָאִים בְּדוּכְתֵּיהּ, כְּדֵין אִתְעֲטָּר, וְאַנְהִיר, וּפָשִׁיט נְהִירוּ, וְאוֹלִיד נְהִירוּ, וְאַפִּיק אָת ט', בַּטִישׁוּ דְּקָא בָּטַשׁ וְנָהִיר רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה,
(Ⅰ)

*****

[160a]  
[...] en Aleph, parce qu'il participe du nom dont fut formé l'air. Chaque fois qu'on dit qu'une lettre donne naissance à une autre, la première est toujours dans une direction opposée à celle de la lettre à laquelle elle donne naissance. Et quand les deux lettres sont unies, elles désignent la direction du milieu; par exemple, Aleph désigne le Sud; Mem désigne le Nord; Aleph et Mem unis donnent naissance à Schin et désignent l'Est qui est entre le Nord et le Sud; en disant que Moïse vit tous les objets utilisés au Tabernacle, la tradition entend qu'il vit les lettres qui sont vivantes dans le Tabernacle céleste et dont les objets matériels du Tabernacle ici-bas n'étaient que l'image.
En faisant usage des diverses combinaisons des lettres, telles que « Abag-Ithatz », « Ath-Basch », « Qara-Satan », etc., on arrive à transformer le mot « Him » en celui de « Schadaï ». Le dais qui couvrait le Tabernacle était fait de peaux de chèvres. C'était l'emblème de la garde que Dieu exerçait sur le Tabernacle pour empêcher Satan d’y pénétrer. Car la peau de chèvre est l'image de Satan; et c'est pourquoi Rébecca couvrit Jacob d'une peau de chèvre lorsqu’il se présenta devant Isaac, afin que celui-ci le prît pour Esaü. Toutes les modifications qui se produisirent lors de la création du monde : la lumière succédant aux ténèbres, la terre ferme à l'eau, etc., n’avaient pour cause que la modification de la disposition des lettres en haut. La lettre Aleph donna naissance à la lettre Qouph; la lettre Resch à la lettre Ain, et ensemble ces trois lettres formèrent le mot « Qara ». La lettre Beth donna naissance à la lettre Schin, la lettre Teth à la lettre Noun, ce qui fait « Satan ». C'est pourquoi la terre était en ce moment dans l’état de chaos. La lettre Ghimel donna naissance au Resch; la lettre Daleth au Qouph. Ces quatre lettres s’unissant ensemble formèrent l’intérieur du Tabernacle. La lettre Hé donna naissance au Tsadi et la lettre Vav au Pé. Ces lettres montèrent en haut et, s’unissant aux quatre précédentes, elles constituèrent le plan du Tabernacle qui lui-même est composé des lettres Zaïn et Aïn. « Et l'obscurité était sur la face de l'abîme. » La lettre Heth du mot « hoschekh » (obscurité) s'unissant au Samekh donna naissance à la lumière. Il existe une autre combinaison des lettres appelée la combinaison « Al-Bam ». Les lettres Aleph et Schin (esch, feu) donnèrent naissance aux lettres Ghimel [...]

בִּנְהִירוּ.

כְּדֵין אִסְתַּלָּק א', וְנָטִיל מִגּוֹ אֲוִירָא מ''ש, וְאִתְחַבָּרוּ בַּהֲדֵּיהּ, וַהֲווּ אמ''ש כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאִתְיָישָׁב א' בְּסִטְרָא דְּדָרוֹם, ש' בְּסִטְרָא דְּמִזְרָח, מ' בְּסִטְרָא דְּצָפוֹן. סַלְּקָא ג' דְּהֲוָה בְּסִטְרָא דְּמִזְרָח, וְאַעְדֵּי וְאוֹלִיד צ''ת. אָתָא ב' דְּהֲוָה בִּסְטַר מַעֲרָב, וְסָלִיק וְאִתְחֲבָר בֵּין צ''ת. סְלִיקוּ א' ו', דָּא מִסְּטָר מַעֲרָב (נ''א דרום) וְדָא מִסְּטָר מִזְרָח, וְאִתְחַבָּרוּ תַּרְוַויְיהוּ בַּהֲדֵי ב' בֵּין צ''ת, וְאַנְהִיר שְׁמָא צְבָאוֹת. כַּד אִתְנְהִיר שְׁמָא דָּא גּוֹ מַשְׁכְּנָא, אַעְדּוּ אַתְוָון וְאוֹלִידוּ ז' ב' (נ''א ג') נ'. סְלִיקוּ אמ''ש כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאַעֲדוּ וְאוֹלִידוּ ס' ע' פ'.

אִשְׁתְּאַר ק' יְחִידָאי, וְסַלְּקָא וְנַחְתָּא, קַיְּימָא גּוֹ נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, חָמָא לֵהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקָא מִתְעַרְבְּבָא, בְּלֹא גּוּפָא וְלָא צִיּוּרָא, וְלָא עָיִיִל לְמַשְׁכְּנָא. עָבֵד לֵהּ חוּפָּאָה לְמַשְׁכְּנָא. וּמַאי נִיהוּ. יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שמות כ״ו:ז׳) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, לְאֹהֶל וְלָא אֹהֶל. קוֹ''ף וְלָא אָדָם.

תּוּ אִתְגַּלְגָּלוּ אַתְוָון כְּמִלְּקַדְּמִין, גּוֹ עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא, אמ''ש, ש' אִתְגַּלְגְלָא וְאִתְיָישְׁבָא בִּסְטַר מִזְרָח, וְאִשְׁתְּאַר ג' תַּלְיָיא בַּאֲוִירָא. מ' אִתְגַּלְגְּלָא וְאִתְיָישְׁבָא בִּסְטַר צָפוֹן, וְנָפַק ד' וְאִתְחַבָּר גּוֹ ש' בְּהַהוּא סִטְרָא. א' אִתְגַּלְגַּל וְאִתְיָישָׁב וְסָלִיק לְגַבֵּי י', וְסַלְּקָא וְאִתְתַּקְפָא בַּהֲדֵיהּ, וְנָטִיל לֵיהּ, וְאִתְחֲבָּר גּוֹ בְּחִבּוּרָא חֲדָא שַׁדָּ''י. כַּד שְׁמָא דָּא אִתְתָּקַּן גּוֹ מַשְׁכְּנָא, כְּדֵין קִיוּמָא וְקַיְמָא אִיהוּ מִגּוֹ מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא.

תּוּ אַתְוָון אִתְגַּלְגָּלוּ כְּמִלְּקַדְּמִין, לְאִתְיַישְּׁבָא מַשְׁכְּנָא, סְלִיקוּ אַתְוָון, א' בְּרֵישָׁא, ת' לְבָתַר, א''ת. ב' בְּרִישָׁא, ש' לְבָתַר, אִתְחַלָּפוּ אַתְוָון, אב''ג ית''ץ, אִתְגַּלְגָּלוּ בְּגִלּוּפֵי קֻדְשָׁא א' ק'. א' אַפִּיק ק'. לְנַטְרָא מַשְׁכְּנָא. ק', אַפִּיק ר'. ר' אַפִּיק ע' קר''ע.

רָזָא דָּא, (בראשית כ״ז:ט״ז) וְאֶת עוֹרוֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו. כְּגַוְונָא דָּא, וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן. דְּהָא חוּלָקָא דָּא, אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה לְבַר, לְנַטְרָא הַהִיא דִּלְגָּאו, וְעַל רָזָא דָּא אַלְבִּישָׁת לֵיהּ לְיַעֲקֹב לְבַר. שט''ן קר''ע, אַתְוָון אִינּוּן רְשִׁימָן לְבַר, בְּגִין נְטוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, וְאִתְפָּרְעָא עָרְלָה לְבָתַר בְּחוּפָּאָה דָּא.

תּוּ אִתְגַּלְגְּלוּ אַתְוָון, וְאַפִּיק א''ת ב''ש, שִׁקוּצִי''ת בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וְגוֹ'. בְּגִלְגּוּלָא דָּא וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ בְּאַתְוָון קר''ע שט''ן. וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם ג' אַפִּיק ר', ד' ק' עַד הָכָא אַתְוָון, אִתְגַּלְגְּלוּ, וּבְטִישׁוּ דָּא בְּדָא לְתִקּוּנָא גּוֹ מַשְׁכְּנָא. אִינּוּן אמ''ש אַפִּיקוּ תּוֹלָדִין, (נ''א ת') ה' צ' ו' ף' אַתְוָון דְּתַלְיָין גּוֹ אֲוִירָא, וּבְטִישׁוּ בְּאִינּוּן אַחֲרָנִין וְאַפִּיקוּ צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא ז' ע'. עַד הָכָא קַיְּימָא וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם ח' כֻּלְּהוּ בְּסִטְרוֹי אָתָא ס' וְאִתְחַבָּר בַּהֲדֵיהּ, כְּדֵין יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.

אִתְגַּלְגְּלוּ אַתְוָון כְּמִלְּקַדְּמִין, אב''ג ית''ץ, אַעְדּוּ וְאוֹלִידוּ וְאַפִּיקוּ צִיּוּרָא גּוֹ רָזִין דְּמַשְׁכְּנָא, (ס''א בכללא) אִתְגַּלְגְּלוּ חֲדָא בְּרָזָא א' ל' ב' ם', דְּהָא אָת א' אַעְדֵּי, וְאוֹלִיד בְּרָזָא דְּחֵילָּא וְתּוּקְפָּא, אָת ל'. אִתְגַּבָּר בְּתוּקְפֵּיהּ, וְאִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ, וְאוֹלִיד אָת ב', כְּדֵין אַעְדִּיאוּ וְאוֹלִידוּ אַתְוָון וְאִתְחֲבָּרוּ אַחֲרָנִין אִלֵּין א' אִתְחַבָּר בְּגִלוּפֵיהּ בְּאָת ב', כְּדֵין ט''ר בְּחִבּוּרָא ט''ת לְמֶהוֵי אַתְוָון סַלְּקִין בְּאַתְרַיְיהוּ, גּוֹ צֵרוּפָא דְרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא. (שמות ל״ה:ט״ז) אֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנוֹ.

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, דְּהָא מַיִין סְלִיקוּ וְנַחְתּוּ בְּרָזָא דְּאַתְוָון א''ל. א' אַפִּיק ו'. ו' אַפִּיק ק'. אָת ל' סָלִיק אִתְגְלִיפוּ אַתְוָון בְּגִלּוּפַיְיהוּ, בְּחִבּוּרָא חֲדָא, (תהילים כ״ט:ג׳) קוֹל יְיָ' עַל הַמָּיִם אֵ''ל וְכוּ', אִלֵּין אָתְוָון אֵ''ל, דְּהָא אִלֵּין אַעְדּוּ וְאוֹלִידוּ וְאַפִּיקוּ אַתְוָון, גּוֹ צִיּוּרִין דְּמַשְׁכְּנָא. אמ''ש אַעְדוּ וְאוֹלִידוּ וְאִתְגְּלִיפוּ בְּגִלּוּפֵי רָזִין דְּאַתְוָון, לְאַפָּקָא צִיּוּרִין דְּמַשְׁכְּנָא, א' אַפִּיק ג', ש'
(Ⅰ)

*****

[160b]  
[...] et Noun, mots qui constituent le mystère du Jardin de l'Eden (Gan). Quand les mêmes lettres reprirent la combinaison précédente et formèrent Aleph, Mem, Schin, les eaux se concentrèrent en un seul lieu, ainsi qu'il est écrit337: « Que les eaux qui sont sous le ciel se rassemblent en un seul lieu. » Rabbi Hiyâ et Rabbi Yessé firent une fois un voyage ensemble. Chemin faisant, Rabbi Yessé dit: Délectons-nous et parlons de choses relatives à la Loi. Rabbi Yessé commença à parler de la récitation du « Schema » et s’exprima ainsi: Il est écrit338: « Écoute, Israël, Jéhovah Élohénou Jehovah est Un. » Et ailleurs339: « Écoute, Israël, tu es devenu aujourd'hui un peuple. » Et encore ailleurs340: «Écoute, Israël, tu passes aujourd'hui le Jourdain. » Pourquoi toute cette répétition du mot « Écoute » (schema) ? Que Moïse l'ait employé dans le verset proclamant l'unité de Dieu, on le conçoit; mais pourquoi dans les autres versets ? On en tire un enseignement: Le Aïn du mot « schema » s'écrit plus grand que les autres lettres du mot. Moïse veut nous indiquer qu'il faut constamment aspirer à provoquer l'union du monde d'en haut avec celui d'en bas. Comme le Char céleste se compose de soixante-dix noms sacrés, Moise dit: « Schema, Israël », ce qui signifie: Que les soixante-dix noms d'en haut soient unis à Israel341'. Quand Israël le Vieillard, c'est-à-dire l’Israël céleste, s'unit à Israël d'ici-bas, comme une épouse à son époux, ils ne forment qu'une unité. « Schema », le Nom de soixante-dix lettres et Israël, et les trois côtés, c'est-à-dire Jéhovah Élohenou Jéhovah, ne forment qu'une unité (Ehad).
Le verset: « Écoute (schema), Israël, tu passes aujourd'hui le Jourdain... » indique les degrés inférieurs de l'unité. Le verset: « Ecoute, Israël, aujourd'hui tu es devenu un peuple » indique l'unité des degrés supérieurs. Le « Schema » du verset: « Écoute, Israël, Jéhovah Élohénou Jéhovah est Un » indique l'union parfaite, l'union de ce qui est en haut et de ce qui est en bas. Aussi convient-il à l'homme d'être prêt à l'heure fixée pour la récitation du Schema, afin de proclamer l'unité du Nom du Saint, béni soit-il, et de se mettre sous le joug du royaume du ciel. Et à l’heure où l'homme reconnaît le royaume du ciel et s'y soumet, la Schekhina vient et se pose sur sa tête, l'assiste en qualité de témoin; car elle témoigne devant le Roi sacré que cet homme proclame son unité en haut et en bas deux fois par jour. C'est pourquoi la lettre Aïn du mot « schema » et la lettre Daleth du mot « ehad », s'écrivent plus grandes que les autres lettres, pour faire ressortir le mot « ed » (témoin); car la Schekhina témoigne de cet homme devant le Roi sacré, ainsi que nous venons de le dire. Quant aux trois noms: Jéhovah Élohénou Jéhovah, ils proclament l'unité des trois côtés, ainsi que la « Lampe Sainte » l'a enseigné en plusieurs endroits. Nous ne sommes pas autorisés à chercher à approfondir davantage ce mystère. En vérité, quand l'homme proclame l'unité des noms [...]

אַפִּיק ן', לְחַבְּרָא גּוֹ אָת ג' בְּרָזָא גַּן. תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וְגוֹ'. אִתְגַּלְגְּלוּ אַתְוָון כְּמִלְּקַדְּמִין אמ''ש, בְּרָזָא ב''ם בְּאִלֵּין כְּנִישׁוּ מַיָּא לַאֲתָר חַד, דִּכְתִּיב יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. (עד כאן מצאתי בהעתק)

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסִי הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי אָמַר רִבִּי יוֹסִי, נִפְתַּח בְּעִידּוּנִין, (נ''א בעירין ובעידנין) וְנֵימָא מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי יוֹסִי בְּמִלֵּי דִּקְרִיאַת שְׁמַע וְאָמַר, כְּתִיב (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. וּכְתִיב (דברים כ״ז:ט׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיִיִתָ לְעָם. וּכְתִיב (דברים ט׳:א׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן. כָּל הָנִי שְׁמַע שְׁמַע דְּקָאָמַר מֹשֶׁה אֲמַאי. דְּהָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא יֵאוֹת. (דהאי לדרשא קאתי) הָנֵי אַחֲרָנִין אֲמַאי.

אֶלָּא כֻּלְּהוּ לִדְּרָשָׁא קָאֲתוּ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא וַדַּאי הַאי לִדְּרָשָׁא קָא אַתְיָא, וְהָכָא רָמִיז וְאִתְחַזֵּי יִחוּדָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. שְׁמַע, ע' מֵאַתְוָון רַבְרְבָן אִיהִי, אֲמַאי. אֶלָּא רֶמֶז קָא רָמִיז בִּכְלָלָא חֲדָא, לְאַכְלְלָא עֵילָּא וְתַתָּא כַּחֲדָא בְּיִחוּדָא חֲדָא, (רט''ז ע''א) שְׁמַע: שֵׁם ע'. הָכָא אִתְכְּלִיל הַאי שֵׁם בְּאִינּוּן ע' (ק''ח ע''א) שְׁמָהָן עִלָּאִין, לְאַכְלְלָא לוֹן, דְּהָא שֵׁם אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְכְּלִיל בְּהוּ. וְאִצְטְרִיךְ לְאַכְלְלָא לוֹן כַּחֲדָא בְּיִחוּדָא חַד, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּהוּ.

דְּהָא וַדַּאי ע' שְׁמָהָן אִינּוּן בְּרָזָא דִּרְתִּיכָא עִלָּאָה, וּמֵהַאי רְתִיכָא עִלָּאָה, אִתְבָּרְכָא הַאי שֵׁם, וְאִתְכְּלִיל בְּגַוַויְיהוּ, וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל. אֲבָל הָא תָּנֵינָן, דָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא, לְמֶהֱוֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָא חֲדָא, הַהוּא אֲתָר דְּבֵקוּתָא דְּכֹלָּא. וְעַל דָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַשְׁתָּא אִתְדָּבָקַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וַהֲוֵי כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא, וְדָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא. (ישראל) לְבָתַר קָא מְיַחֵד תְּלַת סִטְרִין, יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּכֻלְּהוּ שְׁאַר, לָאו אִינּוּן כְּהַאי גַּוְונָא, אֲבָל כֻּלְּהוּ אַחֲרָנִין לִדְּרָשָׁא קָאֲתוּ, וְכֻלְּהוּ בְּאֲתָר אַחֲרָא אִתְדָּבָקוּ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. וְכֻלְּהוּ בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה אִתְדָּבָקוּ.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יֵאוֹת. הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם מַהוּ. הָיִיתָ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי נִהְיֵיתָ. אֶלָּא בְּכָל אֲתָר עָם, כַּד אִתְבָּרוּ לִבַּיְיהוּ לְפֻלְחָנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דניאל ח) נִהְיֵיתִי וְנֶחלֵתִי. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, (דברי הימים א כח) שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי. אִי אַחַי, לָמָּה עַמִּי, וְאִי עַמִּי, לָמָּה אַחַי. אֶלָּא אָמַר דָּוִד, אִי בִּרְעוּתָא אַתּוּן אַחַי, וְאִי לָאו אַתּוּן עַמִּי, לְתַּבְרָא לִבַּיְיכוּ לְפוּלְחָנִי. כַּךְ הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעַם, תָּבַרְתְּ לִבְּךָ לְפֻלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן, כֹּלָּא בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה, אִיהוּ, וְשָׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא הוּא דַּרְגָּא עִלָּאָה. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא הַהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא, לָא הֲוֵי בְּכֻלְּהוּ כְּהַאי גַּוְונָא, דְּהָא אִיהוּ הֲוֵי רָזָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא. (כדקא יאות) (נ''א ובכל אתר רזא לקבל וכו') וְאִיהוּ רָזָא לְקַבְּלָא עָלַיְיהוּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, בְּכָל סִטְרָא, בְּגִין דְּיִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְמֶהֱוֵי זַמִּין (בההוא שמא) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְקַבְּלָא עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.

וּבְשַׁעֲתָא דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְקַבְּלָא עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וְשַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, וְקָאִים עָלֵיהּ כְּסָהִיד, לְסָהֲדָא סַהֲדוּתָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּהַאי אִיהוּ דְּקָא מְיַחָד שְׁמֵיהּ תְּרֵי זִמְנִי בְּיוֹמָא, וּשְׁמֵיהּ אִתְּיֵיחַד עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל דָּא ע' מִשְׁמַע יִשְׂרָאֵל מֵאַתְוָון רַבְרְבָן, וְד' נָמֵי מֵאַתְוָון רַבְרְבָן, לְמֶהֱוֵי עֵד קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְהָא אוּקְמוּהָ, יְדוָֹ''ד אֱלֹהֵינוּ יְדוָֹ''ד, וְדָא הוּא רָזָא דְּיִחוּדָא בִּתְלַת סִטְרִין, כְּמָה דְּאוֹקְמֵיהּ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְאִתְּעַר בֵּיהּ בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי, וְלֵית לָן רְשׁוּ לְאַתְעֲרָא בֵּיהּ יַתִּיר.

וַדַּאי הַאי בַּר נָשׁ, דְּקָא מְיַחֵד שְׁמָא
(Ⅰ)

*****

[161a]  
[...] du Saint, béni soit-il, en haut et en bas, d'une manière convenable, la Schekhina vient se poser sur sa tête, lui donne sept bénédictions et lui applique le verset suivant342: « Et il me dit: Israël, tu es mon serviteur, et je me glorifierai en toi. » Rabbi Hiyâ prit ensuite la parole et dit343: « ... Afin que tu saches que le Seigneur est Dieu, et qu'il n'y a point d'autre dieu que lui. » Que signifie: « ...Afin que tu saches ... »? Quand Israël quitta l'Égypte, il ignorait le mystère de la Foi en le Saint, béni soit-il. Réduit à l'esclavage au milieu d'un peuple païen, il oublia la base de la Foi qu'il connaissait auparavant, l'ayant héritée des douze tribus, lesquelles l'avaient héritée de leur père Jacob. Moïse lui apprit qu'il y a un Dieu suprême qui régit le monde. Ensuite, il fut témoin de beaucoup de miracles accomplis en Égypte et près de la Mer Rouge, et il reçut la Loi et apprit petit à petit les voies du Saint, béni soit-il.
Aussi Moïse lui dit-il: Jusqu'à maintenant j’étais obligé de t’enseigner, à l'exemple d'un maître qui donne l'enseignement à un jeune disciple. Mais à partir d'aujourd'hui, c'est à toi-même de connaître le mystère de la Foi et de savoir que Jéhovah est Élohim; là est tout le mystère de la Foi; c'est de ce mystère que découlent tous les autres. Jéhovah et Elohim ne forment qu'un nom; et c'est le plus grand des mystères connus des initiés. Heureux tous ceux qui s'appliquent à l'étude de la Loi ! C'est à l’aide de la Loi que le Saint, béni soit-il, créa le monde, ainsi qu'il est écrit: La Loi dit: « J'étais chez lui, Amon. » Il ne faut pas lire « Amon » (chose précieuse), mais « Oman », (architecte). Ce fait est comparable au cas d'un roi qui veut bâtir un palais; il ne peut réaliser son projet sans avoir près de lui un architecte; et, quand le palais est construit, on ne dit pas: C'est le palais d'un tel, architecte, mais: C'est le palais du roi, bien que ce soit l'architecte qui l'ait construit. De même, le Saint, béni soit-il, se servit de la Loi, qui existait déjà deux mille ans avant la création du monde, pour créer le monde. Et, maintenant, on ne dit pas: Le monde de la Loi, mais: Le monde de Dieu. Tel est le sens des paroles de l'Écriture344: « C'est par la parole de Dieu que les cieux furent crées. » Dieu regarda les mots de l'Écriture: « Élohim créa le ciel et la terre. » Et il créa le ciel et la terre. Il vit en outre les mots: « Elohim dit que la lumière soit faite. » Et il créa la lumière. Tel est-le sens des paroles de l'Écriture345: « J'étais près de lui en qualité d'architecte. » C'est l'Écriture qui tenait lieu d'architecte près de Dieu. Mais les mots à l'aide desquels le monde fut créé ne furent affermis qu'au moment où il plut à Dieu de créer l'homme, afin que celui-ci s'appliquât à l'étude de la Loi; car c'est par l'étude de la loi que le monde subsiste. Aussi [...]

דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת, שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וְשַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְבָרֵךְ לֵיהּ בְּשֶׁבַע בִּרְכָּאן, וְקָרֵי עָלֵיהּ, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

רַבִּי חִיָּיא פָּתַח אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, (דברים ד׳:ל״ה) אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ' הוּא הָאֱלהִים וְגוֹ', הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אַתָּה הָרְאֵתָ, מַאי הָרְאֵתָ. אֶלָּא כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לָא הֲווֹ יַדְעֵי בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ פַּלְחֵי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה בְּגָלוּתָא, וְאַנְשׁוּ כָּל עִקָּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּהֲוָה בְּהוּ בְּקַדְמִיתָא, דְּיָרִיתוּ כָּל אִינּוּן תְּרֵיסַר שְׁבָטִין מֵאֲבוּהוֹן יַעֲקֹב.

וְכַד אָתָא מֹשֶׁה, אוֹלִיף לוֹן דְּאִית אֱלוֹהַּ עִלָּאָה בְּעָלְמָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. לְבָתַר חָמוּ כָּל אִינּוּן נִסִּין וּגְבוּרָן דְּעַל יַמָא, וְכָל נִסִּין וּגְבוּרָן דְּעָבַד לְהוּ בְּמִצְרַיִם. לְבָתַר חָמוּ כַּמָה גְּבוּרָן, בְּמָנָא וּבְמַיָא וְאִתְיְהִיבַת לוֹן אוֹרַיְיתָא, וְאוֹלִיפוּ אָרְחֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד דְּמָטֵי לְעִדָּנָא דָּא.

אָמַר לוֹן מֹשֶׁה, עַד הַשְׁתָּא אִצְטְרִיכְנָא לְמֵילַף לְכוּ, כְּמָה דְּיַלְפִין לְרַבְיָּא. (מכאן ולהלאה) וְדָא הוּא אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, וְאוֹלִיפַת עַד הָכָא, לָדַעַת לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא וּלְמֵיעַל בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וּמַאי אִיהִי. כִּי יְיָ' הוּא הָאֱלהִי ם.

אִי תֵּימָא מִלָּה זְעִירָא הִיא לְמִנְדַּע, הָא כְּתִיב וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. הָכָא תַּלְיָא כָּל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְמִנְדַּע מִגּוֹ דָּא, רָזָא דְּכָל רָזִין, לְמִנְדַּע סְתִימוּ (נ''א רזא דכלוכו') דְּכָל סְתִימִין, יְהוָֹ''ה אֱלהִים שֵׁם מָלֵּא, וְכֹלָּא חַד. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, הָכָא רָזָא דְּרָזִין לְאִינּוּן יַדְעֵי מִדִּין.

זַכָּאִין אִינּוּן כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וּבְגִין דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא, וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (משלי ט) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן.

וְכִי אוֹרַיְיתָא אוּמָנָא הֲוָה. אִין. לְמַלְכָּא דְּבָעֵי לְמֶעְבַּד פְלַטְרִין, אִי לָא שַׁוִּי לְגַבֵּיהּ אוּמָנָא, לָא יָכִיל לְמֶעְבַּד פְּלַטְרִין. כֵּיוָן דִּפְלַטְרִין אִתְעָבִידוּ, לָא סָלִיק שְׁמָא, אֶלָּא דְּמַלְכָּא. אִלֵּין פְּלַטְרִין דְּעָבַד מַלְכָּא, מַלְכָּא שַׁוִּי בְּאִינּוּן פְּלַטְרִין מַחֲשָׁבָה.

כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּעֵי לְמִבְרֵי עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בְּאוּמָנָא, וְאַף עַל גַּב דְּאוּמָנָא עֲבַד פְּלַטְרִין, לָא סָלִיק שְׁמָא אֶלָּא דְּמַלְכָּא, אִלֵּין פְּלַטְרִין דַּעֲבַד מַלְכָּא, וַדַּאי מַלְכָּא בָּנָה פְּלַטְרִין. אוֹרַיְיתָא צווַֹחַת וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, בִּי בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, דְּעַד (נ''א אלא עד) (ס''א לא אתברי) אִתְבְּרֵי עָלְמָא, אַקְדִּימַת אוֹרַיְיתָא תְּרֵין אַלְפֵי שְׁנִין לְעָלְמָא, וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, הֲוָה מִסְתַּכָּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, וְעָבִיד לָקֳבְלָהּ אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא. בְּגִין דְּכָל מִלִּין וְעוֹבָדִין דְּכָל עָלְמִין, בְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה מִסְתָּכַּל בָּהּ, וּבָרָא עָלְמָא.

לָאו דְּאוֹרַיְיתָא בָּרָא עָלְמָא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא בָּרָא עָלְמָא. אִשְׁתְּכַח דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ אוּמָנָא, וְאוֹרַיְיתָא לָקֳבְלֵיהּ וּלְגַבֵּיהּ אוּמָנָא, שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה אָמוֹן לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶצְלוֹ, הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּל בָּהּ, אֶצְלוֹ הֲוָה אוּמָנָא.

וְאִי תֵּימָא מַאן יָכִיל לְמֶהוֵי אוּמָנָא לְגַבֵּיהּ. אֶלָּא אִסְתַּכְּלוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגַוְונָא דָּא, (ד''א אתעביד בלא עמל ויגיעה דכתיב בדבר יי שמים נעשו וגו'. בגוונא דא באסתכלותא דיליה היא אומנא) בְּאוֹרַיְיתָא, כְּתִיב בָּהּ, (בראשית א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, אִסְתָּכַּל בְּהַאי מִלָּה, וּבָרָא אֶת הַשָּׁמַיִם. בְּאוֹרַיְיתָא כְּתִיב בָּהּ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אִסְתָּכַּל בְּהַאי מִלָּה, וּבָרָא אֶת הָאוֹר. וְכֵן בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה דִּכְתִּיב בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד הַהִיא מִלָּה, וְעַל דָּא כְּתִיב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן. כְּגַוְונָא דָּא כָּל עָלְמָא אִתְבְּרֵי.

כֵּיוָן דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, כָּל מִלָּה וּמִלָּה לָא הֲוָה מִתְקַיֵּים, עַד דְּסָלִיק בִּרְעוּתָא לְמִבְרֵי אָדָם, דִּיהֱוֵי מִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְגִינָהּ אִתְקְיָּים עָלְמָא. הַשְּׁתָּא
(Ⅰ)

*****

[161b]  
[...] quiconque s'applique à l'étude de la Loi est,—s'il est permis de s'exprimer ainsi,—le soutien du monde entier. Le Saint, béni soit-il, créa le monde à l'aide de la Loi; et l'homme soutient le monde également à l'aide de la Loi. Il en résulte que la création du monde, aussi bien que son existence, ne sont dues qu'à la Loi. Aussi, heureux le sort de l'homme qui se consacre à l'étude de la Loi, car il soutient le monde. Lorsqu’il vint à la Pensée du Saint, béni soit-il, de créer l'homme, il assembla dans un compartiment toutes les âmes destinées à descendre en ce bas monde et leur donna une forme semblable à celle du corps qu'elles étaient destinées à animer. A l'heure où une âme doit descendre en ce monde, le Saint, béni soit-il, appelle un chef céleste préposé à la garde de toutes les âmes destinées à descendre en bas, et lui dit: Va et apporte-moi telle âme. Le chef apporte alors l'âme qui a la forme du corps qu'elle va animer et la montre au Roi sacré.
Le Saint, béni soit-il, fait jurer à cette âme qu'après sa descente sur la terre elle se consacrera à l'étude de la Loi pour connaître le mystère de la Foi. Il aurait mieux valu ne pas être créé que d'être en ce monde et ne pas s'appliquer à l'étude de la Loi, attendu que le seul but dans lequel le Saint, béni soit-il, envoie l'homme en ce monde, c'est de savoir que Jéhovah est Elohim. Le mystère de la Foi est la synthèse de toute la Loi, la synthèse de tout ce qui existe en haut; et en bas, la synthèse de la Loi écrite et de la loi orale. Quand l'Écriture346 dit: « Jéhovah est Elohim », elle n'entend pas que ces deux soient synonymes, mais que, bien que distincts, unis ensemble ils ne forment qu'une unité. Ainsi, l'Ecriture347 dit: « Jéhovah sera un et son nom sera un. » Mais elle n'emploie pas le mot « hou », tandis qu'elle dit: « Jéhovah hou Élohim. » La loi écrite est l'image de Jéhovah, et la loi orale est celle d'Élohim (Verbe). Et comme la loi écrite généralise et que la loi orale analyse, il en résulte que l'une ne peut subsister sans l'autre, de même que le monde d'en haut et celui d'en bas dépendent l’un de l'autre. Tel est le sens des paroles de l'Écriture348: « Afin que tu saches que Jéhovah est [...]

כָּל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתָּדַּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל, הוּא מְקַיֵּים כָּל עָלְמָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא. בַּר נָשׁ מִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא וּמְקַיֵים עָלְמָא. אִשְׁתְּכַח דְּעוֹבָדָא וְקִיּוּמָא דְּכָל עָלְמָא, אוֹרַיְיתָא אִיהִי. בְּגִין כַּךְ זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא אִיהוּ מְקַיֵּים עָלְמָא.

בְּשַׁעֲתָא דְּסָלִיק בִּרְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי אָדָם, קָאִים קָמֵיהּ בְּדִיוּקְנִיהּ וְקִיוּמֵיהּ, כְּמָה דְּאִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. וַאֲפִילּוּ כָּל אִינּוּן בְּנֵי עָלְמָא, עַד לָא יֵיתוּן בְּהַאי עָלְמָא, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ וּבְתִקוּנַיְיהוּ כְּגַוְונָא דְּקַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, בְּחַד אוֹצָר דְּתַמָּן כָּל נִשְׁמָתִין דְּעָלְמָא מִתְלַבְּשָׁן בְּדִּיוּקְנַיְיהוּ.

וּבְשַׁעֲתָא דִּזְמִינִין לְנַחְתָּא בְּהַאי עָלְמָא, קָרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד מְמָנָא, דִּי מָנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְשׁוּתֵיהּ כָּל נִשְׁמָתִין דִּזְמִינִין לְנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, וְאָמַר לֵיהּ, זִיל אַיְיתֵי לִי רוּחַ פְּלוֹנִי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַתְיָא הַהִיא נִשְׁמְתָא, מִתְלַבְּשָׁא בְּדִיּוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא, וְהַהוּא מְמָנָא אַחְזֵי לָהּ קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.

קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לָהּ, וְאוֹמֵי לָהּ, דְּכַד תֵּיחוֹת לְהַאי עָלְמָא, דְּתִשְׁתָּדַל בְּאוֹרַיְיתָא לְמִנְדַּע לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. דְּכָל מַאן דְּהֲוֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל לְמִנְדַּע לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְלָא יִתְבְּרֵי. בְּגִין כָּךְ אִתְחָזֵי קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד) אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, אִתְחֲזִיאַת עַל יְדָא דְּהַהוּא מְמָנָא, קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לָדַעַת לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּהַאי עָלְמָא, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בְּרָזָא דְּאוֹרַיְיתָא. וְכָל מַאן דְּהֲוָה בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לְמִנְדַּע לֵיהּ, טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי, דְּהָא בְּגִין דָּא אַיְיתֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא.

לָדַעַת כִּי יְיָ' הוּא הָאֱלהִים. דָּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, (נ''א כללא) דְּכָל אוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, וְרָזָא דָּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְהָכִי הוּא וַדַּאי. כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא, דָּא אִיהוּ רָזָא דְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְכֹלָּא חַד, כְּלָלָא דְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בְּגִין דְּאִיהוּ שֵׁם מָלֵּא, דְּאִיהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּמַאן אִיהוּ. ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, יְיָ' אֶחָד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. דָּא אִיהוּ יִחוּדָא חַד. וּשְׁמוֹ אֶחָד, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, הָא יִחוּדָא אַחֲרָא לְמֶהֱוֵי שְׁמֵיהּ חַד. וְרָזָא דָּא (מלכים א יח) יְיָ' הוּא הָאֱלהִים, דָּא כְּתִיב, כַּד אִינּוּן בְּיִחוּדָא חֲדָא.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, כְּגַוְונָא דִּכְתִּיב, (זכריה י''ד) יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, לָאו אִיהוּ יְיָ' הוּא הָאֱלֹהִים, דְּאִי כְּתִיב (נ''א יי' הוא ושמו אחד) יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ הוּא אֶחָד, הֲוָה אֲמֵינָא הָכִי. אֲבָל לָא כְּתִיב, אֶלָּא יְיָ' אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד, וְאִצְטְרִיךְ לְמֵימַר כְּגַוְונָא דָּא יְיָ' הוּא, הָאֱלֹהִים הוּא, וְאִתְחַזֵּי יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

אֶלָּא כֹּלָּא חַד, דְּכַד מִתְיַיחֲדָּן תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דָּא בְּיִחוּדָא חַד, וְדָא בְּיִחוּדָא חַד, כְּדֵין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין אִתְעָבִידוּ חַד, וְאִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא, וַהֲוִי כֹּלָּא שְׁמָא שְׁלִים, בְּיִחוּדָא חֲדָא, וּבְכֵן יְיָ' הוּא הָאֱלֹהִים, דְּהָא כְּדֵין אִתְכְּלִיל כֹּלָּא דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי חַד. וְעַד דְּאִתְיַחֲדוּ כָּל חַד, דָּא בִּלְחוֹדוֹי, וְדָא בִּלְחוֹדוֹי, לָא אִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא הָכִי אִיהוּ וַדַּאי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אִיהִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְאִיהוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, דָּא אִיהוּ דִּכְתִּיב יְיָ'. תּוֹרָה דְבְּעַל פֶּה, דָּא הוּא דִּכְתִּיב הָאֱלהִים. וּבְגִין דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, אִקְרֵי הָכִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה דְבְּעַל פֶּה, דָּא כְּלָל, וְדָא פְּרָט. כְּלָל אִצְטְרִיךְ לִפְרָט, וּפְרָט אִצְטְרִיךְ לִכְּלָל, וְאִתְיַיחֲדוּ דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

וְעַל דָּא, כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין דִּשְׁמָא דָּא לְעֵילָּא, וּשְׁמָא דָּא לְתַתָּא, דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְדָא רָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְעַל דָּא כְּתִיב, אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ' הוּא
(Ⅰ)

*****

[162a]  
[...] Élohim. » C'est l’essentiel de toute chose et c'est ce qu'il importe à l’homme de savoir en ce monde. Mais, demandera-t-on, où trouve-t-on les commandements de l'Écriture dans ce mystère, pour que l'on puisse désigner celui-ci comme la quintessence de l'Écriture ? De même qu'il a été dit q ue tous les commandements de l'Ecriture sont compris dans les deux mots «souviens-toi » et « observe »349, de même ils sont compris dans le mystère mentionné.

Rabbi Yessé commença à parler ainsi: Une tradition nous apprend que la prière du soir est obligatoire. L'obligation s'applique à la récitation du Schema; car l'unité de Dieu se manifeste pendant la nuit aussi bien que pendant le jour. Quant à l'opinion qui prétend que la prière du soir est facultative, elle ne s'applique qu'à la récitation des dix-huit bénédictions qui n'a été instituée qu'en raison du sacrifice des entrailles des victimes qui sont consumées le soir. Il est écrit350: « Et tu aimeras le Seigneur ton Dieu de tout ton cœur et de toute ton âme. » Pourquoi ce chapitre de l'Ecriture est-il récité en même temps que le verset qui commence par le mot « Schema » ? Dans le phylactère de la tête sont renfermés quatre chapitres de l'Écriture, et dans le verset Schema sont énumérés trois noms de Dieu. Quel rapport entre ces deux nombres ?' De ces quatre chapitres, l'un désigne le Point primitif et suprême, l'autre désigne la mystère du monde futur, le troisième désigne le côté droit, et le quatrième le côté gauche. Voilà le mystère du phylactère. Les trois noms du verset « Schema » ont la même signification: Le premier « Jéhovah » désigne le Point suprême, commencement de toute chose; le « Elohénou » désigne le mystère du monde futur, et le dernier « Jéhovah » désigne le côté droit et le côté gauche unis ensemble. Voilà le mystère du phylactère de la tête où chaque section est dans un compartiment à part.
Et voici l'explication du phylactère du bras où toutes les sections sont renfermées dans un seul compartiment. « Beni soit (baroukh) le nom glorieux de son règne à jamais. » « Baroukh » désigne le Principe mâle, Point suprême, source des bénédictions, alors que « Berakha » désigne le Principe femelle. Le « Nom » (schitim) désigne le monde futur appelé « le Grand Nom », ainsi qu'il est écrit351: « Que feras-tu pour ton grand nom ? » La « Gloire » désigne la Gloire suprême où la droite et la gauche sont unies. Tout est contenu dans ce règne glorieux: c'est de ce règne que provient la nourriture pour tous et pour toujours. Quand j'ai exposé cette théorie devant la « Lampe Sainte », celle-ci me dit que l'unité s'opère de quatre manières et que la façon que je venais d'exposer était la plus connue de toutes. Le phylactère du bras exprime l’amour qu'il faut éprouver pour Dieu, puisqu'il indique le côté droit. Le Saint, béni soit-il, tend la main droite à celui qui l'aime, et le reçoit [...]

הָאֱלֹהִים. דָּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְדָא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא.

וְאִי תֵּימָא, פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא אָן אִינּוּן הָכָא בִּכְלָלָא דָּא. אֶלָּא דָּא אִיהוּ זָכוֹר, וְדָא אִיהוּ שָׁמוֹר, וְכָל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא בְּהָנֵי כְּלִילָן, בְּרָזָא דְּזָכוֹר וּבְרָזָא דְּשָׁמוֹר, וְכֹלָּא אִיהוּ חַד.

פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר, הָא דְּתָנֵינָן דִּצְלוֹתָא דְּעַרְבִית חוֹבָה, חוֹבָה אִיהִי וַדַּאי, בְּגִין דִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית חוֹבָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְיָחַד בְּלֵילְיָא, כְּמָה דְּאִתְיָחַד בִּימָמָא, וּמִדַּת לֵילְיָא אִתְכְּלִיל בִּימָמָא, וּמִדַּת יְמָמָא אִתְכְּלִיל בְּלֵילְיָא, וְאִתְעָבִיד יִחוּדָא חֲדָא. וּמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת, בְּגִין אֵמוּרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאֲכְּלֵי בְּלֵילְיָא (ק''ל ע''א) וְהָא אוֹקִימְנָא.

כְּתִיב (דברים ו׳:ה׳) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְגוֹ', הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל אִית לְשָׁאֲלָא, אִי בְּהַאי יִחוּדָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אִתְכְּלִיל כֹּלָּא, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, אֲמַאי (כתיב) לְבָתַר וְאָהַבְתָּ (דברים יא) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, דְּהָא בְּיִחוּדָא אִתְכְּלִילוּ. אֲבָל הָתָם בִּכְלָל, וְהָכָא בִּפְרַט, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ.

וּבְרָזָא דְּיִחוּדָא דָּא אִתְּעַרְנָא בֵּיהּ, יִחוּדָא דָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, וּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא. בִּתְפִלִין דְּרִישָׁא ד' פָּרְשִׁיָּין, וְהָא אִתְּמַר, וְהָכָא תְּלַת שְׁמָהָן אִינּוּן. הָתָם בִּתְפִילִין דְּרֵישָׁא, ד' פָּרְשִׁיָּין, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי, וְהָכָא תְּלַת שְׁמָהָן, מַה בֵּין הַאי לְהַאי.

אֶלָּא אִינּוּן ד' פָּרְשִׁיָּין, הָא אִתְּעֲרוּ בְּהוּ, חַד, נְקוּדָה קַדְמָאָה עִלָּאָה. וְחַד, רָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְחַד, יְמִינָא. וְחַד, שְׂמָאלָא. אִלֵּין רָזָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. וְהָכָא, בְּרָזָא דְּיִחוּדָא דָּא, תְּלַת שְׁמָהָן, וְאִינּוּן כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן ד' פָּרָשִׁיּוֹת. יְיָ' (ט' ע''א) קַדְמָאָה, דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, רִאשִׁיתָא דְּכֹלָּא. אֱלהֵינוּ רָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. יְיָ' בַּתְרָאָה, כְּלָלָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא, בִּכְלָלָא חֲדָא, וְאִלֵּין אִינּוּן תְּפִלִּין דְּרִישָׁא, וְדָא אִיהוּ יִחוּדָא קַדְמָאָה.

תְּפִלִּין דִּדְרוֹעָא, כְּלָלָא דְּכָל הָנֵי כַּחֲדָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. הָכָא כְּלָלָא דְּאִינּוּן תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, דְּאִתְכְּלִילוּ גּוֹ תְּפִלִּין דִּדְרוֹעָא.

וְרָזָא דָּא, (קל''ה ע''ב) בָּרוּךְ: דָּא רָזָא דִּנְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהוּ בָּרוּךְ, דְּכָל בִּרְכָאן נַבְעִין מִתַּמָּן. וְאִי תֵּימָא עָלְמָא דְּאָתֵי אִקְרֵי בָּרוּךְ. לָאו הָכִי, דְּהָא נְקוּדָה עִלָּאָה אִיהוּ דְּכַר, עָלְמָא דְּאָתֵי נוּקְבָּא. אִיהוּ בָּרוּךְ וְאִיהִי בְּרָכָה. בָּרוּךְ דְּכָר. בְּרָכָה נוּקְבָּא. וְעַל דָּא בָּרוּךְ אִיהוּ נְקוּדָה עִלָּאָה, (ר' ע''א) שֵׁם: דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ שֵׁם גָּדוֹל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יהושע ז׳:ט׳) וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. כְּבוֹד: דָּא כָּבוֹד עִלָּאָה, דְּאִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא.

וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּהַאי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, דְּאִיהוּ מַלְכוּתוֹ, וְנָטִיל כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וּבְהַאי מַלְכוּתוֹ אִתְּכְּלִילָן בֵּיהּ עָלְמִין כֻּלְּהוּ, לְמֵיזַן לוֹן, וּלְסַפְּקָא לוֹן, בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ וְעַל דָּא לְעוֹלָם וָעֶד.

וְדָא אִיהוּ יִחוּדָא דִּתְפִלִּין דְּרִישָׁא, וּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא, וּכְגַוְונָא דְּרָזָא דְּיִחוּדָא דִּתְפִלִּין, הָכִי אִיהוּ יִחוּדָא דְּכֹלָּא, וְדָא אִיהוּ בְּרִירָא דְּמִלָּה. וְהָא סָדַרְנָא יִחוּדָא דָּא קָמֵי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְאָמַר לִי, דְּהָא בְּד' גַּוְונִין אִתְסָדַר יִחוּדָא, וְדָא בְּרִירָא מִכֻּלְּהוּ, וְהָכִי אִיהוּ וַדַּאי, וְכֻלְּהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אֲבָל סִדּוּרָא דִּתְפִלִּין, דָּא אִיהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה, כְּדְקָא יֵאוֹת.

וּמִגּוֹ דְּאִתְכְּלִילוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּאֹרַח כְּלָל, אִצְטְרִיךְ לְבָתַר לְאַפָּקָא לוֹן בְּאֹרַח פְּרָט, אֲבָל לָאו בְּאֹרַח יִחוּדָא, דְּהָא יִחוּדָא בִּקְרָא קַדְמָאָה אִיהוּ, לְמֶהוֵי יְדוָֹ''ד אֶחָד בִּתְפִלִין דְּרֵישָׁא, וּשְׁמוֹ אֶחָד בִּתְפִלִין דִּדְרוֹעָא, וַהֲוֵי כֹּלָּא חַד. כֵּיוָן דְּיִחוּדָא דָּא אִתְסָדַר כֹּלָּא בִּכְלָלָא מֵרֵישָׁא דִּנְקוּדָה עִלָּאָה, (ס''א דאיהו ראשיתא דכלא) אִצְטְרִיךְ לְבָתַר לְאַתְעֲרָא מֵרִישָׁא (ס''א מרזא) דִּנְהוֹרָא קַדְמָאָה, דְּאִיהוּ רִישָׁא דְּכֹלָּא.

וְאָהַבְתָּ דָּא רֵאשִׁיתָא דִּימִינָא, לְמִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְחִימוּ דְּאִתְדַּבְּקוּתָא דִּילֵיהּ, וּמַאן אִיהוּ. (נ''א רחימו דאתער ימינא) יְמִינָא, דְּאִיהוּ אִתְּעַר רְחִימוּ. מַאן דְּרָחִים לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ אִתְּעַר יְמִינָא דִּילֵיהּ לְגַבֵּיהּ. וּמְקַבָּל לֵיהּ
(Ⅰ)

*****

[162b]  
[...] avec amour. Tout dans le monde ne dépend que de la volonté. L'esprit attire l’esprit. L’amour de l’homme envers le Saint, béni soit-il, ne se manifeste que de trois façons, ainsi qu'il est écrit352: « ... De tout ton cœur, de toute ton âme et de toute ta fortune. »' Il ne suffit pas d'une seule de ces façons, mais il faut aimer Dieu et du cœur, et de l'âme, et de la fortune; et alors le Saint, béni soit-il, tend sa droite et attire l'homme à lui. C'est pourquoi l'Écriture353 dit: « Jéhovah dit à mon Seigneur: assieds-toi à ma droite. » Ainsi qu'il a été déjà dit, le roi David appliquait ces paroles à son degré lorsqu'il se trouvait attaché au côté droit. Dans ce chapitre, qui désigne le côté droit, il y a treize commandements qui dépendent du côté droit et du côté gauche354. Si les hommes sont dignes, c'est la droite qui l’emporte sur la gauche; autrement, c'est le contraire qui arrive, ainsi que les collègues l’ont expliqué.
Rabbi Hiyâ s'approcha de l'orateur et le baisa à la tête. Il commença ensuite à parler ainsi: « Tu355 feras le Tabernacle de cette façon: Il y aura dix rideaux de fin lin retors, de couleur d’hyacinthe, de pourpre et d'écarlate, etc. » Dans ce verset, se trouve le mystère de l'unité. Le Tabernacle était composé de plusieurs parties, et cependant l'Écriture dit: « Et le Tabernacle sera un », afin de nous montrer que tous les membres d'un corps ne font qu'un avec le corps même. L'homme est composé de plusieurs membres supérieurs et inférieurs, intérieurs et extérieurs, et tous sont appelés « un corps ». De même, le Tabernacle était composé de plusieurs membres, et pourtant il ne formait qu'un. Il en est de même des commandements de l'Écriture qui ne forment qu'un corps; et celui qui en transgresse un seul provoque une lésion dans la forme de la Foi. C'est pourquoi Israël est appelé « un peuple ». Rabbi Isaac avait coutume de fréquenter souvent Rabbi Eleazar. Il lui dit: Il est évident que l’amour de l’homme pour Dieu ne se manifeste que par le cœur. Or, pourquoi l'Écriture dit-elle: « Aime ton Dieu de tout ton cœur et de toute ton âme » ? 'Y a-t-il une différence entre aimer du cœur et aimer de l'âme ? Rabbi Éleazar lui répondit: Le cœur et l'âme sont deux choses distinctes qui s'unissent ensemble; car, des trois genres d'amour: du cœur, de l'âme et de la fortune, c'est celui du cœur qui est le plus important. La tradition nous dit que: « ... De tout ton cœur » signifie: « ... Des deux cœurs. » Car chacun des deux esprits qui guident l'homme (l'esprit du bien et l'esprit du mal) porte le nom de « Cœur »; l'un [...]

בִּרְחִימוּ. כָּל מִלִּין דְּעָלְמָא לָא תַּלְיָין אֶלָּא בִּרְעוּתָא, רוּחַ אַמְשִׁיךְ רוּחַ וְאַיְיתֵי רוּחַ וְסִימָנָךְ דָּא (איוב לה) אִם יָשִׁים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסוֹף.

כַּד אַתְעַר בַּר נָשׁ רְחִימוּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְעֲרוּתָא דִּימִינָא לָא אִתְּעַר, אֶלָּא בִּתְלַת גַּוְונִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ו׳:ה׳) בְּכָל לְבָבְךָ. וּבְכָל נַפְשְׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ. הָא תְּלַת גַּוְונִין הָכָא. דְּלָא תֵּימָא אוֹ הַאי אוֹ הַאי, דְּהָא לָא כְּתִיב אוֹ בְּכָל לְבָבְךָ, אוֹ בְּכָל נַפְשְׁךָ, אוֹ בְּכָל מְאֹדֶךָ. אֶלָּא כֻּלְּהוּ אִצְטְרִיךְ, לִבָּא וְנַפְשָׁא וּמָמוֹנָא. וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר יְמִינֵיהּ לְגַבֵּיהּ, וּפָשִׁיט לֵיהּ לָקֳבְלֵיהּ, וּמְקַבְּלָא לֵיהּ.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״י:א׳) נְאֻם יְיָ' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי. וְרָזָא דְּהַאי קְרָא, הָא אִתְּעַרְנָא בֵּיהּ, דְּדָוִד מַלְכָּא עַל דַּרְגָּא דִּילֵיהּ קָאָמַר, כַּד אִתְקָשָּׁר בִּימִינָא. תְּלֵיסָר פִּקּוּדִין הָכָא בִּימִינָא, וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ, הָא חֲדָא. בְּכָל לְבָבְךָ, תְּרֵין. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, ג'. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, אַרְבַּע. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, חֲמִשָּׁא. וְדִבַּרְתָּ בָּם, הָא שִׁיתָא. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, הָא שִׁבְעָה. וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶרֶךְ, תְּמַנְיָא. וּבְשָׁכְבְּךָ, הָא תִּשְׁעָה. וּבְקוּמֶךָ, הָא עֲשָׂרָה. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, הָא חַד סָר. וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, הָא תְּרֵיסָר. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, הָא תְּלֵיסָר.

תְּלֵיסָר פִּקּוּדִין אִלֵּין, תַּלְיָין בִּימִינָא, וּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ, וּבְכָל זִמְנָא דִּשְׂמָאלָא אִתְעַר, יְמִינָא שָׁארֵי בֵּיהּ בְּרֵישָׁא. וּבְגִין דָּא, אִם יִזְכּוּן, שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. וְאִי לָאו, יְמִינָא אִתְכְּלִיל בִּשְׂמָאלָא, וְשַׁלְטָא שְׂמָאלָא. וְסִימָנָא דָּא, אִם בְּרֵישָׁא, כְּגוֹן (ויקרא כ״ו:ג׳) אִם בְּחוּקוֹתַי תֵּלְכוּ. וּבְכָל אֲתָר, שְׂמָאלָא אִתְּעַר בִּרְחִימוּ בְּרָזָא דִּימִינָא, וּלְבָתַר אִתְתָּקַּף דִּינֵיהּ, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. וְכַךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל אֲתָר, וְהָא אִתְּעָרוּ חַבְרַיָּיא, בְּהָנֵי מִלִּין. אָתָא רַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקֵיהּ.

פָּתַח וְאָמַר (שמותכו) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת וְגוֹ', הָא הָכָא רָזָא (קל''ט ע''ב) דְּיִחוּדָא, דְּהָא תִּקּוּנָא דְּמַשְׁכְּנָא מִכַּמָּה דַּרְגִּין אִיהוּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד. לְאִתְחֲזָאָה דְּכָל שַׁיְיפִין דְּגוּפָא, כֻּלְּהוּ רָזָא דְּגוּפָא חַד. בְּבַר נָשׁ אִית בֵּיהּ כַּמָה שַׁיְיפִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, אִלֵּין פְּנִימָאִין לְגוֹ, וְאִלֵּין בְּאִתְגַּלְּיָא לְבַר, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן גּוּפָא חֲדָא, וְאִקְרֵי בַּר נָשׁ חַד, בְּחִבּוּרָא חֲדָא. אוּף הָכִי מַשְׁכְּנָא, כֻּלְּהוּ שַׁיְיפִין כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְכַד אִתְחַבְּרוּ כֹּלָּא כַּחֲדָא, כְּדֵין כְּתִיב וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד. (נ''א כגוונא דאדם)

פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כֹּלָּא שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין, בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. וְכַד מִתְחַבְּרִין כֻּלְּהוּ כְּחַד, כְּדֵין כֻּלְּהוּ סַלְקָן לְרָזָא חַד. רָזָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ אֵבָרִין וְשַׁיְיפִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין לְרָזָא דְּאָדָם, כְּגַוְונָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּהָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּאָדָם, דְּכַר וְנוּקְבָּא, דְּכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, אִינּוּן חַד, רָזָא דְּאָדָם. מַאן דְּגָרַע אֲפִילּוּ פִּקּוּדָא חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ גָּרַע דִּיּוּקְנָא דִּמְהֵימְנוּתָא, דְּהָא כֻּלְּהוּ שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, וּבְגִין כַּךְ כֹּלָּא סַלְּקָא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא. וְעַל דָּא, יִשְׂרָאֵל אִינּוּן גּוֹי אֶחָד, דִּכְתִּיב, (יחזקאל לה) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. וּכְתִיב (שמואל ב ז) מִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'.

רַבִּי יִצְחָק הֲוָה שְׁכִיחַ קָמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּבַר נָשׁ רָחִים לֵיהּ, לָא אִתְּעַר אֶלָּא מִלִּבָּא, בְּגִין דְּלִבָּא אִיהוּ אִתְעָרוּתָא לְאִתְּעָרָא לְגַבֵּיהּ רְחִימוּ, (ורחמנא לבא בעי) אִי הָכִי, אֲמַאי כְּתִיב בְּכָל לְבָבְךָ, וּלְבָתַר וּבְכָל נַפְשְׁךָ. דְּמַשְׁמַע דִּתְרֵין גַּוְונִין אִינּוּן, חַד לִבָּא, וְחַד נַפְשָׁא, אִי לִבָּא הוּא עִקָּרָא, מַאי בָּעֵי נַפְשָׁא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי לִבָּא וְנַפְשָׁא תְּרֵין אִינּוּן, וְאִתְאַחֲדָן לְחָד. דְּהָא לִבָּא וְנַפְשָׁא וּמָמוֹנָא, כֻּלְּהוּ אִתְאַחֲדָן דָּא בְּדָא, וְלִבָּא אִיהוּ עִקָּרָא וִיסוֹדָא דְּכֹלָּא.

וְהָא דְּאִתְּמַר בְּכָל לְבָבְךָ, בִּתְרֵין לִיבָּן אִיהוּ, דְּאִינְהוּ תְּרֵין יִצְרִין, חַד יִצְרָא טָבָא, וְחַד יִצְרָא בִּישָׁא, וּתְרֵין אִלֵּין כָּל חַד וְחַד אִקְרֵי לֵב, דָּא
(Ⅰ)

*****

[163a]  
[...] s'appelle « bon cœur » et l’autre « mauvais cœur ». L'Écriture dit également: « ... Et de toute ton âme. » Le mot « toute » désigne les trois degrés dont se compose l'âme: « Nephesch », « Rouah » et « Neschama ». L'Écriture dit enfin: « ... Et de toute ta fortune. » Car il y a aussi plusieurs genres de fortune, et l'homme doit sacrifier à Dieu tout ce qui, pour lui, constitue la fortune. Mais, objectera-t-on, comment l'homme peut-il aimer Dieu, avec l’esprit du mal qui ne cherche toujours qu’à éloigner l'homme du service de Dieu ? L'amour de Dieu consiste précisément à subjuguer l'esprit du mal, à en briser la force et à l'attirer lui-même au service du Saint, béni soit-il. Ce mystère est connu des initiés. Tout ce que le Saint, béni soit-il, a fait en haut et en bas n'avait pour but que de proclamer sa gloire; tout n'était fait que pour faire sa volonté ! Or, peut-on imaginer un esclave se révoltant contre son maître et en contrariant la volonté? La volonté de Dieu est que les hommes se consacrent constamment à son service et qu'ils marchent dans la voie de la vérité, afin qu'ils soient jugés dignes de nombreuses récompenses. Du moment que la volonté de Dieu est ainsi, comment un mauvais esclave peut-il venir contrarier la volonté de son maître, conduire les hommes sur le mauvais chemin, les détourner du bon chemin et les déterminer enfin à ne pas faire la volonté de leur maître ? Mais la vérité est que l'esprit du mal fait la volonté de son maître.

La chose est comparable à un roi qui avait un fils unique pour lequel il éprouvait une grande affection. Il recommanda à son fils de ne pas s'approcher d'une mauvaise femme, parce que quiconque s'en approche n'est pas digne d'entrer dans le palais du roi. Le fils promit de faire la volonté de son père. Hors du palais, il y avait une courtisane d'une grande beauté physique et de manières charmantes. Un jour le roi se dit: Je veux voir si mon fils fait ma volonté. Il fit venir la courtisane et lui dit: Cherche à séduire mon fils; car je veux voir jusqu'où va son obéissance à ma volonté. La courtisane se mit à suivre le fils du roi, l'embrassa, le baisa et déploya tous les moyens de séduction. Si le fils est digne et suit la recommandation de son père, il n'écoute pas la courtisane et la repousse. Le roi se réjouit alors avec son fils, le fait entrer dans son palais, lui fait beaucoup de présents et le comble de gloire. Or, qui est la cause de toute cette gloire du fils? N'est-ce pas la courtisane, qui mérite des éloges doublement: d'abord, parce qu'elle n'a fait que suivre le commandement du roi, et ensuite parce qu'elle est cause de toute la gloire dont le roi combla son fils? C’est pourquoi l'ange exterminateur, qui est le même que l'esprit du mal, est appelé « très bon », parce qu'il cause beaucoup de bien à celui qui écoute la voix de son Maître.
Remarquez que, sans cet esprit, les justes n'hériteraient pas des trésors célestes qui leur sont réservés pour le monde futur. Heureux ceux qui résistent à cet esprit ! Il est utile que beaucoup lui résistent et que d'autres lui obéissent. Car ceux qui lui résistent seront récompensés, et ceux qui lui obéissent seront jetés dans l'enfer et rayés de la terre de la vie. Mais quelle est l'utilité que beaucoup lui obéissent? [...]

אִקְרֵי לֵב טוֹב, וְדָא אִקְרֵי לֵב רָע. וּבְגִין כַּךְ אִיהוּ לְבָבְךָ, דְּאִינּוּן תְּרֵין, יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע.

וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְנַפְשְׁךָ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי וּבְכָל נַפְשְׁךָ, הַאי בְּכָל אֲמַאי. אֶלָּא לְאַכְלְלָא נפ''ש ורו''ח ונשמ''ה, דָּא אִיהוּ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, בְּכָל מַה דְּאָחִיד הַאי נֶפֶשׁ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, אוּף הָכִי כַּמָה זִינִין אִינּוּן דְּמָמוֹנָא, כֻּלְּהוּ מְשַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, וְעַל דָּא כְּתִיב בְּכָל. רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמִמְסָר לֵיהּ כָּל דָּא, לְמִרְחַם לֵיהּ בְּכָל חַד וְחַד.

וְאִי תֵּימָא, בְּיֵצֶר הָרָע הֵיךְ יָכִיל בַּר נָשׁ לְמִרְחַם לֵיהּ, דְּהָא יֵצֶר הָרָע מְקַטְרְגָא אִיהוּ, דְּלָא יִקְרַב בַּר נָשׁ לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהֵיךְ יְרָחִים לֵיהּ בֵּיהּ. אֶלָּא, דָּא אִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר, כַּד הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא לֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּ דְּקָא מִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּכַד הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא, וְתָבַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, דָּא אִיהוּ רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דִּיְדִיעַ לְקָרְבָא לְהַהוּא יֵצֶר הָרָע, לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

הָכָא אִיהוּ רָזָא לְמָארֵי מִדִין. כָּל מַה דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא, כֹּלָּא אִיהוּ בְּגִין לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילֵיהּ, וְכֹלָּא אִיהוּ לְפוּלְחָנֵיהּ. וְכִי מַאן חָמֵי עַבְדָּא, דְּלֶהוֵי מְקַטְרְגָא דְּמָארֵיהּ, וּבְכָל מַה דִּרְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, אִתְעָבִיד אִיהוּ מְקַטְרְגָא, רְעוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּיהוֹן בְּנִי נָשָׁא תָּדִיר בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְיֵהָכוּן בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּגִין לְמִזְכֵּי לוֹן בְּכַמָּה טָבִין, הוֹאִיל וּרְעוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי, הֵיךְ אַתְיָא עַבְדָּא בִּישָׁא, וְאִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא מִגּוֹ רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, וְאַסְטֵי לִבְנֵי נָשָׁא לְאֹרַח בִּישׁ, וְאַדְחֵי לוֹן מֵאֹרַח טָב, וְעָבִיד לוֹן דְּלָא יַעַבְדוּן רְעוּתָא דְּמָארִיהוֹן, וְאַסְטֵי לִבְנֵי נָשָׁא לְאֹרַח בִּישׁ.

אֶלָּא, וַדַּאי רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ עָבִיד. לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאִי, וַהֲוָה רָחִים לֵיהּ יַתִּיר, וּפָקִיד עֲלֵיהּ בִּרְחִימוּ, דְּלָא יִקְרַב גַּרְמֵיהּ לְאִתְּתָא בִּישָׁא, בְּגִין דְּכָל מַאן דְּיִקְרַב לְגַבָּהּ, לָאו כְּדַאי אִיהוּ לְאַעֲלָא גּוֹ פְּלַטְרִין דְּמַלְכָּא. אוֹדֵי לֵיהּ הַהוּא בְּרָא, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דַּאֲבוֹי בִּרְחִימוּ.

בְּבֵיתָא דְּמַלְכָּא, לְבַר, הֲוַת חֲדָא זוֹנָה, יָאֶה בְּחֵיזוּ, וּשְׁפִירָא בְּרֵיוָא. לְיוֹמִין אָמַר מַלְכָּא, בְּעֵינָא לְמֵחמֵי רְעוּתֵיהּ דִּבְרִי לְגַבָּאי. קָרָא לָהּ לְהַהִיא זוֹנָה, וְאָמַר לָהּ זִילִי וּתְפַתִּי לִבְרִי, לְמֵחמֵי רְעוּתֵיהּ דִּבְרִי לְגַבָּאי. הַהִיא זוֹנָה מַאִי עַבְדַת, אַזְלַת אֲבַתְרֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא שָׁרָאת לְחַבְּקָא לֵיהּ וּלְנַשְּׁקָא לֵיהּ, וּלְפַתֵּי לֵיהּ בְּכַמָּה פִּתּוּיִין. אִי הַהוּא בְּרָא יֵאוֹת, וְאָצִית לְפִקּוּדָא דַּאֲבוֹי, גָּעַר בָּהּ, וְלָא אָצִית לָהּ, וְדָחֵי לָהּ מִנֵּיהּ. כְּדֵין אָבוֹי חַדֵּי בִּבְרֵיהּ, וְאָעִיל לֵיהּ לְגוֹ פַּרְגּוֹדָא דְּהֵיכָלֵיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָא וִיקָּר סַגְיָא. מַאן גָּרִים כָּל הַאי יְקָר לְהַאי בְּרָא, הֲוֵי אֵימָא הַהִיא זוֹנָה.

וְהַהִיא זוֹנָה אִית לָהּ שְׁבָחָא בְּהַאי אוֹ לָאו. וַדַּאי שְׁבָחָא אִית לָהּ מִכָּל סִטְרִין. חַד, דְּעַבְדַּת פִּקּוּדָא דְּמַלְכָּא. וְחַד, דְּגַרְמָת לֵיהּ לְהַהוּא בְּרָא, לְכָל הַהוּא טִיבוּ, לְכָל הַאי רְחִימוּ דְּמַלְכָּא לְגַבֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית א׳:ל״א) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וְהִנֵּה טוֹב, דָּא מַלְאָךְ חַיִּים. (ס''ח ע''ב) מְאֹד, דָּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּאִיהוּ וַדַּאי טוֹב מְאֹד, לְמַאן דְּאָצִית פִּקּוּדִין דְּמָארֵיהּ. וְתָא חֲזִי, אִי לָא יְהֵא הַאי מְקַטְרְגָא, לָא יַרְתוּן צַדִּיקַיָּא הָנִי גִּנְזְיָא עִלָּאִין, דִּזְמִינִין לְיָרְתָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ בְּהַאי מְקַטְרְגָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא אִעֲרָעוּ בֵּיהּ. זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ בֵּיהּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ מִנֵּיהּ, דִּבְגִינֵיהּ יָרְתִין כָּל אִינּוּן טָבִין, וְכָל אִינּוּן עִדּוּנִין, וְכָל אִינּוּן כִּסוּפִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ.

וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא אִעֲרָעוּ בֵּיהּ, דִּבְגִינֵיהּ יָרְתִין גֵּיהִנָּם, וְאִטָרָדּוּ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים, דְּהָא אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּאִעְרָעוּ בֵּיהּ, הֲווֹ צַיְיתִין לֵיהּ, וְאִתְמַשְׁכוּ אֲבַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא אִית לְצַדִּיקַיָּא לְמֶחְזַק לֵיהּ טָבִין דְּהָא בְּגִינֵיהּ יָרְתִין כָּל אִינּוּן טָבָאן וְעִדּוּנִין וְכִסּוּפִין לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תּוֹעַלְתָּא דְּהַאי מְקַטְרְגָא. כַּד חַיָּיבַיָּא צַיְיתִין לֵיהּ
(Ⅰ)

*****

[163b]  
[...] C'est que par-là il se fortifie. De même qu'un coupable sanguinaire ne trouve de repos tant qu'il n'a pas tué un homme, de même l'esprit du mal, e exterminateur, ne retrouve ses forces que lorsqu'il a séduit un homme et l'a tué. L'esprit du bien, au contraire, se fortifie quand les hommes sont dignes et marchent sur le droit chemin. Rabbi Yessé, Rabbi Yehouda et Rabbi Hiyâ firent une fois un voyage ensemble. Ils rencontrèrent Rabbi Eléazar. Dès qu'ils l'aperçurent, ils descendirent tous de leurs montures. Rabbi Éleazar leur dit: En vérité, je vois le visage de la Schekhina; car la vue du juste est identique à la vue de la Schekhina. Or, comme je vous vois ici, il est certain que la Schekhina est également présente, et vous en représentez l'esprit. Il commença ensuite à parler ainsi: Il est écrit356: « Reçois ce présent que je t’ai offert et que j'ai reçu de Dieu qui donne toutes choses. »
Lorsque Jacob fut attaqué par Samaël, il ne le reconnut pas; et ce n'est que le matin, en regardant son visage, qui était celui d'Esaü, qu'il sut que cet ange était le chef d'Esaü; et c'est alors qu'il le vainquit, ainsi qu'il est écrit357: « Renvoie-moi; car le jour se lève. » Les collègues interprètent ces paroles en ce sens que l'heure était venue de chanter les louanges de Dieu; et c'est pourquoi il voulait s'en aller lorsque l'aurore parut. Ces paroles méritent qu'on les examine de près. Samaël ne domine que pendant la nuit; de même, la domination de sa femelle ne se fait sentir que pendant la nuit. Dès que le jour se lève, lui et sa troupe retournent dans l'abîme du côté nord, où ils attendent le retour de la nuit, tels des chiens liés à la chaîne durant le jour, et libres durant la nuit.
C'est pourquoi il a dit: « Renvoie-moi, car l'aurore a paru », ce qui signifie: l'heure de ma domination est passée. Il en est de même de l'exil d'Israël, qui constitue la nuit des temps. Le règne de païens coupables oppressera Israël jusqu'à ce qu'arrive le « Matin », où le Saint, béni soit-il, éclairera Israël et l'affranchira de la domination païenne C'est pourquoi l'Écriture ajoute ensuite: « ... Car j'ai vu ton visage comme si je voyais le visage d'un ange. » Car il reconnut, dans le visage d'Esaü, celui de Samaël; l'homme a toujours le visage du côté auquel il s'attache. Et vous, grands saints, vous avez le visage de la Schekhina, puisqu'elle est avec vous. Heureux votre sort ! Si nous avions fait le même chemin, je vous aurais tenu compagnie; mais comme nous allons en sens contraire, séparons-nous par des paroles [...]

מַאי אִיהִי. אֶלָּא, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ תּוֹעַלְתָּא, פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ אִיהוּ עָבִיד. וְתוּ, דְּהָא אִתְתָּקַּף בְּגִין הַאי, הוֹאִיל וְאִיהוּ רָע, אִתְתָּקַּף כַּד עָבִיד בִּישׁ. חַיָּיבָא לָא אִתְתָּקַּף עַד דְּקָטִיל בַּר נָשׁ, כֵּיוָן דְּקָטִיל בְּנֵי נָשָׁא, כְּדֵין אִתְתָּקַּף וְאִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ, וְאִית לֵיהּ נַיְיחָא. כַּךְ הַהוּא מְקַטְרְגָא, דְּאִתְקְרֵי מַלְאָךְ הַמָּוֶת, לָא אִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ, עַד דְּאַסְטֵי לִבְנִי נָשָׁא, וּמְקַטְרֵג לוֹן, וְקָטִיל לוֹן, כְּדֵין אִית לֵיהּ נַיְיחָא, וְאִתְתָּקַף וְאִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ.

כְּמָה דְּאִתְתָּקַּף סִטְרָא דְּחַיִּים, כַּד בְּנֵי נָשָׁא טָבִין, וְיֶהֱכוּן בְּאֹרַח מֵישָׁר. אוּף הָכִי, הַאי מְקַטְרְגָא אִתְתָּקַּף וְאִתְגַּבָּר, כַּד חַיָּיבַיָּא צַיְיתִין לֵיהּ, וְשָׁלִיט עָלַיְיהוּ. רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּזַכָּאָן לְנַצְחָא לֵיהּ, וּלְאַכְפְּיָא לֵיהּ, לְמִזְכֵּי בְּגִינֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִתְתָּקַף בַּר נָשׁ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא תָּדִיר, עַל דָּא וַדַּאי אִתְּמַר, (תהילים פ״ד:ו׳) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִיָּיא, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, עַד דְּחָמוּ לֵיהּ, נָחְתוּ מִן חֲמָרֵי כֻּלְּהוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא חֲמֵינָא, דְּהָא כַּד חָמֵי בַּר נָשׁ צַדִּיקַיָּא, אוֹ זַכָּאִין דִּי בְּדָרָא, וְאִעֲרַע בְּהוּ, וַדַּאי אִינּוּן אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא. וַאֲמַאי אִקְרוּן אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא. בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא אִסְתָּתָּרַת בְּגַּוַּויְיהוּ, אִיהִי בִּסְתִימוּ, וְאִינּוּן בְּאִתְגַּלְּיָא. בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא אִינּוּן דִּקְרִיבִין לָהּ, אִקְרוּן פָּנִים דִּילָהּ. וּמַאן אִינּוּן. אִינּוּן דְּאִיהִי אִתְתַּקְנַת בַּהֲדַיְיהוּ, לְאִתְחֲזָאָה לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. וְהוֹאִיל וְאַתּוּן הָכָא, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אִתְתַּקְנַת עָלַיְיכוּ, וְאַתּוּן פָּנִים דִּילָהּ. (ס''א ואערע בהו ודאי חמי אנפי שכינתא בגין דשכינתא אסתתר בגוייהו איהי בסתימו ואינון באתגלייא ואיהי אתתקנת בהדייהו לאתחזאה קמי מלכא והואיל ואתון הכא תלתא ודאי שכינתא אתתקנת עלייכו ושרייא בגווייכו)

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית ל״ג:י״א) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הוּבָאת לָךָ וְגוֹ', כַּד חָמָא יַעֲקֹב לְסָמָאֵל, מְקַטְרְגָא בְּהַהוּא לֵילְיָא, חָמָא לֵיהּ בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּעֵשָׂו, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע בֵּיהּ עַד דְּסָלִיק צַפְרָא. כֵּיוָן דְּסָלִיק צַפְרָא, וְאַשְׁגַּח בֵּיהּ, חָמָא לֵיהּ בְּאַנְפִּין סְתִימִין וְאִתְגַּלְיָין. אִסְתָּכַּל בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא, דְּהֲוָה כְּדִּיוּקְנָא דְּעֵשָׂו, מִיַּד אַשְׁגַּח וְיָדַע דְּהֲוָה מְמָנָא דְּעֵשָׂו. אַתְקִיף בֵּיהּ מַה כְּתִיב, (בראשית ל״ב:כ״ז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וְחַבְרַיָּיא אִתְּעֲרוּ, דִּבְגִין דְּמָטָא זִמְנֵיהּ לְזַמְּרָא וּלְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.

וְהָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, דְּוַדַּאי שֻׁלְטָנוּתָא דִּילֵיהּ לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּלֵילְיָא, גּוֹ חֲשׁוֹכָא, וְרָזָא דָּא (שיר השירים ג׳:ח׳) מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת דָּא פַּחְדָּא דְּגֵיהִנָּם. וּמַה דְּאָמַר בַּלֵּילוֹת. רְצוֹנוֹ לאמָר אִיהוּ וְנוּקְבֵיהּ. וּבְגִינֵי כַּךְ לָא שַׁלִּיט אֶלָּא בְּלֵילְיָא.

וְדָא דְּאָמַר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. מַאי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. בְּגִין דְּכַד אָתֵי צַפְרָא, וְאִתְעֲבָר שֻׁלְטָנוּ דְּחַשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין עָאל אִיהוּ וְאֹכְלוּסֵיהּ בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, דְּלִסְטַר צָפוֹן, עַד דְּעָאל לֵילְיָא, וְאִשְׁתְּרוּ כַּלְבֵּי, וְשַׁלְטֵי וּמְשַׁטְטֵי בְּלֵילְיָא, (ד''א בעלמא) עַד דְּאָתֵי צַפְרָא. וְעַל דָּא הֲוָה דָּחִיק לוֹמַר, שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, דְּהָא לָא שַׁלִּיט בִּימָמָא.

כְּגַוְונָא דָּא גָּלוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ בְּלֵילְיָא, וְאִקְרֵי לַיְלָה. מַלְכָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת חַיָּיבָא שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיֵיתֵי צַפְרָא וְיַנְהִיר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִתְעֲבָר שֻׁלְטָנֵיהוֹן, וְעַל דָּא כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, דָּחִיק הֲוָה בִּידֵיהּ, וְתָשַׁשׁ חֵילֵיהּ, דְּהָא אִתְעַבָר לֵילְיָא וְעַל דָּא אִתְתָּקַּף יַעֲקֹב בֵּיהּ, וְחָמָא דִּיּוּקְנֵיהּ כְּדִּיוּקְנָא דְּעֵשָׂו, אֲבָל לָא בְּאִתְגַּלְּיָא כָּל כַּךְ. וּכְדֵין אוֹדֵי לֵיהּ עַל בִּרְכָּאן.

מַה כְּתִיב לְבָתַר, (בראשית ל״ג:י׳) כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלהִים וַתִּרְצֵנִי. דְּחָמָא בְּאִינּוּן אַנְפִּין דְּעֵשָׂו כְּדִּיוּקְנָא דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ סָמָאֵ''ל מַמָּשׁ, דְּהָא בְּכָל אֲתָר דְּבַּר נָשׁ אִתְקָשַּׁר, הָכִי אִתְחָזֵי בְּאַנְפּוֹי. וְאַתּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין שְׁכִינְתָּא בַּהֲדַיְיכוּ, וְאַנְפִּין דִּלְכוֹן כְּאִינּוּן אַנְפִּין דִּילָהּ, זַכָּאִין אַתוּן. אָמַר אִי אָרְחָא חֲדָא הֲוֵינָא אַזְלֵי בַּהֲדַיְיכוּ, הֲוֵינָא יַתְבֵי עִמְּכוֹן, הַשְּׁתָּא דְּאַתּוּן לְאָרְחַיְיכוּ, וַאֲנָא לְאָרְחִי, אִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיכוּ בְּמִילֵּי
(Ⅰ)

*****

[164a]  
[...] relatives à la Loi. Il commença à parler ainsi358: « Cantique des degrés, de Salomon. Si le Seigneur ne bâtit pas une maison, c'est en vain que travaillent ceux qui la bâtissent. Ce n'est pas Salomon qui chanta ce cantique, lorsqu'il bâtit le Temple; mais le roi David le chanta lorsque le prophète Nathan se présenta chez lui. C'est ensuite qu'il montra à son fils le plan du Temple. D'après une autre interprétation, Salomon, dans ce verset, désigne le Roi de la paix. Ce cantique est plus élevé que tous les autres. David vit les sept colonnes sur lesquelles le Temple sera basé, et il dit: « Si le Seigneur ne bâtit une maison... » Les paroles: « Si le Seigneur ne garde pas une ville, c'est en vain que veille celui qui la garde » désignent le Roi de la paix. Le Tabernacle fait par Moïse était gardé par Josué; le Temple était gardé par Métatron. Mais vous, grands saints, vous êtes gardés par le Saint, béni soit-il, lui-même; car, quand les justes suivent la voie de Dieu, c'est celui-ci qui les garde, ainsi qu’il est écrit359: « Le Seigneur te garde à ta sortie et à ton entrée. , Les collègues accompagnèrent Rabbi Eléazar sur un parcours de trois lieues, et reprirent alors leur chemin. Ils lui appliquèrent alors le verset360: « ... Car il commandera à ses anges de te garder sur tous tes chemins. »
« Tu361 feras le Tabernacle de cette manière: Il y aura dix rideaux, etc. »
Rabbi Yehouda commença à parler ainsi: Il est écrit362: « La multitude du peuple est l'honneur du roi; et le petit nombre des sujets est la honte du prince. » « La multitude du peuple » désigne Israël dont l'Ecriture dit363: «... Car tu es un peuple saint au Seigneur ton Dieu. » Ce peuple compte plusieurs milliers et plusieurs millions de personnes; et plus il devient nombreux, plus le Saint, béni soit-il, est glorifié, attendu que tous les êtres d'en haut et d'en bas louent le Roi Suprême et le glorifient en ce peuple saint. Car il n'y a point de peuple aussi nombreux et aussi puissant dans tout le monde que le peuple d'Israël. Mais, objectera-t-on, les fils d’Ismaël et les fils d'Edom constituent également des peuples puissants? En effet, ces peuples sont aussi puissants; mais ils se fusionnent, tandis qu'Israël reste toujours isolé sans se confondre avec les autres peuples. En outre, lorsque [...]

דְּאוֹרַיְיתָא.

פָּתַח וְאָמַר (תהילים קכ״ז:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (וישלח קע''ב ע''א) לִשְׁלֹמֹה אִם יְיָ' לא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְיָ' לא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר. וְכִי שְׁלמֹה אָמַר תּוּשַׁבַּחְתָּא דָּא כַּד בָּנָה בֵּי מַקְדְּשָׁא. לָאו הָכִי, דְּהָא דָּוִד מַלְכָּא אֲמַר לֵיהּ בְּגִין שְׁלמֹה מַלְכָּא בְּרֵיהּ, כַּד אָתָא נָתָן לְגַבֵּיהּ, וְאֲמַר לֵיהּ עַל שְׁלֹמֹה דְּאִיהוּ יִבְנִי בֵּי מַקְדְּשָׁא. וּלְבָתַר דָּוִד מַלְכָּא אַחְזֵי לִשְׁלֹמֹה בְּרֵיהּ דִּיּוּקְנָא דְּבֵי מַקְדְּשָׁא. כֵּיוָן דְּחָמָא דָּוִד דִּיּוּקְנָא דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, וְכָל תִּקּוּנוֹי, אָמַר שִׁירָתָא עַל שְׁלמֹה בְּרֵיהּ, וְאָמַר אִם יְיָ' לא יִבְנֶה בַיִת וְגוֹ'.

דָּבָר אַחֵר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה, לְמַלְכָּא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ. וְהַאי שִׁירָתָא אִיהוּ שִׁירָתָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא עַל כָּל שְׁאַר שִׁירָתָא, וְשִׁירָתָא הֲדָא סַלְּקָא עַל כֻּלְּהוּ. אִם יְיָ' לא יִבְנְה בַיִת, דְּחָמָא דָּוִד מַלְכָּא, כָּל אִינּוּן עַמּוּדִין שִׁבְעָה, דְּהַאי בַּיִת קָאִים עָלַיְיהוּ, דְּאִינּוּן קַיְימֵי שׁוּרִין שׁוּרִין, לְמִבְנִי הַאי בַּיִת. לְעֵילָּא מְכֻּלְּהוּ קַיְּימָא מָארֵיהּ דְּבֵיתָא דְּאָזִיל עַל גַּבַּיְיהוּ, וְיָהִיב לוֹן חֵילָא וְתּוּקְפָּא, לְכָל חַד וְחַד כְּדְקָא יֵאוֹת.

וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד, אִי הַאי מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כֹּלָּא דִּילֵיהּ, דְּאִיהוּ מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, לָא בָּנֵי לְהַאי בֵּיתָא, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, אִינּוּן (פי' עמודים) קַיָּימִין דְּקַיְימִין לְמִבְנִי עַל הַאי בֵּיתָא. אִם יְיָ' לֹא יִשְׁמָר עִיר, דָּא מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כֹּלָּא דִּילֵיהּ. שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר, דָּא אִיהוּ חַד קַיָּימָא דְּעָלְמָא אִתְתָּקַּן עָלֵיהּ, וּמַנּוּ. צַדִּיק, דְּהָא אִיהוּ נָטִיר לָהּ לְהַאי עִיר.

מַשְׁכְּנָא דְּעָבַד מֹשֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ הֲוָה קָאִים תָּדִיר וְנָטִיר לֵיהּ, דְּהָא לֵית נְטִירוּ דִּילֵיהּ בַּר בֵּיהּ דְּאִקְרֵי נַעַר, דִּכְתִּיב, (שמות ל״ג:י״א) וּמְשָׁרַתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. לְבָתַר הַאי מַשְׁכְּנָא לָא הֲוָה נָטִיר, אֶלָּא בְּגִין נַעַר אַחֲרָא, דִּכְתִּיב, (שמואל א ג׳:א׳) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת, (והוה מסדר תמן) בְּגִין דְּלֵית נְטִירוּ דְּמַשְׁכְּנָא, אֶלָּא בְּנַעַר. (אבל בי מקדשא לאו הכי דלא נטירו דיליה אלא בקודשא בריך הוא דכתיב אם יי לא ישמור עיר שוא שקד שומר) וּמַאן אִיהוּ שׁוֹמֵר (ק''א ע''א) דָּא. הַהוּא דְּנָטִיר מַשְׁכְּנָא דְּאִקְרֵי הָכִי נַעַר מְטַטְרוֹ''ן.

אֲבָל אַתוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, לָאו נְטִירוּ דִּלְכוֹן כִּנְטִירוּ דְּמַשְׁכְּנָא, אֶלָּא נְטִירוּ דִּלְכוֹן כִּנְטִירוּ דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, דִּכְתִּיב אִם יְיָ' לא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר, דְּהָא בְּכָל זִמְנָא דְּצַדִּיקַיָּא אַזְלֵי בְּאָרְחָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן תָּדִיר, דִּכְתִּיב, (תהילים קכ״א:ח׳) יְיָ' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ.

אַזְלוּ אֲבַתְרֵיהּ, וְאוֹזְפוּהוּ תְּלַת מִלִּין, וְאָהַדְרוּ לְאָרְחַיְיהוּ קָרוּ עָלֵיהּ, (תהלים צא) כִּי מַלְאָכָיו (ויקרא רס''ב ע''א) יְצַוֶּה לָךָ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ וְגוֹ'. (משלי כג) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ. (שמות כו) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת וְגוֹ'. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (משלי יד) בְּרָב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, אִלֵּין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ (דברים ז) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וְאִינּוּן עַמָּא דְּסַלְּקִין לְכַמָּה אַלְפִין, וּלְכַמָה רִבְּוָון, וְכַד אִינּוּן סַגִּיאִין בְּחוּשְׁבָּנֵיהוֹן, יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ. דְּהָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין מְשַׁבְּחָן שְׁמֵיהּ דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וּמְשַׁבְּחָן לֵיהּ בְּגִין עַמָּא קַדִּישָׁא דָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד) רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב, (דברים ז׳:ז׳) כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, אֶלָּא, מִכָּל הָעַמִּים וַדַּאי, אֲבָל מֵעַמָּא חַד יַתִּיר סַגִּיאִין אִינּוּן. דְּהָא לֵית עַמָּא בְּכָל עָלְמָא רַב וְסַגִּי כְּיִשְׂרָאֵל. וְאִי תֵּימָא הָא בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְהָא בְּנֵי אֱדוֹם, הָא כַּמָּה אִינּוּן. וַדַּאי הָכִי סַגִּיאִין אִינּוּן, אֲבָל כָּל שְׁאַר עַמִּין כֻּלְּהוּ מִתְעָרְבֵי אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּנִין אִית לְעָם דָּא, בְּעָם דָּא, וּלְאִלֵּין בְּנִין בְּעָם אַחֲרָא, וְאִלֵּין בְּאַחֲרָא. וּבְּגִין כָּךְ לֵית עַמָּא בְּכָל עָלְמָא, רַב סַגִּי כְּיִשְׂרָאֵל, עַמָּא בְּרִירָא וִיחִידָאָה, אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּלָא עִרְבּוּבְיָא אַחֲרָא כְּלַל, דִּכְתִּיב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ' אֱלהֶיךָ, וּבְךָ בָּחַר יְיָ', וְעַל דָּא בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, הִדּוּרָא אִיהוּ דְּמַלְכָּא עִלָּאָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תּוּ בְּזִמְנָא
(Ⅰ)

*****

[164b]  
[...] le Saint, béni soit-il, vient à la maison de prière et qu'il y trouve tout le peuple réuni, priant et chantant les louanges de Dieu, il est glorifié. Mais s'il y vient et n'y trouve personne, la domination d'en haut, ainsi que tous les anges et toutes les légions célestes, disparaissent de ce monde. Pourquoi? Parce que les anges d'en haut ne peuvent glorifier le Saint, béni soit-il, qu'autant qu'Israël le glorifie ici-bas. Cependant il suffit de dix personnes réunies dans la maison de prière pour que le Nom de Dieu soit glorifié en haut et en bas. C'est pourquoi l'Écriture364 dit: « Tu feras le Tabernacle de cette manière: Il y aura dix (eser) rideaux, etc. » Pourquoi l'Ecriture se sert-elle du mot « eser », au lieu de « àsarâ »? Le mot « eser » signifie que la Schekhina n'est pas comprise dans le nombre.
Rabbi Hiyâ commença à parler ainsi: Il est écrit365: « ... Toi qui t’es revêtu de la lumière comme d’un vêtement et qui étends le ciel comme une tente. » Lorsque le Saint, béni soit-il, créa le monde, il s'enveloppa de la Lumière primitive et en forma le ciel.
Remarquez que la lumière émane du côté droit et les ténèbres du côté gauche. Le Saint, béni soit-il, les combina ensemble et en forma le ciel. Le mot « Schamaïm » (ciel) est un composé de « esch » et « maïm » (feu et eau). Dieu les combina ensemble et fit la paix entre eux; et, après les avoir combinés ensemble, il les étendit comme un rideau et forma le Vav. Voilà pourquoi cette lettre est appelée « rideau ». Les dix rideaux dont parle l'Écriture désignent les dix cieux. Sept de ces cieux sont étendus dans le Trésor d'en haut. Au-dessus de ces cieux, il existe un ciel qui n'a nulle couleur et qui échappe à tout entendement. Nul ne sait ce qui se passe dans les trois cieux supérieurs. Il convient à l'homme de garder le silence à ce sujet et de ne pas chercher même à approfondir ce mystère. Les initiés savent que les dix rideaux du Tabernacle ici-bas sont l'image [...]

דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, (דאיהו מק2דש מעט) וְכָל עַמָּא אַתְיָין כַּחֲדָא, וּמְצַלָאן, וְאוֹדָן, וּמְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין הִדּוּרָא דְּמֶלֶךְ אִיהוּ, דְּמֶלֶךְ סְתָם דָּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא. (ד''א משיחא) דְּאִתְתָּקַּן בִּשְׁפִירוּ וּבְתִקּוּנָא לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.

וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן, וְכַד אִיהוּ אַקְדִּים לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, וְעַמָּא לָא אַתְיָין לְצַלָּאָה וּלְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין כָּל הַהוּא שֻׁלְטָנוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן מְמָנָן וּמַשִּׁרְיָין עִלָּאִין, כֻּלְּהוּ אִתְבָּרוּ (ס''א אתעברו) מֵהַהוּא עִלּוּיָא דְּמִתַּתְקְנֵי בְּתִקּוּנֵי הַהוּא מֶלֶךְ.

מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָּא, דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא קָא מְסַדְּרֵי צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן, וּמְשַׁבְּחָן לְמַלְכָּא עִלָּאָה. כָּל אִינּוּן מַשִּׁרְיָין עִלָּאִין, מְסַדְּרִין שְׁבָחִין, וּמְתַּתְקְנָן בְּהַהוּא תִּקּוּנָא קַדִּישָׁא, בְּגִין דְּמַשִּׁרְיָין עִלָּאִין כֻּלְּהוּ חֲבֵרִין אִינּוּן בְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, לְשַׁבְּחָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּחֲדָא, לְמֶהוֵי סִלּוּקָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא כַּחֲדָא.

וְכַד אִינּוּן מִזְדַּמְּנָן לְמֶהֱוֵי חֲבֵרִים בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא לָא אַתְיָין לְסַדְּרָא צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן וּלְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין, שֻׁלְטָנוּתָא עִלָּאָה אִתְבָּרוּ (אתעברו) מִתִּקּוּנֵיהוֹן, דְּהָא לָא סַלְּקִין בְּסִלוּקָא, וְלָא יַכְלִין לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין דִּשְׁבָחֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִצְטְרִיךְ לְמֶהוֵי כַּחֲדָא עֵילָּא וְתַתָּא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּשַׁעֲתָּא חֲדָא, וְעַל דָּא מְחִתַּת רָזוֹן וְלָא מְחִתַּת מֶלֶךְ.

וַאֲפִילּוּ דְּלָא אַסְגִּיאוּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, אֶלָּא עֲשָׂרָה, בְּאִינּוּן עֲשָׂרָה מִזְדַּמְנָן מַשִּׁרְיָין עִלָּאִין, לְמֶהוֵי עִמְּהוֹן חֲבֵרִים. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּכָל תִּקּוּנֵי דְּהַהוּא מֶלֶךְ, אִינּוּן בַּעֲשָׂרָה, וְעַל דָּא דַּי בַּעֲשָׂרָה, אִי לָאו אִינּוּן יַתִּיר.

וְתָּא חֲזֵי בַּמִשְׁכָּן מָה כְּתִיב, (שמות כ״ו:א׳) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת, עֶשֶׂר: בְּגִין דְּתִקּוּנָא דְּמַשְׁכְּנָא, (נ''א דשכינתא) בַּעֲשָׂרָה אִיהוּ, לְמֶהֱוֵי כְּדְקָא יֵאוֹת. עֶשֶׂר, מַאי טַעְמָא עֶשֶׂר, וְלָא עֲשָׂרָה. אֶלָּא עֶשֶׂר, בְּכָל אֲתָר אִיהוּ בְּלָא שְׁכִינְתָּא, דְּלָאו אִיהִי בְּחוּשְׁבָּנָא כְּגַוְונָא דָּא (מלכים א ז׳:כ״ה) עוֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר, שְׁכִינְתָּא לָאו אִיהִי בְּחוּשְׁבָּנָא, דְּהָא אִיהִי קַיְּימָא לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, (מלכים א ז׳:כ״ה) וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה. וּבְאִלֵּין דּוּכְתֵּי דִּרְמִיזֵי לְרָזָא דִּלְעֵילָּא דְּחָסֵר מִנְּהוֹן, (ס''א ה') הָא שְׁכִינְתָּא יַתִּיר עַל הַהוּא חוּשְׁבָּנָא, דְּלָאו אִיהִי בְּחוּשְׁבָּנָא.

לְסִטְרָא אַחֲרָא, יָהֲבֵי חוּשְׁבָּנָא יַתִּיר, וְאִיהִי בְּמִנְיָינָא בִּגְרִיעוּ, (ד''א לא תימא חושבנא יתיר אלא תוספת את וחושבנא בגריעו) כְּגוֹן עַשְׁתֵּי, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְכָל אֲתָר דְּאַתְוָון אִתּוֹסְפָן, כְּגַוְונָא דָּא, אִיהוּ לִגְּרִיעוּתָא. כְּגוֹן (שמואל ב י״ג:כ׳) הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ, דְּסַגְיָא אַמְנוֹן. וּבְסִטְרָא דִּקְדוּשָׁא, גָּרַע אָת וְאִיהוּ תּוֹסֶפֶת.

רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ק״ד:ב׳-ג׳) עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, (פנחס רמ''ה ע''ב) אִתְעֲטָף בְּהַהוּא אוֹר קַדְמָאָה, וּבָרָא בֵּיהּ שָׁמַיִם.

וְתָּא חֲזֵי, אוֹר וְחֹשֶׁךְ (ד''א לאו) כַּחֲדָא הֲווֹ. אוֹר מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְחֹשֶׁךְ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. מַאי עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שִׁתֵּף לוֹן כַּחֲדָא, וּבָרָא מִנְהוֹן שָׁמַיִם. מַאי שָׁמַיִם. אֵשׁ וּמַיִם. שִׁתְפָן כַּחֲדָא, וְעָבִיד שְׁלָם בֵּינַיְיהוּ. וְכַד אִתְכְּלִילוּ כַּחֲדָא, וּמָתַח לוֹן, כַּיְרִיעָה מָתַח לוֹן, וְעָבִיד מִנְהוֹן אָת ו' וְדָא אִקְרֵי יְרִיעָה. יְרִיעוֹת, דְּהָא אָת דָּא אִתְפָּשִׁיט מִנֵּיהּ נְהִירוּ, וְאִתְעָבִידוּ יְרִיעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת.

וְשֶׁבַע רְקִיעִין אִינּוּן מְתִיחִין, גְּנִיזִין בִּגְנִיזוּ עִלָּאָה, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְחַד רְקִיעָא דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ, וְהַהוּא רָקִיעַ לֵית בֵּיהּ גּוָֹון, וְלֵית לֵיהּ אֲתָר בְּאִתְגַּלְּיָא וְלָא קַיָּימָא לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, (ס''א אלא בסוכלתנו) וְהַאי רָקִיעַ אִיהוּ גָּנִיז, וְנָהִיר לְכֻלְּהוּ, וְנָטִיל לוֹן בְּמַטְלָנֵיהוֹן, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. אֶלָּא קַיָּימָא בְּסוּכְלְתָנוּ.

מֵהַאי רָקִיעַ וּלְהָלְאָה, לֵית מַאן דְּיֵדַע וְיִשְׁגַח, וְאִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמִסְתַּם פּוּמֵיהּ, וּדְלָא לְמַלְּלָא וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּסוּכְלְתָנוּ. מַאן דְּיִסְתָּכַּל אַהְדָּר לַאֲחוֹרָא, דְּלֵית מַאן דְּיָכִיל לְמִנְדַּע.

עֶשֶׂר יְרִיעוֹת אִינּוּן, דְּאִינּוּן עֲשָׂרָה רְקִיעִין. וּמַאן אִינּוּן יְרִיעוֹת דְּמַשְׁכְּנָא דְּאִינּוּן עֶשֶׂר. וְקַיְימָן לְמִנְדַּע לְחַכִּימֵי לִבָּא. מַאן דְּיִנְדַּע בְּהוּ, אִסְתָּכַל בְּחָכְמְתָא סַגְיָא, וּבְרָזִין דְּעָלְמָא, וְאִסְתָּכַּל
(Ⅰ)

*****

[165a]  
[...] des cieux d'en haut. Quiconque approfondit ce mystère arrivera à se former une idée des cieux d'en haut, à l’exception des deux supérieurs disposés à droite et à gauche et cachés et unis dans la Schekhina. Rabbi Yessé dit: Il y a neuf cieux; et la Schekhina en constitue un dixième. Car l'Écriture parle de dix rideaux; or, s’il y avait dix cieux, il y en aurait onze avec la Schekhina; mais il n'y en a que neuf, ce qui fait dix avec la Schekhina. C'est à ce nombre neuf que correspondent les neuf jours d'intervalle entre le jour de l'an et le jour du Grand Pardon. Les dix rideaux du Tabernacle sont ainsi l'image des dix cieux. Ceci constitue le plus grand des mystères; il n’est connu que de peu d'initiés.
La « Lampe Sainte » révéla le mystère de chaque ciel et des anges qui y font le service. Il y a sept firmaments en haut et sept firmaments en bas. A l'exemple des firmaments d’en haut, les firmaments d'en bas sont pourvus d'étoiles et de planètes qui régissent le monde d'une façon convenable. Dans toute chose, le septième est supérieur, excepté pour les firmaments où c'est le huitième qui régit tous les autres. L'Ecriture366 désigne le ciel sous le nom d' « Araboth »; c’est le septième; il porte ce nom, parce qu’il est composé de feu et d'eau, du Sud et du Nord367'. Mais, objectera-t-on, pourquoi ajoute-t-on à la branche du palmier, dans la cérémonie de la fête des Tabernacles, deux branches de saule (araboth), au lieu d'une seule ?368 C'est justement pour nous indiquer que ce firmament est supérieur aux autres. L'Écriture dit: « Et réjouissez-vous devant l’Araboth. » Quiconque pénètre dans ce ciel doit se réjouir; car, dans ce ciel, il n'y a ni tristesse ni colère; tout y est joie. C'est pourquoi le grand pontife ne devait pénétrer dans le sanctuaire que quand il était rempli de joie, parce que le sanctuaire était le ciel « araboth ». Mais comment doit donc faire un homme accablé de maux et de tristesse, à qui la joie est impossible? Doit-il s'abstenir d'implorer la grâce du Roi Suprême ? Une tradition nous apprend que toutes les portes du ciel sont fermées, excepté celle des larmes. Or, on ne peut verser de larmes que quand on est dans la tristesse! Tous les chefs préposés à la garde des portes du ciel font entrer les larmes versées pendant la prière et les placent devant le Roi sacré. Il en résulte que dans cette région il y a tristesse, puisque Dieu participe à la tristesse de l'homme, ainsi qu'il est écrit369: « Il s'attriste pendant leur tristesse. » Les mondes supérieurs éprouvent pour la région où vont les larmes des hommes, un désir égal à celui qu'éprouve le mâle pour la femelle. Quand le Roi pénètre près de la Matrona et qu'il la trouve dans la tristesse, il lui accorde tout ce qu'elle désire; la prière que l'homme adresse à cet instant au ciel est exaucée; et le Saint, béni soit-il, est touché de compassion. [...]

לְעֵילָּא בְּהַהוּא אֲתָר, דְּכָל חַד וְחַד אִתְדַּבָּק בֵּיהּ, בַּר תְּרֵין אִינּוּן דְּקַיְימָן בִּימִינָא וּבִשְׂמָאלָא, וְאִינּוּן גְּנִיזִין בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא.

רַבִּי יוֹסִי אָמַר תֵּשַׁע רְקִיעִין אִינּוּן, וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי עֲשִׁירָאָה. דְּאִי תֵּימָא בְּגִין דִּכְתִּיב עֶשֶׂר, בַּר מִשְּׁכִינְתָּא אִיהוּ. אִי הָכִי, שְׁכִינְתָּא חַד סָרֵי אִיהִי דְּקַיְּימָא עַל עֶשֶׂר. אֶלָּא וַדַּאי תֵּשַׁע אִינּוּן, וְאִינּוּן תֵּשַׁע יוֹמִין שְׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאִיהִי עֲשִׁירָאָה. כְּגַוְונָא דָּא, מִשְׁכָּן אִיהוּ עֶשֶׂר יְרִיעוֹת.

אִינּוּן עֶשֶׂר רְקִיעִין רָזָא דְּרָזִין דְּלָא אִתְמְסָר בַּר לְאִינּוּן דְּיַדְעֵי חָכְמְתָא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזִין דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ גַּלֵּי רָזָא דְּכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא, וְאִינּוּן שַׁמָּשִׁין דִּמְשַׁמְשֵׁי בְּכָל חַד וְחַד. שֶׁבַע רְקִיעִין אִינּוּן לְעֵילָּא, שֶׁבַע רְקִיעִין אִינּוּן לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. שֶׁבַע רְקִיעִין אִינּוּן, דְּבְּהוּ כֹּכָבַיָא וּמַזָּלֵי לְאַנְהָגָא עָלְמָא דָּא כְּפוּם אָרְחֵיהּ, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ.

בְּכֻלְּהוּ שְׁבִיעָאָה עָדִיף, בַּר תְּמִינָאָה, דְּקָא מַדְבַּר לְכֻלְּהוּ, וְקַיְּימָא עַל כֻּלְּהוּ. כְּתִיב (תהלים סח) סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, מַאן רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, וּמַאן אִינּוּן עֲרָבוֹת. אֶלָּא, עֲרָבוֹת דָּא רְקִיעָא שְׁבִיעָאָה, אֲמַאי אִתְקְרֵי עֲרָבוֹת. עַל דְּאִיהוּ כָּלִיל מֵאֶשָּׁא וּמַיָא כַּחֲדָא, וּמִסִּטְרָא דְּדָרוֹם, וּמִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, וְאִיהוּ מְעוּרָב מִתְּרֵין סִטְרִין.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, שְׁתֵּי עֲרָבוֹת דְּקָא מִתְחַבְּרָן בְּלוּלָב, וְתָנֵינָן עֲרָבוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. אִי הָכִי, מַאן יָהִיב יַרְכִּין בְּגוּפָא, אוֹ גּוּפָא בְּיַרְכִּין, דְּהָא דָּא עָבִיד פֵּרִין וְאֵיבִין, וְדָא (קס''ט ע''ב) לָא עָבִיד פֵּרִין וְאֵיבִין.

אֶלָּא, וַדַּאי כֹּלָּא הוּא רָזָא דַּעֲרָבוֹת דְּבַלוּלָב, אִינּוּן עֲרָבוֹת דְּבַלוּלָב, חַד אֵשׁ, וְחַד מַיִם. בְּרָזָא דָּא דְּכֻלְּהוּ, וְאִיהוּ שְׁבִיעָאָה אִיהוּ אֵשׁ וּמַיִם כָּלִיל כַּחֲדָא, בְּרָזָא חֲדָא, וּבְגִין דַּעֲרָבוֹת אִיהוּ רָזָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ שִׁית אַחֲרָנִין, אִיהוּ רָזָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהַאי רְקִיעָ, יַתִּיר מְכֻּלְּהוּ רְקִיעִין, וְתִיאוּבְתֵיהּ תָּדִיר לְאַתְקְנָא לְהַהוּא רְקִיעָא, בִּשְׁפִירוּ עִלָּאָה. וְעַל דָּא, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת לְהַהוּא דְּרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. וּמַאן אִיהוּ. הַהוּא רָקִיעַ טָמִיר וְגָנִיז, דְּקַיְּימָא עַל גַּבֵּי חֵיוָתָא, דְּאִיהוּ רֹכֵב בָּעֲרָבוֹת.

וְעִלְזוּ (ק''ע ע''ב) לְפָנָיו. מִלְּפָנָיו לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְפָנָיו, דְּהָא לֵית מַאן דְּיִנְדַּע בֵּיהּ כְּלוּם. אֲבָל לְפָנָיו, מַאן דְּעָיִיל לְקָמֵיהּ דְּהַאי רְקִיעָ, אִצְטְרִיךְ לְמֵיעַל בְּחֶדְוָה, וְלָא בַּעֲצִיבוּ כְּלַל, בְּגִין דְּהַאי רְקִיעָא גָּרִים, דְּתַמָּן לָא שַׁרְיָא עֲצִיבוּ וְרוּגְזָא כְּלַל, דְּהָא תַּמָּן כֹּלָּא אִיהוּ בְּחֶדְוָה.

וְעַל דָּא, כֹּהֵן גָּדוֹל דְּקַיְּימָא לְקָמֵיהּ, לָא הֲוָה עָאל לְבֵי קוּדְשָׁא, בַּר בְּחֶדְוָה, וּלְאַחֲזָאָה חֶדְוָה, דְּהָא אַתְרָא גָּרִים. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים ק) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. דְּהָא אִצְטְרִיךְ דְּלָא לְאַחֲזָאָה בָּהּ עֲצִיבוּ.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, הַאי מַאן דְּאִיהוּ בְּצַעֲרָא וּבְדוֹחְקָא, דְּלָא יָכִיל לְמֶחְדֵּי לִבֵּיהּ, וּמִגּוֹ דּוֹחֲקֵיהּ אִית לֵיהּ לְמִתְבַּע רַחֲמִין, קָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, אִי הָכִי, לָא יִצְלֵי צְלוֹתָא כְּלַל, וְלָא יִיִעוּל בַּעֲצִיבוּ כְּלַל, דְּהָא לָא יָכִיל לְמֵחדֵי לִבֵּיהּ, וּלְאַעֲלָא קָמֵיהּ בְּחֶדְוָה, מַאי תִּקּוּנָא אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ.

אֶלָּא וַדַּאי הָא תָּנֵינָן, כָּל תַּרְעִין נִנְעָלוּ וְאַסְגִּירוּ, וְתַרְעִין דִּדְמָעִין לָא אַסְגִּירוּ, וְלֵית דִּמְעָה אֶלָּא מִגּוֹ צַעֲרָא וְעָצִיבוּ. וְכָל אִינּוּן דִּמְמָנָן עַל אִינּוּן תַּרְעִין, כֻּלְּהוּ מְתָבְּרִין גְּזִּיזִין וּמַנְעוּלִין, וְעַיְילִין אִינּוּן דִּמְעִין, וְהַהִיא צְלוֹתָא עָאלַת קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.

כְּדֵין הַהוּא אֲתָר אִית לֵיהּ דּוֹחֲקָא, מֵהַהוּא עֲצִיבוּ וְדוֹחֲקָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ס״ג:ט׳) בְּכָל צָרָתָם לא צָר. תִּיאוּבְתֵּיהּ דְּהַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, לְגַבֵּי הַאי אֲתָר, כִּדְכוּרָא דְּתִיאוּבְתֵּיה תָּדִיר לְגַבָּהּ דְּנוּקְבָּא. כַּד מַלְכָּא עָאל לְגַבֵּי מַטְרוֹנִיתָא, אַשְׁכַּח לָהּ בַּעֲצִיבוּ, כְּדֵין כָּל מָה דְּאִיהִי בָּעָאת, בִּידָהָא אִתְמְסָר, וְהַהוּא בַּר נָשׁ, וְהַהִיא צְלוֹתָא, לָא אַהְדָּר בְּרֵיקָנַיָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס
(Ⅰ)

*****

[165b]  
[...] Heureux le sort de l'homme qui répand des larmes devant le Saint, béni soit-il, pendant sa prière! Il en est de même du jour du Sabbat pendant lequel gouverne le ciel « Araboth », où il n'y a point de tristesse. .Aussi le jeune est-il défendu en ce jour. L'Écriture370 dit: « Celui qui est assis dans l'Araboth a le nom Jah. » Rabbi Éléazar dit: Ce verset s'applique au plus Mystérieux des mystères, au plus Ancien des anciens. Celui qui est assis dans l'Araboth ne se révèle jamais et reste insaisissable. Son nom est « Jah ». Le Nom est pour lui ce que le propitiatoire est pour le Tabernacle. C'est pourquoi il est appelé le « Grand Nom ». Quand ce nom est parfait, tout est parfait; et tous les mondes sont dans la joie. Ce nom est la synthèse de tout ce qui existe en haut et en bas; il est le résumé des six cent treize commandements de l'Ecriture. Il est le résumé du monde mâle d'en haut et du monde femelle d'en bas. Les commandements de l'Écriture constituent les membres de ce nom. Il y a des membres importants et indispensables à la vie, et d'autres moins importants. De même qu'un homme est appelé infirme lorsqu'il lui manque un membre, ce membre fût-il le moins important, de même l’homme qui transgresse la Loi la plus insignifiante provoque une infirmité dans la région où toute infirmité doit être exclue.
Remarquez que l'Écriture371 dit: « Et le Seigneur Dieu prit Adam et le mit dans le Jardin de l'Éden pour le cultiver et le garder. » Le mot « cultiver » désigne les deux cent quarante-huit commandements; et le mot « garder » désigne les trois cent soixante-cinq préceptes négatifs. Par l'étude de la Loi, l’homme perfectionne son esprit et son âme, et dans ce monde, et dans le monde futur; il a la vie de ce monde et la vie du monde futur; il est préservé de toute peine. Si c'est pour l'étude qu'on obtient une telle récompense, à plus forte raison peut-on l'espérer pour la pratique de bonnes œuvres! Rabbi Hiyâ et Rabbi Abba entrèrent dans l'auberge. A minuit, ils se levèrent [...]

עָלֵיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּאוֹשִׁיד דִּמְעִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּצְלוֹתֵיהּ.

כְּגַוְונָא דָּא בְּשַׁבָּת, מַאן דְּיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבָּת, מִגּוֹ צַעְרֵיהּ אַחְזֵי עֲצִיבָא, וּבְשַׁבָּת שַׁלְטָא הַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה, הַהוּא דְּאִתְחָזֵי בְּחֶדְוָה, וְאִיהוּ חֶדְוָה וְחַדֵּי לְכֹלָּא. הַהוּא דְּיָתִיב בַּעֲצִיבוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ שַׁלְטָא, אַפִּיק לְהַהוּא בַּר נָשׁ מֵהַהוּא עוֹנְשָׁא דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר, סֹלּוּ: הָבוּ יְקָר, וְרוֹמְמוּ לְהַהוּא דְּרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, דְּאִיהוּ חֶדְוָה וְחַדֵּי כֹּלָּא, רְקִיעָא עַל גַּבֵּי חֵיוָתָא בְּיָ''הּ שְׁמוֹ וַדַּאי, דְּהָא בְּהַהוּא אֲתָר שְׁמָא דָּא אִתְכְּלִיל. וְעִלְזוּ לְפָנָיו, בְּגִין דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה קָמֵיהּ עֲצִיבוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הַאי קְרָא, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר, סֹלּוּ לָרוֹכֵב עַל עֲרָבוֹת, מַאי בָּעֲרָבוֹת. בְּיָהּ שְׁמוֹ, בְּיָהּ הוּא מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי שְׁמוֹ. אֶלָּא הַאי קְרָא, עַל סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, עַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין אִתְּמַר. הַהוּא דְּלָא אִתְגַּלְיָא, וְלָא אִתְיְדַע כְּלַל, דְּאִיהוּ רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. וְאִי תֵּימָא, דְּאִיהוּ אַתְיָא וְרָכִיב בֵּיהּ, אִי הָכִי, אַף עַל גַּב דְּסָתִים הוּא בְּאֲתָר דָּא קַיְּימָא לְאִתְגַּלְיָא.

אֶלָּא סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, דָּא אִיהוּ עַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, דְּלָא יְדִיעַ. וּבַמֶּה אִיהוּ רוֹכֵב, בַּעֲרָבוֹת, בְּיָ''הּ, דְּאִיהוּ רָזָא קַדְמָאָה דְּנָפִיק קַמֵּיהּ (ד''א מניה) וְדָא אִיהוּ שְׁמֵיהּ, מֵהַהוּא סְתִימָא, דְּלָא יְדִיעַ, שְׁמָא (ויקרא כ''ט) דִּילֵיהּ הוּא יָ''הּ. לָאו דְּאִיהוּ הוּא, אֶלָּא אִיהוּ הוּא, בְּגִין דְּהַהוּא פָּרוֹכְתָּא (ויקרא קכ''ח) דְּאִתְפָּרְסָא וְנָפִיק מִקָּמֵיהּ. אֲבָל הַאי פָּרוֹכְתָּא אִיהוּ שְׁמוֹ, וְדָא אִיהוּ רְתִיכָא דִּילֵיהּ, וְלָא אִתְיְדַע כְּלַל.

וְדָא אִיהוּ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, בְּגִין דְּאִית שְׁמֵיהּ דְּלָאו אִיהוּ כָּל כַּךְ גָּדוֹל, כְּהַאי אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ תּוֹסֶפֶת אַתְוָון. דָּא אִיהוּ שְׁמָא רַבָּא, וְעַל דָּא בְּהַאי שְׁמָא, אֲנָן מְפִיקִין אָמֵן, דְּאִיהוּ מִנֵּיהּ. בְּהַאי אַזְלָא אָמֵן בְּכָל זִמְנָא, וּבִשְׁמָא אַחֲרָא לָאו הָכִי.

אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, דְּכַד הַאי שְׁמָא אִתְתָּקַּן, כֹּלָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ, וְכָל עָלְמִין חַדָּאן בְּחִדוּ. בְּהַאי שְׁמָא, כְּלִילָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. בְּהַאי שְׁמָא, כְּלִילָן שִׁית מֵאָה וּתְלֵיסָר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן כְּלָלָא דְּכָל רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כְּלָלָא דְּעָלְמָא דִּדְכוּרָא לְעֵילָּא, וּכְלָלָא דְּעָלְמָא דְּנוּקְבָּא לְתַתָּא.

וְכֻלְּהוּ פִּקּוּדִין, כֻּלְּהוּ שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין, לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. מַאן דְּלָא יַשְׁגַּח וְלָא אִסְתָּכַּל בְּרָזִין דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, לָא יְדַע, וְלָא אִסְתָּכַל, הֵיךְ מְתַּתְקְנָן שַׁיְיפִין בְּרָזָא עִלָּאָה. שַׁיְיפִין דְּגוּפָא כֻּלְּהוּ, מִתְתַּקְּנָן עַל רָזָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִית שַׁיְיפִין, דְּאִינּוּן רַבְרְבִין וְעִלָּאִין, כֻּלְּהוּ זְעִירִין וְרַבְרְבִין, אִי אִתְנְטִיל חַד מִנַּיְיהוּ, אֲפִילּוּ זְעִירָא דְּבַר נָשׁ, אִקְרֵי מָארֵיהּ דְּמוּמָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן הַהוּא דְּגָרַע אֲפִילּוּ חַד פִּקּוּדָא מֵאִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאָטִיל מוּמָא בְּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיךְ.

תָּא חֲזִי, מַה כְּתִיב, (בראשית ב׳:ט״ו) וַיִּקַּח יְיָ' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וְתָנֵינָן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ אִלֵּין קָרְבָּנִין, וְכֹלָּא חַד. אֲבָל דָּא רָזָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, לְעָבְדָהּ: אִלֵּין רמ''ח שַׁיְיפִין עִלָּאִין. וּלְשָׁמְרָהּ: אִלֵּין תְּלָת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ שַׁיְיפִין תַּתָּאִין. אִלֵּין עִלָּאִין דְּזָכוֹר. וְאִלֵּין תַּתָּאִין דְּשָׁמוֹר, וְכֹלָּא חַד.

זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּזָכֵי לְאַשְׁלָמָא לוֹן. פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לְבַר נָשׁ לְאַשְׁלָמָא רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אוֹרַיְיתָא מְזַכָּה לְבַר נָשׁ, לְאַחְסְנָא תְּרֵין עָלְמִין, עָלְמָא דָּא וְעָלְמָא דְּאָתֵי. כָּל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִשְׁתְּדַּל בַּחַיִּים. חַיִּים בְּהַאי עָלְמָא, וְחַיִּים בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אִשְׁתְּזִיב מִכָּל עוֹנָשִׁין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אִי בְּאִשְׁתַּדְּלוּתָא הָכִי. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּעָבִיד עוֹבָדָא.

רַבִּי חִיָּיא וְרִבִּי אַבָּא, שָׁרוּ בְּבֵי אוּשְׁפִּיזַיְיהוּ, קָמוּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא,
(Ⅰ)

*****

[166a]  
[...] pour se consacrer à l'étude de la Loi. La fille de l'aubergiste qui leur apporta une chandelle se plaça derrière eux pour entendre les paroles de la Loi. Rabbi Yessé prenant le premier la parole s'exprima ainsi372 : « ... Car le commandement est une chandelle; la Loi est une lumière; et la réprimande qui retient dans la discipline est la voie de la vie. » Celui qui étudie les commandements de l'Écriture se prépare ainsi une chandelle pour l'éclairer en ce monde. Il obtient aussi la lumière; car une chandelle sans lumière n'a nulle valeur. Heureux celui qui obtient la chandelle et la lumière! La réprimande dont parle l'Écriture s’applique au châtiment dont Dieu accable parfois l'homme pour le détourner de la mauvaise voie et le remettre sur le droit chemin.
Heureux l'homme qui reçoit avec résignation les épreuves du ciel! D'après une autre interprétation, la «chandelle » désigne la loi écrite, et la « lumière » désigne la loi orale; car ces deux lois se complètent l'une l'autre. S'étant tourné et ayant aperçu la fille de l'aubergiste qui se tenait derrière eux, il s'exprime ainsi . La «chandelle » désigne celle qu'on allume à la veille du Sabbat et qui vaut une récompense aux femmes qui sont chargées de ce service. Les femmes n’ont pas la lumière de la Loi, qui est laissée aux hommes; mais, en revanche, elles ont la chandelle du Sabbat qui leur vaut une récompense. Ayant entendu ces paroles, la femme se mit à pleurer. Le père de la femme, étant arrivé en ce moment et ayant vu sa fille pleurer, fondit aussi en larmes.
Rabbi Yessé lui dit : Le mari de ta fille ignore probablement la Loi, et c'est la cause de ces larmes.
L'aubergiste lui répondit : En vérité, c'est ainsi, et c'est ce qui nous fait pleurer souvent. Je l'ai vu un jour sauter en bas du toit pour courir à. la maison de prière et y assister à la liturgie de « Kadisch » récitée par la communauté assemblée. Il était tout jeune à cette époque et je ne l'ai jamais connu avant. Mais son zèle m'a tellement séduit que je me suis empressé de lui donner ma fille pour femme aussitôt que la communauté eut quitté la maison de prière; car je me disais que, quand on est si zélé, on ne peut manquer de devenir un grand homme et très versé dans la Loi. Or, voici qu'il ne sait pas même réciter la prière après le repas, et il m'est impossible de lui apprendre à récite présents, je veux parler de la Loi devant vous. Il commença à parler r le «Schema» ou à réciter la prière après le repas. L'aubergiste ajouta : Dis-moi si je dois donner à ma fille un autre mari, ou s'il convient de me consoler avec la pensée qu'il aura un fils qui deviendra un jour un grand homme. En ce moment, le gendre de l'aubergiste fit irruption dans la maison et s'assit devant eux. L'ayant fixé un instant, Rabbi Yessé dit : En vérité, je vois qu'une grande lumière sortira de ce jeune homme et éclairera le monde. Mais je ne sais si la lumière viendra de lui-même, ou d'un fils qu'il mettra au monde. Le jeune homme se mit à rire et dit : Maîtres, permettez que je dise un mot en votre présence. Il commença à parler ainsi373: « Je suis jeune, et vous êtes vieux; c'est pourquoi je suis demeuré la tête baissée sans oser dire mon avis. » Éliu était de la famille de Ram; il était pontife et descendait du prophète Ézéchiel. L'Écriture dit qu'il était le fils de Buz. Pourquoi portait-il ce nom? Parce qu'il s'humiliait devant ceux qui étaient [...]

לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא. בְּרַתֵיהּ דְּאוּשְׁפִיזָא, קָמַת וְאַנְהִירַת לוֹן שַׁרְגָּא, וּלְבָתַר קַיְּימַת אֲבַתְרַיְיהוּ לְמִשְׁמַע מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא.

פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר, (משלי ו׳:כ״ג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. כִּי נִר מִצְוָה, כָּל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּהַאי עָלְמָא, בְּאִינּוּן פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, אִתְסָדַר קָמֵיהּ בְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא חַד שַׁרְגָּא, לְאַנְהָרָא לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא. וְתוֹרָה אוֹר, מַאן דְּאִתְעַסָּק בְּאוֹרַיְיתָא, זָכֵי לְהַהוּא נְהוֹרָא עִלָּאָה, דְּאַדְלִיקַת שַׁרְגָּא מִנֵּיהּ, דְּהָא שַׁרְגָּא בְּלָא נְהוֹרָא לָא כְּלוּם. נְהוֹרָא בְּלָא שַׁרְגָּא, אוּף הָכִי לָא יָכִיל לְאַנְהָרָא. אִשְׁתְּכַח דְּכֹלָּא דָּא לְדָא אִצְטְרִיךְ. אִצְטְרִיךְ עוֹבָדָא לְאַתְקְנָא שַׁרְגָּא. וְאִצְטְרִיךְ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְאַנְהָרָא שַׁרְגָּא. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִתְעַסָּק בָּהּ בִּנְהוֹרָא וּבְשַׁרְגָּא.

וְדֶרֶךָ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר, אֹרַח חַיִּים לְאָעָלָא בֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִינּוּן תּוֹכָחוֹת, דִּמְקַבֵּל בַּר נָשׁ לְאַעֲדָאָה גַּרְמֵיהּ מֵאֹרַח בִּישׁ, וּלְמֵיהַךְ בְּאָרְחָא טָבָא. תּוּ וְדֶרֶךְ חַיִּים, אִינּוּן תּוֹכְחוֹת מוּסָר, דְּאַיְיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, לְדַכְּאָה לֵיהּ מֵחוֹבוֹי בְּאִינּוּן תּוֹכָחוֹת. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּקַבִּיל לְהוּ בִּרְעוּ דְּלִבָּא.

דָּבָר אַחֵר כִּי נֵר מִצְוָה, (תקונא דשרגא) דָּא שַׁרְגָּא בּוּצִינָא דְּדָוִד, דְּאִיהוּ נִר מִצְוָה אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְתָּקְנָא תָּדִיר, וְאִיהִי לָא נַהֲרָא אֶלָּא מִגּוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, דְּהָא אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה לֵית לָהּ נְהִירוּ, אֶלָּא מִגּוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, דְּאִיהִי אוֹר לְאַנְהָרָא.

אַשְׁגַּח אֲבַתְרֵיהּ, וְחָמָא בְּרָתֵיהּ דְּאוּשְׁפִּיזָא קַיְּימָא אֲבַתְרַיְיהוּ, אָמַר כִּי נֵר מִצְוָה, מַאי נֵר. דָּא נֵר דְּאִיהִי מִצְוָה דְּנָשִׁין זַכְיָין בֵּיהּ, וְאִיהִי נִר דְּשַׁבָּת, דְּאַף עַל גַּב דְּנָשִׁין לָא זָכָּאן בְּאוֹרַיְיתָא, הָא גּוּבְרִין זַכְיָין בְּאוֹרַיְיתָא, וְנָהֲרִין לְהַאי שַׁרְגָּא, דְּנָשִׁין מְתַּתְקְנָן בְּהַאי מִצְוָה. נָשִׁין בְּתִקּוּנָא דְּהַאי נֵר. גּוּבְרִין בְּאוֹרַיְיתָא, לְאַנְהָרָא לְהַאי נֵר, תִּקּוּנָא דְּמִצְוָה דְּנָשִׁין אִתְחָיְיבוּ בְּהוּ.

שַׁמְעָת הַהִיא אִתְּתָא וּבָכָאת, אַדְּהָכִי קָם אֲבוּהָ דְּאִתְּתָא, דַּהֲוָת תַּמָּן, וְעָאל בֵּינַיְיהוּ, וְחָמָא בְּרָתֵיהּ קַיְּימַת אֲבַתְרַיְיהוּ וּבָכָאת, שָׁאִיל לָהּ אֲבוּהָ. סָחַת לֵיהּ (רבי אבא) עוֹבָדָא. שָׁאֲרִי אֲבוּהָ דְּאִתְּתָא אוּף אִיהוּ וּבָכָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסִי, דִּילְמָא חֲתָנָךְ בַּעְלָהּ דִּבְּרָתִיךְ, לָא זָכָה בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְעַל דָּא וַדַּאי בָּכִינָן, אֲנָא וּבְרָתִי תָּדִיר.

וּבְגִין דַּחֲמֵינָא, לֵיהּ יוֹמָא חַד, דְּדָלִּיג מֵאִגְרָא דָּא, לְמִשְׁמַע קַדִּישׁ בַּהֲדֵי צִבּוּרָא, סָלִיק בִּרְעוּתָא דִּילִי, לְמֵיהַב לֵיהּ בְּרָתִי, וְתֵּכֶף דְּנַפְקוּ צִבּוּרָא מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא, יָהִיבְנָא לֵיהּ בְּרָתִי. דַּאֲמֵינָא בְּדִלוּגָא דָּא דְּאָתָא לְמִשְׁמַע קַדִּישׁ, גַּבְרָא רַבָּא לִיהֲוֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ רַבְיָא, וְלָא יְדַעְנָא בֵּיהּ מִקַּדְמַת דְּנָא. וְהַשְׁתָּא אֲפִילּוּ בִּרְכַּת מְזוֹנָא לָא יָדַע, וְלָא יָכִילְנָא בַּהֲדֵיהּ לְמִלְעֵי בֵּין חַבְרַיָּיא, דְּיוֹלִיף קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹ בִּרְכַּת מְזוֹנָא.

אָמַר לֵיהּ אַעְבָּר לֵיהּ בְּאַחֲרָא, אוֹ דִּלְמָא בְּרָא יוֹלִיד דְּלִהוֵי גַּבְרָא רַבָּא. אַדְּהָכִי קָם אִיהוּ, וְדִלֵג עֲלַיְיהוּ וְיָתִיב לְקָמַיְיהוּ. אִסְתָּכַּל בֵּיהּ רַבִּי יוֹסִי, אָמַר, וַדַּאי אֲנָא חֲמֵינָא בְּהַאי רַבְיָא, דִּנְהוֹרָא דְּאוֹרַיְיתָא יִפּוּק לְעָלְמָא מִנֵּיהּ. אוֹ בְּרָא דְּיוֹקִים מִנֵּיהּ. חָיִּיךָ הַהוּא רַבְיָא, וְאָמַר, רַבּוֹתַי אֵימָא קָמַיְיכוּ חַד מִלָּה.

פָּתַח וְאָמַר (איוב ל״ב:ו׳) צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹת דֵּעִי אֶתְכֶם. הַאי קְרָא אִתְּעָרוּ בֵּיהּ עַמּוּדֵי עָלְמָא. אֲבָל אֱלִיהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ מִמִשְׁפַּחַת רָם, אִתְעָרוֹ, דְּהָא מִזַּרְעָא דְּאַבְרָהָם קָאֲתָא. וְשַׁפִּיר. אֲבָל אֱלִיהוּא כַּהֲנָא הֲוָה, וּמִזַּרְעָא דִּיְחֶזְקֵאל נְבִיאָה הֲוָה, כְּתִיב הָכָא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי, וּכְתִיב הָתָם (יחזקאל א׳:ג׳) יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן.

וְאִי תֵּימָא בְּגִין דִּכְתִּיב בּוּזִי, (איוב ל״א:ל״ד) בּוּז מִשְׁפְּחוֹת הֲוָה. לָאו הָכִי, הָדָר וְאָמַר מִמִשְׁפַּחַת רָם, עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. אֲמַאי אִקְרֵי בּוּזִי. עַל דְּמֵבַזֶה גַּרְמֵיהּ לְגַבֵּי מַאן
(Ⅰ)

*****

[166b]  
[...] plus grands que lui. C'est cette humiliation qui le mena à la perfection et lui valut le nom de «fils de l'homme ». L'Écriture dit : « Je suis jeune en jours. » Que signifie « en jours »? Il y a une jeunesse en jours et une jeunesse en sagesse. Beaucoup sont jeunes en jours et vieux en sagesse, et inversement. Moi aussi, comme je suis jeune, je me suis proposé de ne pas parler de la Loi jusqu'à un certain jour où je ne serais plus jeune en jours et en sagesse à la fois. D'après mon calcul, j'avais encore à garder le silence pendant deux mois. Mais comme vous êtes ici présents, je veux parler de la Loi devant vous. Il commença à parler ainsi374 : « ... Car le commandement est une chandelle, et la Loi est une lumière. » La « chandelle » désigne la Mischna, et la « Loi » désigne l'Écriture Sainte.
Car l'Ecriture émane du côté droit., séjour de la Lumière primitive, ainsi qu'il est écrit375 : « Il tient la loi de feu dans sa droite. » Cette lumière éclaire deux cent sept mondes. Cependant la tradition nous apprend qu'au-dessous du Trône suprême il existe trois cent dix mondes qui sont éclairés de la Lumière primitive. Il en résulte donc que le nombre de ces mondes est supérieur à deux cent sept. La vérité est que, du côté droit, il n'y en a que deux cent sept; les cent trois autres monde sont situés du côté gauche; car la lumière du côté gauche éclaire également; seulement la Lumière primitive du côté droit portera des fruits dans le monde futur, et non seulement dans le monde futur. mais même en ce monde; car, si elle ne portait chaque jour des fruits le monde ne pourrait pas subsister. [...]

דְּגָּדוֹל מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא סָלִיק בִּשְׁמָא עִלָּאָה, בּוּזִי, דָּא דְּאִקְרֵי אָדָם שְׁלֵימָא בְּכֹלָּא, מַה דְּלָא אִקְרֵי הָכִי בַּר נָשׁ אַחֲרָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (יחזקאל ב׳:ו׳) וְאַתָּה בֶן אָדָם, וְעַל דְּסָלִיק בִּשְׁמָא דָּא, אִקְרֵי רָם, עִלָּאָה עַל כֹּלָּא.

וְעַל דָּא אָמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים. לְיָמִים, מִיָמִים מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי לְיָמִים. אֶלָּא אָמַר צָעִיר אֲנִי, וְאַזְעִירְנָא גַּרְמָי לְיָמִים, לְגַבֵּי בַּר נָשׁ דְּאִית לֵיהּ יוֹמִין סַגִּיאִין. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאָמַרְתִּי דְּיָמִים יְדַבֵּרוּ, וְעַל דָּא צָעִיר אֲנִי, וְאַזְעִירְנָא גַּרְמֵי לְגַבֵּי יָמִים. וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים, חֲמֵינָא לְכוּ יְשִׁישִׁים. עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹת דֵּעִי אֶתְכֶם. אוּף אֲנָא, אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרַב שָׁנִים יוֹדִיעוּ חָכְמָה. וַדַּאי. אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. וְעַל דָּא בְּגִין דַּאֲנָא רַבְיָא, שַׁוֵינָא בִּרְעוּתִי דְּלָא לְמַלְּלָא עַד תְּרֵין יַרְחִין, וְעַד יוֹמָא דָּא אִשְׁתְּלִימוּ. וְהַשְׁתָּא דְּאַתּוּן הָכָא, אִית לְמִפְתַּח בְּאוֹרַיְיתָא קָמַיְיכוּ.

פָּתַח וְאָמַר, (משלי ו׳:כ״ג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. כִּי נֵר מִצְוָה דָּא אִיהִי מִשְׁנָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ד:י״ב) וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. וְהַתּוֹרָה: זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב. וְהַמִּצְוָה: זוֹ מִשְׁנָה. דְּאִיהִי נִר שַׁרְגָּא, דְּקַיְּימָא לְאַדְלְקָא.

נֵר אֲמַאי אִקְרֵי נֵר. אֶלָּא כַּד מְקַבְּלָא מֵבִין תְּרֵין דְּרוֹעִין, רמ''ח שַׁיְיפִין עִלָּאִין, אִיהוּ פָּתְחַת לְגַבַּיְיהוּ תְּרֵין דְּרוֹעִין דִּילָהּ, כְּדֵין אִתְכְּלִילוּ אִלֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין בְּהוּ, וְאִקְרֵי נִר. וְתוֹרָה אוֹר, דְּקָא נָהִיר לְהַהוּא נֵר וְאַדְלִיקַת מִנֵּיהּ מִסִּטְרָא דְּאוֹר קַדְמָאָה, דְּאִיהוּ יְמִינָא. דְּהָא אוֹרַיְיתָא מֵהַהוּא סִטְרָא דִּימִינָא דְּאוֹר קַדְמָאָה אִתְיְהִיבַת, דִּכְתִּיב, (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, מִסִּטְרָא דִּימִינָא אִתְיְהִיבַת, (מ''ד ע''א) אַף עַל גַּב דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ שְׂמָאלָא, דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא.

אוֹר דָּא אִתְכְּלִיל בְּמָאתָן וְשִׁבְעָה עָלְמִין, דְּאִינּוּן גְּנִיזִין בְּסִטְרָא דְּהַהוּא אוֹר, וְאִתְפָּשַּׁט בְּכֻלְּהוּ. תְּחוֹת כּוּרְסְיָיא עִלָּאָה טְמִירָא, שַׁרְיָין אִינּוּן עוֹלָמוֹת, מִסִּטְרָא דְּהַהוּא יְמִינָא. תְּלַת מֵאָה וָעֶשֶׁר אִינּוּן, מָאתָן וְשֶׁבַע, אִינּוּן בְּסִטְרָא דִּימִינָא. מֵאָה וּתְלַת, אִינּוּן בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וְאִינּוּן תְּלַת מֵאָה וָעֶשֶׁר. וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְתַקֵּן תָּדִיר לְצַדִּיקַיָּא, וּמֵאִלֵּין מִתְפַּשְּׁטָן כַּמָה וְכַמָּה אוֹצְרֵי חֶמְדָּה, וְכֻלְּהוּ גְּנִיזִין לְאִתְעַדְנָא מִנְהוֹן צַדִּיקַיָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי וְעַל אִלֵּין כְּתִיב (משלי ח׳:כ״א) לְהַנְּחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא וְעַל אִלֵּין כְּתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לא רָאָתָה אֱלהִים זוּלָתְךָ וְגוֹ'.

י''ש: אִלֵּין, תְּלַת מֵאָה וָעֶשֶׁר עוֹלָמוֹת, גְּנִיזִין תְּחוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, (ועל) אִינּוּן מָאתָן וְשֶׁבַע דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אִקְרוּן אוֹר קַדְמָאָה. בְּגִין דְּאֲפִילּוּ אוֹר שְׂמָאלָא אִקְרֵי אוֹר. אֲבָל אוֹר קַדְמָאָה אִיהוּ זַמִין לְמֶעְבַּד תּוֹלָדִין לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְאִי תֵּימָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי וְלָא יַתִּיר. אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא דְּאִי לָא הֲוָה הַאי אוֹר, עָלְמָא לָא יָכִיל לְמֵיקָם, דִּכְתִּיב, (תהילים פ״ט:ג׳) אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנְה.

הַאי אוֹר זָרַע לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעִדָּנוֹי, וְעָבִיד לֵיהּ שׁוּרִין שׁוּרִין, עַל יְדוֹי דְּהַאי צַדִּיק, דְּאִיהוּ גָּנָּנָא דְּגִנְתָּא, וְנָטִיל לְהַאי אוֹר, וְזָרַע לֵיהּ זְרוּעָא דִּקְשׁוֹט. וְעָבִיד לֵיהּ שׁוּרִין שׁוּרִין בְּגִנְתָּא וְאוֹלִיד וְאַצְמַח וְעָבִיד פֵּרִין, וּמִנַּיְיהוּ אִתְּזַן עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים צ״ז:י״א) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וְגוֹ'.

וּכְתִיב (ישעיהו ס״א:י״א) וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ. מַאן זֵרוּעֶיהָ. אִלֵּין זְרוּעֵי דְּאוֹר קַדְמָאָה, דְּאִיהוּ זָרוּעַ תָּדִיר, הַשְׁתָּא אוֹלִיד וְעָבִיד אֵיבִין, וְהַשְׁתָּא זָרוּעַ אִיהוּ, בְּקַדְמִיתָא, עַד לָא יֵיכוּל עָלְמָא אִיבָּא דָּא, אוֹלִיד זְרוּעָא דָּא וְיָהִיב אִיבָּא וְלָא שָׁכִיךְ. וְעַל דָּא, כָּל עָלְמִין אִתְּזָנוּ בְּסִפּוּקָא דְּהַהוּא גָּנָּנָא, דְּאִקְרֵי צַדִּיק, דְּלָא שָׁכִיךְ וְלָא פָּסִיק לְעָלְמִין.

בַּר בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וְאִי תֵּימָא בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא כְּתִיב, (איוב י״ד:י״א) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחרָב וְיָבֵשׁ, הֵיךְ עָבִיד תּוֹלָדִין. אֶלָּא כְּתִיב זָרוּעַ, זָרוּעַ אִיהוּ תָּדִיר, וּמִיּוֹמָא דְּאַפְסִיק הַהוּא נָהָר. בְּגִנְתָּא (ס''א בגנתא) לָא עָאל
(Ⅰ)

*****

[167a]  
[...] Que l’on ne croît pas que les fruits que porte maintenant la Lumière primitive soient semblables à ceux qu'elle a portés dans le Jardin de l'Eden. Il n'en est rien.
La réprimande dont parle l'Ecriture désigne les épreuves dont Dieu accable l'homme pour le ramener dans la bonne voie. C'est l'épée étincelante qui était suspendue à la porte du Jardin de l'Éden pour garder le chemin qui conduit à l'Arbre de Vie. L'homme que le ciel éprouve beaucoup en ce monde est sûr de trouver le chemin qui conduit à l’ « Arbre de Vie ». La lumière qu'Aaron devait allumer dans le Tabernacle est l'image de la Lumière primitive. L'Écriture dit: « Et Dieu dit: que la lumière soit faite; et la lumière fut faite. » Il aurait suffi de dire: « Et il fut ainsi. » Pourquoi cette répétition?— Afin de nous indiquer que la Lumière primitive éclairera de nouveau le monde à la fin des temps. La Lumière primitive est divisée en cinq degrés; et c'est pourquoi on trouve dans le chapitre de la création cinq fois le mot « lumière376 ». Cette Lumière apparaît sous trois formes différentes. Tantôt elle apparaît réellement comme lumière, tantôt sous 1a forme de l’eau et tantôt sous celle de firmament; c'est pourquoi les mots « eau » et « firmament » se trouvent également répétés cinq fois dans le chapitre de la création. C'est en raison de ces trois formes de la Lumière primitive que l'homme est fait à l'image de Dieu. Les. enfants ressemblent généralement au père et cela en raison:—de la « lumière », ', c'est-à-dire du fluide qui traverse tous les membres du corps et donne naissance au « semen »;—de l’ « eau », c'est-à-dire du [...]

בֵּיהּ הַהוּא גָּנָּנָא. וְהַהוּא אוֹר דְּאִיהוּ זָרוּעַ תָּדִיר, עָבִיד אֵיבִין וּמִנֵּיהּ וּמִגַּרְמֵיהּ אִזְדְּרַע כְּקַדְמִיתָא, וְלָא שָׁכִיךְ תָּדִיר. כְּגִנְתָּא דְּעָבִיד תּוֹלָדִין, וּמֵהַהוּא זָרוּעַ נָפִיל בֵּיהּ בְּאַתְרֵיהּ, וּמִגַּרְמֵיהּ עָבִיד תּוֹלָדִין כְּדִבְקַדְמֵיתָא. וְאִי תֵּימָא, דְּאִינּוּן תּוֹלָדִין וְאֵיבִין הֲווֹ כְּמָה דְּהֲוָה בְּזִמְנָא דְּגָנָנָא תַּמָּן. לָאו הָכִי. אֲבָל לָא אִתְמָנַּע זָרוּעַ דָּא לְעָלְמִין.

כְּגַוְונָא דָּא וְתוֹרָה אוֹר, אוֹרַיְיתָא דְּאִתְיְהִיבַת מִסִּטְרָא דְּהַהוּא אוֹר קַדְמָאָה, הָכִי אִזְדְּרַע תָּדִיר בְּעָלְמָא, וְעָבִיד תּוֹלָדִין וְאֵיבִין, וְלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין, וּמֵהַהוּא אִיבָּא דִּילֵיהּ אִתְּזָן עָלְמָא.

וְדֶרְךָ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. תְּרֵין אָרְחִין אִינּוּן, חַד אֹרַח חַיִּים, וְחַד בְּהִפּוּכָא מִנֵּיהּ. סִימָנָא דְּאֹרַח חַיִּים מַאן אִיהוּ. תּוֹכְחוֹת מוּסָר. דְּכָד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְרָא לְהַאי אֹרַח חַיִּים, שַׁוֵּי עָלֵיהּ הַהוּא דְּאַלְקֵי, וְעָבִיד תּוֹכְחוֹת מוּסָר לִבְנֵי עָלְמָא. וּמַאן אִיהוּ. הַאי דִּכְתִּיב, (בראשית ג) וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים וְעַל דָּא, דֶּרֶךְ חַיִּים אִיהוּ תּוֹכְחוֹת מוּסָר. וּמַאן דְּאִית בֵּיהּ תּוֹכָחוֹת, וַדַּאי דְּמִתְעָרֵי לֵיהּ לְמֵהַךְ בְּהַהוּא אֹרַח חַיִּים, דְּשָׁארִי תַּמָּן תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּהַאי קְרָא. כִּי נֵר מִצְוָה, דָּא רָזָא דְּשָׁמוֹר. וְתוֹרָה אוֹר, דָּא רָזָא דְּזָכוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר, אִלֵּין גִּזְרִין וְעוֹנָשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא, וְכֹלָּא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וְאִצְטְרִיךְ דָּא לְדָא, וּלְמֶהֱוֵי רָזָא דְּכֹלָּא כַּדְקָא יֵאוֹת.

וְעַל רָזָא דָּא דְּהַאי אוֹר, דְּדָלִיק וְנָהִיר לְהַאי נִר, כְּתִיב בֵּיהּ בְּאַהֲרֹן, (במדבר ח) בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת, בְּגִין דְּהוּא אָתֵי מִסִּטְרָא דְּהַאי אוֹר. אוֹר דָּא כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית א) יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. כֵּיוָן דְּאָמַר יְהִי אוֹר, אֲמַאי כְּתִיב וַיְהִי אוֹר, דְּהָא בְּוַיְהִי כֵן סַגְיָא. אֶלָּא, יְהִי אוֹר, דָּא אוֹר קַדְמָאָה, דְּאִיהוּ יְמִינָא, וְאִיהוּ לְקֵץ הַיָּמִין. וַיְהִי אוֹר, דְּמִימִינָא נָפִק שְׂמָאלָא, וּמֵרָזָא דִּימִינָא נָפִק שְׂמָאלָא, וְעַל דָּא וַיְהִי אוֹר, דָּא שְׂמָאלָא.

מִכָּאן דְּוַיְהִי קַדְמָאָה דְּאוֹרַיְיתָא, בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא הֲוָה. וּבְגִין כַּךְ לָאו אִיהוּ סִימָן בְּרָכָה. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּבֵיהּ (נ''א דמניה) נָפַק הַהוּא חֹשֶׁךְ דְּאַחֲשִׁיךְ אַנְפֵּי עָלְמָא. וְסִימָנָא דָּא כַּד אִתְגְּלֵי רָזָא דְּעֵשָׂו וְעוֹבָדוֹי, בְּהַאי וַיְהִי הֲוָה, דִּכְתִּיב (בראשית כה) וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד. אִתְקָיָּים בְּוַיְהִי אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד, לְפַתָּאָה בְּנֵי עָלְמָא, דְּלָא יַהֲכוּן בְּאֹרַח מֵישָׁר.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, דָּא אִיהוּ עַמּוּדָא דְּקָאִים בְּאֶמְצָעִיתָא, וְקָאִים וְאָחִיד בְּסִטְרָא דָּא, וּבְסִטְרָא דָּא. כַּד הֲוָה שְׁלִימוּ דִּתְלַת סִטְרִין, כְּתִיב בֵּיהּ כִּי טוֹב, מָה דְּלָא הֲוָה בְּהָנֵי אַחֲרָנִין, בְּגִין דְּלָא הֲוָה שְׁלִימוּ עַד אוֹר תְּלִיתָאָה, דְּאַשְׁלִים לְכָל סִטְרִין, וְכֵיוָן דְּאָתָא תְּלִיתָאָה דָּא, כְּדֵין אַפְרִישׁ מַחֲלוֹקֶת דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב וַיַּבְדֵּל אֱלהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

וְעַל דְּאִינּוּן חֲמֵשׁ דַּרְגִּין, דְּאִתְפְּרָשׁוּ וְאִתְמְשָׁכוּ מֵהַאי אוֹר קַדְמָאָה, כְּתִיב (תצא ר''פ ע''א) אוֹר חָמֵשׁ זִמְנִין, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְאִתְכְּלִילוּ בֵּיהּ, וְכַד אִתְכְּלִילוּ בִּסְטַר שְׂמָאלָא, אִתְכְּלִילוּ בְּרָזָא דְּמַיִם, דְּנָטִיל בִּימִינָא (ס''א מימינא') וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב מַיִם חָמֵשׁ זִמְנִין. וְכַד אִשְׁתְּלִימוּ בְּרָזָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כְּתִיב רָקִיעַ חֲמֵשׁ זִמְנִין, וְעַל דָּא תְּלַת אִינּוּן אוֹר. מַיִם. רְקִיעָ. לָקֳבֵל תְּלַת דַּרְגִּין אִלֵּין, דְּכֻלְּהוּ חֲמֵשׁ דַּרְגִּין אִתְכְּלִילוּ בְּהוּ, וְעַל דָּא בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב חֲמֵשׁ זִמְנִין, בְּכָל חַד וְחַד.

הָכָא רָזָא דְּרָזִין, בְּאִלֵּין תְּלָתָא, אִתְצָיַּיר וְאִתְגְלִיף בְּגִלּוּפֵי רָזָא דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, דְּאִיהוּ אוֹר בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר מַיִם, לְבָתַר אִתְפָּשַׁט בְּגַּוַּויְיהוּ רָקִיעַ, דְּאִיהוּ גְּלִיפָא דִּגְלִּיפוּ דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם.

כְּגַוְונָא דִּגְלִּיפוּ צִיּוּרָא דְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם בְּתוּלְדָתֵיהּ. דְּהָא בְּתוּלְדָתָא דְּבַר נָשׁ, בְּקַדְמִיתָא זֶרַע, דְּאִיהוּ אוֹר, דְּהָא נְהִירוּ דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, אִיהוּ הַהוּא זֶרַע, וּבְגִין כַּךְ אִיהוּ אוֹר, וְהַהוּא אוֹר אִקְרֵי זֶרַע, דִּכְתִּיב אוֹר זָרוּעַ, הַהוּא זֶרַע מַמָּשׁ. לְבָתַר הַהוּא זֶרַע דְּאִיהוּ אוֹר אִתְפָּשַׁט וְאִתְעָבִיד
(Ⅰ)

*****

[167b]  
[...] « semen » liquide —et du « firmament », c'est-à-dire du « semen » coagulé; car la formation du corps ne devient perceptible que quand le « semen » prend de la consistance. La Lumière primitive ayant également les trois formes de « lumière », d' « eau » et de « firmament », et l'homme étant formé de (par) la Lumière primitive il s’ensuit que l'homme doit nécessairement avoir l’image de Dieu. Si l'homme n'était composé que des éléments purs qui ont servi à la formation d'Adam il serait moins porté au péché. Mais ce sont les eaux troubles lesquelles viennent se mêler maintenant à la formation des corps qui donnent au démon prise sur l'homme. C'est ce pouvoir du démon sur le corps qui cause la mort des enfants. C’est pourquoi le mot « meoroth » est écrit sans Vav. Le jeune homme se mit de nouveau à rire et continua à parler: Ainsi que je viens de le dire, la formation d'Adam s'opéra de la même façon que la formation du corps dans les entrailles de la femme. D'abord c'était la « lumière » qui agissait à laquelle correspond le fluide du corps humain. Ensuite c'était l' « eau » qui agissait à laquelle correspond le « semen », et enfin le « firmament », auquel correspond le « semen coagulé ». Le visage de l'homme se forme dans les entrailles de la femme. Mais comme Adam n'est pas sorti des entrailles d'une femme, son visage a été formé par la seule opération des trois éléments d'en haut. Aussi, primitivement, l'homme n'avait-il pas la forme qu'il a actuellement; il n'y avait pas de distinction entre un corps mâle et un corps femelle. Ce n'est que quand Adam s'unit face à face à Eve, que leur désir réciproque imprima à leurs corps les formes actuelles qui distinguent le mâle de la femelle. C'est pourquoi l'Ecriture377 dit: « Et il engendra à son image et à sa ressemblance. » Ce n'était plus à l'image et à la ressemblance de Dieu mais à l'image d'un corps où le mâle se distingue de la femelle. C'est pourquoi l’Écriture378 dit: «Et Adam connut Eve sa femme, laquelle conçut et enfanta Caïn. » Le corps qu'elle avait dans ses entrailles commença à prendre la forme du singe (après la chute). Mais après la naissance d'Abel, le démon, qui s'efforça de dégrader le corps de plus en plus fut affaibli. [...]

מַיִם, בְּלָחוּתָא דִּילֵיהּ, אַגְלִיף יַתִּיר, וְאִתְפָּשַּׁט פְּשִׁיטוּ גּוֹ אִינּוּן מַיִם, פְּשִׁיטוּ דְּגוּפָא לְכָל סִטְרִין. כֵּיוָן דְּאִתְצַיָּיר, וְאִגְּלִיף צִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא דְּגוּפָא, אַקְרִישׁ הַהוּא פְּשִׁיטוּ, וְאִקְרֵי רָקִיעַ. וְדָא אִיהוּ רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. וּלְבָתַר דְּאַקְרִישׁ, כְּתִיב וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. דְּהָא אַקְרִישׁ הַהוּא לָחוּתָא (ד''א דאנגיד ואשתאר ההוא פסולת) דְּגוּפָא, דְּהֲוָה גּוֹ אִינּוּן מַיִם.

כֵּיוָן דְּאִבְרִיר גּוּפָא, וְאִנָקֵי בִּנְקִיוּ, הַהוּא לָחוּתָא דְּאִתְנְגִיד וְאִשְׁתְּאַר, הֲוָה פְּסוֹלֶת דְּקָא אִתְעֲבָד גּוֹ הִתּוּכָא, וְאִינּוּן מַיִם הָרָעִים עֲכוּרִין, וּמִנְּהוֹן אִתְעָבִיד פְּסוֹלֶת, מְקַטְרְגָא לְכָל עָלְמָא, דְּכַר וְנוּקְבָּא. לְבָתַר כַּד נַחְתּוּ אִינּוּן מַיִם עֲכוּרִין, וְאִתְהַתְּכוּ לְתַתָּא בִּסְטַר שְׂמָאלָא, נָפְקוּ (ס''א דאתנגיד ואשתאר אתעביד פסולת מקטרגא לכל עלמא דכר ונוקבא ואינון מים הרעים עכורין. לבתר כד נחתו אינון מים עכורין אתהתכו לתתא בסטר שמאלא ונפקו) לְקַטְרְגָא כָּל עָלְמָא. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתְּזִיב מִנְּהוֹן.

כֵּיוָן דְּנָפִיק מְקַטְרְגָא, כְּתִיב יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר ו' וְאִתְמַשְּׁכָא אַסְכָּרָה בְּרַבְיֵי, וְחָסֵר נְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא. לְבָתַר וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת, בִּשְׁלִימוּ תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא. בְּמַאן. בְּהַהוּא רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, דְּהָא כַּד סַלְּקָא וְאִתְחַבְּרָא בְּהַהוּא רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, כְּדֵין וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת, נְהוֹרִין שְׁלֵימִין תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא דְּלָא פְּגִימֵי כְּלַל.

שַׁארִי חָיִּיךָ הַאי רַבְיָא וְחַדֵּי. אָמַר לוֹן הַאי דַּאֲמֵינָא דְּאִתְבְּרִיר הָכָא רָזָא דְּאָדָם, בְּאוֹר דְּהַהוּא (ד''א דאיהו) זֶרַע, וּלְבָתַר אִתְעָבִיד מַיִם, וּמִגּוֹ אִינּוּן מַיִם, אִתְפָּשַׁט רָקִיעַ, דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם כְּמָה דְּאִתְּעַרְנָא. תִּינַח כַּד אִתְעָבִיד דָּא לְגוֹ מֵעוֹי דְּאִתְּתָא, דְּהָא לָא אִתְצָיַּיר זַרְעָא, אֶלָּא בְּגוֹ מֵעוֹי דְּנוּקְבָּא, לְאִתְפָּשְׁטָא בָּהּ דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, וְהָכָא אִי אִלֵּין חָמֵשׁ דַּרְגִּין, אִינּוּן דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, בְּאָן אֲתָר אִתְצָיַּיר וְאִתְפָּשַּׁט הַאי דִּיּוּקְנָא, בְּגוֹ אִינּוּן מַיִם.

אִי תֵּימָא גּוֹ נוּקְבָּא הֲווֹ, דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי, לָאו הָכִי, דְּהָא לָא אִתְצָיַּיר צִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא, עַד דְּנַפְקוּ אַתְוָון לְבַר, וּלְבָתַר אִתְגְּלִימוּ. וְתוּ דְּהָא עָלְמָא דְּאָתֵי הֲוָה אוּמָנָא, דִּכְתִּיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, הָא אוּמָנָא הֲוָה.

אִי תֵּימָא בְּנוּקְבָּא דִּלְתַתָּא, לָאו הָכִי, דְּהָא עַד לָא הֲוָות, וְכַד נָפַק הַאי דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, נוּקְבֵיהּ נַפְקַת בַּהֲדֵיהּ. הָא לָא אִתְצָיַּיר דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם בָּהּ. אִי הָכִי, בְּאָן אֲתָר אִתְצָיַּיר וְאִתְגְלִיף הַאי זֶרַע, לְמֶהוֵי גְּלִיפוּ דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם. אֶלָּא דָּא רָזָא עִלָּאָה, אָדָם קַדְמָאָה אִתְצָיַּיר וְאִתְגְלִיף בְּלָא נוּקְבָּא. אָדָם תִּנְיָינָא, מֵחֵילָא וְזַרְעָא דְּהַאי, אַגְלִיף וְאִתְצָיַּיר גּוֹ נוּקְבָּא.

אָדָם קַדְמָאָה, גְּלִיפוּ דְּצִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא דְּגוּפָא, לָא הֲוָה בְּנוּקְבָּא, וּבְלָא צִיּוּרָא כְּלַל הֲוָה. וְאִתְצָיַיר וְאִגְּלִיף לְתַתָּא מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּלָא דְּכוּרָא, וּבְלָא נוּקְבָּא, אִינּוּן אַתְוָון אַגְלִימוּ גּוֹ מִשְׁחָתָא, וְאִתְצָיַיר וְאִגְּלִיף בְּהוּ רָזָא דְּאָדָם. וְאַתְוָון בְּאֹרַח מֵישָׁר, בְּסִדּוּרָא דִּלְהוֹן, מֵרָזָא דְּאוֹר קַדְמָאָה, שָׁרִיאוּ לְאִתְגָלְפָא וּלְאִתְצָיְּירָא, (אתוון) וְאִזְדְּרַע הַאי אוֹר בְּגַוֵּיהּ גּוֹ מִשְׁחָתָא. כַּד מָטָא גּוֹ מִשְׁחָתָא, אִתְהַדָּר מַיָּא, גּוֹ מַיָּא, אִתְפָּשַׁט רָקִיעַ צִיּוּרָא דְּאָדָם, דִּיּוּקְנָא כַּדְקָא חֲזִי.

לְבָתַר דְּאִתְקַשְּׁטַת נוּקְבָּא לְגַבֵּיהּ, וְאִתְהַדְּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, הַאי דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, עָאל בְּתִיאוּבְתָּא לְגַבֵּי נוּקְבָּא, וְתַמָּן אַגְלִיף וְאִתְצָיָיר כְּגַוְונָא דִּילֵיהּ, וְעָלֵיהּ כְּתִיב (בראשית ה׳:ג׳) וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וְגוֹ', הַאי אִתְצָיַּיר גּוֹ נוּקְבָּא, מַה דְּלָא הֲוָה הַהוּא קַדְמָאָה, דְּאִתְצַיָּיר (ד''א ל''ג גו) הַהוּא קַדְמָאָה בְּגַוֵּיהּ בִּמְדִּידוּ גּוֹ מִשְׁחָתָא כְּמָה דְּאִתְּמַר.

כְּגַוְונָא דָּא לְתַתָּא. לְתַתָּא מַה כְּתִיב, (בראשית ד׳:א׳) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, שָׁרִיאַת קוֹף לְאוֹלָדָא, בִּמְעָהָא, בְּחֵילָא וְסִיוּעָא (רל''א ע''א) דְּאָדָם לְבָתַר דְּהָא קַבִּילַת (קמ''ח ע''ב) זוּהֲמָא מִגּוֹ הַאי קוֹף. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב הָכָא וַיּוֹלֶד, אֶלָּא יָדַע וַתַּהַר וַתֵּלֶד, וְנָפַק פְּסוֹלֶת גּוֹ נוּקְבָּא.

וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל, וּבְהַאי נָמֵי לָא כְּתִיב וַיּוֹלֶד, וְאַף עַל גַּב דְּמִסְטְרָא דִּדְכוּרָא הֲוָה. אֲבָל מְקַטְרְגָא תָּשַׁשׁ וְתָבַר חֵילֵיהּ, דְּהָא בְּאָת קוֹף שָׁרִיאוּ
(Ⅰ)

*****

[168a]  
[...] Le corps fut alors épuré de la plus grande partie de la souillure adhérente. Aussi Seth avait-il déjà la forme des hommes actuels. Adam prit le nom d’Enosch. Quelle différence entre ces deux noms ? Le nom « Enosch » indique un être beaucoup inférieur à celui désigné sous le nom d'Adam. Le péché d'Adam ne fut effacé qu'au jour où Israël reçut la Loi au mont Sinaï. Jusqu'à la venue de Noé le monde était plongé dans le deuil; la venue de Noé lui procura un peu de joie. Mais la lumière véritable ne s'est répandue que le jour où Israël s'approcha du mont Sinaï. Maîtres je suis de Babylone et fils de Rab Saphra; mais je n’ai jamais eu le bonheur de connaître mon père. Le hasard m’a jeté dans ce pays; et comme il y a beaucoup de grands maîtres de la Loi, j'avais peur de parler de la Loi et me suis proposé de ne pas parler pendant deux mois; et c'est aujourd'hui que ces deux mois se terminent. Rabbi Yessé se mit à pleurer et tous les assistants vinrent baiser le jeune homme à la tête:
Rabbi Yessé dit: Heureux mon sort d'avoir entendu de ta bouche des choses que je n'ai pas encore connues! Tous s'assirent. Le jeune homme reprit: Maîtres quand j'ai vu la douleur qu'éprouvaient mon beau-père et sa fille de me voir ignorer la prière d'après le repas je leur ai promis de ne pas avoir de relations conjugales avec ma femme avant d'avoir appris à réciter la prière après le repas. Bien que j'eusse pu ne pas tenir compte de ma promesse379, je n’ai pas voulu manquer à ma parole, attendu que je ne pouvais prendre la parole avant deux mois. Rabbi Yessé, Rabbi Hiyâ, le beau-père et la fille pleurèrent de joie.
Rabbi Yessé lui dit ensuite: Puisque tu as déjà commencé à parler, continue jusqu'à l'aube du jour. Le jeune homme commença a parler au sujet de la prière de la fin du repas et s'exprima ainsi: Dans un verset, l’Ecriture380 dit: « Et tu mangeras devant le Seigneur ton Dieu. » Et dans un autre verset, elle dit381: « Et tu te réjouiras devant le Seigneur ton Dieu.» Ceci pouvait avoir lieu quand Israël habitait la Terre .Sainte et se rendait dans le sanctuaire pour se présenter devant Dieu. Mais à notre époque. comment peut-on manger devant le Seigneur et se réjouir devant le Seigneur? Avant le repas on prononce la formule qui commence par le mot « hamotzi » (qui extrait le pain de la terre). La lettre Hé est superflue en cet endroit et elle nous indique [...]

אַתְוָון לְאוֹלָדָא.

כֵּיוָן דְּאִתְבְּרִיר פְּסוֹלֶת, שָׁרִיאוּ אַתְוָון לְאוֹלָדָא מֵרָזָא דְּאָת ש''ת. תִּקּוּנָא דְּכַר וְנוּקְבָּא. בְּאִסְתַּכְּמוּתָא כַּחֲדָא. וּכְדֵין כְּתִיב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, וְלָא כְּתִיב וַתִּקְרָא. וַיִּקְרָא אִיהוּ, וְלָא אִיהִי. אִיהוּ קָרָא שְׁמֵיהּ שֵׁת, תִּקּוּנָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, דַּהֲווֹ בְּאִסְתַּכְּמוּתָא חֲדָא.

תּוּ אִתְגַּלְגָּלוּ אַתְוָון, וְאָהַדְרוּ לְאוֹלָדָא אָלֶף דְּאָדָם, וְאִינּוּן אַתְוָון בַּאֲתָר דְּאִיהוּ סִיּוּם שְׁמֵיהּ. וּמַאן אִיהוּ. נ', וּלְבָתַר ו' לָא ה', דְּהָא אִתְעֲדִיאַת (נ''א אתיילידת) בְּהֶבֶל. בְּגִין כַּךְ נָטִיל אָת אַחֲרָא אֲבַתְרֵיהּ ו', סִיֵּים בְּשֵׁירוּתָא דְּשֵׁת ש', וְאִקְרֵי אֱנוֹשׁ.

אֱנוֹשׁ מָה בֵּין שְׁמָא דָּא לִשְׁמָא דְּאָדָם. אֶלָּא אֱנוֹשׁ לָאו אִיהוּ בְּתֻּקְפָּא הֲוָה, תִּקּוּנָא דְּקַדְמָאֵי הֲוָה, (תהילים ח׳:ה׳) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. וּכְתִיב (איוב ז׳:י״ח) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְּגַּדְלֶנּו וְגוֹ', וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָּעִים תִּבְחָנְנּוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב (ישעיהו נ״ג:י׳) וַיְיָ' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, תְּבִירוּ דְּגוּפָא, וְתֻּקְפָּא דְּנַפְשָׁא, אוֹרִית שֵׁת לְאֱנוֹשׁ יְרוּתָא דְּהֲוָה לֵיהּ לְקַבְּלָא. וְאִיהוּ אוּף הָכִי אוֹרִית לִבְנוֹ.

תּוּ אִתְגַּלְגָּלוּ אַתְוָון לְאַתְקְנָא עֲקִימָא, וְאִתְהַדְּרוּ לְאוֹלָדָא. קֵינָן. הַאי תִּקּוּנָא דְּקַיִן, וְאִתְתָּקַּן תְּחוֹתֵיהּ, וְאִתְהַדְּרוּ אַתְוָון לְבַסְּמָא עָלְמָא מֵעֲקִימוּ דְּהֲוָה. מַהֲלַלְאֵל מ' סוֹפָא דְּאַתְוָון דְּאָדָם. ה' ול' תִּקּוּנָא דְּאַתְוָון דְּהֶבֶל, וּבְגִין דְּלָא הֲוָה חַיָּיבָא כְּקַיִן, לָא אִתְחַלָּפוּ אַתְוָון מִשְּׁמֵיהּ בַּר חַד. דִּבַאֲתָר ב' הֲוָה א' לְמֶהֱוֵי תִּקּוּנָא יַתִּיר.

עַד הָכָא אִתְבְּסָם עָלְמָא, וְאִתְתָּקַּן עֲקִימָא מֵשֵּׁירוּתָא דֶּאֱנוֹשׁ. בַּר חוֹבָא דְּאָדָם, דְּלָא אִתְבְּסָם, עַד דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְּסִינַי, אֲבָל תִּקּוּנָא דְּעֲקִימוּ דְּקַיִן וְהֶבֶל אִתְתָּקַּן וְאִתְבָּסַם, אֲבָל עָלְמָא הֲוָה בְּצַעֲרָא וְעִצְבוֹנָא, עַד דְּאָתָא נֹחַ דִּכְתִּיב, (בראשית ה׳:כ״ט) זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֲרֵרָהּ יְיָ'. וְחוֹבָא דְּאָדָם לָא אִתְבְּסָם, עַד דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, וְקַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא, וְכַד יִשְׂרָאֵל קַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין נֵר וְאוֹר אִתְתַּקַּן כַּחֲדָא.

וְהַשְׁתָּא רַבּוֹתַי, אֲנָא מִבָּבֶל, וּבְרָא דְּרַב סַפְרָא אֲנָא, וְלָא זָכֵינָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְאַבָּא, וְאַטְרִידְנָא הָכָא, וְדָחִילְנָא, דְּהָא יַתְבֵי אַרְעָא דָּא, אִינּוּן אַרְיְיוָון בְּאוֹרַיְיתָא, וְשַׁוֵינָא עָלַי דְּלָא אֵימָא מִילֵּי דְּאוֹרַיְיתָא קָמֵי בַּר נָשׁ, עַד תְּרֵין יַרְחִין, וְיוֹמָא דָּא אִשְׁתְּלִימוּ. זַכָּאָה חוּלָקִי דְּאִתְעַרְעְתוּן הָכָא. אָרִים רַבִּי יוֹסִי קָלֵיהּ וּבָכֵי, וְקָמוּ כֻּלְּהוּ וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹסִי זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכֵינָא בְּהַאי אָרְחָא, לְמִשְׁמַע מִלֵּי דְּעַתִּיק יוֹמִין מִפּוּמָךְ, מַה דְּלָא זָכֵינָן לְמִשְׁמַע עַד הַשְׁתָּא.

יָתִיבוּ כֻּלְּהוּ, אָמַר לוֹן רַבּוֹתַי, מִדְּחָמֵינָא צַעֲרָא דְּהַאי חָמִי וּבְרָתֵיהּ, דְּדַחֲקֵי וּמִצְטַעֲרֵי בְּנַפְשַׁיְיהוּ, דְּלָא יְדַעְנָא בִּרְכַּת מְזוֹנָא. אֲמֵינָא לוֹן, דְּעַד דְּאֶנְדַע בִּרְכַּת מְזוֹנָא, לָא אִתְחֲבָּר בְּאִנְתְּתִי, כְּאֹרַח כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְאַף עַל גַּב דְּיָכִילְנָא לְשַׁמְּשָׁא בָּהּ בְּלָא חוֹבָה, לָא בְּעֵינָא לְמֶעְבַּר עַל דַּעְתַּיְיהוּ, הוֹאִיל וְלָא הֲוֵינָא יָכִיל לְמֵימַר מִדִי, עַד תְּרֵין יַרְחִין. חֲדוּ רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא וְחַמוֹי וּבְרָתֵיהּ, וּבָכוּ מִסְגִיאוּ חֶדְוָה. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, בְּמָטוּ מִינָךְ, כֵּיוָן דִּשְׁרִיאַת, אַנְהִיר לָן יְמָמָא, זַכָּאָה חוּלָקָנָא בְּאֹרַח דָּא.

פָּתַח הַהוּא רַבְיָא בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא וְאָמַר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים י״ד:כ״ג) וְאָכַלְתָּ לִפְנִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים כ״ז:ז׳) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. הָנֵי קְרָאֵי כַּד יִשְׂרָאֵל הֲווֹ שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְאִתְחָזוּן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, הֲווֹ מִתְקַיְּימֵּי. הַשְּׁתָּא הֵיךְ מִתְקַיְּימֵּי, מַאן יָכִיל לְמֵיכַל לִפְנֵי יְיָ' וּלְמֵחֱדֵי לִפְנֵי יְיָ'.

אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, בְּקַדְמִיתָא כַּד יָתִיב בַּר נָשׁ עַל פָּתוֹרֵיהּ לְמֵיכַל, מְבָרֵךְ עַל נַהֲמָא הַמּוֹצִיא. מַאי טַעֲמָא הַמּוֹצִיא, וְלָא מוֹצִיא, דְּהָא כְּתִיב (ישעיהו מ״ב:ה׳) בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, וְלָא כְּתִיב הַבּוֹרֵא. (ירמיהו י׳:י״ב) עוֹשֶׂה אֶרֶץ, וְלָא כְּתִיב הָעוֹשֶׂה אֶרֶץ. מַאי טַעֲמָא הָכָא הַמּוֹצִיא.

אֶלָּא כָּל מִלִּין דְּאִינּוּן מֵרָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה סְתִירָא, אִסְתַּתְּרָא ה' מִתַּמָּן, לְאִתְחֲזָאָה דְּהָא מֵעָלְמָא גְּנִיזָא וּסְתִירָא אִיהוּ.
(Ⅰ)

*****

[168b]  
[...] que la Schekhina est présente à table, lorsque l'homme prend son repas de manière agréable à Dieu Voilà pourquoi l’Écriture382 dit: « C’est la table de devant le Seigneur. » Tel est le sens des paroles: « Et tu mangeras devant le Seigneur ton Dieu. » Il convient que l’homme accorde aux pauvres une partie de sa table. Il convient en outre de ne pas manger comme un glouton; car la gloutonnerie vient du démon; c'est pourquoi Esaü s'est servi d'un terme désignant la gloutonnerie383 lorsqu'il demandait des lentilles à Jacob. Or on doit manger devant le Seigneur et non pas devant le démon. Il est en outre défendu de parler à table de choses banales ou de sujets concernant la table; mais il convient de parler de choses relatives à la Loi. Les paroles: « Et tu te réjouiras devant le Seigneur ton Dieu » désignent la coupe de bénédictions. Au moment de réciter la formule relative à la coupe, l'homme doit se réjouir et repousser toute tristesse; car Dieu est présent. Si trois personnes ont pris le repas ensemble il convient de réciter la formule qui commence par les mots: « Bénissons Celui qui nous a accordé ce repas. »
On y ajoute: « ... Et qui nous laisse vivre pour sa bonté. » Ces paroles désignent le côté droit d'où émane la bonté. Comme Dieu fait le bien à toutes les créatures et qu'il ne fait pas de distinction entre les justes et les coupables, il mérite outre le nom de « Bon » celui de « Miséricordieux ». C'est pour cette raison que la main gauche ne doit pas soutenir la main droite pendant qu'on tient la coupe de bénédictions. Enfin on ajoute: « Nous te rendons grâce du signe de l'Alliance dont tu as marqué notre chair et de la Loi que tu nous as apprise. » Nous inférons de ces paroles que les femmes sont exemptes du devoir de réciter la prière à table attendu qu'elles sont dépourvues d'obligations rituelles et du signe de l'Alliance. Comme toutes les bénédictions émanent du côté droit, [...]

וְכָל מִלִּין דְּאִינּוּן מֵעָלְמָא תַּתָּאָה דְּאִתְגַּלְיָא יַתִּיר, כְּתִיב בה', דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם (עמוס ה׳:ח׳) הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, כֻּלְּהוּ מֵרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה אִיהוּ, וְאִי (רל''א ע''ב) אַכְתִּיב בִּשְׁמָא אִיהוּ בה', כְּגוֹן הָאֵל הַגָּדוֹל, וְהָכָא דְּאִיהוּ בְּאֹרַח סָתִים (נ''א באתגליא) מֵרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה אִיהוּ, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ בַּר נָשׁ, שְׁכִינְתָּא אַתְיָא קָמֵיהּ.

וּמַה דְּאָמַר וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. הָכָא אִתְכְּלִיל לְמַלְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָמֵיהּ, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב, (יחזקאל מ״א:כ״ב) זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ'. וּכְתִיב (דברים י״ד:כ״ו) וְאָכַלְתָּ שָׁם לִפְנֵי יְיָ' אֱלהֶיךָ.

הוֹאִיל וְקָאִים בַּר נָשׁ קָמֵי מָארֵיהּ, אִצְטְרִיךְ נָמֵי לְמֵיחַן לְמִסְכְּנֵי, לְמֵיתַן לוֹן, כְּמָה דְּאִיהוּ יָהִיב לֵיהּ לְמֵיכַל. (ס''א ומאן דאכיל קמיה מלכא קדישא אצטריך וכו') כְּמַאן דְּאָכִיל קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא יִשְׁתְּכַח בַּלְעָן עַל פָּתוֹרֵיהּ, דְּהָא בִּלְעֲנוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא הֲוֵי, וְרָזָא דָּא (בראשית כ״ה:ל׳) הַלְעִיטֵנִי נָא, אֹרַח בַּלְעֲנוּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְסִטְרָא אַחֲרָא, וּכְתִיב (משלי י״ג:כ״ה) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסָר. וְעַל דָּא וְאָכַלְתָּ לִפְנִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ כְּתִיב, וְלָא לִפְנֵי סִטְרָא אַחֲרָא. וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא יִתְעַסֵּק בְּמִלִּין בְּטֵלִין, וּבְצָרְכֵי סְעוּדָה (שפיר) וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַסְּקָא בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא כַּד מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא אִתְּמָרוּ עַל פָּתוֹרָא, יָהִיב הַהוּא בַּר נָשׁ תֻּקְפָּא לְמָארֵיהּ.

וְשָׂמַחְתָּ לִפְנִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ, דָּא אִיהוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, כַּד בָּרִיךְ בַּר נָשׁ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, אִצְטְרִיךְ לְמֵחדֵי וּלְאַחֲזָאָה חֶדְוָה וְלָא עֲצִיבוּ כְּלַל, כֵּיוָן דְּנָטִיל בַּר נָשׁ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים עַל גַּבֵּיהּ, וְאִיהוּ אִצְטְרִיךְ לְאַעְטָפָא רֵישֵׁיהּ בְּחֶדְוָה. וּלְבָרְכָא עַל הַכּוֹס בְּמוֹתָב תְּלָתָא, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶׁלוֹ.

וּבְטוּבוֹ חָיִּינוּ, דָּא אִצְטְרִיךְ רְעוּתָא לְעֵילָּא לְגַבֵּי עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, וְעַל דָּא אִיהִי בְּאֹרַח סָתִים. וּבְטוּבוֹ, וְלָא מִטּוּבוֹ, וּבְטוּבוֹ: דָּא יְמִינָא (ד''א זינה) עִלָּאָה. וּמִטּוּבוֹ: דָּא דַּרְגָּא אַחֲרָא, דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְאִיהוּ דַּרְגָּא לְתַתָּא מִנֵּיהּ, בְּגִין דִּבְהַהוּא טוֹב אִתְבְּנִי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְּזָן.

אֲמַאי אִקְרֵי טוֹב וַאֲמַאי אִקְרֵי חֶסֶד. טוֹב אִיהוּ, כַּד כָּלִיל כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וְלָא אִתְפָּשַׁט לְנַחְתָּא לְתַתָּא. חֶסֶד כַּד נַחְתָּא לְתַתָּא. וְעָבִיד טִיבוּ בְּכָל בִּרְיָין, בְּצַדִּיקֵי וּבְרַשִׁיעֵי וְלָא חָיִישׁ, וְאַף עַל גַּב דְּדַרְגָא חַד הוּא. מְנָלָן דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ג:ו׳) אַךְ טוֹב וְחֶסֶד יִרְדְפוּנִי, אִי טוֹב לָמָּה חֶסֶד, וְאִי חֶסֶד לָמָּה טוֹב, דְּהָא בְּחַד סַגְיָא אֶלָּא טוֹב כָּלִיל כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וְלָא אִתְפָּשַׁט לְתַתָּא. חֶסֶד נָחִית (ק''ט ע''א) וְאִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא, וְזָן כֹּלָּא צַדִּיקֵי וְרַשִׁיעֵי כַּחֲדָא.

וְהָכָא כֵּיוָן דְּאָמַר וּבְטוּבוֹ חָיִּינוּ, הָדָר וְאָמַר הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֶסֶד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קל״ו:כ״ה) נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְעַל דָּא הַזָּן אֶת הַכֹּל, לְצַּדִיקֵי וּלְרַשִׁיעֵי לְכֹלָּא. דָּא אִקְרֵי בִּרְכַּת יָמִין. שְׂמֹאל לָאו אִיהוּ בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא. וּבְגִין כַּךְ שְׂמָאלָא לָא תְּסַיֵּיעַ לִימִינָא.

דְּכֵיוָן דְּבָרִיךְ בִּרְכַּת יָמִין (נ''א היין), אִצְטְרִיךְ לְדַבְּקָא אֶרֶץ הַחַיִּים בַּיָּמִין, לְאִתְּזָנָא מִתַּמָּן, וּלְפַרְנָסָא וּלְמֵיהַב מְזוֹנָא לְכֹלָּא, וְעַל דָּא תִּנְיָינָא בִּרְכַּת הָאָרֶץ, וְאִצְטְרִיךְ לְאַדְכְּרָא בָּהּ בְּרִית וְתוֹרָה, עַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִמַדְתָּנוּ, לְאַחֲזָאָה דְּמֵהַהוּא טוֹב אִתְּזָן בְּרִית וְתוֹרָה, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּהַאי טוֹב.

מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּנָשִׁים פְּטוּרוֹת מִבִּרְכַּת מְזוֹנָא לְאַפָּקָא יְדֵי חוֹבָה, דְּהָא לֵית בְּהוּ תּוֹרָה וּבְרִית. וְלַחֲתוֹם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, הָא דִּדְבֵקוּתָא כַּחֲדָא בְּחֶסֶד, עַל הָאָרֶץ דָּא אִיהִי אֶרֶץ הַחַיִּים. וְעַל הַמָּזוֹן דָּא אִיהוּ חֶסֶד, הָא כְּלִילוּ דָּא בְּדָא בִּדְבֵיקוּתָא חֲדָא.

אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּטוֹב אִיהוּ הוֹדָאָה דְּאִקְרֵי חֶסֶ''ד, וְעַל דָּא אִיהוּ אוֹמֵר, נוֹדֶה לְךָ, עַל כַּךְ וְעַל כַּךְ נִסִּין וְאָתִין דְּאִתְעָבִידּוּ מִסִּטְרָא דְּטוֹב. וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב (תהילים ט״ז:י״א) נְעִימוֹת בִּימִינְךָ, נֶצַח, הָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּיָמִין. לָאו הָכִי, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד אַחְזֵי עַל הַהוּא אֲתָר דְּנָפִיק מִנֵּיהּ.

וְאִי תֵּימָא נֶצַח בַּיָּמִין, הָא כְּתִיב נְעִימוֹת, וּכְתִיב (שמואל ב כ״ג:א׳) וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, (בראשית כ''א ע''ב) (ד''א בימינך נצח) וְדָא שְׂמָאלָא.
(Ⅰ)

*****

[169a]  
[...] il en résulte que la main gauche ne doit avoir aucune part dans la cérémonie de la coupe, comme le démon n'a aucune part dans la nourriture d'Israël. Toute nourriture souillée par le démon descend plus bas jusqu'à Esaü. Dans la prière de la fin du repas on récite également la liturgie qui commence par les mots: « Aie pitié, ô Seigneur notre Dieu, d'Israël ton peuple et de Jérusalem ta ville. » Car c'est grâce à la pureté de la table qu'Israël sera jugé digne de revoir un jour le sanctuaire. Le jour du sabbat, où la rigueur ne sévit pas dans le monde, on récite encore la liturgie qui commence par les mots: « Sois clément et aide-nous, etc. » Pendant que le jeune homme parlait ainsi, le jour commença à poindre. Tous se levèrent et baisèrent l'orateur. Rabbi Yessé dit: Ce jour constitue un vrai jour de fête ; et nous ne partirons pas d'ici sans avoir assemblé tous les habitants de la ville pour célébrer le mariage du jeune homme avec son épouse; le Saint, béni soit-il, sera présent à ce festin Ils assemblèrent tous les habitants de l’endroit, les firent participer au festin nuptial et se réjouirent avec eux durant toute la journée, en parlant de choses relatives à la Loi. Rabbi Yessé prononça à table les paroles suivantes384: « Et tu feras des ais de bois de Schitim pour le Tabernacle, qui se tiendront debout. » Ici l'Écriture emploie le terme « debout » (omdim). Et, ailleurs385, il est dit: « Les Séraphim se tiendront debout (omdim). » Nous en inférons que les ais étaient l'image des Séraphim. Les ais servent ici-bas à dresser le dais pour la fiancée, de même que les Séraphim servent à former le dais de la Fiancée céleste. Et, de même que l'union en haut s'opère par sept bénédictions, l’union ici-bas se fait également en récitant sept bénédictions sous le dais nuptial; et il est défendu à l'homme d'avoir des relations conjugales avec sa fiancée avant que ces sept bénédictions n’aient été récitées. [...]

וְכָל שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דִּימִינָא. אֲבָל הוֹדָאָה אוֹדֵי עַל יְמִינָא, לְאַחֲזָאָה דְּהָא מִנֵּיהּ נָפְקָא, וְדָא פְּשִׁיטוּ דְּטוֹב, דְּאִתְפָּשַּׁט בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.

מַאי טַעְמָא לֵית הָכָא שְׂמָאלָא, בְּגִין דְּלֵית חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא בִּמְזוֹנָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְאִי אִתְּעַר שְׂמָאלָא, סִטְרָא אַחֲרָא יִתְּעַר עִמֵּיהּ, וְהָא אִיהוּ זַבִּין בְּכֵרוּתֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ לְיַעֲקֹב אֲבוּנָא. (ויקרא כ''א ע''א) וְהָא אֲנַן יָהִיבְנָא לֵיהּ חוּלָקֵיהּ, לְהַהוּא מְקַטְרְגָא בְּזוּהֲמָא דְּמַיִין בַּתְרָאִין, וְאִי לֵית זוּהֲמָא, הָא חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא מֵיכְלָא, דְּקָרִיבוּ בֵּיהּ יְדִין.

וְעַל דָּא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדָן. וְהוֹאִיל וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדָן, דְּהָא נָטַל חוּלָקֵיהּ, לֵית לָן לְאִתְּעֲרָא שְׂמָאלָא כְּלַל. דְּלָא יִתְּעַר מְקַטְרְגָא וְיִטּוֹל תְּרֵין חוּלָקִין, חַד לְתַתָּא, וְחַד לְעֵילָּא, כַּבְּכוֹר. דְּהָא זַבִּין בְּכֵרוּתֵיהּ לְיַעֲקֹב אֲבוּנָא. חוּלָקֵיהּ אִיהוּ לְתַתָּא, וְלֵית לֵיהּ לְעֵילָּא כְּלוּם. יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לְעֵילָּא, וְעֵשָׂו נָטִיל לְתַתָּא, וְעַל דָּא לָא יִתְקְרַב שְׂמָאלָא כְּלָל, בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא.

כֵּיוָן דְּמִתְבָּרְכָא הַאי אֶרֶץ הַחַיִּים מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וּמְקַבֵּל מְזוֹנָא, כְּדֵין בָּעֵינָן רַחֲמִין עַל כֹּלָּא. רַחֵם יְיָ' אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְגוֹ', דְּהָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּאֶרֶץ הַחַיִּים, נִזְכֵּי בָּהּ אֲנָן וּבֵי מַקְדְּשָׁא. דְּיִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא בְּאִינּוּן רַחֲמִים.

וּבְשַׁבָּת דְּלָא אִשְׁתְּכַח דִּינָא, לְמֶהֱוֵי נֶצַח וְהוֹד כְּלַל חֲסָדִים, אוֹמֵר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ לְמֶהֱוֵי (ויחי רי''ט ע''א) תַּרְוַיְיהוּ, (ישעיהו נ״ה:ג׳) חַסְדֵּי דָּוִד הַנְּאֱמָנִים, וְעַל דָּא אַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן וְכוּ', דְּהָא רְצֵה וּמוֹדִים, אִינּוּן חֲסְדֵי דָּוִד, וְשִׂים שָׁלוֹם דְּקָאָמַרָן בִּצְלוֹתָא, בְּבִרְכַּת עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ.

הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, דְּכֹלָּא אָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְלָא מִסְטַר שְׂמָאלָא כְּלוּם. מַאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא, אִיהוּ נָטִיל בִּרְכָאן בְּקַדְמִיתָא מְכֻּלְּהוּ, וְאִתְבְּרַךְ בִּכְלָל בִּרְכַּת מְזוֹנָא, וְעַל דָּא אִית לֵיהּ אַרְכָּא דְּחַיִּין. מַאן דְּנָטִיל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְקָא מְבָרֵךְ עָלֵיהּ, כְּתִיב (תהלים קטז) כּוֹס (בראשית א' ע''א, רכ''ג ע''א) יְשׁוּעוֹת אֶשָׂא. מַאן יְשׁוּעוֹת דָּא יְמִינָא, דְּאִיהוּ מוֹשִׁיעַ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב (נ''א הושיעה לו ימינו) וַתּוֹשַׁע לוֹ יְמִינוֹ, וּכְתִיב (תהלים ס) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

אַדְהָכִי הֲוָה נָהִיר יְמָמָא, קָמוּ כֻּלְּהוּ וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, וַדַּאי הִלוּלָא אִיהוּ יוֹמָא דָּא, וְלָא נֵיפוּק מֵהָכָא, עַד דְּיִתְעֲבִיד הִלוּלָא בְּכָל אַנְשֵׁי מָתָא, דָּא הוּא הִלוּלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ. נַטְלוּ לָהּ לְאִנְתְּתֵיהּ, וּבָרִיכוּ לָהּ בְּכַמָּה בִּרְכָאן, עַבְדוּ דַּאֲבוּהָ יְתַקֵּן בֵּיתָא אַחֲרָא לְחֶדְוָה, כְּנִישׁוּ כָּל אַנְשֵׁי מָתָא לְהַהִיא חֶדְוָתָא, וְקָרְאוּ לָהּ כַּלָּה. וְחַדּוּ עִמְּהוֹן כָּל הַהוּא יוֹמָא, וְאִיהוּ חַדֵּי עִמְּהוֹן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא.

פָּתַח אִיהוּ עַל פָּתוֹרָא וְאָמַר, (שמותכו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים. כְּתִיב הָכָא עוֹמְדִים. וּכְתִיב הָתָם (ישעיהו ו׳:ב׳) שְׂרָפִים עוֹמְדִים. מַה לְּהַלָּן שְׂרָפִים, אוּף הָכָא נָמֵי שְׂרָפִים. אִלֵּין קְרָשִׁים קַיְימָן בְּתִקּוּנֵי דְּכַלָּה, וְסָחֲרָן סָחֲרָנָא דְּחוּפָּה, לְמִשְׁרֵי בְּהַהִיא חוּפָּה רוּחַ עִלָּאָה, (נ''א רזא עלאה) כְּגַוְונָא דָּא כַּלָּה לְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ לְתַקְּנָא חוּפָּה לְחוּפָאָה בְּתִקִינוֹ שָׁפִירוּ, לִיקָרָא דְּכַלָּה אַחֲרָא, דְּאַתְיָא לְמִשְׁרֵי תַּמָּן בְּחֶדְוָה, לְכַלָּה תַּתָּאָה.

וּבְגִין יְקָרָא דְּהַהִיא כַּלָּה עִלָּאָה, אִצְטְרִיךְ לְמֶעְבַּד חוּפָּאָה דִּשְׁפִּירוּ, בְּכָל תִּקּוּנֵי דִּשְׁפִּירוּ, לְזִמְנָא לְכַלָּה עִלָּאָה, לְהַהִיא חֶדְוָה. כְּגַוְונָא דָּא בְּכָל גְּזִירוּ דִּבְרִית לְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ לְאַתְקְנָא כִּסֵּא אַחֲרָא בִּשְׁפִירוּ, (הקדמה י''ג ע''א) לְמָארֵי קִנְאָה דִּבְרִית קַיָּימָא דְּאָתֵי תַּמָּן. אוּף הָכָא בְּכָל חוּפָּה, אִצְטְרִיךְ תִּקּוּנֵי שְׁפִירוּ, לְחוּפָאָה לְחוּפָּה לִיקָרָא דְּכַלָּה סְתָם.

דְּהָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּדָא קַיְּימָא. דָּא סַלְּקָא בְּשֶׁבַע בִּרְכָאן, וְדָא סַלְּקָא בְּשֶׁבַע בִּרְכָאן. וְכַד סַלְּקָא בְּשֶׁבַע בִּרְכָאן כְּדֵין אִקְרֵי כַּלָּה. וְעַל דָּא אָסִיר לְשַׁמְּשָׁא בָּהּ עַד דְּאִתְכְּלִילַת בְּאִינּוּן שֶׁבַע בִּרְכָאן, כְּגַוְונָא עִלָּאָה.

אִינּוּן שֶׁבַע בִּרְכָאן, יָרְתָא כַּלָּה, מֵרוּחָא (נ''א מרזא) עִלָּאָה,
(Ⅰ)

*****

[169b]  
[...] Il n'y a pourtant que six bénédictions qu'on récite sous le dais nuptial ! Pourquoi donc parle-t-on de sept? La septième est celle qu'on prononce sur le vin même. Pourquoi prononce-t-on cette bénédiction sur le vin ? Parce que le vin réjouit tout le monde. Et cependant c`est le vin qui causa tous les maux dans le monde, et qui réjouit le côté gauche! Le vin est l'image de l’ « Arbre »; il est vivifiant ou meurtrier, selon la manière dont on en use. Les sept termes de joie employés dans la liturgie nuptiale correspondent aux sept bénédictions célestes. Heureux le sort d'Israël qui modèle ses joies ici-bas sur celles d'en haut ! C'est pourquoi l'Ecriture386 dit de lui: « Qui est l'égal de ton peuple Israël, peuple unique sur la terre ? » Ils se réjouirent durant toute la journée en parlant de la Loi, et furent fêtés par tous les habitants de la ville.
Le lendemain, Rabbi Yessé et Rabbi Hiyâ donnèrent leur bénédiction aux nouveaux mariés et continuèrent leur chemin. Arrivés près de Rabbi Siméon, celui-ci leva ses yeux et, les apercevant, il s’écria: Je vous ai vus dans une de mes visions de ces jours-ci; j'ai vu que vous avez passé deux jours et une nuit dans le Tabernacle de l' « Adolescent » (Métatron), et que celui-ci vous a appris de grands mystères. Mes enfants, heureux votre sort! Ils lui racontèrent ce qui leur était arrivé en route, et il leur répondit: Heureux votre sort et heureux aussi le mien; car je me souviens que, m'étant trouvé un jour en voyage avec Rab Saphra, le père de votre jeune homme, je l'ai béni et, au moment de prendre congé de lui, je lui ai souhaité d'avoir un fils très versé dans la Loi. Quand les enfants apprennent la Loi, la Schekhina vient et leur donne la force nécessaire pour apprendre; car sans l'aide de Dieu, jamais enfant ne saurait apprendre la Loi. Rabbi Siméon se trouvait un jour à la porte de la ville de Lyda. Rabbi Hiyâ l'accompagna. Ils rencontrèrent un enfant. Rabbi Siméon dit: Il est certain que, d'ici peu de jours, le Saint, béni soit-il, provoquera une grande effervescence parmi les rois de la terre; [...]

אֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן נַגְדִּין מִתַּמָּן. שִׁית בִּרְכָאן אִינּוּן דְּכַלָּה אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ, וְאַתְּ אַמָרְתְּ דְּאִינּוּן שֶׁבַע. אֶלָּא שְׁבִיעָאָה אִיהוּ דְּקָא מְקַיֵּים כֹּלָּא.

רוּבָּא דְּבִרְכָּאָן עַל הַיַּיִן אֲמַאי. אֶלָּא דְּאִיהוּ סִטְרָא דְּחַדֵּי לְכֹלָּא, עַל הַהוּא יַיִן דְּאִתְנְטִיר בָּעֲנָבוֹי תָּדִיר. וּבְגִין כַּךְ בְּרָכָה קַדְמָאָה דְּאִינּוּן שֶׁבַע, אִיהוּ רָזָא דְּיַיִן, יַיִן עָבִיד פְּרִי (ס''א חידו) בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא. גֶּפֶן נָטִיל כֹּלָּא, וְאַפִּיק אִיבָּא לְעָלְמָא, וְאַתְּעֲרוּ דְּחֶדְוָה שְׂמָאלָא אִיהוּ, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וּלְבָתַר וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. וְהַהוּא אִילָנָא דְּחַיֵּי עָבִיד פֵּירִין וְאֵיבִין (ס''א בההוא גפן) בְּאִתְעָרוּתָא דָּא, וְדָא אִיהִי בְּרָכָה קַדְמָאָה דְּכֹלָּא. (בורא פרי הגפן).

תִּנְיָינָא שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, חֶדְוָה דְּחִבּוּרָא, דְּנָטִיל כָּל בִּרְכָאן מֵרָזָא דִּימִינָא, לְמֶעְבַּד אֵיבִין בְּהַהוּא גֶּפֶן, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הַהוּא פְּרִי (נ''א חידו) נָחִית מִלְּעֵילָּא, אֹרַח שַׁיְיפִין, וְנָגִיד לִבְרִית קַדִּישָׁא, לְנַגְדָּא לֵיהּ בְּהַהוּא גֶּפֶן, וְדָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא, דְּהָא לֵית אִיבָּא מִשְׁתַּכְחָא אֶלָּא בִּימִינָא. שְׂמָאלָא אִתְעַר וִימִינָא עָבִיד.

לְבָתַר כָּלִיל שְׂמָאלָא בִּימִינָא, וִימִינָא בִּשְׂמָאלָא, לְמֶהוֵי רָזָא דְּאָדָם. וּבְגִין כַּךְ תְּלִיתָאָה אִיהוּ יוֹצֵר הָאָדָם. וְעַל דָּא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם הֲוָה.

רְבִיעָאָה, אִיהוּ עַמּוּדָא חֲדָא, דְּיַרְכָּא יְמִינָא. חֲמִישָׁאָה, שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה דְּבֵיתָא, בְּחֶדְוָה בְּקִבּוּץ וּכְנִישׁוּ דִּבְנָהָא, מֵאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, וְדָא רָזָא דְּיַרְכָּא אַחֲרָא, דְּאִתְחַבָּר בְּיַרְכָא שְׂמָאלָא, לְמֵיזָל וּלְמִיכְנַשׁ לְכָל סִטְרִין, וּכְנִישׁוּ דִּבְנִין, וּרְחִימוּ, לְמֵיעַל לוֹן בֵּין בִּרְכִּין.

וּבְאִינּוּן תְּרֵין, דִּנְבִיאִים שַׁרְיָין בְּגַּוַּויְיהוּ, חֶדְוָה דְעִקָרָא דְּבֵיתָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהָא שְׁתֵּי עֲרָבוֹת, לָא עַבְדִּין אֵיבָא וּפֵירִין, וּכְנִישׁוּ דִּבְנִין לְגַבַּיְיהוּ, אִינּוּן פֵּירִין וְאֵיבִין דִּלְהוֹן, וְלָא אַתְּעֲרוּ כְּנִישׁוּ דִּבְנָהָא לְגַבָּהָא, בַּר בַּנְבִיאִים.

שְׁתִּיתָאָה שָׂמֵחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, אֲתָר דִּרְעוּתָא וְחֶדְוָה וְאַחְוָה אִשְׁתְּכַח, עַמּוּדָא דְּכָל עָלְמָא דְּאִקְרֵי צַדִּיק, וְצַדִּיק וְצֶדֶק רֵעִים וַאֲהוּבִים אִינּוּן, דְּלָא אִתְעֲדוּן דָּא מִן דָּא. עַד הָכָא שִׁית בִּרְכָאן, דְּכַלָּה אִתְבָּרְכַת מִנַּיְיהוּ.

שְׁבִיעָאָה אִיהוּ מְקַיֵּים כֹּלָּא, וּמֵהַאי שְׁבִיעָאָה מִתְבָּרְכָאן כֹּלָּא וַדַּאי, כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן, בְּגִין דְּדָא, כָּלִיל עֵילָּא וְתַתָּא. וְעַל דָּא כָּלִיל בְּהַאי, י' זִינֵי דְּחֶדְוָה, שָׂשׂוֹן, שִׂמְחָה, חָתָן, (ס''א וכלה, גילה, דיצה, אהבה, ואחוה, שלום') וְכַלָּה, אַהֲבָה, אַחְוָה, גִּילָה, רִינָּה דִּיצָה, חֶדְוָה, שָׁלוֹם וְרֵיעוּת, לְמֶהוֵי כַּלָּה שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא.

זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן זָכוּ לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (שמואל ב ז׳:כ״ג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. חֲדוּ כֻּלְּהוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל בְּנֵי מָתָא עַבְדוּ לֵיהּ רֵישָׁא עָלַיְיהוּ. לְיוֹמָא אַחֲרָא, קָמוּ רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא וּבָרְכוּ לוֹן, וְאָזְלוּ לְאָרְחַיְיהוּ.

כַּד מָטוּ לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, זָקַף עֵינוֹי וְחָמָא לוֹן. אָמַר לוֹן מִסְתַּכֵּל הֲוֵינָא בְּכוּ יוֹמָא דָּא, וַחֲמֵינָא לְכוּ תְּרֵין יוֹמִין וְחַד לֵילְיָא, דַּהֲוֵיתוֹן לְגַבֵּי מַשְׁכְּנָא דְּהַהוּא נַעַר מְטַטְרוֹן, וְהַהוּא נַעַר הֲוָה אוֹלִיף לְכוּ רָזִין עִלָּאִין בְּחֶדְוָה דְּאוֹרַיְיתָא, זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן בָּנַי.

סִדְּרוּ מִלִּין כֻּלְּהוּ קָמֵיהּ, וְסָחוּ לֵיהּ עוֹבָדָא, אָמַר לוֹן זַכָּאִין אַתּוּן, וְזַכָּאָה חוּלָקִי, דְּהָא אַדְכַּרְנָא יוֹמָא חַד דְּהֲוָה אָזִיל עִמִּי בְּאָרְחָא רַב סַפְרָא אֲבוֹי, וּבָרִיכִית לֵיהּ כַּד אִתְפְּרַשׁ מִנִּי, דִּיּהֵא לֵיהּ בַּר אַרְיָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא בָּרִיכִית לֵיהּ דְּאִיהוּ יִזְכֵּי בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן בָּנַי, עָלַיְיכוּ כְּתִיב (ישעיה נד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ'.

דָּבָר אַחֵר וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ'. וְכִי כָּל בְּנִין דְּאִינּוּן דְּיִשְׂרָאֵל, כֻּלְּהוּ אוֹלִיף לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא. אִין. דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן יַנוּקֵי לָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וְיָהִיב לוֹן חֵילָא וְתֻּקְפָּא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִלְמָלֵא סִיּוּעָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא יַכְלִין אִינּוּן יַנוּקֵי לְמִסְבַּל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה שְׁכִיחַ יוֹמָא חַד גַּבֵּי פִּתְחָא דְלוּד, וְרַבִּי חִיָּיא בַּהֲדֵיהּ, פָּגַע בֵּיהּ חַד יַנוּקָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי (נ''א אתער) בְּעָלְמָא הַשְׁתָּא לְיוֹמִין זְעִירִין, גִּלְגּוּלָא רַבָּא לְמַלְכֵי אַרְעָא אִלֵּין בְּאִלֵּין.
(Ⅰ)

*****

[170a]  
[...] et il est certain que, pendant que les rois vont se quereller entre eux, Israël aura du repos L'enfant dit alors: L'effervescence dont tu parles a déjà commencé aujourd'hui; car, en ce jour même, beaucoup de sang a été répandu. Rabbi Hiyâ demanda à Rabbi Siméon: D’où cet enfant peut-il savoir cela ? Rabbi Siméon répondit: Parfois la prophétie sort de la bouche des enfants qui voient plus clair qu'un prophète. L'enfant dit alors: Il n'y a rien d'étonnant à ce que les enfants soient prophètes, attendu que l'Ecriture en témoigne, ainsi qu'il est écrit387: « Tous tes enfants connaîtront le Seigneur. » Or, ces paroles s'appliquent aux enfants d'Israël seuls, à l'exclusion des enfants de tous les autres peuples. Rabbi Siméon baisa l'enfant en disant: C'est la première fois que j’entends cette interprétation. « Et388 tu feras des ais de bois de Schitim pour le Tabernacle, qui se tiendront debout. » Ailleurs l'Écriture389 dit: « Les Séraphim se tiennent debout au-dessus de lui, chacun pourvu de six ailes. » Les travaux du Tabernacle étaient l'emblème du Char céleste. On demandera: Pourquoi l'Ecriture nous apprend-elle que les Séraphim se tiennent debout? Les autres anges ne se tiennent-ils donc pas debout? Le mot Séraphim désigne parfois exclusivement les Séraphim; et parfois, comme dans notre verset, il désigne les anges en général. Il est écrit390: « Cantique de David. Le Seigneur est mon berger; rien ne pourra me manquer. » Nous avons déjà fait ressortir la différence qu'il y a entre les paroles: « Cantique de David » et celles: « De David un cantique. » Dans le verset précité, c’était la Schekhina qui inspira David et l'incita à demander la nourriture pour le monde. David compare Dieu à un berger qui conduit son troupeau aux endroits où les herbes abondent le plus; de même, le Saint, béni soit-il, accorde à chacun tout ce dont il a besoin. D'après une autre interprétation, David compare Dieu à un berger pour la raison suivante: Une tradition nous apprend que procurer la nourriture à l'homme est aussi difficile au Saint, béni soit-il, que la séparation de la Mer Rouge. Dieu nourrit tout le monde, les justes et les coupables. C'est ce que la tradition entend par le mot « difficile »; il lui est difficile d'accorder la nourriture à ceux qui ne la méritent pas. Mais la miséricorde de Dieu l'emporte sur la justice; et il nourrit non seulement tous les hommes, mais tous les animaux de la terre, tous les oiseaux et jusqu'aux plus petits vers. De même la séparation de la Mer Rouge était difficile à Dieu; non pas qu'il ait eu de la peine à la provoquer, attendu que sa seule volonté suffisait pour cela. [...]

וַדַּאי בְּעוֹד דְּאִינּוּן מְקַטְרְגִין אִלֵּין עַל אִלֵּין, יִשְׂרָאֵל יְהוֹן גּוֹ רְוָוחָא.

אָמַר הַהוּא יַנוּקָא, וְהָא בְּיוֹמָא דָּא שַׁאֲרִי אִתְּעָרוּתָא דָּא, דְּהָא בְּהַאי יוֹמָא דָּמִין סַגִּיאִין אוֹשְׁדִין בְּעָלְמָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא, מְנָא לֵיהּ לְהַאי יַנוּקָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְזִמְנִין נְבוּאָה נָפִיל בְּפוּם יַנוּקָן, וּמִתְנַבְּאֵי יַתִּיר מֵחַד נְבִיאָה.

אָמַר הַהוּא יַנוּקָא, וְכִי תַּוָוהָא אִיהוּ בְּיַנוּקֵי לְמֶהֱוֵי לוֹן נְבוּאָה, וְהָא קְרָא שְׁלִים אִיהוּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ'. אִינּוּן וַדַּאי לִמּוּדֵי יְיָ', וּנְבוּאָה מִנְּהוֹן נָפְקָא, מַה דְּלֵית הָכִי לְכָל עָלְמָא, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדוֹי, דִּכְתִּיב בְּהוּ וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ', וּבְגִינֵי כַּךְ מִנְּהוֹן נָפְקָא נְבוּאָה. אָתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקֵיהּ אָמַר מִיוּמָאִי לָא שְׁמַעְנָא דָּא, בַּר הַשְׁתָּא.

דָּא פִּקּוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (שמות כ״ו:ט״ו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים. (כלא כגוונא עלאה) (ד''א ל''ג פתח רבי יצחק) וּכְתִיב (ישעיהו ו׳:ב׳) שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם וְגוֹ', עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא בְּאִינּוּן קְרָשִׁים, כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן שְׂרָפִים, (בהאי אתר) אִלֵּין עוֹמְדִים, וְאִלֵּין עוֹמְדִים.

וְאִי תֵּימָא, וְהָא כָּל חַיָּילֵי שְׁמַיָא אִינּוּן עוֹמְדִים כֻּלְּהוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (זכריה ג׳:ז׳) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה, וּכְתִיב (מלכים א כ״ב:י״ט) וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו וְגוֹ', דְּהָא כֻּלְּהוּ מַשִּׁרְיָין עִלָּאִין לֵית לְהוּ קְפִיצִין, וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי בְּקִימָה. אֶלָּא וַדַּאי כֻּלְּהוּ קַיְימִין, וּלְזִמְנִין אִלֵּין אִקְרוּן שְׂרָפִים, וּלְזִמְנִין סַלְּקִין בִּשְׁמָא אַחֲרָא, אֲבָל אִלֵּין כֻּלְּהוּ בְּחַד שְׁמָא קַיְימֵי.

וְהַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, (נ''א רבי יצחק פתח) כְּתִיב (תהילים כ״ג:א׳) מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ' רֹעִי לָא אֶחְסָר. הָא (נ' ע''א) אִתְּמַר, מָה בֵּין מִזְמוֹר לְדָוִד, וּבֵין לְדָוִד מִזְמוֹר. וְהָכָא, שְׁכִינְתָּא קַדְמָא וְאַתְיָא, וְשָׁרָאת עָלֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. יְיָ' רֹעִי, וְכִי אֲמַּאי שְׁכִינְתָּא קַדְמָא הָכָא, וְהָא דָּוִד אִצְטְרִיךְ לְאַקְדְּמָא (ס''א לאתערא) אִיהוּ בְּקַדְמִיתָא, הוֹאִיל וּבָעֵי מְזוֹנֵיהּ מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

אֶלָּא, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא קַדְמָא וְאַתְיָא, וְשָׁרָאת עָלֵיהּ, וְאַתְעֲרַת לֵיהּ לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא שְׁבָחָא דָּא, וּלְמִבָּעֵי מְזוֹנִי מִקָּמֵי מַלְכָּא, דְּהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ עַל מִלָּה דִּמְזוֹנָא דְּבַעְיָא אִיהִי וּרְעוּתָא דִּילָהּ, דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא יִבְעוּן מְזוֹנֵי. בְּגִין דְּכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְנַחְתָּא מְזוֹנֵי לְעָלְמָא, אִיהִי נַטְלָא בְּקַדְמִיתָא, וְעָלָה נַחְתֵּי מְזוֹנִי לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ. וּבְגִינֵי כַּךְ אִיהִי אַקְדִּימַת לְמִלָּה דָּא דִּמְזוֹנֵי, וְשָׁרַאת עָלֵיהּ דְּדָוִד. יְיָ' רֹעִי, יְיָ' רַעְיָא דִּילִי, כְּהַאי רַעְיָא דְּמַדְבַּר עָאנָא דִּילֵיהּ בְּאֲתָר דִּדְּשָׁאִין וַעֲשָׂבִין, דְּלָא מִחְסַר בֵּיהּ כָּל מִדְּעַם. אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הוּא אִיהוּ רַעְיָא דִּילִי, לְמֵיזָן לִי בְּכָל מָה דַּאֲנָא אִצְטְרִיךְ. דָּבָר אַחֵר יְיָ' רֹעִי, תָּנֵינָן, דְּקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו דְּבַּר נָשׁ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הָכָא תְּרֵין גַּוְונִין אִינּוּן, וְתַרְוַויְיהוּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט.

חַד בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל עוֹבָדוֹי בְּדִינָא וּקְשׁוֹט, וְעַל דִּינָא וּקְשׁוֹט אִתְקָיָּים כָּל עָלְמָא. וּבְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, וּבְכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, דָּן כָּל עָלְמָא בְּדִינָא לְצַּדִיקֵי וְלִרְשִׁיעֵי וּלְכָל בְּנֵי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים י״א:ז׳) כִּי צַדִּיק יְיָ' צְדָקוֹת אָהֵב. וְכַד אִיהוּ דָּן בְּנִי נָשָׁא, וְחָמֵי בְּנִי נָשָׁא כַּמָה חַיָּיבִין, וְכַמָּה חֲטָאִין קָמֵיהּ, כְּדֵין קְשֵׁה בְּעֵינוֹי לְמֵיהַב לוֹן מְזוֹנָא בְּכָל זִמְנָא, בְּגִין דְּאִית לֵיהּ לְמֵיזָן חַיָּיבַיָּא, וּלְאִינּוּן דְּחֲטָאן.

וְאִיהוּ עָבִיד עִמְּהוֹן לְגוֹ מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְזָן וּמְפַרְנֵס לוֹן כְּפוּם חֶסֶד עִלָּאָה, דְּאִתְמְשָׁךְ (קס''ח ע''ב) וְאִתְנְגִיד עַל כָּל (ס''א עמין ובני) בְּנִי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִיהוּ זָן וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, לְצַּדִיקֵי וּלְחַסִידֵּי וְלִרְשִׁיעֵי, וּלְכָל אִינּוּן בְּנֵי עָלְמָא, וּלְכָל חֵיוָן וּבְעִירֵי חַקְלָא, וְעוֹפֵי שְׁמַיָא, מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כְּלָמֵי, וְלָא אִשְׁתְּאַר בְּעָלְמָא, דְּאִיהוּ לָא זָן וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַף עַל גַּב דִּקְשֵׁה קַמֵּיהּ, לְפוּם עוֹבָדִין דִּבְנִי עָלְמָא, כִּקְרִיעַת יַם סוּף.

וְכִי קְרִיעַת יַם סוּף קְשֵׁה קַמֵּיהּ, וְהָכְתִיב (נחום א׳:ד׳) גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַבְּשֵׁהוּ, (עמוס ה׳:ח׳) הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִשְׁפְּכֵם עַל פְּנִי הָאָרֶץ, וְהָא כֵּיוָן דְּסָלִיק
(Ⅰ)

*****

[170b]  
[...] Mais, au moment où Dieu voulait séparer la mer, Rahab, le chef céleste des Égyptiens vint demander justice à Dieu. Maître de l'univers, s’écria-t-il, pourquoi veux-tu châtier les Égyptiens et séparer la mer en faveur des Israélites, alors que les uns sont aussi coupables que les autres ? Les uns adorent des idoles, et les autres les adorent aussi; les uns sont incestueux, et les autres le sont également; les uns sont sanguinaires, et les autres le sont aussi. C'est cette objection qui causa des difficultés au Saint, béni soit-il; car il lui fallut passer outre et ne pas tenir compte de la justice, et si Dieu n'avait tenu compte du mérite d'Abraham, qui se leva le matin de bonne heure pour accomplir la volonté de son Maître, il les aurait tous précipités dans la mer. C'est pourquoi la tradition nous apprend que, lorsque les anges se présentèrent à cette occasion pour chanter des cantiques, Dieu leur dit: Vous voyez mes créatures se noyer dans la mer, et vous saints et ne quitte jamais la Terre Sainte. Jonas a donc fui la Terre Sainte osez encore chanter! Mais comme Dieu avait déjà stipulé avec la mer, lors de la création, de se séparer en cet instant, Dieu permit qu'Israël y passât grâce au mérite d'Abraham. De même la tradition nous dit que les mariages sont aussi difficiles au Saint, béni soit-il, que la séparation de la Mer Rouge. Car, dans le mariage aussi, il faut parfois faire disparaître l'un en faveur de l'autre; il faut faire mourir un homme pour qu'un autre puisse épouser sa femme ou celle qui lui avait été désignée. D'après une autre interprétation, les paroles391: « Et cette âme sera exterminée devant moi » désignent le monde futur. C'est de ce monde d'où les eaux jaillissent, que les coupables seront (exclus) exterminés. L’âme du coupable n'aura pas de part aux délices du monde futur appelées « douceurs de Dieu ». Mais, objectera-t-on, l'Écriture dit également de Jonas qu'il prit la fuite de devant le Seigneur; or, la tradition demande pour quelle raison Jonas a pris la fuite. Peut-on fuir Dieu ? Et elle répond qu'il a pris la fuite pour sortir de la Terre Sainte, car la Schekhina, [...]

רְעוּתָא קַמֵּיהּ, כֹּלָּא קָמֵיהּ כְּאַיִן הוּא חָשִׁיב, וְאַת אַמָרְתְּ דִּקְרִיעַת יַם סוּף קְשֵׁה קַמֵּיהּ.

אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אַעְבָּרוּ לְגַבֵּי יַמָּא, וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִקְרַע לוֹן יַמָּא דְּסוּף, אָתָא רַהַב הַהוּא מְמָנָא דְּעַל מִצְרַיִם, וּבָעָא דִּינָא מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר קַמֵּיהּ, מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, אֲמַאי אַתּ בָּעֵי לְמֶעְבַּד דִּינָא עַל מִצְרַיִם, וּלְמִקְרַע יַמָּא לְיִשְׂרָאֵל, הָא כֻּלְּהוּ חַיָּיבִין קַמָּךְ, וְכָל אָרְחָךְ בְּדִינָא וּקְשׁוֹט. אִלֵּין פַּלְחֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאִלֵּין פַּלְחֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אִלֵּין בְּגִלוּי עֲרָיוֹת, וְאִלֵּין בְּגִלוּי עֲרָיוֹת. אִלֵּין אוֹשְׁדֵי דָּמִין, וְאִלֵּין אוֹשְׁדֵי דָּמִין.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה קְשֵׁה קַמֵּיהּ, לְמֶעְבַּר עַל אֹרַח דִּינָא. וְהָא יִשְׂרָאֵל הֲווֹ נַטְלֵי עַל יַמָּא, דִּכְתִּיב, (שמות י״ד:ט״ו) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְיִּסָעוּ, וַהֲוָה קְשֵׁה קַמֵּיהּ לְמֶעְבַּר עַל דִּינָא, וּלְמִקְרַע לוֹן יַמָּא דְּסוּף, וְאִלְמָלֵא דְּאַשְׁגַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, דְּאַקְדִים בְּצַפְרָא לְמֶעְבַּד פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, וּרְעוּתָא דִּילֵיהּ, כְּדִכְתִיב (בראשית כ״ב:ג׳) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, כֻּלְּהוּ אִתְאֲבִידוּ בְּיַמָּא, בְּגִין דִּבְכָל הַהוּא לֵילְיָא, בְּדִינָא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.

דְּתָנֵינָן, מַאי דִּכְתִּיב וְלָא קְרָב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה. מְלַמֵּד דְּאָתוּ מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְשַׁבְּחָא בְּהַהוּא לֵילְיָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר לוֹן, וְכִי (ס''א בני) עוֹבָדֵי יְדַי טַבְעִין בְּיַמָּא, וְאָתוּן מְשַׁבְּחָן קָמָאי, מִיַּד וְלָא קְרָב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה. מַה כְּתִיב, וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, אַשְׁגַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּזְכוּתָא דְּאַבְרָהָם, דְּאַקְדִּים בְּצַפְרָא לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, כְּדִכְתִיב וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. כְּדֵין אַהְדָּר יַמָּא, וְעָרְקוּ מַיִין קַמָּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.

דִּכְתִּיב וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וְתָנֵינָן, לְאֵיתָנוֹ: לִתְנָאוֹ. לְהַהוּא תְּנַאי דְּהִתְנָה עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד בָּרָא עָלְמָא, לְאֵיתָנוֹ, כְּתִיב הָכָא לְאֵיתָנוֹ, וּכְתִיב הָתָם (תהילים פ״ט:א׳) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, וְעַל דָּא לִפְנוֹת בֹּקֶר, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאַקְדִּים אַבְרָהָם לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְּמָארֵיהּ, כְּדֵין אִתְקְרַע יַמָּא, (הכא ויהם את מחנה מצרים) וְעַל דָּא קְשֵׁה הֲוָה קַמֵּיהּ קְרִיעַת יַם סוּף.

כְּגַוְונָא דָּא, קָשִׁין זִוּוּגִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, מַה קְרִיעַת יַם סוּף קָטִיל לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, וּמְקַיֵים לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, אוּף הָכָא בְּזִוּוּגִין, כְּתִיב (תהילים ס״ח:ז׳) מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, וְתָנֵינָן בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַיִּית הַאי, וְיָהִיב אִתְּתֵיהּ לְהַאי, וּלְזִמְנִין לַחַיָּיבָא מִזְדַּמְנָא לֵיהּ אִתְּתָא מָעַלְיָא. אֲבָל רָזִין סְתִימִין אִינּוּן בְּכֹלָּא וְכֹלָּא הוּא בְּדִינָא, וּמַה דְּאִתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא בְּהָא, וַדַּאי הָכִי הוּא.

וּמַה דְּאִתְעֲרוּ לִפְנֵי, וְלא (קנ''ג ע''ב) מִלְּפָנַי, לִפְנֵי הַהוּא דְּקָאִים לִפְנֵי, קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשִׁמֵּשׁ קַמֵּיהּ, וְעַל דָּא לָא אָמְרוּ דְּקָשִׁין זִוּוּגִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵן קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא לִפְנֵי, וּלְהַאי קַשְׁיָין כָּל הָנֵי, דְּהָא לָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיְימֵי, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ עָבִיד, בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא עָבִיד. (ד''א ל''ג אבל אף על גב דאיהו עביד)

כְּתִיב (ויקרא כ״ב:ג׳) וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי. מַאי מִלְּפָנַי. אֶלָּא דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי, הַהוּא דְּכָל חַיִּין קַיְימִין תַּמָּן. דָּבָר אַחֵר, דָּא צִנּוֹרָא עִלָּאָה, נָהָר דְּלָא פַּסְקִין מֵימוֹי לְעָלְמִין. וְכֹלָּא חַד, וְדָא אִיהוּ דְּנָטִיל כָּל עִדּוּנִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּמֵאִינּוּן עִדּוּנִין עִלָּאִין תִּשְׁתֵּצֵי, (האי נפש) מֵאֲתָר דְּהַהוּא נֹעַם יְיָ' תַּמָּן, וְדָא אִיהוּ מִלְּפָנַי.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, (יונה א׳:ג׳) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרוֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנִי יְיָ' כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי יְיָ' הוּא בּוֹרֵחַ, וְתָנֵינָן מַאי טַעְמָא אָזַל יוֹנָה וּבָרַח, וְכִי מַאן יֵיכוּל לְמִבְרַח מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא הֲוָה אָזִיל וּבָרַח לְנָפְקָא מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא לְבַר מֵאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דְּלָא תִּשְׁרֵי עֲלוֹי שְׁכִינְתָּא, הֲוָה בְּרַח בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי שַׁרְיָא תַּמָּן, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (תהילים קכ״ח:ג׳) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. גֶּפֶן פּוֹרִיָּה דָּא שְׁכִינְתָּא, מַה שְׁכִינְתָּא הֲוָה סְתִימָא לְגוֹ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
(Ⅰ)

*****

[171a]  
[...] semblable à une femme pieuse qui ne sort jamais de sa maison, se tient toujours enfermée dans le Saint des saints et ne quitte jamais la Terre Sainte. Jonas a donc fui la Terre Sainte pour que la Schekhina ne s'attachât pas à lui. Malgré cette interprétation, l’Écriture se sert du terme « devant »392' ! En effet, l’esprit prophétique ne vient pas de la Schekhina, mais du Saint, béni soit-il. Jonas a donc fui le Saint, béni soit-il; car il savait que l’esprit prophétique venait de lui. Voilà le sens de la tradition qui nous apprend que la nourriture, ainsi que le mariage, sont choses difficiles au Saint, béni soit-il.
Remarquez qu'au moment où la Schekhina descend dans la région d'où coule toute nourriture dans ce bas monde, les anges sacrés qui y sanctifient Dieu se couvrent le visage de leurs ailes pour ne pas regarder la Schekhina en face. Trois légions d'anges entourent la Sehekhina. La première crie « Saint », la seconde crie « Saint », et la troisième crie « Saint ». Toutes trois s'écrient alors à l'unisson: « Saint est le Seigneur des armées ! Sa gloire remplit toute la terre. » Les ais du Tabernacle correspondaient à ces légions d'anges qui entourent la Schekhina.
L'Ecriture ajoute en outre: « Chaque ais était muni de deux tenons. » Ce sont les deux ailes par lesquelles chaque ange s'enlace avec ses deux voisins. Chacun transmet des instructions à ses voisins et en reçoit. L'Écriture dit393: Il me fera reposer dans un champ de verdure; il me conduira près des eaux paisibles. » Les « champs de verdure » désignent les sources célestes d'où tout émane. Les « eaux paisibles », ce sont les eaux qui sortent de l'Eden. L'Ecriture continue: « Mon âme se repose. » C'est l'âme de David; car David n'a cherché qu'à perfectionner son degré. Ce sont ces « eaux paisibles » qui donnent le repos aux justes dans le monde futur, ainsi qu'il est écrit394: « Et l'Eternel te conduira toujours, rassasiera ton âme de splendeurs, fortifiera tes os; et tu seras comme un jardin fertile et comme une source qui ne tarit jamais. » « Et395 tu feras cinquante boucles d'airain, etc. » Rabbi Eléazar et Rabbi Abba passèrent une fois une nuit ensemble. Vers la fin de la nuit, ils pénétrèrent dans un jardin situé au bord du lac de Tibériade. Ils virent apparaître deux étoiles arrivant de deux directions différentes. A peine ces deux étoiles s'étaient-elles rapprochées, qu'elles se cachèrent. Rabbi Abba dit: Que les œuvres du Saint, béni soit-il, sont grandes au ciel, aussi bien que sur la terre! Qui pourrait expliquer le phénomène auquel nous venons d'assister ? Rabbi Eléazar lui dit: Quand même nous n'aurions pas vu ce phénomène, nous ne douterions pas de la grandeur des œuvres de Dieu [...]

אוּף הָכִי אִתְּתָא צְנִיעָא, לָא נָפְקָא מִתַּרְעָא דְּבֵיתָה לְבַר. וּבְגִינִי כַּךְ הֲוָה בְּרַח יוֹנָה לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְהָא הָכָא כְּתִיב מִלִּפְנֵי, וְלָא כְּתִיב לִפְנֵי.

אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, מִלִּפְנֵי, דְּהָא רוּחַ נְבוּאָה לָא אַתְיָא מִגּוֹ שְׁכִינְתָּא, אֶלָּא מִלִּפְנֵי. אִינּוּן תְּרֵין דַּרְגִּין דִּנְבִיאִים, דְּקָא שַׁרְיָין עַל שְׁכִינְתָּא, וּמֵהַהוּא אֲתָר דָּחִיל לְמֶהוֵי תַּמָּן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא מִלִּפְנֵי. כִּי מִלִּפְנִי יְיָ' הוּא בּוֹרֵחַ, וְלָא לִפְנִי יְיָ', דְּהָא הֲוָה יָדַע דִּנְבוּאָה לָא הֲוָה אָתֵי אֶלָּא מִלִּפְנֵי.

וּבְגִינֵי כַּךְ קָשִׁין זִוּוּגִין, קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם לִפְנִי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל דָּא דָּוִד מַלְכָּא תָּלֵי מְזוֹנוֹתָיו לְעֵילָּא, בְּגִין דִּלְעֵילָּא לָא פָּסִיק לְעָלְמִין. אֲבָל הָכָא פָּסִיק, דְּהָא לָא תַּלְיֵין בֵּיהּ מְזוֹנוֹת. לְעֵילָּא אִינּוּן. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים כג) יְיָ' רֹעִי לָא אֶחְסָר, לָא יִפְסְקוּן מְזוֹנוֹת מִנִּי לְעָלְמִין, בְּגִין דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן לָא פָּסִיק לְעָלְמִין, וּבְגִין דָּא קַדְמָא שְׁכִינְתָּא עַל דָּא.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי אֲתָר מְקַבְּלָא מְזוֹנָא מִלְּעֵילָּא, כֻּלְּהוּ דִּמְקַדְּשֵׁי לְמָארֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ מִתְעַדְּנִין, וּמִתְעָרִין, וְסַלְּקִין גַּדְפִין, כַּד אַתְיָא שְׁכִינְתָּא בְּהַהוּא מְזוֹנָא, בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכְּלוּן בָּהּ.

וְאִינּוּן תְּלַת מַשִּׁרְיָין בִּסְלִיקוּ חַד, קָרָאן וְאַמְרֵי (ישעיה ו) קָדוֹשׁ. קָרָאן אִלֵּין לְּמַשִׁרְיָיתָא תִּנְיָינָא, וְסַלְּקִין גַּדְפִּין אִלֵּין קַדְמָאֵי, וְאִלֵּין תִּנְיָּינֵי, וְאָמְרִין אִלֵּין תִּנְיָּינִי קָדוֹשׁ. קָרָאן אִלֵּין לְּמַשִׁרְיָּיתָא תְּלִיתָאָה, וְסַלְּקִין גַּדְפִּין תְּלַת מַשִּׁרְיָין כַּחֲדָא, וְכֻלְּהוּ אַמְרֵי קָדוֹשׁ יְיָ' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ מְשֻׁלָּבָן דָּא בְּדָא, אִלֵּין עָאלִין לְגוֹ אִלֵּין, וְאִלֵּין עָאלִין לְגוֹ אִלֵּין, מְשֻׁלָּבָן דָּא בְּדָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר מְשׁוּלָּבוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.

קְרָשִׁים קַיְימֵי תָּדִיר בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְלָא מִתְכַּפְפֵי, כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן עוֹמְדִים, דְּלָא מִתְכַּפְפֵי דְּלֵית לוֹן קְפִיצֵי, וְקַיְימֵי תָּדִיר בְּלָא יְשִׁיבָה, וְעַל דָּא כְּתִיב בַּקְרָשִׁים עוֹמְדִים.

מָה כְּתִיב, שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, אוּף הָכִי, בִּתְרֵי גְּוָונֵי אִינּוּן כְּלִילָן כֹל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ, הַהוּא דִּילֵיהּ וּדְחַבְרֵיהּ, וְחַבְרֵיהּ אוּף הָכִי בֵּיהּ, וְעַל דָּא מְשֻׁלָּבָן דָּא עִם דָּא. (דא נטיל דיליה ודחבריה, ודא נטיל דיליה ודחבריה).

כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב בְּאוֹרַיְיתָא, (משלי ג׳:י״ד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ, דָּא אוֹלִיף לְדָא, וְדָא אוֹלִיף לְדָא, אִתְעֲבָדוּ מְשֻׁלָּבָן דָּא עִם דָּא. דָּא נָטִיל דִּילֵיהּ וּדְחַבְרֵיהּ, וְדָא נָטִיל דִּילֵיהּ וּדְחַבְרֵיהּ, וּמְשֻׁלָּבָן דָּא בְּדָא.

כְּתִיב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נְאוֹת דֶּשֶׁא, אִלֵּין אִינּוּן מְקוֹרִין עִלָּאִין, דְּכָל מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא אַתְיָא מִנַּיְיהוּ. נְאוֹת אִלֵּין אִקְרוּן (איכה ב׳:ב׳) נְאוֹת יַעֲקֹב. נְאוֹת דֶּשֶׁא, בְּגִין דְּאִית נְאוֹת לְבַר דְּאִקְרוּן (יואל ב׳:כ״ב) נְאוֹת מִדְבָּר, וְעַל דָּא בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא. וְאִי תֵּימָא הָא כְּתִיב תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, דְּהָא אִיהוּ לְתַתָּא. אֶלָּא דֶּשֶׁא מֵאִינּוּן נְאוֹת אַתְיָא דְּאִתְיְילִיד וְאַצְמַח מִנַּיְיהוּ, וְעַל דָּא בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי. עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי, אִלֵּין מַיִין דְּנַיְיחָא, דְּקָא נַגְדִּין מֵהַהוּא אֲתָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן, וְאִינּוּן מַיִין אִקְרוּן מֵי מְנוּחוֹת. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב דָּא הוּא נֶפֶשׁ דָּוִד, וְלָא בָּעָא דָּוִד לְאַתְקְנָא אֶלָּא לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּילֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּאִלֵּין מֵי מְנוּחוֹת, זְמִינִין צַדִּיקַיָּא לְנַיְיחָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיה נח) וְנָחֲךָ יְיָ' תָּמִיד וְגוֹ'. (שמות כ״ו:י״א) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִׁים וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא הֲווֹ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד. כַּד רָמַשׁ לֵילְיָא, עָאלוּ גּוֹ גִּנָּא דְּעַל יַמָּא דִּטְבֶרְיָא. אַדְּהָכִי, חָמוּ תְּרֵין כֹּכָבַיָא דְּנַטְלֵי, דָּא מֵהָכָא, וְדָא מֵהָכָא, וְאִעֲרָעוּ דָּא בְּדָא וְאִטְמָרוּ.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּמָה רַבְרְבָן עוֹבָדֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָּא, וּבְאַרְעָא מִלְּרַע. מַאן יָכִיל לְמִנְדַּע בְּאִלֵּין תְּרִין כֹּכָבַיָא, דְּנַפְקוּ חַד מֵהָכָא, וְחַד מֵהָכָא וְאִעֲרָעוּ דָּא בְּדָא, וְאִטְמָרוּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי לָא חֲמֵינָא לוֹן, הָא אַשְׁגַּחְנָא בְּהוּ, וְאַשְׁגַּחְנָא בְּכַמָּה עוֹבָדִין אַחֲרָנִין
(Ⅰ)

*****

[171b]  
[...] auxquelles nous assistons souvent. Il continua à parler ainsi396: « Notre Seigneur est grand; sa puissance est infinie. » Pourquoi David avait-il besoin de nous apprendre ceci ? Ne savons-nous pas que Dieu est grand et puissant ? Mais, partout, David se sert du terme: « Jéhovah est grand397 », tandis qu'ici il se sert du terme: « Notre Seigneur est grand », parce que « Jéhovah » désigne le degré supérieur, tandis que « notre Seigneur » désigne le degré d'en bas qui est le Maître de toute la terre. C'est pourquoi David ajoute: « …Et sa sagesse est incalculable. » De même que les étoiles du ciel sont innombrables, de même la Sagesse de Dieu est incalculable.
Remarquez que l’Écriture398 dit: « Qui fait sortir les légions en les `comptant? etc.» Le Saint, béni soit-il, appelle par leurs noms toutes les armées, toutes les légions célestes et toutes les étoiles sans en manquer une seule. Dans toutes les étoiles et dans tous les corps célestes, il y a des anges chargés de régir le monde de manière convenable, et il n'y a pas une plante sur la terre qui n'ait son régisseur dans quelque étoile ou corps céleste. Chaque étoile à son tour est placée sous les ordres d'un chef céleste qui la régit de manière convenable. Toutes les étoiles du firmament sont au service de ce bas monde; et il n'y aurait ni plante, ni arbre, ni herbe sans les étoiles, qui se regardent avec la terre, face à face. La plupart des étoiles et des corps célestes apparaissent au commencement de la nuit, jusqu'à trois heures moins un quart; à partir de là, peu d'étoiles seulement apparaissent. Nulle étoile n'apparaît inutilement. Celles qui sont visibles toute la nuit sont indispensables pour les choses auxquelles elles sont préposées.
D'autres, au contraire, n'apparaissent que jusqu’à minuit, parce que leur présence n'est utile que pendant un court laps de temps. Dès que leur présence n'est plus nécessaire, elles disparaissent. Dans un livre sur la Sagesse suprême des fils de l'Orient, il est dit ce qui suit au sujet des comètes: Il y a des herbes qu'on appelle « herbes de vie » parce qu'elles possèdent des propriétés curatives. Il y a également des pierres précieuses et de l'or dans les grandes montagnes, au fond des ruisseaux qui y coulent. Les comètes sont préposées aux objets énumérés; et c'est la vue des comètes qui produit toutes ces choses. Il y est dit en outre qu'il y a certaines maladies, telles que la jaunisse ou la paralysie, qu'on peut guérir en tournant devant les yeux du malade un morceau d'acier à face polie; il faut tourner l'acier assez rapidement pour provoquer des réverbérations pareilles à celles que produit le passage d'une comète. De ce qui précède on peut facilement conclure que le passage des comètes est utile à beaucoup de choses. [...]

דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד תָּדִיר.

פָּתַח וְאָמַר (תהילים קמ״ז:ה׳) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ וְגוֹ' גָּדוֹל וְרַב וְעִלָּאָה אִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכִי לָא יָדַעְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּדוֹל אִיהוּ וְרַב כֹּחַ, מַאי שְׁבָחָא דְּדָוִד הָכָא.

אֶלָּא בְּכָל אֲתָר אִיהוּ אָמַר (תהלים קמה) גָּדוֹל יְיָ', וְהָכָא אָמַר גָּדוֹל אֲדוֹנִינוּ. מַאי טַעְמָא. אֶלָּא הָתָם דְּאִיהוּ אָמַר גָּדוֹל יְיָ' וּמְהֻלָל מְאֹד. בְּדַרְגָּא עִלָּאָה קָאָמַר. וְהָכָא דִּכְתִּיב גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה קָאָמַר, דְּאִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. מָה כְּתִיב לְעֵילָּא מֵהַאי קְרָא, מוֹנֶה מִסְפָּר לַכֹּכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. אִי כָּל בְּנֵי עָלְמָא מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי אָדָם, יִתְכַּנְּשׁוּן לְמִמְנֵי כֹּכָבַיָא, לָא יַכְלִין לְמִמְנֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ט״ו:ה׳) וּסְפוֹר הַכֹּכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפּוֹר אוֹתָם. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה כְּתִיב בֵּיהּ, מוֹנֶה מִסְפָּר לַכֹּכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ וְגוֹ'. כְּמָה דְּלֵית מִסְפָּר לְכֹּכְבֵי שְׁמַיָא, בַּר מִנֵּיהּ. אוּף הָכִי אִיהוּ כְּתִיב בֵּיהּ, וְלִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר.

תָּא חֲזִי, כְּתִיב (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וְגוֹ', כֻּלְּהוּ חַיָּילִין וּמַשִּׁרְיָין וְכֹכָבַיָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק לוֹן בִּשְׁמָא, כָּל חַד וְחַד, וְלָא גָּרַע אֲפִילּוּ חַד. בְּכָל כֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי דִּרְקִיעִין כֻּלְּהוּ, אִתְמְנוּן נְגִּידִין וּפְקִידִּין לְשַׁמְּשָׁא עָלְמָא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. וְלֵית לָךְ עִשְׂבָּא זְעִירָא בְּכָל עָלְמָא, דְּלָא שַׁלְטָא עָלֵיהּ כֹּכָבָא וּמַזָּלָא בִּרְקִיעָא, וְעַל הַהוּא כֹּכָבָא מְמָנָא חַד, דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ.

כָּל כֹּכָבַיָּא דְּבִרְקִיעִין כֻּלְּהוּ מְשַׁמְּשֵׁי עַל הַאי עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ פְּקִידָן לְשַׁמְּשָׁא כָּל מִלָּה וּמִלָּה, לְאִינּוּן דִּבְּהַאי עָלְמָא, וְלָא צַמְחִין וְלָא מְגַדְּלִין עֲשָׂבִין וְאִלָנִין וּדְשָׁאִין, וְעִשְׂבֵי בָּרָא, בַּר בְּחֵיזוּ דְּכֹּכָבַיָּא דְּקָא קַיְימֵי עָלַיְיהוּ, וְאִתְחָזוּן עָלַיְיהוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ.

רוֹב מַשִּׁרְיָין דְּכֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, כֻּלְּהוּ נָפְקִין בְּרֵאשִׁיתָא דְּלֵילְיָא, עַד תְּלַת שַׁעְתֵּי חָסֵר רְבִיעָא. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא נָפְקִין בַּר זְעִירִין. וְאִינּוּן כֹּכָבַיָּא כֻּלְּהוּ לָא מְשַׁמְשֵׁי לְבַטָּלָה, וְלָא אִתְחָזוּן לְבַטָּלָה. וְאִית כֹּכָבַיָא דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי כָּל לֵילְיָא, בְּגִין לְאַצְמְחָא וּלְגַדְּלָא כָּל אִינּוּן מִלִּין דְּאִתְפְּקָדוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית כֹּכָבַיָּא דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי עַד פַּלְגוּת לֵילְיָא, וְצָמְחִין וּמְגַדְּלִין מֵרֵאשִׁיתָא דְּלֵילְיָא, עַד הַהִיא שַׁעֲתָא, כָּל אִינּוּן מִלִּין דְּאִתְפְּקָדוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית כֹּכָבַיָא דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי זְעֵיר מִלֵילְיָא, דְּכֵיוָן דְּאִתְחָזֵי בַּהֲדֵי הַהוּא עִשְׂבָּא, אוֹ הַהוּא דְּשָׁאָה, מִיָּד אַשְׁלִים שִׁמוּשֵׁיהּ, וְלָא אִצְטְרִיךְ יַתִּיר בְּהַהוּא לֵילְיָא. וְהָא אִינּוּן לָא קַיְימִין לְבַטָּלָה, כֵּיוָן דְּאַשְׁלִימוּ שִׁמּוּשַׁיְיהוּ, לָא אִתְחָזוּן יַתִּיר בְּהַאי עָלְמָא, וְעַיְילִין לְאַתְרַיְיהוּ.

בְּסִפְרָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה דִּבְנֵי קֶדֶם, אַמְרֵי עַל כָּל אִינּוּן כֹּכָבַיָא (ויחי רכ''ג ע''א, ויקרא רל''א ע''ב) דְּשַׁרְבִיטָא, דְּקָא מְשַׁדְּרֵי שַׁרְבִיטָא בִּרְקִיעָא, אַמְרִי דַּעֲשָׂבִין אִינּוּן בְּאַרְעָא, מֵאִינּוּן דְּאִקְרוּן סַמֵי דְּחַיֵּי, וְאַבְנִין יַקִירָן אִית בְּאַרְעָא, וְזָהָב שָׁחוּט דִּמְגַּדְלָא גּוֹ טוּרֵי רָמָאֵי, בִּזְעֵיר מַיִין דְּחַפְיָא עָלֵיהּ, וְלָא חַפְיָא אֶלָּא דְּנָגִיד עָלֵיהּ, וְשָׁלְטָאן עַל כָּל אִלֵּין אִינּוּן כֹּכָבַיָּא דְּשַׁרְבִיטָא, וּמְגַּדְלֵי אִלֵּין בְּגִינַיְיהוּ.

וְכָל תִּקּוּנָא וּגְדוּלָא דִּלְהוֹן, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּחֵיזוּ וְנֹגְהָא דְּהַהוּא שַׁרְבִיטָא, דְּקָא מְשַׁדֵּר הַהוּא כֹּכָבָא, גּוֹ רְקִיעָא, וּכְדֵין אִתְתַּקְנָן וּמִתְגַּדְלָן כָּל אִינּוּן מִלִּין.

מַרְעִין אִית בִּבְנֵי נָשָׁא, כְּגוֹן יְרוֹקִין וְקַסְטִירִין. דְּאַסְוָותָא דִּלְהוֹן לָא תָּלֵי, אֶלָּא בְּחַד מַרְאֶה דְּפַרְזְלָא קָלִיל נָצִיץ לְעַיְינִין, וְאִית לֵיהּ לְמָארֵיהּ דְּמַרֵע לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. וְלָא (נ''א שכיך) שַׁיָּיךְ (ס''א אתסי) בְּהַאי עַד דְּאַעְבַּר הַהוּא מַרְאֶה לְסִטְרָא דָּא וּלְסִטְרָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּשַׁרְבִיטָא, דְּיוֹשִׁיט נְצִיצוּ דְּבָרָק לְאַנְפּוֹי, וּבְהַהוּא אוֹשִׁיטוּ דְּבָרָק דְּקָא נָצִיץ לְעַיְינִין, אָתֵי לֵיהּ אַסְוָותָא. אוּף הָכִי, כָּל אִינּוּן דְּשַׁלְטֵי עָלַיְיהוּ אִינּוּן כֹּכָבַיָא, לֵית לוֹן תִּקּוּנָא וּגְדוּלָא בַּמֶּה דְּאִתְחָזֵי, בַּר הַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּשַׁרְבִיטָא, וּבְהַאי מִתַּתְקְנֵי, בְּחֵיזוּ,
(Ⅰ)

*****

[172a]  
[...] Dans le livre du roi Salomon, il est fait allusion à la science des pierres précieuses; et il y est dit que si ces pierres manquaient de la lumière des étoiles, elles seraient sans aucun éclat. Ainsi, le Saint, béni soit-il, a fait toutes choses pour l'utilité de ce bas monde, ainsi qu'il est écrit399: « Pour éclairer la terre ... » Il est écrit400: « Et tu feras cinquante boucles d'airain. » Une tradition nous apprend que celui qui n'a pas vu les boucles du Tabernacle n'a jamais vu l'éclat des étoiles du firmament; car c'est en comprenant le mystère des boucles qu’on comprend la signification des étoiles Il y a un firmament où toutes les étoiles sont attachées Ce firmament a cent fenêtres, dont une partie donne sur l'Orient, et une autre sur le Midi. A chaque fenêtre, il y a une étoile. Quand le soleil passe par ces fenêtres, il projette des étincelles. Les étoiles placées près de ces fenêtres s'allument de ces étincelles. De là vient que certaines étoiles sont rouges comme l'airain, et d'autres jaunes comme l'or.
Cinquante étoiles sont jaunes et elles sont disposées du côté de l'Orient; celles du côté sud sont rouges. Si à minuit on voit du côté de l'Orient, trois, cinq ou sept de ces étoiles ensemble, c'est un indice que les rois païens envahiront l'Orient et enlèveront toute la fortune et tout l'or de cette partie du monde. Si on voit briller deux, quatre ou six étoiles ensemble, c'est un indice qu'une grande terreur va régner dans cette partie du monde. Il en est de même des étoiles placées de l'autre côté. Il est écrit401: « Que le nom du Seigneur soit béni d'un monde à l'autre; car la sagesse et la force sont à lui, et il modifie les temps et les saisons. » Tout est en effet dans la main de Dieu; et il a soustrait le peuple saint à l’influence des étoiles et des corps célestes. Ce sont les païens qui attachent, par erreur, une importance à la constellation; mais Jacob n'y prend pas part; il sait que tout dépend du créateur Au-dessus de tous les cieux, il y a un c iel caché et marqué du sceau du Roi; il porte le nom de «Idra de-Maschcana »402. Dans ce ciel sont aménagées toutes les fenêtres suivantes; elles sont disposées d’un côté et de l'autre. Six de ces fenêtres sont les plus grandes, et une est cachée et domine les autres. Une de ces fenêtres porte le nom de « fenêtre de l'éclat ». De cette fenêtre sort une étoile connue parmi les sages sous le nom de « Jad » (main). La tribu de Juda ici-bas est sous la domination de cette fenêtre et de cette étoile. Quand les enfants de Juda se détournaient du Saint. béni soit-il, ils allaient invoquer cette fenêtre et cette étoile; car ils savaient que c'est cette main (Jad) qui vainquit les autres peuples, ainsi qu'il est écrit403: « Ta main a frappé la nuque de tes ennemis. » Cette étoile apparaît sous la forme d'une main avec cinq doigts qui répandent de la lumière à ladite fenêtre. [...]

בְּגָוְון, בְּחֵילָא, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי.

וְשַׁפִּיר אִיהוּ, דְּהָא כְּגַוְונָא דָּא, רָמִיז בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, בְּחָכְמְתָא דְּאַבְנִין יְקִירִן, דְּאִי חָסֵר מִנְּהוֹן נֹגְהָא דִּנְצִיצוּ וּלְהִיטוּ דְּכֹּכָבַיָּא יְדִיעָן, לָא מְגַדְּלִין, וְלָא (ס''א מתתקנין לעלמין) מְתַקְּנֵי לוֹן לְעָלְמִין, וְכֹלָּא אַתְקִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתִקּוּנָא דְּעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית א׳:ט״ו) לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ בְּהַאי עָלְמָא לְתַקְּנָא לֵיהּ.

כְּתִיב (שמותכו) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חַמִשִׁים, וּכְתִיב וְעָשִׂיתָ חַמִשִׁים קַרְסֵי זָהָב, וְתָנֵינָן, מַאן דְּלָא חָמָא אִינּוּן קְרָסִים בְּמַשְׁכְּנָא, לָא חָמָא נְהִירוּ דְּכֹּכָבַיָּא בִּרְקִיעָא, בְּגִין דִּבְהַהוּא חֵיזוּ, וּבְהַהוּא גַּוְונָא, דַּמְיָין לְכָל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בְּהוּ.

כֹּכָבַיָא אִית בִּרְקִיעָא, דְּאִלֵּין נַפְקֵי מֵהַהוּא רְקִיעָא, דְּכָל כֹּכָבַיָא אַדּוּקִין תַּמָּן. בְּהַהוּא רְקִיעָא אִית מְאָה חַלוֹנִי מַשְׁקוֹפִין, מִנְּהוֹן לִסְטַר מִזְרָח, וּמִנְּהוֹן לִסְטַר דָּרוֹם. וּבְכָל חַלוֹנָא וְחַלוֹנָא כֹּכָבָא חַד.

וְכַד שִׁמְשָׁא אָזִיל בְּאִינּוּן חַלּוֹנִין וּמַשְׁקוֹפִין דִּי בִּרְקִיעָא נָצִיץ בִּנְצִיצוּ, וְאִלֵּין כֹּכָבַיָּא נַפְקֵי לְאִתְנַצְּצָא מֵהַהוּא נְצִיצוּ דְּשִׁמְשָׁא וְאִצְטָבָּעוּ, מִנְהוֹן סוּמָקִין כְּגַוְונָא דִּנְחֹשֶׁת, וּמִנְהוֹן יְרוֹקִין כְּגַוְונָא דְּזָהָב, וְעַל דָּא, אִלֵּין סוּמָקִין, וְאִלֵּין יְרוֹקִין. חַמִשִּׁים אִינּוּן בְּאִינּוּן חַמִשִּׁים חַלּוֹנִין, (נ''א וחמשים אינון באינון חלונין) אַחֲרָנִין. דְּלִסְטַר מִזְרָח אִינּוּן יְרוֹקִין, דְּלִסְטַר דָּרוֹם אִינּוּן סוּמָקִין, בְּהוּ אִתְאֲחָד סִיּוּמָא דְּמַשְׁכְּנָא.

בְּכָל אִינּוּן כֹּכָבַיָא דְּנַפְקֵי מֵהַהוּא רְקִיעַ, מִתְעָרְבֵי אִינּוּן כֹּכָבַיָא בְּלֵילְיָא, וְנַצְצֵי וּמְלַהֲטֵי וְשַׁלְטֵי בְּהַאי עָלְמָא. מִנְהוֹן עַל נְחֹשֶׁת, מִנְהוֹן עַל זָהָב יְרַקְרָק, וְאִתְתַּקְנָן וּמְגַּדְלָן עַל חֵילָא דִּלְהוֹן.

אִלֵּין כֹּכָבַיָא שַׁלְטֵי בְּכ''ה וּפַלְגָּא נְקוּדִין דְּלֵילְיָא, דְּאִינּוּן רִגְעֵי שַׁעֲתָא, וְאִינּוּן דִּמְגַּדְלֵי נְחֹשֶׁת דְּאִינּוּן סוּמָקֵי וְלַהֲטֵי וְנַצְצֵי. וְכַד אוֹשִׁיטוּ תְּלָת זִמְנִין נְצִיצוּ לְסִטְרָא דְּמִזְרָח, אוֹ חֲמֵשׁ, אוֹ שֶׁבַע, מַלְכֵי עַמִּין יִיִתוּן עַל הַהוּא סִטְרָא, וְכָל עֻתְרָא וְדַהֲבָא יִסְתַּלָּק מֵהַהוּא סִטְרָא. וְאִי נְצִיצוּ חַד, תְּרֵין, אַרְבַּע, שִׁית, דָּא בָּתַר דָּא, אֵימָתָא וּפַחֲדָא יִפּוֹל, וְיִשְׁרֵי עַל הַהוּא סִטְרָא. בָּטִישׁ נְצִיצוּ וְשָׁכִיךְ, בָּטִישׁ נְצִיצוּ וְשָׁכִיךְ, יִתְּעֲרוּ קְרָבֵי, וְלָא יִתְעַבִידוּ, (ד''א בעלמא בההוא סטרא) דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא, אִתְעֲרוּתָא הוּא לְעֵילָּא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאִינּוּן מְמָנָן דְּעָלְמָא דְּשַׁלְטִין עַל שְׁאַר עַמִּין, וְכֵן כְּגַוְונָא דָּא בְּסִטְרָא אַחֲרָא.

פָּתַח וְאָמַר, (דניאל ב׳:כ׳) לֶהוֵא שְׁמֵיהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָּא דִּילֵיהּ הִיא. וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָא. וְכֹלָּא אִיהוּ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְאַפִּיק לְעַמֵּיהּ קַדִּישָׁא, מֵחֵילָא וּרְשׁוּתָא דְּכֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, בְּגִין דְּאִינּוּן טַעֲוָון אַחֲרָן וְלָא בְּאִלֵּין חוּלָקָא דְּיַעֲקֹב, כִּי אִם (ירמיהו י׳:ט״ז) בְּיוֹצֵר הַכֹּל הוּא.

רָקִיעַ אִית לְעֵילָּא, עַל כָּל אִלֵּין רְקִיעִין, וְאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְחוֹתָמָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּמַשְׁכְּנָא שַׁלְטָא עַל הַאי רָקִיעַ, וְהַאי רָקִיעַ אִקְרֵי אִדָּרָא דְּמַשְׁכְּנָא, וּבְהַאי רָקִיעַ כָּל אִינּוּן חַלּוֹנִין, מִסִּטְרָא דָּא, וּמִסִּטְרָא דָּא, וְאָחִיד כָּל אִינּוּן סִדּוּרִין דְּמַשְׁכְּנָא. שִׁית (בלק קפ''ג ע''ב) חַלּוֹנִין אִינּוּן רַבְרְבִין עַל כֻּלְּהוּ, וְחַד סָתִים לְשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ.

חַלוֹנָא חַד, אִקְרֵי חַלוֹן זָהֳרָא, וּבֵיהּ נָפְקָא כֹּכָבָא חֲדָא, דְּאִקְרֵי לְחַכִּימֵי יַ''ד, וְדָא אִיהוּ הִתּוּכָא דְּקָא מְהַתֵּךְ לְתַתָּא בְּשֻׁלְטָנוּתָא דִּיהוּדָה. לָאו דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ, דְּהָא לֵית לַשְּׁבָטִין דְּיִשְׂרָאֵל חוּלָקָא וְאַחֲסָנָא בְּהוּ, אֶלָּא שִׁבְטָא דִּיהוּדָה שַׁלְטָא עַל הַאי, וְלָאו אִיהוּ עָלֵיהּ.

וְכַד אַסְטוּ בְּנֵי יְהוּדָה אָרְחַיְיהוּ מִבָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָזְלוּ לְמִנְדַּע בָּתַר חַלוֹנָא דָּא, וְהַאי כֹּכָבָא. וְאָמְרוּ (ס''א דהא ידע) דְּהַאי יְדָא דְּקָא מְנַצַּח לִשְׁאַר עַמִּין, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית מ״ט:ח׳) יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ, וְאָזְלוּ אֲבַתְרֵיהּ וְעַבְדּוּ לֵיהּ שִׁמּוּשָׁא וּפֻלְחָנָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, (מלכים א י״ד:כ״ב) וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ'.

הַאי כֹּכָבָא כַּד נָפִיק פָּשִׁיט חַד יָד בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעָן, נָהִיר וְנָצִיץ בְּהַהוּא חַלוֹן.
(Ⅰ)

*****

[172b]  
[...] Les maîtres de la magie et de la sorcellerie craignent cette apparition; car tant que cette étoile domine, leur science est trouble, et rien ne leur réussit. Mais, demandera-t-on, comment peuvent-ils voir cette étoile, alors qu'on a dit que le firmament où elle est attachée reste toujours caché ? Ils reconnaissent la domination de cette étoile par un signe extérieur. Pendant la domination de cette étoile, certains hommes réussissent dans leurs affaires, et certains autres ne réussissent pas. De là vient que les maîtres de magie et de sorcellerie deviennent de plus en plus rares dans le monde, parce qu’ils ne savent pas l'heure juste de la domination de cette étoile, tandis que les magiciens primitifs la connaissaient à l’aide d'un signe extérieur. La seconde fenêtre porte le nom de « fenêtre de l'ongle », parce qu'elle en a la couleur De cette fenêtre, sort une étoile connue parmi les sages sous le nom de « Serpent »; car la rigueur sévit durant sa domination. Elle est pourvue d'une tête et d'une queue semblables à celles du serpent. De cette fenêtre, sortent soixante millions de démons qui s'attachent aux ongles coupés et jetés dans un endroit public. Les magiciens et les sorciers connaissent ce fait et l'exploitent à leurs fins. Ceux qui jettent les ongles coupés ou qui les emploient pour un acte de magie pendant que cette étoile domine causent la mort de tout le monde La troisième fenêtre porte le nom de Fenêtre rationale ». Une étoile sort de cette fenêtre et elle porte le nom de « lumière de la Lampe ».
Durant sa domination, la tranquillité règne dans le monde; on n'est troublé par aucun adversaire; on jouit de toutes les lumières et l'abondance règne en tout. La quatrième fenêtre porte le nom de « Coupe ». Une étoile en sort connue parmi les sages sous le nom de « Grappe », parce que ses étincelles ressemblent à une grappe de raisin. Durant sa domination, la paix et la clémence règnent dans le monde; de nombreux enfants naissent; les hommes s'empressent à se rendre mutuellement service, et la paix règne dans le monde. La cinquième fenêtre porte le nom de « Puits » en raison de l'étoile qui entre et sort constamment comme le seau qu'on descend à chaque instant dans le puits et qu'on en retire. Les sages n'ont pas pu déterminer exactement les propriétés de cette étoile, attendu qu'elle ne reste jamais en place La sixième fenêtre porte le nom de « Lumière ».
Une étoile en sort qui s'appelle « Décret », parce que, durant sa domination, les châtiments sont décrétés et les peines se renouvellent chaque jour en ce monde. Mais peu avant l’avènement du Messie, cette fenêtre et cette étoile domineront sur le monde. De grandes maladies éprouveront les hommes et les afflictions de toutes sortes se renouvelleront chaque jour; et Israël sera dans la détresse. Mais, après les ténèbres de l'exil, le Saint béni soit-il éclairera Israël par la lumière du jour et les Saints d'en haut reconnaîtront son règne. La domination des peuples païens sera abolie et Israël les subjuguera; et alors s'accompliront les paroles404: « Et la lumière de la lune deviendra semblable à celle du soleil. » Ensuite, la septième fenêtre apparaîtra à tout le monde, ainsi que son étoile qui est l'étoile de Jacob dont parla Balaam. Elle restera visible pendant quarante jours. Et quand le Roi Messie se révélera, et que tous les peuples du monde s'assembleront autour de lui, alors s'accompliront les paroles de l’Ecriture405: « En ce jour-là, le rejeton de Jessé se lèvera comme un étendard devant tous les peuples; les nations s'adresseront à lui, et sa résidence sera glorieuse. »
Rabbi Siméon commença à parler ainsi406: « Et nul ne dit: Où est le Dieu qui me crée, qui fait que les siens lui chantent des cantiques pendant la nuit? » L’Écriture emploie le présent « qui me crée »; elle emploie en outre le nom « Eloha », qui est un nom composé de « El » et du Vav et du Hé, et désigne Dieu et son tribunal. Le nom est parfait puisqu'il renferme le Principe mâle et le Principe femelle, le Vav et le Hé. L'Écriture parle de cantiques chantés durant la nuit. [...]

מָארֵיהוֹן דְּקוּסְמִין וְחֲרְשִׁין, דַּחֲלֵי מֵהַאי אֲתָר, בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּהַאי שַׁלְטָא, כֻּלְּהוּ קְסָמִין וְחֲרְשִׁין מִתְבַּלְבְּלֵי, וְלָא אַצְלַח בִּידַיְיהוּ.

וְאִי תֵּימָא, הוֹאִיל וְאִיהוּ הַאי רָקִיעַ טְמִירָא, הֵיךְ יַדְעֵי לֵיהּ. אֶלָּא סִימָנָא אִית לוֹן לְבַר, וְיַדְעֵי דְּהָא שַׁלְטָא כֹּכָבָא דָּא, וְדַחֲלֵי תָּדִיר מִנֵּיהּ, וְלָא אַצְלַח בִּידֵיהוֹן, אִינּוּן קְסָמִין וְחֲרְשִׁין. וְעַל דָּא אִית זִמְנִין דְּאַצְלָחוּ בֵּיהּ בְּנִי נָשָׁא, וְאִית זִמְנִין דְּלָא אַצְלָחוּ בֵּיהּ. וּבְגִין דָּא אִינּוּן מָארֵי קוּסְמִין וְחֲרְשִׁין מִתְמַעֲטֵי מֵעָלְמָא, בְּגִין דְּלָא יַדְעִין עִקָרָא, כַּד חָמָאן דְּלָא אַצְלַח בִּידַיְיהוּ. וְעַל דָּא אִינּוּן קַדְמָאֵי הֲווֹ יַדְעֵי, וּמִסְתַּכְּלָן לְבַר בְּהַהוּא סִימָנָא, דְּקָא יַדְעֵי.

חַלוֹנָא תִּנְיָינָא, אִקְרֵי חַלוֹן טוּפְרָא, בְּגִין דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּטוּפְרָא, וּבֵיהּ נָפְקָא כֹּכָבָא חַד, דְּאִקְרֵי לְחַכִּימִין צִפְעוֹן, דְּהָא דָּא שַׁלְטָא בְּשׁוּלְטָנָא תַּקִּיף בְּדִינָא בְּרֵישָׁא וְזַנְבָא, אִית לֵיהּ כְּצִפְעוֹן כָּמִין לְקָטְלָא.

מֵהַהוּא חַלוֹן, נַפְקֵי שִׁית מֵאָה אֶלֶף רִבּוֹא רוּחִין, דְּשַׁלְטִין עַל אִינּוּן טוּפְרִין דִּבְנֵי נָשָׁא, כַּד אִזְדַרְקָן בְּאִתְגַּלְּיָא. בְּהַאי עַבְדֵי חֲרָשִׁין וּקְסָמִין, כָּל אִינּוּן דְּיַדְעֵי לוֹן. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּהַאי כֹּכָבָא שַׁלְטָא, כָּל אִינּוּן דְּזַרְקֵי טוּפְרֵי, (ס''א אי עביד) אוֹ עַבְדֵי חֲרָשִׁין בְּהוֹן, גָּרִים מוֹתָא לְכָל עָלְמָא, וְסָלִיק חֲרָשִׁין בִּידַיְיהוּ דְּאִינּוּן דְּעַבְדֵי לוֹן.

חַלוֹנָא תְּלִיתָאָה, אִקְרֵי חַלוֹן חוֹשְׁנָא, וּבֵיהּ נָפְקָא כֹּכָבָא חֲדָא, וְאִקְרֵי נִגְהָ''א דְּבוּסִי''נָא, (נ''א דבוציני) הַאי אִיהוּ נְצִיצוּ דְּנָצִיץ, וְקַיְּימָא עַל כָּל רוּחָא, וְנַיְיחָא וְשֵׁיזְבוּתָא (נ''א וטיבותא) בֵּיהּ. לֵית בֵּיהּ קִטְרוּגָא כְּלַל, כַּד אִיהוּ שַׁלְטָא, כָּל נַיְיחָא, וְכָל נְהִירוּ שַׁלְטָא בְּעָלְמָא, שַׁלְוָה שָׂבְעָא וְכֹלָּא שַׁלִּיט בְּעָלְמָא.

חַלוֹנָא רְבִיעָאָה, אִיהוּ חַלוֹן דְּאִקְרֵי גְּבִיעַ, וּבֵיהּ נָפְקָא כֹּכָבָא חַד, דְּאִקְרֵי לְחַכִּימִין אֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר, בְּגִין דְּהָכִי נָפִיק כְּאֶשְׁכּוֹל, נָצִיץ נְצִיצִין כַּעֲנָבִין בְּכּוֹפָרָא, בְּהַאי אִתְּעָרוּ דְּרַחֲמֵי אִתְּעַר בְּעָלְמָא, מַרְחִיק וּמַקְרִיב, תּוֹלָדִין סַגִּיאִין אַסְגִּיאוּ בְּעָלְמָא. בְּנֵי עָלְמָא לָא קַפְדֵּי כַּד אִצְטְרִיכוּ דָּא לְדָא, שְׁלָמָא וְחֶדְוָה אִתְּעַר בְּעָלְמָא.

חַלוֹנָא חֲמִישָׁאָה, אִיהוּ חַלוֹן דְּאִקְרֵי בְּאֵר, עַל דִּי כֹּכָבָא דְּנָפִיק בֵּיהּ, עָאל וְנָפִיק שָׁאִיב כַּדְּלִי, לָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין. בְּהַאי חַכִּימֵי לִבָּא לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּגִין דְּלָא קָאִים בְּקִיּוּמָא, וְלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין. וְעַל דָּא אִתְדַּחֲקָן גַּרְמַיְיהוּ, לְעַיְּינָא בְּהַאי אֲתָר, וּלְמֵידַן דִּינָא.

חַלוֹנָא שְׁתִּיתָאָה, אִיהוּ חַלוֹן דְּאִקְרֵי נֹגְהָא, וְנָפְקָא בֵּיהּ כֹּכָבָא חַד, דְּאַקְרִין גִּזְרוֹן, בְּגִין דְּכַד הַאי שַׁלְטָא, עָלְמָא קָאִים בְּדִינָא, וְכַמָּה גִּזְרִין, וּבְכַמָּה עוֹנָשִׁין, וּבְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא מִתְחַדְּשָׁן גִּזְרִין עַל עָלְמָא, וְעַד לָא יְסַיְּימוּן אִלֵּין, הָא אַחֲרָנִין מִתְחַדְּשִין, וְהַאי לָא שַׁלְטָא כָּל כַּךְ בְּעָלְמָא.

אֲבָל סָמוּךְ לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא, יִשְׁלוֹט הַאי חַלוֹנָא, בְּהַאי כֹּכָבָא, עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא יִשְׁלְטוּן חֵיוָן וּמַרְעִין בִּישִׁין עַל עָלְמָא, וְיִתְחַדְתּוּן זִינִין בִּישִׁין, דָּא בָּתַר דָּא, וְיִשְׂרָאֵל יְהוֹן בְּעָקוּ. וְכַד יִתְדַּחֲקוּן גּוֹ חֲשׁוֹכָא דְּגָלוּתָא, כְּדֵין יַנְהֵר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נְהִירוּ דִּימָמָא, וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, וְיִּתְבַּטֵּל מַלְכוּתָא מִידָא דְּעֲמְמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְיִשְׁלְטוּן עָלַיְיהוּ יִשְׂרָאֵל, וְיִתְקַיֵּים (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה וְגוֹ'.

וּכְדֵין חַלוֹנָא שְׁבִיעָאָה יִתְפְּתַח בְּכָל עָלְמָא, וְכֹכָבָא דִּילֵיהּ אִיהוּ כֹּכָבָא דְּיַעֲקֹב, וְהַאי אִיהוּ דְּקָאָמַר בִּלְעָם, (במדבר כ״ד:י״ז) דָּרַךְ כֹּכָב מִיַּעֲקֹב, וְכֹכָבָא דָּא יְהֵא נָהִיר (נ''א ד' יומין וד' לילין) אַרְבְּעִין (ח' ע''א) יוֹמִין. (וארבעין לילין) וְכַד יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְיִתְכַּנְּשׁוּן לְגַבֵּי מַלְכָּא מְשִׁיחָא כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, כְּדֵין יִתְקַיֵּים קְרָא דִּכְתִּיב, (ישעיהו י״א:י׳) שֹׂרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (איוב ל״ה:י׳) וְלא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלַּיְלָה. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל עוֹשָׂי, עוֹשִׂי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן עוֹשָׂי. אֶלָּא שְׁמָא דְּאֱלוֹהַּ שְׁמָא כָּלִיל אִיהוּ דְּאִתְחָזֵי הוּא וּבֵי דִּינֵיהּ. דָּא שְׁמָא שְׁלִים אִיהוּ, דְּכָלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא: א''ל ו''ה וּבְגִינִי כַּךְ עוֹשָׂי.

נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלַּיְלָה, בְּגִין דְּדָא אִיהוּ דְּקָא (ק''ע ע''א) מְשָׁבַּחַת תָּדִיר לְגַבֵּי מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ, כְּגַוְונָא דְּבוּצִינָא דְּלָא שָׁכִיךְ תָּדִיר, בְּגִין לְקַבְּלָא נְהוֹרָא חֶדְוָה עִלָּאָה, מִסְּגִיאוּת
(Ⅰ)

*****

[173a]  
[...] Toutes les étoiles qui apparaissent au firmament louent Dieu. Les anges supérieurs louent Dieu pendant les trois veilles de la nuit. Durant la première veille les mauvais esprits parcourent le monde et interceptent toutes les voies qui mènent vers le Roi. Durant cette domination des démons, tous les hommes ont un avant-goût de la mort; car le sommeil est une soixantième partie de la mort. Trois légions d’anges viennent alors louer le Saint, béni soit-il. Mais, tant que le démon sévit ici-bas, les anges sont dans l'impossibilité de chanter les cantiques. Ils décident alors de chasser le démon d'ici-bas. Six cent mille anges saints descendent ici-bas et mettent le démon en fuite, bien que les hommes dorment encore. En Terre Sainte seulement, les anges ne descendent pas, parce que le démon n'y sévit point. Dès qu'ils ont mis le démon en fuite, les anges remontent et chantent les cantiques. Que les hommes ne puissent chanter les louanges de Dieu avant de s'être purifiés de la souillure du démon, cela se conçoit; mais comment comprendre que les anges ne puissent chanter des cantiques à cause des démons ?
L’esprit impur se répand également en haut et les esprits saints ne peuvent approcher de leur Maître avant d'avoir repoussé l' « autre côté ». La chose est comparable à un roi qui avait des pierres précieuses enfermées dans une boîte qu'il conservait dans son palais. Le roi était un sage; et, pour éviter que le premier venu ne pût s'approcher de cette boite renfermant les pierres précieuses et les perles, il choisit, grâce à sa science, un serpent puissant qu'il enroula autour de la boite Dès que quelqu'un tendit la main vers la boîte, le serpent lui sauta dessus et le tua. Mais le roi avait un ami auquel il dit: Toutes les fois que tu veux te servir de la boite, fais tel et tel signes au serpent; il te cédera la boîte, et tu pourras ouvrir pour te servir des trésors qu’elle renferme. De même le Saint, béni soit-il, roula un serpent autour de la sainteté. Les anges supérieurs arrivent pour pénétrer dans le sanctuaire; mais ils reculent à la vue du serpent, de crainte d’être souillés par lui.
Remarquez que l'Écriture407 dit: « Qui fait ses anges d'esprit, ses serviteurs de feu ardent… » Les anges d'esprit sont ceux qui se tiennent dehors, et les serviteurs de feu ardent sont les anges qui se tiennent dedans. [...]

חֶדְוָה דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלַּיְלָה.

כָּל אִינּוּן כֹּכָבַיָא דְּקָא מְנָהֲרָן בִּרְקִיעָא, כֻּלְּהוּ אוֹדָאן וּמְשַׁבְּחָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכָל הַהוּא זִמְנָא דְּאִתְחָזוּן בִּרְקִיעָא, בְּגִין דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, כֻּלְּהוּ אוֹדָאן וּמְשַׁבְּחָן אַשְׁמוּרוֹת אַשְׁמוּרוֹת, בִּתְלַת פַּלְגֵּי דְּהַוְי לֵילְיָא.

בְּלֵילְיָא אִתְפַּלְגָּן כַּמָּה סִטְרִין. בְּרֵאשִׁיתָא דְּלֵילְיָא, כַּד רָמַשׁ לֵילְיָא וְאִתְחֲשָׁךְ, כֹּל אִינּוּן רוּחִין בִּישִׁין וְּזִינִין בִּישִׁין, כֻּלְּהוּ מִתְבַּדְּרָן וְּמְשַׁטְטֵי בְּכָל עָלְמָא. וְאִתְפַּרְשַׁת סִטְרָא אַחֲרָא, וְתָבְעֵי אָרְחֵי דְּבֵי מַלְכָּא, מִכָּל אִינּוּן סִטְרִין קַדִּישִׁין.

כֵּיוָן דְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִתְּעַר, כָּל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמֵי טַעֲמָא דְּמוֹתָא, (נ''א דשינה) חַד מִשִׁתִּין בְּמוֹתָא, וְשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ. כְּדֵין כֵּיוָן דִּמְסָאֳבוּ אִתְפָּרְשָׁא מִלְּעֵילָּא, וְשַׁלְטָא וְנַחְתָּא לְתַתָּא, כְּדֵין אִתְפָּרְשָׁן תְּלַת מַשִּׁרְיָין לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּתְלַת סִטְרִין (נ''א מטרין) דְּלֵילְיָא, כְּמָה דְּאִתְעֲרוּ בְּהַאי חַבְרַיָא.

בְּעוֹד דְּאִינּוּן מְשַׁבְּחִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, סִטְרָא אַחֲרָא אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא לְתַתָּא, בְּכָל סִטְרֵי עָלְמָא, וְעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא לָא אִתְעַבָּר מִתַּמָּן, לָא יַכְלִין אִינּוּן לְאִתְיַיחֲדָא בְּמָארֵיהוֹן.

רָזָא לְחַכִּימִין, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹנִין, וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כֻּלְּהוּ דָּחֲקֵי בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא. מַלְאָכִין עִלָּאִין כַּד בָּעָאן לְאִתְיַיחֲדָא בְּמָארֵיהוֹן, לָא יַכְלִין עַד דְּדַחְיָין לָהּ לְבַר. מָה עַבְדִּין, נַחְתִּין שִׁיתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי קַדִּישֵׁי, וַאֲפִילּוּ שֵׁינָתָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, כֵּיוָן דְּאִיהִי נַחְתָּא, דְּקָא דַּחְיָּין לָהּ לְבַר, וְיָהֲבֵי לָהּ כָּל עָלְמָא דָּא בְּהַהִיא שֵׁינָתָא, כְּדֵין אִיהִי שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ, וּמְקַבְּלִין מִסְאֲבוּ מִינָּהּ. בַּר בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדָהָא, דְּלָא (ק''מ ע''ב) שַׁלְטָא תַּמָּן. כֵּיוָן דְּאִיהִי אִתְפָּרְשָׁא מִנַּיְיהוּ, עָאלִין לְקָמֵי מָארִיהוֹן, וּמְשַׁבְּחָן וְאוֹדָאן קָמֵיהּ.

כְּגַוְונָא דָּא יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, לָא יַכְלִין לְאִתְיַיחֲדָא בְּמָארֵיהוֹן, עַד דְּדַחְיָין לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא מִנַּיְיהוּ, וְיָהֲבֵי לָהּ חוּלָקָא בְּמָּה דְּאִתְעַסְקַת, וּלְבָתַר, אִינּוּן מִתְקָרְבֵי לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן, וְלָא אִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא עֵילָּא וְתַתָּא.

וְאִי תֵּימָא תִּינַח לְתַתָּא, אֲבָל לְעֵילָּא מַאי קִטְרוּגָא תַּמָּן. אֶלָּא לְעֵילָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ רוּחַ מְסַאֲבָא, וְאִינּוּן רוּחִין קַדִּישִׁין, עַד דִּמְשַׁדְּרֵי רוּחָא מְסַאֲבָא מִבֵּינַיְיהוּ, לָא יַכְלִין לְקָרְבָא לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן, דְּהָא קוּדְשָׁא גּוֹ מְסַאֲבָא, לָא מִתְעָרֵב לְעָלְמִין. וְכֵן כְּגַוְונָא דָּא, יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, לָא מִתְעָרְבִין בְּאוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּעָלְמָא. וּתְרֵין סִטְרִין, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, כַּד בַּעְיָין לְקָרְבָא לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דַּחְיָּין לָהּ לְבַר.

וְעַל דָּא, כַּד עָיִיִל לֵילְיָא, וּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, כַּד מִסְתַּדְּרָן שׁוּרִין שׁוּרִין לְקָרְבָא (נ''א לשבחא) לְגַבֵּי מָארִיהוֹן, דַּחְיָּין לֵיהּ לְהַהוּא סִטְרָא לְבַר בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר עָאלִין בְּקוּדְשָׁא. (נ''א ועל דא, כד עייל ליליא כל רוחין בישין וזינין בישין ורוחי מסאבי אתדחיין לכר ושמשי מלכא עיילין לגו קדשא).

לְמַלְכָּא, דַּהֲווֹ לֵיהּ אֲבָנִין יַקִירִין בְּחַד תֵּיבוּתָא, מִתְגַּלְּפָא בְּקוּסְטְרוֹי. וְהַהוּא מַלְכָּא הֲוָה חַכִּים. בְּגִין דְּלָא יִתְקָרֵב כָּל מַאן דְּבָעֵי, לְגַבֵּי הַהוּא תֵּיבוּתָא דַּאֲבָנִין יַקִירָן וּמַרְגְּלָן דְּתַמָּן, נָטַל בְּחָכְמָתֵיהּ, חַד חִוְיָא תַּקִּיפָא, וְכָּרִיךְ לֵיהּ סָחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא תֵּיבוּתָא, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאוֹשָטָא יְדֵיהּ לְגַבֵּי תֵּיבוּתָא, הָא חִוְיָא דָּלִיג עָלֵיהּ, וְקָטִיל לֵיהּ.

חַד רְחִימָא הֲוָה לְמַלְכָּא, אָמַר לֵיהּ מַלְכָּא, כָּל זִמְנָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְאָעֲלָא וּלְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּתֵיבוּתָא, תַּעֲבִיד כַּךְ וְכַךְ לְגַבֵּי הַהוּא חִוְיָא, וְתִפְתַּח תֵּיבוּתָא, וּתְשַׁמֵּשׁ בִּגְנִיזִין דִּילִי. כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּרִיךְ חִוְיָא סָחֲרָנִיהּ דְּקֻדְשָׁא, אָתָאן מַלְאָכִין עִלָּאִין לְאָעָלָא גּוֹ קֻדְשָׁא, הָא חִוְיָא תַּמָּן, וְדַחֲלֵי לְאִסְתָּאֲבָא בֵּיהּ. (ואי תימא זה אכולהו אשא, ואשא לא מקבלא מסאבא)

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (תהלים קד) עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט, עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקַיְימִין לְבַר. מְשָׁרְתָיו אֵשׁ להֵט, אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקַיְימִין לְגוֹ, אִיהוּ רוּחָא מִסְאֲבוּ, וְאִינּוּן רוּחַ. רוּחַ בְּרוּחַ לָא עָיִיִל דָּא בְּדָא. רוּחַ מִסְאֲבוּ בְּרוּחַ קֻדְשָׁא לָא
(Ⅰ)

*****

[173b]  
[...] De même qu'un esprit ne peut se mêler à un autre esprit, l’esprit impur ne peut s’harmoniser avec l'esprit saint. La nuit est divisée en trois veilles, auxquelles correspondent les trois légions d'anges louant Dieu tour à tour. D'après une autre interprétation, l'homme est composé du monde d'en haut et du monde d'en bas; et c'est pourquoi il renferme à la fois le (un) principe mâle et femelle. L'esprit est aussi composé du (d'un) principe mâle et du (d'un) principe femelle. Voilà pourquoi l'homme est gravé en haut conforme à son corps; car le corps de l'homme correspond à son esprit. Les démons arrivent du Nord; et si le côté sud ne mettait un obstacle à leur invasion, le monde ne pourrait subsister. Rabbi Éléazar et Rabbi Abba entrèrent dans la maison. A minuit ils se levèrent pour. étudier.
Rabbi Abba dit: En vérité, c'est le moment des délices du Saint, béni soit-il, qui entre à minuit dans le paradis pour se délecter avec les justes. Heureux celui qui étudie à cette heure de la nuit! Ni les sacrifices, ni les holocaustes ne sont aussi agréables à Dieu que l’étude à cette heure L'homme qui étudie en ce moment participe à la joie des justes au paradis.
Rabbi Éléazar commença à parler ainsi408`: « Louez le Seigneur. Je loue le Seigneur de tout mon cœur. » Ce Psaume est supérieur à tous les autres; il renferme dix genres de louanges dont se compose le Nom sacré et supérieur. Il est en outre rédigé par ordre alphabétique; et, partout où le roi David procéda de la sorte, [...]

אִתְעָרְבֵי דָּא בְּדָא. וּבְּגִין כָּךְ אִינּוּן דְּאִקְרוּן רוּחַ, לָא יַכְלִין לְאַעֲלָא לְגוֹ, בְּגִין הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבוּ. אִינּוּן דִּלְגוֹ, אִינּוּן אֵשׁ, וְהַהוּא אֵשׁ דָּחֵי לְהַהוּא מִסְאֲבוּ דְּלָא עָיֵיל לְגוֹ. וּבְּגִין כָּךְ כֹּלָּא דַּחְיָּין לֵיהּ לְבַר לְמִסְאֲבוּ, דְּלָא יִתְעָרַב בַּהֲדַיְיהוּ. וְעַל דָּא, מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי קָא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּתַר דְּדַחְיָין לֵיהּ לְמִסְאֲבוּ לְבַר.

תְּלַת אַשְׁמוּרוֹת אִינּוּן בְּלֵילְיָא, לָקֳבְלֵיהוֹן תְּלַת מַשִּׁרְיָין, דְּקָא מִתְפַּלְּגֵי לְשַׁבְּחָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְעַל דָּא הַאי רִבּוֹן דְּכֻלְּהוּ, אִיהוּ נִר (נ''א כינור) דְּדָוִד דְּלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין, אֶלָּא תָּדִיר אוֹדֵי וּמְשַׁבַּח לֵיהּ לְמַלְכָּא עִלָּאָה, וְעַל דָּא (איוב ל״ה:י׳) נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה.

דָּבָר אַחֵר, וְלא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי, כְּמָה דְּאִתְּמַר, בְּגִין דְּהָא מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא אִתְכְּלִיל בַּר נָשׁ, וְאִתְעָבִיד, כְּמָה דְּאִיהוּ גּוּפָא מִתְּרֵין סִטְרִין, מִגּוֹ דְּכַר וְנוּקְבָּא, אוּף הָכִי רוּחָא. רוּחַ אִיהוּ כָּלִיל, מִגּוֹ דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְעַל רָזָא דְּנָא אִתְתָּקַּן בַּר נָשׁ בִּגְלִיפוֹי, בְּגוּפָא וְרוּחָא. וּבְגִין דְּאִיהוּ כָּלִיל בְּרָזָא דָּא, וּבְעוֹבָדָא דָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, עַל דָּא (ודאי) כְּתִיב, (בראשית א׳:כ״ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְהָא אִתְּמַר.

בְּלֵילְיָא הָא אַמָרְתְּ, דְּהָא בְּרֵאשִׁיתָא דְּלֵילְיָא, כָּל אִינּוּן זִינִין וְרוּחִין בִּישִׁין מִתְעָרֵי בְּעָלְמָא, הֵיךְ אִיהוּ יָכִיל לְמֶהֱוֵי, דְּאִי הָכִי, הָא תָּנֵינָן, דְּמִסְטְרָא דְּצָפוֹן נַפְקֵי כָּל הָנֵי זִינִין בִּישִׁין, וְאִתְּאַמְרָת (ס''א ואתמר) דְּכַד אִתְּעַר רוּחַ צָפוֹן בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, דְּהָא כְּדֵין כָּל אִינּוּן רוּחִין בִּישִׁין, וְסִטְרִין בִּישִׁין, אִתְכְּנָשׁוּ מֵעָלְמָא, וְעָאלִין גּוֹ נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, אִי הָכִי הָא בְּסִטְרָא דְּדָרוֹם דְּאִיהוּ יְמִינָא, אֲמַאי מְשַׁטְטֵי אִינּוּן זִינִין בִּישִׁין בְּרֵישׁ לֵילְיָא, דְּקָא שָׁלְטָא רוּחַ דָּרוֹם.

אֶלָּא וַדַּאי, אִלְמָלֵא הַהוּא סִטְרָא דְּדָרוֹם, דְּקָא מְעַכֵּב וְדַחְיָיא לְהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא, הֲוָה מִטַשְׁטֵשׁ כּוּלֵי עָלְמָא, וְלָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל. אֲבָל כַּד אִתְּעַר הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, לָא אִתְּעַר אֶלָּא בִּסְטַר רוּחַ מַעֲרָב, דְּקָא שַׁלְטָא בְּרֵישׁ לֵילְיָא, וְעָלְמָא אִיהוּ כֹּלָּא כָּנִישׁ. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים אַסְוָותָא לְעָלְמָא, בְּגַוְונָא דָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ מִכָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא.

עָאלוּ לְבֵיתָא רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא. כַּד אִתְפְּלַג לֵילְיָא, קָמוּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַשְׁתָּא וַדַּאי אִיהוּ עִידָּן רְעוּתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָא זִמְנִין סַגִּיאִין אִתְּעַרְנָא הַאי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּלַג לֵילְיָא, עָאל גּוֹ אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְאִשְׁתַּעֲשַׁע בְּהוּ. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, בְּהַהִיא זִמְנָא.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הָא דְּאִשְׁתַּעֲשָׁע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוֹ צַדִּיקַיָּא בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, הֵיךְ אִשְׁתֲּעְשָׁע. אֶלָּא בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאִתְפְּלַג לֵילְיָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר בִּרְחִימוּ דִּשְׂמָאלָא, לְגַבֵּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא לֵית רְחִימוּ אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לֵיהּ לָהּ דּוֹרוֹנָא לְמִקְרַב לְגַבֵּי מַלְכָּא, אוֹ חֲשִׁיבוּ מֵעַלְיָא, אֶלָּא בְּאִינּוּן רוּחִין דְּצַדִּיקַיָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמֵי לוֹן מִתְעַטְּרָן, בְּכַמָּה עוֹבָדִין טָבִין, וּבְכַמָּה זַכְיָין דְּעָבְדוּ בְּהַהוּא יוֹמָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִיחָא לֵיהּ מִכָּל קָרְבָּנִין וְעִלָּוָון, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרַח בְּהוּ רֵיחַ נִיחֹחַ, דְּקָא עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל.

כְּדֵין נְהִירוּ אִתְנְהִיר, וְכֹל אִילָנִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן אָמְרוּ שִׁירָתָא, וְצַדִּיקַיָּא מִתְעַטְּרָן תַּמָּן בְּאִינּוּן עִדּוּנִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. כַּד אִתְּעַר בַּר נָשׁ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, נָטִיל חוּלָקֵיהּ עִמְּהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דִּי בְּגוֹ גִּנְתָּא, חַד שְׁמָא גְּלִיפָא דִּתְלָתִין וּתְרֵין אַתְוָון, (ס''א אתער) אִתְעַטָּר בְּהוּ תַּמָּן, וְאִיהוּ גּוֹ רָזִין דְּצַדִּיקַיָּא.

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (תהילים קי״א:א׳) הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה יְיָ' בְּכָל לֵבָב וְגוֹ', הַלְלוּיָהּ, הָא אִתְּמַר וְאִתְּעֲרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָּיא, וְהָכִי אִיהוּ, דְּדָא אִיהוּ שְׁבָחָא דְּקָא סַלְּקָא עַל כָּל אִינּוּן שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן דְּאָמַר דָּוִד, בְּעֶשֶׂר זִינִי תּוּשְׁבְּחָן דְּאִיהוּ אָמַר, בְּגִין דְּאִיהוּ כָּלִיל שְׁמָא (וישלח קע''ב ע''ב) וּשְׁבָחָא בְּחַד, וְאִיהוּ כְּלָלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה.

אוֹדֶה יְיָ' בְּכָל לֵבָב, בְּכָל אֲתָר דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא, רָזָא דְּאַלְפָא
(Ⅰ)

*****

[174a]  
[...] il fait allusion aux trente-deux sentiers gravés au ciel. Il y a au ciel de grandes lettres et de petites, auxquelles correspondent celles de l'alphabet ici-bas409. Le terme: « ... De tout cœur » désigne l’esprit du bien et l'esprit du mal; car il faut dompter l'esprit du mal et l'amener lui aussi à louer Dieu. Le psalmiste ajoute: « ... Dans le mystère des justes et dans l'assemblée », c'est-à-dire parmi ceux qui connaissent les mystères du Saint, béni soit-il. L’« assemblée » désigne Israël qui loue Dieu publiquement quand il est réuni au nombre de dix. Il faut louer Dieu dans le bonheur comme dans l'infortune .
Rabbi Yehouda commença à parler ainsi410: « Toute âme loue le Seigneur. » Toutes les âmes émanent de la région céleste appelée « Jah », qui est la source de la Sagesse. Les trente-deux sentiers sortent de cette région et se répandent en haut et en bas. Elle est appelée « Esprit Saint », car tous les esprits sont compris en elle . Rabbi Isaac dit: Le jour où Rabbi Siméon exposa ces paroles, il versa des larmes en disant: Tous les trésors du Roi suprême sont enfermés sous une seule « Clef », et il se révèle à nous à l'aide des noms gravés en haut. Moise ne savait pas expliquer tous les mystères, le jour où il fit des révélations à Israël. Il n'aperçut les gravures célestes révélant tous les mystères que le jour où Dieu le prit pour l'asseoir dans l'école sainte d'en haut et le cacher aux hommes.
Une tradition nous apprend que Moïse n'est pas mort; car tous les hommes qui ont la Foi ne meurent jamais. Le mot « mort » , que l'Écriture emploie à leur égard, signifie qu'ils sont morts pour ceux qui restent ici vivants. De même Jacob n'est pas mort. Il s'appelait Israël, parce qu'il était le plus parfait de tous. Et Dieu lui dit411: « Ne crains pas, Jacob; ne tremble pas, Israël; car je te sauverai, toi et tes enfants. » Le terme: « ... Et tes enfants » signifie que, de même que sa postérité vit encore, de même lui vit toujours. Rabbi Yehouda dit: Dieu lui dit: « Je serai avec toi. » Le Maître lui promet de venir placer sa demeure près de lui.
Rabbi Siméon dit: Rabbi Abba a raison; car l'Écriture dit: « Et Jacob demeurera tranquille et heureux, et personne ne le troublera » - tranquille dans ce monde et heureux~ dans l'autre monde. Personne ne le troublera, pas même l'ange de la mort. [...]

בֵּיתָא, אִיהוּ רָזָא דְּאַתְוָון גְּלִיפָן, דְּנָפְקִין בְּגִלּוּפֵי דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. וְאִית אַתְוָון עִלָּאִין, מֵרָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה. וְאִית אַתְוָון אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן אַתְוָון (הקדמה ג' ע''א) זְעִירִין. וְהָכָא אִיהוּ רָזָא דְּאַלְפָא בֵּיתָא, דְּעָלְמָא (ס''א עילאה יהיב לעלמא) תַּתָּאָה.

אוֹדֶה יְיָ' בְּכָל לֵבָב: בְּיִּצְרָא טָבָא וּבְיִּצְרָא בִּישָׁא דְּאִיהוּ שָׁרֵי בְּגַוֵּיהּ. דְּהָא עַל כֹּלָּא אִית לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּיִּצְרָא טָבָא וּבְיִּצְרָא בִּישָׁא. דְּהָא מִסִּטְרָא דְּיִצְרָא טָבָא אָתֵי טוֹב לְבַר נָשׁ, וְאִית לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַטּוֹב וְהַמֵטִיב. וּבְסִטְרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא, אָתֵי קִטְרוּגָא לְבַר נָשׁ, וְאִית לְאוֹדָאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (ביצרא טבא וביצרא בישא) בְּכָל מָה דְּאָתֵי עַל בַּר נָשׁ, מִסִּטְרָא דָּא וּמִסִּטְרָא דָּא.

בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה, בְּסוֹד יְשָׁרִים: בְּאִינּוּן (ס''א מלאכין עלאין קדישין) דְּרָזָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן יַדְעֵי. דְּהָא כָּל רָזִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן יַדְעֵי, וְאִינּוּן רָזָא דִּילֵיהּ, וְעַל דָּא בְּסוֹד יְשָׁרִים. וְעֵדָה: אִלֵּין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, כַּד מִתְכַּנְּשֵׁי בַּעֲשָׂרָה, לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְּגִין כָּךְ, אִית לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל טָב וְעַל בִּישׁ, וּלְפַרְסְמָא קָמֵי כֹּלָּא. דְּאִי תֵּימָא הָא אִיהוּ יָדַע, אֲמַאי אִצְטְרִיךְ לְפַרְסְמָא. אֶלָּא בְּדָא, אִתְיָיקָר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא לְפַרְסְמָא נִסָּא. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב בֵּיהּ, (יחזקאל לח) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְגוֹ'.

רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ק״נ:ו׳) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. תַּנָּא, כָּל נִשְׁמָתִין אָתוּ מֵהַאי גּוּפָא קַדִּישָׁא, וְאַתְעָרוּ בִּבְנֵי נָשָׁא. וּמֵאָן אֲתָר. מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי יַד. (ס''א י''ה) מַאן אֲתָר דָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ד:כ״ד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. תָּנָא, מֵהַאי חָכְמְתָא דְּמַבּוּעוֹי נָפְקִין לִתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, אִשְׁתָּכְלַל כֹּלָּא, וְכָל מָה דְּאִית לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְהוּא אִתְקְרֵי רוּחָא קַדִּישָׁא, דְּכָל רוּחִין אִשְׁתָּכְלָלוּ בֵּיהּ.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּיוֹמָא דְּהֲוָה רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּרִישׁ מִלָּה דָּא, עֵינוֹי נַבְעִין מַיָּא, וַהֲוָה אָמַר, כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, אִתְמָסְרָן בְּחַד מַפְתְּחָא, וְאִתְגַּלְיָיא בְּקֻזְפִיטָן דְּקוּרְדִּיטֵי גְּלִיפִין עִלָּאִין.

אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, מַאן יָכִיל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא וּלְאִתְכַּלְלָא מַה דְּגָנִיז בְּדָא מַבּוּעָא. דְּהָא מֹשֶׁה לָא גַּלֵּי דָּא בְּיוֹמוֹי, כַּד הֲוָה גַּלֵּי רָזָא עֲמִיקְתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָא הֲוָה מִתְגַּלְיָיא עַל יְדוֹי. אֶלָּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְסַלְּקָא לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וּלְטַמְרָא לֵיהּ מִבְּנֵי נָשָׁא, דִּכְתִּיב, (דברים ל״א:ב׳) בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם. הַיּוֹם מַמָּשׁ, דְּהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ יוֹמוֹי, לְאִתְקָרְבָא לְאֲתָר דָּא, דִּכְתִּיב, (דברים ל״א:י״ד) הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, קָרְבוּ מַמָּשׁ.

דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מֹשֶׁה לָא מִית. וְאִי תֵּימָא הָא כְּתִיב (דברים לא) וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה. כַּךְ בְּכָל אֲתָר לְצַדִּיקַיָּא קָרֵי בְּהוּ מִיתָה. מַאי מִיתָה. מִסִּטְרָא דִּילָן אִקְרֵי הָכִי. דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן תָּנָא, דְּמַאן דְּאִיהוּ בִּשְׁלִימוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא תַּלְיָיא בֵּיהּ, לָא תַּלְיָיא בֵּיהּ מִיתָה וְלָא מִית. כְּמָה דְּהֲוָה בְּיַעֲקֹב דִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא הֲוָה בֵּיהּ.

דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, (בראשית ל״ה:י׳) לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. מַאי יִשְׂרָאֵל. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. דִּכְתִּיב, (ירמיהו ל׳:י׳) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֵת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְגוֹ'.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, (ירמיהו ל׳:י״א) כִּי אִתְּךָ אָנִי, דַּיְיקָא, זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ, דְּמָארֵיהּ אָמַר לֵיהּ כֵּן. כִּי אִתִּי אַתָּה לָא כְּתִיב, אֶלָּא כִּי אִתְּךָ אָנִי, דְּמָארֵיהּ אָתֵי לְאִתְחַבְּרָא דִּיּוּרֵיהּ עִמֵּיהּ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שַׁפִּיר קָאָמַר רִבִּי אַבָּא דְּאָמַר (ירמיהו ל׳:י׳) וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. וְשָׁב יַעֲקֹב: לְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא אַחֲרָא, דִּכְתִּיב לא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל.

דָּבָר אַחֵר וְשָׁב יַעֲקֹב, לְאֲתָר דְּאִתְנְסִיב מִתַּמָּן. וְשָׁקַט, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְשַׁאֲנַן, בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין מַחֲרִיד מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. דְּמַשְׁמַע דְּכֹלָּא הֲוָה בֵּיהּ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, חַבְרַיָּיא הָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, מַה זַרְעוֹ בַּחַיִּים, אַף הוּא בַּחַיִּים.
(Ⅰ)

*****

[174b]  
[...] « Et412 la traverse du milieu sera appliquée contre les ais depuis un bout jusqu’à l'autre. »
Rabbi Yehouda commença à parler ainsi413: « Heureux pays dont le roi est libre et dont les princes mangent à l'heure fixe ! » Malheur aux hommes qui négligent le service du Maître qui ne veut que leur bien et qui leur a donné la Loi! Une tradition nous apprend que, de même qu'un père doit trois choses a son fils: le circoncire, le racheter au prêtre s'il est le premier-né et le marier, de même le Saint, béni soit-il, accorda ces trois choses a Israël. Il lui commanda la circoncision; il l'a racheté de la captivité d'Egypte; et il le maria avec la Loi. Rabbi Yessé dit: La Loi est le plus grand don que Dieu a lait à Israël. Le mérite de l'homme en ce monde et dans le monde futur n'est que par la Loi, ainsi qu'il est écrit414: « C'est par moi que les rois régneront. »
Nous avons appris que lorsque Rab Houna monta en Palestine, il trouva les maîtres de la Loi occupés à interpréter le verset suivant415: « J'exercerai mes jugements sur Bel à Babylone; je ferai sortir de sa bouche ce qu'il avait déjà a Houna était jeune, il n'attira d'abord pas l'attention sur lui. Les maîtres assemblés à l'école se demandaient: Qui est « Bel »? Ce ne peut être certainement Nabuchodonosor, puisque Daniel lui accorde un autre nom. Rab Houna se plaça entre les colonnes de l'école et dit: Si j'étais autorisé, j’expliquerais ce verset. Mais personne ne fit attention a ces paroles. Il se leva de nouveau et répéta sa demande de parler. Rabbi Jodaï, fils de Rab, le prit et l’assit devant lui en lui disant : Parle, mon fils; car de la Loi il est dit416: « Elle crie sur les toits. » Il commença à parler ainsi: Dans les temps primitifs, jusqu'à la venue de Jacob, les hommes n'étaient jamais malades; quand l'heure était arrivée, l'homme mourait subitement. Jacob pria Dieu que l'homme fût malade deux ou trois jours avant la mort, afin de pouvoir mettre de l'ordre dans ses affaires et faire pénitence. Dieu lui répondit: Tu parles bien et tu seras le premier à être malade, ainsi qu'il est écrit417 » Et il fut dit à Joseph: ton père est malade » A partir de cette époque, tous les malades mouraient. Ezéchias pria Dieu d'accorder la guérison à certains malades, afin qu’ils louassent Dieu et qu'il se convertissent.
Dieu lui répondit: Ta demande est juste et tu seras le premier à guérir, ainsi qu'il est écrit418: « Et il guérit de sa maladie. » Une tradition419 nous apprend qu’en ce jour le soleil recula de dix degrés. Merodakh avait coutume de manger chaque jour à la quatrième heure et de dormir ensuite jusqu'à la neuvième heure. Mais, au jour mentionné, après avoir dormi longtemps, il se réveilla et vit que le soleil indiquait la quatrième heure du jour. Il croyait avoir dormi depuis la veille. Il dit a ses princes: Pourquoi m'avez-vous laissé dormir si longtemps ? Avez-vous l’intention de me laisser mourir d’inanition? [...]

וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (קהלת י׳:י״ז) (צ''ה ע''ב) אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ. וּכְתִיב, אִי לָךָ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ. (במאי אוקימנא הני קראי) וַוי לְעָלְמָא דְּלָא מַשְׁגְּחָן בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּהָא מָארֵיהוֹן אַשְׁגַּח בְּגִינֵיהוֹן לְאוֹטָבָא לְהוּ, דְּאָנַח קָמַיְיהוּ פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְלָא מַשְׁגְּחָן.

דְּתָנֵינָן, תְּלַת מִלִּין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד לִבְרֵיהּ, מִילָה, וּפִדְיוֹן, וּלְנַסְבָא לֵיהּ אִנְתּוּ. וְכֹלָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. מִילָה: דִּכְתִּיב, (יהושע ה׳:ב׳) וְשׁוּב מוֹל אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית. וּכְתִיב (בראשית י״ז:י״ב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. פִּדְיוֹן. דִּכְתִּיב, (דברים טו) וַיִּפְדְּךָ (יי אלהיך) (ס''א (דברים ז׳:ח׳) מבית עבדים) מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם. לְנַסְּבָא לֵיהּ אִנְתּוּ: דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:כ״ז-כ״ח) זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם, וּכְתִיב וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ. תּוּ, אַטִּיל לְהוּ כְּהַאי נִשְׁרָא, דְּאָטִיל לִבְנוֹי עַל גַּדְפּוֹי, דִּכְתִּיב, (שמות י״ט:ד׳) וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסִי, כֹּלָּא הוּא יֵאוֹת, אֲבָל אוֹרַיְיתָא דְּאַהֲדָר קָמַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְאוֹלִיף לוֹן, יַתִּיר מִכֹּלָּא. תָּא חֲזִי, לֵית שְׁבָחָא דְּבַר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּשְׁבָחָא דְּאוֹרַיְיתָא דִּכְתִּיב בָּהּ (משלי ה) בִּי מְלָכִים יִמְלכוּ. (מדרש הנעלם הוא) דְּהָא תָּנֵינָן כַּד סָלִיק רַב הוּנָא לְהָתָם, אַשְׁכַּח רַבָּנָן דַּהֲווֹ עַסְקֵי בְּהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב, (ירמיהו נ״א:מ״ד) וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהוֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם. וְרַב הוּנָא לָא הֲווֹ מַשְׁגִּיחִין בֵּיהּ, דְּהָא לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּהֲוָה זְעֵיר. עָאל לְבֵי מִדְרָשָׁא, וְאַשְׁכַּח רַבָּנָן דַּהֲווֹ אַמְרֵי, הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אִי טַעֲוָתֵיהּ וְדָחַלְתֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶצַר הֲוָה שְׁמֵיהּ בֵּל, הָא כְּתִיב בֵּיהּ, (דניאל ד׳:ה׳) וְעַד אָחֳרִין עַל קֳדָמַי דָּנִיאֵל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי. וְעוֹד, מַאי וְהוֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו.

קָם רַב הוּנָא בֵּינֵי קַיָימֵי דְּעַמוּדֵי, וְאָמַר אִילּוּ הֲוֵינָא בְּאַתְרִי, דָּרִישְׁנָא לֵיהּ לְהַאי פְּסוּקָא. לָא אַשְׁגָּחוּ בֵּיהּ. קָם תִּנְיָינוּת, וְאָמַר מִלָּה דָּא. אָתָא רַבִּי יוֹדָאי בַּר רַב, וְאוֹתְבֵיהּ קַמֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, אֵימָא בְּרִי אֵימָא, דְּמִלֵּי אוֹרַיְיתָא כְּתִיב בְּהוּ, (משלי א׳:כ״א) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא וְגוֹ'.

פָּתַח וְאָמַר, הָכִי תָּנֵינָן, בְּיוֹמֵי קַדְמָאֵי עַד לָא אָתָא יַעֲקֹב, הֲוָה בַּר נָשׁ שָׁלֵו בְּבֵיתֵיהּ, מָטָא זִמְנֵיהּ, מִית בְּלָא מַרְעִין, כֵּיוָן דְּאָתָא יַעֲקֹב, בָּעָא קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר לֵיהּ, מָרֵי דְּעָלְמָא, אִי נִיחָא קָמָךְ, דְּלִנְפּוֹל בַּר נָשׁ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, תְּרֵין אוֹ תְּלַת יוֹמִין, וּלְבָתַר יִתְכְּנָשׁ לְעַמֵּיהּ, וְיַפְקֵד לְבֵיתֵיהּ, וְיֵתוּב מֵחוֹבוֹי. אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר. אַתְּ הוּא סִימָנָא בְּעָלְמָא. תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית מ״ח:א׳) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חוֹלֶה. חֹלֶה כְּתִיב מַה דְּלָא הֲוָה לְבַר נָשׁ מִן קַדְמַת דְּנָא.

בָּתַר דְּשָׁכִיב, לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ מַרְעִין, דְּלָא מִית. עַד דְּאָתָא חִזְקִיָּה, מָה כְּתִיב בֵּיהּ, (ישעיהו ל״ח:א׳) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וְגוֹ'. תָּא חֲזִי, מָה כְּתִיב וַיַסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ', אָמַר לֵיהּ, אִי נִיחָא קָמָךְ דְּיִתְּסוּן בְּנֵי נָשָׁא מִבֵּי מַרְעֵיהוֹן, וְיוֹדוּן שְׁמָךְ, וְיִשְׁתְּמוֹדְעוּן, וִיתוּבוּן לְבָתַר בְּתִיּוּבְתָא שְׁלֵימָתָא, וְיִשְׁתַּכְּחוּן בְּנֵי עָלְמָא זַכָּאִין קֳדָמָךְ. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יֵאוֹת הוּא, אַתּ תְּהֵא סִימָנָא בְּעָלְמָא, וְכַךְ הוּא, מַאי דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל״ח:ט׳) מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלוֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ. וְתָאנָא, הַהוּא יוֹמָא אִתְחָזַר שִׁמְשָׁא עֶשֶׂר דַּרְגִּין.

וְתָאנָא, מְרוֹדָךְ בַּלְאֲדָן הֲוָה אָכִיל כָּל יוֹמָא בְּד' שַׁעְתֵּי, וְנָאִים עַד תֵּשַׁע שַׁעְתֵּי, וְהַהוּא יוֹמָא נָאִים עַד ט' שַׁעְתֵּי, כַּד אִתְּעַר חָמָא שִׁמְשָׁא דְּקָאִים בְּד' שַׁעְתֵּי, אָמַר מַאי הַאי, בְּקִטּוּלָא דְּקוּנְטִירָא קוֹנְטְרוֹי אַנְקָטַּרְתּוּן. אָמְרוּ
(Ⅰ)

*****

[175a]  
[...] Les princes lui répondirent: Tu ne dors pas depuis hier; mais le Dieu d'Ézéchias fit aujourd'hui deux miracles: il guérit Ezéchias de sa maladie et fit reculer le soleil. Alors le roi écrivit une lettre à Ezéchias; ensuite il fit trois pas et ajouta de sa propre main un salut au grand Dieu de Jérusalem. En récompense de ces trois pas, Dieu lui accorda trois grands rois dans sa postérité, dont le plus grand était Nabuchodonosor. Nabuchodonosor s'était dit: Les idoles que j'ai vues avaient la tête d'or et le ventre d'argent. J'en ferai une toute en or. Il mit dans la bouche de cette idole un objet sacré du Temple sur lequel était gravé le Nom sacré; et l'idole se mit alors à parler et à divulguer des choses étonnantes. Daniel s'approcha de l'idole et lui dit: Je suis un messager du Maître suprême, et je t’ordonne de sortir d'ici. A peine Daniel avait-il prononcé le Nom sacré que l'objet du Temple sortit de la bouche de l'idole et que celle-ci s'écroula. Tel est le sens des paroles420: « Je ferai sortir de sa bouche ce qu'il avait déjà absorbé. Les peuples n'iront plus en foule vers cette idole. »
Rabbi Yehouda se leva et le baisa à la tête en disant: Si je ne t’avais pas attiré à moi, tu serais resté inconnu des maîtres de la Loi. A partir de ce jour, on lui rendit les honneurs dus à son savoir. Rabbi Yessé applique le verset précité: « Heureux pays dont le roi est libre et dont les princes mangent à l'heure fixe! » à Israël, lors de sa sortie d'Égypte. L'Ecriture dit également: « Malheur au pays dont le roi est jeune et dont les princes mangent le matin ! » Le « Roi jeune » désigne le côté gauche. Les mots: « ... Dont les princes mangent le matin » signifient que, tant que domine le côté gauche, les maîtres de la Loi tâtonnent [...]

לֵיהּ לָמָּה. אָמַר, דְּנָאִימְנָא יוֹמָא חַד, וּתְלָתוּת יוֹמָא. אָמְרוּ לֵיהּ, לָאו הָכִי, אֶלָּא אֱלָהָא דְּחִזְקִיָה עֲבַד יוֹמָא דֵּין תְּרֵין נִיסִּין. אָסֵי לְחִזְקִיָה מִבֵּי מַרְעֵיהּ, וְאַחְזָר שִׁמְשָׁא לְעִדָּנָא דָּא. אָמַר וְכִי אִית בְּעָלְמָא אֱלָהָא רַבָּא בַּר מֵאֱלָהַי. אָמְרוּ, אֱלָהָא דְּחִזְּקִיָהוּ.

קָם וְכָתַב כְּתָבוֹי, שְׁלָם לְחִזְקִיָּהוּ מַלְכָּא דִּיהוּדָה וּשְׁלָם לְאֱלָהֵיהּ וּשְׁלָם לִיְרוּשָׁלַ ם קַרְתָּא קַדִּישָׁא. לְבָתַר אַמְלִיךְ וְקָם מִכֻּרְסְיָה, וּפָסַע תְּלַת פְּסִיעָן, וְכָתַב אַחֲרָנִין, שְׁלָם לֶאֱלָהָא רַבָּא דְּבִיְרוּשָׁלַ ם וּשְׁלָם לְחִזְקִיָּהוּ מַלְכָּא דִּיהוּדָה וּשְׁלָם לִיְרוּשָׁלַ ם קַרְתָּא קַדִּישָׁא. אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ פָּסַעְתְּ בְּגִין יְקָרִי תְּלַת פְּסִיעָן, חַיֶּיךָ, מִינָךְ יִפְקוּן תְּלַת מַלְכִּין שַׁלִּיטִין, קַסְטִירִין רוּפִינִין דְּשָׁלִיטִין בְּכָל עָלְמָא, וְקַדְמָאָה מִנַּיְיהוּ נְבוּכַדְנֶצַר הֲוָה.

תָּא חֲזֵי, מַאי אֲמַר לֵיהּ דָּנִיאֵל, (דניאל ב׳:ל״ח-ל״ט) אַנְּתּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַּהֲבָא. וּבַתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִינָךְ וּמַלְכוּ תְּלִיתָאָה אָחֳרִי וְגוֹ'. מַה כְּתִיב (דניאל ג׳:א׳) נְבוּכַדְנְצַר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵיהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁית. אֲמַר נְבוּכַדְנֶצַר צֻלְמָא דַּחֲמֵינָא, הֲוָה רֵישָׁא דִּי דַּהֲבָא, מֵעוֹי דְּכֶסֶף, אֲנָא אַעֲבִיד כֹּלָּא דְּדַהֲבָא, דְּלִהוֵי קַּזְפִּירָא דְּדַהֲבָא בְּרֵישָׁא.

וְתָאנָא, הַהוּא יוֹמָא כָּנַשׁ כָּל אוּמַיָּא וַעֲמַמְיָא וְלִישָׁנַיָיא לְמִפְלַח לְהַהוּא צַלְמָא, וְנָטַל מָאנָא מִמָּאנִי מַקְדְּשָׁא, דְּהֲוָה גָּלִיף בֵּיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעָיִיל לֵיהּ בְּפוּמֵיהּ דְּהַהוּא צַלְמָא, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה מְמַלֵּל רַבְרְבָן, עַד דְּאָתָא דָּנִיאֵל, וְקָרִיב גַּבֵּי דְּהַהוּא צַלְמָא, וְאָמַר אֲנָא שְׁלִיחָא דְּמָארָא עִלָּאָה, גּוֹזְרָנִי עָלָךְ לְמֵפַק מֵהָכָא. אִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְנָפַק הַהוּא מָאנָא, וְנָפַל צַלְמָא וְאִתְבַּר. הַיְינוּ דִּכְתִּיב וְהוֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם. קָם רִבִּי יְהוּדָה וּנַשְׁקֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, אָמַר אִי לָא דְּקָרִיבְנָא בְּקּוּטְפַיָיא הָכָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדַעְנָא בָּךְ. וַהֲווּ דַּחֲלִין קַמֵּיהּ מֵהַהוּא יוֹמָא.

תָּאנָא (קהלתי) אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ. רִבִּי יוֹסִי אוֹקִים לְהַאי קְרָא, בְּמֹשֶׁה, בְּשַׁעֲתָא דְּאַפִּיק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וַעֲבַד לוֹן בְּנִי חוֹרִין. וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יאכֵלוּ, דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:י״א) וְאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיְיָ'.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, וְכִי לָא אֲמֵינָא דְּמִלוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּכֻלְּהוּ בְּגוֹ, לְגוֹ הֵיכְלָא קַדִּישָׁא הֲווֹ. וְהַאי דְּאַמְרִיתּוּ כֹּלָּא שַׁפִּיר הֲוָה, וְלִדְרָשָׁא הוּא דְּאָתָא, אֲבָל הַאי קְרָא, לְעֵילָּא בְּהֵיכָלָא קַדִּישָׁא הוּא.

תָּאנָא, אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים. מַאי אֶרֶץ. אֶרֶץ סְתָם. דְּתַנְיָא, מַהוּ דִּכְתִּיב, (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הַאי אֶרֶץ, הִיא רָזָא, בְּגוֹ כִּתְרֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית ב׳:ד׳) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְהַאי אֶרֶץ, וְכָל מַה דְּיָנִיק וְאִתְּזָן, מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם הוּא, וְלָא אִתְּזָנַת אַרְעָא דָּא, אֶלָּא מִשְּׁלֵימוּתָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם.

וּבְשַׁעֲתָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲרָבָא בֵּיתֵיהּ דִּלְתַתָּא, וְאַרְעָא קַדִּישָׁא דִּלְתַתָּא, אַעְבַּר לְהַאי אַרְעָא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא בְּקַדְמִיתָא, וְנָחִית לֵיהּ מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּהֲוָה יַנְקָא מִשָּׁמַיִם קַדִּישָׁא, וּלְבָתַר חָרִיב לְהַאי דִּלְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר וְלָא זָכָר הֲדוֹם רַגְלָיו. דְּתַנְיָא, כַּךְ אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד בָּעֵי לְמֵידַן עָלְמָא, בְּקַדְמִיתָא עָבִיד דִּינָא לְעֵילָּא, וּלְבָתַר אִתְקָיָּים לְתַתָּא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ד:כ״א) יִפְקוֹד יְיָ' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין, דְּזָן לָךְ בִּסְגִיאוּת כֹּלָּא, בְּלָא דְּחִילוּ דְּאַחֲרָא, וּמֵהַהוּא מַלְכָּא עִלָּאָה אִתְּזַן כֹּלָּא. וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יאכֵלוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר כ״ג:כ״ג) כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מָה פָּעַל אֵל, אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ג׳:ד׳) וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם. דְּוַוי לְאַרְעָא כַּד יַנְקָא מִשְּׂמָאלָא. וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ,
(Ⅰ)

*****

[175b]  
[...] dans l'obscurité. Rabbi Siméon dit: Les paroles421: « La traverse du milieu sera appliquée contre les ais depuis un bout jusqu'à l'autre » s'appliquent à Jacob qui a atteint à la sainteté parfaite, ainsi qu'il est écrit422: « Et Jacob était un homme parfait assis sous les tentes. » L'Écriture emploie le pluriel « tentes », parce qu'il a fait l'union des deux degrés. Il était parfait envers l’ « Ancien sacré » et envers la « Petite Figure ». Aussi Jacob unit-il dans sa personne la Clémence et la Rigueur célestes. Il était le résumé des patriarches.
Une tradition nous apprend que la Sagesse frappa aux sentiers; les eaux s'y sont concentrées et les cinquante portes se sont ouvertes en « Binâ ». De ces sentiers qui sont au nombre de vingt-deux, sortirent dix couronnes parées de pierres précieuses. Les soixante-douze lettres du Nom sacré ouvrent les cinquante portes du degré jubilaire et donnent naissance aux vingt-deux couronnes de miséricorde qui parent, toutes, l’Ancien des temps. Les cinquante signes gravés sont compris dans les quarante-deux lettres du Nom sacré, lettres à l'aide desquelles le ciel et la terre furent créés. C'est pour cette raison que Jacob prit le nom d'Israël qui indique un degré supérieur. De même, « David, fils de Jessé » indique un degré supérieur à celui désigné simplement sous le nom « David ». Ceci correspond à l’enseignement de la tradition, d'après lequel Israël ne fut exilé que pour avoir nié l'existence de Dieu et le règne de David, ainsi qu'il est écrit423: « Nous n'avons plus part en David, ni héritage dans le fils de Jessé; que chacun retourne sous ses tentes. » Le dernier mot désigne les idoles.
Il est écrit424: « Qui (Mi) est celui qui mesure les eaux dans le creux de sa main, et les cieux avec l'empan, qui soutient de trois doigts toute la masse de la terre, qui pèse les montagnes et qui met les collines dans la balance ? » Les « eaux » désignent « Binâ ». Rabbi Éleazar dit « Hésed ». Rabbi Siméon dit: Cela revient au même. Les « cieux » désignent « Thiphereth », c'est-à-dire Israël. « La terre » désigne « Gueboura ». Les « montagnes » désignent les autres couronnes (Séphiroth), appelées « montagnes des parfums ». Les « collines » désignent les trônes d'ici-bas. « Le creux de sa main » désigne l'esprit de Hocmâ. L' « empan » désigne les cinquante portes ouvertes de tous les côtés. La « balance » désigne la justice, comme il est dit425: « Les: balances justes... » Ces paroles font allusion aux dix Séphiroth. Rabbi Siméon dit: Elles s'appliquent [...]

בְּהַהוּא קַדְרוּתָא, וְעַד לָא נָהִיר, וְלָא שַׁלְטָא מָה דְּשַׁלְטָא.

תָּנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, (שמות כ״ו:כ״ח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, דָּא הוּא יַעֲקֹב קַדִּישָׁא שְׁלֵימָא, כְּמָה דְּאוּקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים. יוֹשֵׁב אֹהֶל לָא כְּתִיב, אֶלָּא יוֹשֵׁב אוֹהָלִים, תְּרֵי, דְּאָחִיד לְהַאי וְאָחִיד לְהַאי. אַף הָכָא כְּתִיב, וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, דְּאָחִיד לְהַאי וְאָחִיד לְהַאי.

דְּתָנֵינָן, מַאי אִישׁ תָּם. כְּתַרְגּוּמוֹ, שְׁלִים. שְׁלִים מִכֹּלָּא, שְׁלִים לִתְרֵין סִטְרִין, לְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְלִזְעֵיר אַפִּין. שְׁלִים לְחֶסֶד עִלָּאָה וְלִגְּבוּרָה עִלָּאָה, וְאַשְׁלִים לְהַאי וּלְהַאי.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חֲמֵינָא דְּהָא חָכְמְתָא כְּלַל כֹּלָּא. וְחֶסֶד עִלָּאָה נָפְקָא מֵחָכְמָה. גְּבוּרָה, דְּהוּא דִּינָא תַּקִּיפָא, נָפְקָא מִבִּינָה. יַעֲקֹב אַשְׁלִים לִתְרֵין סִטְרִין וַאֲבָהָן כְּלַל כֹּלָּא, וְיַעֲקֹב כְּלַל אֲבָהֲתָא.

תָּאנָא בָּטַשׁ חָכְמָה בִּשְׁבִילוֹי, וְכָנִיף בְּרוּחָא (ס''א למיא') וְאִתְכָּנְפוּ מַיָּא לְאֲתָר חַד, וְאִתְפְּתָחוּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּבִינָה. מֵאִלֵּין שְׁבִילִין, נַפְקֵי עֲשָׂרָה כִּתְרִין, בְּקַרְנִיטֵּי זְהִירִין, וְאִשְׁתָּאָרוּ עֶשְׂרִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. בָּטַשׁ הַהוּא רוּחָא בְּאִינּוּן שְׁבִילִין, וְאִתְפְּתָחוּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּבִינָה, וְאִתְגְּלִיפוּ עֶשְׂרִין וּתְרֵין, בְּחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּיוֹבְלָא, וְאִתְעַטָּרוּ בְּשִׁבְעִין וּתְרֵין אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אִלֵּין אִתְפְּתָּחוּ לְסִטְרוֹי.

וְאִתְעַטָּרוּ עֶשְׂרִין וּתְרֵין כִּתְרִין דְּרַחֲמֵי, דִּכְלִילָן בְּעַתִּיק יוֹמִין, דְּנָהִיר לוֹן כָּל חַד בְּסִטְרוֹי. אִתְעַטָּרוּ חַמְשִׁין גְּלִיפִין, בְּמ''ב אַתְוָון קַדִּישִׁין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דִּבְהוֹן אִתְבְּרֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא. וְאִתְגְּלָפוּ בְּגִּלוּפֵיהוֹן, תְּמַּנְיָא תַּרְעִין, דְּאִינּוּן תְּמַנְיָא אַתְוָון דְּרַחֲמֵי, דִּכְתִּיב, (שמות לה) יְיָ' יְיָ' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, דְּנָפְקָא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, לִזְעִירָא, וּמִתְחַבְּרָן בְּאִלֵּין כִּתְרִין קַדִּישִׁין, חָכְמָה וּבִינָה עִלָּאִין דְּסַלְּקִין. נָפְקָא חֶסֶד עִלָּאָה מֵהַאי סִטְרָא, וְדִינָא דִּגְבוּרָה מֵהַאי סִטְרָא, אָתָא זְכוּתָא דְּיַעֲקֹב, וְאַשְׁלִים אֲתַרְוַויְיהוּ וְאָחִיד לוֹן. דְּהָא הוּא שְׁלֵימוּתָא עִלָּאָה.

תָּאנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין כָּךְ יִשְׂרָאֵל אִתְקְרֵי. דְּתָאנָא יַעֲקֹב תַּתָּאָה. יִשְׂרָאֵל עִלָּאָה. יַעֲקֹב לָאו שְׁלֵימוּתָא, יִשְׂרָאֵל שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. וְכֵן תָּאנָא, (שמואל ב כ׳:א׳״ג:א׳) נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, דָּוִד לָאו שְׁלֵימוּתָא, דְּהָא בַּתְרָאָה הוּא. יִשַׁי יְסוֹד עִלָּאָה הוּא, וּשְׁלֵימוּתָא. וְהַיְינוּ דְּתָנֵינָן, לָא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם עַד שֶׁכָּפְרוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְמַלְכוּתָא דְּבֵית דָּוִד, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ) אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל. מַאי אִישׁ לְאֹהָלָיו. אֲתָר דְּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שַׁרְיָא בְּגַּוַּיְיהוּ, הַיְינוּ לֶאֱלֹהָיו.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כַּד שַׁרְיָא חָכְמְתָא לְגַּלְפָא גְּלִיפִין בְּכֻלְּהוּ כִּתְרִין, מֵאָן כִּתְרָא שַׁאֲרֵי מֵהַהוּא דְּאִתְקְרֵי בִּינָה. בְּבִּינָה אִתְכְּלִיל כֹּלָּא. וּבְּגִין כָּךְ אִתְפְּתָּחוּ בָּהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין, וְאִשְׁתְּכַח דְּכֹלָּא בְּחָכְמָה אִתְגְּלָפוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:כ״ד) כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ.

תָּאנָא, כְּתִיב (ישעיהו מ׳:י״ב) מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְגוֹ'. בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם. מַאן מַיִם. דָּא הוּא בִּינָה. רִבִּי אֶלְעָזָר מַתְנִי הָכִי, דָּא חֶסֶד. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא בְּחַד מַתְקְלָא סַלְּקָא. (ס''א מתתקן) (ישעיהו מ׳:י״ב) וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, מַאן שָׁמַיִם. תִּפְאֶרֶת. דִּכְתִּיב תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. וְכָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ. דָּא הוּא גְּבוּרָה. וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, אִלֵּין אִינּוּן שְׁאַר כִּתְרִין, דְּאִקְרוּן טוּרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא. וּגְּבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם, אִלֵּין שְׁאַר רְתִיכִין תַּתָּאִין מִנַּיְיהוּ.

תָּא חֲזִי, בְּשָׁעֳלוֹ, מָאי שָׁעֳלוֹ. דָּא רוּחַ חָכְמְתָא דְּהָכִי תָּנֵינָן, שָׁעֳלָא דְּקִיטְרֵי בְּקִיזְפָא שְׁקִיעָן. וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, מַאן זֶרֶת. אִלֵּין אִינּוּן (חמשין) תַּרְעִין דְּאִתְפָּתָחוּ וְאִתְפָּזְרוּ לְכָל סִטְרִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלאכי ב) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'. וְכָל בַּשָּׁלִישׁ, מַאן שָׁלִישׁ. רַחֲמֵי. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס, מַאי פֶּלֶס, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, דִּכְתִּיב, (ויקרא יט) מֹאזְנֵי צֶדֶק. אַבְנֵי צֶדֶק. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָנֵי מִילֵּי בְּשִׁיעוּרָא
(Ⅰ)

*****



Page: << 2





Home | ♥ Notre Projet ♥ ⇄ ♥ Votre projet ♥