VA-YAQHEL
Onelittleangel > > VA-YAQHEL  >
(53 Verses | Page 1 / 2)
Traduction Jean de Pauly (1906)
A- | A | A+ | T+
Autres versions | Comparer les versions

[194b]  
[...] « Et32 Moïse assembla toute la communauté des enfants d'Israël. » Rabbi Hiyâ commença à parler ainsi33: « Saul dit aux Chananéens: « Allez, retirez-vous, séparez-vous des Amalécites. » D'où vient que Dieu est plus irrité contre les Amalécites que contre les autres peuples ayant fait la guerre à Israël ? Parce que les Amalécites ont fait la guerre contre le ciel et contre Israël,—tel un serpent guettant le passager sur la route. Amalec guettait Israël [...]

(שמות ל״ה:א׳) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (שמואל א ט״ו:ו׳) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בַּעֲמָלֵק, (שמואל א ט״ו:ב׳) פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכֻלְּהוּ קְרָבִין דְּעָבְדוּ שְׁאָר עַמְמִין לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מַאי טַעְמָא לָא אַקְשֵׁי קַמֵּיהּ, כְּהַאי קְרָבָא דְּעָבַד עֲמָלֵק לְגַבַּיְיהוּ. אֶלָּא וַדַּאי, קְרָבָא דְּעֲמָלֵק הֲוָה בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְתָּקַּף חִוְיָא בִּישָׁא לְעֵילָּא, ואִתְתָּקַּף לְתַתָּא.

מָה חִוְיָא בִּישָׁא כַּמִין עַל פָּרָשַׁת אָרְחִין, אוּף הָכָא נָמֵי עֲמָלֵק, חִוְיָא בִּישָׁא הֲוָה לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּכַמִין לוֹן
(Ⅰ)

*****

[195a]  
[...] , ainsi qu'il est écrit34: « ... Qui se plaça sur la route lorsqu'Israël sortit d'Egypte. » Il guetta
également en haut pour souiller ce qui est saint. Aussi l'Ecriture emploie-t-elle pour Amalec le terme « qarkha35 », comme pour Balaam. Le Saint, béni soit-il, amena Balaam vers un endroit impur qui était son degré, et Balaam s'y attacha. Balaam pensait que le sacrifice qu'il avait offert monterait en haut; mais Dieu le laissa au côté impur. De même, pour Amalec, le Saint, béni soit-il, l’amena vers le serpent qui l'enveloppa de son impureté. Et, sans l'intervention de Moïse en haut et de Josué ici-bas, Israël n'aurait pas pu vaincre cet ennemi. Parce qu'Amalec voulut s'attaquer à la base même, l’irritation du Saint, béni soit-il, contre Amalec, demeurera pour l’Eternité.
Remarquez que Saül s'adressa aux Cinéens qui étaient les fils de Jethro, lesquels, après avoir quitté Jéricho, s'établirent sur le domaine d'Amalec. Or, lorsqu'il y a des coupables dans le monde, les justes qui habitent parmi eux expient pour eux. Israël, bien qu'il n'ait pas participé au crime des Intrus, a été châtié uniquement pour avoir eu des accointances avec eux. Dieu ne voulait donc plus que les Intrus participassent à l'œuvre du Tabernacle. Voilà pourquoi Moïse assembla « la communauté des enfants d'Israël, à l'exclusion des Intrus. Rabbi Abba commença à parler ainsi: Le mot « assemblée » comprend hommes, femmes et enfants, ainsi qu'il est écrit36: « Assemble les hommes, les femmes et les enfants. » Rabbi Éléazar s'exprima ainsi: Lors de la descente de Moïse du mont Sinaï, l’Ecriture37 dit: « Josué ayant entendu le bruit du peuple dans le mal, dit à Moïse: On entend le bruit du peuple dans le camp. » Est-ce que Moïse n'a pas entendu ce bruit? Moïse le savait avant Josué; c'est ce dernier qui venait de l'apprendre maintenant seulement Que signifie « dans le mal »38?—Le bruit venait du côté du mal. Josué, qui était du degré de la lune, reconnut que la voix était du côté du mal. A cet instant, les deux Tables de la Loi furent brisées; elles s'échappèrent d'elles-mêmes de la main de Moïse, [...]

עַל פָּרָשַׁת אָרְחִין, דִּכְתִּיב, (שמואל א ט״ו:ב׳) אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. כַּמִין הֲוָה לְעֵילָּא, לְסָאֳבָא מַקְדְּשָׁא. וְכָמִין הֲוָה לְתַתָּא, לְסָאֲבָא לְיִשְׂרָאֵל. מְנָלָן, דִּכְתִּיב (דברים כ״ה:י״ח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ. כְּתִיב הָכָא אֲשֶׁר קָּרְךָ, וּכְתִיב הָתָם (דברים כ״ג:י״א) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לָא טָהוֹר מִקְרֵה לָיְלָה.

ועַל דָּא בְּבִלְעָם כְּתִיב, (במדבר כ״ג:ד׳) וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וַיִּקָּר לִישָׁנָא דִּמְסָאֲבָא נָקַט. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב אֱלהִים. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין לֵיהּ הַהוּא אֲתָר דִּמְסָאֲבָא, לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִיהוּ אִתְדַּבָּק לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ. מָה עֲבַד בִּלְעָם. אִיהוּ חָשִׁיב בְּאִינּוּן קָרְבָּנִין לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, מִיַּד זַמִין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אֲתָר. אֲמַר לֵיהּ הָא מִסְאֲבוּ לְגַבָּךְ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לָךְ, וְעַל דָּא וַיִּקָּר אֱלהִים אֶל בִּלְעָם.

כְּגַוְונָא דָּא אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וְגוֹ'. אַזְמִין לְגַבָּךְ הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא לְעֵילָּא, לְסָאֲבָא לְךָ בְּכָל סִטְרִין. וְאִלְמָלֵא דְּאִתְתָּקַּף מֹשֶׁה לְעֵילָּא, וִיהוֹשֻׁעַ לְתַתָּא, לָא יָכִילוּ יִשְׂרָאֵל לֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, נָטִיר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא דְּבָבוּ, לְדָרֵי דָּרִין. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחָשִׁיב לְאַעְקְרָא אָת קַיָּימָא מֵאַתְרֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ פָּקַדְתִּי, בִּפְקִידָּה, דְּהָא תַּמָּן (ויצא קנ''ט ע''ב) אִתְרְמִיז רָזָא דְּאָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא.

תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי. מַאן קֵנִי. דָּא יִתְרוֹ. וְכִי מַאן יָהִיב בְּנֵי יִתְרוֹ הָכָא, לְמֶהוֵי דִּיּוּרֵיהוֹן בַּעֲמָלֵק, וְהָא בִּירִיחוֹ הֲווֹ שַׁרְיָין. אֶלָּא הָא כְּתִיב, (שופטים א׳:ט״ז) וּבְנֵי קֵנִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבָּר יְהוּדָה וְגוֹ'. וְכַד עָלוּ מִתַּמָּן, שָׁרוּ בִּתְחוּמָא דַּעֲמָלֵק, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאָתָא שָׁאוּל מַלְכָּא, דִּכְתִּיב וַיָּסַר קֵנִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק.

בְּגִין דְּהָא בְּזִמְנָא דְּחַיָּיבַיָּא אִשְׁתְּכָחוּ, (נ''א אתענשו) אִינּוּן חֲסִידֵי וְזַכָּאֵי דְּמִשְׁתַּכְחִין בֵּינַיְיהוּ, מִתָּפְסָן בְּחוֹבֵיהוֹן, וְהָא אוּקְמוּהָ. כְּגַוְונָא דָּא, אִלְמָלֵא הַהוּא עִרְבּוּבְיָא דְּאִתְחַבָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, לָא אִתְעֲנָשׁוּ יִשְׂרָאֵל, עַל עוֹבָדָא דְּעֶגְלָא.

וְתָּא חֲזֵי מָה כְּתִיב (קצ''ז, רכ''ד ע''א) בְּקַדְמִיתָא, (שמות כ״ה:ב׳) מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, בְּגִין דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא מִכָּל סִטְרִין, בְּמוֹחָא וּקְלִיפָה. וּבְגִין דַּהֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב בְּגַּוַּויְיהוּ, אִתְּמַר מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, לְאַכְלְלָא לוֹן בֵּינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מוֹחָא. וְכֻלְּהוּ אִתְפְּקָדוּ.

לְבָתַר סָטָא זִינָא לְזִינֵיהּ, וְאָתוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב וְעָבָדוּ יַת עֶגְלָא, וְסָטוּ אֲבַתְרַיְיהוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, וְגָרְמוּ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מוֹתָא וְקָטוֹלָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא לָא יְהֵא, אֶלָּא (קצ''ז ע''א) מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. מִיַּד וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלָא כְּקַדְמִיתָא דִּכְתִּיב, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאָן אֲתָר כָּנִישׁ לוֹן. אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב בֵּינַיְיהוּ, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְאַכְנָשָׁא לוֹן, וּלְיַחֲדָא לוֹן מִבֵּינַיְיהוּ. (שמות ל״ה:א׳) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (דברים ל״א:י״ב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. מָה לְּהַלָּן כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, אוּף הָכָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַאן אִינּוּן. שִׁתִּין רִבּוֹא.

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח קְרָא בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד נָחִית מֹשֶׁה מִן טוּרָא דְּסִינַי, דִּכְתִּיב, (שמות ל״ב:י״ז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַע, וּמֹשֶׁה לָא שָׁמַע. אֶלָּא וַדַּאי, עַד הַשְׁתָּא יְהוֹשֻׁעַ לָא הֲוָה יָדַע, וּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע. אִי הָכִי מַהוּ בְּרֵעֹה. אֶלָּא בְּרֵעֹה בְּהֵ' כְּתִיב, דְּהַהוּא קַלָּא בְּסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה. וִיהוֹשֻׁעַ דְּהֲוָה אַנְפּוֹי דְּסִיהֲרָא, אִסְתָּכַּל בְּהַהוּא קָלָא, דְּהֲוָה דְּסִטְרָא דְּרָעָה, מִיַּד וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנְה.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְבָּרוּ תְּרֵין לוּחֵי אַבְנָא דַּהֲווֹ בְּקַדְמִיתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּאִינּוּן אִתְיָיקָרוּ עַל יְדוֹי
(Ⅰ)

*****

[195b]  
[...] tombèrent par terre et se brisèrent. Pourquoi? Parce que les lettres des Tables s'étaient envolées. Pendant le changement des quatre saisons de l'année, une voix retentit dans les quatre directions du monde; c'est le démon qui se réveille. Cette voix obscurcit la lumière. Et, comme la Voix lumineuse et céleste ne peut plus arriver jusqu'ici-bas à cause de la voix du démon, le serpent s'introduit entre les deux voix et intercepte la lumière d'en haut. C'est cette voix que Josué a entendue. Josué, qui était attaché à la lune, a pu entendre cette voix; mais Moïse, uni au soleil, ne l'a pas entendue. Mais lorsque le Saint, béni soit-il, pardonna cette fois, alors « Moïse assembla toute la communauté des enfants d'Israël », à l'exclusion de l’ « Ereb rab ». Rabbi Éléazar et Rabbi Yossé passèrent une fois une nuit ensemble, se consacrant à l'étude de la Loi. .A l'heure de minuit, le coq se mit à chanter.
Rabbi Éléazar dit en pleurant: Jusqu'à ce moment, le Saint, béni soit-il, ébranla trois cent quatre-vingt-dix firmaments en les frappant et en pleurant la destruction du sanctuaire; il fit tomber deux larmes dans le grand océan et se souvint de ses enfants au milieu de ses pleurs. La nuit est divisée en trois veilles; la nuit compte douze heures, quelle qu'en soit la longueur réelle. Ainsi, pendant les jours où la durée de la nuit est plus longue que douze heures, le supplément des heures est considéré comme appartenant au jour. Trois légions d'anges sacrés sont occupées pendant ces trois veilles. La première veille est formée des quatre premières heures de la nuit. Une légion d'anges loue le Maître en disant: « La terre et tout ce qu'elle renferme est au Seigneur, etc. » Quand la nuit étend ses ailes sur le monde, tous goûtent la mort, et les âmes s'élèvent en haut. Et les anges disent: « Qui peut monter sur la montagne du Seigneur ? » C'est la montagne du temple. « Le lieu de son sanctuaire » désigne la section réservée aux laïques. De même qu'ici-bas il y a plusieurs divisions, de même en haut. Si les âmes sont indignes, elles sont repoussées et sont obligées de parcourir le monde au vol.
Elles rencontrent des mauvais esprits qui leur font des révélations mensongères, mais parfois aussi de véridiques. Les âmes des justes s’élèvent en haut, où on leur ouvre les portes et où on les introduit dans cette région qui porte le nom de « Montagne du Seigneur », correspondant à la montagne du temple, et de là elles continuent leur vol vers la région appelée le « Lieu de son sanctuaire ». C'est là que toutes les âmes se présentent devant le Maître. Plus loin se trouve le Saint des Saints, où sont gravées les actions des justes. La deuxième veille est formée des quatre heures suivantes de la nuit. Les anges chargés de cette veille ne chantent des louanges que pendant deux heures, jusqu'à minuit, où le Saint, béni soit-il, pénètre dans le Paradis, où se trouvent ceux qui, durant leur vie, ont porté le deuil de Sion, et ceux qui ont pleuré sur la destruction du temple. Le cantique chanté par les anges de la seconde veille est celui-ci39: “Nous nous sommes assis sur le bord des fleuves de Babylone, et là nous avons pleuré en nous souvenant de Sion.” [...]

וְנָפְלוּ וְאִתְבָּרוּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּפָרְחוּ אַתְוָון מִגּוֹ לוּחֵי אֲבָנִין. (פ''א ע''א, ויקרא ע''ו)

תָּא חֲזֵי, בְּד' תְּקוּפִין דְּשַׁתָּא, קָלָא אִתְּעַר, בְּד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, בְּהַהוּא קָלָּא אִתְּעָרוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּעַר בֵּיהּ. וְהַהוּא אִתְּעָרוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא עָאל בֵּין קַלָּא לְקָלָא, וְאִתְחֲשָׁךְ נְהוֹרָא בְּקָלָא דִּלְתַתָּא. בְּגִין דְּלָא מָטָא נְהוֹרָא דְּקָלָא דִּלְעֵילָּא, לְקָלָא דִּלְתַתָּא, כְּדֵין אַקְדִּים הַהוּא אִתְּעָרוּתָא, וְעָאל בֵּין דָּא לְדָא נָחָשׁ דִּמְפַתֵּי לְאִתְּתָא, וְנָטִיל נְהוֹרָא. וְהַהוּא קָלָא, הוּא קוֹל מִלְחָמָה, קוֹל רָעָה. וְדָא אִיהוּ בְּרֵעֹה.

וְעַל דָּא שָׁמַע יְהוֹשֻׁעַ וְלָא מֹשֶׁה, בְּגִין דְּנָטַל הַהוּא רָעָה נְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא דְּהֲוָה אָחִיד בָּהּ יְהוֹשֻׁעַ. וּמֹשֶׁה דְּהֲוָה אָחִיד בְּשִׁמְשָׁא, לָא שָׁמַע. וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ אִתְחֲשָׁךְ נְהוֹרָא דִּילְהוֹן, בְּגִין הַהוּא רָעָה דְּאִתְדַּבְּקָת בְּהוּ. כֵּיוָן דְּמָחַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חוֹבֵיהוֹן, כְּדֵין וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ', דְּהָא הַהוּא עֵרֶב רַב אִתְעַבָּר מִנַּיְיהוּ.

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי הָווֹ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד, וְקָא מִתְעַסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, עַד לָא אִתְפְּלִיג לֵילְיָא. אַדְּהָכִי קָרָא גַּבְרָא, בְּרִיכוּ בִּרְכָתָא, (אמר ליה רבי אלעזר, השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאלבגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, אמר ליה רבי יוסי, אמאי משתעשע קודשא בהך הוא) בָּכָה רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, תָּא חֲזֵי, עַד הַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִזְדַּעְזָע, תְּלָת מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וּבָטַשׁ בְּהוּ, וּבָכָה עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאוֹרִיד תְּרֵין (י''ט ע''ב) דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא, וְאַדְכַּר לִבְנוֹהִי מִגּוֹ בִּכְיָה.

בְּגִין דְּלִתְלַת סִטְרִין אִתְפְּלַג לֵילְיָא, בִּתְרֵיסַר שַׁעְתֵּי דַּהֲווֹ רְשִׁימִין בֵּיהּ, וְאִי אִתּוֹסְפָן שַׁעְתֵּי בְּלֵילְיָא, אִינּוּן שַׁעְתֵּי דְּמִתּוֹסְפָאן, דִּימָמָא אִינּוּן, וְלָא אִתְחַשִׁיבוּ מִלֵילְיָא, בַּר תְּרֵיסַר דְּאִינּוּן דִּילֵהּ. וְאִינּוּן תְּרֵיסַר, אִתְפְּלָגוּ לִתְלַת סִטְרִין, (זהר רות כ''ו ע''א) וּתְלַת מַשִׁרְיָין דְּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין, אִתְפְּלָגוּ (ס''א אתמנון) בְּאִינּוּן תְּלַת סִטְרִין.

מַשִּׁרְיָיא קַדְמָאָה, אִתְמַנָּא בְּד' שַׁעְתֵּי קָמַיְיתָא, דְּשֵׁירוּתָא דְּלֵילְיָא, לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן, וּמָה קָאַמְרֵי. (תהילים כד) לַיְיָ' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ וְגוֹ', כִּי הוּא עַל יַמִים יְסָדָהּ וְגוֹ', מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ' וְגוֹ', נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב וְגוֹ'. מַאי טַעְמָא דָּא. בְּגִין דְּכַד לֵילְיָא פָּרִישׂ גַּדְפּוֹי עַל עָלְמָא, כְּדֵין, כָּל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְנַפְקֵי נִשְׁמָתַיְיהוּ לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאִינּוּן מַלְאָכִין קַיְימִין וְקָא אַמְרֵי, מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ'. הַר יְיָ', דָּא הַר הַבַּיִת. מְקוֹם קָדְשׁוֹ, דָּא עֲזָרַת יִשְׂרָאֵל. כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, הָכִי נָמֵי לְתַתָּא.

בְּגִין דִּבְכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא, כַּמָּה מְמָנָן, וּכְמָּה סַרְכִין קַיְימִין תַּמָּן. וְכַד נִשְׁמָתִין נָפְקִין, בָּעָאן לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאִי לָא זַכְיָין אִינּוּן דַּחְיָין לוֹן לְבַר, וְאַזְלִין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא, וְנַטְלִין לוֹן כַּמָה חֲבִילֵי טְהִירִין, וְאוֹדְעִין לוֹן מִלִּין כְּדִיבָן, וּלְזִמְנִין מִלִּין דִּקְשׁוֹט, מִמַּה דְּאָתֵי לִזְמַן (רנ''ב ע''ב) קָרִיב, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.

וְאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, אָזְלִין וְשָׁאטָן לְעֵילָּא, וּפַתְחִין לוֹן פִּתְחִין, וְסַלְּקִין לוֹן לְגוֹ הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי הַר יְיָ', כְּגַוְונָא דְּרָזָא דְּהַר הַבַּיִת לְתַתָּא. וּמִתַּמָּן עָאלִין לְגוֹ הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי מְקוֹם קָדְשׁוֹ. דְּתַמָּן אִתְחַזְיָין כָּל נִשְׁמָתִין לְקָמֵי מָארֵיהוֹן. כְּגַוְונָא דָּא הַהוּא אֲתָר, דְּאִתְחָזוּן יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתָר דְּאִקְרֵי עֲזָרַת יִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמָתִין קַיְימִין תַּמָּן, כְּדֵין חֶדְוָה דְּמָארִיהוֹן, לְאִתְתָּקְנָא בְּהוּ אֲתָר, דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ (רנ''ח ע''ב) הַקָּדָשִׁים. וְתַמָּן רְשִׁימִין כָּל עוֹבָדֵיהוֹן וְזַכְוָון דִּלְהוֹן.

מַשִּׁרְיָיא תִּנְיָינָא, אִתְמַנָּא בְּאַרְבַּע שַׁעְתֵּי אַחֲרָנִין, וְלָא אַמְרֵי שִׁירָתָא, בַּר תְּרֵי שַׁעְתֵּי, עַד דְּאִתְפְּלַג לֵילְיָא, וְעָאל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן.

וְאִלֵּין אִינּוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן, וְאִינּוּן דְּבָכוּ עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא. וּבְשֵׁירוּתָא דְּאַרְבַּע שַׁעְתֵּי אֶמְצָעֲיָּן, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (תהילים קל״ז:א׳) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ וְגוֹ', וְאִלֵּין אִינּוּן דְּבָכוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל,
(Ⅰ)

*****

[196a]  
[...] Car les anges ont également pleuré à Babylone, ainsi qu'il est écrit40: “Les anges -pleurèrent dehors. » Le mot “dehors” désigne Babylone, où les anges accompagnèrent la Schekhina en pleurant avec Israël. Ensuite, ils ont dit: “Souviens-toi, ô Dieu, des fils d'Edom, etc.” Dieu frappe alors les firmaments, ainsi qu'on l'a dit, et douze mille mondes en sont ébranlés. Dieu se met à crier et à pleurer ainsi qu'il est écrit41: “Dieu crie du ciel; et, de la résidence de son sanctuaire, il fait entendre sa voix; il rugit contre son sanctuaire. » Et en se rappelant Israël, Dieu laisse tomber deux larmes dans le grand océan. Une flamme sort du côté nord et frappe un esprit du même côté. C'est pendant que cette flamme parcourt le monde, qu'il est exactement minuit. C'est cette flamme qui frappe les ailes du coq pour annoncer gue Dieu a pénétré dans le Paradis. A ce moment, tous les arbres du Paradis et toutes les âmes des justes s'écrient à l'unisson42:”Levez vos portes, ô princes, et vous, portes éternelles, levez-vous, afin de laisser entrer le roi de gloire.” Les anges chargés de la troisième veille chantent des louanges jusqu'à ce que le jour commence à poindre. Et, au lever du soleil, c'est Israël qui commence à chanter les gloires de son Maître. Tous les corps célestes entonnent également les hymnes à la gloire de Dieu.
Rabbi Éleazar dit: Si les hommes n'avaient pas le cœur si fermé et les yeux voilés, ils ne pourraient supporter le charme de la voix douce et harmonieuse du soleil, lorsqu'il se lève et entonne l'hymne à la gloire de Dieu. Lorsque le jour commençait à poindre, ils se rendirent auprès de Rabbi Siméon. Dès que celui-ci les aperçut, il leur dit: Cachez-vous pendant trois jours et ne sortez pas; car l'ange exterminateur est en ville, et il est autorisé à attaquer tous ceux qui le rencontrent. En outre, il se rappelle les péchés de tous ceux qu'il rencontre et demande ensuite à Dieu des châtiments pour ces pécheurs. Rabbi Siméon dit: Je jure que la plupart des hommes meurent avant l'heure fixée, et cela parce que les hommes ne savent pas se garder de l'ange exterminateur. Quand on porte un mort au cimetière, l'ange exterminateur se trouve parmi les femmes qui accompagnent le mort. Pourquoi parmi les femmes ? C'est son habitude, depuis le jour où il séduisit Eve, de se faufiler auprès des femmes. Or, les hommes accompagnant le mort sont attaqués par l'ange exterminateur, s'ils regardent les femmes en face. Comment faire donc ? Lorsqu'on porte un mort au cimetière, les hommes doivent marcher [...]

מִמַּשְׁמַע דִּכְתִּיב גַּם בָּכִינוּ. וּמְנָלָן דְּבָכוּ תַּמָּן. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל״ג:ז׳) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה. מַהוּ חוּצָה. דָּא בָּבֶל, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אוֹזְפוּהָ לִשְׁכִינָה עַד בָּבֶל. וְתַמָּן בָּכוּ עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא פַּתְחֵי בְּהַאי, וּמְסַיְּימֵי זְכוֹר יְיָ' לִבְנִי אֱדוֹם וְגוֹ'.

כְּדֵין אִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדַרְגּוֹי, וּבָטַשׁ בִּרְקִיעִין כִּדְאַמָרָן, וְאִזְדַּעֲזָעוּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי עָלְמִין, וְגָעֵי וּבָכֵי, דִּכְתִּיב, (ירמיהו כ״ה:ל׳) יְיָ' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאוֹג יִשְׁאַג עַל נָוִהוּ, וְאַדְכַּר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְאָחִית תְּרֵין דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא. וּכְדֵין אִתְּעַר שַׁלְהוֹבִיתָא חַד דְּבִסְטַר צָפוֹן, וּבָטַשׁ רוּחָא חַד דְּבִסְטַר צָפוֹן בְּהַהוּא שַׁלְהוֹבִיתָא, וְאַזְלָא וְשָׁאֲטָא בְּעָלְמָא, וְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְפְּלַג לֵילְיָא, וְשַׁלְהוֹבִיתָא אַזְלָא וּבָטַשׁ בְּגַדְפוֹי דְּתַרְנְגוֹלָא, וְקָארֵי, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן.

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵית לֵיהּ נַיְיחָא עַד דְּעָאל לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא. וְסִימָן (אסתר ז׳:ד׳) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי הוּא זֶה וְגוֹ', וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְגוֹ'.

בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, כְּדֵין כָּל אִינּוּן אִילָנִין דְּגִּנְתָּא, וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (תהילים כ״ד:ז׳) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְגוֹ'. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְגוֹ'. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְגוֹ'. וּבְשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דִּי בְּאַרְעָא אָהַדְרוּ לְגוּפַיְיהוּ, כְּדֵין אַתְקִיפוּ בְּהוּ כָּל אִינּוּן מַלְאָכִין, וְאַמְרֵי (תהילים קל״ד:א׳) הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ' כָּל עַבְדֵּי יְיָ'. וְאוֹלִיפְנָא דְּדָא מַשִּׁרְיָיא תְּלִיתָאָה קָא אַמְרֵי דָּא, בְּאַרְבַּע שַׁעְתֵּי בַּתְרַיְיתָא.

וְקָאֲמְרֵי שִׁירָתָא, עַד דְּסָלִיק נְהוֹרָא דְּצַפְרָא, דִּכְדֵין מְשַׁבְּחִין לְמָרֵיהוֹן כָּל אִינּוּן כֹּכָבַיָא וּמַזָּלֵי, וְכָל אִינּוּן מַלְאָכִין עִלָּאִין, דִּי שֻׁלְטָנֵיהוֹן בִּימָמָא, כֻּלְּהוּ מְשַׁבְּחָן לְמָארִיהוֹן, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים.

בְּשַׁעֲתָא דְּשִׁמְשָׁא נָפִיק, בִּימָמָא, יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי שִׁירָתָא לְתַתָּא, וְשִׁמְשָׁא לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, (תהילים ע״ב:ה׳) יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ. בְּשַׁעֲתָא דְּנָטִיל שִׁמְשָׁא בְּגַלְגְלוֹי, פָּתַח קַל נְעִימוּתָא, וְאָמַר שִׁירָתָא. וּמַאי שִׁירָתָא קָאַמְרֵי. (תהילים ק״ה:א׳) הוֹדוּ לַיְיָ' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וְגוֹ'. (תהילים ק״ה:א׳) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ וְגוֹ'. וְיִשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּימָמָא, עִם שִׁמְשָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוֹקִימְנָא לְהַאי קְרָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִלְמָלֵא דִּבְנֵי עָלְמָא אֲטִימִין לִבָּא וּסְתִימִין עַיְינִין לָא יַכְלִין לְמֵיקָם מִקָּל נְעִימוּתָא דְּגַלְגָלָא דְּשִׁמְשָׁא, כַּד נָטִיל (ונפיק) וּמְשַׁבַּח קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

אַדְּהָכִי דְּאִתְעַסְּקוּ בְּאוֹרַיְיתָא, נָהַר יְמָמָא. קָמוּ וְאָתוּ לְקָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, אַנְתְּ וְחַבְרַיָּיא אַסְתִּימוּ גַּרְמַיְיכוּ אִלֵּין תְּלַת יוֹמִין, דְּלָא תִּפְקוּן לְבַר בְּגִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בְּמָתָא, וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא, וְכֵיוָן דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא, יָכִיל לְחַבְּלָא, לְכָל מַאן דְּאִתְחָזֵי קַמֵיהּ.

וְתוּ דְּבַר נָשׁ דְּאִתְחָזֵי קַמֵּיהּ, סָלִיק וְאַסְטֵי עָלֵיהּ, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי, וּבָעֵי דִּינָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִתְעָדֵי מִתַּמָּן, עַד דְּאִתְּדָּן הַהוּא בַּר נָשׁ, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ וְקָטִיל לֵיהּ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָאֱלהִים, רוּבָּא דְּעָלְמָא, לָא מִיתוּ, עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, בַּר דְּלָא יַדְעֵי לְאִסְתַּמְּרָא גַּרְמַיְיהוּ, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּמִיתָא אַפְקֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי, מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, אֲמַאי בֵּינֵי נְשֵׁי. דְּהָכִי (רכ''ז ע''א) הוּא אוֹרְחוֹי, מִיּוֹמָא דְּפַתֵּי לְחַוָּה, וּבְגִינָהּ גָּרִים מוֹתָא לְכָל עָלְמָא. וְעַל דָּא (כד) קָטִיל בַּר נָשׁ, וְגוּבְרֵי אִשְׁתְּכָחוּ עִם מִיתָא, עָאל בֵּינֵי נְשֵׁי בְּאָרְחָא.

וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ, לְמִקְטַל בְּנֵי נָשָׁא, וְאִסְתָּכַּל בְּאַנְפַּיְיהוּ בְּאָרְחָא דְּאִתְחֲזִיאוּ קַמֵּיהּ, מִשַׁעֲתָא דְּמָפְקֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי, עַד דְּאָהַדְרוּ לְבֵיתַיְּיהוּ וּבְגִינֵיהוֹן גָּרִים מוֹתָא לְכַמָּה גּוּבְרִין בְּעָלְמָא, עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי י״ג:כ״ג) וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלא מִשְׁפָּט. בְּגִין דְּסָלִיק וְאַסְטִין, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְדַן עַל אִינּוּן חוֹבִין וְאִסְתַּלָּק עַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ.

מַאי תַּקָנְתֵּיה. בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלֵי מֵיתָא לְבֵי קִבְרֵי, יֶהְדַּר בַּר נָשׁ
(Ⅰ)

*****

[196b]  
[...] sur la première file, de manière à avoir les femmes derrière le dos, ou bien marcher derrière les femmes pour ne pas les regarder en face. Au retour du cimetière, les hommes ne doivent pas prendre le même chemin que les femmes. C'est parce que les hommes ne connaissent pas ces choses que la plupart d'entre eux meurent avant l'heure fixée. Rabbi Éléazar dit: Mais alors il vaudrait mieux ne jamais accompagner un mort! Rabbi Siméon répondit: Non, en prenant les précautions indiquées, on arriverait à la longévité, et à plus forte raison à la vie future.
Remarquez que ce n'est pas pour rien que les anciens ont établi l'usage de sonner de la trompette pendant que l'on porte le mort de sa maison au cimetière. Ce n'est pas en l'honneur du mort qu'on sonne, mais pour prévenir les vivants, afin qu'ils se cachent Il continua à parler ainsi43: « Si vous sortez pour aller à la guerre contre vos ennemis qui vous combattent, vous ferez un bruit éclatant avec des trompettes, et le Seigneur, votre Dieu, se souviendra de vous pour vous délivrer des mains de vos ennemis. » L'ennemi, c'est l'ange exterminateur Le premier jour de l'an, il monte et descend alternativement pour faire entendre son réquisitoire contre Israël. Aussi sonne-t-on ce jour-là la trompette pour se mettre à l'abri de ses attaques. A plus forte raison faut-il sonner la trompette quand on porte un mort au cimetière; car, dès que les femmes se trouvent au voisinage de la mort, l’ange exterminateur se faufile au milieu d'elles. Lorsque tant d'Israélites mouraient à la suite du péché du veau d'or, l’ange exterminateur se tenait toujours au milieu des femmes. L'ange exterminateur ne s'est séparé des femmes qu'après l'achèvement du Tabernacle.
Remarquez que le danger d'être accusé au ciel par l'ange exterminateur n'existe pas quand le nombre des femmes est inférieur à sept, et que le danger d'être tué de suite n'existe pas quand le nombre des femmes est inférieur à dix. Les collègues demeurèrent cachés toute la journée et étudièrent la Loi. Rabbi Siméon s'exprima ainsi44: “Et le Seigneur dit à Noé: Entre avec ta famille dans l'arche.” Dieu ne pouvait-il pas préserver Noé en le mettant sur quelque point de la terre [...]

אַנְפּוֹי וְיִּשְׁבּוֹק לְנָשֵׁי בָּתַר כַּתְפּוֹי. וְאִי אִינּוּן מְקַדְּמֵי, יְהַךְ לַאֲחוֹרָא, בְּגִין דְּלָא יִתְחָזֵי עִמְּהוֹן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וּלְבָתַר דִּמְהֲדְרֵי מִבֵּי קִבְרֵי, לָא יֶהְדַּר בְּהַהוּא אָרְחָא דְּנָשֵׁי קַיְימָן, וְלָא יִסְתָּכַּל בְּהוּ כְּלַל, אֶלָּא יִסְטֵי בְּאָרְחָא אַחֲרָא. וּבְגִין דִּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי, וְלָא מִסְתַּכְּלִן דָּא רוּבָּא דְּעָלְמָא, אִתְדָּנוּ בְּדִינָא, וְאִסְתַּלָּקוּ עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הָכִי, טָב לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יוֹזִיף לְמִיתָא. אֲמַר לֵיהּ לָא. דְּהָא בַּר נָשׁ דְּאִסְתָּמַר כְּהַאי גַּוְונָא, אִתְחָזֵי לְאַרְכָּא דְּיוֹמִין, וְכָל שֶׁכֵּן לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תָּא חֲזֵי, לָאו לְמַגָּנָא אַתְקִינוּ קַדְמָאֵי שׁוֹפָר, לְאַמְשָׁכָא מִיתָא מִן בֵּיתָא לְבֵי קִבְרֵי. אִי תֵּימָא דְּעַל מֵיתָא וִיּקָרָא דִּילֵיהּ לְחוּד אִיהוּ. לָא. אֶלָּא, בְּגִין לְאַגָּנָא עַל חַיָּיא, דְּלָא יִשְׁלוֹט עָלַיְיהוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת, לְאַסְטָאָה לְעֵילָּא וְיִסְתַּמְרוּן מִנֵּיהּ.

פָּתַח וְאָמַר, (במדבר י) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצָּר הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם וְגוֹ', וְדָּיִּיקְנָא עַל הַצָּר, דָּא מַלְאָךְ הַמָּוְת. הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם תָּדִיר, וְקָטִיל לִבְנֵי נָשָׁא, (ואעיק לון לחיי) וּבָעֵי לְקָטְלָא אַחֲרָנִין. מַאי תַּקָנְתֵּיהּ. וַהֲרֵעוֹתֶם. אִם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּהוּא יוֹמָא דְּדִינָא לְעֵילָּא, הַאי מַלְאָךְ הַמָּוֶת נָחִית לְתַתָּא, בְּגִין לְאַשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא, וּלְסַלְּקָא לְעֵילָּא לְאַסְטָאָה לוֹן. וְיִשְׂרָאֵל דְּיַדְעֵי דְּהָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת נָחִית לְתַתָּא וְסָלִיק לְעֵילָּא, בְּגִין לְמֶהוֵי קַטֵיגוֹרָא עָלַיְיהוּ. מְקַדְּמֵי בַּשּׁוֹפָר לְיַבְּבָא עָלֵיהּ, דְּלָא יָכִיל לוֹן וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ.

וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּעָבִיד דִּינָא וְקָטִיל בְּנֵי נָשָׁא, וְאִשְׁתְּכַח לְתַתָּא. וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּאַזְלֵי לְבֵי קִבְרֵי, וְאָהַדְרוּ מִבֵּי קִבְרֵי, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּנָשֵׁי נַטְלֵי רַגְלַיְיהוּ עִם מִיתָא, אִיהוּ נָחִית וְאִשְׁתְּכַח קָמַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, (משלי ה) רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת, יוֹרְדוֹת לְמַאן. לְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי מָוֶת. וְעַל דָּא חַוָּה גַּרְמַת מוֹתָא לְכָל עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבִינָן.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (משלי ל) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ'. וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, דָּא הוּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, וְהָכִי הוּא, וְהָכִי אִקְרֵי. אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ, אוֹקִידַת עָלְמָא בְּשַׁלְהוֹבוֹי, וְקַטְלַת בְּנֵי נָשָׁא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן, דְּהָא דִּינָא בָּעָא עָלַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּכָחוּ בְּחוֹבִין, וּבְדִינָא קְשׁוֹט מִיתוּ.

בְּשַׁעֲתָא דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא, וּמִיתוּ כָּל אִינּוּן אוּכְלוֹסִין, הֲוָה מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, בְּגוֹ מַשִׁרְיָּיתָא דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל מֹשֶׁה, דְּהָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינִי נְשֵׁי, וּמַשִׁרְיָּיתָא דְּיִשְׂרָאֵל בֵּינַיְיהוּ, מִיַּד כָּנִישׁ לְכָל גּוּבְרִין לְחוֹדַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אִלֵּין גּוּבְרִין, דְּכָנִישׁ לוֹן וְאַפְרִישׁ לוֹן לְחוֹדַיְיהוּ.

וּמַלְאַךָ הַמָּוֶת לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ מִגּוֹ נָשִׁין, עַד דְּאִתּוֹקָם מַשְׁכְּנָא, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. וַאֲפִילּוּ בְּשַׁעֲתָא דְּנָשִׁין הָווֹ מַיְיתִין נְדָבָה לְמַשְׁכְּנָא, לָא הֲוָה מִתְעֲדֵי מִבֵּינַיְיהוּ, עַד דְּחָמָא מֹשֶׁה, וְיָהַב לְגוּבְרִין עֵיטָא, דְּלָא יִיִתוּן בְּחִבּוּרָא חֲדָא עִמְּהוֹן, וְלָא יִתְחֲזוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, אֶלָּא לְבָתַר כִּתְפַּיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים (נ''א ויבואו האנשים על הנשים לא כתיב, אלא ויבואו על) וַיָּבִיאוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיָּבֹאוּ בְּאָרְחָא חֲדָא לָא הָווֹ אַזְלִין, אֶלָּא לְבָתַר כַּתְפַּיְיהוּ. בְּגִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוֶת לָא אִתְפְּרַשׁ מִבֵּינַיְיהוּ עַד דְּאִתּוֹקָם מַשְׁכְּנָא.

תָּא חֲזֵי, לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, פָּחוּת מִשֶּׁבַע נָשִׁים, וְלָא פָּחוּת מֵעֶשֶׂר. וּבְאָרְחָא בְּאִתְגַּלְּיָא, בְּשֶׁבַע אִשְׁתְּכַח, וּבָעֵי דִּינָא. בְּעֶשֶׂר, אַסְטֵי לְקָטְלָא. וּבְגִין דְּאִשְׁתְּכַח בֵּינַיְיהוּ בְּאָרְחָא בְּאִתְגַּלְּיָא, כְּתִיב וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים. וְאִסְתְּמָרוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (בראשית ז׳:א׳) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל נֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה. הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל תָּא חֲזֵי, וְכִי לָא יָכִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְרָא לֵיהּ לְנֹחַ, בְּאֲתָר חַד בְּעָלְמָא. דִּיְהֵא
(Ⅰ)

*****

[197a]  
[...] épargné du déluge? Car il aurait pu se faire que le déluge épargnât un point quelconque de la terre, ainsi que l’Écriture45 nous rapporte à propos de Gédeon: “Je te prie, Seigneur, que toute la terre soit trempée de rosée, et que la toison demeure sèche!” En outre, Dieu pouvait le préserver du déluge en le mettant en Terre Sainte, où le déluge ne sévit pas, ainsi qu’il est écrit46: “... Qui n'a point été arrosée de pluies au jour de la fureur. » Comme l'ange exterminateur est autorisé à attaquer tous ceux qu'il rencontre, il était nécessaire que Noé fût enfermé dans une arche, afin de ne pas être vu de l'ange exterminateur. De même pour Lot, Dieu lui dit de ne pas regarder en arrière pour que l'ange exterminateur ne le vît pas. Pendant que les collègues restèrent enfermés chez eux, treize hommes moururent en ville. Rabbi Siméon s’écria: Que Dieu soit loué de ce qu'il vous a préservés d'être vus de l'ange exterminateur!
« Et47 Moïse assembla toute la communauté d'Israël. » Il reprit l'œuvre du Tabernacle interrompue pendant un instant. Mais il n'y fit participer que les Israélites, à l'exclusion des Intrus. Rabbi Siméon s'exprima ainsi48: « Qui est monté au ciel, et qui en est descendu ? Qui a retenu le souffle dans ses mains ? Qui à lié les eaux comme dans un vêtement ? Qui a affermi toute l’étendue de la terre ? Quel est son nom et quel est le nom de son fils ? Le sais-tu? » Son nom est Jéhovah; et le nom de son fils est Israël, ainsi qu'il est écrit49: « Israël, mon fils aîné… » Le terme: « Qui est monté au ciel ? » désigne Moïse, ainsi qu'il est écrit50: « Et Moïse monta vers Jéhovah. » Selon d'autres, ces paroles désignent Élie, dont l'Écriture51 dit: « Et Élie s'éleva dans le tourbillon au ciel. » Comment Elie pouvait-il s'élever au ciel, alors que nous savons que les cieux ne peuvent absorber rien de matériel, ne fût-ce que de la grandeur d'une graine de sénevé? Avant de monter au ciel, il fut enveloppé du tourbillon qui lui servit en quelque sorte de vêtement. C'est grâce à ce vêtement immatériel qu'il put se glisser dans le ciel. De même Moïse fut enveloppé de nuée avant de pouvoir monter auprès de Dieu sur le mont Sinaï. Dans le livre d'Adam, on lit ce qui suit: « Parmi les enfants de la terre, il se passera l'événement suivant: Un esprit descendra sur la terre et se revêtira d'un corps; il portera le nom d'Élie. Il déposera ce corps sur la terre et se revêtira d'un autre corps de lumière qui le rendra égal aux anges. Et quand il voudra redescendre sur la terre, il se dépouillera du corps de lumière et se revêtira de nouveau du corps matériel. » Il aura ainsi deux corps, l'un pour paraître sur la terre et l'autre pour paraître au ciel. Tel est le sens des paroles: « Qui est monté au ciel, et qui en est descendu ? » Jamais esprit d'homme n'est redescendu dans son corps ici-bas, après être monté une fois au ciel.
D'après une autre interprétation, le terme: « Et qui en est descendu? » désigne Jonas qui descendit, dans le poisson, aux profondeurs de la mer. Élie monta et Jonas descendit. L'un et l'autre ont imploré la mort. Le terme: « Qui a lié les eaux comme dans un vêtement? » désigne Élie qui retint la pluie et l'empêcha de tomber du ciel et qui se servit [...]

מַבּוּל בְּכָל עָלְמָא, וְלָא יְהֵא בְּהַהוּא אֲתָר, כְּמָה דִּכְתִּיב בְּגִּדְעוֹן, (שופטים ו׳:מ׳) וַיְהִי חוֹרֶב אֶל הַגִזָּה לְבַדָּהּ. אוֹ לְנַטְרָא לֵיהּ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בָּהּ, (יחזקאל כ״ב:כ״ד) לָא גֻּשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם, דְּלָא נַחְתּוּ עָלָהּ מִי טוֹפָנָא.

אֶלָּא, כֵּיוָן דִּמְחַבְּלָא נָחַת לְעָלְמָא, מַאן דְּלָא סָגִיר גַּרְמֵיהּ, וְאִשְׁתְּכַח קָמֵיהּ בְּאִתְגַּלְיָיא, אִתְחַיָּיב בְּנַפְשֵׁיהּ, דְּאִיהוּ קָטִיל גַּרְמֵיהּ. מְנָא לָן. מִלוֹט, דִּכְתִּיב, (בראשית י״ט:י״ז) הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ. מַאי טַעֲמָא אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ. בְּגִין דִּמְחַבְּלָא אָזִיל בָּתַר כַּתְפּוֹי, וְאִי אָהֲדָר רֵישֵׁיהּ, וְאִסְתָּכַּל בֵּיהּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ז) וַיִסְגוֹר יְיָ' בַּעֲדוֹ. דְּלָא יִתְחָזֵי קַמֵּי מְחַבְּלָא, וְלֹא יִשְׁלוֹט עָלֵיהּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת. וְעַד דְּהַווּ טְמִירִין, מִיתוּ תְּלֵיסָר גּוּבְרִין בְּמָתָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּלָא אִסְתָּכַּל בְּדִיּוּקְנַיְיכוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת. (שמות ל״ה:א׳) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'. (קצ''ה ע''א) אָהֲדָר לוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין, עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כֹּלָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְעוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא לָא אִתְעָבִיד אֶלָּא מִיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא מֵאִינּוּן עֵרֶב רַב, בְּגִין דְּאִינּוּן עֵרֶב רַב אַמְשִׁיכוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת לְנַחְתָּא לְעָלְמָא. כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל מֹשֶׁה בֵּיהּ, אַשְׁדֵּי לְאִינּוּן עֵרֶב רַב, לְבַר, וְכָנִישׁ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'.

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (משלי ל׳:ד׳) מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדַע. הַאי קְרָא הָא אוֹקִימְנָא, וְכַמָּה סַמְכִין אִית בֵּיהּ. וְכֹלָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר, דְּאִיהוּ כֹּלָּא. (ע''ט ע''א) וְאִתְּמַר, מָה שְׁמוֹ וּמַה שֵׁם בְּנוֹ כִּי תֵּדַע, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מָה שְׁמוֹ יְדוָֹ''ד. וּמַה שֵׁם בְּנוֹ, יִשְׂרָאֵל דִּכְתִּיב, (שמות ד׳:כ״ב) בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוֹקִימְנָא. מִי עָלָה שָׁמַיִם. הָא אוּקְמוּהָ, דָּא מֹשֶׁה, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ד:א׳) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵהּ אֶל יְיָ'.

דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם, דָּא אֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (מלכים ב ב׳:י״א) וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם. וְכִי הֵיךְ יָכִיל אֵלִיָּהוּ לְסַלְּקָא לַשָּׁמַיִם. וְהָא כֻּלְּהוּ שָׁמַיִם, לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל, אֲפִילּוּ גַּרְעִינָא כְּחַרְדַּל מִגּוּפָא דְּהַאי עָלְמָא, וְאַתְּ אַמָרְתּ וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם.

אֶלָּא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (שמות י״ט:י״א) וַיֵּרֶד יְיָ' עַל הַר סִינַי. וּכְתִיב (שמות כ״ד:י״ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר. וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהֲוָה בְּטוּרָא דְּסִינַי, וּכְתִּיב (שמות כ״ד:י״ז) וּמַרְאֶה כְּבוֹד יְיָ' כָּאֵשׁ אוֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, אֵיךְ יָכִיל מֹשֶׁה לְסַלְּקָא לְגַבֵּיהּ. אֶלָּא בְּמֹשֶׁה כְּתִיב, וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר. דְּעָאל גּוֹ עֲנָנָא, כְּמַאן דְּאִתְלָבַּשׁ בִּלְבוּשָׁא. הָכִי נָמֵי אִתְלָבָּשׁ בַּעֲנָנָא, וְעָאל בְּגַוֵּיהּ. וּבְעֲנָנָא אִתְקְרִיב לְגַבֵּי אֶשָּׁא, וְיָכִיל לְמִקְרָב. אוּף הָכִי אֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמַיִם, דְּעָאל בְּהַהִיא סְעָרָה, וְאִתְלָבַּשׁ בֵּיהּ בְּהַהִיא סְעָרָה, וְסָלִיק לְעֵילָּא.

וְרָזָא אַשְׁכַּחְנָא, בְּסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, דְּאָמַר בְּאִינּוּן תּוֹלְדוֹת דְּעָלְמָא, רוּחָא חֲדָא יְהֵא דְּיֵּחוֹת לְעָלְמָא בְּאַרְעָא, וְיִתְלַבָּשׁ בְּגוּפָא, וְאֵלִיָּהוּ שְׁמֵיהּ. וּבְהַהוּא גּוּפָא יִסְתָּלַק, וְאִשְׁתְּלִיל מִגוּפֵיהּ, וְיִשְׁתְּאַר בַּסֳּעָרָה. וְגוּפָא דִּנְהוֹרָא אַחֲרָא יִזְדָּמַן לֵיהּ, לְמֶהוֵי גּוֹ מַלְאֲכֵי. וְכַד יֵחוּת, יִתְלַבָּשׁ בְּהַהוּא גּוּפָא, דְּיִשְׁתְּאַר בְּהַהוּא עָלְמָא, וּבְהַהוּא גּוּפָא יִתְחָזֵי לְתַתָּא, וּבְגוּפָא אַחֲרָא יִתְחָזֵי לְעֵילָּא. וְדָא אִיהוּ רָזָא, דְּמִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד. לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דְּסָלִיק לִשְׁמַיָּא רוּחָא דִּילֵיהּ, וְנָחִית לְבָתַר לְתַתָּא, בַּר אֵלִיָּהוּ, דְּאִיהוּ סָלִיק לְעֵילָּא וְנָחִית לְתַתָּא.

דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם, דָּא אֵלִיָּהוּ. וַיֵּרַד, דָּא יוֹנָה, דְּנָחַת לֵיהּ נוּנָא גּוֹ תְּהוֹמֵי, לְעִמְקֵי יַמָּא. יוֹנָה מֵחֵילָא דְּאֵלִיָּהוּ קָא אָתָא, אֵלִיָּהוּ סָלִיק, יוֹנָה נָחִית, דָּא שָׁאִיל נַפְשֵׁיהּ לְמֵימַת, וְדָא שָׁאִיל נַפְשֵׁיהּ לְמֵימַת, וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי בֶּן אֲמִתַּי. וּכְתִיב, (מלכים א יז) וּדְבַר יְיָ' בְּפִיךָ אֱמֶת.

מִי צָרַר מָיִם, דָּא אֵלִיָּהוּ, דְּצָּרִיר צְרוֹרָא דְּמַיָּא בְּעָלְמָא, וְלָא נַחְתּוּ טַלָּא וּמִטְרָא דִּשְׁמַיָּא. בַּשִּׂמְלָה, דָּא אֵלִיָּהוּ, דְּהֲוָה (נ''א מחי אדרתיה) מַיְיתֵי
(Ⅰ)

*****

[197b]  
[...] de son manteau pour faire des miracles. Le terme: « Quel est son nom et quel est le nom de son fils ? » désigne également Élie; son nom en haut était Élie, et son nom ici-bas était également Élie. D'après une autre interprétation encore, le verset cité s'applique au Saint, béni soit-il, et concerne la région suprême appelée « Mi » (Qui).
Remarquez que, lorsqu'il a plu au Saint, béni soit-il, d'unir le Char suprême avec le monde d'ici-bas au point de ne former qu’un avec les deux, une voix sortit de cette région suprême et sacrée appelée « Ciel » et assembla tous les saints d'en bas et toutes les puissantes et saintes logions d'en haut. Tel est le sens des paroles: « Et Moïse assembla toute la communauté des enfants d'Israël et leur dit: … Voici ce que le Seigneur a ordonné: Prenez de vous-mêmes les prémices au Seigneur. » C'est de vous-mêmes que dépend votre union au Trône sacré d'en haut. Ce ne sont pas les anges puissants qui vous élèveront jusqu'au Trône sacré pour vous attacher à leur Père. La Matrona ne paraîtra devant son Époux céleste qu'entourée de vierges qui l'accompagneront jusqu'auprès de son Époux, ainsi qu'il est écrit52: « Des vierges seront amenées au Roi après elle. » L'Écriture ajoute: « Tout homme de bon cœur et de bonne volonté l'apportera. » Ces paroles désignent les légions supérieures, parmi lesquelles on compte les grands patriarches qui ont préparé l'union de la Matrona avec son glorieux Epoux. L'Écriture énumère treize articles, susceptibles d'être offerts. Ce sont les treize légions supérieures unies par les quatre saints Hayoth. Lorsque l'Épouse s'unit à son Époux, le Roi suprême s'assoit sur le Trône sacré, et la joie se répand partout. Le terme: « Tout homme de cœur... » désigne les mêmes légions appelées [...]

אַדַּרְתֵּיהּ לְמֶעְבָּד נִסִּין. מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו, דָּא אֵלִיָּהוּ, דְּאַהֲדָר רוּחָא דְּבַר נָשׁ לְגוֹ מֵעוֹי. (אסף כמה דאת אמר (מלכים ב ה) ואסף המצורע).

מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. דָּא אֵלִיָּהוּ, דִּלְבָתַר דְּצָרַר מַיִם, וְאוֹמֵי עַל (ס''א מטרא') שְׁמַיָא לְבָתַר אָהֲדַּר בִּצְלוֹתֵיהּ, וְאוֹקִים כָּל עָלְמָא, וְנָחִית מִטְרָא, וְאִתְיְהִיב מְזוֹנָא לְכֹלָּא. מַה שְּׁמוֹ, דָּא אֵלִיָּהוּ. וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, דָּא אֵלִיָּהוּ. מַה שְּׁמוֹ, כַּד סָלִיק לְעֵילָּא, אֵלִיָּהוּ. וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, כַּד נָחִית לְתַתָּא, וְאִתְעָבִיד שְׁלִיחָא לְמֶעְבַּד נִסִּין, אֵלִיָּהוּ שְׁמֵיהּ.

דָּבָר אַחֵר מִי עָלָה שָׁמַיִם, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, מִ''י, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְהָכָא אִיהוּ רָזָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה, (כ''ג ע''ב) אַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן יְסוֹדֵי קַדְמָאֵי דְּכֹלָּא, וְכֻלְּהוּ תַּלְיָין בְּהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה דְּאִקְרֵי מִ''י, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

תָּא חֲזֵי, כַּד קַיְּימָא שַׁעֲתָא דִּרְעוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְיַחֲדָא רְתִיכָא עִלָּאָה (ס''א ברתיכא תתאה') לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. כְּדֵין קָלָא נָפִיק, מֵהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, וְכָנִישׁ כָּל אִלֵּין קַדִּישִׁין דִּלְתַתָּא, וְכָל אִינּוּן רַבְרְבָן קַדִּישִׁין, וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, לְמֶהֱוֵי כֻּלְּהוּ זְמִינִין כַּחֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, דָּא רָזָא דְּשָׁמַיִם. אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִלֵּין אִינּוּן תְּרֵיסַר מַשִׁרְיָין עִלָּאִין קַדִּישִׁין.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. וּמַאי קָאָמַר זֶה הַדָּבָר וְגוֹ', קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, אִתְתָּקָנוּ כֻּלְּכוּן, לְסַלְּקָא עָלַיְיכוּ, וּלְמֵיטַל עָלַיְיכוּ, יְקָרָא דְּכֻרְסְיָיא קַדִּישָׁא, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.

אַפְרִישׁוּ מִנַּיְיכוּ אִינּוּן יַקִּירִין, אִינּוּן רַבְרְבִין עִלָּאִין, לְסַלְּקָא לְהַהִיא תְּרוּמָה, רָזָא דְּכֻרְסְיָיא קַדִּישָׁא, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, (נ''א בבעלה) דְּהָא מַטְרוֹנִיתָא לָא אִתְחֲזֵי לְמֵיתֵי לְבַעְלָהּ, אֶלָּא בְּאִינּוּן בְּתוּלְתָּן עוּלֶמְתָּהָא, דְּיֵיתוּן עִמָּהּ, וּמְדַּבְּרָן לָהּ, עַד דְּמָטַת לְבַעְלָהּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (תהילים מ״ה:ט״ו) בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוּתֵיהּ וְגוֹ', וְכָל כַּךְ לָמָּה, לְמֵיתֵי לְאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ. (שמות ל״ה:ה׳) כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, אִלֵּין אִינּוּן אַרְבַּע מַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דְּבִכְלָלָא דִּלְהוֹן כְּלִילָן, כָּל אִינּוּן שְׁאַר מַשִׁרְיָין, וְאִלֵּין אִינּוּן דְּנַפְקָן בַּאֲבָהָן עִלָּאִין, דְּאִקְרוּן נְדִּיבִים. כְּמָה (ויקרא י''ט ע''ב, כ''ד ע''א, ק''נ ע''ב) דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (במדבר כ״א:י״ח) כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, אִלֵּין אֲבָהָן.

יְבִיאֶהָ, יְבִיאוּהָ לָא כְּתִיב, אֶלָּא יְבִיאֶהָ, לְיַחֲדָא כֹּלָּא כַּחֲדָא. וְכֵן יָבִיא לָא כְּתִיב, אֶלָּא יְבִיאֶהָ, לְסַלְּקָא לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ בִּיקָרָא, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. אֵת תְּרוּמַת יְיָ', אֶת לְאַסְגָּאָה, כָּל אִינּוּן מַשִׁרְיָין עִלָּאִין אַחֲרָנִין, לְאִתְחַבְּרָא כֹּלָּא כַּחֲדָא, וְאִינּוּן תְּרֵיסַר בִּכְלָלָא חֲדָא. זָהָב. וָכֶסֶף. וּנְחוֹשֶׁת. תְּכֵלֶת. וְאַרְגָּמָן. וְתוֹלַעַת שָׁנִי. וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵלִים מְאָדָּמִים. וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. וַעֲצֵי שִׁטִּים. וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר. וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אִלֵּין אִינּוּן תְּרֵיסַר מַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בִּכְלָלָא דְּאַרְבַּע דְּאִקְרוּן חַיוֹת הַקֹּדֶשׁ כְּמָה דְּאִתְּמַר.

וְכֻלְּהוּ אִלֵּין סַלְּקִין לְכֻרְסְיָיא קַדִּישָׁא, לְאָעֲלָא לָהּ לְעֵילָּא, לְאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ, בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח עִמָּהּ בִּיקָרָא עִלָּאָה. כְּדֵין יָתִיב מַלְכָּא עִלָּאָה עַל כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא, וְאִתְחַבְּרָא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. וּכְדֵין, אִיהוּ חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא.

תָּא חֲזֵי, הָכָא שָׁארֵי לְמִמְנֵי זָהָב בְּקַדְמִיתָא, וְכֶסֶף לְבָתַר, בְּגִין דְּהַאי חֶשְׁבֹּנָא מִתַּתָּא. אֲבָל כַּד אָתֵי לְמִמְנֵי מֵחוּשְׁבָּנָא דִּרְתִיכָא דִּלְעֵילָּא, שָׁארֵי לְמִמְנִי מִימִינָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר מִן שְׂמָאלָא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (חגי ב׳:ח׳) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב. כֶּסֶף בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר הַזָּהָב. וּבִרְתִיכָא דִּלְתַתָּא, שָׁארוּ מִשְּׂמָאלָא וּלְבָתַר מִימִינָא, דִּכְתִּיב זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. זָהָב בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר כֶּסֶף.

וְכָל אִינּוּן רְתִיכִין אִקְרוּן נְדִיב לֵב. כֹּל: לְאַכְלְלָא כָּל שְׁאַר רְתִיכִין. לֵב. מַאי לֵב. הַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (משלי ט״ו:ט״ו) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד. וְדָא אִיהוּ לִבָּא דְּכֹלָּא, וְדָא כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא אִקְרוּן
(Ⅰ)

*****

[198a]  
[...] « Cœur ». C'est pourquoi Ézéchiel n'a pas compris le sens de la vision des Hayoth, parce qu'il ne savait pas que ce mouvement de Hayoth était provoqué par ce fait que la Matrona s'élevait dans toute sa gloire pour s'unir au Roi suprême.
Rabbi Yehouda commença à parler ainsi: « Fais54 part de ton pain à celui qui a faim, etc. » Heureux le sort de l'nomme que les pauvres fréquentent ! Quand un pauvre entre dans une maison, c'est un cadeau que Dieu nous fait. Heureux celui qui reçoit le pauvre avec cordialité ! Lorsqu'on est touché de compassion pour le pauvre et qu'on l'assiste, on accomplit une œuvre aussi méritoire que si on l'avait créé. C'est pourquoi Dieu considéra Abraham comme le créateur de tous les hommes, ainsi qu'il est écrit: « ... Et les âmes qu'ils ont faites à Haran. » Car il compatissait avec tous les hommes. Il convient de donner au pauvre avec cordialité et de façon à lui épargner la honte. Il faut donner « son » pain aux pauvres, et non pas le pain qu’on a volé aux autres; car ce n'est aucun mérite de voler et dc donner aux pauvres. Malheur à celui qui agit ainsi, car sa charité ne fait que rappeler son crime!
C'est pourquoi l'Ecriture dit: « Prenez de vous-mêmes les prémices », mais non de ce que vous avez volé aux autres. Rabbi Hiya, Rabbi lsaac et Rabbi Yossé rencontrèrent pendant un voyage Rabbi Abba. En vérité, dirent-ils, la Schekhina est avec nous. Quand il fut près d'eux, Rabbi Abba s'exprima ainsi: « Depuis55 le jour où j'ai tiré de l'Égypte Israël, mon peuple, je n'avais point encore choisi de ville dans toutes les tribus d'Israël pour qu'on m'y bâtit une maison; et maintenant j'ai choisi David, afin qu'il fût chef d'Israël, mon peuple. » Dieu commence a parler des villes, et il finit par parler du chef! C'est que Dieu ne bâtit pas de ville avant d'en avoir choisi le chef. Car la ville et ses habitants dépendent du chef; si celui-ci est bon, les habitants sont heureux; mais s'il est mauvais, malheur à la ville et malheur aux habitants! Aussi, avant de bâtir la ville de Jérusalem, Dieu choisit David pour chef. Il commença ensuite à parler ainsi56: « Heureux l'homme à qui le Dieu de Jacob vient en aide et qui met sa confiance en Dieu! » Pourquoi Jacob plutôt qu'Abraham et Isaac? Parce que Jacob n'a compté ni sur son père, ni sur sa mère, lorsqu'il dut prendre la fuite; il partit sans argent, n'ayant pour toute fortune que son bâton et sa confiance en Dieu. L'Écriture emploie le terme « sibro », lisez « schibro »57 (sa mortification). Car les justes se mortifient chaque jour pour la gloire de Dieu, ainsi qu'il est écrit58: « Car nous sommes tous les jours livrés à la mort à cause de toi. » [...]

לֵב. כֹּל נְדִיב לֵב, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאַרְבַּע מַשִׁרְיָין אִלֵּין, כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ אִקְרוּן בְּרָזָא חֲדָא, נְדִיב לֵב. תְּרוּמַת יְיָ', דָּא כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא. וּבְגִין דְּאָרִימוּ לָהּ לְעֵילָּא, וְסַלְּקִין לָהּ לְעֵילָּא, אִקְרֵי תְּרוּמַת יְיָ'.

וְעַל דָּא, כַּד חָמָא יְחֶזְקֵאל רָזָא דְּחַיּוֹת, דַּהֲווֹ סַלְּקִין, לָא חָמָא מַהוּ דְּסַלְּקִין, בְּגִין דְּאִיהִי סַלְּקָא לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה בִּגְנִיזוּ בִּטְמִירָא בִּיקָרָא עִלָּאָה. (שמות ל״ה:י׳) וְכָל חָכָם לֵב בָכֶם, אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין מְקוֹרִין, דְּאַשְׁקְיָיא עָלְמָא, וּמִנְּהוֹן אִתְשָׁקֵי. יָבֹאוּ, אֲמַאי יָבֹאוּ. אֶלָּא דְּיֵיתוּן לְמִנְקַט מֵעִם גְּנָזָא דְּחַיִּין. יָבֹאוּ, וּלְבָתַר וַיַּעֲשׂוּ מָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד לוֹן לְאַהֲנָאָה עָלְמָא. (שמות ל״ה:ה׳) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (ישעיהו נ״ח:ז׳) הֲלֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, כַּד מִסְכְּנָא אִעְרַע לְגַבֵּיהּ. דְּהַהוּא מִסְכְּנָא דּוֹרוֹנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוֵי, דְּשָׁדַר לֵיהּ. מַאן דִּמְקַבֵּל לֵיהּ לְהַהוּא דּוֹרוֹנָא בְּסֵבֶר אַנְפִּין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.

תָּא חֲזֵי, מַאן דְּחָיִיס לְמִסְכְּנָא, וְאָתִיב לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק עָלֵיהּ, כְּאִילּוּ הוּא בָּרָא לְנַפְשֵׁיהּ. וְעַל דָּא אַבְרָהָם דְּהֲוָה חָיִיס לְכָל בְּנִי עָלְמָא, סָלִיק עָלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאִילּוּ הוּא בָּרָא לוֹן, דִּכְתִּיב, (בראשית י״ב:ה׳) וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן.

וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוֹקִימְנָא הֲלא פָרוֹס, מַאי פָרוֹס, לְמִפְרַס לֵיהּ מַפָּה בְּנָהֲמָא וּמְזוֹנָא לְמֵיכַל. דָּבָר אַחֵר הֲלא פָרוֹס, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דניאל ה׳:כ״ח) פְּרֵיס פְּרִיסַת וְגוֹ'. דְּבָעֵי לְמִפְרַס פְּרִיסִין דְּנַהֲמָא קָמֵיהּ, בְּגִין דְּלָא לִכְסִיף. וְיַפְרוֹס קָמֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא. לַחְמֶךָ, לֶחֶם לָא כְּתִיב, אֶלָּא לַחְמֶךָ. הַהוּא דִּילָךְ מִמָּמוֹנֶךָ, וְלָא דִּגְזִילוּ, וְלָא דַּעֲשָׁק, וְלָא דִּגְנֵבָה. דְּאִי הָכִי, לָאו זְכוּתָא הוּא, אֶלָּא וַוי לֵיהּ, דְּאָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבוֹי. כְּגַוְונָא דָּא קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לְאָרָמָא מִמָּה דִּלְכוֹן, וְלָא מֵעֹשֶׁק, וְלָא מִגֶּזֶל, וְלָא מִגְּנֵבָה, וְהָא אוּקְמוּהָ.

רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא בַּהֲדָן. כַּד מָטָא לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב, (מלכים א ח׳:ט״ז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וָאֶבְחַר בְּדָוִד וְגוֹ' לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם. הַאי קְרָא, לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ, דִּכְתִּיב לא בָחַרְתִּי בְּעִיר, וָאֶבְחַר בְּדָוִד, מַאי הַאי עִם הַאי. וָאֶבְחַר בִּיְרוּשָׁלַ ם מִבָּעֵי לֵיהּ.

אֶלָּא כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִית רְעוּתָא קָמֵּיהּ לְמִבְנִי קַרְתָּא, אִסְתָּכָּל בְּקַדְמִיתָא, בְּהַהוּא רֵישָׁא דְּנָהִיג עַמָּא דְּקַרְתָּא, וּלְבָתַר בְּנִי קַרְתָּא, וְאַיְיתֵי לְעַמָּא בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב לֹא בָחַרְתִּי בְּעִיר, עַד דְּאִסְתַּכַּלְנָא בְּדָוִד, לְמֶהוֵי רַעְיָא עַל יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּמָתָא וְכָל בְּנִי מָתָא, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרַעֲיָּא דְּנָהִיג לְעַמָּא, אִי רַעְיָא אִיהוּ טָבָא, טָב לֵיהּ, טָב לְמָתָא, טָב לְעַמָּא. וְאִי רַעְיָא אִיהוּ בִּישָׁא, וַוי לֵיהּ, וַוי לְמָתָא וַוי לְעַמָּא. וְהַשְׁתָּא אִסְתָּכָּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא, וְסָלִיק בִּרְעוּתֵיהּ לְמִבְנֵי לֵיהּ, וְאוֹקִים בְּרֵישָׁא לְדָוִד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֶבְחַר בְּדָוִד עַבְדִי. (ס''א ואוקים ברישא דדרא לרבי שמעון וחבריה למיקם קמיה)

מִלְּתָא חַדְתָּא שְׁמַעְנָא. פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קמ״ו:ה׳) אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְּרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְיָ' אֱלהָיו. וְכִי אֵל יַעֲקֹב, וְלָא אֵל אַבְרָהָם, וְלָא אֵל יִצְחָק, אֶלָּא אֵל יַעֲקֹב. בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא אִתְרְחִיץ בַּאֲבוֹהִי, וְלָא בְּאִמֵיהּ, כַּד עָרַק קַמֵּי אֲחוּי, וְאָזַל יְחִידָאי, בְּלָא מָמוֹנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ל״ב:י״א) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְאִיהוּ אִתְרְחִיץ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (שם כח) אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'. וְכֹלָּא שָׁאִיל מִקַּמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיָהַב לֵיהּ.

שִׂבְרוֹ עַל יְיָ' אֱלֹהָיו. שִׂבְרוֹ, וְלָא אָמַר תִּקְוָתוֹ, וְלָא בִּטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ, אֶלָּא שִׁבְרוֹ. דְּנִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּיא, לְתַּבְרָא גַּרְמַיְיהוּ, וּלְאִתְבְּרָא תְּבִירוּ עַל תְּבִירוּ, וְכֹלָּא עַל יְיָ' אֱלהָיו. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים מה) כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל
(Ⅰ)

*****

[198b]  
[...] Et ailleurs59: « Nous avons été outragés à cause de toi. » Jacob savait que ses enfants seraient captifs en Égypte; et cependant sa confiance en Dieu et sa foi ne furent point altérées. De même ses enfants ne perdirent point la Foi et avaient toujours le nom de Dieu à la bouche, ainsi qu'il est écrit60: « Ma est son nom, Ma61... » C'est par le mérite de cette foi qu'ils ont été délivrés de la captivité. A plus forte raison êtes-vous dignes que Dieu vous fasse des miracles, vous qui brisez vos corps en marchant d'un pays à l'autre pour vous instruire! Rabbi Abba commença à parler ainsi62: « Et le Seigneur commanda au poisson; et celui-ci jeta Jonas sur la terre ferme. » Quand commanda-t-il ? Au cinquième jour de la création du monde, jour où les poissons furent créés, Dieu commanda qu'à un certain jour un poisson engloutît Jonas, le gardât trois jours et trois nuits; et le rejetât ensuite. Ce n'est pas seulement pour le cas de Jonas, mais tous les événements présents ont été stipulés par Dieu au moment de la création. Le premier jour de la création où les cieux furent créés, Dieu stipula avec le ciel de laisser monter Élie dans un tourbillon. Avec la lumière également, créée au premier jour, il stipula qu'elle refuserait le service pendant trois jours, en Égypte, pour y faire régner les ténèbres. Au second jour, il stipula avec les eaux qu'elles se sépareraient un jour en faveur d'Israël. Le troisième jour où la terre émergea des eaux, il lui stipula de s'ouvrir et d'engloutir Coré et ses adeptes. Au quatrième jour, où furent créés le soleil et la lune, il stipula que le soleil s'arrêterait au milieu du ciel au temps de Josué, [...]

הַיּוֹם. כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה.

כְּגַוְונָא דְּיַעֲקֹב, דִּכְתִּיב וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, דְּהָא תְּבִירוּ דְּגָלוּתָא, חָמָא דְּהֲוָה לֵיהּ בְּמִצְרָיִם, וְשַׁוֵּי תּוּקְפֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְנוֹי דְּיַעֲקֹב סַבְלוּ תְּבִירוּ דְּגָלוּתָא, וְלָא אִשְׁתָּנּוּ מִגּוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּאַבָהֲתְהוֹן וּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בְּגָלוּתָא רְגִילָא בְּפוּמַיְיהוּ.

וְעַל דָּא כְּתִיב בְּמֹשֶׁה, (שמות ג׳:י״ג) וְאָמְרוּ לִי' מַה' שְּׁמוֹ' מַה'. בְּגִין דַּהֲווֹ יַדְעֵי לֵיהּ, וְלָא אַנְשׁוּ לֵיהּ לְעָלְמִין, וְסַבְלוּ תְּבִירוּ דְּגָלוּתָא עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כַּךְ זָכֵי לְפוּרְקָנִין וּלְנִסִין וּלְאַתְוָּון סַגִּיאִין.

וְאַתּוּן קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, דְּסָבְלִּין תְּבִירוּ דְּגוּפָא מֵאֲתָר לְאֲתָר עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּזַכָּאִין אַתּוּן לְמֶעְבַּד לְכוּ נִסִּין וּפוּרְקָנִין, וְתִזְכּוּן לְחַיֵּי עָלְמָא דְּאָתֵי. אָזְלוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא.

פָּתַח וְאָמַר (שמות ל״ה:ה׳) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ שַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, לְגַבֵּי פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, הַהוּא רְעוּתָא סָלִיק בְּקַדְמִיתָא עַל לִבָּא, דְּאִיהוּ קִיוּמָא וִיסוֹדָא דְּכָל גּוּפָא. לְבָתַר סָלִיק הַהוּא רְעוּתָא טָבָא, עַל כָּל שַׁיְיפֵי גּוּפָא. וּרְעוּתָא דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא, מִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ זִיהֲרָא דִּשְׁכִינְתָּא לְדַיְּירָא עִמְּהוֹן, וְהַהוּא בַּר נָשׁ אִיהוּ חוּלָקָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֱוֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. מֵאִתְּכֶם הֲוָה אַמְשְׁכוּתָא, לְקַבְּלָא עָלַיְיכוּ הַהִיא תְּרוּמָה, לְמֶהֱוֵי חוּלָקָא לַיְיָ'.

וְאִי תֵּימָא דְּלָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּבַּר נָשׁ קַיָּימָא מִלָּה. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְיָ'. כֹּל נְדִיב לִבּוֹ וַדַּאי, מַאן דְּיִתְרְעֵי לִבֵּיהּ, יַמְשִׁיךְ לָהּ לִשְׁכִינְתָּא לְגַבֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב יְבִיאֶהָ, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּאִסְתַּלְּקוּתָא לְעֵילָּא, יְבִיאֶהָ מֵאֲתָר עִלָּאָה, לְאַמְשָׁכָא לְדַיְּירָא עִמֵּיהּ.

וְכַד תֵּיתֵי לְאַשְׁרָאָה עִמֵּיהּ, כַּמָה בִּרְכָּאן וְכַמָּה עֻתְרָא תֵּיתֵי עִמֵּהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. לָא יֶחְסַר לֵיהּ כָּל עֻתְרָא דְּעָלְמָא. דָּא לִשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. אֲבָל אַתּוּן קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאן דְּשָׁרֵי לְאָרָמָא, הוּא יָרִים.

פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (יונה ב) וַיֹּאמֶר יְיָ' לַדָּג וְגוֹ', וְכִי בְּאָן אֲתָר אָמַר לֵיהּ. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, בְּיוֹמָא חֲמִישָׁאָה בָּרָא נוּנֵי יַמָּא. כְּדֵין פָּקִיד וְאָמַר, דִּיְּהֵא זַמִין חַד נוּנָא לְמִבְלַע לְיוֹנָה, וִיֵּהֵא בְּמֵעוֹי תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלַת לֵילָוָון, וּלְבָתַר דְּיִּרְמֵי לֵיהּ לְבַר.

וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא כָּל מַה דְּעַבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, בְּכֹלָּא אַתְנֵי עִמֵּיהּ. בְּיוֹמָא קַדְמָאָה בָּרָא שְׁמַיָא, אַתְנֵי עִמְּהוֹן דִּיְסַלִיק לְאֵלִיָּהוּ הַשָּׁמַיְמָה בְּגוֹ סְעָרָה, וְכֵן הֲוָה, דִּכְתִּיב, (מלכים ב ב׳:י״א) וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם. בְּהַהוּא יוֹמָא בָּרָא נְהוֹרָא, וְאַתְנִי עִמֵּיהּ דְּיַחְשִׁיךְ לְשִׁמְּשָׁא בְּמִצְרַיִם תְּלָתָא יוֹמִין, דִּכְתִּיב, (שמות י׳:כ״ב) וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים.

בְּיוֹמָא תִּנְיָינָא בָּרָא רְקִיעָא, דִּיהֵא מַפְרִישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא, כְּדִכְתִיב (בראשית א׳:ו׳) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וַיְהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְאַתְנִי עִמְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּמַיָּא יְהוֹן מַפְרִישִׁין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין טוּמְאָה לְטָהֳרָה, לְאִתְדַכְּאָה בְּהוּ, וְכַךְ הֲוָה.

בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה אַפִּיק אַרְעָא מִגּוֹ מַיָּא, וְאַכְנִּישׁ לְמַיָּא, וַעֲבַד מֵהַהוּא כְּנִישׁוּ דְּאִתְכְּנָשׁוּ לְאֲתָר חַד, יַמָּא. וְאַתְנֵי בְּיַמָּא לְמֶעְבַּר לְיִשְׂרָאֵל בְּגַוֵּיהּ בְּיַבֶּשְׁתָּא, וּלְמִטְבַּע לְמִצְרָאֵי, וְכַךְ הֲוָה, דִּכְתִּיב, (שמות י״ד:כ״ז) וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ. אַל תִּקְרֵי לְאֵיתָנוֹ, אֶלָּא לִתְנָאוֹ, לְמַּה דְּאַתְנִי עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. תּוּ אַתְנֵי בְּאַרְעָא, דְּתִפְתַּח יַת פּוּמָהָא בְּמַחְלְקוֹתָא דְּקֹרַח, וְתִבְלַע לְקֹרַח וּלְכָל כְּנִישָׁתֵיהּ, וְכַךְ הֲוָה, דִּכְתִּיב, (במדבר ט״ז:ל״ב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִיהָ וְתִבְלַע אוֹתָם וְאֶת קֹרַח.

בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, בָּרָא שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, דִּכְתִּיב יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְאַתְנֵי עִם שִׁמְשָׁא, לְמֶהוֵי קָאִים בְּפַלְגּוּ שְׁמַיָּא בְּיוֹמֵי דִּיהוֹשֻׁעַ,
(Ⅰ)

*****

[199a]  
[...] ainsi qu'il est écrit63: « Et le soleil s'arrêta au milieu du ciel. » Au cinquième jour, où furent créés les poissons et les oiseaux, il stipula que les corbeaux apporteraient de la nourriture à Élie pendant la disette et qu'un poisson engloutirait Jonas. Le sixième jour, Dieu créa l'homme; et il stipula qu'une femme de ses descendants nourrirait Elie, comme il est dit64: « J'ai ordonné à une femme veuve de te nourrir. » Ainsi tout ce qui arrive dans ce monde a déjà été stipulé par Dieu au moment de la création. La narration de Jonas est une allégorie de ce qui arrive à l'âme lorsqu'elle descend dans un corps. Pourquoi l'âme est-elle appelée Jonas ? Parce que, quand l'âme s'associe au corps, c’est elle qui subit un préjudice. « Jonas » signifie porter préjudice, ainsi qu'il est écrit65: « Ne portez pas préjudice (thonou) à votre prochain. » Jonas s’embarque: c'est l'âme qui s'embarque ici-bas pour traverser l'océan de la vie. La barque est menacée de se briser contre les vagues de la mer. Quand l'homme commet des péchés, il ressemble à Jonas, qui s'imaginait pouvoir fuir son Maître. C'est alors que Dieu excite une grande tempête ; l'ange de la rigueur demande le châtiment du pécheur. L'homme tombe alors dans un état de prostration, ou il tombe malade. « Jonas descendit au fond du navire et y dormit d'un profond sommeil. » Malgré les épreuves, l'homme ne pense pas à se convertir. Alors « le pilote s'approche de lui et dit: Comment peux-tu dormir ? Léve-toi et invoque ton Dieu. » Le pilote, c'est l'esprit du bien qui guide la barque; il dit à l'homme: Ne t'endors pas; fais pénitence et convertis-toi. Rappelle-toi tous les actes de ta vie; souviens-loi que c'est d'une goutte puante que tu fus formé, et n'oublie pas que tu vas retourner à la terre d'où tu es venu; et vois également si, parmi tes parents, il y a des justes dont tu pourrais faire valoir le mérite. Lorsque l'homme est jugé dans le monde d'en haut, de nombreux accusateurs se présentent devant le tribunal, et aussi des défenseurs. Si l'homme est condamné, l’âme est jetée à la mer, c'est-à-dire qu'elle se sépare du corps. C'est alors que la barque retrouve le calme et le repos dans le tombeau. Trois messagers célestes arrivent alors. L'un inscrit les bonnes et les mauvaises œuvres accomplies en ce monde; l'autre inscrit le nombre des jours vécus, et le troisième est le même qui fut à côté de l'homme lorsque celui-ci était encore dans le sein de sa mère. Lorsqu'on porte le mort au cimetière, ces trois messagers célestes crient (si l'homme est digne): Rendez les honneurs à l'image du Roi ! [...]

דִּכְתִּיב, (יהושע י יב) וַיַּעֲמוֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם. אַתְנִי בְּכֹכָבַיָּא לְמֶעְבַּד קְרָבָא בְּסִיסְרָא, דִּכְתִּיב, (שופטים ה׳:כ׳) הַכֹּכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחַמוּ עִם סִיסְרָא.

בְּיוֹמָא חֲמִישָׁאָה בָּרָא נוּנֵי יַמָּא, וְעוֹפֵי דִּשְׁמַיָּא, אַתְנִי בְּעוֹפֵי לְמֵיזָן עוֹרְבִים לְאֵלִיָּהוּ, בְּזִמְנָא דְּעָצַר לִשְׁמַיָּא, דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ז:ד׳) וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכְּלְךָ שָׁם. צִוִּיתִי דַּיְיקָא. וְאַתְנֵי בְּנוּנֵי יַמָּא לְאִזְדַּמְּנָא נוּנָא חַד, לְמִבְלַע לֵיהּ לְיוֹנָה, וּלְאַשְׁדָּאָה לֵיהּ לְבַר.

בְּיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה בָּרָא לְאָדָם, וְאַתְנֵי עִמֵּיהּ, דְּתִפּוֹק מִנֵּיהּ אִתְּתָא, דְּתֵיזוּן לְאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ז:ט׳) הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ. הִנֵּה צִוִּיתִי, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. וְכֵן בְּכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא דְּאִתְחַדֵּשׁ בְּעָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד הַהוּא עוֹבָדָא מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. אוּף הָכָא, וַיֹּאמֶר יְיָ' לַדָּג. וַיֹּאמֶר, מִשִּׁית יוֹמִין דִּבְרִאשִׁית קָאָמַר לֵיהּ.

הָכָא אִית לָן סֶמֶךְ בְּעָלְמָא, עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא בְּהַאי עָלְמָא. יוֹנָה דְּנָחַת לַסְּפִינָה, דָּא אִיהִי נִשְׁמְתָא דְּבַר נָשׁ, דְּנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא לְמֶהֱוֵי בְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ. אֲמַאי אִתְקְרֵי יוֹנָה. בְּגִין דְּכֵיוָן דְּאִשְׁתְּתָּפַת בְּגוּפָא, כְּדֵין אִיהִי יוֹנָה בְּהַאי עָלְמָא. כְּמָה דְּאִתְּמַר, (ויקרא כ״ה:י״ז) וְלָא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וּכְדֵין בַּר נָשׁ אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא, כַּסְּפִינָה בְּגוֹ יַמָּא רַבָּא, דַּחֲשִׁיבַת לְאִתָּבְּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יונה א׳:ד׳) וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.

וּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא חָטֵי, וְחָשִׁיב דְּעָרַק מִקַּמֵּי מָארֵיהּ. וְלָא אַשְׁגַּח בְּהַהוּא עָלְמָא. וּכְדֵין אַטִּיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה תַּקִּיפָא. דָּא אִיהִי גְּזֵירַת דִּינָא, דְּקַיְּימָא תָּדִיר קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבָעָאת דִּינָא דְּבַר נָשׁ מִקַּמֵּיה, וְדָא אִיהוּ דְּקָא מָטֵי לַסְּפִינָה, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ לְאִתָּפְסָא לֵיהּ.

כֵּיוָן דְּאִתְפַּס בַּר נָשׁ עַל יְדָא דְּהַהִיא סְעָרָה בְּבֵי מַרְעֵיהּ, מַה כְּתִיב וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. אַף עַל גַּב דְּבַר נָשׁ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, נִשְׁמְתָא לָא אִתְּעָרַת לְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ, לְמִפְרַק חוֹבוֹי. מָה כְּתִיב, וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל. מַאן רַב הַחוֹבֵל. דָּא יֵצֶר טוֹב, דְּאִיהוּ מַנְהִיג כֹּלָּא. וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלהֶיךָ וְגוֹ'. לָאו שַׁעֲתָא הוּא לְמִדְּמָךְ, דְּהָא סַלְּקִין לָךְ לְדִינָא, עַל כָּל מָה דְּעַבְדַּת בְּהַאי עָלְמָא, תּוּב מֵחוֹבָךְ.

אִסְתָּכָּל בְּמִלִּין אִלֵּין, וְתוּב לְמָארָךְ. מָה מְלַאכְתֶּךָ דְּאַתְּ עַסְקַת בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְאוֹדֵי עָלָהּ קָמֵי מָארָךְ. וּמֵאַיִן תָּבֹא, אִסְתָּכַּל מֵאַיִן בְּאָת, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְלָא תִּתְגָּאֵי קַמֵּיהּ. מָה אַרְצֶךָ, אִסְתָּכַּל דְּהָא מֵאַרְעָא אִתְבְּרִיאַת, וּלְאַרְעָא תִּיתוּב. וְאִי מִזֶּה עַם אָתָּה, אִסְתָּכַּל אִי אִית לָךְ זְכוּ דַּאֲבָהָן, דְּיָגִין עָלָךְ.

כֵּיוָן דְּסַלְּקִין לֵיהּ לְדִינָא, בְּבֵי דִּינָא דִּלְעֵילָּא, הַהִיא סְעָרָה, דְּאִיהִי גְּזֵרַת דִּינָא, דְּסָעִיר עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, תַּבְעַת מִן מַלְכָּא לְמֵידָן אִינּוּן תְּפִיסִין דְּמַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין חַד חַד קָמֵיהּ. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְקְרִיבוּ בֵּי דִּינָא. אִית מִנְּהוֹן דְּפַתְחֵי בִּזְכוּת, וְאִית מִנְּהוֹן דְּפַתְחֵי בְּחוֹבָה. וּגְזֵרַת דִּינָא תַּבְעַת דִּינָא.

וְאִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא זָכֵי בְּדִינָא, מַה כְּתִיב. וַיַחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ. מִשְׁתַּדְּלִין אִינּוּן דְּאוֹרוּ זְכוּתֵיהּ לְאָתָבָא לֵיהּ לְהַאי עָלְמָא, וְלָא יָכֹלוּ. מַאי טַעֲמָא. כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, גְּזֵרָה דְּדִינָא, אָזִיל וְסָעִיר בְּחוֹבוֹי דְּבַּר נָשׁ, וְאִתְגַּבָּר עָלַיְיהוּ.

כְּדֵין נַחְתִּין עָלֵיהּ תְּלַת שְׁלִיחָן מְמָנָן, חַד, דִּכְתִיב כָּל זַכְוָון, וְכָל חוֹבִין, דְּעָבַד בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא. וְחַד דְּעָבִיד חוּשְׁבָּן יוֹמוֹי. וְחַד דְּהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ, כַּד הֲוָה בִּמְעֵי אִמֵּיהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא דִּגְזֵרַת דִּינָא לָא שָׁכִיךְ, עַד הַהוּא זִמְנָא דִּכְתִּיב, וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה. וַיִּשְׂאוּ: כַּד נַטְלֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ, לְבֵי קִבְרֵי.

כְּדֵין מַכְרִזִיִ עֲלוֹי. אִי אִיהוּ זַכָּאָה, מַכְרִזֵי עָלֵיהּ וְאַמְרֵי, הָבוּ יְקָר לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, (ישעיהו נ״ז:ב׳) יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:ח׳) וְהָלַךְ לְפָנְיךָ צִדְקֶךָ
(Ⅰ)

*****

[199b]  
[...] Mais, s'il est coupable, les messagers crient: Malheur à un tel ! Il aurait mieux valu pour lui qu'il ne fût pas né ! Le poisson qui engloutit Jonas est l’image du tombeau; les entrailles du poisson sont l'image du « schéol ». Après trois jours, les entrailles de l’homme s'ouvrent, et les excréments qu'elles renferment se répandent sur la face du mort; et les entrailles disent à l'homme: Reprends ce que tu nous as donné. Tu as mangé et bu, et tu n'as jamais rien donné aux pauvres; tes repas étaient des festins, alors que les pauvres souffraient de la faim. C'est à ce châtiment du corps dans la tombe que font allusion les paroles de l'Ecriture66: « Je jetterai sur vos visages les ordures de vos fêtes. » A partir du troisième jour de la mort, jusqu'au trentième, les autres membres du corps, tels que les yeux, les bras, les pieds, reçoivent leurs châtiments. Durant ces trente jours, l'esprit67 (Nephesch) est jugé en même temps que le corps, et c`est pourquoi il reste, durant ces trente jours, en bas et ne remonte pas en haut, telle une femme qui reste à côté de son mari durant l'époque de son impureté.
Ensuite, l'esprit se lève, et le corps se décompose dans la terre et y reste jusqu'au jour où Dieu ressuscitera les morts. Au jour de la résurrection, une voix céleste retentira aux cimetières et dira68: « Réveillez-vous de votre sommeil et chantez des louanges, vous qui reposez sous la terre, parce que la rosée qui tombe sur vous est une rosée de lumière, et la terre rejettera les géants. » Ceci aura lieu lorsque l'ange exterminateur aura disparu de ce monde. L'Ecriture dit que le poisson rejeta Jonas sur la terre ferme. C'est une allusion à la résurrection: Dès que la voix mentionnée aura retenti, tous les tombeaux rejetteront les morts.
Que signifie « géant »? Le mot « rephaim » signifie les « guéris »; car c'est dans le tombeau que les morts reçoivent leur guérison, grâce aux peines qu'on leur fait subir. La narration concernant le poisson de Jonas inspire de la confiance à tout le monde; car si le poisson, après avoir gardé Jonas trois jours et trois nuits, l'a rejeté, à plus forte raison la terre rejettera-t-elle les morts. Quand l'homme quitte ce monde, il passe par sept jugements: Le premier jugement est celui où l'on décrété sa mort et où l'esprit se sépare du corps; le deuxième a lieu quand ses œuvres marchent devant lui et attestent que c'est lui qui les a accomplies; le troisième a lieu à l'heure de l'enterrement; le quatrième a lieu dans le tombeau même; le cinquième a lieu quand le corps est rongé par les vers; le sixième a lieu dans l'enfer; et le septième a lieu quand l'esprit parcourt le monde au vol sans pouvoir trouver de repos. C'est en contemplant ces sept peines de l'homme, que le roi David s'écria69: « Mon âme, loue le Seigneur, et que tout mon être bénisse son saint nom. » David disait à son âme de louer Dieu pendant qu'elle était encore unie au corps. Maintenant que nos âmes sont encore unies au corps, louons le saint nom de Dieu, et n'attendons pas l'heure où nous ne pourrions plus nous convertir. Les collègues vinrent et le baisèrent à la tête. Rabbi Hiyâ commença à parler ainsi: [...]

כְּבוֹד יְיָ' יַאַסְפֶךָ. וְאִי חַיָּיבָא אִיהִי, מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ וְאָמְרוּ, וַוי לֵיהּ לִפְלָנְיָא. טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי. כְּדֵין מַה כְּתִיב, וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמוֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. כַּד עָאלִין לֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי דְּאִיהוּ אֲתָר דְּדִינָא. כְּדֵין גְּזֵרַת דִּינָא דְּהֲוָה סָעִיר, שָׁכִיךְ מִזַּעְפֵּיהּ. וְנוּנָא דְּבָלַע לֵיהּ, דָּא אִיהוּ קִבְרָא.

מַה כְּתִיב, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג. מְעוֹי דְּדָּג, דָּא אִיהוּ בֶּטֶן שְׁאוֹל. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (יונה ב׳:א׳) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי. וְאִיהוּ בִּמְעֵי דְּנוּנָא הֲוָה, וְקָארֵי לֵיהּ בֶּטֶן שְׁאוֹל, שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, אִלֵּין תְּלַת יוֹמִין, דְּבַר נָשׁ בְּקִבְרָא, וְאִתְבְּקָעוּ מֵעוֹי.

לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין, הַהוּא טִנּוּפָא אִתְהַפַּךְ עַל אַנְפּוֹי, וְאוֹמֵר לוֹ טוֹל מַה דִּיְהָבַת בִּי. אַכְלַת וְשָׁתִית כָּל יוֹמָא, וְלָא יָהַבְתְּ לְמִסְכְּנֵי, וְכָל יוֹמָךְ הֲווֹ כְּחַגִּין וּכְמוֹעֲדִין, וּמִסְכְּנֵי הֲווֹ כַּפְנִין, דְּלָא אַכְלוּ בַּהֲדָךְ, טוֹל מַה דִּיְּהָבַת בִּי. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (מלאכי ב׳:ג׳) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', וְהָא אוֹקִימְנָא.

לְבָתַר דָּא, מִתְּלָתָא יוֹמִין וּלְהָלְאָה, כְּדֵין אִתְדָּן בַּר נָשׁ מְעֵינוֹי, מִיְּדוֹי, וּמֵרַגְּלוֹי, וְאוּקְמוּהָ עַד תְּלָתִין יוֹמִין. כָּל אִינּוּן תְּלָתִין יוֹמִין, אִתְדָּנוּ נַפְשָׁא וְגוּפָא כַּחֲדָא. וּבְגִינֵי כַּךְ אִשְׁתְּכַח נִשְׁמְתָא לְתַתָּא בְּאַרְעָא, דְּלָא סַלְקַת לְאַתְרָהּ. כְּאִתְּתָא דְּיַתְבַת לְבַר, כָּל יוֹמֵי מְסַאֲבוּתָא. לְבָתַר, נִשְׁמְתָא סַלְּקָא, וְגוּפָא אִתְבְּלֵי בְּאַרְעָא. עַד הַהוּא זִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיתַיָּיא.

וּזְמִינָא קָלָא חֲדָא לְאַתְּעָרָא בְּבֵי קִבְרִי, וְיֵימָא, (ישעיהו כ״ו:י״ט) הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל. אֵימָתַי יְהֵא דָּא. בְּזִמְנָא דְּיִתְעַבָּר מַלְאָךְ הַמָּוֶת מֵעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לְבָתַר, וּמָחָה יְיָ' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ. כְּדֵין כְּתִיב, וַיֹּאמֶר יְיָ' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

כֵּיוָן דְּאִתְּעַר הַהוּא קָלָא בֵּינֵי קִבְרֵי, כְּדֵין כָּל קִבְרַיָּיא יָקִיאוּ לְאִינּוּן מֵתַיָּיא דִּבְהוֹן לְבַר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל. מַאי תַּפִּיל. דְּיָּקִיא לוֹן לְבַר. רְפָאִים, מַהוּ רְפָאִים. דְּקַבִּילוּ. אַסְוָותָא כְּמִלְּקַדְמִין, וְאַתְסִיאוּ גַּרְמִין בְּגַרְמִין. וְאִלֵּין אִקְרוּן רְפָאִים.

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב (בשאר עובדי כוכבים ומזלות) (ישעיהו כ״ו:י״ד) רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ. אֶלָּא וַדַּאי כָּל עָלְמָא יִתְּסוּן גַּרְמִין בְּבֵי קִבְרֵי, אֲבָל מִנְהוֹן יְקוּמוּן, וּמִנְהוֹן לָא יְקוּמוּן. וְעַל דָּא כְּתִיב רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וּבְהַאי נוּנָא, אַשְׁכַּחְנָא מִלִּין לְאַסְוָותָא, דְּכָל עָלְמָא.

הַאי נוּנָא כֵּיוָן דְּבָלַע לְיוֹנָה מִית. וּבֵיהּ הֲוָה יוֹנָה תְּלָתָא יוֹמִין, לְבָתַר אִתְקָיָּים כְּמִלְּקַדְמִין, וְאָקֵי לְיוֹנָה לְבַר, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְיָ' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. כְּתִיב הָכָא הַדָּגָה, וּכְתִיב הָתָם (שמות ז׳:כ״א) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה, וְהָא אוּקְמוּהָ. כְּגַוְונָא דָּא, זְמִינַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לְאַתְעֲרָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל.

וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּשִׁבְעָה דִּינִין יַחְלְפוּן עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא. חַד, הַהוּא דִּינָא עִלָּאָה, כַּד נָפִיק רוּחָא מִן גּוּפָא. ב', כַּד עוֹבָדוֹי וּמִלּוֹי אַזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרִזֵי עֲלוֹי. ג', כַּד עָיִיִל לְקִבְרָא. ד', דִּינָא דְּקִבְרָא. ה', דִּינָא דְּתוֹלַעֲתָּא. ו', דִּינָא דְּגֵיהִנָּם. ז', דִּינָא דְּרוּחָא דְּאַזְלָא וְשָׁאטַת בְּעָלְמָא, וְלָא אַשְׁכָּחַת אֲתָר נַיְיחָא, עַד דְּיִשְׁתְּלִים עוֹבָדוֹי. בְּגִין דָּא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא תָּדִיר בְּעוֹבָדוֹי, וְיֵתוּב קָמֵי מָרֵיהּ.

וְכַד אִסְתָּכָּל דָּוִד מַלְכָּא בְּדִינִין אִלֵּין דְּבַר נָשׁ, אַקְדִּים וְאָמַר (תהילים ק״ד:א׳) בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ', עַד לָא תִּפּוּק מִן עָלְמָא, בְּעוֹד דְּאַנְתְּ אִשְׁתְּכָחַת עִם גּוּפָא. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ, אִינּוּן שַׁיְיפֵי גּוּפָא, דְּמִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא בְּרוּחָא. הַשְּׁתָּא דְּתִשְׁתַּכְּחוּן עִמָּהּ, אַקְדִּימוּ לְבָרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, עַד לָא יִמְטֵי זִמְנָא דְּלָא תֵּיכְלּוּן לְבָרְכָא, וּלְאָתָבָא בְּתִיּוּבְתָא, וְעַל דָּא אָמַר בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ' הַלְלוּיָהּ. אָתוּ אִינּוּן חַבְרַיָּיא וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ.

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר,
(Ⅰ)

*****

[200a]  
[...] « Prenez de vous-mêmes les prémices au Seigneur. » Remarquez que le Saint, béni soit-il, ne créa le monde que pour qu'Israël acceptât la Loi par qui le monde fut créé et sur quoi il repose, ainsi qu'il est écrit70: « S'il n'y avait pas mon Alliance avec le jour et la nuit, si je cessais de fixer les lois qui régissent le ciel et la terre... » La Loi est cause de la vie dans ce monde et dans le monde futur; et celui qui s'occupe de la Loi fait comme s'il s'occupait du palais du Saint, béni soit-il. Le palais suprême du Saint, béni soit-il, c'est la Loi. Lorsque l'homme s'occupe de la Loi, le Saint, béni soit-il, écoute, ainsi. qu'il est écrit71: « ... Le Seigneur a écouté et il s'est rendu attentif à leurs paroles; et il a écrit, dans le livre de souvenir qui se trouve devant lui, les noms de ceux qui craignent le Seigneur et qui s'occupent de son nom. » L'homme qui étudie la Loi est préservé de trois peines: De la peine de ce bas monde, de la peine de l'ange exterminateur qui n'a pas de prise sur lui, et de la peine de l'enfer.
Que signifie « livre de souvenir »? Il y a un livre en haut et un livre en bas. « Souvenir » est le nom d'une région sacrée, où se trouve concentrée toute vie d'en haut. « Livre de souvenir » désigne les deux degrés qui ne font qu'un et qui constituent le mystère du nom « Jéhovah » Le nom est un degré, et Jéhovah est un autre degré; et cependant tout ne fait qu'un, puisqu'un degré est le nom, et l'autre la chose72. Mais il y a nom et nom. Le Nom suprême de celui qui est inconnu et inconcevable est simplement « nom »; il est également appelé « Point Suprême ». Le Nom du degré inférieur est également « nom ». Il désigne Celui qui s'étend d'une extrémité du ciel à l'autre. L'extrémité du ciel est appelée « Souvenir ».
Ce nom constitue le « Point d’en bas ». Au milieu du « Point suprême », et du « Point d'en bas » se trouve le « Livre de souvenir » qui forme le trait d'union unissant les six directions d'en bas. Ainsi, le livre d'en haut désigne la loi écrite, et le livre d'en bas désigne la loi orale; et ces deux lois ne forment qu'une seule. Les prémices dont parlait l'Écriture consistaient en un prélèvement de deux pour cent. Or, j'ai entendu de la « Lampe Sainte » que ces prémices sont l'image de la Foi. Dieu se révèle dans les dix Séphiroth; or, chaque Séphira ayant dix degrés, il s'ensuit que Dieu se révèle dans cent degrés. C'est pourquoi Dieu ordonna de prélever deux pour cent, ce qui équivaut à dire de reconnaître l'unité du « Point suprême » et du « Point d'en bas » qui se manifestent tous deux dans les cent degrés. Il est défendu de les séparer; mais il faut, au contraire, unir l'Épouse à l'Epoux.
Remarquez que, chaque jour, une voix céleste crie aux hommes: Cette union ne dépend que de vous. Tel est le sens des paroles: [...]

(שמות לה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. תָּא חֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, לָא בָּרָא לֵיהּ, אֶלָּא בְּגִין דְּיִיִתוּן יִשְׂרָאֵל, וִיקַבְּלוּן אוֹרַיְיתָא. בְּאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וְעַל אוֹרַיְיתָא קַיְּימָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ירמיה לג) אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. אוֹרַיְיתָא אִיהִי אַרְכָּא דְּחַיֵּי בְּהַאי עָלְמָא, וְאַרְכָּא דְּחַיֵּי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדָל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלוּ אִשְׁתָּדַּל בְּהֵיכָלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהֵיכְלָא עִלָּאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹרַיְיתָא אִיהִי. וְכַד בַּר נָשׁ עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים תַּמָּן, וְאָצִית לְקָלֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מלאכי ג) וַיַּקְשֵׁב יְיָ' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'. וְאִשְׁתְּזִיב בַּר נָשׁ מִתְּלַת דִּינִין: מִדִּינָא דְּהַאי עָלְמָא. וּמִדִּינָא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלֶיהָ. וּמִדִּינָא דְּגֵיהִנָּם.

וַיִּכָּתֵב סֵפֶר (ע' ע''א) זִכָּרוֹן. מַאי אִיהוּ. אֶלָּא אִית סֵפֶר לְעֵילָּא, וְאִית סֵפֶר לְתַתָּא. זִכָּרוֹן אֲתַר (נ''א את) קַיָּימָא קַדִּישָׁא, דְּנָטִיל וְכָנִישׁ לְגַבֵּיהּ, כָּל חַיִּין דִּלְעֵילָּא. סֵפֶר זִכָּרוֹן תְּרֵין דַּרְגִּין דְּאִינּוּן חַד, וְרָזָא דָּא שֵׁם יְהוָֹ''ה שֵׁם חַד. יְהוָֹ''ה חַד. וְכֹלָּא מִלָּה חֲדָא.

בְּגִין דְּאִית שֵׁם, וְאִית שֵׁם, שֵׁם (קס''ב ע''א) לְעֵילָּא, דְּאִיהוּ אִתְרְשִׁים (ס''א אקרי שם) מִמַּה דְּלָא יְדִיעַ, וְלָא אִתְרְמִיז בִּידִיעָה כְּלַל. וְדָא אִקְרֵי נְקוּדָה (צ''ג ע''א) עִלָּאָה. שֵׁם לְתַתָּא, דְּאִקְרֵי שֵׁם, (דברים ד) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, בְּגִין דִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם אִקְרֵי זִכָּרוֹן. וְהַאי שֵׁם, אִיהוּ נְקוּדָה דִּלְתַתָּא, דְּאִיהוּ שֵׁם מֵהַהוּא זִכָּרוֹן, דְּאִיהוּ קְצֵה הַשָּׁמַיִם, דְּנָטִיל כָּל חַיִּין דִּלְעֵילָּא. וְדָא אִיהוּ קְצֵה הַשָּׁמַיִם דִּלְתַתָּא. וְשֵׁם דִּילֵיהּ אִיהִי נְקוּדָה דִּלְתַתָּא. נְקוּדָה דָּא, אִיהוּ סֵפֶר דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, וְדָא הוּא וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. סֵפֶר דְּקָאָמַרָן, וְשֵׁם, חַד מִלָה הוּא, בְּכָל סִטְרִין.

נְקוּדָה דָּא בְּגִין דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי עִלָּאָה עַל כָּל דְּאִתְאַחֲדָן בָּה. שִׁית סִטְרִין, אִתְאַחֲדָן בְּסֵפֶר (קל''ז ע''ב) עִלָּאָה, וְאִיהוּ עִלָּאָה עָלַיְיהוּ. שִׁית סִטְרִין אִתְאַחֲדָן בְּסֵפֶר תַּתָּאָה, וְאִיהוּ עִלָּאָה עָלַיְיהוּ. וְעַל דָּא, סֵפֶר עִלָּאָה, סֵפֶר תַּתָּאָה, וְכֹלָּא אִקְרֵי תּוֹרָה.

מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, סֵפֶר עִלָּאָה אִיהוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב. בְּגִין דְּאִיהִי (רי''ד ע''א, שמיני מ' ע''ב) סְתִימָא, וְלָא קַיְּימָא אֶלָּא בִּכְתַב, דְּתַמָּן אִיהוּ אֲתָר לְאִתְגַלָאָה לְתַתָּא. וּמַאן אִיהוּ עָלְמָא דְּאָתֵי. סֵפֶר תַּתָּאָה, דָּא תּוֹרָה דְּאִקְרֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּמַאן אִיהוּ עַל פֶּה, אִלֵּין רְתִיכִין דִּלְתַתָּא, דְּאִיהִי קַיְּימָא עָלַיְיהוּ. וּבְגִין דְּלָאו אִינּוּן בִּכְלָלָא דִּכְתִּיבָה דִּלְעֵילָּא, אִקְרוּן עַל פֶּה.

וְתוֹרָה דָּא קַיְּימָא עַל פֶּה, בְּגִין דִּכְתִּיב, (בראשית ב) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים וְתוֹרָה עִלָּאָה, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי קַיְּימָא לְעֵילָּא, לָא אִקְרֵי עַל הַכְּתָב, אֶלָּא שֶׁבִּכְתָּב, דְּקַיְּימָא בִּכְתָּב, וְהַהוּא כְּתָב אִתְעָבִיד הֵיכָלָא לְגַבֵּיהּ, וְאִיהִי קַיְּימָא גּוֹ הַהוּא הֵיכָלָא, וְאִתְטַמְּרָת תַּמָּן. וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְלָא עַל כְּתָב.

אֲבָל תּוֹרָה דִּלְתַתָּא, אִיהִי קַיְּימָא עַל רְתִיכָהָא, וְאִקְרֵי עַל פֶּה, דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ. וּבְגִין דְּלָא אִתְחַשִׁיבָת (נ''א אתיהיבת) מִלְּגוֹ, מִכְּלָלָא דִּכְתִּיבָה, לָא אִתְעָבִידוּ הֵיכָלָא לְהַאי נְקוּדָה, כְּהַהִיא נְקוּדָה עִלָּאָה. וּבְגִין דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ אִקְרֵי תְּרוּמָה.

תּוּ שְׁמַעְנָא מִבּוּצִינָא קַדִּישָׁא. תְּרוּמָה. מַהוּ תְּרוּמָה. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, תְּרֵי מִמֵּאָה. תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין קַדִּישִׁין, דִּי בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בְּהוֹן, אִינּוּן עֶשֶׂר דַּרְגִּין, וְאִינּוּן עֶשֶׂר אֲמִירָן, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סַלְּקִין לַמְּאָה, וְכַד אִצְטְרִיךְ לָן לְהַאי נְקוּדָה תַּתָּאָה לְאַרְמָא לָהּ, אָסִיר לָן לְנַטְלָא לָהּ בִּלְחוֹדָהָא. אֶלָּא לָהּ וּלְבַעְלָהּ. וְאִינּוּן תְּרֵי מֵאִינּוּן מֵאָה דְּקָאָמַרָן, בְּגִין דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְאַפְרְשָׁא לוֹן כְּלָל, אֶלָּא לְיַחֲדָא לָהּ וּלְבַעְלָהּ. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי תְּרוּמָה בִּכְלָלָא חֲדָא.

וְתָא חֲזֵי, בְּכָל יוֹמָא כָּרוֹזָא קָארֵי, כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּכוּ קַיָּימָא מִלָּה דָּא, וְדָא הוּא (שמות לה)
(Ⅰ)

*****

[200b]  
[...] « Prenez de vous-mêmes les prémices au Seigneur. » Mais, demandera-t-on, comment un homme peut-il opérer cette union ? L'Écriture répond: « Tout homme de bon cœur l'offrira. » Cela veut dire: Il suffit que l'homme craigne son Maître, qu'il prie avec recueillement et qu'il ait le cœur droit, pour que l'Épouse se pare pour se présenter devant l'Époux, accompagnée de ses vierges. Tous ceux qui l'accompagnent sont également parés. A la liturgie73: «C'est vrai et équitable », la Matrona et ses vierges commencent à se parer. Et à la liturgie: « Qui délivre Israël... », le Roi sacré se rend au-devant de la Matrona pour la recevoir. Il l'embrasse du bras droit, et jette ensuite le bras gauche autour du cou de la Matrona; et ils s'unissent tous deux dans un baiser74. Aussi devons-nous réciter les trois premières bénédictions de la prière avec recueillement et respect. Au moment où le Roi suprême s'unit à la Matrona dans un baiser, nous devons faire entendre tout ce que nous désirons; car le moment est propice. Après que l'homme a adressé au Roi et à la Matrona toutes ses demandes dans les trois premières bénédictions de la prière, il se recueille un peu pour réciter les trois autres bénédictions. Cette chose, je l'ai entendue de la « Lampe Sainte »; et il ne m'a autorisé à la révéler qu'à des zélés fervents, comme vous. Si l'homme participe de corps et d'âme à cette union du Roi et de la Matrona, le Saint, béni soit-il, l'appelle « paix »; et quand un tel homme meurt, son âme s'élève et franchit tous les cieux sans trouver d'obstacles sur sa route; on ouvre à cette âme [...]

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. וְאִי תֵּימָא דְּקַשְׁיָא מִלָּה עָלַיְיכוּ. כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ.

מַהוּ יְבִיאֶהָ. אֶלָּא מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא רָזָא לִצְלוֹתָא. דְּבַר נָשׁ דְּדָחִיל לְמָארֵיהּ וּמְכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בִּצְלוֹתָא, אַתְקִין תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְּאוּקִימְנָא. בְּקַדְמִיתָא בְּשִׁירִין (קצ''ז ע''א) וְתוּשְׁבְּחָן, דְּקָאַמְרִין מַלְאֲכִין עִלָּאִין לְעֵילָּא. וּבְהַהוּא סִדּוּרָא דְּתוּשְׁבְּחָן דְּקָא אַמְרֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, אִיהִי קְשִׁיטַת גַּרְמָהָא, וְאִתַתַּקָּנַת בְּתִקּוּנָהָא. כְּאִתְּתָא דְּאִתְקַשְׁטַת לְבַעְלָהּ.

וּבְסִדּוּרָא דִּצְלוֹתָא, בְּהַהוּא תִּקּוּנָא דִּצְלוֹתָא דִּמְיוּשָׁב, אַתְקִינוּ עוּלֶמְתָּהָא וְכָל אִינּוּן דִּילָהּ. וּמִתְקַשְּׁטָן כָּל אִינּוּן בַּהֲדָהּ, לְבָתַר דְּאִתְתָּקַּן כֹּלָּא וְאִתְסְדָּרוּ, כַּד מָטוּ לֶאֱמֶת וְיַצִּיב, כְּדֵין כֹּלָּא מְתְתַּקְנָא, אִיהִי וְעוּלֶמְתָּהָא, עַד דְּמָטוּ לְגָּאַל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְמֵיקָם כֹּלָּא עַל קִיוּמַיְיהוּ.

בְּגִין דְּכַד בַּר נָשׁ מָטֵי לֶאֱמֶת וְיַצִּיב, וְכֹלָּא אִתְתָּקַּן. עוּלֶמְתָּהָא נַטְלֵי לָהּ, וְאִיהִי נְטִילַת גַּרְמָהּ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּמָטוּ לְגָּאַל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵין מַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה נָטִיל בְּדַרְגּוֹי, וְנָפִיק לְקַבְּלָא לָהּ.

וַאֲנָן, מִקַּמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה בָּעִינָן לְקַיְּימָא עַל קִיוּמָנָא, בְּאֵימָתָא בִּרְעָדָה. דְּהָא כְּדֵין אוֹשִׁיט יְמִינֵיהּ לְגַבָּהּ, וּלְבָתַר שְׂמָאלֵיהּ, דְּשַׁוֵּי לָהּ תְּחוֹת רֵישֵׁהּ, וּלְבָתַר אִתְחַבְּקוּ תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא בִּנְשִׁיקוּ. וְאִלֵּין אִינּוּן תְּלַת קַדְמַיְתָא, וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּואָה לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ, וּלְכַוְונָא בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין וְסִדוּרִין דִּצְלוֹתָא. פּוּמֵיהּ וְלִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ כַּחֲדָא.

הַשְׁתָּא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה וּמַטְרוֹנִיתָא אִינּוּן בְּחִבּוּרָא בְּחֶדְוָה בְּאִינּוּן נְשִׁיקִין. מַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל שְׁאֶלְתִּין, יִשְׁאַל. דְּהָא כְּדֵין שַׁעֲתָא דִּרְעוּתָא אִיהוּ. כֵּיוָן דְּשָׁאִיל בַּר נָשׁ שְׁאֶלְתּוֹי מִקַּמֵּי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, כְּדֵין יַתְקִין גַּרְמֵיהּ בִּרְעוּתֵיהּ וְלִבֵּיהּ לִתְלָתָא אַחֲרָנִין, לְאַתְעֲרָא חֶדְוָה דִּטְמִירוּ, דְּהָא מֵאִלֵּין תְּלַת אִתְבָּרְכָא בִּדְבֵקוּתָא אַחֲרָא. וְיַתְקִין בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ לְמֵיפַק מִקַּמַּיְיהוּ, וּלְאַנָּחָא לוֹן בְּחֶדְוָה גְּנִיזָא דְּאִלֵּין תְּלָת. וְעִם כָּל דָּא, דִּיהֵא רְעוּתֵיהּ, דְּיִתְבָּרְכוּן תַּתָּאֵי, מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן דְּחֶדְוָה טְמִירָא.

וּכְדֵין אִצְטְרִיךְ לְמִנְפַּל עַל אַנְפּוֹי, וּלְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין רוּחִין. כְּדֵין אִיהִי שַׁעֲתָא לְמִמְסָר נַפְשֵׁיהּ בְּגוֹ אִינּוּן נַפְשִׁין דְּאִיהִי נַקְטָא, דְּהָא כְּדֵין צְרוֹרָא דְּחַיֵּי אִיהוּ כְּדְקָא יֵאוֹת.

מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא בְּרָזִין דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְלָא אִתְיְיהִיב לִי רְשׁוּ לְגַלָּאָה, בַּר לְכוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין. דְּאִי בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין וְרוּחִין בִּרְעוּ דִּדְבֵיקוּתָא חֲדָא, אִיהוּ יְשַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא, וְיָהִיב נַפְשֵׁיהּ בִּדְבֵקוּתָא, בְּהַהוּא רְעוּתָא, לְאַכְלְלָא לָהּ בְּהַהוּא דְּבֵקוּתָא. אִי אִתְקַבִּלַת בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בְּהַהוּא רְעוּתָא, דְּאִינּוּן נַפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּאִיהִי נַקְטָא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאִתְצְרִיר בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְתוּ דְּבַעְיָא לְאִתְכַּלְּלָא מִכָּל סִטְרִין, מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, מִלְעֵילָּא (קפ''ט ע''א) וּמִתַּתָּא, וּלְאִתְעַטְּרָא בְּנִשְׁמָתִין בְּכָל סִטְרִין. אִתְעַטְּרַת בְּנִשְׁמָתִין מִלְעֵילָּא, וְאִתְעַטְּרַת בְּנִשְׁמָתִין מִתַּתָּא. וְאִי בַּר נָשׁ יְכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְכָל דָּא, וְיִמְסֹר נַפְשֵׁיהּ מִתַּתָּא בִּדְבֵקוּתָא בִּרְעוּתָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא שָׁלוֹם דִּלְעֵילָּא. הַהוּא דְּבָרִיךְ לָהּ לְמַטְרוֹנִיתָא וְאַכְלִיל לָהּ וְאַעְטַר לָהּ בְּכָל עִטְרִין.

אוּף הָכִי, הַאי בַּר נָשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שופטים ו) וַיִּקְרָא לוֹ יְיָ' שָׁלוֹם. וְכָל יוֹמוֹי הָכִי קָרָאן לֵיהּ לְעֵילָּא, שָׁלוֹם. בְּגִין דְּאַכְלִיל וְאַעְטַר לְמַטְרוֹנִיתָא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא שָׁלוֹם לְעֵילָּא.

וְכַד אִסְתַּלָּק הַהוּא בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, נִשְׁמָתֵיהּ סַלְּקָא וּבַקְעָא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידָהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לָהּ וְאָמַר (ישעיהו נ״ז:ב׳) יָבֹא שָׁלוֹם. וּשְׁכִינְתָּא אָמְרָה, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹ'. וְיִפְתְּחוּן לָהּ
(Ⅰ)

*****

[201a]  
[...] les treize trésors de parfums délicieux, sans que nul être ne s'y oppose.
C’est pourquoi l’Écriture dit: « Tout homme de cœur offrira les prémices au Seigneur. » Rabbi Abba se mit à pleurer et s’écria: O malheur, tu vis encore, Rabbi Siméon, et nous te pleurons déjà! Ce n'est pas toi que nous pleurons; nous pleurons sur les collègues et sur le monde qui seront bientôt privés de tes lumières. Rabbi Siméon ressemble à une chandelle qui brûle et éclaire en haut et en bas. Les lumières de Rabbi Siméon éclairent également tout le monde ici-bas. Malheur au monde, quand cette lumière disparaîtra; car elle ne pourra plus être remplacée. Rabbi Abba embrassa alors Rabbi Hiyâ et lui dit: Dieu m'envoya ici pour que j'entende ces choses.
Rabbi Yossé commença ensuite à parler ainsi75: « Quiconque parmi vous a le cœur sage: qu'il vienne pour faire ce que le Seigneur a commandé. » Lorsque le Saint, béni soit-il, dit à Moïse76: « Choisissez parmi vous des hommes sages et intelligents », Moïse chercha parmi tout Israël et ne trouva point d'intelligents. C'est pourquoi il dit: « Je pris de vos tribus des hommes sages et habiles », mais il ne parle pas d' « intelligents ». Car « intelligent » est supérieur à « sage ». Un sage ne sait que ce qui concerne sa personne, tandis qu'un « intelligent » sait les choses des autres, aussi bien que les siennes propres; il sait les choses d'en haut et d'en bas. Il commença en outre à parler ainsi77: « Et il me dit: Tu es mon serviteur. » Ces paroles s'appliquent à la prière qui est la manière la plus élevée de servir Dieu. Car on peut servir Dieu avec le corps, et on peut le servir avec l'esprit. C'est pourquoi l'homme est pourvu de douze membres extérieurs et de douze viscères intérieurs. La manière la plus agréable à Dieu est celle de le servir avec l'esprit; et on sert Dieu avec l'esprit en le priant. Les hommes ne savent pas que la prière franchit l'espace et fend les cieux où toutes les portes lui sont ouvertes. A l'heure où la lumière céleste se sépare des ténèbres, une voix retentit et dit: Chefs des portes du palais, que chacun de vous aille à sa place. Car il y a des chefs préposés à la garde des portes des palais célestes. Les gardiens du jour sont remplacés, durant la nuit, par d'autres gardiens. C'est à ces gardiens que fait allusion l'Ecriture en parlant de la grande lumière dominant durant le jour et de la petite lumière dominant durant la nuit. Aussi la voix céleste qui convoque ses gardiens les désigne-t-elle; la nuit elle dit: Gardiens de nuit des palais, [...]

תְּלֵיסָר טוּרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, וְלָא יְהֵא מַאן דְּיִמְחֵי בִּידָהּ. וְעַל דָּא, זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְיָ' לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

אָרִים רִבִּי אַבָּא קָלֵיהּ, וְאָמַר, וַוי רִבִּי שִׁמְעוֹן, אַנְתְּ בַּחַיִּין, וַאֲנָא בָּכֵינָא עֲלָךְ. לָא עֲלָךְ בָּכֵינָא, אֶלָּא בָּכֵינָא עַל חַבְרַיָּיא, וּבָכֵינָא עַל עָלְמָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבוּצִינָא דִּשְׁרָגָּא, דְּאַדְלִיק לְעֵילָּא וְאַדְלִיק לְתַתָּא. וּבִנְהוֹרָא דְּאַדְלִיק לְתַתָּא, נְהִירִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא, (נ''א נהיר לעילא) וַוי לְעָלְמָא, כַּד יִסְתָּלַק נְהוֹרָא דִּלְתַתָּא בִּנְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא. מַאן יַנְהִיר נְהוֹרָא דְּאוֹרַיְיתָא לְעָלְמָא. קָם רִבִּי אַבָּא וְנָשִׁיק לְרִבִּי חִיָּיא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אִלֵּין הֲווֹ תְּחוֹת יְדָךְ, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁדַרְנִי עַד הָכָא, לְאִתְחַבְּרָא עִמְּכוֹן זַכָּאָה חוּלָקִי.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא אֲבַתְרִיהּ וְאָמַר, (שמות ל״ה:י׳) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַּעֲשׂוּ וְגוֹ', הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, (דברים א׳:י״ג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, אַשְׁגַּח בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְלָא אַשְׁכַּח נְבוֹנִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים, וְאִלּוּ נְבוֹנִים לָא כְּתִיב. וְאִי תֵּימָא דְּנָבוֹן אִיהוּ דַּרְגָּא עִלָּאָה מֵחָכָם, הָכִי אִיהוּ וַדַּאי.

מַה בֵּין הַאי לְהַאי. חָכָם, הָא אוּקְמוּהָ, דְּאֲפִילּוּ תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים לְרַבֵּיהּ אִקְרֵי חָכָם. חָכָם, דְּיָדַע לְגַרְמֵיהּ כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. נָבוֹן כַּמָה דַּרְגִּין אִית בֵּיהּ, דְּאִסְתָּכַּל בְּכֹלָּא, וְיָדַע בְּדִילֵיהּ וּבְאַחֲרָנִין. וְסִימָנִךְ, (משלי י״ב:י׳) יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ. (שמואל ב כ״ג:ג׳) צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. וְהָכָא חֲכַם לֵב דַּיְיקָא. בַּלֵּב חָכָם, וְלָא בְּאַתְרָא אַחֲרָא, בְּגִין דְּקַיְּימָא בַּלֵּב, וְנָבוֹן לְעֵילָּא וְתַתָּא, אִסְתָּכַּל בְּדִילֵיהּ וּבְאַחֲרָנִין.

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה וְגוֹ', הָכָא בִּצְלוֹתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְצַלָּאָה קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא חֲדָא רַבָּא וְיַקִּירָא, מֵאִינּוּן פּוּלְחָנִין דְּמָארֵיהּ. תָּא חֲזֵי, אִית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקַיְּימָא בְּעוֹבָדָא, דְּאִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּקַיְּימָא בְּעוֹבָדָא דְּגוּפָא, וְאִיהוּ פּוּלְחָנָא. וְאִית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ פּוּלְחָנָא פְּנִימָאָה יַתִּיר, דְּאִיהוּ עִקָרָא דְּכֹלָּא, קַיְּימָא בְּהַהוּא פּוּלְחָנָא פְּנִימָאָה, דְּאִיהוּ עִקָּרָא דְּכֹלָּא.

בְּגוּפָא אִית (בראשית ט''ז ע''א) תְּרֵיסָר שַׁיְיפִין, דְּקַיְימִין בְּעוֹבָדָא דְּגוּפָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְאִינּוּן שַׁיְיפִין דְּגוּפָא, וּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּעוֹבָדָא קַיְּימָא בְּהוּ. בְּגִין דְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּתְרֵין סִטְרִין, שַׁיְיפִין דְּגוּפָא לְבַר, וְאִית תְּרֵיסָר שַׁיְיפִין אַחֲרָנִין, פְּנִימָאִין לְגוֹ מִן גּוּפָא. וְאִינּוּן תִּקּוּנִין פְּנִימָאִין לְגוֹ מִן גּוּפָא, לְאִתְתַּקְנָא בְּהוּ תִּקּוּנָא דְּרוּחָא, דְּאִיהוּ פּוּלְחָנָא יַקִּירָא פְּנִימָאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא גּוֹ רָזִין פְּנִימָאִין דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאִינּוּן רָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, וְאִתְיְדִיעוּ בֵּינֵי חַבְרַיָּא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן.

צְלוֹתָא דְּבַר נָשׁ, אִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּרוּחָא, וְאִיהוּ קַיְּימָא בְּרָזִין עִלָּאִין, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין, דְּהָא צְלוֹתָא דְּבַר נָשׁ בַּקְעָת אֲוִירִין, בַּקְעָת רְקִיעִין, פַּתְחָת פִּתְחִין, וְסַלְּקָא לְעֵילָּא.

בְּשַׁעֲתָא דְּנָהִיר נְהוֹרָא, וְאִתְפְּרָשׁ נְהוֹרָא מִן חֲשׁוֹכָא, כְּדֵין כָּרוֹזָא אָזְלָא בְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, אִתְתָּקָנוּ מָארֵי דְּפִתְחִין, מָארֵיהוֹן דְּהֵיכָלִין, כָּל חַד וְחַד עַל מַטְרֵיהּ. בְּגִין דְּאִינּוּן דְּשֻׁלְטָנִיהוֹן בִּימָמָא, לָאו אִינּוּן דְּשֻׁלְטָנֵיהוֹן בְּלֵילְיָא. וְכַד עָאל לֵילְיָא, אִתְעַבְרוּ שׁוּלְטָנִין דִּימָמָא, וְאִתְמְנוּן שֻׁלְטָנִין אַחֲרָנִין, דְּשָׁלִיטִין בְּלֵילְיָא, וְאִתְחַלְּפָן אִלֵּין בְּאִלֵּין.

וְרָזָא דָּא, (בראשית א׳:ט״ז) אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְגוֹ'. וּמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וּמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, שׁוּלְטָנִין אִינּוּן דִּי מְמָנָן בִּימָמָא, וְשׁוּלְטָנִין אִינּוּן דִּי מְמָנָן בְּלֵילְיָא. וְאִלֵּין אִקְרוּן מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם. וְאִלֵּין אִקְרוּן מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.

כַּד עָאל לֵילְיָא, כָּרוֹזָא נָפְקָא, אִתְתָּקָנוּ שׁוּלְטָנִין דְּלֵילְיָא, כָּל
(Ⅰ)

*****

[201b]  
[...] que chacun de vous aille à sa place; et le matin elle dit: Gardiens de jour, etc. Au moment où ces chefs reprennent leur service, la Schekhina descend, et Israël va à la maison de prière pour louer son Maître. Les chefs sont disposés aux quatre directions du monde. A l'Est, un chef se tient dans l'air et il porte le nom de « Gazardia » Il est accompagné de plusieurs princes célestes qui attendent la parole de prière au sortir de la bouche de l'homme pour la cueillir et la porter à leur chef hiérarchique. Si la parole est digne, le chef et tous les princes la baisent et la montent au ciel, en disant: Heureuse la bouche d'où sort une telle couronne! Les douze lettres du Nom sacré,—ces douze lettres sont suspendues dans l'air et c'est avec leur aide que le prophète Élie s est élevé au ciel, •—volent à la rencontre de cette parole et fusionnent avec elle. Au Sud, un autre chef se tient suspendu dans l'air entouré d'autres princes. Il a le nom de « Pasgania » et tient les clefs de la direction sud. Il est chargé de recevoir les prières de tous ceux qui souffrent et qui ont le cœur brisé. Dans le Nord, un autre chef plane dans l'air entouré de nombreux princes; il a le nom de « Pathia » et est chargé de la direction nord. Il cueille toutes les prières des persécutés et des opprimés. Quand cette parole est jugée digne d'être portée en haut, un esprit sort de l'abime du Nord et s'écrie: Que tes ennemis soient brisés. A l'Ouest, un chef, du nom de « Zabouliël », est préposé à Ia garde des neuf portes situées dans cette direction. Ces portes ne doivent êtres ouvertes qu'à l'aube du jour. C'est au moment des prières [...]

חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. וְכַד נָהִיר יְמָמָא, כָּרוֹזָא נָפְקָא, אִתְתָּקָנוּ שׁוּלְטָנִין דִּימָמָא, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. (כדין מתעברי שלטנין דליליא ואתפקדון שלטנין דיממא) וְכַד כָּרוֹזָא אַכְרִיז, כְּדֵין כֻּלְּהוּ כָּל חַד וְחַד, אִתְפְּקַּד עַל הַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. כְּדֵין שְׁכִינְתָּא קַדְמָא, וְנַחְתָּא, וְיִשְׂרָאֵל עָאלִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן, פַּתְחִין בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן.

דְּבָעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, (ויקרא ק''כ ע''ב) כֵּיוָן דְּאַתְקִין גַּרְמֵיהּ בְּפוּלְחָנָא דְּעוֹבָדָא, בְּתִקּוּנֵי דְּמִצְוָה וּקְדוּשָׁה, לְיַחֲדָא לִבֵּיהּ בְּתִקּוּנָא דְּפוּלְחָנָא פְּנִימָאָה דְּמָארֵיהּ, וּלְשַׁוָּאָה לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בְּהַהוּא פּוּלְחָנָא דְּאִינּוּן מִלִּין, (ד''א דקאמר) דְּהָא מִלָּה סַלְּקָא.

וְאִינּוּן מְמָנָן דְּקַיְימִין בַּאֲוִירָא, אִתְמְנּוּן לְד' סִטְרֵי עָלְמָא. לִסְטַר מִזְרָח אִתְמַנָּא מְמָנָא חַד, דְּקַיְּימָא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סִטְרָא, גְּזַרְדִּיָ''א שְׁמֵיהּ, וְעִמֵּיהּ סַרְכִין מְמָנָן אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן מְחַכָּאן לְהַהִיא מִלָּה דִּצְלוֹתָא, וְסַלְּקָא בַּאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, וְנָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא.

אִי הִיא מִלָּה כַּדְקָא יֵאוֹת, הוּא, וְכָל אִינּוּן סַרְכִין נַשְׁקִין לְהַהִיא מִלָּה, וְסַלְּקִין עִמָּהּ עַד הַהוּא אֲוִירָא דִּרְקִיעָא לְעֵילָּא, דְּתַמָּן מְמָנָן סַרְכִין אַחֲרָנִין. בְּשַׁעֲתָא דְּנַשְּׁקֵי לְהַהִיא מִלָּה, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִיתּוּ לְאַעְטְרָא לְמָארֵיכוֹן בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין זַכָּאָה אִיהוּ פּוּמָא, דְּמִלָּה דְּעַטְרָא דָּא נָפְקָא מִנֵּיהּ.

כְּדֵין פַּרְחִין אַתְוָון דְּקַיְימִין בַּאֲוִירָא, דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דִּתְרֵיסָר אַתְוָון, דְּהַהוּא שְׁמָא שַׁלִּיט בַּאֲוִירָא, וְהַאי אִיהוּ (בראשית ט''ז ע''א) שְׁמָא, דְּהֲוָה טָאס בֵּיהּ אֵלִיָּה''וּ, עַד דְּאִסְתַּלָּק לִשְׁמַיָּא. וְהַיְינוּ דְּקָאמַר עוֹבַדְיָה לְאֵלִיָּהוּ, (מלכים א יח) וְרוּחַ יְיָ' יִשָּׂאֲךָ. בְּגִין דְּבִשְׁמָא דָּא, הֲוָה אֵלִיָּהוּ טָאס בֵּיהּ בַּאֲוִירָא, וְהַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּשַׁלִּיט בַּאֲוִירָא.

וְאִינּוּן אַתְוָון פַּרְחִין וְסַלְּקִין בְּהַהִיא מִלָּה, וְהַהוּא מְמָנָא דְּמַפְתְּחָן דְּאַוִּירָא בִּידֵיהּ, וְכָל אִינּוּן מְמָנָן אַחֲרָנִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין בֵּיהּ עַד רְקִיעָא, וְאִתְמְסָר בִּידָא דִּמְמָנָא אַחֲרָא, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.

לִסְטַר דָּרוֹם, אִית מְמָנָא אַחֲרָא דְּשַׁלְטָא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סְטָר, וְכַמָּה מְמָנָן אַחֲרָנִין וְסַרְכִין עִמֵּיהּ. פְּסַגְנִיָ''ה שְׁמֵיהּ, וּבֵיהּ מִתְאַחֲדָן (נ''א וליה אתמסראן) מַפְתְּחָן דְּאַוִּירָא לְהַהוּא סְטָר. וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּעָקוּ, דְּצַלָּאן צְלוֹתָא לְמָארֵיהוֹן מִגּוֹ עַקְתָּא, מִגּוֹ תְּבִירוּ דְּלִבָּא, אִי הַהִיא מִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, סָלְקָא לַאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, וְנָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא, וְנָשִׁיק לָהּ (ס''א בגין דסלקא בההוא סטרא) כַּד נָשִּׁיק לָהּ, פָּתַח וְאָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָחוֹס לְקָבְלָךְ (נ''א ועלך') וּבְגִינָךְ יִתְמְלֵי רַחֲמִין.

סַלְּקִין עִמָּהּ כָּל אִינּוּן מְמָנָן קַדִּישִׁין, וְכָל אִינּוּן סַרְכִין דְּהַהוּא סִטְרָא. וּפַרְחִין אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִינּוּן ד' אַתְוָון, דְּמִתְעַטְּרִין וְשַׁלְטִין בְּהַהוּא סִטְרָא דַּאֲוִירָא, וְסַלְּקִין בְּהַהוּא סִטְרָא דַּאֲוִירָא, עַד רְקִיעָא, עַד הַהוּא מְמָנָא דִּרְקִיעָא דְּשַׁלִּיט בְּהַהוּא סִטְרָא.

לִסְטַר צָפוֹן, אִית מְמָנָא אַחֲרָא, וְעִמֵּיהּ כַּמָה סַרְכִין מְמָנָן דְּשַׁלְטִין בַּאֲוִירָא, וְהַהוּא מְמָנָא פְּתַחְיָ''ה שְׁמֵיהּ, וְהַאי אִתְמַנָּא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סִטְרָא, וְכָל אִינּוּן דִּמְצַלָּאן צְלוֹתִין עַל בַּעֲלֵי דְּבָבוּ דְּעָקִין לוֹן, וְכַד מִלָּה דְּהַהִיא צְלוֹתָא סַלְּקָא לַאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, אִי זַכָּאָה הוּא, נָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא, וְנָשִׁיק לָהּ.

כְּדֵין אִתְּעַר רוּחָא חֲדָא דְּנָפְקָא מִגּוֹ תְּהוֹמָא בְּסִטְרָא דְּצָפוֹן, וְהַהוּא רוּחָא קָארֵי בְּכָל אִינּוּן אֲוִירִין, וְנַטְלֵי כֻּלְּהוּ הַהִיא מִלָּה, וְסַלְּקִין לָהּ עַד רְקִיעָא וְנַשְּׁקִין לָהּ. פָּתְחֵי וְאַמְרֵי, מָרָךְ יִרְמֵי שַׂנְאָךְ לְקָמָךְ.

וְאָזְלָא וְסַלְּקָא וּבַקְעָא רְקִיעִין (ס''א אוירין) עַד דְּסַלְּקִין עִמָּהּ לְגַבֵּי רְקִיעָא קַדְמָאָה סַלְּקָא צְלוֹתָא, וּמָטָאת לְגַבֵּי חַד מְמָנָא, דְּאִתְמָנָא לִסְטַר מַעֲרָב, וְתַמָּן קַיָּימִין תִּשְׁעָה פִּתְחִין, וּבְהוּ קַיְימִין כַּמָה סַרְכִין, וְכַמָּה מְמָנָן, וְעָלַיְיהוּ מְמָנָא חַד דִּי שְׁמֵיהּ זְבוּלִי''אֵל.

וְדָא אִיהוּ דְּבָעֵי לְשַׁמְּשָׁא בְּהַאי רְקִיעָא בִּימָמָא, וְלָא אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, עַד דְּסָלִיק נְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא, וּכְדֵין אַפִּיק כָּל אִינּוּן חֵילִין, וְכָל אִינּוּן מְמָנָן. וְכַד נָהִיר יְמָמָא, עָאלִין כֻּלְּהוּ בְּפִתְחָא חֲדָא, דְּאִינּוּן ט' פִּתְחִין, דְּאִיהוּ פִּתְחָא עִלָּאָה עַל כֻּלְּהוּ. וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא,
(Ⅰ)

*****

[202a]  
[...] que ces portes s'ouvrent donnant passage à plusieurs chefs, à la tête desquels se trouve « Zabouliël ». Lorsque la prière arrive au deuxième ciel, elle est cueillie par un chef du nom d' « Anaël » préposé à la garde des douze portes de ce ciel. Toutes les portes s'ouvrent à la prière. A ce moment, apparaît un chef qui ressemble à un vieillard et qui se tient du côté sud. Il porte le nom d' « Ezriël le Vieillard », et parfois aussi il est appelé « Mahniël », parce qu'il est le chef de six cent mille légions toutes pourvues d'ailes. Il y a des légions dont les membres sont couverts d'yeux; on les appelle « légions de l'œil ». Il y a d'autres légions dont les membres sont couverts d' « oreilles »; ces légions sont chargées d'écouter les prières des hommes et de les transmettre au ciel. Quand la prière arrive au troisième ciel, elle est cueillie par un chef appelé « Gadria », entouré de nombreux princes. Un rayon de lumière est visible à ce ciel, rayon qui ne reste jamais au même endroit, mais qui se déplace suivant la direction d'où arrive la prière. Au quatrième ciel, la prière est cueillie par un chef du nom de « Schamaschiël » entouré de trois cent soixante-cinq légions, correspondant au nombre des jours de l'année solaire. Ces chefs introduisent la prière dans le Paradis, et de là on la fait remonter au cinquième ciel où se trouve le chef « Gadriël » entouré des anges préposés à la direction des guerres parmi les païens. Dès que la prière y arrive, ce chef et toutes ses légions sont ébranlés; leur force se trouve brisée, [...]

עָאלַת בְּהַהוּא פִּתְחָא, וְכֻלְּהוּ סַרְכִין, וְכֻלְּהוּ מְמָנָן, נָפְקִין מֵהַהוּא פִּתְחָא. וַעֲלֵיהוֹן זְבוּלִיאֵ''ל, הַהוּא רַב מְמָנָא, וְנַפְקֵי כֻּלְּהוּ וְנַשְּׁקֵי לָהּ, וּמָטָאן עִמָּהּ עַד רְקִיעָא תִּנְיָינָא. (ס''א ברקיעא תניינא סלקא צלותא עד ההוא רקיע ואתפתחו) וְכַד סַלְּקָא צְלוֹתָא עַד הַהוּא רְקִיעָא, אִתְפְּתָחוּ תְּרֵיסָר תַּרְעִין דְּהַהוּא רְקִיעָא. וּבְהַהוּא תַּרְעָא דִּתְרֵיסָר, קָאִים מְמָנָא חַד, דִּשְׁמֵיהּ עָנָ''אֵל, וְהַאי מְמָנָא עַל כַּמָה חַיָּילִין, עַל כַּמָה מַשִּׁרְיָין, וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, קָאִים הַאי מְמָנָא וְכָרִיז עַל כָּל אִינּוּן פִּתְחִין וְאָמַר, (ישעיהו כ״ו:ב׳) פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְגוֹ', וְכֻלְּהוּ תַּרְעִין פְּתִיחִין, וְעָאלַת צְלוֹתָא בְּכָל אִינּוּן פִּתְחִין.

כְּדֵין, אַתְעַר חַד מְמָנָא סָבָא דְּיוֹמִין, דְּקָאִים לִסְטַר דָּרוֹם, דִּשְׁמֵיהּ עַזְרִיאֵ''ל סָבָא, וּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי מַחֲנִיאֵ''ל, בְּגִין דְּאִתְמַנָא עַל שִׁתִּין רִבּוֹא מַשִׁרְיָין, וְכֻלְּהוּ מָארֵי דְּגַדְפִין, מָארֵי דְּמַשִׁרְיָין, מַלְיָין עַיְינִין. וּלְגַבַּיְיהוּ קַיְּימִין אִינּוּן מַשִׁרְיָין מָארֵיהוֹן דְּאוּדְנִין. וְאִקְרוּן אוּדְנִין, בְּגִין דְּאִינּוּן צַיְיתִין, כָּל אִינּוּן דִּמְצַלָאן צְלוֹתְהוֹן בִּלְחִישׁוּ, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, דְּלָא אִשְׁתְּמַע הַהוּא צְלוֹתָא לְאַחֲרָא. הַאי צְלוֹתָא סַלְּקָא, וְצַיְיתִין לָהּ כָּל אִינּוּן דְּאִקְרוּן מָארֵי דְּאוּדְנִין.

וְאִי הַהִיא צְלוֹתָא אִשְׁתְּמַע לְאוּדְנִין דְּבַר נָשׁ, לֵית מַאן דְצַיִית לָהּ לְעֵילָּא, וְלָא צַיְיתִין לָהּ אַחֲרָנִין, בַּר מַאן דְּשָׁמַע בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין כָּךְ בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא דְּלָא יִשְׁמְעוּן לְהַהִיא צְלוֹתָא בְּנֵי נָשָׁא. וְתוּ, דְּמִלָּה דִּצְלוֹתָא אִתְאַחֲדָא בְּעָלְמָא עִלָּאָה, וּמִלָּה דְּעָלְמָא עִלָּאָה, (בראשית ג' ע''ב) לָא אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁמַע.

כְּגַוְונָא דָּא, מַאן דְּקָרֵי בְּסִפְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, חַד קָרֵי, וְחַד לִשְׁתּוֹק, וְאִי תְּרֵי קָרָאן בְּאוֹרַיְיתָא, גַּרְעֵי מְהֵימְנוּתָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִין דְּחַד קָלָא וְדִיבּוּר כֹּלָּא חַד כְּדֵין תְּרֵין קָלִין וּתְרֵין דִּבּוּרִין, אִיהוּ גְּרִיעוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא. אֶלָּא דִּיְּהֵא קָלָא וְדִבּוּר חַד כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין דִּיְּהֵא הַהוּא קָלָא וְהַהוּא דִּבּוּר חַד.

וְהַהוּא מְמָנָא, שְׁמֵיהּ עַזְרִי''אֵל סָבָא. כַּד הַהִיא צְלוֹתָא סַלְּקָא בִּלְחִישׁוּ, כָּל אִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא מַשִׁרְיָין, וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּעַיְינִין, וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּאוּדְנִין, כֻּלְּהוּ נַפְקֵי וְנַשְּׁקֵי לְהַהִיא מִלָּה דִּצְלוֹתָא דְּסַלְּקָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים לה) עֵינֵי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם. עֵינֵי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים, אִלֵּין מָארֵי דְּעַיְינִין דִּלְתַתָּא, בְּגִין דְּאִית (נ''א דלית) מָארֵי דְּעַיְינִין לְעֵילָּא. וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּאוּדְנִין.

רְקִיעָא תְּלִיתָאָה, הַהִיא צְלוֹתָא סַלְּקָא וּמָטֵי לְהַהוּא רְקִיעָא, וְתַמָּן הַהוּא מְמָנָא דְּאִקְרֵי גְּדַרְיָ''ה, וְעִמֵּיהּ כַּמָה סַרְכִין וְכַמָּה מְמָנָן. וְאִיהוּ מְשַׁמֵשׁ ג' זִמְנִין בְּיוֹמָא, לָקֳבֵל חַד שַׁרְבִיטָא דְּזִיהֲרָא דְּנָפִיק, סָלִיק וְנָחִית וְלָא קַיְּימָא בַּאֲתָר חַד, וְהַאי אִיהוּ שַׁרְבִיטָא דְּנָטִיל ג' זִמְנִין וְאִתְגְּנִיז. וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, נָחִית הַהוּא שַׁרְבִיטָא, וְסָגִיד קַמֵּי הַהוּא צְלוֹתָא, וְאִקְרֵי הַאי רְקִיעָא, רְקִיעָא דְּשַׁרְבִיטָא.

וְכַד סַלְּקָא הַהִיא צְלוֹתָא, הַהוּא מְמָנָא בָּתַר דְּסָגִיד, בָּטַשׁ, בְּהַהוּא שַׁרְבִיטָא בְּטִינָרָא, תַּקִּיפָא דְּזָהִיר, דְּאִיהוּ קָאִים בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, וְנַפְקוּ מִגּוֹ הַהוּא טִינָרָא, תְּלַת מְאָה וְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ חַיָּילִין דְּאִינּוּן גְּנִיזִין תַּמָּן מִן יוֹמָא דְּאוֹרַיְיתָא נַחְתַּת לְאַרְעָא, בְּגִין דְּאִתְתָּקָפוּ לְחַבְּרָא (ס''א לסרבא) דְּלָא תֵּחוֹת לְאַרְעָא, וְאָנְזִיף בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָאלוּ גּוֹ הַהוּא טִינָרָא. וְלָא נָפְקִין בַּר הַהוּא זִמְנָא דִּצְלוֹתָא סַלְּקָא, פָּתְחֵי וְאַמְרֵי (תהילים ח׳:ב׳) יְיָ' אֲדוֹנֵינוּ מַה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ'. דָּא הִיא צְלוֹתָא, דְּסַלְּקָא עַל כָּל אִינּוּן רְקִיעִין. כְּדֵין סַגְדִּין לְגַבָּהּ.

מִכָּאן וּלְהָלְאָה, צְלוֹתָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְסַלְּקָא לְגוֹ רְקִיעָא רְבִיעָאָה, וּכְדֵין שִׁמְשָׁא נָפִיק בְּדַרְגּוֹי, וְשַׁמְשִׁי''אֵל רַב מְמָנָא נָפִיק, וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ מַשִׁרְיָין סַלְּקִין עִמֵּיהּ, לְגוֹ הַהוּא רְקִיעָא, וְאִקְרוּן יְמוֹת הַחַמָּה, וְכֻלְּהוּ מְעַטְּרָן לְהַהִיא צְלוֹתָא, בְּעִטְרִין דְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן.

וְתַמָּן אִתְעַכָּבַת צְלוֹתָא, עַד דְּכֻלְּהוּ מַשִׁרְיָין סַלְּקִין עִמָּהּ לְגוֹ הַהוּא רְקִיעָא חֲמִישָׁאָה, וְתַמָּן אִיהוּ מְמָנָא חַד גַּדְרִי''אֵל שְׁמֵיהּ, וְהוּא מָארֵי קְרָבִין דִּשְׁאַר עַמִּין. וְכַד צְלוֹתָא סַלְּקָא, כְּדֵין אִזְדַּעְזָע הוּא, וְכָל מַשִׁרְיָין דִּילֵיהּ, וְאִתְבַּר
(Ⅰ)

*****

[202b]  
[...] et ils se prosternent devant la prière et la font monter au sixième ciel où elle est reçue par « Anpiël », le grand chef qui se tient devant les sept portes. Celui-ci la pare de sept couronnes et la fait monter au septième ciel où elle est reçue par «Sandalphon », le puissant et glorieux chef céleste qui tient en sa main toutes les clefs de son Maître. Il introduit la prière dans les sept palais. Les sept palais sont la résidence du Roi. Arrivées dans ces palais toutes les prières fusionnent et forment une couronne à Dieu. Mais, outre la prière, il y a d'autres manières de servir Dieu avec l'esprit. Ces manières sont au nombre de six: 1° Craindre le nom glorieux et vénérable de Dieu; 2° l'aimer; 3° le bénir; 4° proclamer l'unité de Dieu, 5° bénir le peuple quand on est prêtre; la 6e manière consiste à confier son âme à Dieu. A ces six commandements correspond la prière qu'on récite en portant les phylactères. A la crainte de Dieu correspondent les récits des sacrifices, et les psaumes qu'on dit au commencement de la prière et qui viennent du degré appelé « crainte ». Mais lorsqu'on arrive au passage commençant par ces mots : « Que ton nom soit glorifié », et aux chapitres: « Amour éternel », il faut penser à l'amour de Dieu et à sa glorification. Lorsqu'on récite le « Schema » il faut penser à l'unité de Dieu. A la troisième section du Schema, qui relate la sortie d’Egypte, il faut penser à la bénédiction qu'Israël reçoit par l'intermédiaire du prêtre. Après l'Amida, lorsqu'on récite la confession78: « Vers toi, Dieu, j'élève mon âme », il faut se remettre à Dieu corps et âme. Ces six commandements de la prière préparent l'homme à l'observation des six cents commandements plus les treize sentiers de miséricorde. Heureux le sort de l'homme qui sait se recueillir et qui accomplit ces six commandements [...]

חֵילַיְיהוּ, וְנַפְקֵי וְסַגְדֵּי, וּמְעַטְּרִין לְהַהִיא צְלוֹתָא.

וְסַלְּקִין עִמָּהּ עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּי רְקִיעָא שְׁתִּיתָאָה, וּכְדֵין נָפְקִין כַּמָה חַיָּילִין, וְכַמָּה מַשִׁרְיָין, וּמְקַבְּלִין לְהַהוּא צְלוֹתָא, וְסַלְּקִין בַּהֲדָהּ, עַד דְּמָטוּ לְשִׁבְעִין תַּרְעִין, דְּתַמָּן קָאִים חַד מְמָנָא, דִּי שְׁמֵיהּ עַנְפִי''אֵל, רַב מְמָנָא. וְאִיהוּ מְעַטֵּר לְהַהִיא צְלוֹתָא, בְּשִׁבְעִין עִטְרִין.

וְכֵיוָן דְּמִתְעַטְּרָא צְלוֹתָא בְּכָל הָנֵי עִטְרִין, כְּדֵין מִתְחַבְּרָן כָּל אִינּוּן חַיָּילִין דְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, וְסַלְּקִין לְהַהִיא צְלוֹתָא דְּמִתְעַטְּרָא בְּכָל עִטְרִין, לְגַבֵּי רְקִיעָא שְׁבִיעָאָה. וּכְדֵין עָאלַת צְלוֹתָא, וְסַנְדַּלְפֹ''ן רַב יַקִּירָא עִלָּאָה דְּכָל מַפְתְּחָן דְּמָארֵיהּ בִּידֵיהּ, אָעִיל לְהַהוּא צְלוֹתָא, לְגוֹ שִׁבְעָה הֵיכָלִין.

תָּא חֲזֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָא מְדוֹרִין אִינוּן וכו', (אמרו המגיהים כבר נדפסו בפרשת בראשית דף מ''א ע''ש) שִׁבְעָה הֵיכָלִין אִלֵּין, אִינּוּן הֵיכָלִין דְּמַלְכָּא, וְהַאי צְלוֹתָא כַּד מִתְעַטְּרָא בְּכָל הָנִי עִטְרִין, כַּד עָאלַת, מְחַבָּר לוֹן כַּחֲדָא, לְאִתְעַטְרָא לְעֵילָּא לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד כְּדְקָא יֵאוֹת. וּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִתְעַטְּרָא בְּכָל עִטְרִין, עֵילָּא וְתַתָּא, לְמֶהוֵי חַד, וּכְדֵין (משלי י׳:ו׳) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ (בראשית כ''ו ע''א) צַדִּיק כְּתִיב.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּיָדַע לְסַדְּרָא צְלוֹתֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּהַאי צְלוֹתָא דְּמִתְעַטְּרָא בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ מְחַכֶּה עַד דְּיִסְתַּיְּימוּן כָּל צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין כֹּלָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ כְּדְקָא יֵאוֹת, עֵילָּא וְתַתָּא. עַד הָכָא מִלִּין דִּצְלוֹתָא, לְמִנְדַּע רָזִין עִלָּאִין, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִית פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן קַיְּימִין בְּמִלָּה, כְּמָה דְּקַיְימִין בְּעוֹבָדָא.

וְאִינּוּן שִׁית פִּקוּדִין, וְקַיְימִין אוּף הָכָא בִּצְלוֹתָא. חַד, (דברים כ״ח:נ״ח) לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. תִּנְיָינָא, לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. תְּלִיתָאָה, לְבָרְכוֹ. רְבִיעָאָה, לְיַחֲדוֹ. חֲמִישָׁאָה, לְבָרֵךְ כַּהֲנָא יַת עַמָּא. שְׁתִיתָאָה, לִמְסוֹר נִשְׁמָתֵיהּ לֵיהּ. וְאִלֵּין שִׁית פִּקוּדִין דְּקַיְימִין בִּצְלוֹתָא דְּמִלָּה, בַּר אִינּוּן פִּקוּדִין (רי''ו ע''א) דְּקַיְימִין בְּעוֹבָדָא, כְּגַוְונָא דְּצִיצִית וּתְפִלִין.

לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, פִּקּוּדָא דָּא קַיְּימָא בְּאִלֵּין תּוּשְׁבְּחָן דְּקָאָמַר דָּוִד מַלְכָּא, וּבְאִינּוּן קָרְבָּנִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּתַמָּן בָּעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי מָארֵיהּ, בְּגִין דְּאִינּוּן שִׁירִין קַיְּימִין בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי יִרְאָה. וְכָל אִינּוּן הַלְלוּיָהּ, דְּאִינּוּן רָזָא דְּיִרְאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּאִינּוּן שִׁירִין בְּיִרְאָה, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא כָּל אִינּוּן רָזִין דְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, וְכָל אִינּוּן רָזִין דְּהַלְלוּיָהּ.

כֵּיוָן דְּמָטֵי בַּר נָשׁ לְיִשְׁתַּבַּח, יְשַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּגוֹן יוֹצֵר אוֹר, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. לְאַהֲבָה אוֹתוֹ, כַּד מָטֵי לְאַהֲבַת עוֹלָם, (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ, דְּדָא אִיהוּ רָזָא דִּרְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָא אוּקְמוּהָ. לְיַחֲדָא לֵיהּ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד, דְּהָכָא קַיְּימָא רָזָא דְּיִחוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְיַחֲדָא שְׁמֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא כַּדְקָא חֲזֵי. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אַדְכָּרוּתָא דִּיצִיאַת מִצְרַיִם, דְּאִיהוּ פִּקּוּדָא לְאַדְכְּרָא יְצִיאַת מִצְרַיִם דִּכְתִּיב, (דברים ה׳:ט״ו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

לְבָרְכָא כַּהֲנָא יַת עַמָּא, בְּגִין לְאַכְלְלָא יִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלִין בִּרְכָאן לְעֵילָּא, דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נַטְלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בִּרְכָאן, וְשַׁעֲתָא דִּרְעוּתָא הוּא, לִמְסוֹר נַפְשֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ, וּלְמֵיהַב לֵיהּ נִשְׁמְתָא בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, כַּד נַפְלִין עַל אַנְפִּין, וְאָמְרִין (תהילים כ״ה:א׳) אֵלֶיךָ יְיָ' נַפְשִׁי אֶשָּׂא, דִּיכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְגַבֵּיהּ, לְמִמְסַר לֵיהּ נַפְשָׁא בִּרְעוּתָא שְׁלִים. וְאִלֵּין אִינּוּן שִׁית פִּקוּדִין דְּקַיְימִין בִּצְלוֹתָא, דְּסַלְּקִין לְגַבֵּי שִׁית מֵאָה פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא.

וְאִי תֵּימָא תְּלֵיסָר אַחֲרָנִין יַתִּיר. אִינּוּן קַיְּימִין לְאַמְשָׁכָא תְּלֵיסָר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, דְּכֹלָּא כְּלִילָן בְּהוּ. (ס''א בהני) שִׁית פִּקוּדִין אִלֵּין, דִּצְלוֹתָא מִתְעַטְּרָא בְּהוּ.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דִּישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא, וּלְאַשְׁלְמָא
(Ⅰ)

*****

[203a]  
[...] chaque jour! Mais il faut le faire avec toute son attention et tout son cœur. C'est d'un tel homme qu'on dit au ciel79: « Et il me dit: Tu es mon serviteur, Israël, en qui je me glorifie. » Rabbi Abba vint et l'embrassa.
Rabbi Isaac commença ensuite à parler ainsi80: « Et Moïse assembla toute la communauté d'Israël. » Pourquoi la rassembla-t-il? Pour lui donner le Sabbat. Avant d'avoir fait le veau d'or, Israël avait déjà reçu le Sabbat; mais comme les Intrus n'avaient pas observé la sainteté de ce jour, ils finirent par en détourner également Israël. Après la mort des Intrus, Moïse assembla de nouveau la communauté d'Israël pour lui commander d'observer le Sabbat, de ne pas travailler en ce jour et de ne pas allumer de feu au domicile. Ce mystère est connu des sages: Au soir du sixième jour de la semaine, au commencement du Sabbat, une étoile brillante s'élève au Nord, entourée de soixante-dix autres étoiles de moindre grandeur. La grande étoile frappe les soixante-dix autres, et toutes fusionnent au point de n'en former qu'une seule. L'étoile s'étend et ressemble à un feu immense projetant ses flammes dans toutes les directions. Le feu entoure les mille montagnes d'un cercle infranchissable. Du milieu du feu s'élève une flamme dont les couleurs se modifient à chaque instant; tantôt la flamme est verte, tantôt elle est blanche, et tantôt elle est d'une autre couleur. Après avoir passé par toute la gamme des couleurs, la flamme s'approche du Point mystérieux où elle est engloutie81: « Et j'ai vu un vent impétueux s'élever du Septentrion. » Ézéchiel a vu la flamme sortant de l'étoile dont il a été parlé précédemment. D'après une certaine interprétation, le vent de la vision d'Ézéchiel désigne Nabuchodonosor le coupable. Mais, en réalité, il désigne l'étoile qui absorbe les soixante-dix autres qui l'entourent. Le vent s'élevait du Nord, parce que c'est cette direction du monde qui est le séjour des démons. La grande nuée dans la vision d'Ezéchiel désigne la nuée du démon qui obscurcit le monde. Car il y a nuée et nuée. D'une nuée [...]

לוֹן בְּכָל יוֹמָא. וּבְאִלֵּין תַּלְיָין אַחֲרָנִין סַגִּיאִין. אֲבָל כַּד מָטֵי בַּר נָשׁ לְאַתְרִין אִלֵּין, אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ, לְאַשְׁלְמָא הַהוּא פִּקּוּדָא דְּקַיְּימָא בְּהַהוּא מִלָּה. וּכְדֵין אַכְרִיזוּ עָלֵיהּ וְאַמְרֵי, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ.

פָּתַח רִבִּי יִצְחָק אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, (שמות ל״ה:א׳) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אֲמַאי כָּנִישׁ לוֹן. בְּגִין לְמִמְסַר לוֹן שַׁבָּת כְּמִלְּקַדְּמִין, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא עַד לָא עָבְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא, מָסַר לוֹן אֶת הַשַּׁבָּת. וְדָא אִיהוּ דְּלָא נַטְרוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב. כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ וַאֲנָן מִלָּה דָּא אִתְמָנַּע מִינָן, מִיַּד (שמות ל״ב:א׳) וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וְגוֹ', וְאִתְמְשָׁכוּ סַגִּיאִין אֲבַתְרַיְיהוּ. לְבָתַר דְּמִיתוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, כָּנִישׁ מֹשֶׁה לִבְנִי יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְיָהַב לוֹן שַׁבָּת כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְגוֹ'.

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, הָכָא אִית רָזָא דְּרָזִין, לְאִינּוּן דְּיַדְעֵי חָכְמְתָא עִלָּאָה, רָזָא דְּשַׁבָּת הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל רָזָא דָּא, אִתְמְסָר לְחַכִּימֵי עֶלְיוֹנִין, דְּהָא שַׁבָּת רָזָא עִלָּאָה הוּא.

תָּא חֲזֵי (ס''א ביומא שתיתאה בשעתא דמטי) בְּשַׁעֲתָא דְּיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה מָטָא זִמְנָא דְּעֶרֶב, כְּדֵין, כֹּכָבָא חַד מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן נָהִיר, וְעִמֵּיהּ שִׁבְעִין כֹּכָבִין אַחֲרָנִין, וְהַהוּא כֹּכָבָא בָּטַשׁ בְּאִינּוּן כֹּכָבִין אַחֲרָנִין, וְאִתְכָּלְילוּ כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא כֹּכָבָא, וְאִתְעָבִיד חַד כְּלָלָא דְּשִׁבְעִין. וְהַהוּא כֹּכָבָא אִתְפָּשַׁט, וְאִתְעָבִיד כְּמָדוּרָא חֲדָא, לְהִיטָא בְּכָל סִטְרִין. כְּדֵין אִתְפָּשַׁט הַהוּא מָדוּרָא סַחֲרָנַיְיהוּ דְּאֶלֶף טוּרִין, וְקַיְּימָא כְּחַד חוּטָא דְּסָחֲרָא.

וְהַאי מָדוּרָא דְּאֶשָּׁא, מָשִׁיךְ לְגַבֵּיהּ גַּוְונִין אַחֲרָנִין דִּלְגוֹ מִנֵּיהּ. גּוָֹון קַדְמָאָה יְרוֹקָא. כֵּיוָן דְּקַיְּימָא הַאי גַּוְונָא, סַלְּקָא הַהוּא מָדוּרָא דְּאֶשָּׁא, וְדָלִיג לְעֵילָּא עַל הַהוּא גּוָֹון יְרוֹקָא, וְעָאל לְגוֹ מִנֵּיהּ, וְשַׁדֵּי לְהַהוּא גּוָֹון יְרוֹקָא לְבַר, וְקַיְּימָא יְרוֹקָא לְבַר, וְהַהוּא מָדוּרָא דְּאֶשָּׁא דְּכֹכָבָא כְּלִילָא לְגוֹ.

לְבָתַר, אַמְשִׁיךְ אֲבַתְרֵיהּ גּוָֹון אַחֲרָא תִּנְיָינָא חִוָּורָא, וְהַהוּא חִוָּורָא עָאל לְגוֹ, כֵּיוָן דְּקַיְּימָא הַאי גּוָֹון, סַלְּקָא הַהוּא מָדוּרָא דְּאֶשָּׁא דְּהַהוּא כֹּכָבָא, וְשַׁדֵּי לְהַהוּא חִוָּורָא לְבַר, וְעָאל אִיהוּ לְגוֹ. וְכֵן כָּל אִינּוּן גַּוְונִין, עַד דְּשַׁדֵי לוֹן לְבַר, וְעָיִיל אִיהוּ לְגוֹ, וְקָרִיב לְגַבֵּי הַהִיא נְקוּדָה טְמִירָא, לְמֵיטָל נְהוֹרָא.

פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל א׳:ד׳) וָאֵרֶא וְהִנִּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן וְגוֹ'. יְחֶזְקֵאל חָמָא לְהַאי חֵיזוּ, בְּתִקּוּנָא דְּלָא קַיְּימָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא דְּשַׁלִּיט הַהוּא כֹּכָבָא כִּדְקָאָמְרָן, אֲבָל הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה, אוּקְמוּהָ, דְּהֲוָה אָתֵי לְמִכְבַּשׁ כָּל עָלְמָא, לְקַמֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶצַר חַיָּיבָא. אֲבָל רוּחַ סְעָרָה דָּא, אִיהוּ הַהוּא כֹּכָבָא דְּקָאָמְרָן, דְּבָלַע שִׁבְעִין כֹּכָבִין אַחֲרָנִין, וְדָא אִיהוּ רוּחַ סְעָרָה דְּחָמָא אֵלִיָּהוּ, (מלכים א י״ט:י״א) מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, וְדָא דְּקַיְּימָא תָּדִיר קֳדָם כֹּלָּא, לְמֵיטַר הַהוּא דִּלְגוֹ, כִּקְלִיפָה לְמוֹחָא.

וַאֲמַאי אִקְרֵי סְעָרָה. דְּסָעִיר כֹּלָּא, עֵילָּא וְתַתָּא. בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, דְּהָא מִן הַהוּא סִטְרָא קָא אַתְיָא, וְסִימָנִךְ, (ירמיהו א׳:י״ד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, דְּהָא כַּמָה סִטְרִין אַחֲרָנִין אִתְאַחֲדָן בְּהַהוּא רוּחַ סְעָרָה, וּבְּגִין כָּךְ נָפְקָא מִן הַצָּפוֹן.

עָנָן, בְּגִין דְּאִיהִי סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא. וּמִסִּטְרָא דְּצָפוֹן אִתְאַחֲדָא דָּא. וְהַאי אִיהִי נְקוּדָה (קפ''ד ע''ב) אֶמְצָעִיתָא, דְּקַיְּימָא בְּחוּרְבָּא. וּבְגִין דְּיָדַע לִמְפָתֵּי, שַׁלִּיט בְּגוֹ נְקוּדָה דִּישׁוּבָא, וְכָל מִלִּין דִּישׁוּבָא. בַּר אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, כַּד שָׁרָאן יִשְׂרָאֵל בְּגַוָּהּ, אִיהוּ (ד''א לא) שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ, וּלְבָתַר (קמ''א ע''א) דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל (ד''א לא) שַׁלְטָא עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּגִין דִּכְתִּיב, (איכה ב׳:ג׳) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב.

עָנָן גָּדוֹל דָּא, אִיהוּ עֲנָנָא דְּחַשׁוֹכָא, דְּאַחֲשִׁיךְ כָּל עָלְמָא. תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין עֲנָנָא לַעֲנָנָא. הַהוּא עֲנָנָא
(Ⅰ)

*****

[203b]  
[...] l'Écriture82 dit: « Et la nuée du Seigneur planait sur eux le jour. » Cette nuée éclaire et répand partout des lumières. Par contre, l'autre nuée répand des ténèbres et empêche de voir. L'Ecriture ajoute: « Et il était entouré d'un cercle lumineux. » Nous inférons de ces paroles que même le démon contient un atome de sainteté, sans lequel il ne saurait subsister. C'est pour cette raison qu'on ne doit pas traiter le démon avec trop de mépris, mais qu'il faut lui jeter sa part. Rab Hammenouna le Vieillard dit: Voici ce que j'ai entendu de la « Lampe Sainte » à ce sujet. Les fruits d'un arbre sont interdits durant les premiers trois ans. C'est l'image de l'attachement du démon à la jeunesse; ce n'est qu'à mesure que l'homme vieillit que la couche que le démon forme autour de la Sainteté s'amincit. C'est cette couche qui séduisit Eve et la priva de lumière.
Remarquez qu'au sixième jour de la semaine, vers le soir, le feu dont il était parlé plus haut, prend plusieurs couleurs. C'est l'heure où Israël ici-bas se met à table pour célébrer la solennité du Sabbat. Et, quand un rayon lumineux vient frapper ce feu, celui-ci est précipité dans le grand abîme. Alors toute rigueur cesse, et même le feu de l'enfer est éteint; tous les êtres d'en haut et d'en bas jouissent du repos. Mais, à l’issue du Sabbat où Israël prononce la bénédiction sur le feu, la rigueur recommence à sévir, et tous les feux éteints la veille se rallument. Telle est la raison de la défense d'allumer le feu le jour du Sabbat. Dès que le jour du Sabbat commence, une voix retentit dans tous les cieux disant: Préparez-vous, légions, à paraître devant votre Maître. Un esprit sort alors du côté sud et se répand [...]

דִּכְתִּיב (במדבר י׳:ל״ד) וַעֲנַן יְיָ' עֲלֵיהֶם יוֹמָם. (במדבר י״ד:י״ד) וַעֲנָנְךָ עוֹמֵד עֲלֵיהֶם. (ויקרא ק''ג ע''א, ג' ע''ב) הַאי אִיהוּ עֲנָנָא דְּנָהִיר וְזָהִיר, וְכָל נְהוֹרִין אִתְחָזוּן גּוֹ הַהוּא עֲנָנָא. אֲבָל עֲנָנָא דָּא, עֲנָנָא חָשׁוּךְ, דְּלָא נָהִיר כְּלָל, אֲבָל מָנַע כָּל נְהוֹרִין, דְּלָא יַכְלִין לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּיהּ.

גָּדוֹל, אֲמַאי אִקְרֵי גָּדוֹל, וְהָא זְעֵיר אִיהוּ. אֶלָּא גָּדוֹל אִיהוּ, כֵּיוָן דְּשַׁלִּיט. דָּבָר אַחֵר גָּדוֹל, הַהוּא חֲשׁוֹכָא גָּדוֹל, כֵּיוָן דְּכַסֵּי כָּל נְהוֹרִין וְלָא אִתְחָזוּן קַמֵּיהּ, וְאִיהוּ גָּדוֹל (נ''א שליט) עַל כָּל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא.

וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דְּהָא אֶשָּׁא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לָא אַעְדֵּי מִנֵיהּ לְעָלְמִין. וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, אַף עַל גַּב דְּכָל הַאי קַיְּימָא בֵּיהּ, נֹגַהּ לוֹ סָבִיב. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, דְּאַף עַל גַּב דְּלֵית סִטְרָא דָּא, אֶלָּא סִטְרָא (ס''ט ע''א) דִּמְסָאֳבוּ, נֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְדַחְיָיא לֵיהּ לְבַר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה דִּמְהֵימְנוּתָא אִית לֵיהּ, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא, בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁא דִּמְהֵימְנוּתָא.

רַב הַמְנוּנָא סָבָא, הָכִי אָמַר, וְכִי נֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְאִצְטְרִיךְ לְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא, הַאי נֹגַהּ לוֹ, לְגוֹ אִיהוּ, וְלָא קַיְּימָא לְבַר. וּבְגִין דְּקַיְּימָא הַהוּא נֹגַהּ לוֹ מִגּוֹ, כְּתִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. מִתּוֹכָה דְּמַאן. מִתּוֹכָה דְּהַהוּא נֹגַהּ. כְּעֵין הַחַשְׁמַל: חָשׁ, מָל, הָא אוּקְמוּהָ, חֵיוָון דְּאֶשָּׁא (פ''א ע''ב) מְמַלְּלָא.

אֲבָל מִבּוּצִינָא קַדִּישָׁא שְׁמַעְנָא עָלָה רָזָא דְּרָזִין. כַּד עָרְלָה שָׁרֵי עַל קַיְּימָא קַדִּישָׁא לְסָאֲבָא מַקְדְּשָׁא, כְּדֵין הַהוּא מַקְדְּשָׁא, אִתְעַכָּב מִלְּגַלָּאָה רָזָא דְּאָת קַיָּימָא, מִגּוֹ עָרְלָה. וְכַד הַאי נֹגַהּ עָאל לְגוֹ, וְאַפְרִישׁ בֵּין עָרְלָה, וּבֵין מַקְדְּשָׁא, כְּדֵין אִקְרֵי חַשְׁמַל חָשׁ וְאִתְגַּלְיָא. מָל, מַהוּ מָל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יהושע ה) מָל יְהוֹשֻׁעַ. רָזָא דְּאָת קַיָּימָא, אִתְעַכָּב מִלְּאִתְגַלָּאָה מִגּוֹ עָרְלָה.

וְאִית רָזָא אַחֲרָא, דְּהָא נְהוֹרָא דִּילֵיהּ, אִתְחָזֵי וְלָא אִתְחָזֵי, וְכַד אִתְגַּלְיָא חַשְׁמַל אִתְעֲבָּר נְהוֹרֵיהּ. אֲבָל רָזָא קַדְמָאָה, אִיהוּ בְּרָזָא דִּקְרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְכֹלָּא שַׁפִּיר אִיהוּ, וְיָאוּת הוּא.

בְּהַאי נֹגַהּ, מְפַתֵּי לְאִתְּתָא, לְנַטְלָא נְהוֹרָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי ה׳:ג׳) וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ, שַׁוֵּי הַהוּא נְהוֹרָא לָקֳבְלֵיהּ דִּבְרִית. וּבְגִינֵי כַּךְ מְפַתֵּי לֵיהּ, וְנַטְלָא נְהוֹרֵיהּ. וְדָא אִיהוּ פִּתּוּיָא דִּמְפַתֵּי לְאִתְּתָא, דִּכְתִּיב, (משלי ה׳:ג׳) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ'.

תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה כַּד מָטָא זִמְנָא דְּעֶרֶב, דָּלִיג לְגוֹ הַהוּא (נ''א מדורא) נְהוֹרָא דְּאֶשָּׁא, וְסַלְּקָא לְעֵילָּא לְאַעֲלָא גּוֹ גַּוְונִין. כְּדֵין מְתְתַּקְּנִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וּמְסַדְּרִין סְעוּדָתִין, וּמַתְקְנִין פָּתוֹרִין, כָּל חַד וְחַד פָּתוֹרֵיהּ. כְּדֵין חַד שַׁלְהוֹבָא נָפִיק וּבָטַשׁ בְּהַהוּא מָדוּרָא, כֵּיוָן דְּבָטַשׁ בֵּיהּ, מִתְגַּלְגְּלָן הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְהַהוּא מָדּוּרָא וְעָאלִין בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְאִתְטַמְּרָן וְיַתְבַת תַּמָן.

וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וּבְגִין דְּהוּא מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אַעְבָּר לְהַהוּא מָדּוּרָא, וְאָעִיל לֵיהּ לְנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְיָתִיב תַּמָּן עַד דְּנָפִיק שַׁבְּתָא. כֵּיוָן דְּנָפַק שַׁבְּתָא, אִצְטְרִיךְ לְהוּ לְעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְבָרְכָא עַל אֶשָּׁא, וְנָפְקָא הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, בְּבִרְכְתָא דִּלְתַתָּא, וְשָׁלִיט עַל הַהוּא מָדּוּרָא כָּל הַהוּא לֵילְיָא, וְאִתְכַּפְיָא הַהוּא מָדּוּרָא.

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּעָאל שַׁבְּתָא, וְאִתְטָמַּר הַהוּא מָדּוּרָא, כָּל אֶשִּׁין דְּאֶשָּׁא קַשְׁיָא אִתְטְמָרוּ וְאִתְכַּפְיָין, וַאֲפִילּוּ אֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם, וְחַיָּיבִין דְּגֵיהִנָּם, אִית לוֹן נַיְיחָא. וְכֹלָּא תַּתָּא וְעֵילָּא אִית לְהוּ נַיְיחָא. כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, וּמְבָרְכִין יִשְׂרָאֵל עַל נוּרָא, כְּדֵין נָפְקִין כָּל אֶשִּׁין דְּמִתְטַמְּרָן, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. וּבְגִין דְּלָא לְאִתְּעָרָא אֶשָּׁא אַחֲרָא, כְּתִיב (שמות ל״ה:ג׳) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָא אוּקְמוּהָ, אֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא אֲמַאי.

אֶלָּא כַּד עָאל שַׁבְּתָא, כָּרוֹזָא קָרֵי בְּכוּלְּהוּ רְקִיעִין, אִתְתְּקָנוּ רְתִיכִין, אִתְתְּקָנוּ מַשִׁרְיָין, לְקַדְמוּת מָארֵיכוֹן. כְּדֵין נָפִיק חַד רוּחָא מִסִּטְרָא דְּדָרוֹם, וְהַהוּא רוּחָא אִתְפְּרַשׁ
(Ⅰ)

*****

[204a]  
[...] sur toutes les légions du côté droit dont il forme en quelque sorte l'habit. C'est l'habit que les anges mettent en l'honneur du Sabbat A la veille du Sabbat le peuple saint est tenu de prendre un bain pour se purifier. Pourquoi? Parce que durant les jours de la semaine, un autre esprit anime le peuple; aussi, quand l'homme veut se dépouiller de cet esprit et prendre l'Esprit Saint, il doit se purifier.
Remarquez que tous les jours de la semaine sont en rapport avec le Sabbat. Ce jour ressemble à un point au milieu d'une périphérie dont tous les points se trouvent à une égale distance. Les jours de la semaine sont les jours des peuples païens, et le jour de Sabbat est le jour d'Israël. Quand le Point suprême s'élève en haut, il prend le nom de « Sabbat ». Le mot « sabbat » a, outre sa signification étymologique, une signification anagogique. Quand le Point suprême s'élève, il se pare des patriarches qui en forment la couronne. Or, le mot « sabbat » est composé de la lettre Schin et du mot « bath » (fille). Les trois barres de la lettre Schin sont l'emblème des trois patriarches83 qui s'unissent à « Bath » (la Fille). Au jour du Sabbat, l'union est parfaite entre la « Fille84 » unique et les trois patriarches. En ce jour, les lumières célestes sont répandues avec plus de profusion ici-bas, parce que chaque homme reçoit une âme supplémentaire C'est cette âme supplémentaire qui fait oublier toute tristesse et toute colère pour ne laisser de place qu'à la joie et à la clémence, en haut aussi bien qu'en bas. Une voix céleste retentit et dit: Heureux ton sort, Israël, peuple saint à qui le Maître donne une preuve de sa bienveillance [...]

עַל כָּל אִינּוּן חֵילִין וּמַשִׁרְיָין דְּלִסְטַר יְמִינָא, וְאִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ, וְהַהוּא רוּחָא אִקְרֵי לְבוּשָׁא דִּיקָר דְּשַׁבְּתָא. כְּדֵין פָּתוֹרֵי דְּהַאי עָלְמָא, מִתְתַּקְּנָן בְּחַד הֵיכָלָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּסִדּוּרָא דְּפָתוֹרֵיהּ אִתְחָזֵי תַּמָּן כְּדְקָא יָאוּת, וְקַיְּימָא כֹּלָּא מִתְתַּקְּנָא, בְּלָא כִּסּוּפָא, אִינִשׁ כְּפוּם חֵילֵיהּ.

כַּד עָאל שַׁבְּתָא, אִצְטְרִיכוּ אִינּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא לְאַסְחָאָה גַּרְמַיְיהוּ (קל''ו ע''ב) מִשִּׁמוּשָׁא דְּחוֹל, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְחוֹל, רוּחָא אַחֲרָא אַזְלָא וְשַׁטְיָא וְשָׁרָא עַל עַמָּא. וְכַד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְנָפְקָא מִן הַהוּא רוּחָא, וּלְאַעֲלָא בְּרוּחָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, בָּעֵי לְאַסְחָאָה גַּרְמֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.

תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה דְּמִלָּה, כָּל אִינּוּן שִׁית יוֹמִין, (קימא מלה דכלא) אִתְאַחֲדָן בְּרָזָא דְּחָד נְקוּדָה קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ יוֹמִין אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ. וְאִית יוֹמִין אַחֲרָנִין, דְּקַיְימִין לְבַר בְּסִטְרָא אַחֲרָא. וְאִית יוֹמִין אַחֲרָנִין, דְּקַיְימִין לְגוֹ (הקדמה ה' ע''ב) מֵעִגּוּלָא קַדִּישָׁא, וְאִתְאַחֲדָן בִּנְקוּדָה קַדִּישָׁא.

וְיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְעַסְּקִין בִּקְדוּשָּׁה, כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, אִתְאַחֲדָן כָּל אִינּוּן שִׁית יוֹמִין, בְּאִינּוּן שִׁית יוֹמִין דִּלְגוֹ דְּאִתְאַחֲדָן בְּהַהִיא נְקוּדָה, אִתְאַחֲדָן בְּהַאי, בְּגִין לְנַטְרָא לוֹן. וְכָל אִינּוּן שִׁית יוֹמִין (ד''א ואינון שית יומין דלגו) דְּשַׁבְּתָא, הַהִיא נְקוּדָה טְמִירָא אִיהִי. כֵּיוָן דְּעָאל שַׁבְּתָא, כְּדֵין סַלְּקָא הַהִיא נְקוּדָה, וְאִתְעַטְּרָא וְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ טְמִירִין בְּגַוָּהּ.

תָּא חֲזֵי, אִית יָמִים וְאִית יָמִים. יְמֵי חוֹל, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְאִלֵּין קַיְּימִין לְבַר לְעַמִּין. יְמֵי הַשַּׁבָּת, דְּאִינּוּן יְמֵי הַשָׁבוּעַ, קַיְּימִין לְיִשְׂרָאֵל. וְכַד סַלְּקָא הַאי נְקוּדָה, כֹּלָּא אִתְגְּנִיז, וְאִיהִי סַלְּקָא, כֵּיוָן דְּאִיהִי סַלְּקָא, אִקְרֵי שַׁבָּת.

מַהוּ שַׁבָּת. אִי תֵּימָא בְּגִין שְׁבִיתָה, דִּכְתִּיב כִּי בוֹ שָׁבַת, יָאוּת הוּא. אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, כֵּיוָן דְּסַלְּקָא הַאי נְקוּדָה, וּנְהוֹרָא נָהִיר, כְּדֵין מִתְעַטְּרָא אִיהִי בַּאֲבָהָן, כֵּיוָן דְּמִתְעַטְּרָא אִיהִי בַּאֲבָהָן, כְּדֵין אִתְחַבְּרַת וְאִתְאַחֲדַת בְּהוּ, לְמֶהוֵי חַד, וְאִקְרֵי כֹּלָּא שַׁבָּת. שַׁבָּת: ש' בַּת. ש' הָא אוּקְמוּהָ, רָזָא דִּתְלַת אֲבָהָן, דְּמִתְאַחֲדָן בְּבַת יְחִידָה, וְאִיהִי מִתְעַטְּרָא בְּהוּ, וְאִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְכֹלָּא אִיהוּ חַד. וְדָא אִיהוּ ש' בַּת, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

וְאִי תֵּימָא, שַׁבָּת הַגָּדוֹל, וְאִיהוּ לְעֵילָּא, אֲמַאי אִקְרֵי שַׁבָּת. אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא. וְרָזָא דְּמִלָּה, בְּכָל אֲתָר נְקוּדָה דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכָל עֵינָא, אִקְרֵי בַּת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים י״ז:ח׳) שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּגִין דְּאִיהִי (נקודה) עִקָּרָא דְּכָל עֵינָא, אִקְרֵי בַּת.

עָלְמָא דְּאָתֵי, אִיהוּ (ק''פ ע''א) הֵיכָלָא לְהַהִיא נְקוּדָה עִלָּאָה, וְכַד אִיהִי קַיְּימָא, וְנַטְלָא בְּגַדְפָּהָא לַאֲבָהָן, לְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא אִקְרֵי כֹּלָּא שַׁבָּת. וְכַד אֲבָהָן מִתְעַטְּרָן לְעֵילָּא, בְּגוֹ נְקוּדָה עִלָּאָה, אִקְרֵי שַׁבָּת. נְקוּדָה תַּתָּאָה (ע' ע''ב) כַּד מִתְעַטְּרָא בַּאֲבָהָן אִקְרֵי שַׁבָּת.

הַאי נְקוּדָה תַּתָּאָה כַּד סַלְּקָא וְאִתְחַזִית, וְאִתְקַשִּׁיטַת. (ס''א האי נקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן) כְּדֵין כָּל חֶדְוָה אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. וּבְהַאי לֵילְיָא, הַאי נְקוּדָה אִתְפָּשַׁט נְהוֹרָאָה, וּפָרִישׂ גַּדְפּוֹי עַל עָלְמָא, וְכָל שִׁלְטוֹנִין אַחֲרָנִין מִתְעַבְּרָן, וּנְטִירוּ אִשְׁתְּכַח עַל עָלְמָא.

וּכְדֵין אִתּוֹסָף רוּחַ נִשְׁמְתָא בְּיִשְׂרָאֵל, עַל כָּל חַד וְחַד, וּבְהַהִיא נִשְׁמְתָא יְתֵירָא, נַשְׁיָין כָּל עִצְבָּא וְחֵימָתָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בַּר חֶדְוָה, לְעֵילָּא וְתַתָּא. הַהוּא רוּחָא דְּנָחִית וְאִתּוֹסַף בִּבְנֵי עָלְמָא, כַּד נָחִית, אִתְסָחֵי בְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְנָחִית וְשָׁרָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא, זַכָּאִין אִינּוּן, כַּד הַאי רוּחָא אִתְעָר.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּהַהוּא רוּחָא נָחִית נַחְתִּין עִמָּהּ לְגוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, שִׁתִּין רְתִיכִין, מִתְעַטְּרִין לְשִׁית סִטְרִין. וְכַד מָטֵי לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כְּדֵין כָּל אִינּוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, כֻּלְּהוּ (מתערי לההוא מתעטרי (נ''א בההוא)) רוּחָא. כְּרוּזֵי קָרֵי וְאָמַר, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל, עַמָּא קַדִּישָׁא, דִּרְעוּתָא דְּמָארִיכוֹן אִתְּעַר
(Ⅰ)

*****

[204b]  
[...] en le pourvoyant d'une âme supplémentaire ! C'est un des plus hauts mystères connus des sages. L'âme supplémentaire est une émanation du Point suprême; et c'est pourquoi il faut la garder précieusement, ainsi qu'il est écrit85: « Et Israël gardera le sabbat. » C'est également pour cette raison qu'on est tenu de s'accorder des réjouissances en ce jour et de prendre trois repas; pour délecter l'âme supplémentaire; et même les âmes assemblées au Paradis se réjouissent des plaisirs du corps ici-bas. On doit se réjouir en ce jour en mangeant, en buvant et en s'habillant de beaux vêtements. Dans le livre du roi Salomon, renfermant les mystères, se trouve le mystère suivant qui a été expliqué par la « Lampe Sainte »: L'Écriture dit: « Et il se reposa (vaïnaphasch). » Ce mot doit être divisé en deux: « Vaï », « naphasch », (malheur à l'âme) qui quitte le corps à l'issue du Sabbat! Mais alors pourquoi « malheur à l'âme »? Il faudrait plutôt dire « malheur au corps »? L'âme aussi est attristée quand, à la fin du Sabbat, elle doit quitter le corps; car elle est privée de l'esprit (Rouah) qui l'entoure comme un vêtement durant le temps qu'elle y réside. Les sages ont fixé la nuit du Sabbat pour leurs relations avec leur épouse. J'ai demandé à la « Lampe Sainte » pourquoi les sages agissent ainsi ? La Couronne inférieure distribue pourtant des âmes chaque nuit, même durant la semaine, ainsi qu'il est écrit86: «Et elle se lève pendant la nuit et donne de la nourriture à sa maison et la tâche à ses servantes. » La « Lampe Sainte » me répondit: L'usage des initiés est motivé par ce fait qu'ils sont pourvus d'une âme supplémentaire durant cette nuit du Sabbat. [...]

לְגַּבַּיְיכוּ.

רָזָא דְּרָזִין לְיַדְעֵי חָכְמְתָא, זַכָּאִין אִינּוּן כַּד הַאי רוּחָא אִתְעָר. הַאי רוּחָא אִיהוּ אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּהַאי נְקוּדָה, וְנָפְקָא מִינָּהּ, וְאִתְפַּשְּׁטָא בְּעָלְמָא, וְהַהוּא הֲוֵי רָזָא דְּשַׁבָּת, דְּשָׁרָא לְתַתָּא, וְעַל דָּא כְּתִיב בֵּיהּ שְׁמִירָה, (שמות ל״א:ט״ז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָא אוּקְמוּהָ, שַׁבָּת לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת הַשַּׁבָּת, לְאַסְגָּאָה הַהוּא רוּחָא דְּשָׁרֵי עַל כֹּלָּא, וְאִצְטְרִיךְ לְנַטְרָא לֵיהּ, הוֹאִיל וְקַיְּימָא עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו נ״ו:ו׳) כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ.

בְּהַאי רָזָא אִית רָזָא אַחֲרָא. הַאי רוּחָא, אִתְהֲנִי בְּהַאי יוֹמָא, מֵהֲנָאוֹתָן דְּיִשְׂרָאֵל, וּמֵעִנּוּגָא דִּלְהוֹן, וּבְגִין דָּא, בָּעֵי לְמֵיהַב לֵיהּ עִנּוּגָא, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא, תְּלָת זִמְנִין, בִּתְלַת סְעוּדָתִין, דִּתְלַת דַּרְגֵּי מְהֵימְנוּתָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְהַאי נָטִיל חֶדְוָה וְעִנּוּגָא, בְּאִינּוּן סְעוּדָתֵי דְּיִשְׂרָאֵל. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּאַהֲנֵי לֵיהּ, וּמְעַנֵג לֵיהּ, בְּהַאי יוֹמָא.

הַאי רוּחָא, אִתְהֲנֵי כָּל שִׁיתָא יוֹמִין, מֵרוּחָא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין. וּבְיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּנָחִית, וְאִתְסָחֵי בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן בְּלֵילְיָא, אִתְעַנָּג (ר''ח ע''א, צ''ח ע''ב) מֵעִנּוּגָא דְּגוּפָא, בִּסְעוּדָתֵי דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִתְעַטָּר (נ''א ואתענג) הַאי רוּחָא מֵעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְרַוֵי בְּכָל סִטְרִין, בְּעִטְרָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא.

וְהוֹאִיל וְקַיְּימָא עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְרָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. שַׁבָּת, דָּא הוּא הַהִיא נְקוּדָה תַּתָּאָה. אֶת הַשַּׁבָּת, דָּא הוּא הַאי רוּחָא, אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּהַהִיא נְקוּדָה. הַהוּא אִתְפַּשְּׁטוּתָא, כַּד אִתּוֹסָף קִדּוּשָׁן וּבִרְכָּאן מִלְּעֵילָּא, עַל הַהִיא נְקוּדָה, אִתְנְהִיר כֹּלָּא, וְאִתְעָבִיד רוּחָא נְהִירָא בְּכָל סִטְרִין, אִתְפְּלַג לְעֵילָּא וְנָהִיר. וְאִתְפְּלַג לְתַתָּא וְנָהִיר. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב בֵּינִי וּבֵין בְּנִי יִשְׂרָאֵל חוּלָק אַחֲסָנָא אִית לָן כַּחֲדָא.

חוּלָקָא דִּלְעֵילָּא, אִתְעֲטָּר בְּהַאי יוֹמָא, מֵעִנּוּגָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְאִתְהֲנֵי מִזִּיוָא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין. חוּלָקָא תַּתָּאָה, אִתְעֲטָּר בְּהַאי יוֹמָא, מֵעִנּוּגָא דִּלְתַּתָּא, דְּאִתְהֲנֵי בְּהָנֵי סְעוּדָתֵי. וְעַל דָּא, בָּעֵי לְעַנְּגָא לֵיהּ, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, וּבְחֶדְוָה דְּכֹלָּא.

וְכַד מִתְעַטְּרָא הַאי חוּלָקָא לְתַתָּא, וְאִתְנְטִיר כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, סַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאִתְחַבְּרָא בְּהַהוּא חוּלָקָא אַחֲרָא. וְהַאי נְקוּדָה נָטִיל כֹּלָּא מֵעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְכְּלִילָא מִכָּל סִטְרִין. וּבְגִין דְּמִתְעַטְּרָא בְּשַׁבָּת, מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, כָּל שְׁאָר יוֹמִין יָהִיב חֵילָא לְכֹלָּא, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ שׁוּלְטָנוּ מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא. וּבְרָזִין דְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, אִשְׁתְּכַח רָזָא דָּא, וְאוּקְמוּהָ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

כְּתִיב וַיִּנָּפַשׁ, וְאוּקְמוּהָ וַוי נֶפֶשׁ דְּאַבְדַת וְשַׁפִּיר אִיהוּ. אֲבָל אִי הָכִי וַוי גּוּפָא אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר, דְּמִנֵּיהּ אַבְדַת נֶפֶשׁ. אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, בְּבַר נָשׁ אִית נֶפֶשׁ, דְּנַטְלָא וּמָשִׁיךְ לְגַבֵּיהּ לְהַאי רוּחָא מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְהַהוּא רוּחָא שַׁרְיָא בְּגַוָּוה דְּהַהִיא נֶפֶשׁ, וְדַיְירָא בָּהּ כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. וּכְדֵין, הַהוּא נֶפֶשׁ, יְתֵירָה בְּרִבּוּיָא וְתוֹעַלְתָּא יַתִּיר מִמַּה דְּהֲוָה.

וְעַל דָּא תָּנִינָן, כָּל נַפְשָׁאן דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרָן בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, וְעִטְרָא דִּלְהוֹן, דְּשַׁרְיָא הַאי רוּחָא בְּגַּוַּויְיהוּ. כֵּיוָן דְּנָפַק שַׁבְּתָא, וְהַהוּא רוּחָא סַלְּקָא לְעֵילָּא, כְּדֵין וַוי לְנֶפֶשׁ, דְּאַבְדַת מַה דְּאַבְדַת. אַבְדַת הַהוּא עִטְרָא עִלָּאָה, וְהַהוּא חֵילָא קַדִּישָׁא דְּהֲוָה בָּה, וְדָא הוּא וַיִּנָּפַשׁ, וַוי נֶפֶשׁ, דְּאַבְדַת מַה דְּאַבְדַת.

עוֹנָתָן דְּחַכִּימִין, דְּיַדְעֵי רָזִין עִלָּאִין, מִלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא לְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, וְאוֹקְמוּהָ. אֲבָל מִלָּה דָּא שָׁאִילְנָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא, דְּהָא חָזֵינָן דְּהַאי כִּתְרָא תַּתָּאָה, נַקְטָא מַה דְּנַקְטָא בִּימָמָא, וּבְלֵילְיָא יָהִיב מְזוֹנָא לְכָל חֵילֵיהּ, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (משלי ל״א:ט״ו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. נַקְטָא בִּימָמָא, וְיָהֲבָא בְּלֵילְיָא. וְהַשְׁתָּא אָמַר מַר דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי לֵילְיָא.

אָמַר, וַדַּאי זִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּלֵילְיָא דָּא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהַאי לֵילְיָא, אַפְרִישַׁת נִשְׁמָתִין לְכָל אִינּוּן
(Ⅰ)

*****

[205a]  
[...] Dans aucun autre jour de la semaine, les relations conjugales ne sont si bien à l'abri de la souillure du démon que le jour du Sabbat. Pourquoi ? Parce qu'en ce jour une âme supplémentaire anime les corps. Cette âme émane de l’ « Ancien des Anciens », qui descend dans le « Point d'en bas » pour accorder du repos à tous les êtres. Le jour du Sabbat, on n'a pas besoin de prier Dieu d'être gardé, parce qu'en ce jour aucun mauvais esprit n'est autorisé à sévir dans ce monde. Une tente de paix est étendue sur Israël en ce jour, qui le garde de tout mal. Pourquoi don¢ est-il défendu de sortir seul le mercredi soir et le soir du Sabbat? Le mercredi soir, les démons sévissent d'une façon toute particulière, parce que c'est en ces jours que le soleil et la lune, qui leur portèrent un grand préjudice, furent créés. Quant au Sabbat, bien que le démon ne soit pas autorisé à sévir ce jour-là, il arrive parfois qu'il transgresse ce commandement. Aussi convient-il de ne pas sortir seul pendant la nuit du Sabbat. Le jour du Sabbat est un jour des âmes, et non des corps. [...]

חַכִּימִין, דְּיַדְעִין רָזִין דְּחָכְמְתָא. וְחִבּוּרָא, וְזִוּוּגָא, לָא אִשְׁתְּכַח בְּיוֹמָא אַחֲרָא בְּכָל חֶדְוָה, בְּלָא עִרְבּוּבְיָא (ס''א אלא בגין דא) אַחֲרָא, כְּגוֹן דָּא. בְּגִין דְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּפְלִיגַת, פְלִיגַת לוֹן בְּחַכִּימִין, בְּצַדִּיקִים, בַּחֲסִידֵי כְּדְקָא יֵאוֹת. (ס''א ותו בכל) וּבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, זִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח וַדַּאי. אֵימָתַי בְּפַלְגוּת לֵילְיָא. וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל לָא בְּכָל סִטְרִין כְּהַאי זִוּוּגָא.

וּבְגִין דָּא, חַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין, בַּעְיָין לְסַדְּרָא שִׁמּוּשָׁא דִּלְהוֹן, בְּהַאי לֵילְיָא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכָל יוֹמֵי דְּשַׁבְּתָא, אִית לוֹן רוּחָא אַחֲרָא דְּשָׁרָא עַל עָלְמָא, וּבְהַאי לֵילְיָא אִית לוֹן רוּחָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּנַחְתָּא לִבְנִי קַדִּישִׁין, וְהַהוּא רוּחָא נָשִׁיב מֵעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין, וְנַחְתָּא לְגוֹ נְקוּדָה תַּתָּאָה, לְמֵיהַב בָּהּ נַיְיחָא לְכֹלָּא, וְדָא אִתְפְּלִיג לְכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְכַד אִינּוּן חַכִּימִין, יַתְבִין בְּהַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא, רוּחָא עִלָּאָה, בָּעָאן לְשַׁמְּשָׁא עַרְסַיְיהוּ, דְּהַאי רוּחָא אַמְשִׁיךְ אֲבַתְרֵיהּ לְתַתָּא, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין, וְיָרְתִין קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, בְּהַאי רוּחָא, נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לִבְנֵיהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת.

כֵּיוָן דְּהַאי רוּחָא שָׁרָא עַל עָלְמָא, כָּל רוּחִין בִּישִׁין, וְכָל מְקַטְרְגִין בִּישִׁין, אִסְתָּלָקוּ מֵעָלְמָא וְלָא בָּעֵינָן לְצַלָּאָה עַל נְטוּרָא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן נְטִירִין בְּהַהוּא רוּחָא, וְסֻכַּת שָׁלוֹם פְּרִיסָת גַּדְפָהָא עָלַיְיהוּ, וְאִינּוּן נְטִירִין מִכֹּלָּא.

וְאִי תֵּימָא, הָא תָּנֵינָן, דְּלָא יִפּוּק בַּר נָשׁ יְחִידָאי, לָא בְּלֵילְיָא רְבִיעָאָה דְּשַׁבְּתָא, וְלָא בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא. וְהָא אַמָרָן, דִּבְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא נְטִירִין בְּנֵי נָשָׁא מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא, וְלָא בָּעִינָן לְצַלָּאָה עַל נְטוּרָא.

תָּא חֲזֵי, הָכִי הוּא וַדַּאי, לֵילְיָא רְבִיעָאָה דְּשַׁבְּתָא, בָּעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא מִנַּיְיהוּ, מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב, (בראשית א) יְהִי מְאֹרֹת, מְאֵרַת כְּתִיב חָסֵר, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּבְגִין דְּהִיא חֲסֵרָה, כַּמָה חֲבִילֵי טְהִירִין אִתְכְּלִילָן בְּהַאי מְאֹרֹת. לְוָוטִין וּמְאֹרֹת אִינּוּן בִּגְרִיעוּתָא דְּסִיהֲרָא, וְכֻלְּהוּ שַׁלִּיטִין בְּהַהוּא לֵילְיָא.

בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּכֻלְּהוּ מִתְבָּדְרָן לְאַעֲלָא בְּנוּקְבָּא דְּעַפְרָא, דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה, בָּעֵי בַּר נָשׁ יְחִידָאי, לְאִסְתַּמְּרָא. וְתוּ, אַף עַל גַּב דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה, אִתְחַזְיָין לְזִמְנִין, וּבַר נָשׁ יְחִידָאי בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא.

מִלָּה דָּא הָכִי תָּנֵינָן, וְאִי הָכִי גְּרִיעוּתָא דִּנְטוּרָא אִיהוּ. אֲבָל בְּשַׁבְּתָא נְטִירוּ אִשְׁתְּכַח לְעַמָּא קַדִּישָׁא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד עָאל שַׁבְּתָא, מְעַטֵּר לְכָל חַד וְחַד מִיִשְׂרָאֵל, וּבָעֵי דְּיִנְטְרוּן לֵיהּ לְהַאי עִטְרָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְעַטָּרוּ בֵּיהּ, וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּיִשּׁוּבָא, לְזִמְנִין לְבַר נָשׁ יְחִידָאי אִתְחָזוּן, וְאִתְּרַע מַזָּלֵיהּ. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאִתְעַטְּרָא בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא, וּלְנַטְרָא לֵיהּ.

סוֹף סוֹף, נְטִירוּ אִשְׁתְּכַח בְּהַהוּא לֵילְיָא לְעַמָּא קַדִּישָׁא, הוֹאִיל וְסֻכַּת שָׁלוֹם פְּרִיסָא עַל עַמָּא, דְּהָא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר דְּסֻכַּת שָׁלוֹם אִשְׁתְּכַח, סִטְרָא אַחֲרָא לָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן. וְעַל דָּא נְטוּרָא אִיהוּ וּנְטוּרָא שְׁכִיחַ.

יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, חֶדְוָה אִיהוּ לְכֹלָּא, וְכֹלָּא אִתְנְטָר לְעֵילָּא וְתַתָּא. וּנְהוֹרָא (נ''א ונקודה) תַּתָּאָה נַהֲרָא לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, בִּשְׁפִירוּ דְּעִטְרִין שִׁבְעִין חוּלָקִין יַתִּיר, וְסָבָא דְּכָל סָבִין אִתְּעַר.

כְּדֵין כַּד סָלִיק נְהוֹרָא, עַמָּא קַדִּישָׁא מְקַדְּמֵי לְבֵי כְּנִישְׁתָּא בִּלְבוּשׁ יְקָר בְּחֶדְוָה, מִתְעַטְּרָן בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, בְּהַהוּא רוּחָא דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ לְתַתָּא, מְשַׁבְּחָן בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, וְסַלְּקִין תּוּשְׁבְּחָן לְעֵילָּא, וְעִלָּאִין וְתַתָּאִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה, וּמִתְעַטְּרָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. פַּתְחֵי עִלָּאֵי וְאַמְרֵי, זַכָּאִין אַתּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא בְּאַרְעָא, דְּמָארֵיכוֹן אִתְעֲטָּר עָלַיְיכוּ, וְכָל חֵילִין קַדִּישִׁין, מִתְעַטְּרִין בְּגִינֵיכוֹן.

הַאי יוֹמָא, יוֹמָא דְּנִשְׁמָתִין אִיהוּ, וְלָאו יוֹמָא דְּגוּפָא, בְּגִין דְּשֻׁלְטָנוּ דִּצְרוֹרָא דְּנִשְׁמָתִין אִיהוּ, וְקַיְימָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין כֻּלְּהוּ בְּזִוּוּגָא
(Ⅰ)

*****

[205b]  
[...] Il y a trois prières qu'on doit réciter en ce jour et qui correspondent aux « Trois Sabbats » mystérieux qui ne font qu'un. Il est défendu de parler de choses banales le jour du Sabbat, et même de choses concernant la maison de prières. Ce jour doit être consacré aux louanges, aux prières et à l'étude de la Loi. Celui qui parle de choses banales en ce jour, profane le Sabbat et n'aura pas de part au peuple d'Israël; deux anges posent les mains sur la tête de cet homme en disant: Malheur à un tel, car il n'a pas de part dans le Saint, béni soit-il. La liturgie qui commence par les mots « Dieu Seigneur » est rédigée selon la disposition mystérieuse des vingt-deux lettres sacrées formant des couronnes aux patriarches et au Trône suprême. C'est à l'alphabet suprême que correspondent les vingt-deux versets de cette liturgie disposés par ordre alphabétique. Quand le Trône sacré est paré de la couronne formée de la loi écrite, les formes des lettres, tous les accents toniques et tous les signes massorétiques sont cachés dans l'intérieur [...]

חֲדָא, בְּעִטְרָא דְּרוּחָא יְתֵירָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.

צְלוֹתָא דְּשַׁבְּתָא, דְּעַמָּא קַדִּישָׁא, תְּלַת צְלוֹתִין אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַאי יוֹמָא, לָקֳבֵל תְּלַת שַׁבָּתֵי, וְאוּקְמוּהָ, וְכֻלְּהוּ חַד. כֵּיוָן דְּעָאלוּ עַמָּא קַדִּישָׁא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, אָסִיר לְאִשְׁתַּדְּלָא אֲפִילּוּ בְּצוֹרֶךְ בֵּי כְּנִישְׁתָּא, אֶלָּא בְּמִלֵּי תּוּשְׁבְּחָן וּצְלוֹתָא, וְאוֹרַיְיתָא, וְכַדְקָא חֲזֵי לוֹן.

וּמַאן (ר''ו ע''א, אמור ק''ה ע''א) דְּאִשְׁתָּדַּל בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, וּבְמִלִּין דְּעָלְמָא, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּקָא מְחַלֵּל שַׁבְּתָא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל. תְּרֵין מַלְאֲכִין מְמָנָן עַל דָּא, בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, וְאִינּוּן שַׁווּ יְדֵיהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ, וְאַמְרֵי, וַוי לִפְלַנְיָּא, דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא, בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בִּצְלוֹתָא וּבְשִׁירִין וּבְתוּשְׁבְּחָן דְּמָארֵיהוֹן, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא.

הַאי יוֹמָא, אִיהוּ יוֹמָא דְּנִשְׁמָתִין, דְּאִתְעַטְּרָא הַהוּא צְרוֹרָא דְּנִשְׁמָתִין. (בתושבחן דמאריהון) בְּגִין כָּךְ מְשַׁבְּחֵי בְּתוּשְׁבְּחָן תֻּשְׁבַּחְתָּא דְּנִשְׁמְתָא, וְהַיְינוּ (קל''ח ע''א) נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְיָ' אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר וְכוּ'. וְלֵית תּוּשְׁבַּחְתָּא אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּנִשְׁמְתָא וְרוּחָא, וְהַאי יוֹמָא, קַיְּימָא בְּרוּחָא וְנִשְׁמְתָא, וְלָאו דְּגוּפָא.

תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּדַרְגָא אַחֲרָא עִלָּאָה, רָזָא דְּיוֹמָא, שִׁמְשָׁא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ נְהוֹרָא דִּימָמָא, הַיְינוּ יוֹצֵר אוֹר. רָזָא דִּנְהוֹרָא דְּנָהִיר, דְּמִנֵּיהּ אִתְזְנָן וְנָהֲרִין כָּל אִינּוּן חַיָּילִין, רְתִיכִין, וְכֹכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, וְכָל אִינּוּן דְּשַׁלְטִין עַל עָלְמָא.

תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּיוֹמָא דָּא, הַיְינוּ אֵל אָדוֹן. וְתוּשְׁבַּחְתָּא דָּא, אִיהוּ בְּרָזָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון עִלָּאִין קַדִּישִׁין, דְּמִתְעַטְּרָן בַּאֲבָהָן וּבִרְתִיכָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.

אַתְוָון (הקדמה ג' ע''ב) זְעִירִין, אִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, דְּאִינּוּן בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, דְּאִינּוּן אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה וְכוּ', וְלָא אִית בֵּין תֵּיבָה לַתֵּיבָה, רְוָוחָא אַחֲרָא, אֶלָּא אָת רְשִׁימָא בְּכָל תֵּיבָה וְתֵיבָה. (קל''ב ע''ב) וּבְעָלְמָא עִלָּאָה, אִית רְוָוחָא, וְסִטְרִין קַדִּישִׁין, בֵּין אָת לְאָת. וְדָא אִיהוּ, תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל תּוּשְׁבַּחְתָּא, דְּאַתְוָון עִלָּאִין דְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה, (ר''ד ע''א) קָא מְשַׁבַּח וְאָמַר לְמַלְכָּא עִלָּאָה יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.

כַּד תּוּשְׁבַּחְתָּא דָּא סַלְּקָא לְעֵילָּא, שִׁתִין רְתִיכִין עִלָּאִין דְּקָאָמַרָן, מִזְדַּמְּנִין וְנַטְלֵי לְהַאי תּוּשְׁבַּחְתָּא מֵעַמָּא קַדִּישָׁא, וְסַלְקֵי לָהּ לְאִתְעַטְּרָא בָּה, בְּכַמָּה רְתִיכִין עִלָּאִין, דִּי מְמָנָן, וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כֻּלְּהוּ מִתְעַטְּרִן בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דָּא, וְכָל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דָּא, עַד רָזָא דְּכוּרְסְיָּיא.

כַּד מָטָא לְכוּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, תּוּשְׁבַּחְתָּא דָּא דְּכָל יִשְׂרָאֵל, קַיְּימָא תַּמָּן, עַד זִמְנָא דְּקַאמְרֵי קְדוּשָּׁה עִלָּאָה דְּמוּסָף. וּכְדֵין סִלּוּקָא דִּלְתַתָּא לְעֵילָּא, לְאִתְאַחֲדָא כֹּלָּא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. דָּא אִיהִי תּוּשְׁבַּחְתָּא, דְּסַלְּקָא עַל כֻּלְּהוּ תּוּשְׁבְּחָן.

מִכָּאן וּלְהָלְאָה, סִדּוּרָא דִּצְלוֹתָא דִּשְׁאַר יוֹמֵי, עַד יִשְׂמַח מֹשֶׁה וְכוּ', חֶדְוָותָא דְּדַרְגָא עִלָּאָה, עִקָּרָא דַּאֲבָהָן, דְּחַדֵּי בְּהַהוּא עַדְבָא דִּילֵיהּ, כַּד סָלִיק כּוּרְסְיָּיא לְגַבֵּיהּ, וְנָטִיל לָהּ, וּמִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא. וְדָא אִיהוּ חֶדְוָה דְּאוֹרַיְיתָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב. דְּחַדֵּי בְּאוֹרַיְיתָא דִּלְתַתָּא, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאִתְחַבָּרוּ דָּא בְּדָא.

כֵּיוָן דְּאִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַכְלְלָא בְּהַהוּא חֶדְוָה לְעַמָּא קַדִּישָׁא, יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְכוּ', אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ.

רָזָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּיוֹמָא דָּא, הָא אוּקְמוּהָ תָּנֵינָן כְּתִיב, (נחמיה ח׳:ח׳) וְיִקְרְאוּ בְּסֵפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלהִים מְפוֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַמִּקְרָא וְהָא אוּקְמוּהָ רָזָא, דְּאִינּוּן פִּסּוּקֵי טַעֲמֵי, וּמַסּוֹרֶת, וְכָל אִינּוּן דִּיוּקִין, (נ''א תקונין) וְרָזִין עִלָּאִין, כֹּלָּא אִתְמְסָר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אִי בְכָל הָנֵי דִּיוּקִין אִתְמְסָר אוֹרַיְיתָא לְמֹשֶׁה, סֵפֶר תּוֹרָה דְּאִיהוּ בְכָל אִינּוּן קְדוּשָׁאן, אֲמַאי אִיהוּ חָסֵר מִכָּל הָנֵי תִּקּוּנִין וְרָזִין דְּאִתְמְסָרוּ לֵיהּ לְמֹשֶׁה בְּאוֹרַיְיתָא.

אֶלָּא רָזָא דָּא, כַּד כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא מִתְעַטְּרָא, וְאִתְכְּלִילַת בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, וְכָל אִינּוּן טַעֲמִין וּמַסּוֹרוֹת, כֻּלְּהוּ עָאלִין בִּגְנִיזוּ, וְאִתְרְשִׁימוּ
(Ⅰ)

*****

[206a]  
[...] du Trône sacré. C'est l'image de la loi écrite qui pénètre dans la loi orale et la féconde, telle une femme fécondée par l'homme C'est en ce moment que la sainteté se répand partout en haut. En ce jour, sept hommes sont appelés à la récitation du Pentateuque correspondant aux sept voix de la Loi. Durant les autres fêtes, on n'en appelle que cinq. Le jour du Grand Pardon, on en appelle six correspondant aux six directions; et, le jour de la Néoménie, on en appelle quatre, un de plus que pendant les jours ordinaires, en raison de la lumière nouvelle de la lune venant s'ajouter à celle du soleil. Rabbi Siméon dit: Lorsqu'on sort le Pentateuque de la caisse pour le lire, les portes des cieux de clémence s'ouvrent et l'amour céleste se réveille. Aussi convient-il à l'homme de réciter la formule suivante: Béni soit le nom du Maître de l'univers, béni soit son trône. Sois toujours favorable à Israël, ô Seigneur; délivre ton peuple et rends-lui ton sanctuaire, et accorde-nous tes lumières en exauçant nos prières.
Puisse-t-il te plaire de m'accorder la longévité et de me compter, moi, ton serviteur, parmi le nombre des justes. Puisse-t-il te plaire d'avoir pitié de moi et de veiller sur moi et sur tout ce qui m'appartient, ainsi qu'à ton peuple Israël. C’est toi qui nourris toutes les créatures et qui pourvois à tous leurs besoins; tu règnes sur tous; tu règnes sur les rois, car la royauté est à toi. Moi, humble serviteur de Dieu, je me prosterne devant lui à chaque instant ainsi que devant sa glorieuse Loi. Je ne mets pas ma confiance en un homme, ni en d'autres dieux, mais uniquement en le Dieu du ciel; car c'est le Dieu vrai; sa Loi est vraie; ses prophètes sont vrais, et il ne cesse d'accomplir des œuvres bonnes et vraies. C'est en toi que j'ai confiance, et c'est à ton saint Nom que j'adresse des louanges. Puisse-t-il te plaire, ô Dieu, d'ouvrir mon cœur à ta Loi, de me donner des enfants mâles qui fassent ta volonté, et d'accomplir les vœux de mon cœur, ainsi que les vœux du cœur de tout ton peuple Israël, pour le bien, la vie et la paix. Amen!—On ne doit appeler au Pentateuque qu'une seule personne à la fois; la personne appelée récite, et toutes les autres personnes gardent le silence. La personne qui traduit le texte hebreu87 doit parler plus bas. La lecture du texte original en hébreu et la traduction en une langue profane ressemblent au cerveau et aux méninges. Celui qui récite se tient sur une place plus élevée, ainsi qu'il est écrit88: « Et le Seigneur prononça toutes ces paroles... » Dieu se tenait en haut, et tout le peuple restait en bas. Et ailleurs89 il est écrit: [...]

בְּגוֹ כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן דִּיוּקְנִין, דְּאָעִיל אוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב, בְּאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, וּבְהוּ אִתְעַבְּרַת, כְּאִתְּתָא דְּאִתְעַבְּרָת מִן דְּכוּרָא, וְאִשְׁתָּאָרוּ אַתְוָון עִלָּאִין לְחוֹדַיְיהוּ בִּקְדוּשָׁיְיהוּ כַּדְקָא חֲזֵי. וּלְאִתְחֲזָאָה בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, דְּהָא אִתְבָּרְכַת וְאִתְעַטְּרַת כּוּרְסְיָּיא מֵרָזָא דְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְתַמָּן אָעִיל כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, וְאִיהִי אִתְקַדְשַׁת מִנֵּיהּ, בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בְּאַתְוָון לְחוֹדַיְיהוּ כַּדְקָא יֵאוֹת.

וּכְדֵין, כֹּלָּא אִתְקַדָּשׁ בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה כַּדְקָא חֲזֵי, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן בְּהַאי יוֹמָא. בְּהַאי יוֹמָא בָּעֵי לְסַלְּקָא שִׁבְעָה גּוּבְרִין, לָקֳבֵל שִׁבְעָה קָלִין, דְּאִינּוּן רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא. וּבִזְמָנִין וּבְמוֹעֲדִין חָמֵשׁ, גּוֹ רָזָא דָּא. בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי שִׁית. גּוֹ רָזָא עִלָּאָה דָּא.

וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. חָמֵשׁ, דְּאִינּוּן חָמֵשׁ דַּרְגִּין לְתַתָּא, מִדַּרְגָּא דְּאוֹר קַדְמָאָה לְתַתָּא, וְאִינּוּן רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא. שִׁית, דְּאִינּוּן שִׁית סִטְרִין וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. שֶׁבַע אִינּוּן שֶׁבַע קַלִין. וְכֻלְּהוּ רָזָא חֲדָא, אִלֵּין וְאִלֵּין.

בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִתּוֹסָף חַד עַל תְּלָתָא, בְּגִין שִׁמְשָׁא, דְּנָהִיר בְּהַהוּא זִמְנָא, לְסִיהֲרָא, וְאִתּוֹסַף נְהוֹרָא עַל סִיהֲרָא, וְהַיְינוּ רָזָא (בראשית י''ז ע''א) דְּמוּסָף. בְּסֵפֶר תּוֹרָה, בָּעֵי לִשְׁתְּמַע חַד קָלָא וְדִבּוּר.

סִדּוּרָא לְסַדְּרָא עַמָּא קַדִּישָׁא בְּיוֹמָא דָּא, וּבִשְׁאַר יוֹמִין דְּסֵפֶר תּוֹרָה בָּעֵי לְסַדְּרָא וּלְתַקְּנָא תִּקּוּנָא, בְּחַד כֻּרְסְיָּיא דְּאִקְרֵי תֵּיבָה, וְהַהוּא כֻּרְסְיָּיא דְּלִהֱוֵי בְּשִׁית (י''ד ע''ב, מ''ג ע''א, שלח קס''ד ע''ב) דַּרְגִּין, לְסַלְּקָא בְּהוּ וְלָא יַתִּיר, דִּכְתִּיב, (דברי הימים ב ט׳:י״ח) וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא. וְדַרְגָּא חַד לְעֵילָּא, לְשַׁוָּאָה עָלֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה, וּלְאַחֲזָאָה לֵיהּ לְכֹלָּא.

כַּד סָלִיק סֵפֶר תּוֹרָה לְתַמָּן, כְּדֵין בָּעָאן כָּל עַמָּא לְסַדְּרָא גַּרְמַיְיהוּ לְתַתָּא, בְּאֵימָתָא בִּדְחִילוּ בְּרֶתֶת בְּזִיעַ, וּלְכַוְונָא לִבַּיְיהוּ, כְּמָּה דְּהַשְׁתָּא קַיָּימִין עַל טוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא, וְיֵהוֹן צַיְיתִין וְיִרְכוּן אוּדְנַיְיהוּ. וְלֵית רְשׁוּ לְעַמָּא לְמִפְתַּח פּוּמֵיהוֹן, אֲפִילּוּ בְּמִילֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִלָּה אַחֲרָא, אֶלָּא כֻּלְּהוּ בְּאֵימָתָא, כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ פּוּמָא וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (נחמיה ח׳:ה׳) וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם. (נחמיה ח׳:ג׳) וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד מַפְקִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּרָא, לְמִקְרֵא בֵּיהּ, מִתְפַּתְּחָן תַּרְעֵי שְׁמַיָיא דְּרַחֲמִין, וּמְעוֹרְרִין אֶת הָאַהֲבָה לְעֵילָּא, וְאִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵימַר הָכִי.

בְּרִיךָ שְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפוּרְקַן יְמִינָךְ, אַחְזֵי לְעַמְּךָ בְּבֵית מִקְדָּשְׁךָ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוֹב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּים בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי, וּלְמִנְטַר יָתִי, וְיַת כָּל דִּילִי, וְדִי לְעַמָּךָ יִשְׂרָאֵל. אַתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא, וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הוּא. אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּיהּ, וּמִקַּמֵּי דִּיקָר אוֹרַיְיתֵיהּ, בְכָל עִידָּן וְעִידָּן. לָא עַל אֱינַשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְיתֵיהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָון וּקְשׁוֹט. בֵּיהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵימַר תּוּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְיתָךְ וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ. וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם אָמֵן.

וְאָסִיר לְמִקְרֵי בְּסִפְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, בַּר חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְכֹלָּא צַיְיתִין וְשַׁתְקִין, בְּגִין דְּיִשְׁמְעוּן מִלִּין מִפּוּמֵיהּ, כְּאִילּוּ קַבִּילוּ לָהּ הַהִיא שַׁעֲתָא מִטּוּרָא דְּסִינַי. וּמַאן דְּקָרֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לֶהוֵי חַד קָאִים עָלֵיהּ, וְשָׁתִיק. דְּלָא יִשְׁתַּמָע בַּר דִּבּוּר חַד בִּלְחוֹדוֹי, לָא תְּרֵין דִּבּוּרִין, לְשׁוֹן קֹדֶשׁ חַד, וְחַד הוּא, וְלָא תְּרֵין דִּבּוּרִין, וְאִי תְּרֵין מִשְׁתַּכְּחִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה, גְּרִיעוּתָא דְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא אִיהוּ וּגְרִיעוּתָא דִּיְקָרָא דְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וּבָעֵי חַד קָלָא. מְתַרְגֵם חַד. וְרָזָא דָּא קְלִיפָה וּמוֹחָא. (רזא דעלמא דא ורזא דעלמא דאתי).

כֹּלָּא שַׁתְקִין, וְחַד קָארֵי, דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:א׳) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר אִיהוּ לְעֵילָּא, וְכָל עַמָּא לְתַתָּא,
(Ⅰ)

*****

[206b]  
[...] « Et ils se tenaient aux pieds de la montagne..., et Moïse monta auprès du Seigneur. » La récitation du Pentateuque doit se faire avec recueillement. Celui qui récite doit se rappeler qu'il est le représentant du Maître pour faire entendre sa parole au peuple. Celui qui n'a pas préparé d'abord le passage ne doit pas lire. Il est défendu de faire une pause dans la récitation, en dehors des endroits indiqués par Moïse. Il ne faut pas lire un samedi la section destinée à un autre samedi. Les sections récitées par chaque personne s'assemblent autour de Dieu sur la tête duquel elles se posent comme des couronnes. L'une dit: Je suis née à tel Sabbat; l'autre dit: Je suis née à tel Sabbat, etc. Il est en outre défendu d'interrompre la récitation par des paroles banales. Au moment où les sections montent en haut, Dieu fait appeler le grand chef, Jophiel, qui dispose ces couronnes formées des sections autour du Char céleste. Le Pentateuque est récité deux fois le jour du Sabbat: une fois le matin et une fois aux vêpres. Aux vêpres, on appelle trois personnes à la récitation, de même que le lundi et le jeudi, ce qui fait ensemble neuf. Dans le livre de Rabbi Yebba le Vieillard, il est dit qu'à l'heure des vêpres, c'est le « Point d'en bas » qui se dirige du côté gauche auquel correspond le nombre [...]

דִּכְתִּיב, (שמות י״ט:י״ז) וַיִתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וּכְתִיב (שמות י״ט:ג׳) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים.

וְהַהוּא דְּקָארֵי בְּאוֹרַיְיתָא, יְשַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְאִינּוּן מִלִּין, וְכִי אִיהוּ שְׁלִיחָא דְּמָארֵיהּ, בְּסִדוּרָא דְּהָנִי מִלִּין, לְמִשְׁמַע לְכָל עַמָּא, דְּהָא אִיהוּ קָאִים כְּדוּגְמָא עִלָּאָה. בְּגִין כַּךְ, מַאן דְּסָלִיק לְמִקְרֵי בְּאוֹרַיְיתָא, יְסַדֵר אִינּוּן מִלִּין בְּקַדְמִיתָא בְּבֵיתֵיהּ, וְאִי לָאו, לָא יִקְרֵי בְּאוֹרַיְיתָא, מְנָלָן מֵהַהוּא דִּבּוּר, עַד לָא יָשְׁמַע אוֹרַיְיתָא לְעַמָּא קַדִּישָׁא מַה כְּתִיב, (איוב כ״ח:כ״ז-כ״ח) אָז רָאָה וַיְסַפְּרָהּ הכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, וּלְבָתַר, וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ' הִיא חָכְמָה וְגוֹ'.

אָסִיר לֵיהּ לְמַאן דְּקָארֵי בְּאוֹרַיְיתָא לְמִפְסַק פַּרְשְׁתָּא, אוֹ אֲפִילּוּ מִלָּה חֲדָא, אֶלָּא בַּאֲתָר דְּפָסַק מֹשֶׁה פַּרְשְׁתָּא לְעַמָּא קַדִּישָׁא, יַפְסִיק. וְלָא יַפְסִיק מִלִּין דְּפַרְשְׁתָּא דְּשַׁבְּתָא דָּא, בְּפַרְשְׁתָּא דְּשַׁבְּתָא אַחֲרָא.

רָזָא דָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיפְסִיקוּ פַּרְשִׁיָין, כָּל חַד וְחַד אִתְעַטְּרָא וְקַיְּימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כֵּיוָן דְּאַשְׁלִימוּ לְמִפְסַק הָנִי פַּרְשִׁיָין דְּכָל שַׁתָּא, אִתְעַטָּרוּ קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַמְרֵי אֲנָא מִשַּׁבָּת פְּלוֹנִי, (ס''א מצבורא פלוני) וַאֲנָא מִשַּׁבָּת פְּלוֹנִי. (מצבורא פלוני)

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, קְרָא לְיוּפִיאֵ''ל רַב מְמָנָא, וּלְחַמְשִׁין וּתְלַת רְתִיכִין קַדִּישִׁין דִּתְחוֹת יְדֵיהּ, דְּאִתְמָנוּן בְּשִׁמוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל רְתִיכָא וּרְתִיכָא מָנִי לֵיהּ, לְהַאי רְתִיכָא עַל פַּרְשְׁתָּא פְּלַנְיָא, דִּבְשַׁבָּת פְּלוֹנִי. וּרְתִיכָא פְּלוֹנִי, עַל פַּרְשְׁתָּא פְּלַנְיָא, דְּשַׁבָּת פְּלוֹנִי. וְכָל חַד וְחַד, מְשַׁמְּשָׁא לְאוֹרַיְיתָא, דְּהַהוּא שַׁבָּת דִּילֵיהּ. וְאָסִיר לָן לְעָרְבָא אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְלָא לְאַעֲלָא רְתִיכָא בִּרְתִּיכָא דְּחַבְרֵיהּ, אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וַאֲפִילּוּ בְּחַד תֵּיבָה, אוֹ אֲפִילּוּ בְּאָת חַד, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד, כְּמָּה דְּפָסִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְמָּה דְּמָנֵי לוֹן בְּאִינּוּן פַּרְשְׁיָין, כָּל חַד וְחַד עַל מַטְרֵיהּ.

וְעַל דָּא, כַּד מִתְעַטְּרָא פַּרְשְׁתָּא דָּא, סַלְקָן אִינּוּן מִלִּין דְּהַהִיא פַּרְשְׁתָּא, דְּאִשְׁתְּלִים בְּצִבּוּרָא, וְנָטִיל לוֹן הַהוּא רְתִיכָא, דִּמְמָנָא בְּהַהִיא פַּרְשְׁתָּא, וְסָלִיק לוֹן קַמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִלֵּין מִלִּין מַמָּשׁ, קַיְימִין קַמֵּיהּ וְאָמְרִין, אֲנָא פַּרְשְׁתָּא פְּלַנְיָא, דְּאַשְׁלִימוּ לִי צִבּוּרָא פְּלוֹנִי, הָכִי וְהָכִי.

אִי אִשְׁתְּלִים כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ, סַלְּקִין אִינּוּן מִלִּין, וּמִתְעַטְּרָן עַל כּוּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, וְהַהוּא רְתִיכָא מְשַׁמְּשָׁא קַמֵּיהּ, כָּל רְתִיכָא וּרְתִיכָא, פַּרְשְׁתָּא דְּכָל שַׁבְּתָא וְשַׁבְּתָא, וְכֻלְּהוּ מִתְעַטְּרָן בְּגוֹ כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא, וּבְהוּ אִיהִי סַלְּקָא לְאִתְיַחֲדָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְאִתְעָבִיד כֹּלָּא כְּלָלָא חֲדָא. בְּגִין כַּךְ, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאַשְׁלִים פַּרְשְׁתָּא דְּכָל שַׁבְּתָא וְשַׁבְּתָא, כַּדְקָא יָאוּת, כְּמָה דְּאַפְסִיקוּ לְעֵילָּא.

תְּרֵי זִמְנֵי, קָרֵינָן בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּשַׁבְּתָא, בַּמִּנְחָה, בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תַּלְיָא, לְעִידַן עֶרֶב. צְרִיכִין לְאַכְלְלָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא, דְּהָא אוֹרַיְיתָא מִתְּרִין (פ''ד ע''א) סִטְרִין אִתְיְיהִיבַת, דִּכְתִּיב, (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. בְּגִין כָּךְ סֵפֶר תּוֹרָה בַּמִּנְחָה דַּי בַּעֲשָׂרָה פְּסוּקִין, אוֹ יַתִּיר, אֲבָל לָא שְׁלִימוּ דְּפַרְשְׁתָּא, דְּהָא שְׁלִימוּ דְּפַרְשְׁתָּא לָא הֱוֵי, אֶלָּא בִּימִינָא, וִימִינָא תַּלְיָיא עַד שַׁעֲתָא דְּמִנְחָה, וְהָא אוּקְמוּהָ.

בַּשֵּׁנִי בְּשַׁבְּתָא, וּבַחֲמִישִׁי בְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּקָא נַחְתִּין דַּרְגִּין לְתַתָּא, דְּאִינּוּן כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא. וְאִי תֵּימָא, הָא נְבִיאִין מִתְפָּרְשָׁן לְתַתָּא. אֶלָּא הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲבָל הָנֵי דִּלְתַתָּא, כֻּלְּהוּ כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל חַד וְחַד כָּלִיל לְכָל חַד וְחַד.

וְרָזָא דְּמִלָּה, אִלֵּין דַּרְגִּין עִלָּאִין, אִינּוּן אִקְרוּן פַּרְשְׁתָּא חֲדָא, וּלְבָתַר נָפְקִין מִנַּיְיהוּ תְּשַׁע דַּרְגִּין, דְּאִתְאַחֲדָן כַּחֲדָא, וּבְגִין כַּךְ תִּשְׁעָה גּוּבְרִין, תְּלַת בְּשַׁבְּתָא בַּמִּנְחָה, וּתְלַת בְּיוֹמָא תִּנְיָינָא, וּתְלַת בְּיוֹמָא חֲמִשָׁאָה, הָא תִּשְׁעָה.

וּבְסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא, בַּמִּנְחָה בְּשַׁבְּתָא, הָא אִתְעַר רָזָא דִּשְׂמָאלָא, (כ''ד ע''א) וּנְקוּדָה תַּתָּאָה, בְּהַהוּא סִטְרָא דִּשְׂמָאלָא, מְקַבְּלָא רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, נַטְלָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וּמִדִּילֵיהּ קָרֵינָן.

דְּהָא אִיהִי קַיְּימָא בְּרָזָא
(Ⅰ)

*****

[207a]  
[...] neuf. Voilà pourquoi on appelle six personnes durant la semaine et trois aux vêpres du Sabbat, ce qui fait ensemble neuf. Heureux le sort de celui qui sait glorifier le Sabbat! Il sera heureux dans ce monde et dans le monde futur. L'Ecriture90 dit: « Que nul homme ne sorte de sa place le septième jour. » Que signifie « sa place »? Il y a une région appelée « place », ainsi qu'il est écrit91: « Bénie soit la gloire de Dieu à sa place. » C'est la place dont l'Ecriture92 dit: « La place sur laquelle tu te trouves est une terre sainte. » C'est de cette place sainte que l'homme ne doit pas s'éloigner le jour du Sabbat. De là vient la défense des Maîtres de la Loi de parcourir un espace de plus de deux mille coudées de long.
Il y a une place en haut à laquelle font allusion les paroles93: « Et Dieu dit à Moïse: Il y a une place près de moi. » Cette place qui est en haut est cachée et non révélée; c'est le temple mystérieux. Il y a encore une autre place en bas, place où réside également la sainteté que l'homme ne doit pas quitter. A la fin du sabbat, il faut prolonger la solennité autant que possible; car la Schekhina est notre amphitryon en ce jour; or, on tâche de retenir son amphitryon autant que possible. C'est pourquoi Israël récite la liturgie94: « Et il est miséricordieux, il pardonne les péchés, etc. » Quand, à la fin du Sabbat, Israël récite les liturgies de circonstances, les damnés de l'enfer s'écrient: Heureux ton sort, Israël, peuple saint, et heureux les justes qui se sont conformés à ta Loi! Malheur aux coupables qui n'ont pas observé la Loi! L'ange Douma les saisit et les précipite dans l'enfer. Quand l'homme jeûne pendant le jour du Sabbat, il s'attire les récriminations de deux anges: de l'ange chargé de veiller aux réjouissances du Sabbat, et de l'ange chargé de veiller pendant le jour de jeûne et qui porte le nom de « Synghiria ». Ces deux anges se présentent devant le Roi sacré et se plaignent de l'homme. Celui-ci mériterait d'être puni. Cependant, [...]

דְּתֵשַׁע, (נ''א ספיראן) וְקָרֵינָן תֵּשַׁע, וְאִינּוּן שִׁית דְּחוֹל, וּתְלַת בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּעַר שְׂמָאלָא בְּשַׁבְּתָא, וּלְאִתְכַּלְלָא כֹּלָּא כַּחֲדָא. וְאִיהִי מִתְעַטְּרָא בְּהוּ, בִּתְלַת סִטְרִין, כְּגַוְונָא דִּתְלַת סִטְרִין עִלָּאִין, דְּאִינּוּן כְּלָלָא דְּפַרְשְׁתָּא דְּשַׁבְּתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּזָכֵי לִיקָרָא דְּשַׁבְּתָא, זַכָּאָה אִיהוּ בִּתְרֵין עָלְמִין, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

כְּתִיב (שמות ט״ז:כ״ט) אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מַהוּ מִמְּקוֹמוֹ. תָּנֵינָן, מִמְּקוֹמוֹ מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לִמֵהַךְ. וְרָזָא דְּמִלָּה, דִּכְתִּיב, (יחזקאל ג׳:י״ב) בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ. וְדָא אִיהוּ מָקוֹם, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (שמות ג׳:ה׳) כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו. אֲתָר יְדִיעָא אִיהוּ לְעֵילָּא, וְקָרֵינָן לֵיהּ מָקוֹם, דְּאִשְׁתְּמוֹדָע בֵּיהּ יְקָרָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא. וּבְּגִין כָּךְ, אַזְהָרוּתָא לְבַּר נָשׁ דְּהָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, דְּלָא יִפּוֹק מִינֵּיהּ דְּאִי (יפוק מפומיה מילולא דחול) יִפּוֹק מִנֵיהּ, קָא מְחַלֵּל שַׁבְּתָא. בִּידוֹי, בַּעֲבִידְתָּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. בְּרַגְלוֹי, לְמֵהַךְ לְבַר מִתְּרֵי אַלְפִין אַמִּין, כָּל אִלֵּין חִלּוּלָא דְּשַׁבְּתָא אִיהוּ.

אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, דָּא אִיהוּ אֲתָר יְקָרָא דִּקְדוּשָּׁה דָּא, דְּהָא מִנֵּיהּ לְבַר, אֲתָר דֶּאֱלהִים אֲחֵרִים אִיהוּ. בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ. כְּבוֹד יְיָ' (בראשית כ''ה ע''א) דִּלְעֵילָּא. מִמְּקוֹמוֹ, דָּא כְּבוֹד דִּלְתַתָּא וְדָא אִיהוּ רָזָא דַּעֲטָּרָא דְּשַׁבְּתָא, בְּגִין כָּךְ אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

כְּתִיב (שמות ל״ג:כ״א) הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, מָקוֹם אִתִּי, וַדַּאי דָּא אִיהוּ מָקוֹם טָמִיר וְגָנִיז, דְּלָא אִתְיְידָע כְּלַל. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב אִתִּי, אֲתָר דְּלָא אִתְגַּלְיָא, וְקַיְּימָא טְמִירָא, וְדָא אִיהוּ אֲתָר עִלָּאָה לְעֵילָּא לְעֵילָּא, הֵיכָלָא עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז. אֲבָל דָּא, אִיהוּ אֲתָר לְתַתָּא כִּדְקָאָמְרָן. וְדָא אִיהוּ מָקוֹם דְּאִתְפְּרַשׁ לְעֵילָּא, וְאִתְפְּרַשׁ לְתַתָּא, וּבְּגִין כָּךְ אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי. (במדבר ל״ה:ה׳) וּמַדֹתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ', (רט) הָא אוּקְמוּהָ בְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין. אֲבָל אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, דְּיָרְתָה תְּרֵין (הקדמה ה' ע''א) סִטְרִין לְכָל סְטָר, וְאִיהִי מִתְעַטְּרָא תָּדִיר בִּתְרֵין סִטְרִין, בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא. וְסִימָנִךְ שְׁכִינָה לָא שַׁרְיָא לְבַר מִתְּחוּמָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ.

כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא, לְאַעְכָּבָא, דְּהָא יוֹמָא רַבָּא עִלָּאָה אִיהוּ. (אצטריך לאתעכבא עליה) וּבְהַאי יוֹמָא, אוּשְׁפִּיזָא רַבָּא וְיַקִּירָא, קָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, בְּגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִתְעַכְּבָא, לְאִתְחֲזָאָה דְּלָא דָּחֲקִין בְּאוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. כְּדֵין פַּתְחֵי יִשְׂרָאֵל וְאַמְרֵי, (תהילים ע״ח:ל״ח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ', דְּתִקּוּנָא שַׁפִּירָא אִיהוּ בְּהַאי לֵילְיָא, כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְהַדָּר לְאַתְרֵיהּ, מַה דְּלָא אִתְחָזֵי כַּד עָיִיִל שַׁבְּתָא, דְּדִינָא אִסְתַּלָּק, וְלָא אִשְׁתְּכַח.

בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחֵי יִשְׂרָאֵל וַיְהִי נוֹעַם, וּקְדוּשָׁתָא דְּסִדְרָא, כָּל אִינּוּן חַיָּיבִין דְּגֵיהִנָּם, פַּתְחִין וְאַמְרִי, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל עַמָּא קַדִּישָׁא, זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּנַטְרֵי פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וַוי לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, דְּלָא זָכוּ לְמֵיטַר אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין דומ''ה קָדִים, וְכָרוֹזָא אִתְּעַר וְאָמַר, (תהילים ט׳:י״ח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלהִים. וְכָל אִלֵּין חֲבִילֵי טְהִירִין, טַרְדִין לוֹן בְּגֵיהִנָּם, וְלֵית מַאן דִּמְרַחֵם עֲלֵיהוֹן. זַכָּאִין אִינּוּן כָּל נַטְרֵי שַׁבְּתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְקָא מְעַנְּגֵי לְהַהוּא עֹנְג דְּשַׁרְיָא מִלְּעֵילָּא, כִּדְקָאַמְרָן.

הַאי מַאן דְּשָׁרֵי בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, תְּרֵי מִתְעָרֵי עָלֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. חַד, הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַנְּגָא, וְלָא אִתְעַנָּג. וְחַד, הַהוּא מְמָנָא דְּקַיְּימָא עַל מַאן דְּשָׁרֵי בְּתַעֲנִיתָא, וְסַנְגַּרְיָ''הּ שְׁמֵיהּ. וְסַלְּקִין קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְעָרֵי עָלֵיהּ.

וְהַהוּא רוּחָא אִסְתַּלָּק גְּרִיעַ מֵהַהוּא אִתְהֲנוּתָא דִּלְתַתָּא. וְכַד הַאי רוּחָא לָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, רוּחָא אַחֲרָא דִּלְעֵילָּא לָא אִשְׁתְּלִים. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא וּלְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְחָזֵי הַהוּא בַּר נָשׁ לְאִתְלַטְּיָא, וּלְאִתְעָנְּשָׁא. אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים זִמְנָא אַחֲרָא, וְהַהוּא מְמָנָא דְּאִתְמַנָא עַל עִנּוּיָּיא
(Ⅰ)

*****

[207b]  
[...] si cet homme jeûne un autre jour pour expier le jeûne du jour du Sabbat, non seulement il n'est pas puni, mais il obtient une indulgence de soixante-dix ans. La chose est comparable à un roi qui fit un grand festin à l'occasion de son mariage et invita tous ses sujets à se réjouir avec lui, en décrétant des punitions contre ceux qui feraient infraction à ses ordres. Un jour, il vit un homme en deuil; il donna l'ordre de le saisir et de lui reprocher sa manifestation de tristesse, alors que tout le monde était à la joie. Que reste-t-il donc à faire à un homme qui a jeûné le jour du Sabbat? C'est de faire un autre jeûne pour expier le premier. Heureux l'homme qui se rend parfait par cette joie sainte ! Car ce jour est couronné de soixante-dix couronnes, et le Nom suprême est parfait dans toutes les directions, et tout est dans la joie, dans la bénédiction et dans la sainteté. La sainteté du Sabbat est égale à celle du premier Sabbat, le Sabbat de la création qui fut sanctifié par les trente-deux sentiers de miséricorde et par les trois degrés des « Pommes sacrées ».
C'est pourquoi la section de la Genèse qui commence par les mots95: « Et le ciel et la terre furent achevés avec tous leurs ornements » est composée de trente-cinq mots, dont trente-deux correspondent aux trente-deux sentiers, et trois aux trois degrés d'en haut appelés « Pommes sacrées »96. Le mot « septième » est répété trois fois, allusion à ces trois degrés. Cette section renferme le mystère du monde d'en haut, le mystère du monde d'en bas, et le mystère de toute la Foi. On y trouve trois fois le nom Élohim; l'un désigne le monde d'ici-bas; l'autre, la rigueur d'Isaac et le troisième le monde suprême et sacré, le Saint des saints. Quiconque récite la prière du Sabbat avec recueillement obtient en récompense la rémission de ses péchés. La bénédiction qu'on prononce le vendredi soir sur une coupe de vin est composée de trente-cinq mots correspondant aux trente-cinq mots du récit de la création, ce qui fait ensemble soixante-dix, afin de couronner le Sabbat de ses soixante-dix couronnes dès la veille. La nuit du Sabbat est sanctifiée grâce au peuple saint, lorsque l'Esprit d'en haut repose sur lui.
C'est pourquoi nous devons le sanctifier avec recueillement. Mais, le samedi matin, il n'est pas besoin de réciter cette formule; car ce jour est saint par lui-même. Israël se sanctifie en récitant les prières. Heureux Israël, peuple saint, qui hérite ce jour-là de l'héritage éternel ! A la fin du Sabbat, l'homme doit séparer le saint du profane; car d’autres esprits chargés de la direction des jours ouvrables doivent reprendre à cette heure leurs fonctions. Pour faire cette séparation, on prononce, à la fin du Sabbat, [...]

וְתַעֲנִיתָא, אִשְׁתְּלִים גּוֹ אִינּוּן מְמָנָן אַחֲרָנִין, בְּעִנּוּגָא דִּלְעֵילָּא, קוֹרְעִין לֵיהּ כָּל גְּזַר דִּינָא, דְּאִתְגְּזַר מֵאִינּוּן שִׁבְעִין שְׁנִין עִלָּאִין.

לְמַלְכָּא דְּחַדֵּי בְּהִלּוּלָא דִּילֵיהּ, וְכָל בְּנֵי נָשָׁא חַדָּאן עִמֵּיהּ, חָמָא חַד בַּר נָשׁ יָהִיב בְּקוֹלָר, פָּקִיד עֲלוֹי, וְשַׁרְייוּהוּ. בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן כּוֹלָּא בְּחֶדְוָה.

וּלְבָתַר, מִתְהַדְּרִין אִלֵּין מְמָנָן דְּעַנְשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, וְאִתְפָּרְעִין מִנֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, עַל דְּאִשְׁתְּכַח בְּגִינֵיהּ גְּרִיעוּתָא עֵילָּא וְתַתָּא. מַאי תָּקַּנְתֵּיהּ. לֵיתִיב תַּעֲנִיתָא עַל תַּעֲנִיתָא. מַאי טַעֲמָא. דָּא בָּטִּיל עִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא, יְבַטֵּל עִנּוּגָא דְּחוֹל.

וְאִי אִיהוּ מְבַטֵּל עִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא, וְקָא מִתְעַנֵּג בַּחוֹל, דָּמֵי כְּמַאן דְּחָשַׁב לְמִלָּה אַחֲרָא, יַתִּיר מִמַּה דְּחָשִׁיב לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רוּחָא עִלָּאָה, קַדִּישָׁא דְּקוּדְשִׁין דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ, לָא עָנִיג, וּבָטִּיל לֵיהּ מִנֵּיהּ. רוּחָא אַחֲרָא דְּחוֹל, דְּשַׁרְיָא לְבָתַר עַל עָלְמָא, חָשִׁיב וְקָא מְעַנְגָא לֵיהּ. כְּדֵין מְהַדְּרִין וּמִתְפָּרְעִין מִנֵּיהּ, בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

בְּגִין כַּךְ, אִצְטְרִיךְ תַּעֲנִיתָא אַחֲרִינָא, בְּיוֹמָא קַדְמָאָה דְּחוֹל, בְּזִמְנָא דְּשַׁרְיָא עַל עָלְמָא הַהוּא רוּחָא דְּחוֹל. וּבְהַאי אִית לֵיהּ אַסְוָותָא, כֵּיוָן דְּלָא חָשִׁיב לְרוּחָא דְּחוֹל. וְסִימָנִיךְ (ויקרא ה׳:כ״ג) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְגוֹ'. גַּזְלָן, לָא חָשִׁיב לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא חָשִׁיב לִבְנִי נָשָׁא, בְּגִין כַּךְ לֵית לֵיהּ עוֹנְשָׁא כַּגַּנָּב. גַּנָּב, דְּחָשִׁיב לִבְנִי נָשָׁא, יַתִּיר מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִית לֵיהּ עוֹנְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּאִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, לְהַהוּא עוֹנֶג עִלָּאָה כַּדְקָא חֲזֵי.

יוֹמָא דָּא, מִתְעַטְּרָא בְּשִׁבְעִין עִטְרִין, וּשְׁמָא עִלָּאָה (פ''ח ע''ב) קַדִּישָׁא, אִשְׁתְּלִים בְכָל סִטְרִין, וְאִתְנְהִירוּ כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין, וְכֹלָּא בְּחֶדְוָה דְּבִרְכָּאן, וּבִקְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָׁה, וְתוֹסֶפֶת דִּקְדוּשָּׁה.

קִדוּשָׁה דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, דָּא אִיהִי קְדוּשָּׁה דְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית. דְּהָא אִתְקַדָּשׁ מִתְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, וּתְלַת דַּרְגִּין דְּתַפּוּחִין (ויחי רמ''ט ע''ב) קַדִּישִׁין. וּבָעֵינָן לְאַדְכְּרָא עַל הַאי קִדוּשָׁה, כְּלָלָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, וְנַיְיחָא בְּרָזָא דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, וּתְלַת דַּרְגִּין דְּאִתְכְּלִילָן בְּהוּ, רָזָא דְּסַהֲדוּתָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, דְּהַיְינוּ (בראשית ב׳:א׳-ב׳) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְגוֹ'. וַיְכַל אֱלהִים, דְּאִית בְּסַהֲדוּתָא דָּא, תְּלָתִין (הקדמה ה' ע''ב) וַחֲמֵשׁ תֵּיבִין. תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, וּתְלַת דַּרְגִּין דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין.

תְּלַת דַּרְגִּין, דְּאִינּוּן: שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי. וְאִית בֵּיהּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְרָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא. תְּלַת זִמְנִין אֱלֹהִים, חַד, עָלְמָא תַּתָּאָה. וְחַד, פַּחַד יִצְחָק. וְחַד, עָלְמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין. בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִסְהַד סַהֲדוּתָא דָּא, בְּחֶדְוָה, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, לְאַסְהֲדָא קַמֵּי מָארֵיהּ דִּמְהֵימְנוּתָא. וְכָל מַאן דְּיַסְהִיד דָּא, וְיִשָׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא, מְכַפֵּר עַל כָּל חוֹבוֹי.

בָּרוּךָ אַתָּה יָיְ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ וְכוּ', הַאי קִידּוּשָׁא אִיהוּ בְּחַד מַתְקְלָא, לָקֳבֵל סַהֲדוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִינּוּן תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ תֵּיבִין אַחֲרָנִין, כַּמָה דְּאִית בְּוַיְכֻלּוּ. כֹּלָּא סַלְּקִין לְשִׁבְעִין תֵּיבִין, (קל''ב ע''ב) לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ שַׁבָּת, דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דִּיְּכַוֵּון רְעוּתֵיהּ לְמִלִּין אִלֵּין, לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ.

קִידּוּשָׁא דְּיוֹמָא, הָא אוּקְמוּהָ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְלָא יַתִּיר. דְּהָא יוֹמָא קָאִים לְקַדְּשָׁא לֵיהּ, מַה דְּלֵית הָכִי בְּלֵילְיָא, דְּאֲנָן צְרִיכִין לְקַדְּשָׁא לֵיהּ, בְּהָנִי מִלִּין, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְלָא אִתְקַדָּשׁ הַאי לֵילְיָא, אֶלָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא לְתַתָּא, כַּד שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה. וַאֲנָן בָּעֵינָן לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, לְכַוְּונָא דַּעְתָּא לְהַאי.

וְיוֹמָא אִיהוּ קָא מְקַדְּשָׁא לֵיהּ. וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וּמִתְקַדְשִׁין בִּקְדוּשָׁתֵיהּ, בְּהַאי יוֹמָא. זַכָּאִין יִשְׂרָאֵל, עַמָּא קַדִּישָׁא, דְּאַחֲסִינוּ יוֹמָא דָּא, אַחֲסָנַת יְרוּתָא לְעָלְמִין.

לְבָתַר דְּנָפִיק שַׁבְּתָא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַפְרָשָׁא, בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. אֲמַאי. דְּהָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לִמְמָנָן דִּלְתַתָּא לְשַׁלְּטָאָה עַל עָלְמָא, וּבְכָל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא, לְאַחֲזָאָה יִחוּדָא, בְּאֲתָר קַדִּישָׁא, בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וּלְאַפְרְשָׁא לְתַתָּא מִיִחוּדָא עִלָּאָה,
(Ⅰ)

*****

[208a]  
[...] une bénédiction sur le feu. Bien que tous les feux soient éteints et cachés, le jour du Sabbat, un feu existe en ce jour: c’est le Feu sacré et suprême devant lequel tous les autres feux se cachent. C’est le feu de l'autel sur lequel Isaac allait être offert en holocauste. Pour être allumé, ce feu n'a pas besoin du feu de la semaine, mais du feu du Sabbat. Au moment où l'on prononce la bénédiction sur le feu, quatre légions d'anges descendent ici-bas pour être éclairées par le feu sur lequel on prononce la bénédiction. Ces légions sont appelées « lumières du feu ». C'est pour cette raison qu'au moment de prononcer la bénédiction on replie les quatre doigts de la main droite sur la paume afin d'en éclairer le dos à l'aide de la lumière; car ces quatre doigts sont l'image des quatre légions d'anges appelées « lumières du feu ». Au moment des autres bénédictions, nous devons tenir les doigts droits, afin que les degrés supérieurs s'y attachent et les sanctifient, tandis qu'à la bénédiction sur le feu on plie les doigts sur la paume pour en éclairer le dos. Durant les jours de la semaine, on dit: « Qui répand la lumière? », tandis qu'à la fin du Sabbat on dit : « Qui crée les lumières du feu ? » Pourquoi? Parce que, durant le jour du Sabbat, toutes les légions d'anges sont absorbées par la « Lampe Suprême », et c'est à la fin du Sabbat qu'elles s'en séparent. Aussi sont-elles considérées comme nouvellement créées. Pourquoi se sert-on du terme « créer », au lieu de « former »? Parce que cette bénédiction concerne spécialement les degrés intérieurs; et c’est pourquoi on a plié les doigts, tandis que les bénédictions où l'on emploie le terme « former » concernent les degrés supérieurs, et c'est pourquoi, pendant ces bénédictions, on tient les doigts tendus. C'est le mystère des ongles au dos des doigts. Les ongles sont l'image des « autres visages » qui ont besoin d'être éclairés par la chandelle qu'on allume à la fin du Sabbat; tandis que l'intérieur des doigts [...]

וּלְבָרְכָא עַל נְהוֹרָא דְּאֶשָּׁא.

בְּגִין דְּכָל אֶשִּׁין אַחֲרָנִין, אִתְטְמָרוּ וְאִתְגְּנִיזוּ בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, בַּר אֶשָּׁא חַד דִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, דְּאִתְגַּלְיָא וְאִתְכְּלִילָא בִּקְדוּשָׁא דְּשַׁבְּתָא. וְכַד הַאי אֶשָּׁא אִתְגַּלְיָיא, כָּל אֶשִּׁין אַחֲרָנִין אִתְטְמָרוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ קַמֵּיהּ. וְהַאי אֶשָּׁא, אִיהִי דַּעֲקֵידָה דְּיִצְחָק, דְּאִתְלָהֲטָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. בְּגִין כַּךְ, בָּעֵי לְבָרְכָא עַל נְהוֹרָא דְּאֶשָּׁא. וְהַאי אֶשָּׁא, לָא בָּעֵי אֶשָּׁא דְּחוֹל, אֶלָּא אֶשָּׁא דְּשַׁבָּת, וְהַאי אֶשָּׁא, אִיהוּ אֶשָּׁא דְּנָפִיק מֵהַהוּא אֶשָּׂא דִּלְעֵילָּא.

וְדָא אִיהוּ אֶשָּׁא דְּסָבִיל אֶשָּׁא. וְכֵיוָן דְּהַאי אֶשָּׁא דְּנָפִיק מֵאֶשָּׁא דִּלְעֵילָּא אִתְבָּרְכָא בִּבְרָכָה דִּנְהוֹרָא, כְּדֵין כָּל שְׁאַר אֶשִּׁין אַחֲרָנִין נָפְקִין, וְאִתְמַנָּן בְּדוּכְתַּיְיהוּ, וְאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּתָא לְאַנְהָרָא.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּקָא מְבָרְכִין עַל אֶשָּׁא, אִזְדַּמְּנָן אַרְבַּע רְתִיכִין, אַרְבַּע מַשִׁרְיָין לְתַתָּא, לְאַנְהָרָא מֵהַהוּא אֶשָּׁא מְבָרְכָא, וְאִינּוּן אִקְרוּן מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בְּגִין כַּךְ, בָּעֵינָן לְאַכְפְּיָא ד' אֶצְבְּעָאן דִּידָא דִּימִינָא, וּלְאַנְהֲרָא לוֹן מִגּוֹ הַהוּא נְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא דְּמִתְבָּרְכָא.

וְאִינּוּן אֶצְבְּעָאן, רֶמֶז לְאִינּוּן מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, דִּנְהִירֵי וְשַׁלְטֵי מֵהַהוּא נְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא דְּמִתְבָּרְכָא. וּבְגִין דְּאִינּוּן דַּרְגִּין לְתַתָּא, כַּד אַחְזֵי בַּר נָשׁ אֶצְבְּעָאן קַמֵּי הַהוּא נְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא, בָּעֵי לְאַכְפְּיָיא לוֹן קַמֵּיהּ, בְּגִין דְּהַהוּא נְהוֹרָא שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ, וְאִינּוּן נָהֲרִין מִנֵּיהּ.

בִּשְׁאַר בִּרְכָאן בָּעֵינָן לְזַקְפָא לוֹן לְאֶצְבְּעָאן, בְּגִין לְאַחֲזָאָה קְדוּשָּׁה עִלָּאָה, דְּדַרְגִּין עִלָּאִין, דְּשַׁלְטִין עַל כֹּלָּא, דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְעֲטָּר בְּהוּ וְאִתְקַדָּשׁ בְּהוּ, וְאִתְבָּרְכָן כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין כַּחֲדָא, וְנָהֲרִין מִגּוֹ בּוּצִינָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, וּבְּגִין כָּךְ בָּעֵינָן לְזַקְפָא לוֹן לְעֵילָּא. וְהָכָא בָּעֵינָן לְאַכְפְּיָיא אֶצְבְּעָאן קָמֵי שַׁרְגָּא, בְּגִין לְאַחֲזָאָה דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא, דְּנָהֲרִין מִגּוֹ בּוּצִינָא דִּלְעֵילָּא, וּמֵהָכָא שַׁלְטִין וְנָהֲרִין מִנָּהּ, וְאִינּוּן מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בְכָל יוֹמָא אֲנָן מְבָרְכֵינָן מְאוֹרֵי אוֹר, דְּאִינּוּן נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּקַיְימָן בְּהַהוּא אוֹר קַדְמָאָה, וְאִתְבָּרְכָן כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין, וְנָהֲרִין כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, מִגּוֹ בּוּצִינָא עִלָּאָה. וְהָנִי אִקְרוּן מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. וּבְגִינֵי רָזָא דָּא, מְבָרְכִין בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי בּוֹרֵא, וְלָא אָמְרוּ מֵאִיר מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. הוֹאִיל וְקָא נַהֲרִין מֵהַהוּא אֵשׁ, מֵהַהוּא בּוּצִינָא מְבָרְכָא. אֶלָּא כֵּיוָן דְּעָאל שַׁבְּתָא, כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא, וְכָל אִינּוּן דְּנָהֲרִין וְשַׁלְטִין, כֻּלְּהוּ עָאלִין וְאִתְכְּלִילוּ בְּהַאי שַׁרְגָּא, וְאִתְטָמָרוּ וְאִתְגְּנִיזוּ, וְאִתְנְּטָרוּ בֵּיהּ, וְלָא יִתְחֲזוּן בֵּיהּ, אֶלָּא הַהוּא נְקוּדָה בִּלְחוֹדָהָא, וְכֻלְּהוּ אִתְטְמָרוּ בְּגַוָּוה, כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא.

כֵּיוָן דְּנָפַק שַׁבְּתָא, אַפִּיק לוֹן לְכָל חַד וְחַד, כְּאִילּוּ הַהִיא שַׁעֲתָא אִתְבְּרִיאוּ, וְנַפְקוּ כֻּלְּהוּ וְאִתְבְּרִיאוּ כְּמִלְקַדְּמִין, וְאִתְמְנִיאוּ עַל דּוּכְתַּיְיהוּ לְשַׁלְּטָאָה כְּדֵין אִתְבָּרְכָא הַאי שַׁרְגָּא, וְאִתְכַּפְיָין קַמֵּיהּ, לְאַנְהָרָא. כֵּיוָן דְּנָהֲרִין, כְּדֵין אִתְמְנּוּן כָּל חַד וְחַד עַל דּוּכְתֵּיהּ.

כְּגַוְונָא דָּא, אִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, דְּאִקְרוּן מְאוֹרֵי אוֹר, שַׁלְטִין בִּימָמָא, וְנָהֲרִין מִגּוֹ בּוּצִינָא עִלָּאָה. בְּשַׁעֲתָא דְּרָמַשׁ לֵילְיָא, הַהוּא בּוּצִינָא עִלָּאָה כָּנִישׁ לוֹן, וְאָעִיל לוֹן בְּגַוֵּיהּ, עַד דְּנָהִיר יְמָמָא. כֵּיוָן דִּמְבָרְכִין יִשְׂרָאֵל עַל נְהוֹרָא בִּימָמָא, כְּדֵין אַפִּיק לוֹן בִּשְׁלִימוּ דִּנְהוֹרָא. וְעַל דָּא מְבָרְכִין יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת, וְלָא אַמְרֵי בּוֹרֵא, (ס''א אלא יוצר) (קנ''א ע''א) וְהָכָא בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בְּגִין דְּאִינּוּן דַּרְגִּין לְתַתָּא.

וְכֹלָּא אִיהוּ רָזָא דְּאֶצְבְּעָאן, בְּהוּ רָמִיז דַּרְגִּין עִלָּאִין, וְדַרְגִּין תַּתָּאִין. (קצ''ב ע''ב, תיקון י''ח, ס''ז ע''א) דַּרְגִּין עִלָּאִין אִשְׁתְּמוֹדְעַאן, בִּזְקִיפוּ דְּאֶצְבְּעָאן לְעֵילָּא. וּבִזְקִיפוּ דְּאֶצְבְּעָאן, אִתְבָּרְכָן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וְדַרְגִּין תַּתָּאִין כַּחֲדָא. וּבִמְאִיכוּ דְּאֶצְבְּעָאן, אִתְבָּרְכָן לְאַנְהָרָא דַּרְגִּין תַּתָּאִין לְחוֹדַיְיהוּ.

וְרָזָא דָּא, טוּפְרֵי דַּאֲחוֹרֵי אֶצְבְּעָאן. וְאֶצְבְּעָאן לְחוֹדַיְיהוּ לְגוֹ. טוּפְרֵי דַּאֲחוֹרֵי אֶצְבְּעָאן, אִינּוּן אַנְפִּין אַחֲרָנִין, דְּאִצְטְרִיכוּ לְאַנְהָרָא מִגּוֹ הַהוּא שְׁרָגָא, וְאִינּוּן אַנְפִּין דְּאִקְרוּן
(Ⅰ)

*****

[208b]  
[...] est l’image des « visages intérieurs » qui restent cachés. Tel est le sens mystique des paroles de l'Écriture97: « Tu me verras par derrière, mais tu ne pourras voir mon visage. » Comme la partie intérieure des doigts dépourvue d'ongles correspond aux « visages intérieurs » qui doivent rester cachés, on doit, au moment où l'on prononce la bénédiction sur la lumière, plier les doigts pour que la lumière tombe sur les ongles. L'intérieur des doigts n'a pas besoin d'être éclairé par la lumière de la chandelle, puisqu'il est déjà éclairé par la lumière d'en haut cachée et absolument invisible. Mais la lumière inférieure a besoin d'éclairer les ongles. Et même cette lumière inférieure, qui arriverait jusqu'à l'ongle, si elle éclairait l'intérieur du doigt, ne pourrait arriver à l'intérieur du doigt, si elle tombait sur l'ongle. Il y a des lumières cachées qui éclairent ce qui est caché; les choses intérieures sont éclairées par des lumières intérieures, des choses supérieures par des lumières supérieures. Heureux le sort d'Israël, et dans ce monde, et dans le monde futur! A la fin du Sabbat, il faut humer les odeurs de plantes odoriférantes, parce que l'âme de l'homme est triste d'être séparée de sa compagne, l'âme supplémentaire; et il convient de la fortifier par les bonnes odeurs dont jouit l'âme seule, et non le corps, ainsi qu'on a expliqué le verset98: “Et il sentit l'odeur de ses vêtements et le bénit.” On a dit que Jacob avait les vêtements d'Adam, que Dieu lui avait donnés à cette occasion. Après le péché d'Adam, son vêtement primitif lui fut ôté et mis dans le Jardin de l'Éden; et il reçut en échange un autre vêtement. Le vêtement primitif d'Adam était composé d'anges appelés “ongles ». Aussi, durant son séjour dans le Paradis, était-il entouré d'anges sacrés qui veillaient sur lui et le préservaient de tout mal. Mais, après son péché, quand le “vêtement d'ongle” lui fut ôté, il commençait à craindre les démons et les mauvais esprits qui l'entouraient; car les anges sacrés l'abandonnèrent. Du vêtement primitif d'Adam tout fait d'ongles, il ne lui restait, après, que les ongles au bout des doigts, reste de l`enveloppe glorieuse et primitive de l'homme. Mais autour de ces parties saintes, le démon a choisi sa demeure; car la partie qui excède l'ongle proprement dit et attachée à la chair appartient au démon; c'est sous cet excèdent que s'accumule l'ordure.
C'est pourquoi il convient à l'homme de ne pas laisser croître cette partie impure des ongles; plus l'excédent des ongles est long, et plus les accusations contre lui augmentent au ciel, accusations qui finissent par lui attirer des peines et des soucis chaque jour. Il faut couper les ongles; mais on ne doit pas les jeter à un endroit passager; car l'homme qui passe dessus peut être lésé par les démons. C'est après le péché qu'Adam se fit des vêtements des feuilles des arbres du Jardin de l'Éden. Les vêtements primitifs d'Adam exhalaient une bonne odeur, et c'est cette odeur qu'Isaac sentait lorsqu'il bénit son fils. A la fin du Sabbat, l'homme est également revêtu de l'habit paradisiaque qui répand des bonnes odeurs; et c'est pourquoi il doit sentir les plantes odoriférantes pour délecter [...]

אֲחוֹרַיִים. אֶצְבְּעָאן לְגוֹ בְּלָא טוּפְרִין, אִלֵּין אִינּוּן אַנְפִּין פְּנִימָאִן אִתְכַּסְיָין. וְרָזָא דָּא, (שמות ל״ג:כ״ג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי. אִלֵּין אֲחוֹרֵי, (בראשית ר''א ע''א) אֶצְבְּעָאן, לַאֲחוֹרָא בְּטוּפְרֵיהוֹן. וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ, אִלֵּין אֶצְבְּעָאן לְגוֹ, בְּלָא טוּפְרִין, דְּאִינּוּן אַנְפִּין פְּנִימָאִין.

וְכַד מְבָרְכֵינָן עַל שְׁרָגָא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה אֲחוֹרֵי אֶצְבְּעָאן בְּטוּפְרִין, לְאִתְנָהֲרָא מִגּוֹ הַהוּא שְׁרָגָא, וּפְנִימָאֵי דְּאֶצְבְּעָאן, לָא אִצְטְרִיכוּ לְאַכְפַּיָּא (נ''א לאחזאה) לוֹן לְאִתְנָהֲרָא מִגּוֹ הַהוּא שְׁרָגָא, דְּהָא אִינּוּן לָא נַהֲרִין, אֶלָּא מִגּוֹ שְׁרָגָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא, דְּאִיהִי טְמִירָא וּגְנִיזָא דְּלָא אִתְגַּלְיָיא כְּלַל. וְאִינּוּן לָא נַהֲרִין מִגּוֹ שְׁרָגָא דְּאִתְגַּלְיָא כְּלַל, בְּגִין כַּךְ בָּעֵי לְאַחֲזָאָה אֲחוֹרֵי אֶצְבְּעָאן בְּטוּפְרִין. וּפְנִימָאֵי דְּאֶצְבְּעָאן, לָא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה קַמֵּי הַאי שְׁרָגָא. טְמִירִין אִינּוּן, וּבִטְמִירוּ אִתְנָהֲרִין. פְּנִימָאִין אִינּוּן, וּמִפְּנִימָאָה אִתְנָהֲרָן. עִלָּאִין אִינּוּן, וּמְעִלָּאָה אִתְנָהֲרָן. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וּבָעֵי לְאָרְחָא בְּבוּסְמִין, כַּד נָפִיק שַׁבְּתָא, עַל דְּאִסְתַּלָּק הַהוּא רוּחָא, וְנַפְשָׁא דְּבַר נָשׁ אִשְׁתְּאָרַת בְּעַרְטוּלָא, (ס''א אשתנית בקרטופא) בְּגִין הַהוּא סְלִיקוּ, דְּאִסְתַּלָּק רוּחָא מִנֵּיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ.

כְּתִיב (בראשית כ״ז:כ״ז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל תָּא חֲזֵי, רֵיחָא אִיהוּ קִיוּמָא דְּנַפְשָׁא, בְּגִין דְּאִיהוּ מִלָּה דְּאָעִיל לְנַפְשָׁא, וְלָא לְגוּפָא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, הָא אוּקְמוּהָ, אִינּוּן לְבוּשֵׁי דְּאָדָם קַדְמָאָה הֲווֹ, דְּיָהַב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַלְבָּשָׁא לוֹן.

בְּגִין דְּהָא כַּד חָב אָדָם, אִתְעָדֵי מִנִּיהּ הַהוּא לְבוּשָׁא יַקִּירָא, דְּאִתְלָבַּשׁ בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, כַּד אָעִיל לֵיהּ בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. וּלְבָתַר דְּחַב, אַלְבִּישׁ לֵיהּ בִּלְבוּשָׁא אַחֲרָא, לְבוּשָׁא קַדְמָאָה, דְּאִתְלָבַּשׁ בֵּיהּ אָדָם בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, אִיהוּ הֲוָה (מאינון מלבושין) מֵאִינּוּן רְתִיכִין, דְּאִקְרוּן אֲחוֹרַיִים, וְאִינּוּן לְבוּשִׁין דְּאִקְרוּן לְבוּשֵׁי טוּפְרָא.

וְכַד הֲוָה בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סָחֲרִין לֵיהּ לְאָדָם, וְאִתְנְטִיר מִכֹּלָּא, וְלָא הֲוָה יָכִיל מִלָּה בִּישָׁא לְאִתְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּחַב, וְאִתְעַדוּ מִנֵּיהּ אִינּוּן לְבוּשִׁין, (ס''א ואתלבש בלבושין דחול ממלין כו') דָּחִיל מִמִּלִּין בִּישִׁין, וְרוּחִין בִּישִׁין, וְאִסְתָּלָּקוּ מִנֵּיהּ אִינּוּן מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין, וְלָא אִשְׁתָּאֲרוּ בֵּיהּ, אֶלָּא אִינּוּן רָאשֵׁי טוּפְרֵי דְּאֶצְבְּעָאן, דְּסַחֲרִין לוֹן לְטוּפְרִין סָחְרָנוּ דְּזוּהֲמָא אַחֲרָא.

וּבְגִין כַּךְ, לָא לִיבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְרַבָּאָה אִינּוּן טוּפְרִין דְּזוּהֲמָא, דְּהָא כְּמָה דְּאַסְגִּיאוּ, הָכִי נָמֵי אַסְגֵּי עֲלֵיהּ קִסְטוּרָא, וְיִדְאַג בְכָל יוֹמָא, וּבָעֵי לְסַפְּרָא לוֹן, וְלָא יִרְמֵי לוֹן, דְּלָא יַעְבִיד קְלָנָא בְּהַהוּא אֲתָר, דְּיָכִיל הַהוּא בַּר נָשׁ לְאַתְּזְקָא. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא עִלָּאָה. דְּהָא לְכֻלְּהוּ אֲחוֹרַיִים, סַחֲרָא סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ בַּאֲתָר דְּעָלְמָא.

לְבָתַר עֲבַד לֵיהּ לְאָדָם, לְבוּשִׁין אַחֲרָנִין, מִטַּרְפֵּי אִילָנִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲווֹ אִינּוּן לְבוּשִׁין, מֵאִינּוּן אֲחוֹרַיִים דְּגִנְתָּא דִּלְעֵילָּא, וְהַשְׁתָּא מִגִּנְתָּא דְּאַרְעָא, וְנַפְקֵי מִגִּנְתָּא. וְאִינּוּן לְבוּשִׁין הֲווֹ סַלְּקִין רֵיחִין וּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא, דְּנַפְשָׁא מִתְיַישְּׁבָא בְּהוּ, וְחַדֵּי בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרַכֵהוּ, דְּהָא אִתְיַישְׁבָא נַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ דְּיִצְחָק בְּהַהוּא רֵיחָא.

בְּגִין דָּא כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, בָּעֵי לְאָרְחָא בְּבוּסְמִין, לְאִתְיַשְּׁבָא נַפְשֵׁיהּ בְּהַהוּא רֵיחָא, עַל הַהוּא רֵיחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִסְתַּלָּק מִינָּהּ. וְהַהוּא רֵיחָא מְעַלְּיָא דְּבוּסְמִין אִיהוּ הֲדַס. דְּהָא קִיוּמָא דַּאֲתָר קַדִּישָׁא דְּנִשְׁמָתִין נָפְקִין מִנֵּיהּ, הֲדַס אִיהוּ. וְדָא אִיהוּ קִיוּמָא דְּנַפְשָׁא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְאִתְקַיְּימָא מֵהַהוּא עִרְטוּלָא דְּאִשְׁתְּאָרַת.

כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, אִתְלָבָּשׁ אָדָם, בְּאִינּוּן לְבוּשִׁין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא, דְּסַלְּקִין רֵיחִין וּבוּסְמִין, לְקַיְּימָא נַפְשֵׁיהּ, עַל הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה יַקִּירָא דְּאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ. וַהֲדַס אִיהוּ קִיוּמָא דְּנַפְשָׁא וַדַּאי. כְּגַוְונָא עִלָּאָה, דְּאִתְקַיְּימָא קִיוּמָא דְּנַפְשָׁא.

הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה דְּנָחִית עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ בְּחֵדוּ, וְחַדֵּי לְנַפְשֵׁיהּ, כְּדֵין קַיְימָא נַפְשָׁא דְּבַר נָשׁ, כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּזַמִּין
(Ⅰ)

*****

[209a]  
[...] son âme, comme elle délecte l'homme en ce monde et dans le monde futur. L'homme qui délecte son âme en ce monde sera délecté par son âme dans le monde futur. Rabbi Abba et les autres collègues s'approchèrent de lui et le baisèrent à la tête en pleurant de joie et en disant: Heureux notre sort pour avoir reçu la faveur de Dieu de nous trouver à ce voyage ! Rabbi Abba lui dit: Dieu a voulu que nous fussions attachés à toi et il fit en sorte que nous nous rencontrions. Il leur répondit: Me trouvant un jour en voyage, je vis une lumière qui se divisa en trois, marcha devant moi et se cacha ensuite. J'avais pensé avoir eu une vision de la Schekhina. Maintenant je vois que les trois lumières qui m'ont apparu m'annonçaient votre rencontre; car, en vérité, vous êtes de grandes lumières éclairant ce monde et le monde futur. J'ignorais jusqu'aujourd'hui que vous étiez en possession de perles si précieuses. Maintenant qu'il a plu à Dieu que ces paroles soient dites aujourd'hui, il est certain qu'elles vont remonter jusqu'au Trône suprême où elles seront cueillies par des anges ailés qui en tresseront soixante-dix couronnes à leur Maître. Le soleil venant de se coucher, Rabbi Abba proposa d'aller jusqu'au village voisin pour y passer la nuit. Les voyageurs s'étant levés à minuit pour étudier,
Rabbi Abba dit: Prononçons des paroles qui serviront de couronnes aux justes qui séjournent au Paradis; car c'est l'heure maintenant où le Saint, béni soit-il, et tous les justes du Paradis, prêtent l'oreille à la voix des justes sur la terre. lI commença ensuite a parler ainsi: Il est écrit99: « Les cieux, cieux, sont au Seigneur, et la terre a été donnée aux hommes. » Pourquoi cette répétition du mot « cieux « ? Il y a cieux et cieux; il y a des cieux en bas au-dessous desquels existe une terre, et il y a des cieux en haut au-dessous desquels se trouve également une terre. Tous les degrés d'en haut et d'en bas sont ainsi formés. Les dix rideaux du Tabernacle sont l'emblème des cieux d'ici-bas, ainsi que dit l'Écriture100: « Qui étend le ciel comme un rideau? » Le Saint, béni soit-il, forma ces cieux et les légions d'anges qui les peuplent pour gouverner la terre qui se trouve au-dessous d'eux.
Le neuvième ciel conduit les astres qui sont au-dessous de lui et qui gravitent autour de lui, étant attirés par lui à l'exemple d'un char tiré par son attelage. Le dixième ciel est le plus important. Dans tous les cieux, il y a des légions d'anges, excepté à partir du septième où se répand la lumière émanant du Trône suprême. Cette lumière éclaire d'abord le dixième ciel; celui-ci la transmet au neuvième qui est au-dessous de lui; le neuvième la transmet au huitième, et ainsi de suite. C'est au huitième ciel que les étoiles sont comptées et reçoivent la lumière proportionnée à chacune, ainsi qu'il est écrit101: « Qui les appelle toutes par leur nom; pas une ne manque à cause de sa grande puissance… » Ces derniers mots désignent l'éclat de la lumière d'en haut. Dans chaque ciel, il y a un chet chargé du gouvernement du monde et de la terre. Seule la Terre Sainte n'est gouvernée ni par le ciel, ni par une autre puissance, en dehors du Saint, béni soit-il, ainsi que cela a été déjà dit: Mais, objectera-t-on, s'il en est ainsi, comment se fait-il qu'il pleuve en Terre Sainte en même temps qu'il pleut dans d'autres régions ? Du moment que la Terre Sainte forme un autre gouvernement, la pluie ne devrait jamais y coïncider avec celle des pays avoisinants ? Dans chaque ciel il y a des chefs qui gouvernent le monde. [...]

לְאִתְהֲנָאָה מִנֵּיהּ, כְּמָה דְּבַר נָשׁ, אַהֲנִי לְהַאי רוּחָא בְּעָלְמָא דָּא. הָכִי הַהוּא רוּחָא אַהֲנִי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:י״א) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְגוֹ'. וּכְתִיב וְהִשְׁבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ. כְּמָה דְּבַר נָשׁ, רַוֵי לְהַהוּא עִנּוּגָא, וְאַהֲנֵי לֵיהּ, הָכִי נָמֵי אִיהוּ רַוֵי לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. כְּדֵין כַּד בַּר נָשׁ זָכֵי, וְאַשְׁלִים שְׁלִימוּ דִּיְקָרָא דְּשַׁבְּתָא כִּדְקָאָמְרָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי עָלֵיהּ וְאָמַר, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

קָם רִבִּי אַבָּא, וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא, וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ. בָּכוּ וְאָמְרוּ, זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּאָרְחָא דָּא זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא, לִי זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרְחָא דָּא, בְּגִין לְאִתְחַבְּרָא עִמְּכוֹן. זַכָּאָה אִיהוּ חוּלָקִי, דְּזָכֵינָא לְאָרְחָא דָּא.

אָמַר לְהוּ, אֵימָּא לְכוּ מַה דַּחֲמֵינָא, יוֹמָא דָּא נָפַקְנָא לְאָרְחָא, וַחֲמֵינָא נְהוֹרָא חֲדָא, וְאִתְפְּלַג לִתְלַת נְהוֹרִין, וְאָזְלוּ קָמָאי, וְאִתְטָמָרוּ. וַאֲמֵינָא וַדַּאי שְׁכִינְתָּא חֲמֵינָא, זַכָּאָה חוּלָקִי. וְהַשְׁתָּא אִינּוּן תְּלַת נְהוֹרִין דַּחֲמֵינָא, אַתּוּן אִינּוּן, וַדַּאי אַתּוּן נְהוֹרִין, וּבוּצִינִין עִלָּאִין, לְאַנְהָרָא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

אָמַר רִבִּי אַבָּא עַד הָכִי לָא יְדַעְנָא, דְּכָל אִלֵּין מַרְגְּלָן סְתִימִין הֲווֹ תְּחוֹת יָדַיְיכוּ, כֵּיוָן דַּחֲמֵינָא, דְּהָא בִּרְעוּתָא דְּפִקּוּדָא דְּמָארֵיכוֹן אִתְאֲמָרוּ מִלִּין אִלֵּין, יְדַעְנָא, דְּכֻלְּהוּ מִלִּין סַלְּקִין יוֹמָא דָּא, לְגוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, וְנָטִיל לוֹן הַהוּא מָארֵי דְּאַנְפִּין, וְעָבִיד מִינַּיְיהוּ עִטְרִין לְמָארֵיהּ. וְיוֹמָא דָּא מִתְעַטְּרִין (נ''א שבעין) שִׁתִּין רְתִיכִין קַדִּישִׁין, לִיקָרָא דְּכֻרְסְיָיא, בְּאִלֵּין מִלִּין דְּאִתְאַמָּרוּ הָכָא, יוֹמָא דָּא.

אַדְּהָכִי זָקַף עֵינוֹי, וְחָמָא דְּאַעְרַב שִׁמְשָׁא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, נְהַךְ לְגַבֵּי הַאי כְּפַר, דְּאִיהוּ קָרִיב לְגַבָּן בְּמַדְבְּרָא. אָזְלוּ וּבֵיתוֹ תַּמָּן. בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, קָם רִבִּי אַבָּא וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר רִבִּי אַבָּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה נִימָא מִלִּין לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ צַדִּיקַיָּא דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּהַשְׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל צַדִּיקַיָּא דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, צַיְיתִין לְקָלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דִּי בְּאַרְעָא.

פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, כְּתִיב (תהילים קט״ו:ט״ז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר הַשָּׁמַיִם לַיְיָ', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנִי אָדָם. מַאי הַשָּׁמָיִם שָׁמַיִם. אֶלָּא הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, בְּגִין דְּאִית שָׁמַיִם, וְאִית שָׁמַיִם.

שָׁמַיִם לְתַתָּא, וְאֶרֶץ לְתַתָּא מִנַּיְיהוּ. שָׁמַיִם לְעֵילָּא, וְאֶרֶץ לְתַתָּא מִנַּיְיהוּ. וְכָל דַּרְגִּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, כֻּלְּהוּ כְּגַוְונָא דָּא, אִלֵּין בְּאִלֵּין. שָׁמַיִם לְתַתָּא, אִינּוּן עֶשֶׂר יְרִיעוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ק״ד:ב׳) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד לוֹן, וּמַשִׁרְיָין דִּי בְּגַוַּויְיהוּ, לְאַנְהָגָא אַרְעָא תַּתָּאָה. תְּשִׁיעָאָה אַנְהִיג לְתַתָּאֵי, דְּסַחֲרָן כְּקוּפְטְרָא דְּקוּלְטָא. עֲשִׁירָאָה, אִיהוּ עִקָּרָא.

וּבְכֻלְּהוּ מַשִׁירְיָין מְמָנָן עַד שְׁבִיעָאָה. מִשְּׁבִיעָאָה וּלְהָלְאָה, אִית נְהוֹרָא דְּאִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא, מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, וְנָהִיר לַעֲשִׂירָאָה. וַעֲשִׂירָאָה, מֵהַהוּא נְהִירוּ דְּנַקְטָא, יָהִיב לִתְשִׁיעָאָה, וְאִיהוּ לִתְמִינָאָה וּלְתַתָּא.

הַאי תְּמִינָאָה, כַּד אִתְפַּקְדוּן חֵילֵי דְּכוֹכָבַיָּא, וְאַפִּיק לוֹן, הַהוּא נְהִירוּ, קַיְּימָא וְיָהִיב חֵילֵיהּ לְכָל חַד וְחַד, לְאִתְמַנָאָה בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ. דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם וְגוֹ', מֵרֹב אוֹנִים, דָּא אִיהוּ זֹהֲרָא דִּלְעֵילָּא, דְּאִקְרֵי רוֹב אוֹנִים.

וּבְכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא, אִית מְמָנָא, וְאִתְפְּקַד עַל עָלְמָא, וְעַל אַרְעָא, לְאַנְהָגָא כֹּלָּא. בַּר אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּלָא אַנְהִיג לָהּ רְקִיעָא, וְלָא חֵילָא אַחֲרָא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִי תֵּימָא הֵיךְ שַׁרְיָא לְמַגָּנָא רְקִיעָא עַל אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְהָא מִטְרָא וְטָלָא מֵרְקִיעָא נָחִית עָלָה, כִּשְׁאַר כָּל אַרְעָא אַחֲרָא.

אֶלָּא, בְכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא אִית מְמָנָן שַׁלְטִין עַל עָלְמָא,
(Ⅰ)

*****

[209b]  
[...] Le chef gouvernant un ciel donne sa puissance au ciel, de sorte que tout ce que le ciel donne à la terre vient du chef; le ciel ne sert que d'intermédiaire. Quant au chef, il prend en haut ce qu'il donne au monde par l'intermédiaire du ciel. Le chef qui donne au ciel pour transmettre à la Terre Sainte n'est autre que le Saint, béni soit-il, lui-même. Chaque ciel est pourvu d'un certain nombre de portes; et les chefs qui peuplent les cieux ont chacun l'étendue de leur champ d'action bien limitée, de sorte que nul ne peut empiéter sur le domaine de l'autre, ne fût-ce que de l'épaisseur d'un cheveu, à moins d'y être autorisé expressément; dans ce cas, il résulte qu'ici-bas un roi asservit l'autre. Au milieu de tous les cieux, il y a une porte appelée « Gabilon » au-dessous de laquelle soixante-dix autres portes sont gardées par soixante-dix chefs qui défendent l'accès de leurs portes dans un rayon de deux mille coudées. Mais il y a une autre porte par laquelle on monte au Trône suprême; et cette porte s'appelle « Magadoun »; là est la limite du ciel chargé de transmettre les dons de Dieu à la Terre Sainte.
Il y a aussi des mystères concernant le firmament qui couvrent le paradis d'en bas. Lors de la création du monde, Dieu mélangea le feu et l'eau pris à son Trône glorieux et en fit les firmaments d'ici-bas qui s’étendaient jusqu'à la région du paradis. A cette limite, la dilatation des firmaments cessa. Dieu prit alors du feu et de l'eau des cieux supérieurs et sacrés à peine perceptibles et en fit un firmament au-dessus du paradis d'ici-bas. Ce firmament a quatre couleurs: blanc, rouge, vert et noir.
Quatre portes s'ouvrent dans ce firmament; elles donnent sur les quatre directions du monde. A chacune de ces portes il y a une lumière jaillissant d’une lettre. Une lumière sort de la lettre Mem. Cette lettre étant très mobile et ne restant jamais au même endroit, il s'ensuit que la lumière qui en jaillit change également de place. L'autre lettre est le Resch qui, parfois, disparaît sous la forme de la lettre Beth. La lumière jaillissant de cette lettre étant également mobile n'est pas toujours visible. Lorsque les âmes des justes pénètrent dans le Paradis, ces deux lettres se détachent de la lumière et vont se poser sur elles. A ce moment, deux portes s'ouvrent donnant passage à deux légions, l'une conduite par le grand chef “Michel” et l'autre par le grand chef “Bauel”; c'est le serviteur glorieux [...]

וְהַהוּא מְמָנָא דְּשַׁלְטָא עַל הַהוּא רְקִיעָא, יָהִיב מֵחֵילָא דְּאִית לֵיהּ לְהַהוּא רְקִיעָא בְּגִין לְמֵיחָב לְתַתָּא, וְהַהוּא רְקִיעָא נָקִיט מֵהַהוּא מְמָנָא, וְיָהִיב לְתַתָּא לְאַרְעָא. וְהַהוּא מְמָנָא לָא נָקִיט, אֶלָּא מִתַּמְצִית דִּלְעֵילָּא. אֲבָל אַרְעָא קַדִּישָׁא, לָא שַׁלִּיט עַל הַהוּא רְקִיעָא דְּעָלֵיהּ מְמָנָא אַחֲרָא, וְלָא חֵילָא אַחֲרָא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי וְאִיהוּ פָּקִיד לְאַרְעָא קַדִּישָׁא בְּהַהוּא רְקִיעָא.

בְּכָל רְקִיעָא וּרְקִיעָא, אִית פִּתְחִין יְדִיעָן, וְשׁוּלְטָנוּ דְּכָל מְמָנָן, מִפִּתְחָא לְפִתְחָא רְשִׁימָא, וּמֵהַהוּא פִּתְחָא וּלְהַלָּן, לָא שַׁלְטָא אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא, וְלָא עָאל דָּא, (אפילו) בִּתְחוּמָא דְּפִתְחָא דְּחַבְרֵיהּ, בַּר כַּד אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, לְשַׁלְּטָאָה חַד עַל חַבְרֵיהּ. כְּדֵין, שַׁלְטִין מַלְכִין דִּי בְּאַרְעָא, חַד עַל חַבְרֵיהּ.

בְּאֶמְצָעִיתָא דְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, אִית פִּתְחָא חֲדָא, דְּאִקְרֵי גְּבִילוֹ''ן, וּתְחוֹת הַאי פִּתְחָא, אִית שִׁבְעִין פִּתְחִין אַחֲרָנִין לְתַתָּא, וְשִׁבְעִין מְמָנִין נַטְרִין, מֵרָחִיק תְּרֵי אַלְפִין אַמִּין, דְּלָא קְרָבִין לְגַבֵּיהּ. וּמֵהַהוּא פִּתְחָא אָרְחָא סָלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, עַד דִּי מָטָא לְגוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, וּמֵהַהוּא פִּתְחָא לְכָל סִטְרִין דִּרְקִיעָא, עַד תַּרְעָא דְּפִתְחָא דְּאִקְרֵי מַגְדוֹ''ן, (ס''א מנדו''ן) דְּתַּמָּן אִיהוּ סִיּוּמָא דִּרְקִיעָא דִּתְחוּמָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל.

וְכָל אִינּוּן ע' פִּתְחִין, דִּרְשִׁימִין גּוֹ הַהוּא פִּתְחָא דְּאִקְרֵי גְּבִילוֹ''ן, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בְּכוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ קָרִינָן לוֹן שַׁעֲרֵי צֶדֶק, דְּלָא שַׁלִּיט אַחֲרָא עָלַיְיהוּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא רְקִיעָא, מִפִּתְחָא לְפִתְחָא, בִּפְקִידוּ כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. (קמ''א ע''א) וּמִתַמְצִיתָא דְּהַהוּא פְּקִידָא, נַטְלִין אִינּוּן שִׁבְעִין מְמָנָן, וְיָהֲבִין לְכֻלְּהוּ מְמָנָן אַחֲרָנִין.

השלמה מההשמטות (סימן ד)

אִיכָּא בְּצָוַואָת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, קַרְקַע הַגַּן הוּא כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּן עֵדֶן, נָטַל שֶׁלֶג מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּמִמֶּנָּה נַעֲשָׂה קַרְקַע הַגַּן וְזֶהוּ קַרְקַעִיתּוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן. וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ עִם הָאָרֶץ הֲזֹאת שֶׁהִיא לְמָעְלָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת. רָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַגַּן, הוּא כְּעֵין כָּל הַגּווָֹנִין, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר. וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָקוּק בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ. וְאַרְבַּע טַבָּעוֹת בְּד' קְצוֹת הָרָקִיעַ וְד' אוֹפַנִּים בְּכָל טַבַּעַת. וּבְאֶמְצַע הָרָקִיעַ עַמּוּד א', וְעַמוּד הַזֶּה נָעוּץ מִקַרְקַע הַגַּן עַד שֶׁאוֹחֵז פְּנִי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהוּא מְכוּסֶּה מֵעָנָן הַכָּבוֹד. וְהַמָלְאַךְ גָבְרִיאֵל לָבוּשׁ הַבָּדִים עוֹמֵד עַלָּיו, פַּעַם כּוּלָם אוֹחַזִים בְּטַבָּעוֹת הָרָקִיעַ וְהַעֲמוּד חוֹזֵר וְהַרָקִיעַ סוֹבֵב, וְאוֹתִיּוֹת שֵׁם הַמֵפוֹרָשׁ בּוֹלְטוֹת וְנוֹצְצוֹת וְעוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת.

קוֹל קוֹרֵא הִתְנוֹדְדוּ מַחֲנוֹת צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, אַשְׁרֵיכֶם שֶׁזָכִיתֶם לְכָךְ. מִי שָׁמַע כַּזֹאת, מִי רָאָה כַּאֵלֶה, בִּהְיוֹת כָּל נִגוּן הָרָקִיעַ בְּנוֹסְעוֹ עַל יְדֵי הָאִישׁ לָבוּשׁ הַבָּדִים, וְהוּא מִסְתָלֵק וְהָרָקִיעַ עוֹמֵד. וְהַעֲמוּד מְנַגֵּן, עוֹלֵה וְיוֹרֵד, עַד שֶׁנִמְשָׁךְ אוֹר זוֹהַר, אוֹר נוֹעַם מִלְמַעְלָה בְּאוֹתוֹ הַעֲמוּד. וְהַצַדִיקִים עוֹמְדִים לְנְגֶד הָאוֹר הַהוּא וְנֵהֶנִים מִמֶּנּוּ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיכָּנֵס עִם הַצַּדִּיקִים, שׁוֹמְעִים קוֹל סִיבּוּב הָרָקִיעַ וְהַעֲמוּד מְנַגֵּן, וְקַרְקַע הַגַּן מִתְנָשֶׂא, וְהַצַדִיקִים עוֹלִים מֵחוּפּוֹתֵיהֶם לִקְרַאת בּוֹרְאָם, וְכָל הַגַּן מִתְמָלֵא מִכְּבוֹדוֹ. בְּאוֹתָה שָׁעָה מִזְדָוְּוגּוֹת הַרוּחוֹת זְכָרִים וּנְקֵבוֹת כְּפִי שֶׁהָיוּ קוֹדֶם שֶׁנִבְרֵאוּ, וּמֵאוֹתוֹ נוֹעַם תַּאֲוָתָם לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה' כּוּלָם עוֹשִׂים פֶּרִי, דְּהַיְינוּ רוּחוֹת לַגֵּרִים: (עד כאן מההשמטות)

בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, רְקִיעָא דְּקַיְּימָא עָלֵיהּ, אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין, כַּד עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְקִיעָא אַיְיתֵי אֵשׁ וּמַיִם, מִגּוֹ כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ, וְשִׁתֵּף לוֹן כַּחֲדָא, וְעֲבַד מִנְּהוֹן רְקִיעָא לְתַתָּא, וְאִתְפָּשָׁטוּ עַד דְּמָטוּ לְהַהוּא אֲתָר דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְיָתְבוּ. מַה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. נָטַל מִשָּׁמַיִם עִלָּאִין קַדִּישִׁין, אֵשׁ וּמַיִם אַחֲרָנִין דְּמִשְׁתַּכְּחִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, דְּאִתְגַּלְּיָין וְלָא אִתְגַּלְּיָין, וּמֵאִינּוּן אֵשׁ וּמַיִם, דְּאִתְנְטָלוּ מִשָּׁמַיִם עִלָּאִין, עֲבַד מִנַּיְיהוּ מְתִיחוּ דִּרְקִיעָא, וּמָתַח לֵיהּ עַל הַאי גִּנְתָּא דִּלְתַתָּא, וּמִתְחַבֵּר גּוֹ רְקִיעָא אַחֲרָא.

אַרְבַּע גַּוְונִין, בְּהַהוּא מְתִיחוּ דִּרְקִיעָא דְּעַל גִּנְתָּא, חִיוָּר וְסוּמָק יָרוֹק וְאוּכָם. לְגַבֵּי הָנֵי גַּוְונִין, אִית אַרְבַּע פִּתְחִין, לְתַתָּא מֵהַהוּא מְתִיחוּ דִּרְקִיעָא. וְאִינּוּן פְּתִחִין לְאַרְבַּע סִטְרִין דִּרְקִיעָא דְּעַל גַּבֵּי גִּנְתָּא. מֵאִינּוּן אֵשׁ וּמַיִם, דְּאִתְעָבִיד מִנְּהוֹן הַהוּא רְקִיעָא. מִתְפַּתְּחִין בְּאַרְבַּע פִּתְחִין, אַרְבַּע נְהוֹרִין. לִסְטַר יְמִינָא בְּהַהוּא פִּתְחָא, מִגּוֹ מְתִיחוּ דִּסְטָר (נ''א מיא) יְמִינָא, נַהֲרִין תְּרֵין נְהוֹרִין, בְּאִינּוּן תְּרֵין פִּתְחִין, בְּפִתְחָא דִּימִינָא, וּבְפִתְחָא דְּאִיהוּ (נ''א לגו נפקא נהורא ואיהו אנפין) לָקֳבֵל אַנְפִּין.

גּוֹ נְהוֹרָא דְּנָהִיר לִסְטַר יְמִינָא, אִתְרְשִׁים אָת חַד, נָהִיר וּבָלִיט, (נ''א ולהיט) וְנָצִיץ בִּנְצִיצוּ, מִגּוֹ הַהוּא נְהוֹרָא, וְאִיהוּ אָת מ', וְקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּפִתְחָא. אָת דָּא, סַלְּקָא וְנַחְתָּא, וְלָא קָאִים בַּאֲתָר חַד. הַהוּא נְהוֹרָא, נָטִיל לְהַהוּא אָת וְאַפִּיק לָהּ, בְּגִין כָּךְ לָא קַיְּימָא בַּאֲתָר חַד.

גּוֹ נְהוֹרָא דְּנָהִיר בְּסִטְרָא דְּאִיהוּ לָקֳבֵל אַנְפִּין, אִתְרְשִׁים אָת חַד, דְּנָהִיר וּבָלִיט וְנָצִיץ בִּנְצִיצוּ גּוֹ הַהוּא נְהוֹרָא, וְאִיהִי אָת ר', וּלְזִמְנִין אִתְחָזֵי ב' (נ''א ד') וְקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּפִתְחָא. וְסַלְּקָא וְנַחְתָּא, לְזִמְנִין אִתְגַּלְיָא, וּלְזִמְנִין לָא אִתְגַּלְיָא, וְלָא קַיְּימָא בַּאֲתָר חַד. אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון קַיְימִין, וְכַד נִשְׁמְתָא דְּצַדִּיקַיָּא עָאלַת בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון נָפְקִין מִגּוֹ הַהוּא נְהוֹרָא, וְקַיְימִין עַל הַהִיא נִשְׁמְתָא, וְסַלְקֵי וְנַחְתֵּי.

כְּדֵין, מֵאִינּוּן תְּרֵין פִּתְחִין, מְקַדְּמֵי וְנַחְתֵּי מֵעֵילָּא, תְּרֵין רְתִיכִין. רְתִיכָא חֲדָא עִלָּאָה, דְּאִיהִי רְתִיכָא דְּמִיכָאֵל, רַב סְגָנִין. רְתִיכָא תִּנְיָינָא, דְּאִיהִי רְתִיכָא מֵהַהוּא רַב מְמָנָא, דְּאִקְרֵי בּוֹאֵ''ל. וְדָא אִיהוּ שָׁמָשָׁא יַקִּירָא
(Ⅰ)

*****

[210a]  
[...] qui est également appelé “Raphael”. Ces anges entourent l'âme et lui disent: Sois la bienvenue en paix; la paix vient. Quand ces deux lettres retournent à leur place, deux autres sortent de la lumière, l'une est la lettre Ghimel et l'autre la lettre Noun. Deux autres légions sortent de deux portes; l'une est conduite par l'ange « Gabriel” et l'autre par l’ange “Nouriël”. Ces anges entourent l'âme, et les lettres retournent à leur place. Ces deux légions introduisent alors l'âme dans un palais du Paradis appelé “Tente” où sont conservés douze genres de parfums102 auxquels correspondent les douze variétés de parfums ici-bas. C'est dans ce palais que sont conservés les vêtements dont sont revêtues les âmes au Paradis. Chaque vêtement est adapté à l'âme respective. Sur le vêtement sont tracées toutes les bonnes œuvres accomplies en ce monde Tous les anges s'écrient: Voici le vêtement d'un tel. Ils prennent alors le vêtement et en revêtent l'âme du juste qui reprend par-là la forme qu'il avait durant sa vie sur la terre. Mais tout cela n'a lieu qu'à partir du trentième jour de la mort; car il n'y a pas une seule âme qui, durant les trente premiers jours, ne reçoive la peine due à ses péchés, avant de pénétrer dans le Paradis.
Après avoir expié les péchés, l'âme est introduite dans le Paradis où elle est revêtue de l'habit qui lui convient. Le firmament qui couvre le paradis tourne deux fois par jour ensemble avec l'autre firmament auquel il est attaché. Ce firmament a plusieurs couleurs. Les vingt-deux lettres sont gravées sur ce firmament et, de chacune de ces lettres, une goutte de la rosée céleste tombe sur le Paradis. Cette rosée guérit les âmes meurtries durant leur passage dans le « fleuve du feu », passage qui précède l'entrée au Paradis. Au milieu de ce firmament, il y a une « porte » qui est disposée en face de celle du Palais suprême; c'est par cette porte que les âmes s'élèvent du paradis d'en bas à celui d'en haut à l'aide d'une « colonne » plantée au Paradis en face de cette porte. A cette porte apparaissent trois lumières de trois couleurs différentes et qui pourtant ne forment qu'une lumière103. Les justes contemplent cette lumière et sont éclairés par les rayons de la Lumière suprême. Mais à chaque Sabbat et à chaque Néoménie, la Schekhina se manifeste sur ce firmament plus clairement que pendant les autres jours. Tous les justes viennent alors et se prosternent devant elle. Heureux le sort de celui qui arrive à posséder les vêtements dont les justes sont revêtus dans le Paradis ! Ces vêtements sont faits des bonnes œuvres [...]

דְּאִקְרֵי רְפָאֵ''ל. וְאִינּוּן נַחְתִּין וְקַיְימִין עַל נִשְׁמְתָא, (מ''ז ע''א) אַמְרִין לָהּ שָׁלוֹם בּוֹאֶךְ. (ישעיה נז) יָבֹא שָׁלוֹם יָבֹא שָׁלוֹם. כְּדֵין אִינּוּן תְּרֵין אַתְוָון, סַלְּקִין וְקַיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ גּוֹ הַהוּא נְהוֹרָא, דְּאִינּוּן פִּתְחִין.

תְּרֵין פִּתְחִין אַחֲרָנִין, תְּרֵין נְהוֹרִין אַחֲרָנִין קָא מְלַהֲטִין, מִנְהִירוּ דְּאֶשָּׁא, בְּאִינּוּן פִּתְחִין חַד לִסְטַר שְׂמָאלָא, וְחַד לַאֲחוֹרָא. תְּרֵין אַתְוָון אַחֲרָנִין, מְלַהֲטִין בְּאִינּוּן נְהוֹרִין, וּנְצִיצִין בְּגַּוַּויְיהוּ, אָת חַד ג', וְאָת חַד נ', וְכַד אַתְוָון קַדְמָאֵי מִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ, אִלֵּין תְּרֵין אַחֲרָנִין נִצוֹצִין, סַלְּקִין וְנַחְתִּין, נָפְקִין מֵאִינּוּן נְהוֹרִין, וְקַיְימִין עַל נִשְׁמְתָא.

כְּדֵין נַחְתִּין תְּרֵין רְתִיכִין, מֵאִינּוּן תְּרֵין פִּתְחִין. רְתִיכָא חֲדָא אִיהוּ רְתִיכָא דְּגַבְרִיאֵל, רַב מְמָנָא וְיַקִּירָא. רְתִיכָא תִּנְיָינָא, אִיהִי רְתִיכָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא דְּנוּרִיאֵ''ל רַב מְמָנָא, וְנַחְתִּין מֵאִינּוּן פִּתְחִין, וְקַיְימִין עַל נִשְׁמְתָא, וְאַתְוָון מִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ.

כְּדֵין, אִלֵּין תְּרֵין רְתִיכִין, עָאלִין לְגוֹ הֵיכָלָא חֲדָא טְמִירָא דְּגִּנְתָּא, דְּאִקְרֵי אֲהָלוֹ''ת, וְתַמָּן (קל''ב ע''א) תְּרִיסָר זִינֵי בּוּסְמִין גְּנִיזִין, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ד׳:י״ג-י״ד) נִרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְגוֹ'. וְאִינּוּן תְּרֵיסָר זִינֵי דְּבוּסְמִין דִּלְתַתָּא.

וְתַמָּן כָּל אִינּוּן לְבוּשִׁין דְּנִשְׁמָתִין, דְּאִתְחָזוּן לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ, כָּל חַד וְחַד, כַּדְקָא חֲזֵי. בְּהַהוּא לְבוּשָׁא, אִתְרְשִׁימוּ כָּל אִינּוּן עוֹבָדִין טָבִין, דְּעֲבַד בְּהַאי עָלְמָא. וְכֻלְּהוּ רְשִׁימִין בֵּיהּ, וּמַכְרִיזֵי הַאי אִיהוּ לְבוּשָׁא דִּפְלַנְיָא, וְנַטְלִין לְהַהוּא לְבוּשָׁא וְאִתְלַבְּשַׁת בֵּיהּ הַהִיא נִשְׁמְתָא דְּצַדִּיקַיָּא (ויחי רכ''ד ע''ב) דִּבְגִנְתָּא, כְּגַוְונָא דְּדִיּוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא.

וְהָנֵי מִילֵי, מִתְּלָתִין יוֹמִין וְאֵילָךְ, דְּהָא כָּל תְּלָתִין יוֹמִין, לֵית לָךְ נִשְׁמְתָא דְּלָא תְּקַבֵּל עוֹנְשָׁא, עַד לָא תֵּיעוּל לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן. כֵּיוָן דְּקַבִּילַת עוֹנְשָׁא, עָאלַת לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. לְבָתַר דְּאִתְלַבְּנַת, אִתְלַבְּשַׁת כֵּיוָן דְּאִתְלַבְּשַׁת בְּהַאי לְבוּשָׁא, יַהֲבִין לָהּ אֲתָר כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לָהּ. כְּדֵין, כָּל אִינּוּן אַתְוָון, נַחְתִּין, וְסַלְּקִין אִינּוּן רְתִיכִין.

הַהוּא רְקִיעָא אָהֲדַּר תְּרֵין זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא, בְּהַהוּא נְטִילוּ דְּהַאי רְקִיעָ אַחֲרָא, דְּמִתְדָּבַק בֵּיהּ. וְהַאי רְקִיעָא לָא נָפִיק לְבַר מִגִּנְתָּא. רְקִיעָא דָּא, מְרֻקְּמָא בְּכָל זִינֵי גַּוְונִין.

תְּרֵין וְעֶשְׂרִין אַתְוָון רְשִׁימִין מְחַקְּקָן, בְּהַהוּא רְקִיעָא, כָּל אָת וְאָת, נָטִיף מִמָנָא (ס''א מטלא), מִטַּלָּא דִּלְעֵילָּא עַל גִּנְתָּא. וּמֵהַהוּא טַלָּא דְּאַתְוָון אִתְסַחְיָין אִינּוּן נִשְׁמָתִין, וּמְתַסְּיָין, בָּתַר דְּטָבְלוּ בִּנְהַר דִּינוּר לְאִתְדְכָּאָה. וְטַלָא לָא נָחִית, אֶלָּא מִגּוֹ אַתְוָון דִּרְשִׁימִין וּמְחַקְּקָן בְּהַהוּא רְקִיעָא, בְּגִין דְּאִינּוּן אַתְוָון כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא. וְהַהוּא רְקִיעָא רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא מֵאֵשׁ וּמַיִם דְּאוֹרַיְיתָא אִתְעָבִיד.

וְעַל דָּא אִינּוּן נַגְדִּין טַלָּא, עַל כָּל אִינּוּן דְּאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ בְּהַאי עָלְמָא. וְאִלֵּין מִלִּין רְשִׁימִין בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, וְסַלְּקִין עַד הַהוּא רְקִיעָא וְנַטְלִין מֵאִינּוּן אַתְוָון הַהוּא טַלָּא, לְאַתְּזָנָא הַהִיא נִשְׁמְתָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (דברים לב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.

בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַאי רְקִיעָא, קַיְּימָא פִּתְחָא חֲדָא, לָקֳבֵל פִּתְחָא דְּהֵיכְלָא דִּלְעֵילָּא, דִּבְהַהוּא פִּתְחָא, פַּרְחִין נִשְׁמָתִין מִגִּנְתָּא דִּלְתַתָּא לְעֵילָּא, בְּחַד עַמּוּדָא דְּנָעִיץ (ויחי רי''ט ע''א) בְּגִנְתָּא, עַד הַהוּא פִּתְחָא.

גּוֹ הַהוּא רְקִיעָא (נ''א עמודא) בְּהַהוּא פִּתְחָא דְּאִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא דִּרְקִיעָא דִּבְגִנְתָּא, עָאלִין בְּגַוָהּ תְּלַת גַּוְונִין דִּנְהוֹרָא כְּלִילָן כַּחֲדָא, וְנָהֲרָן לִגְוָונִין דְּהַהוּא עַמּוּדָא. וּכְדֵין רְקִיעָא (נ''א עמודא) דָּא, נָצִיץ וְאִתְלְהִיט בְּכַמָּה גַּוְונִין (נ''א נהורין) דְּמִתְלָהֲטָן. בְּכָל שַׁעֲתָא, נַהֲרִין צַדִּיקַיָּא, מֵהַהוּא זִיוָא עִלָּאָה. אֲבָל בְּכָל שַׁבְּתָא וְשַׁבְּתָא, וּבְכָל רֵישׁ יַרְחָא, אִתְגַּלְיָיא שְׁכִינְתָּא, יַתִּיר מִשְּׁאָר זְמַנִי בְּהַאי רְקִיעָא, וְאַתְיָין כֻּלְּהוּ צַדִּיקַיָּא, וְסַגְדִּין לְגַבֵּיהּ.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּזָכֵי לְהָנֵי לְבוּשֵׁי דְּקָאָמַרָן, דְּמִתְלַבְּשָׁן בְּהוּ צַדִּיקַיָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן (לתתא). אִלֵּין מֵעוֹבָדִין טָבִין, דְּעָבִיד
(Ⅰ)

*****

[210b]  
[...] que l'homme accomplit en ce bas monde en suivant les commandements de l'Écriture; et ce sont ces vêtements précieux que l'âme porte dans le paradis d'en bas. Lorsque l'âme s'élève pour passer dans le Paradis d'en haut, elle est revêtue d'autres vêtements plus glorieux qui sont faits de la pureté des intentions, de la droiture du cœur, et de prières. Ce sont les vêtements faits de ces matières qui enveloppent l'âme quand elle monte en haut, pour ressembler aux anges et aux esprits saints. La « Lampe Sainte » a appris cette chose du prophète Élie: les habits inférieurs dont l'âme est revêtue dans le paradis d'ici-bas sont faits de bonnes œuvres ; et les vêtements supérieurs qui revêtent les âmes dans le Paradis d'en haut sont faits de pureté d'intentions et de droiture de cœur. « Et104 un fleuve sort de l'Eden pour arroser le Jardin. » Ce fleuve sort du paradis d'en bas.
On se demande: Où est la source de ce fleuve ? et dans quel endroit du paradis coule-t-il ? Le Paradis est un mystère suprême, et l'intelligence n'est pas autorisée à en saisir l'essence. Le paradis d'en bas aurait pu être révélé aux hommes, s'il n'était pas enchaîné au Paradis d'en haut, de sorte qu'une révélation sur le paradis d'en bas aurait nécessairement divulgué les secrets de celui d'en haut qui ne sont connus que de Dieu seul, ainsi qu'il est écrit105: « Aucun œil n'a vu en dehors d'Élohim. » Le nom Élohim désigne le «Point sacré d'en bas » qui, seul, connaît le paradis d'ici-bas et son mystère; car les anges mêmes qui y séjournent n'en connaissent pas l'essence. Le Point Suprême projette une lumière qui se divise en quatre directions passant par les quatre portes mentionnées. Nul être ne peut supporter l'éclat de cette Lumière suprême. Le « Point Suprême » ne peut être vu que par les rayons lumineux qui en jaillissent. Mais comme tous les êtres éprouvent un besoin irrésistible d'approcher du Point Suprême, tel un affamé brûlant du désir de manger, les rayons jaillissant du « Point Suprême » forment à leurs extrémités inférieures un autre Point: c'est le « Point d'en bas ». Le « Point d'en bas », c'est Elohim; et pourtant c'est la même lumière qu'en haut, l'Infini. Ce mystère est connu des initiés. Le « fleuve qui sort de l'Eden » désigne les rayons unissant106 le « Point d'en haut » au « Point d'en bas ». Les âmes émanent du « Point d'en haut » et sont charriées par ce fleuve jusqu'au paradis d'en bas. [...]

בַּר נָשׁ, בְּהַאי עָלְמָא, בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וּבְהוֹן קַיְּימָא נִשְׁמְתָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְתַתָּא, וְאִתְלַבְּשַׁת בְּהָנֵי לְבוּשִׁין יַקִּירִין.

כַּד (רכ''ט ע''ב) סַלְּקָא נִשְׁמְתָא בְּהַהוּא פִּתְחָא דִּרְקִיעָא לְעֵילָּא, אִזְדַּמְּנָן לָהּ לְבוּשִׁין אַחֲרָנִין יַקִּירִין עִלָּאִין, דְּאִינּוּן מֵרְעוּתָא וְכַוָּנָה דְּלִבָּא בְּאוֹרַיְיתָא וּבִצְלוֹתָא, דְּכַד סַלְּקָא הַהוּא רְעוּתָא לְעֵילָּא, מִתְעַטָּר בָּהּ מַאן דְּמִתְעַטְּרָא, וְאִשְׁתְּאַר חוּלָקָא לְהַהוּא בַּר נָשׁ, וְאִתְעָבֵד מִנֵּיהּ לְבוּשִׁין דִּנְהוֹרָא, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ נִשְׁמְתָא. לְסַלְּקָא לְעֵילָּא. וְאַף עַל גַּב דְּאוּקְמוּהָ, דְּאִינּוּן לְבוּשִׁין בְּעוֹבָדִין תַּלְיָין. אִלֵּין לָא תַּלְיָין אֶלָּא בִּרְעוּתָא דְּרוּחָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, לְקַיְּימָא גּוֹ מַלְאֲכִין רוּחִין קַדִּישִׁין וְדָא אִיהוּ בְּרִירוּ דְּמִלָּה. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, אוֹלִיף הָכִי מֵאֵלִיָּהוּ, לְבוּשִׁין דִּלְתַתָּא בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא בְּעוֹבָדִין. לְבוּשִׁין דִּלְעֵילָּא, (ס''א ברוחא ברעותא וכוונא דלבא) בִּרְעוּתָא וְכַוָּונָא דְּרוּחָא בְּלִבָּא. (בראשית ב׳:י׳) (ויקרא י''א ע''א) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְגוֹ', הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל בְּהַאי גִּנְתָּא דִּלְתַתָּא, נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וַדַּאי. וְאִצְטְרִיךְ לְמִנְדַּע, הַאי נָהָר דְּנָפִיק בְּגִנְתָּא דִּלְתַתָּא, בְּאָן אֲתָר עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דִּילֵיהּ. בְּאָן אֲתָר, בְּעֵדֶן. עֵדֶן דָּא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְלָא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ עֵינָא דְּסֻכְלְתָנוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה אִלְמָלֵי אֲתָר דָּא אִתְמְסַר לְתַתָּא לְאִתְגַלָאָה, אֲתָר דְּעֵדֶן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, אִתְמְסַר אוּף הָכִי לְמִנְדַּע. אֶלָּא (נ''א אבל) בְּגִין טְמִירוּ דִּיְקָרָא דְּעֵדֶן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, אִתְטָמַר וְאִתְגְּנִיז עֵדֶן תַּתָּאָה, דְּהַהוּא נָהָר נָגִיד וְנָפִיק מִנֵּיהּ. וְעַל דָּא לָא אִתְמְסַר לְאִתְגַּלָּאָה, אֲפִילּוּ לְאִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן.

כְּמָה דְּהַאי נָהָר אִתְפְּרַשׁ וְנָפִיק מִגּוֹ עֵדֶן, לְאַשְׁקָאָה לְגִנְתָּא דִּלְעֵילָּא, הָכִי נָמֵי מִגּוֹ הַהוּא פִּתְחָא דְּאֶמְצָעִיתָא נָפִיק חַד נְהוֹרָא, דְּאִתְפְּרַשׁ לְד' סִטְרִין, בְּד' פִּתְחִין דְּקָאָמַרָן. אֲתָר דְּקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון רְשִׁימָן. וְהַהוּא נְהוֹרָא דְּאִתְפְּרַשׁ לְאַרְבַּע נְהוֹרִין, בְּד' אַתְוָון דְּנִיצוֹצִין, (נ''א ונפקין) נָפִיק מֵעֵדֶן, אֲתָר דְּזָהֲרָא נְקוּדָה לְעֵילָּא.

וְהַהוּא נְקוּדָה אִתְנְהִיר, וְאִתְעָבִיד עֵדֶן לְאַנְהָרָא. וְלָא אִית מַאן דְּשַׁלִּיט לְמֵחמֵי וּלְמִנְדַּע לְהַאי נְקוּדָה, בַּר הַהוּא נְהִירוּ דְּאִתְפָּשַּׁט מִנֵּיהּ, דְּסַגְדִּין לְקַמֵּיהּ אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְהַאי נְקוּדָה תַּתָּאָה, אִיהִי גִּנְתָּא לְגַבֵּי עֵדֶן עִלָּאָה, אֲתָר דְּלָא אִתְיְיהִיב לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא. עַל כָּל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. שְׁמָא דָּא אִתְפְּרַשׁ, אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, דָּא נְקוּדָה תַּתָּאָה קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ יָדַע הַאי עֵדֶן דִּלְתַתָּא, דְּטָמִיר בְּגִנְתָּא, וְלֵית אַחֲרָא מַאן דְּיָדַע לֵיהּ. (בראשית כ''ו ע''א) אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, דָּא עֵדֶן עִלָּאָה עַל כֹּלָּא, דְּאִיהוּ רָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ יָדַע לִנְקוּדָה תַּתָּאָה, בְּחַד צַדִּיק דְּנָפִיק מִנֵּיהּ, נָהָר דְּרַוֵּי לֵיהּ, וְלֵית מַאן דְּיָדַע לֵיהּ בַּר אִיהוּ, דִּכְתִּיב אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, דְּאִיהוּ אָחִיד לְעֵילָּא לְעֵילָּא עַד אֵין סוֹף.

וְהַאי נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן לְתַתָּא, רָזָא אִיהוּ לְחַכִּימִין, בְּרָזָא דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:י״א) וְהִשְׁבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ. וּמִלָּה דָּא אִתְפְּרַשׁ לְעֵילָּא וְתַתָּא. נִשְׁמְתָא דְּנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא דְּחַשׁוֹכָא, אִיהִי תָּאִיבַת לְמֵחמֵי בִּנְהִירוּ דְּעָלְמָא עִלָּאָה, כְּהַאי בַּר נָשׁ דְּתָאִיב לְמִשְׁתֵּי בִּתְאִיבוּ לְמַיָּא, הָכִי כָּל חַד וְחַד, אִיהוּ צַחְצָחוֹת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיהו ה׳:י״ג) צִחֵה צָמָא. צָמָא, מֵאִינּוּן צָחוֹת דִּנְהוֹרִין דְּגִּנְתָּא וּרְקִיעָא וְהֵיכָלִין דְּגִּנְתָּא.

וְהַהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, יַתְבִין עַל הַהוּא נָהָר, וְאִלְמָלֵא הַהוּא לְבוּשָׁא, לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל. וּכְדֵין מִתְיַישְּׁבָן, וְרַוָּון בְּאִינּוּן צָחוֹת, וְיַכְלֵי לְמִסְבַּל. וְהַהוּא נָהָר אִיהוּ תִּקּוּנָא דְּנִשְׁמָתִין, לְאִתְיַישְּׁבָא, וּלְאִתְּזְנָא וּלְאִתְהֲנָאָה, מֵאִינּוּן צָחוֹת וְנִשְׁמָתִין אִתְהַקְּנָן (נ''א אתתקנן) עַל הַהוּא נָהָר, וּמִתְיַישְּׁבָן בֵּיהּ.

הַהוּא נָהָר עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, אַפִּיק נִשְׁמָתִין, וּפַרְחִין מִנֵּיהּ, לְגוֹ גִּנְתָּא, דְּהַאי נָהָר דִּלְתַתָּא בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא, אַתְקִין נִשְׁמָתִין, לְאִתְתַּקְּנָא לְאִתְיַישְּׁבָא, בְּאִינּוּן
(Ⅰ)

*****

[211a]  
[...] De là elles descendent en ce monde où elles acquièrent du mérite; et d'ici elles retournent là d'où elles émanent. Pour remonter au Paradis d'en haut, les âmes s'attachent à la Colonne du milieu qui est entourée « de nuée, de fumée et de lumière »107. «Nuée » et « fumée » sont à l'extérieur, et « lumière » à l'intérieur. Les âmes qui montent en haut sont recouvertes de nuée et de fumée pour ne pas être vues de celles qui restent dans le paradis d'en bas. Ici il y a un Mystère des mystères. Quand le « Point Suprême » voulut orner le monde avec le Sabbat et les fêtes, il envoya un aigle pourvu de quatre faces qui vint se poser sur le temple appelé « liberté » (deror). C'est pourquoi on proclame la « liberté » (deror) l'année du Jubilé. Ces quatre faces faisaient entendre leurs voix; mais nul ne les écoutait, excepté les âmes prédestinées à monter. Les quatre faces saisirent alors ces âmes et les attachèrent à la Colonne du milieu.
C'est à ce moment que s'éleva cette Colonne de nuée, de fumée et de lumière. La lumière était dans l'intérieur et elle était revêtue de nuée et de fumée. Quand les âmes arrivent au Paradis d'en haut, le firmament qui couvre ce Paradis fait trois tours. Par cette révolution du firmament, une voix douce se produit qui est entendue de toutes les âmes. Elles aperçoivent ensuite la Colonne qui avait auparavant le feu au centre, transformée de manière que la lumière est visible au ciel extérieur. Toutes les âmes se prosternent alors, et elles finissent par être absorbées par le « Point Suprême » où elles voient des choses indicibles. Un Juste suprême est revêtu de nuée et de fumée; mais son intérieur est une lumière éclatante du « Point Suprême ». Cette lumière s'élève avec celle d'en haut, avec laquelle elle ne formé qu'une unité. Toutes les légions des cieux s'écrient à ce moment et disent: Heureux les justes qui observent les commandements et qui étudient la Loi, car vous avez votre Maître au milieu de vous et vous portez la couronne de votre Maître ! Ces deux lumières séparées s'unissent et n'en forment qu'une. C'est de ce mystère que l'Écriture108 dit: « Aucun œil n'a vu, hors de toi Elohim, la récompense de ceux qui espèrent en Dieu. »
Rabbi Siméon commença à parler ainsi109: « Et au-dessus de la tête des Hayoth, je vis un firmament qui paraissait comme un cristal étincelant et terrible à voir, qui était étendu sur leurs têtes. » Nous avons déjà dit qu'il y a firmament et firmament. Le firmament d'en bas est appuyé sur quatre Hayoth. A partir de cette région, se dessine la figure d'une femelle qui se tient derrière le mâle. C'est le mystère du verset110: « Tu verras derrière moi... » Le firmament d'en haut est appuyé sur des Hayoth supérieurs. A partir de là, se dessine la figure d'un mâle; c'est le mystère suprême. Ces deux firmaments sont appelés « extrémités du ciel », ainsi qu'il est écrit111: « D'une extrémité du ciel à l'autre extrémité... » Les quatre Hayoth au-dessous du firmament d'en bas sont placés au-dessous de ceux d'en haut; ils ont leurs têtes dans le paradis. Bien que l'on ait dit que le paradis d'en bas se trouve sur la terre, ceci n'est pas en contradiction avec ce qui précède; car le tout constitue un mystère suprême. [...]

צָחוֹת. כְּגַוְונָא דָּא בְּהַאי עָלְמָא לְבַר, בְּרֵיחָא דְּמַיָיא מִתְיַישְּׁבָא נַפְשָׁא לְאִתְנַהֲרָא, דְּהָא מֵעִיקָּרָא כְּגַוְונָא דָּא נָפְקָא. וּבְגִין דְּמִתַּתְקְנִין נִשְׁמָתִין עַל הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן, יַכְלִין לְאִתְיַישְּׁבָא בְּאִינּוּן צָחוֹת עִלָּאִין, וּלְסַלְּקָא לְעֵילָּא. בְּהַהוּא פִּתְחָא דְּאֶמְצָעִיתָא דִּרְקִיעָא (ויחי רי''ט ע''א) וְחַד עַמּוּדָא דְּקָאִים בְּאֶמְצָעוּת גִּנְתָּא דְּקָאָמַרָן.

בְּהַהוּא עַמּוּדָא סַלְּקִין לְעֵילָּא, בְּגּוֹ הַהוּא פִּתְחָא דִּרְקִיעָא, וּבֵיהּ סַחֲרָנֵיהּ, אִית בֵּיהּ (ישעיהו ד׳:ה׳) עָנָן וְעָשָׁן וְנֹגַהּ. וְאַף עַל גַּב דְּאוּקְמוּהָ לְהַאי קְרָא, אֲבָל עָנָן וְעָשָׁן אִלֵּין מִלְּבַר, וְנֹגַהּ מִלְּגָו. וְדָא אִיהוּ לְחַפְיָיא עַל אִינּוּן דְּסַלְּקִין לְעֵילָּא, דְּלָא יִתְחֲזוּן מִקַּמֵּי אִינּוּן דְּיַתְבִין לְתַתָּא.

וְהָא הָכָא רָזָא דְּרָזִין, כַּד (נ''א בעי קודשא בריך הוא לאתתקנא האי נקודה וכו') הַאי נְקוּדָה בָּעָא לְאִתְתַּקְנָא בְּתִקּוּנוֹי, וּלְאִתְקַשְּׁטָא, בְּשַׁבָּתֵי וּבִזְמַנִּי וּבְחַגֵּי, מְשַׁדֵּר אַרְבַּע אַנְפִּין דְּנֶשֶׁר, וְקַיְימִין עַל הֵיכָלָא דְּאִקְרֵי דְּרוֹר, וְהַיְינוּ מָר דְּרוֹר. וּבְגִין דָּא בְּשַׁתָּא דְּיוֹבְלָא, בָּעֵינָן לְאַכְרְזָא דְּרוֹר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ה:י׳) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר. וְאִינּוּן אַרְבַּע אַנְפִּין יַהֲבִין קָלָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁמַע לֵיהּ, בַּר אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּאִתְחָזוּן לְסַלְּקָא, וְאִינּוּן מִתְכַּנְּשִׁין תַּמָּן, וְנַטְלֵי לוֹן אִלֵּין ד' אַנְפִּין, וְאַעֲלִין לוֹן לְגוֹ, בְּהַהוּא עַמּוּדָא דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא.

וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא סַלְּקָא הַהוּא עַמּוּדָא, דְעֲנָנָא וְאֶשָּׁא וּתְנָנָא, וְנֹגַהּ מִלְּגָו. וְאִלֵּין תְּרֵין אִקְרוּן, (ישעיהו ד׳:ה׳) מְכוֹן הַר צִיּוֹן וּמִקְרָאֶיהָ. מְכוֹן הַר צִיּוֹן, דָּא אִיהוּ תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא, כַּד נְקוּדָה תַּתָּאָה מִתְקַשְּׁטָא, וְאִינּוּן מִקְרָאֶיהָ דְּהַהִיא נְקוּדָה לְאִתְקַשְּׁטָא.

כֵּיוָן דְּסַלְּקִין אִלֵּין נִשְׁמָתִין עַד הַהוּא פִּתְחָא דִּרְקִיעָא, כְּדֵין, הַהוּא רְקִיעָא סָחֲרָא סַחֲרָנֵי דְּגִנְתָּא, תְּלַת זִמְנִין. וּמִקָל נְעִימוּ דְּסָחֲרָא הַהוּא רְקִיעָא, נָפְקִין כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין וְשַׁמְעִין הַהוּא נְעִימוּ דְּהַהוּא רְקִיעָא, וְחָמָאן הַהוּא עַמּוּדָא, דְּסַלְּקָא אֶשָּׁא וַעֲנָנָא וּתְנָנָא וְנֹגַהּ דְּלָהִיט, וְסַגְדִּין כֻּלְּהוּ. כְּדֵין נִשְׁמָתִין סַלְּקִין בְּהַהוּא פִּתְחָא, עַד דְּסַלְּקִין לְגוֹ עִגּוּלָא, דְּסַחֲרָא בְּהַהִיא (נ''א לההוא) נְקוּדָה. כְּדֵין חָמָאן מַה דְּחָמָאן. וּמִגּוֹ נְהִירוּ וְחֶדְוָותָא מֵהַהוּא דְּחָמָאן, סַלְּקִין וְנַחְתִּין קַרְבִין וְרָחֲקִין.

וְאִיהִי תָּאִיבָא לְגַבַּיְיהוּ, וּמִתְקַשְּׁטָא בִּנְהִירוּ. כְּדֵין אַלְבִּישׁ קִנְאָה (מנהורא) חַד צַדִּיק עִלָּאָה, וְאִסְתָּכַּל בִּנְהוֹרָא וּשְׁפִירוּ דְּהַאי נְקוּדָה, וּבְתִקוּנָהָא, וְאָחִיד בָּהּ, וְסָלִיק לָהּ לְגַבֵּיהּ, וְנָהִיר נְהוֹרָא בִּנְהוֹרָא, וַהֲווּ חַד. כָּל חֵילָא דִּשְׁמַיָּיא פַּתְחֵי בְּהַהִיא שַׁעֲתָא וְאַמְרֵי, זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָּיא, נַטְרֵי אוֹרַיְיתָא, זַכָּאִין אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא חֶדְוָותָא דְּמָארֵיכוֹן הֲוִי בְּכוּ, דְּהָא עָטָרָא דְּמָארֵיכוֹן, מִתְעַטֵּר בְּכוֹן.

כְּדֵין כֵּיוָן דְּנַהֲרִין נְהוֹרָא בִּנְהוֹרָא, תְּרֵין נְהוֹרִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וְנַהֲרִין. לְבָתַר אִינּוּן גַּוְונִין נַחְתִּין, וְאִסְתַּכְּלָן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, וּמְתַקְּנִי לוֹן לְעַטְרָא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא אִתְּמַר, עַיִן לא רָאָתָה אֱלקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כְּתִיב (יחזקאל א׳:כ״ב) וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְּמָעְלָה. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל אִית רָקִיעַ וְאִית רָקִיעַ, רָקִיעַ דִּלְתַתָּא אִיהוּ קַיְּימָא עַל גַּבֵּי ד' חֵיוָון. וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַׁט וְשָׁארִי דִּיּוּקְנָא דְּחָד נוּקְבָּא, דְּאֲחוֹרֵי דְּכוּרָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (שמות ל״ג:כ״ג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים קל״ט:ה׳) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. וּכְתִיב (בראשית ב׳:כ״א) וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו.

רָקִיעַ דִּלְעֵילָּא אִיהוּ קַיְּימָא עַל גַּבֵּי חֵיוָון עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַׁט וְשָׁארִי דִּיּוּקְנָא דְּחָד דְּכוּרָא, דְּאִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. וְהָנִי תְּרֵין רְקִיעִין, חַד אִקְרֵי קְצֵה הַשָּׁמַיִם. וְחַד אִקְרֵי מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם. דִּכְתִּיב, (דברים ד׳:ל״ב) וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. רָאשֵׁי הַחַיָּה דִּלְתַתָּא אִינּוּן אַרְבַּע חֵיוָון, דְּאִינּוּן רְשִׁימִין (נ''א נהורין) עִלָּאִין, עַל אִינּוּן אַרְבַּע אַתְוָון רְשִׁימִין, דִּי בְּגוֹ אִינּוּן אַרְבַּע פִּתְחִין, דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן.

וְאַף עַל גַּב דְּאַמָרָן עֵדֶן דִּלְתַתָּא בְּאַרְעָא, הָכִי הוּא וַדַּאי. אֲבָל כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר
(Ⅰ)

*****

[211b]  
[...] Ainsi qu'on l'a dit, le « Point Suprême » se trouve aussi bien en bas qu'en haut. Les âmes en haut jouissent de la contemplation du Point d'en haut; et les justes ici-bas jouissent de la contemplation du Point d'en bas. Voilà le paradis d'en bas. Les Hayoth ont quatre visages: celui du lion, celui du bœuf, celui de l'aigle et celui de l'homme. C'est de la sueur des Hayoth qu'est formé le « fleuve de feu ». C'est dans ce fleuve que les âmes sont purifiées avant de remonter en haut.
Remarquez qu'un corps de salamandre ne peut être nettoyé que par le feu. Comme l'âme est également de feu, puisqu'elle émane du Trône sacré, elle doit être également purifiée par le feu. Mais, demandera-t-on, l'âme étant de feu, elle ne doit rien souffrir en passant par le « fleuve de feu »; où est donc son châtiment? Malheur à l'âme qui doit subir les flammes d’un feu étranger ! L'âme est purifiée deux fois par le feu: La première fois, après le châtiment du corps et avant de pénétrer dans le paradis d'en bas, où elle est saisie par deux anges et jetée dans un endroit de l'enfer appelé « Hinom ». La seconde fois, quand l'âme va s'élever dans le Paradis d'en haut. Passées deux fois; par le feu, les âmes sont purifiées et placées devant leur Maître. Heureux le sort [...]

דְּהַאי נְקוּדָה דְּקָאָמַרָן, כְּמָה דְּאִית לָהּ חוּלָקָא לְעֵילָּא, הָכִי נָמֵי אִית לָהּ חוּלָקָא לְתַתָּא בְּאַרְעָא. וְהַאי גִּנְתָּא לְתַתָּא, אִיהוּ חוּלָקָא דְּהַהִיא נְקוּדָה לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּרוּחֵי דְּצַדִּיקַיָּיא בְּאַרְעָא, וְאִתְהֲנֵי בְּכָל סִטְרִין לְעֵילָּא (ויצא קנ''ז ע''ב) וְתַתָּא. לְעֵילָּא בְּצַדִּיק. לְתַתָּא בְּהַהוּא אִיבָּא דְּצַדִּיק, וְלָא אִשְׁתְּכַח שַׁעְשׁוּעָא עֵילָּא וְתַתָּא אֶלָּא בְּצַדִּיק. וְהַאי גִּנְתָּא אִיהוּ, מֵהַהִיא נְקוּדָה דְּאִקְרֵי עֵדֶן (נקודה דנטלא מאימא עילאה טמירא איהי גן עדן דארעא).

אִינּוּן רָאשֵׁי הַחַיָּה, אִלֵּין אַרְבַּע רֵישֵׁי אַנְפִּין. חַד אַרְיֵה, דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:י׳) וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין. וְחַד שׁוֹר, דִּכְתִּיב וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל. וְחַד נֶשֶׁר, דִּכְתִּיב וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן. אָדָם כְּלָלָא דְּכֹלָּא, דִּכְתִּיב וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנִי אָדָם. וְאִלֵּין אַרְבַּע רֵישֵׁי נַהֲרִין דְמָטוּלֵיהוֹן (ס''א חיוון דנטלין) לְכוּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, וּמִגּוֹ מָטוּלָא דִּילְהוֹן זָעִין. וּמֵהַהוּא זִיעָא דְּמָטוּלָא דִּילְהוֹן, אִתְעָבִיד הַהוּא נָהָר דִּי נוּר. דִּכְתִּיב, (דניאל ז׳:ט׳-י׳) נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנִהּ.

וְנִשְׁמָתִין כַּד סַלְּקִין, אִתְסַחְיָין בְּהַהוּא נָהָר דִּי נוּר, וְסַלְּקִין לְקוּרְבְּנָא וְלָא אִתּוֹקְדָן, אֶלָּא אִתְסַחְיָין. תָּא חֲזֵי מִסַּלָּמַנְדְּרָא, דְּעַבְדִין מִנָּהּ לְבוּשָׁא. וּמִגּוֹ דְּאִיהִי מִנּוּרָא, לָא אִתְסַחְיָיא הַהוּא לְבוּשָׁא, אֶלָּא בְּנוּרָא, אֶשָּׁא אָכִיל זוּהֲמָא דְּבֵיהּ, וְאִתְסַחֵי הַהוּא לְבוּשָׁא. הָכִי נָמֵי נִשְׁמְתָא דִּי נוּר דְּאִתְנְטִילַת מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא. דִּכְתִיב בָּהּ (דניאל ז׳:ט׳) כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר. בְּזִמְנָא דְּבַעְיָיא לְאִתְסַחְיָיא מֵהַהוּא זוּהֲמָא דְּבָהּ, אִתְעַבְּרַת בְּנוּרָא וְאִתְסַחְיָיא. וְנוּרָא אַכְלָא כָּל הַהוּא זוּהֲמָא דִּי בְּנִשְׁמְתָא. וְנִשְׁמְתָא אִתְסַחְיָיא וְאִתְלַבְּנַת.

וְאִי תֵּימָא אִי הָכִי עוֹנְשָׁא לֵית לָהּ לְנִשְׁמְתָא בְּהַאי. תָּא חֲזֵי, וַוי לְנִשְׁמְתָא דְּסַבְלָת אֶשָּׁא נוּכְרָאָה, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי אִתְלַבְּנָא. אֲבָל כַּד זוּהֲמָא אִיהוּ סַגִּי עָלָהּ, וַוי לְנִשְׁמְתָא דְּסַבְלַת הַהוּא עוֹנְשָׁא, בְּגִין דְּהַהוּא זוּהֲמָא בִּתְרִי זִמְנֵי אִתְלַבְּנַת בְּנוּרָא.

זִמְנָא קַדְמָאָה כֵּיוָן דְּקַבִּילַת עוֹנְשָׁא בְּגוּפָא, אַזְלָא נִשְׁמְתָא, וְנַטְלֵי לָהּ, וְאַעֲלִין לָהּ בְּגוֹ אֲתָר חַד דְּאִקְרֵי בֶּן הִנֹּם, וַאֲמַאי אִקְרֵי בֶּן הִנֹּם. אֶלָּא אֲתָר חַד אִיהוּ בְּגֵיהִנָּם, דְּתַמָּן אִתְצְרִיפוּ נִשְׁמָתִין, בְּצִרוּפָא, לְאִתְלַבְּנָא עַד לָא עָאלִין בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. (ואי זכאין אינון נשמתין כד אעלין לון בההוא אתר) תְּרֵין מַלְאֲכִין שְׁלִיחָן זְמִינִין בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, וְקַיְימִין לְתַרְעָא, וְצַוְוחִין לְגַבֵּי אִינּוּן מְמָנָן דִּבְהַהוּא אֲתָר דְּגֵיהִנָּם, בְּגִין לְקַבְּלָא הַהִיא נִשְׁמְתָא.

וְהַהִיא נִשְׁמְתָא עַד לָא אִתְלַבְּנַת בְּנוּרָא, אִינּוּן שְׁלִיחָן צַוְוחִין לְגַבַּיְיהוּ, וְאַמְרֵי הִנֹּם. וּבְזִמְנָא דְּהִיא אִתְלַבְּנַת, אִינּוּן מְמָנָן נָפְקִין עִמָּהּ מֵהַהוּא אֲתָר, וּזְמִינִי לָהּ לְגַבֵּי פִּתְחָא דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּתַמָּן אִינּוּן שְׁלִיחָן וְאַמְרֵי לוֹן הִנֹּם. הָא אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּהָא אִתְלַבְּנוּ, כְּדֵין אַעְלִין לְהַהִיא נִשְׁמְתָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן.

וְכַמָּה אִיהִי תְּבִירָא מִגּוֹ הַהוּא תְּבִירוּ דְּאִתְלַבְּנוּתָא דְּגֵיהִנָּם. (ס''א דהוא) דְּהַהִיא תְּבִירוּ דְּאֶשָּׁא תַּתָּאָה. וְאַף עַל גַּב דְּנָחִית מִלְעֵילָּא, (אבל) כֵּיוָן דְּמָטָא לְאַרְעָא לְתַתָּא, אִיהוּ אֶשָּׁא דְּלָא דָּקִיק, וְנִשְׁמְתָא אִתְעַנְשָׁא בֵּיהּ, וְאִתְבָּרַת. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר מֵאִינּוּן אַרְבַּע פִּתְחִין דְּנָהֲרִין בִּרְקִיעָא דְּעַל גִּנְתָּא, וּמָטָא לְהַהִיא נִשְׁמְתָא וְאִתְּסִיאַת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלאכי ג׳:כ׳) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

זִמְנָא תִּנְיָינָא, לְבָתַר דְּיָתְבָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, כָּל הַהוּא זִמְנָא דְּיָתְבָא וְעַד כְּעַן לָא אִתְפָּרְשַׁת מֵאִינּוּן מִלִּין דְּחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא מִכֹּל וָכֹל. וְכַד סַלְּקִין לָהּ לְעֵילָּא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְפָּרְשָׁא, מִכָּל חֵיזוּ וּמִכָּל מִלִּין דִּלְתַתָּא. וְאַעְבְּרוּ לָהּ בְּהַהוּא נְהַר דִּי נוּר, כְּדֵין נִשְׁמְתָא אִתְלַבְּנַת בֵּיהּ מִכֹּל וָכֹל. וְנַפְקַת וְאִתְחֲזִיאַת קַמֵּי מָארֵי דְּעָלְמָא בְּרֵיכָא (ד''א ברירא) מִכָּל סִטְרִין. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכְּלַת בְּהַהוּא נְהוֹרָא אַתְּסִיאַת וְאִשְׁתְּלִימַת מִכֹּלָּא. וּכְדֵין קַיְימִין אִינּוּן נִשְׁמָתִין בִּלְבוּשִׁין, מִתְעַטְּרִין קַמֵּי מָארֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן
(Ⅰ)

*****

[212a]  
[...] des justes, et dans ce monde, et dans le monde futur ! Les âmes du paradis d'en bas vont, chaque Sabbat et chaque Néoménie, visiter la région appelée « murs de Jérusalem », où sont placés plusieurs anges gardiens, ainsi qu'il écrit112: « Sur tes murs, ô Jérusalem, j'ai placé des gardiens. » Elles ne peuvent pénétrer dans cette région tant qu'elles n'ont pas été purifiées. De retour au paradis, les âmes s'en vont de nouveau voir les corps des coupables lorsqu'ils sont châtiés. Ensuite elles vont voir ceux qui souffrent, ceux qui sont malades et ceux qui sont opprimés pour leur foi. Après avoir visité ces hommes en peine, elles vont le dire au Messie. Quand elles lui font savoir les peines qu'Israël endure dans l'exil et quand elles lui font connaître qu'il y a tant de coupables parmi Israël qui ne veulent pas connaître leur Maître, le Messie lève sa voix et pleure sur les coupables, ainsi qu'il est écrit113: « Il a été brisé par nos iniquités; il a été percé de plaies pour nos cris. » Les âmes retournent ensuite à leur place. Dans le Paradis, il y a un palais qui porte le nom de « Palais des malades ». Le Messie entre dans ce Palais et appelle toutes les maladies, toutes les douleurs, toutes les souffrances et toutes les peines et les invite à s'abattre sur lui; et toutes s'abattent en effet sur lui. S'il ne s'était chargé de subir lui-même les châtiments mérités par Israël, nul homme n'aurait pu supporter les peines encourues par suite des péchés commis; et
C’est pourquoi L’Écriture ajoute : « Il s'est chargé lui-même de nos douleurs. » Rabbi Éléazar agissait également ainsi durant sa vie sur la terre114. Tant qu'Israël habitait la Terre Sainte et y offrait des sacrifices, il était préservé de toutes les maladies et de toutes les peines par le mérite des sacrifices offerts. Maintenant c'est le Messie qui porte les douleurs et les peines de tout le monde. Lorsque l'homme quitte ce monde, il reçoit lui-même son châtiment. Plus est grande la culpabilité de l'homme, plus profond est son séjour dans l'enfer. Heureux ceux qui observent les commandements de la Loi ! Lorsque le Point Sacré veut se délecter avec les esprits des justes, il descend à minuit dans le paradis d'en bas et caresse les esprits des justes, telle une mère caressant ses enfants. Ainsi qu'on l'a dit, le firmament au-dessus du paradis est appuyé sur les quatre têtes des Hayoth. Il y a quatre portes qui ouvrent sur les quatre directions du monde. Chacune de ces portes est marquée d'une lettre étincelante. La porte qui donne sur l'Orient est marquée de la lettre Aleph. La seconde porte qui ouvre sur le Nord est marquée de la lettre Daleth. [...]

דְּצַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְאִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, שָׁטָאן בְּכָל רֵישֵׁי יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי, וְסַלְּקִין עַד הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַ ם. דְּתַמָּן כַּמָה מְמָנָן וּרְתִיכִין דְּנַטְרֵי אִינּוּן חוֹמוֹת. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ב:ו׳) עַל חוֹמוֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַם הִפְקַדְתִּי שׁוֹמְרִים. וְסַלְּקִין עַד הַהוּא אֲתָר, וְלָא עָאלִין לְגוֹ, עַד דְּאִתְלַבְּנַן. וְתַמָּן סַגְדִּין, וְחַדָּאן מֵהַהוּא נְהִירוּ, וְתַיְיבִין לְגוֹ גִּנְתָּא.

נָפְקִין מִתַּמָּן וְשָׁטָאן בְּעָלְמָא, וְחָמָאן בְּאִינּוּן גּוּפִין דְּחַיָּיבַיָּא, בְּהַהוּא עוֹנְשָׁא דִּילְהוֹן, (קנ''א ע''א) דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָּצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. מַאי לְכָל בָּשָׂר. לְאִינּוּן שְׁאָר גּוּפִין דִּבְסָחֲרָנַיְיהוּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּלְבָתַר מְשַׁטְּטֵי וּמִסְתַּכְּלָן בְּאִינּוּן מָארֵיהוֹן דִּכְאֵבִין, וּבְנֵי מַרְעִין, וְאִינּוּן דְּסַבְלִּין עַל יִחוּדָא דְּמָארֵיהוֹן, וְתָבִין וְאָמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא.

בְּשַׁעֲתָא דְּאַמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא צַעֲרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלְוּתְהוֹן, וְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּי בְּהוֹן, דְּלָא מִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, אָרִים קָלָא וּבָכֵי, עַל אִינּוּן חַיָּיבִין דִּבְהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו נ״ג:ה׳) וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ תַּיְיבִין אִינּוּן נִשְׁמָתִין וְקַיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ.

בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן אִית הֵיכָלָא חֲדָא, דְּאִקְרֵי הֵיכָלָא דִּבְנִי מַרְעִין. כְּדֵין מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא הֵיכָלָא, וְקָרֵי לְכָל מַרְעִין וְכָל כְּאֵבִין, כָּל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיֵיתוּן עָלֵיהּ, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין עָלֵיהּ. וְאִלְמָלֵא דְּאִיהוּ אָקִיל מֵעָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְנָטִיל עָלֵיהּ, לָא הֲוֵי בַּר נָשׁ דְּיָכִיל לְמִסְבַּל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, עַל עוֹנְשֵׁי דְּאוֹרַיְיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו נ״ג:ד׳) אָכֵן חֳלָיֵינוּ הוּא נָשָׁא וְגוֹ'. כְּגַוְונָא דָּא רִבִּי אֶלְעָזָר בְּאַרְעָא.

בְּגִין דְּלֵית חוּשְׁבָּנָא, לְאִינּוּן יִסּוּרִין דְּקַיְימִין עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ בְּכָל יוֹמָא, עַל עוֹנְשֵׁי דְּאוֹרַיְיתָא, וְכֻלְּהוּ נַחְתוּ לְעָלְמָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא. וְכַד הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּאִינּוּן פּוּלְחָנִין וְקָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדֵי, הֲווֹ מְסַלְּקִין כָּל אִינּוּן מַרְעִין וְיִסוּרִין מֵעָלְמָא. הַשְׁתָּא מָשִׁיחַ מְסָלַק לוֹן מִבְּנֵי עָלְמָא, עַד דְּנָפִיק בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, וּמְקַבֵּל עוֹנְשֵׁיהּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר. כַּד אִינּוּן חוֹבִין יַתִּיר דְּעַיְילִין לוֹן לְגוֹ בְּגוֹ גֵּהִינָּם, בְּאִינּוּן מָדוֹרִין תַּתָּאִין אַחֲרָנִין, וּמְקַבְּלִין עוֹנְשָׁא סַגִּי מִסְּגִיאוּת זוּהֲמָא דִּי בְּנִשְׁמְתָא, כְּדֵין אַדְלִיקוּ נוּרָא יַתִּיר, לְמֵיכַל הַהוּא זוּהֲמָא. (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא. ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא. ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונש).

זַכָּאִין אִינּוּן דְּנַטְרֵי פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. הַהִיא נְקוּדָה קַדִּישָׁא, דְּאִיהִי בַּעְיָא לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא לְעֵילָּא וּלְתַתָּא בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, כְּמָה (רי''א ע''ב) דְּאִתְּמַר. כַּד הַהִיא נְקוּדָה בָּעָא לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא לְתַתָּא בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, כְּאִמָּא דְּחַדָּאת עַל בְּנָהָא, וְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּהוֹן, הָכִי נָמֵי בְּפַלְגוּת לֵילְיָא אִיהִי נַחְתָּא וְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּהוּ.

רָקִיעַ דְּקַאמְרָן דְּקַיְּימָא עַל גִּנְתָּא, אִיהִי קַיְּימָא עַל ד' רֵישֵׁי חֵיוָון, וְאִינּוּן ד' אַתְוָון (רי''א ע''א) דְּקָאָמְרָן, אִינּוּן רָזָא דְּד' חֵיוָן. וְהַאי רְקִיעָא קַיְּימָא לְתַתָּא (ס''א עלייהו), כְּמָה דְּאִתְּמַר. רָקִיעַ דְּהַהִיא נְקוּדָה, קַיְּימָא לְעֵילָּא, עַל אִינּוּן ד' חֵיוָון עִלָּאִין דְּקָאָמְרָן, וְהַהוּא רְקִיעָא (כגוונא דא מן דא) אִיהוּ אִתְרְקָם בִּגְוָונִין קַדִּישִׁין.

בְּהַאי רָקִיעַ אִסְתַּכְּלָן אַרְבַּע חֵיוָון, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין לְתַתָּא. כַּד הַאי רָקִיעַ אַנְהִיר בִּגְוָונוֹי וְנָצִיץ, כְּדֵין יַדְעִין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין, דְּהָא טַרְפָּא דִּילְהוֹן אִזְדָּמַן. רְקִיעָא דָּא מְרֻקְּמָא בְּכָל גַּוְונִין קַדִּישִׁין, בֵּיהּ קַיְימִין אַרְבַּע פִּתְחִין רְשִׁימִין, בְּאַרְבַּע אַתְוָון מְנַצְצָן.

פִּתְחָא חֲדָא רְשִׁימָא לִסְטַר מִזְרָח, וּבֵיהּ קַיְּימָא בְּהַהוּא פִּתְחָא אָת חַד, וְהַהוּא אָת אִיהוּ א', וְדָא נָצִיץ וְסָלִיק וְנָחִית בְּהַאי פִּתְחָא. פִּתְחָא דָּא נָהִיר וְנָצִיץ מִנְצִיצוּ עִלָּאָה. וְהַאי אָת נָצִיץ וּבָלִיט (ס''א ולהיט) בְּגַוֵיהּ, וְאִיהִי נַחְתָּא וְסַלְּקָא, וְאִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא.

פִּתְחָא תִּנְיָינָא, רְשִׁימָא לִסְטָר צָפוֹן, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, וְאִיהִי אָת ד'.
(Ⅰ)

*****

[212b]  
[...] La troisième porte qui ouvre sur l'Ouest est marquée de la lettre Noun. La quatrième porte qui ouvre sur le Sud est marquée de la lettre Yod. Les vingt-deux lettres pourvues de couronnes sont également gravées sur ces portes. Quand on transforme ces quatre lettres à l'aide de la combinaison « Ath-Basch », on obtient le mot « tah.-zou ». Les quatre Hayoth pourvus chacun de quatre visages crient et demandent la nourriture pour le monde. Leur voix monte en haut, et les bénédictions descendent ici-bas. Le firmament tourne autour de lui trois fois. La première fois, il tourne dans la direction sud, et la seconde fois [...]

וְדָא קַיְּימָא וְנָצְצָא, סַלְּקָא וְנַחְתָּא, וְלָהֲטָא בְּהַהוּא פִּתְחָא. לְזִמְנִין נָצִיץ בִּנְצִיצוּ, וּלְזִמְנִין אִתְטָמַר הַהוּא נְהוֹרָא, וְלָא נָהִיר. וְעַל דָּא, אָת דָּא לָא קַיְּימָא בְּקִיוּמָא תָּדִיר, וְאָת דָּא אִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא.

פִּתְחָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר מַעֲרָב, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, דְּאִתְרְשִׁים וְאִתְנְהִיר בְּהַהוּא פִּתְחָא. וְדָא אִיהוּ אָת נ', וְהַאי אָת נָצִיץ בִּנְצִיצוּ בְּהַהוּא פִּתְחָא.

פִּתְחָא רְבִיעָאָה, דָּא אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר דָּרוֹם, וּבֵיהּ קַיְּימָא רְשִׁימוּ דְּחָד נְקוּדָה תַּתָּאָה זְעִירָא, דְּאִתְחָזֵי וְלָא אִתְחָזֵי, וְדָא אִיהִי אָת י', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון לְאַרְבַּע סִטְרִין, (נ''א נציצין) נָצְצִין בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּאִינּוּן פִּתְחִין.

בְּהַאי רָקִיעַ רְשִׁימִין אַתְוָון אַחֲרָנִין, (ד''א לד' סטרין) בְּכִתְרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ. וְאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מִתְעַטְּרָן בְּכִתְרִין. רְקִיעָא דָּא נָטִיל וְסָחֲרָא עַל גַּבֵּי חֵיוָון, בִּרְשִׁימוּ דְּאַתְוָון, רָזָא דְּחוּשְׁבָּן דְּיִחוּדָא, בְּרָזָא דְּצֵרוּפָא חֲדָא וְאִינּוּן: א''ט ב''ח ג''ז ד''ו.

אִלֵּין אַתְוָון סָחֲרָן בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּרָזָא דְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, (דרתיכי) עִלָּאִין קַדִּישִׁין סְתִימִין. וְאִינּוּן אַתְוָון אַחֲרָנִין (ס''א עלאין) סְתִימִין, סָחֲרִין לְהַהוּא רָקִיעַ, וּכְדֵין אִתְחַזְיָין אִלֵּין אַתְוָון בְּגִלְגּוּלָא, (ס''א דהאי רקיעא) דְּאִינּוּן א''ט ב''ח, וּרְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא.

בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר הַאי רְקִיעָא, אִתְנָהֲרָן בֵּיהּ אַרְבַּע רָזִין דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, וְאִינּוּן צִרוּפָא בְּצֵרוּפִין דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. כְּדֵין נָחִית טַלָּא מֵהַאי רְקִיעָא, בְּאִינּוּן אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְּזָנוּ כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין קַדִּישִׁין, וְנַטְלֵי כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה.

בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תַּלְיָיא, אִלֵּין אַתְוָון אִתְטְמָרוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ ד' גּוֹ ד', וְאִינּוּן ט''ח ז''ו. בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אִתְגְּנִיזוּ וְאִתְטָמָרוּ, כְּדֵין קָלָא דִּסְטָר צָפוֹן אִתְּעַר, וְיַדְעֵי דְּדִינָא שַׁרְיָיא עַל עָלְמָא. וּבְהַאי רְקִיעָא אִתְרְשִׁים גַּוְונָא חֲדָא, דְּכָלִיל כָּל גַּוְונִין.

כַּד נָטִיל הַאי רְקִיעָא מִסִּטְרָא דְּמִזְרָח, אִינּוּן אַרְבַּע רֵישִׁין דְּקָאָמְרָן, בְּאַרְבַּע (אנפין) אַתְוָון, נַטְלִין כֻּלְּהוּ בְּמַטְלָנִין, וְסַלְקֵי בִּסְלִיקוּ לְעֵילָּא. וְכַד אִינּוּן נַטְלִין וְסַלְּקִין לְעֵילָּא, אִסְתַּלְּקַת מַאן דְּאִסְתַּלְּקַת. וְאַתְוָון אִתְהַדְרוּ וְאִתְחַזְיָין בִּשְׁלִימוּ, בְּרָזָא קַדְמָאָה, א''ט ב''ח ג''ז ד''ו, וְאִתְרְקָם הַהוּא רְקִיעָא, כְּדֵין אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ.

וְכַד הַאי רְקִיעָא אִתְנְהִיר כְּמִלְּקַדְמִין, בְּאִלֵּין אַתְוָון, כּוּלְּהוּ אִתְהֲדָרוּ וְשָׁאֲגֵי לְמִטְרַף טַרְפָּא וּמְזוֹנָא. כֵּיוָן דְּאִינּוּן שָׁאֲגֵי וְסַלְּקִין קָלָא, הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּמַע לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּכְדֵין נַטְלָּא בִּרְכָאן וְקִדּוּשָׁן, מַאן דְּנַטְלָא.

סָחֲרָן אַתְוָון וּמִתְגַּלְגְּלָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימָן אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם. כֵּיוָן דְּקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם, סַלְּקִין וְנַצְצָן בִּנְצִיצוּ וְלָהֲטִין. כְּדֵין בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, רְשִׁימוּ חַד אִתְרְשִׁים, וְהַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ אָת חַד, וְאִיהוּ י'. כֵּיוָן דְּאָת דָּא אִתְרְשִׁים וְאִתְחַזְיָיא, כְּדֵין לָהֲטִין אֲבַתְרֵיהּ, תְּלַת אַתְוָון אַחֲרָנִין, וְאִינּוּן הו''ה.

אִלֵּין אַתְוָון מְנַצְצָן בְּאֶמְצִעוּ דְּהַאי רְקִיעָא, סַלְּקִין וְנַחְתִּין, מְלַהֲטִין בִּתְלֵיסַר (נ''א בתריסר) לַהֲטִין. כְּדֵין לְבָתַר דְּאִלֵּין תְּלֵיסַר זִמְנִין מְלַהֲטָן, נַחְתָּא מַאן דְּנַחְתָּא, וְאִתְכְּלִילַת בְּאִינּוּן אַתְוָון, וְאִתְעַטְּרַת בְּהוּ, וְלָא אִתְיְידָעַת. כְּדֵין, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין, וְכֻלְּהוּ מַשִׁירְיָין, בְּחֵידוּ. וְסַלְּקִין שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן.

רְקִיעָא דָּא נַטְלָא תִּנְיָינוּת, וְסָחֲרָא וּמִתְגַּלְגְּלָא, וְאִינּוּן אַתְוָון קַדְמָאֵי דְּקָאָמְרָן, דְּאִינּוּן א''ט ב''ח, כֻּלְּהוּ אִתְכְּלִילוּ בְּאִינּוּן אַתְוָון עִלָּאִין, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקָאָמְרָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון דַּהֲווֹ בְּאֶמְצָעִיתָא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כֻּלְּהוּ אִתְרְשִׁימוּ לִסְטַר צָפוֹן, וְאִתְרְשִׁימוּ וְלָא אִתְרְשִׁימוּ. לֵית מַאן דְּיִסְתָּכַּל בְּהַהוּא סִטְרָא, כֻּלְּהוּ אִתְחַפְיָין, וְאַמְרֵי בְּקַל נְעִימוּ בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ. אִתְחַפְיָּין מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן
(Ⅰ)

*****

[213a]  
[...] dans la direction nord. La troisième fois il tourne d'un côté et de l'autre, et ce mouvement produit une voix douce. La lettre qui descend la sainteté ici-bas est le Vav. Alors le Nom sacré est complet. Le Nom n'est complet que quand Jéhovah est uni à Élohim. Lorsque les neuf lettres composant ce nom sont unies, le ciel projette une lumière qui se sépare en trente-deux rayons pour éclairer les trente-deux sentiers de miséricorde. Au Nord, ce firmament est marqué d'une gerbe de flammes sur laquelle sont gravés dix noms; et ces dix noms sont susceptibles de tant de combinaisons qu'on peut en obtenir soixante-dix noms. Les cieux sont superposés les uns sur les autres. Les cieux inférieurs sont matériels et les cieux supérieurs immatériels. Le Point Suprême se trouve ainsi enveloppé comme le cerveau dans les méninges. Le huitième ciel est appuyé sur les Hayoth supérieurs; il n'a aucune couleur, car il est mystérieux et caché. Toutes les couleurs sortent de lui, et lui n'en a aucune. Toutes les lumières émanent de lui, mais on ne remarque en lui ni lumière, ni ténèbres, ni aucune couleur. Les âmes des justes qui se trouvent sous le firmament inférieur voient la lumière qui s'échappe de ce firmament suprême; mais elles ne la voient qu'à l'exemple de quelqu'un qui regarde à travers une cloison opaque. Nul ne peut voir cette lumière que celui qui est dedans. C'est pourquoi l'Ecriture dit: « Les cieux des cieux sont au Seigneur. » C'est une allusion au ciel supérieur étendu [...]

(ס''א דאנפין) וְאָמְרִין דָּא אִתְחַפְיָּין מִכָּל סִטְרִין וְאַמְרִין דָּא.

רְקִיעָא דָּא סָחֲרָא כְּמִלְּקַדְמִין, וְאִתְגַּלְגְּלָא מִסִּטְרָא לְסִטְרָא. כְּדֵין קָל נְעִימוּ דְּמַשִׁירְיָין סַגִּיאִין בְּסִטְרָא דָּא, וְקָל נְעִימוּ דְּמַשִׁירְיָין סַגִּיאִין בְּסִטְרָא דָּא, וְכֵן לְד' סִטְרִין. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא הַהוּא רְקִיעָא אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ אַחֲרָא, יַתִּיר מִכְּמָּה דְּהֲוָה, וְקַיְּימָא בִּנְהִירוּ בְּגָוֶון אַחֲרָא, כְּלִילָא בְּכָל גַּוְונִין.

וְאִלֵּין אַתְוָון דְּקָאָמְרָן, סַלְּקִין לְעֵילָּא בְּהַהוּא רְקִיעָא, וּמְקַבְּלִין לְאָת חַד דְּאִיהִי עִלָּאָה, דְּקָא מִתְחַבְּרָא בִּשְׁמָא דָּא, דְּאִלֵּין אַתְוָון. בְּגִין דְּאַף עַל גַּב דְּאִלֵּין אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, הַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּאִתְכְּלִיל לְתַתָּא, בְּגִין דְּרָזָא דָּא אִתְכְּלִיל לְעֵילָּא, וְאִתְכְּלִיל לְתַתָּא, וְכַד אִתְכְּלִיל לְתַתָּא, אִלֵּין אַתְוָון סַלְּקִין לְקַבְּלָהּ לְאָת חַד (ד''א יו''ד) דְּהָא מֵהַהוּא אָת אִתְּזָנוּ אִלֵּין אַתְוָון לְתַתָּא, וְהַהוּא אָת אִיהוּ ו'. וְנָחִית וְאִתְחֲבְּרוּ אִלֵּין אַתְוָון. בְּהַהוּא אָת, וּכְדֵין כֻּלְּהוּ בְּעִטּוּרָא חֲדָא, וְאִתְעָבִיד שְׁמָא שְׁלִים.

לְתַתָּא, שְׁמָא שְׁלִים וְלָא שְׁלִים. שְׁמָא שְׁלִים בַּחֲמֵשׁ אַתְוָון (ד''א ולא שלים דתשע אתוון, שמא שלים בחמש אתוון) אִיהוּ, (רכ''ו ע''ב) וַיְדוָֹ''ד. רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא בִּרְמִיזוּ. שְׁמָא שְׁלִים בִּתְשַׁע אַתְוָון, אִינּוּן יְדוָֹ''ד אֱלהִים. דָּא אִיהוּ שְׁמָא שְׁלִים מִכֹּלָּא. שְׁמָא אַחֲרָא אִיהוּ בִּרְמִיזוּ, וְאִיהוּ בְּחָמֵשׁ כִּדְקָאָמְרָן. אֲבָל דָּא אִיהוּ שְׁלִים (בראשית מ''ה ע''ב) בְּכֹלָּא.

כֵּיוָן דְּמִתְחַבְּרָן אִלֵּין אַתְוָון, הַהוּא רְקִיעָא אַנְהִיר בִּתְלָּתִין וּתְרֵין נְהוֹרִין, כְּדֵין כֹּלָּא אִיהוּ בְּחֶדְוָוה, כֹּלָּא קָאִים בְּרָזָא חֲדָא עֵילָּא וְתַתָּא. כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרָזָא דִּשְׁלִימוּ. וְכָל דַּרְגִּין מְתַקְּנָן עַל אַתְרַיְיהוּ, כָּל חַד וְחַד כְּדְקָא יֵאוֹת.

בְּהַאי רְקִיעָא קָאִים לִסְטַר צָפוֹן, חַד שַׁלְהוֹבָא נָהִיר, דְּלָא שָׁכִיךְ תָּדִיר, וְאִיהוּ רָשִׁים בְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, לִיָמִין, וְאִינּוּן עֶשֶׂר שְׁמָהָן, וְסַלְּקִין לְשִׁבְעִין שְׁמָהָן, וְכֻלְּהוּ רְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא, וְנַהֲרִין כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא.

מְהַאי רְקִיעָא, נַטְלִין כָּל אִינּוּן רְקִיעִין דִּלְתַתָּא, דְּלִסְטַר קְדוּשָּׁה, עַד דְּמָטוּ לְאִינּוּן רְקִיעִין אַחֲרָנִין דְּלִסְטַר אַחֲרָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן יְרִיעוֹת עִזִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיַּעַשׂ יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן.

בְּגִין דְּאִית יְרִיעוֹת וְאִית יְרִיעוֹת, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן, אִינּוּן יְרִיעוֹת דְּאִקְרוּן רְקִיעֵי חֵיוָון דְּמַשְׁכְּנָא קַדִּישָׁא. יְרִיעוֹת עִזִּים. אִינּוּן רְקִיעִין (ד''א יריעות) אַחֲרָנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא. אִלֵּין רְקִיעִין בְּרָזָא דִּרְתִּיכִין דְּרוּחִין קַדִּישִׁין. וְאִלֵּין רְקִיעִין דִּלְבַר, דְּקַיְימִין בְּמִלִּין דְּעָלְמָא, וְאִינּוּן סִטְרִין דְּתִיּוּבְתִּין, וְעוֹבָדִין דְּגוּפָא. וְאִלֵּין חַפְיָין עַל אִינּוּן רְקִיעִין דִּלְגוֹ, כִּקְלִיפָה עַל מוֹחָא. רְקִיעִין דִּלְגוֹ אִינּוּן הַהוּא קְלִישׁוּ, דְּקַיְּימָא עַל מוֹחָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן שָׁמַיִם לַיְיָ'. לִשְׁמָא חֲדָא דָּא דִּלְתַתָּא.

רְקִיעִין אַחֲרָנִין לְעֵילָּא, וְאִינּוּן רְקִיעִין פְּנִימָאִין, דְּאִקְרוּן רְקִיעֵי הַחַיּוֹת, דְּאִינּוּן רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּחֵיוָון רַבְרְבָן עִלָּאִין, וְאִלֵּין אִינּוּן רָזִין דְּאַתְוָון (ס''א רזין עלאין) עִלָּאִין, בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מְחַקְּקָן רְשִׁימִין, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ רְקִיעָא עִלָּאָה תְּמִינָאָה. דְּאִיהוּ רָקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי חֵיוָון עִלָּאִין, וְהַאי אִיהוּ דְּלֵית לֵיהּ חֵיזוּ. הַאי אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, לֵית בֵּיהּ גּוָֹון.

כָּל גַּוְונִין מִנֵּיהּ נַפְקֵי. בֵּיהּ לֵית גּוָֹון, לָא אִתְחָזֵי, וְלָא אִתְגַלְיָיא, הַאי אִיהוּ דְּאַפִּיק כָּל נְהוֹרִין. בֵּיהּ לָא אִתְחָזֵי, לָא נְהִירוּ, וְלָא חָשׁוּךְ, וְלָא גּוָֹון כְּלַל, בַּר נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּחָמָאן מִגּוֹ רְקִיעָא תַּתָּאָה, כְּמִבָּתַר כּוֹתָלָא, נְהִירוּ דְּאַפִּיק וְנָהִיר הַאי רְקִיעָא עִלָּאָה, וְהַהוּא נְהִירוּ דְּלָא פָּסַק, לֵית מַאן דְּיֵדַע לֵיהּ, לֵית מַאן דְּקָאִים בֵּיהּ.

מִתְּחוֹת דָּא, כָּל אִינּוּן רְקִיעִין אִתְכְּלִילוּ בִּשְׁמָא דָּא אִקְרֵי שָׁמַיִם וְאִלֵּין (ד''א שמא קדישא) (תקון קט''ו ע''ב) אִקְרוּן הַשָּׁמַיִם אִינּוּן דִּשְׁמָא עִלָּאָה אִקְרֵי בְּהוֹן, אִינּוּן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְעֲטָּר בְּהוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים קט״ו:ט״ז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ', לְהַהוּא גְּנִיזוּ דִּרְקִיעָא עִלָּאָה, דְּקָאִים
(Ⅰ)

*****

[213b]  
[...] au-dessus des autres. Jusqu'à ce ciel, les mystères sont encore concevables; mais aucun sage n'est capable de pénétrer les mystères d'au-dessus de ce ciel. L'homme peut s'attacher à son Maître et acquérir la sagesse des mystères suprêmes en priant avec recueillement. Le firmament intérieur est le séjour du Point d'en bas, ainsi qu'on l'a déjà dit. Ce firmament est composé de matériel et d'immatériel, telle la flamme d'une chandelle, où la flamme noire se marie à la flamme blanche et dont la base est la mèche. De même, le monde d'ici-bas est aux mondes d'en haut ce que la mèche est aux flammes de diverses couleurs. Durant la nuit, le corps reste inerte comme une pierre, alors que l'âme s'élève vers les régions d'où elle émane. Aussi le démon s'attache-t-il au corps pendant le sommeil, et c'est pourquoi on est tenu de laver les mains quand on se lève.
Des anges sont chargés de saisir les âmes des justes qui quittent le corps pendant la nuit et de les offrir en holocauste à leur Maître, et le chef de ces anges porte le nom de « Souria ». Quand les âmes traversent tous les cieux, on les approche de Dieu qui les sent, ainsi qu'il est écrit115: « Et il les sentit dans la crainte de Dieu. » C'est de cette façon que les âmes sont offertes en holocauste, ainsi que le Roi Messie le fera dans le monde. Arrivées au Point Suprême, toutes les âmes sont absorbées par lui, et il devient en quelque sorte fécondé, telle une femme enceinte. Ensuite il engendre de nouveau les mêmes âmes qui sont considérées après comme nouvellement créées, ainsi qu'il est écrit116: « Tu les fais tous les jours nouvelles parce que grande est ta foi. » L'Écriture explique la raison pour laquelle les âmes sont considérées comme nouvelles [...]

עָלַיְיהוּ.

עַד הָכָא רֶמֶז לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, (נ''א רזא דשמים קדישין) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בִּשְׁמָהָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לֵית חַכִּים בְּסָכְלְתָנוּ, דְּיָכִיל לְמִנְדַּע וּלְאִתְדַּבְּקָא כְּלָל. בַּר נְהִירוּ חַד זְעֵיר בְּלָא קִיוּמָא, (נ''א קיומא דכלא) לְאִתְיַישְּׁבָא בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּעָאל וְנָפַק, וְיָדַע לְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזִין דְּמָארִיהּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ.

בְּרָזִין אִלֵּין יָכִיל בַּר נָשׁ לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ, לְמִנְדַּע שְׁלִימוּ דְּחָכְמָה בְּרָזָא עִלָּאָה, כַּד פָּלַח לְמָארֵיהּ בִּצְלוֹתָא, בִּרְעוּתָא, בְּכִוּוּן לִבָּא, אַדְבַּק רְעוּתֵיהּ כְּנוּרָא בְּגַחַלְתָּא, לְיַיחֵדָא אִינּוּן רְקִיעִין תַּתָּאִין דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, לְאַעְטְרָא לוֹן בִּשְׁמָא חֲדָא תַּתָּאָה. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לְיַיחֲדָא אִינּוּן רְקִיעִין עִלָּאִין פְּנִימָאִין, לְמֶהוֵי כֻּלְּהוּ חַד, בְּהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה (רל''ט ע''א) דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ.

וּבְעוֹד דְּפוּמֵיהּ וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן, לִבֵּיהּ יְכַוֵּון, וּרְעוּתֵיהּ יִסְתָּלַק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְיַיחֲדָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּרָזִין, דְּתַמָּן תְּקִיעוּ דְּכָל רְעוּתִין וּמַחֲשָׁבִין בְּרָזָא דְּקַיְּימָא בְּאֵין סוֹף, וּלְכַוְּונָא בְּהַאי בְּכָל צְלוֹתָא וּצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְאַעְטְרָא כָּל יוֹמוֹי, בְּרָזָא דְּיוֹמִין עִלָּאִין בְּפוּלְחָנִיהּ.

בְּלֵילְיָא יְשַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, דְּהָא אִתְפְּטַר מֵעָלְמָא דָּא, וְנִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת מִנֵּיהּ, וְיִהֲדָּר לָהּ לְמָארֵי דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, (ס''א ההיא נקודה קיימא, לאכללא בגווה אינון נשמתין דצדיקייא).

רָזָא דְּרָזִין לְמִנְדַּע לְאִינּוּן חַכִּימֵי לִבָּא. רְקִיעָא דָּא תַּתָּאָה, בְּרָזָא דְּהַהִיא נְקוּדָה קַיְּימָא, כְּמָה דְּאַמָרָן. הַהוּא רְקִיעָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָּא (ויצא קנ''ג ע''ב) וּמִתַּתָּא, וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ לְתַתָּא כְּהַאי שְׁרָגָא דְּסַלְּקָא נְהוֹרָא אוּכָמָא, (בראשית נ''א ע''א) לְאִתְאַחֲדָא בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וִיסוֹדָא דִּילָהּ אִיהוּ לְתַתָּא, בְּהַהִיא פְּתִילָה בְּמִשְׁחָא. אוּף הָכִי לְתַתָּא, הַהִיא נְקוּדָה. בִּימָמָא אִתְכְּלִילַת מִלְּעֵילָּא, וּבְלֵילְיָא אִתְכְּלִילַת מִתַּתָּא, בְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא.

וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא, אָהַדְרוּ כֻּלְּהוּ, לְעִקָרָא וִיסוֹדָא וְשָׁרָשָׁא, דְּנַפְקוּ מִנֵּיהּ. וְכַמָּה לֵילָוָון זְמִינִין לְנַטְלָא כָּל חַד וְחַד מַה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים טז) אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. נַפְשָׁא אַזְלַת וְשָׁטָאת, וְתָבַת לְהַהוּא עִקָרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ. גּוּפָא קָאִים שָׁכִיךְ כְּאַבְנָא, וְאַהְדָר לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי, וּבְגִין כַּךְ תָּב גּוּפָא לְסִטְרֵיהּ, וְנַפְשָׁא לְסִטְרָהּ.

גּוּפָא שָׁרֵי עֲלוֹי רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּבְגִין כַּךְ אִסְתָּאֲבוּ יְדוֹי, וּבָעֵי לְאַסְחָאָה לוֹן. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּהָא בְּלֵילְיָא כֹּלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא סַלְּקִין וְאִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ, וְאִתְעַטְּרַת (בהו) מַה דְּאִתְעַטְּרַת, וְאִתְכְּלִילַת מִכָל סִטְרִין, כְּדֵין סַלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְעַטָּר מִכֹּלָּא.

בְּלֵילְיָא שַׁלְטָאָן מְמָנָן דְּאִתְפְּקָדוּ עַל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, לְסַלְּקָא לוֹן לְעֵילָּא, וּלְקָרְבָא לוֹן קָרְבָּן נַיְיחָא, לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן. הַהוּא מְמָנָא דְּאִתְפְּקַד עַל כָּל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, (רנ''ג ע''א קנ''ד ע''א) סוֹרִיָ''א שְׁמֵיהּ רַב מְמָנָא. כֵּיוָן דְּנִשְׁמְתָא סַלְּקָא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, כְּדֵין מְקָרְבִין לָהּ לְגַבֵּיהּ, וְאָרַח בָּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיה יא) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְיָ'. כְּמָה דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא, וְעַל יְדֵיהּ אַעְבָּרוּ כֻּלְּהוּ בְּפִקְדוֹנָא עַל יְדֵיהּ, לְאִתְקָרְבָא לְהָלְאָה.

וְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין כַּד אִתְקְרִיבוּ לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְרִיבוּ, וְאִתְחָזוּן תַּמָּן, דָּא אִיהוּ רָזָא, כֻּלְּהוּ נִשְׁמָתִין אִתְכְּלִילוּ בְּהַהִיא נְקוּדָה, וְנַטְלָא לוֹן זִמְנָא חֲדָא, כְּמַאן דְּבָלַע בְּלִיעוּ דְּמִלָּה, וְאִתְעַבְּרָא כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא. רָזָא דָּא לְמָארֵי מְדִין. כַּד הַאי נְקוּדָה אִתְעַבְּרַת, כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, אִתְהֲנֵי מֵהַהִיא הֲנָאוּתָא, דְּאִתְכְּלִילַת נִשְׁמְתָא מְהַאי עָלְמָא, בְּאִינּוּן עוֹבָדִין, וּבְהַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּאִשְׁתַּדָּלַת בָּהּ בִּימָמָא. וְנַטְלָא הַהוּא רְעוּ דְּהַאי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְהֲנֵי בְּחֶדְוָה, וְאִתְכְּלִילַת מִכָּל סִטְרִין.

לְבָתַר אַפִּיקַת לוֹן לְבַר, וְאוֹלִידַת לוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין, וְנִשְׁמְתָא אִיהִי חַדְתָּא הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְמִין, וְרָזָא דָּא (איכה ג׳:כ״ג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. חֲדָשִׁים וַדַּאי כְּמָה דְּאִתְּמַר. מַה טַעַם
(Ⅰ)

*****

[214a]  
[...] et elle ajoute: « ... Parce que grande est ta foi. » Car c'est la foi qui fait renaître l'homme. Heureux les justes, et dans ce monde, et dans le monde futur! Heureuse notre part; car nous venons de tresser des couronnes au Saint, béni soit-il. Le jour ayant commencé à poindre, Rabbi Abba dit: Allons rendre grâces au Maître de l'univers. I1s firent leur prière. Les collègues dirent ensuite à Rabbi Abba: Que celui qui a commencé ce discours le finisse.
Rabbi Abba commença à parler ainsi : « Beseleel117 fit l'arche de bois de Schitim. » Bien que les collègues aient déjà expliqué les mystères du Tabernacle dans le saint Idra, le sujet est encore susceptible d'autres considérations. L'arche avait six faces; et les tables de la Loi qu'on y plaçait constituaient l'Alliance de la loi écrite, composée des cinq livres du Pentateuque. Cependant, malgré la diversité de ses faces, l'arche ne formait qu’un seul corps; de même la Loi ne forme qu'un seul corps de doctrine, malgré la diversité des livres dont elle est composée. Il en est de même des deux noms sacrés Jéhovah et Élohim. Bien que composés de neuf lettres, ils ne désignent que le même degré. Il y a arche et arche. Lorsque l'arche a été remise par Aravna à David, beaucoup de sang fut répandu en Israël; car l'arche ne peut être déplacée sans provoquer une grande perturbation. L'endroit où fut placée l'arche était le même où Abraham avait dressé l'autel pour y offrir son fils Isaac en holocauste. C'est pourquoi l'Écriture118 dit: « Le Seigneur a vu, et sa colère s'apaisa ». Il « a vu » le mérite d'Isaac prêt à se sacrifier à Dieu, et sa colère s'est apaisée. L'arche est tantôt appelée « Aron » et tantôt « Arona ». [...]

אִינּוּן חֲדָשִׁים. בְּגִין רָזָא דִּכְתִּיב, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. רַבָּה וַדַּאי, (בראשית י''ט ע''ב) דְּיַכְלָא לְאַכְלְלָא לוֹן, וּלְאַעֲלָא לוֹן לְגַוָּוהּ, וְאַפִּיקַת לוֹן וְאִינּוּן חַדְתִּין. וְעַל דָּא נַקְטָא אַחֲרָנִין מִלְּעֵילָּא בִּימָמָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

אַדְּהָכִי נָהָר יְמָמָא, אָמַר רִבִּי אַבָּא, נְקוּם וּנְהַךְ, וְנוֹדֶה לְרִבּוֹן עָלְמָא. קָמוּ וְאָזְלוּ, וְצַלוּ, וּלְבָתַר אָהַדְרוּ חַבְרַיָּיא לְגַבֵּיהּ, אֲמַרוּ לֵיהּ, מַאן דְּשָׁרֵי, לְסַיֵּים שְׁבָחָא. זַכָּאָה חוּלָקָנָא בְּאוֹרְחָא דָּא, דְּכָל הַאי זָכִינָא לְאַעְטְרָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא.

פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (שמות ל״ז:א׳) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ'. הָכָא, אַף עַל גַּב דְּכָל רָזִין דְּמַשְׁכְּנָא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא בְּאִדָּרָא קַדִּישָׁא. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, דְּהָא רָזָא דָּא מִתְעַטְּרָא בְּכַמָּה רָזִין, לְמֵילַף חָכְמְתָא. אָרוֹן דָּא אִיהוּ רָזָא לְמֵיעַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב. וְאִתְגְּנִיז בֵּיהּ בְּשִׁית לוּחִין (ס''א ואתגניזן ביה שית לוחין ואינון שית מסחרין) מְסַחֲרִין, וְדָא אִקְרֵי אָרוֹן. כַּד סָחֲרָן אִינּוּן שִׁית לְמֶהוֵי כַּחֲדָא, כְּדֵין אִיהוּ גּוּפָא חַד לְאַעֲלָא בֵּיהּ רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּשִׁית סִטְרִין וַאָרוֹן.

לוּחִין אִינּוּן חָמֵשׁ, וְעָאלִין בֵּיהּ חָמֵשׁ סְפָרִים, וְאִינּוּן חָמֵשׁ אִינּוּן שִׁית, בְּחַד דַּרְגָּא דְּאָעִיל בָּהּ בִּגְנִיזוּ, דְּאִקְרֵי רָזָא דְּכֹלָּא, וְהַאי אִיהוּ רָזָא דִּבְרִית. כַּד עָאל דָּא, גּוֹ אִינּוּן חָמֵשׁ לוּחִין, כְּדֵין קַיְּימָא אֲרוֹנָא וְאוֹרַיְיתָא, בְּרָזָא דִּתְשַׁע דַּרְגִּין, (רי''ג ע''א) דְּאִינּוּן תְּרֵין שְׁמָהָן, יְהוָֹ''ה אֱלהִי''ם. וּלְבָתַר קַיְּימָא לוּחָא חֲדָא, רָזָא עִילָאָה דְחַפְיָא עַל כֹלָּא וְהַהוּא הֲוֵי רָזָא דְּהַהוּא רְקִיעָא דְסַחָרָא וְחַפֵי עַל כֹּלָּא וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי בִּגְנִיזוּ.

הָכָא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא, וּלְמִנְדַּע רָזִין דַּאֲרוֹנָא, אִית אָרוֹן וְאִית אָרוֹן, דָּא לָקֳבֵל דָּא. פָּתַח וְאָמַר, (שמואל ב כ״ד:כ״ג) הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וְגוֹ'. וְכִי אֲרַוְנָה מֶלֶךְ הֲוָה וְאַף עַל גַּב דְּחַבְרַיָּיא אוּקְמוּהָ, אֶלָּא דָּוִד, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (שמואל ב ה׳:ח׳) כָּל מַכֵּה יְבוּסִי וְיִּגַּע בַּצִּנּוֹר וְגוֹ' וְאִיהוּ נָטַל וְתָּפִיס לִיְרוּשָׁלַ ם, וּמִדִּידֵיהּ הֲוָה, אֲמַאי קָנָה בְּכַסְפָּא. וְאִי תֵּימָא אַף עַל גַּב דַּהֲוַות יְרוּשָׁלַם דִּידֵיהּ דְּדָוִד, הַהוּא אֲתָר אַחֲסַנְתֵּיהּ דַּאֲרַוְנָה הֲוָה, כְּמָה דְּהֲוָה בְּנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, דְּאַף עַל גַּב דְּשַׁלִּיט אַחְאָב, וַהֲוָה מַלְכָּא, אִצְטְרִיךְ לְמִתְבַּע לְנָבוֹת הַהוּא כֶּרֶם, אוּף הָכִי דָּוִד.

אֶלָּא וַדַּאי אֲרַוְנָה מַלְכָּא הֲוָה, וְהַהוּא אֲתָר בִּרְשׁוּתֵיהּ הֲוָה, וַהֲוָה שַׁלִּיט עֲלוֹי, וְכַד מָטָא זִמְנָא לְנָפְקָא מִתְּחוֹת יְדֵיהּ, לָא נָפִיק אֶלָּא בִּסְגִיאוּת דָּמָא וְקָטוֹלָא בְּיִשְׂרָאֵל. לְבָתַר קָאִים הַהוּא מַלְאָכָא מְחַבְּלָא עַל הַהוּא אֲתָר, וְתַמָּן כַּד הֲוָה קָטִיל, וְקָאִים בְּהַהוּא אֲתָר, לָא הֲוָה יָכִיל, וְתָשַׁשׁ חֵילֵיהּ.

וְהַהוּא אֲתָר, אֲתָר דְּאִתְעֲקַד בֵּיהּ יִצְחָק הֲוָה, דְּתַמָּן בָּנָה אַבְרָהָם מַדְבְּחָא, וְעָקַד לֵיהּ לְיִצְחָק בְּרֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אֲתָר, אִתְמְלֵי רַחֲמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברי הימים א כא) רָאָה יְיָ' וַיִּנָּחֵם וְגוֹ'. מַהוּ רָאָה יְיָ'. חָמָא עֲקֵידַת יִצְחָק בְּהַהוּא אֲתָר, וְתָב וְרִיחַם עֲלַיְיהוּ מִיַּד.

וַיֹּאמֶר לַמַּלְאַךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה וְגוֹ'. מַהוּ רַב. הָא אוּקְמוּהָ, טוֹל הָרַב. אֶלָּא הָכִי הוּא, כְּתִיב הָכָא רַב, וּכְתִיב הָתָם, (דברים א׳:ו׳) רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. אוּף הָכִי נָמֵי רַב, רַב לָךְ לְמֶהֱוֵי הַאי אֲתָר תְּחוֹת יְדָךְ, שְׁנִין סַגִּיאִין הֲוָה תְּחוֹת יְדָךְ, מִכָּאן וּלְהָלְאָה רַב, אָהֲדַר אַתְרָא לְמָארֵיהּ. וְעִם כָּל דָּא (בדמא) בְּמוֹתָא וּמָמוֹנָא נָפַק מִתְּחוֹת יְדֵיהּ.

אֲמַאי אִקְרֵי אֲרַוְנָה. אֶלָּא כְּתִיב אֲרַוְנָה וּכְתִיב אָרְנָן. בְּעוֹד דְּהַהוּא אֲתָר הֲוָה תְּחוֹת יְדֵיהּ, אִקְרֵי אֲרַוְנָה אֲרוֹן דְּסִטְרָא אַחֲרָא. וְעַל דְּאִתּוֹסָפוּ בֵּיהּ אַתְוָון יַתִּיר, הָכִי אִצְטְרִיךְ (קס''ד ע''ב) לְאִתּוֹסְפָא לְהַהוּא רַע עַיִן, רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְהַהוּא תּוֹסֶפֶת אִיהוּ גְּרִיעוּתָא לְגַבֵּיהּ.

בִּסְטַר קְדוּשָּׁה גַּרְעִין לֵיהּ אַתְוָון, וְאִתּוֹסָף קְדוּשָׁתֵיהּ. וְדָא רָזָא דִּכְתִּיב, (מלכים א ז׳:כ״ה) עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר. גָּרַע מֵ''ם
(Ⅰ)

*****

[214b]  
[...] « Arona » désigne « l'autre côté ». Remarquez que le côté saint est appelé « Arche d'alliance »; et il convient d'y enfermer le corps de l'homme. C'est pourquoi les grands zélés avaient été enfermés dans un cercueil après la mort. De Joseph, l'Écriture119 dit: « Et il fut mis (va-iisem) dans un cercueil. » Pourquoi ce mot « va-iisem » est-il écrit avec deux Yod ? Parce que Joseph a su conformer l'Alliance d'en bas à celle d'en haut; c'est parce que Joseph était chaste qu'il était digne d'être mis dans un cercueil. Rabbi Abba se mit à pleurer en disant: Malheur au monde qui ignore cette chose, malheur à ceux qui croient licite de mettre le premier venu dans un cercueil ! Il ne faut mettre dans un cercueil que le corps d'un juste qui n'a positivement jamais péché contre la chasteté; si cela n'est pas le cas, il ne faut jamais mettre le mort dans un cercueil.
Un tel homme ne participera pas à la part des justes; car la mise en bière d'un homme qui n'a pas observé la chasteté ternit la vie, ternit la mort et provoque de grands châtiments. Ce mort est confié à l’ « autre côté » où il perd la qualité de corps humain. Et, dès qu'il est confié à l’ « autre côté », il est précipité dans l’enfer d'où il ne sort plus jamais. Ce qui précède s'applique seulement a un homme qui n'a pas fait pénitence parfaite pour expier son incontinence. Cependant il vaut mieux ne jamais mettre dans un cercueil le corps d'un homme qui a péché contre la chasteté, alors même qu'il aurait fait pénitence; car, aussi longtemps que le corps subsiste dans la tombe, l'âme est jugée et ne peut monter à la place qui lui est assignée, à l'exception des grands saints et zélés qui sont jugés dignes de monter avec leur corps. Heureux leur sort, et dans ce monde, et dans le monde futur! Nul péché n'est aussi désagréable à Dieu, que le péché contre la chasteté. Lorsque les collègues rapportèrent ces paroles à Rabbi Siméon, celui-ci s'exprima ainsi120: « Le sentier des justes est comme une lumière brillante, qui s'avance et qui croît jusqu'au jour parfait. » [...]

דְּלָא כְּתִיב שְׁנַיִם, אֶלָּא שְׁנֵי. וּלְסִטְרָא (קס''ד ע''ב) אַחֲרָא יַהֲבִין לֵיהּ תּוֹסֶפֶת אַתְוָון, דִּכְתִּיב וַיַּעַשׂ יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עֲשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעוֹת, תּוֹסֶפֶת אַתְוָון וְאִיהוּ גְּרִיעוּתָא. וּבְסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, שְׁנִי עָשָׂר וְלָא יַתִּיר. וְהָכָא עֲשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה. וְכֹלָּא אִיהוּ גְּרִיעוּ לְגַבֵּיהּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְהַהוּא רַע עַיִן, לְאַשְׁלְמָא עֵינֵיהּ וְאִיהוּ בִּגְרִיעוּ. (כגוונא דא ארונה, תוספת אתוון ולא כתיב ארון)

תָּא חֲזֵי, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה אִקְרֵי אֲרוֹן הַבְּרִית. וְהַהוּא אֲרוֹן הַבְּרִית, אִתְחָזֵי לְגוּפָא לְמֵיעַל בֵּיהּ דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם. וְעַל רָזָא דָּא, אִינּוּן חֲסִידֵי קַדִּישִׁין, כַּד הָווֹ מִפְטְרֵי מֵהַאי עָלְמָא, הָווֹ אַעְלִין לוֹן בְּאָרוֹן. דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לָא מִתְתָּקַּן בְּגוּפָא, וְלָאו אִיהִי בִּכְלָלָא דְּגוּפָא דְּאָדָם. וּבְגִין דָּא לָא אִתְבְּרוּן גּוּפַיָּיא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, בְּגִין דְּלָאו אִינּוּן (הקדמה ו' ע''ב) בִּכְלָלָא דְּגוּפָא דְּאָדָם.

בְּיוֹסֵף מַה כְּתִיב, (בראשית נ׳:כ״ו) וַיִּישֶם בָּאָרוֹן תְּרֵין יוֹדִין אֲמַאי. אֶלָּא דְּאִתְחַבָּר בְּרִית בִּבְרִית. רָזָא דִּלְתַתָּא בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. וְעָאל בַּאֲרוֹנָא. מַאי טַעֲמָא. (ס''א תא חזי סטרא דקדשה אקרי ארון הברית וההוא ארון הברית אתתקן לאעלא ביה רזא דאורייתא דאיהי רזא דדיוקנא דגופא קדישא. כגוונא דא לתתא אתתקן ארונא לאעלא ביה דיוקנא דגופא רזא דאדם ומאן איהו דקאים ברזא דאדם מאן דנטיר את קיימא קדישא ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו עאלין לון בארונא בגין דלא אתחזי למיעל בארונא אלא מאן דנטיר להאי ברית את קיימא קדישא. ביוסף מה כתיב ויישם בארון) בְּגִין דְּנָטַר בְּרִית קַדִּישָׁא, וְאִתְקָיָּים בֵּיהּ. לְהָכִי אִתְחָזֵי לְאַעֲלָה בַּאֲרוֹנָא, וְכֹלָּא כַּדְקָא חֲזֵי.

בָּכָה רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, וַוי לִבְנֵי עָלְמָא, דְּלָא יַדְעֵי לְהַהוּא כִּסּוּפָא. וַוי לְהַהוּא עוֹנְשָׁא, דְּכָל מַאן דְּבָעֵי עָאל בַּאֲרוֹנָא. בְּגִין דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְמֵיעַל בַּאֲרוֹנָא, בַּר צַדִּיק, דְּיָדַע בְּנַפְשֵׁיהּ, וְאִשְׁתְּמוֹדַע בְּגַרְמֵיהּ, דְּלָא חָטָא בְּהַהוּא בְּרִית, אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא, מֵעוּלְמוֹי, וְקָא נָטִיר לֵיהּ כַּדְקָא יָאוּת. וְאִי לָאו, לָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֵיעַל בַּאֲרוֹנָא, וּלְמִפְגַם אֲרוֹנָא.

רָזָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְחַבְּרָא בְּאָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ רָזָא דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, וְלָא לְאַחֲרָא. דְּהָא אֲרוֹן לָא אִתְחֲבָּר אֶלָּא בְּצַדִּיק, דְּנָטִיר אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא. וּמַאן דְּפָגִים בְּרִית וְעָאל בַּאֲרוֹנָא, וַוי לֵיהּ, דְּפָגִם לֵיהּ בְּחַיּיוֹי. וַוי לֵיהּ דְּפָגִים לֵיהּ בְּמִיתָתֵיהּ. וַוי לֵיהּ מֵהַהוּא עוֹנְשָׁא. וַוי לֵיהּ דְּפָגִים אָת וְאָרוֹן קַיָּימָא קַדִּישָׁא. וַוי לֵיהּ לְהַהוּא כִּסּוּפָא, דְּנַקְמִין מִנֵּיהּ נִקְמַת עָלְמִין, נוּקְמָא דְּעָלְמָא דָּא, וְנוּקְמָא דְּהַהוּא פְּגִימוּ. וְרָזָא דָּא כְּתִיב (תהילים קכ״ה:ג׳) כִּי לא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִיקִים.

בְּשַׁעֲתָא דְּדַיְינִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, מִסְתַּכְּלָן בְּעוֹבָדוֹי, אִי הֲוָה פָּגִים רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא דְחָתִים בִּבְשָׂרֵיהּ. וְהַשְׁתָּא פָּגִים אֲרוֹנָא (דברית) דִּילֵיהּ בְּהַאי. הַאי לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּצַדִּיקַיָּיא. מִסְתַּכְּלִן בֵּיהּ, וְדַיְינִין לֵיהּ, וּמַפְּקֵי לֵיהּ לְבַר מִכְּלָלָא דְּאָדָם. כֵּיוָן דְּאַפְקֵי לֵיהּ מִכְּלָלָא דְּאָדָם, אַפְקֵי לֵיהּ מִכְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ אַחֲרָנִין, דְּאִתְעַתְּדוּ לְחַיֵּי עָלְמָא, וְיַהֲבֵי לֵיהּ לְהַהוּא (ארון) סִטְרָא דְּלָא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּגוּפָא דְּאָדָם. כֵּיוָן דְּאִתְּמְסַר לְהַהוּא סִטְרָא, וַוי לֵיהּ, דְּאַעֲלִין לֵיהּ בְּגֵיהִנָם, וְלָא נָפִיק מִנֵּיהּ לְעָלְמִין. עַל דָּא כְּתִיב (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָּצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ'. אִינּוּן דְּאִשְׁתָּאָרוּ מִכְּלָלָא דְּאָדָם.

וְהָנֵי מִלֵי כַּד לָא עָבֵד תִּיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא. תִּיוּבְתָּא דְּאִיהִי אִתְחַזְיָיא לְחַפְיָיא עַל כָּל עוֹבָדוֹי. וְעִם כָּל דָּא טַב לֵיהּ דְּלָא יֵעוּל בַּאֲרוֹנָא, דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּגוּפָא קַיָּים, נִשְׁמְתָא אִתְדְּנָת, וְלָא עָאלַת לְאַתְרָהּ. בַּר אִינּוּן חֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְחָזוּן לְסַלְּקָא בְּגוּפֵיהוֹן, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

בְּגִין דְּלֵית חוֹבָא דְּקַשְׁיָא קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּהַאי מַאן דִּמְשַׁקֵּר וּפָגִים לְהַאי אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא. וְדָא לָא חָמֵי אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא, עַל חוֹבָא דָּא כְּתִיב (בראשית ל״ח:ז׳) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְיָ'. וּכְתִיב (תהילים ה׳:ה׳) לא יְגוּרְךָ רָע.

מַה כְּתִיב הָכָא, וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן. וְכִי אֲמַאי לָא עָבְדוּ אִינּוּן חַכִּימִין, דְּעָבְדוּ מַשְׁכְּנָא, יַת אֲרוֹנָא. אֶלָּא בְּצַלְאֵל, סִיּוּמָא דְּגוּפָא דְּאִיהוּ (רע''ד ע''א) רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, וְנָטַר לֵיהּ, וְאִיהוּ קָאִים בְּעַדְבָא דְּחוּלָקֵיהּ. אִיהוּ אִשְׁתְּדַּל בְּעוֹבָדָא דִּילֵיהּ, וְלָא אַחֲרָא. אָתוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְנַשְּׁקוּ לֵיהּ.

כַּד מָטוּ לְגַבֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְסַדְּרוּ מִלִּין אִלֵּין קַמֵּיהּ, כָּל מַה דְּאִתְּמַר בְּהַהוּא אוֹרְחָא. פָּתַח וְאָמַר, (משלי ד׳:י״ח) וְאוֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם.
(Ⅰ)

*****

[215a]  
[...] Le « sentier des justes » désigne la voie de la vérité sur laquelle on rencontre le Saint, béni soit-il; c'est sur cette voie que Dieu s'avance à la rencontre des justes pour écouter leurs paroles. Ce sentier s'éclaire toujours de plus en plus; contrairement à ce qui arrive aux coupables dont le sentier s'obscurcit de plus en plus. Il y a chemin et il y a sentier. Sur le chemin, tout le monde va, tandis que le sentier n'est foulé que par les pieds de quelques rares passagers. La voie des justes est un sentier inaccessible aux autres hommes. Elle est également appelée sentier pour cette raison que la Schekhina s'y promène. Vous, grands saints, vous marchez sur ce sentier devant l'Ancien des temps. Heureux votre sort! Rabbi Siméon continua à parler ainsi121: « Et Josué, fils de Nun, fut rempli de l'esprit de sagesse, parce que Moïse posa ses mains sur lui. » Nous avons appris en plusieurs endroits que Moïse était le soleil et Josué la lune; or la lune n'a d'autre lumière que celle qu'elle reçoit du soleil. Quand la lune est pleine, la lumière des deux corps célestes se trouve en parfait état. Tel est le mystère du Yod et du Hé du nom Jéhovah. Yod donne sa lumière à Hé, et le Hé accorde la nourriture au monde d'en bas. La Fille hérite de la Mère122. Voilà pourquoi les grandes fêtes (Pâque et Tabernacle) sont fixées au quinze du mois où la lune est pleine. Le nom de Josué commence par un Yod et un Hé, afin d'indiquer que la lune était pleine. L'Écriture dit que Josué était le fils de « Nun ». La lettre Noun est l'emblème du soleil; Josué, qui représentait la lune, était réellement le fils du soleil. L'Écriture dit en outre que Josué fut rempli de l'esprit de sagesse. Du Point Suprême symbolisé par le Yod procède l'Esprit; et c'est l'Esprit qui élève le Tabernacle et s'étend dans les six directions du monde; et quand l'Esprit dresse le Tabernacle ici-bas, la lumière est pleine, et le mystère [...]

הַאי קְרָא אִתְּמַר. אֲבָל הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְאוֹרַח צַדִּיקִים, הַהוּא אוֹרְחָא דְּצַדִּיקַיָּיא אָזְלוּ בֵּיהּ, אִיהוּ אֹרַח קְשׁוֹט. אוֹרְחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ. אוֹרְחָא דְּאִיהוּ אָזִיל קָמַיְיהוּ, וְכָל אִינּוּן רְתִיכִין, אַתְיָין לְמִשְׁמַע מִלִּין דְּאִינּוּן מְמַלְּלָן וְאָמְרֵי בְּפוּמַיְיהוּ. כְּאוֹר נֹגַהּ: דְּנָהִיר וְאָזִיל, וְלָא אִתְחֲשָׁךְ (ס''א כלל), כְּאוֹרַח דְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, דְּאוֹרַח דִּילְהוֹן אִתְחֲשָׁךְ תָּדִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי ד) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה וְגוֹ'.

דָּבָר אַחֵר וְאוֹרַח צַדִּיקִים. מַה בֵּין אוֹרַח לְדֶרֶךְ, הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל (קל''ז ע''א ויקרא פ''ח ע''א) אוֹרַח הוּא, דְּהַשְׁתָּא אִתְפְּתַח וְאִתְגַּלְיָיא, וְאִתְעָבִיד בְּהַהוּא אֲתָר אוֹרַח, דְּלָא כְּתִישׁוּ בֵּיהּ רַגְלִין מִקַּדְמַת דְּנָא. דֶּרֶךְ: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה סג) כְּדוֹרֵךְ בְּגַת, דְּכַתְשִׁין בֵּיהּ רַגְלִין כָּל מַאן דְּבָעֵי.

וְעַל דָּא לְצַדִּיקַיָּיא קָארֵי אֹרַח, דְּאִינּוּן הֲווֹ קַדְמָאֵי לְמִפְתַּח הַהוּא אֲתָר. וְלָא עַל אֲתָר אִיהוּ אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּאַחֲרָנִין בְּנֵי עָלְמָא אָזְלֵי בְּהַהוּא אֲתָר, הַשְׁתָּא דְּאַזְלִין בֵּיהּ צַדִּיקַיָּיא, אִיהוּ אֲתָר חַדְתָּא, דְּהַשְׁתָּא חַדְתָּא אִיהוּ הַהוּא אֲתָר כְּמָה דְּלָא אָזִיל בֵּיהּ בַּר נָשׁ אַחֲרָא לְעָלְמִין. בְּגִין דְּצַדִּיקַיָּיא עַבְדִּין חַדְתָּא לְכָל הַהוּא אֲתָר, בְּכַמָּה מִלִּין עִלָּאִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוֹן.

וְתוּ, דִּשְׁכִינְתָּא אַזְלָא בְּהַהוּא אֲתָר, מַה דְּלָא הֲוַות מִקַּדְמַת דְּנָא. וּבְּגִין כָּךְ אֹרַח צַדִּיקִים אִקְרֵי, בְּגִין דְּאִתְאָרַח בֵּיהּ אוּשְׁפִּיזָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. דֶּרֶךְ: אִיהוּ פָּתוּחַ לְכֹלָּא, וְכַתְשִׁין בֵּיהּ כָּל מַאן דְּבָעֵי, אֲפִילּוּ אִינּוּן חַיָּיבִין. דֶּרְךְ, רָזָא דָּא, (ישעיה מג) הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ, בְּגִין דְּדָרִיךְ בֵּיהּ סִטְרָא אַחֲרָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וְשָׁלִיט לְסַאֲבָא מַשְׁכְּנָא. וְעַל דָּא, צַדִּיקַיָּיא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, קַיְימֵי וְשַׁלְטֵי בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי אוֹרַח. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא דֶּרֶךְ פָּתוּחַ לְכֹלָּא, לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא.

וְאַתּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, אוֹרַח קַדִּישָׁא עִלָּאָה אִזְדָּמַן לְגַבַּיְיכוּ, וְאָרַחְתּוּן בֵּיהּ וּמִלִּין מְעַלְּיָין עִלָּאִין (נ''א אלין) אִתְסָדָּרוּ קָמֵי עַתִּיק יוֹמִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (דברים לה) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה וְגוֹ', בְּכַמָּה אֲתָר תָּנֵינָן, דְּמֹשֶׁה אַנְפּוֹי כְּאַנְפֵּי שִׁמְשָׁא, וִיהוֹשֻׁעַ כְּאַנְפֵּי סִיהֲרָא. דְּלֵית נְהוֹרָא לְסִיהֲרָא, אֶלָּא נְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא כַּד נָהַר לְסִיהֲרָא, וְסִיהֲרָא מִגּוֹ שִׁמְשָׁא אִתְמַלְּיָיא. וְכַד אִתְמַלְּיָיא, כְּדֵין קַיְּימָא בְּאַשְׁלְמוּתָא.

אִשְׁתְּלִימוּתָא דְּסִיהֲרָא, מַאן אִיהוּ. רָזָא דְּכֹלָּא, דְּאִקְרֵי דְּמוּת בְּרָזָא דִּשְׁמָא עִלָּאָה יְיָ'. דְּהָא בִּשְׁמָא דָּא לָא קָאִים, בַּר בְּזִמְנָא דְּקַיְּימָא בְּאַשְׁלְמוּתָא. דְּהָא כַּמָה שְׁמָהָן אִינּוּן דְּאַחֲסִינָא, וְאִתְקְרֵי בְּהוּ כַּךְ כְּפוּם שַׁעֲתָא דְּקַיְּימָא בֵּיהּ, (וכפום שעתא דקיימא ביה) הָכִי אִקְרֵי בְּהַהוּא שְׁמָא מַמָּשׁ. וְכַד קַיְּימָא בְּרָזָא דְּאַשְׁלָמוּתָא וְאִשְׁתְּלִימַת מִכָּל סִטְרִין, כְּדֵין אִקְרֵי יְדוָֹ''ד אַשְׁלְמוּתָא דִּילָהּ, כְּאַשְׁלָמוּתָא דִּלְעֵילָּא. (ק ע''ב) דְּיָרְתָא בְּרָתָא לְאִמָּהּ.

וְהַיְינוּ (ד''א נהירו) בַּחֲמֵיסָר יוֹמִין, דִּכְתִּיב, (ויקרא כג) בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה. וּכְתִיב (ויקרא כג) אַךְ בֶּעָשׂוֹר (יום) לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא, כַּד קַיְּימָא עָלְמָא דְּאָתֵי בְּרָזָא דְּכָל עֶשֶׂר אֲמִירָן, עַל הַאי חֹדֶשׁ, אִקְרֵי (קפ''ה ע''ב) בֶּעָשׂוֹר. וְכַד אִתְרְשִׁימַת סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא חֲדָא בֵּינַיְיהוּ, אִקְרֵי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, דְּהָא ה' אִתְחַבְּרַת וְאִתְחַקְקַת בֵּינַיְיהוּ.

וְרָזָא דָּא י''ה וְכַד קַיְּימָא בִּשְׁמָא דָּא, כְּדֵין אִתְחַבָּר בְּה', וְאִיהִי אִתוֹסְפָא (ד''א לגביה תתאי למיזן לון ולמיהב לון טרפייהו ואתוספא) אִיהִי, בְּרָזָא דְּאָת ה' כְּמִלְּקַדְמִין. חֲדָא, לְאִתְחַקְּקָא וּלְאִתְחַבְּרָא בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. וַחֲדָא לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְתַתָּא. וּכְדֵין קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא לְכָל סִטְרִין, עֵילָּא וְתַתָּא, בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא רָזָא חֲדָא, וּשְׁלִימוּ חַד.

יְהוֹשֻׁעַ דָּא אִיהוּ רָזָא דְּאַשְׁלָמוּתָא דְּסִיהֲרָא, בְּאִלֵּין אַתְוָון בִּן נוּ''ן, נוּ''ן וַדַּאי דְּהָא נוּן רָזָא דְּסִיהֲרָא אִיהִי. מָלֵא בְּרָזָא דְּאַשְׁלָמוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּדֵין אִיהוּ מָלֵא רוּחַ חָכְמָה וַדַּאי.

בְּגִין דִּנְקוּדָה עִלָּאָה דְּאִיהִי י', אִתְפָּשַׁט וְאַפִּיק רוּחַ, וְהַהוּא רוּחַ עָבִיד הֵיכָלָא. וְהַהוּא רוּחַ אִתְפָּשַׁט, וְאִתְעָבִיד שִׁית סִטְרִין. הַהוּא רוּחַ אִתְפָּשַׁט, בְּרָזָא דְּכָל אִלֵּין. וְאַמְלֵי וְעָבִיד הֵיכָלָא לְתַתָּא, וְאִתְמְלֵּי כֹּלָּא, וְאִתְעָבִיד רָזָא
(Ⅰ)

*****

[215b]  
[...] du Nom sacré s’accomplit de manière parfaite. Voilà pourquoi Josué était rempli de l'esprit de la Sagesse. Parce que Moïse posa ses mains sur lui, il répandit les bénédictions sur lui au point de remplir le « Puits » Et vous, grands saints, vous êtes également remplis de l'esprit de sagesse; car le Saint, béni soit-il, a posé ses mains sur vous. Rabbi Siméon continua ainsi123: « Ne mangez pas le sang, ne pratiquez pas la magie. » Celui qui mange, le matin, avant d'avoir fait la prière, est aussi coupable que s'il pratiquait la magie. Lorsque l'âme s'envole pendant le sommeil pour contempler la Gloire d'en haut, l'homme ne conserve ici-bas que le sang nécessaire à la subsistance de son corps. Et comme le démon s'attache à un corps sans âme, il s'ensuit qu'il souille le sang du corps pendant la nuit. L'ablution du matin sert à purifier la chair; mais c'est la prière qui purifie le sang. Voilà pourquoi l'homme qui mange avant de faire la prière est aussi coupable que celui qui pratique la magie, parce qu'il contribue à raffermir le pouvoir du démon. Le mot « meonen »124 contient les mêmes lettres que le mot « avon » (péché), parce que la magie contribue a raffermir l'empire du démon. Mais pourquoi y ajoute-t-on la lettre Noun ? Parce que le démon ne saurait subsister s'il ne contenait un mince filet de sainteté. Quiconque veut mentir, doit mêler à son mensonge un peu de vérité. Mais vous, grands saints, vous priez avant de manger et purifiez ainsi votre sang de la souillure du démon La prière produit quatre effets: D'abord elle perfectionne l'homme; ensuite elle perfectionne le monde d'ici-bas; en outre elle perfectionne le monde d'en haut et toutes les légions du ciel; et enfin elle provoque l’union des Chars célestes, et celle du monde d'en bas ave¢ le monde d'en haut. [...]

דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּאַשְׁלְמוּתָא חֲדָא.

וּבְגִין דָּא יְהוֹשֻׁעַ מָלֵא רוּחַ חָכְמָה, בְּגִין כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו, דְּאִיהוּ אָרִיק בִּרְכָאן עָלֵיהּ, וְאִתְמְלֵי בֵּירָא מִנֵּיהּ. וְאַתּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, כָּל חַד מִנַּיְיכוּ אִתְמְלֵי רוּחַ חָכְמָה, וְקַיְּימָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא אִתְרְעֵי בְּכוּ, וְאַסְמִיךְ יְדוֹי עָלַיְיכוּ. זַכָּאָה חוּלָקִי דְּעֵינַי חָמוּ דָּא, וְחָמוּ שְׁלִימוּ דְּרוּחַ חָכְמְתָא בְּכוּ.

פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב (ויקרא י״ט:כ״ו) לא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, וְרָזָא דְּמִלָּה, הַאי מַאן דְּאָכִיל בְּלָא צְלוֹתָא, דִּיצָלֵי (ד''א קדם דאכיל) עַל דָּמֵיהּ, שָׁקִיל אִיהוּ כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.

בְּגִין דִּבְלֵילְיָא נִשְׁמְתָא סַלְקַת וְאִשְׁתַּטְחָת לְמֵחמֵי בְּרָזָא דִּיְקָרָא עִלָּאָה, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. וְאִשְׁתְּאַר בַּר נָשׁ בְּהַהוּא חֵילָא דְאִשְׁתַתָף (נ''א דאתפשט) גּוֹ דָּמָא, לְאִתְקַיְּימָא גּוּפָא. וְעַל דָּא (ס''א ועם כל דא) טָעִים טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְהַהוּא חֵילָא לָא מִתְעַתְּדָא לְאִתְּעָרָא גּוֹ הַהוּא חֵילָא דְּנִשְׁמְתָא, וּלְקַבְּלָא לֵיהּ. וְכַד אִתְעָר בַּר נָשׁ, לָאו אִיהוּ דָּכִי. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּסִטְרָא אַחֲרָא שַׁלִּיט, עַל אֲתָר דְּקַיְּימָא בְּלָא נִשְׁמְתָא.

כֵּיוָן דְּאִתְדָכֵּי בְּמַיָּא, וְאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בְּאוֹרַיְיתָא, (נ''א טעים טעמא דמותא, דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) הַהִיא נִשְׁמְתָא לָא אִתְקַיָּימַת בְּאַתְרָהּ, וְלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ, בַּר חֵילָא דְּדָמָא בִּלְחוֹדוֹי, דְּאִקְרֵי נֶפֶשׁ, הַהִיא דְּאִתְפַּשְּׁטָא בְּדָמָא תָּדִיר, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְכַד יִצָלֵי בַּר נָשׁ צְלוֹתָא דְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, כְּדֵין מִתְיַישְּׁבָא חֵילָא דְּדָמָא בְּאַתְרֵיהּ, וְאִתְגַּבָּר חֵילָא דְּנִשְׁמְתָא, וְאִתְיָישְׁבָא עַל הַהוּא אֲתָר. וּכְדֵין בַּר נָשׁ אִשְׁתְּלִים קַמֵּי מָארֵיהּ, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, נֶפֶשׁ לְתַתָּא, וְרָזָא דְּמִלָּה דְּנִשְׁמְתָא לְעֵילָּא.

וְעַל דָּא, מַאן דְּצַלֵּי צְלוֹתָא עַד לָא יֵיכוּל, קָאִים גַּרְמֵיהּ כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְסַלְּקָא נִשְׁמְתָא עַל אֲתָר מוֹתְבָה כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְאִי אָכִיל עַד לָא צַלֵי צְלוֹתֵיהּ לְאִתְיַישְּׁבָא דָּמָא עַל אַתְרֵיהּ, הָא אִיהוּ כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן. בְּגִין דְּהָא אִיהוּ אָרְחֵיהּ דִּמְנַחֵשׁ, לְסַלְּקָא לִסְטַר אַחֲרָא, וּלְמָאֲכָא סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה.

אֲמַאי אִקְרֵי בַּר נָשׁ הַהוּא דְּאִשְׁתָּדַּל בְּהַהוּא סִטְרָא מְנַחֵשׁ. עַל דְּאִשְׁתָּדַּל בְּהַהוּא נָחָשׁ, לְאַתָּקְפָא חֵילֵיהּ וּלְאִתְגַּבְּרָא. וְדָא אִיהוּ כְּמַאן דְּפָלַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. וְכֵן הַאי פָּלַח לְהַהוּא חֵילָא דְּדָמָא, וְלָא פָּלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַתָּקְפָא סִטְרָא דְּנִשְׁמְתָא, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה.

מְעוֹנֵן, דְּאִשְׁתָּדַּל בְּחוֹבָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל בִּזְכוּ. וְאִי תֵּימָא הָא קַיְּימָא נ' בְּאֶמְצָעִיתָא. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא לָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, עַד דְּאִתְעַרְבֵי בֵּיהּ עֵרוּבָא דִּסְטָר קְדוּשָּׁה, כְּחוּטָא חַד דָּקִיק. מַאן (הקדמה ב ע''ב) דְּבָעֵי לְקַיְּימָא שִׁקְרָא, יְעָרַב בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, בְּגִין דְּיִתְקַיֵּים הַהוּא שִׁקְרָא. וְעַל דָּא עָוֹן מִלָּה דְּשֶׁקֶר הוּא, וּבְגִין לְקַיְּימָא לֵיהּ, עָאלִין בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, וְדָא אִיהוּ נ', בְּדָא מְקַיְּימֵי לְהַהוּא שֶׁקֶר. וּמַאן דְּלָא צַלֵי צְלוֹתָא לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד לָא יֵיכוּל עַל דָּמֵיהּ, כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.

צְלוֹתָא דְּבַר נָשׁ, כְּמָה דְּאָמַרְתּוּן אַתּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן, דְּהָא בִּצְלוֹתָא מִתַתְּקָּן גּוּפֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ דְּבַר נָשׁ, וְאִתְעָבִיד שְׁלִים. צְלוֹתָא אִיהִי תִּקּוּנִין מְתַקְּנָן דְּמִתְתַּקְּנָן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן אַרְבַּע. תִּקּוּנָא קַדְמָאָה, תִּקּוּנָא דְּגַרְמֵיהּ, לְאִשְׁתַּלְּמָא. תִּקּוּנָא תִּנְיָינָא, תִּקּוּנָא דְּהַאי עָלְמָא. תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה, תִּקּוּנָא דְּעָלְמָא לְעֵילָּא, בְּכָל אִינּוּן חֵילֵי שְׁמַיָא. תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה, תִּקּוּנָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דִּרְתִּיכִין קַדִּישִׁין, וּבְרָזָא דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, עֵילָּא וְתַתָּא בְּתִקּוּנָא (דרזין דשמא קדישא) כְּדְקָא יָאוּת.

תִּקּוּנָא קַדְמָאָה תִּקּוּנָא דְּגַרְמֵיהּ, בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לְאַתְקְנָא גַּרְמֵיהּ, בְּמִּצְוָה וּקְדוּשָּׁה, וּלְאִתְּתַקְנָא בְּקָרְבְּנִין וְעִלָּוָון לְאִתְדַכָּאָה.

תִּקּוּנָא תִּנְיָינָא, בְּתִקּוּנָא דְּקִיּוּמָא דְּהַאי עָלְמָא, בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, לְבָרְכָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל כָּל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא, בְּאִינּוּן הַלְלוּיָהּ, (תהילים קמ״ח:ג׳-ד׳) הַלְלוּהוּ כָּל כֹּכְבֵי אוֹר הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' לְקַיְּימָא קִיוּמָא דְּהַאי עָלְמָא. וְעַל דָּא בְּבָרוּך שֶׁאָמַר, בָּרוּךְ, בָּרוּךְ עַל כֹּלָּא.

תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא
(Ⅰ)

*****

[216a]  
[...] Rabbi Siméon continua à parler ainsi: Dans un endroit, l'Écriture125 dit: « Tu craindras le Seigneur ton Dieu et tu le serviras. » Et, ailleurs, elle dit126: « Et tu craindras de ton Dieu. » Que signifie: « ... De ton Dieu »? L'Écriture aurait dû dire « ton Dieu »? Mais ces mots désignent la région qui entoure le Cerveau du milieu; c'est la région qui entoure Dieu qu'on doit craindre, parce que c'est là que réside la Rigueur. Car il y a trois feux. Le premier feu est celui du Centre où ne règne que joie et clémence. Le second feu est une lumière brillante que l'Écriture désigne sous le nom de « Nogà ». Ce second feu entoure le feu central. Le troisième feu entoure le « Nogà »; et c'est dans ce feu que réside la Rigueur qui frappe les coupables. C`est ce feu extérieur que l'Écriture nous commande de craindre; car ce feu, bien que plein de rigueur, fait encore partie de l’empire saint, tandis que l'Écriture nous défend de craindre l'empire du démon.
Le feu extérieur n'est pas toujours visible; car, lorsque la rigueur ne sévit pas dans le monde, c'est la clémence qui domine. Car le degré de la clémence est supérieur à celui de la rigueur. Heureux l'homme qui sait proclamer l'unité du nom du Saint, béni soit-il, ainsi que celle des degrés supérieurs et inférieurs ! Tel est le mystère des paroles127: « Ecoute, Israël, Jéhovah Elohénou Jéhovah est un. » « Israël », c'est Israël le Vieillard. Il y a encore un Israël, c'est Israël le Jeune, comme il est dit128: « ... Car Israël est jeune et je l'aime. » Les deux sont unis ensemble. La femme est unie à son mari et les deux tabernacles n'en forment qu'un. Le Tabernacle d'ici-bas correspond au Tabernacle d'en haut [...]

לְעָלְמָא לְעֵילָּא, בְּכָל אִינּוּן חַיָּילֵי חַיָּילִין וּמַשִׁרְיָין. יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו וְגוֹ', וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה, תִּקּוּנָא דִּצְלוֹתָא, בְּתִקּוּנָא דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא אָמַרְתּוּן, זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן. וְהָכָא רָזָא דְּתִקוּנָא דִּשְׁמָא שְׁלִים. זַכָּאָה חוּלָקִי עִמְּכוֹן בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא (ר''ב ע''ב) דְּאָמַרְתּוּן בִּצְלוֹתָא וַדַּאי הָכִי הוּא. פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב (דברים י׳:כ׳) אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אוֹתוֹ תַעֲבוֹד. וּכְתִיב, (ויקרא י״ט:י״ד) וְיָרֵאתָ מֵּאֱלהֶיךָ. הַאי קְרָא אִית לְמֵימַר הָכִי, וְיָרֵאתָ אֱלֹהֶיךָ, בְּגִין דְּהָא כְּתִיב אֶת יְיָ' אֱלהֶיךָ תִּירָא, מַהוּ מֵּאֱלֹהֶיךָ. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ, מֵּאֱלהֶיךָ וַדַּאי, מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחַבָּר וְסָחֲרָא לְמוֹחָא דִּלְגוֹ, וְדָא אִיהוּ מֵּאֱלֹהֶיךָ, דְּחִילוּ דָּא לְמִדְחַל לֵיהּ, דְּהָא תַּמָּן שַׁרְיָיא דִּינָא, וְאִיהוּ דִּינָא דְּאִשְׁתְּאִיב מִגּוֹ דִּינָא דִּלְעֵילָּא, בְּהַאי אֲתָר. (אית אשא ואית אשא) תְּלַת גְּוָונֵי אֶשָּׁא הָכָא. אֶשָּׁא קַדְמָאָה, אִיהוּ אֶשָּׁא דְּקַבִּיל אֶשָּׁא בְּחֵידוּ, וְחַדָּאן דָּא בְּדָא בִּרְחִימוּ. אֶשָּׁא תִּנְיָינָא, אִיהוּ אֶשָּׁא דִּכְתִּיב בֵּיהּ (יחזקאל א׳:י״ג) וְנֹגַהּ לָאֵשׁ דְּאִתְחָזֵי בֵּיהּ נֹגַהּ. וְדָא אִיהוּ אֶשָּׁא, דְּקַיְּימָא גּוֹ אֶשָּׁא פְּנִימָאָה בְּחֵידוּ, כְּמָה (ר''ג ע''ב) דְּאִתְּמַר. אֶשָּׁא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ אֶשָּׁא (דלבר) דְּסַחֲרָא לְהַהוּא נֹגַהּ. וּבְהַאי אֶשָּׁא שַׁארִי דְּחִילוּ דְּדִינָא, לְאַלְקָאָה חַיָּיבַיָּא.

וְאַף עַל גַּב דְּתָנֵינָן, דְּאַרְבָּעָה גְּוָונִי אֶשָּׁא נִינְהוּ, וְאִינּוּן אַרְבַּע דְּאִינּוּן חַד. אֲבָל הָכָא בְּהַהוּא אֶשָּׁא דְּקָאָמְרָן, שַׁאֲרִי דְּחִילוּ דְּדִינָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלהֶיךָ, מֵהַהוּא עוֹנְשָׁא דִּילֵיהּ.

וּבְהַהוּא יִרְאָה בָּעֵי לְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ כַּחֲדָא, לְמִדְחַל בְּהַאי סִטְרָא, וּלְמִרְחַם בְּהַאי סִטְרָא. וּבְאִינּוּן גַּוְונִין דְּקָאָמְרָן, וְהַהוּא דְּחִילוּ לֶהוֵי לְמִדְחַל מֵעוֹנְשָׁא. דְּמַאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, אִתְעַנָּשׁ בְּהַהוּא סִטְרָא דְּכַד שַׁארִי הַהוּא סִטְרָא לְאַלְקָאָה, לָא שָׁכִיךְ עַד דְּשָׁצֵי לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְּגִין כָּךְ בָּעֵי לְמִדְחַל מֵהַאי אֶשָּׁא, דִּדְחִילוּ שַׁרְיָיא בֵּיהּ.

וּמִנֵּיהּ אִתְפָּשַׁט אֶשָּׁא לְבַר דְּדַחֲלָא אַחֲרָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, (שופטים ו׳:י׳) לֹא תִּירָאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמוֹרִי, דְּאָסִיר לְמִדְחַל מִנֵּיהּ. וְהַאי אֶשָּׁא דִּדְחִילוּ דְּקָאָמְרָן, אִיהוּ קֹדֶשׁ וְאִשְׁתָּתַּף בִּקְדוּשָּׁה, וְהַאי אִיהוּ דְּסָחֲרָא לְהַהוּא נֹגַהּ דְּקָאָמְרָן. וְהַהִיא אֶשָּׁא אַחֲרָא דִּלְבַר, אִיהוּ דְּאִתְחַבָּר בְּהַאי לְזִמְנִין. וּלְזִמְנִין אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ, וְלָא אִתְחֲבָּר בַּהֲדֵיהּ. וְכַד גָּרִים דְּאִתְחַבָּר בְּהַאי, כְּדֵין הוּא אֶשָּׁא דְּחָשׁוּךְ, וְאַחְשִׁיךְ וְכַסֵּי נְהִירוּ דְּאִלֵּין אַחֲרָנִין. וְסִימָנִיךְ (יחזקאל א׳:ד׳) וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְלָא דְּקַיְּימָא תָּדִיר, וְהָא אִתְּמַר

לְבָתַר אַהֲבָה, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דְּאַהֲבָה שַׁרְיָיא לְבָתַר יִרְאָה. וְרָזָא דְּמִלָּה, כֵּיוָן דְּשָׁארִי יִרְאָה עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַר נָשׁ, אִתְּעַר לְבָתַר אַהֲבָה, דְּאִיהוּ יְמִינָא. דְּמַאן דְּפָלַח מִגּוֹ אַהֲבָה, אִתְדַּבָּק בַּאֲתָר עִלָּאָה לְעֵילָּא, וְאִתְדַּבָּק בִּקְדוּשָּׁה דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּהָא סָלִיק לְאִתְעַטְּרָא וּלְאִתְדַּבְּקָא בִּסְטַר יְמִינָא.

וְאִי תֵּימָא דְּפוּלְחָנָא דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּיִרְאָה לָאו אִיהוּ פּוּלְחָנָא. פּוּלְחָנָא יַקִּירָא אִיהוּ, אֲבָל לָא סָלִיק לְאִתְדַּבְּקָא לְעֵילָּא. וְכַד פָּלַח מֵאַהֲבָה, סָלִיק וְאִתְעַטָּר לְעֵילָּא, וְאִתְדַּבָּק בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְדָא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאִזְדָּמָן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהָא שַׁלִיט עַל אֲתָר דְּיִרְאָה, דְּהָא לֵית מַאן דְּשַׁלִּיט עַל דַּרְגָּא דְּיִרְאָה, אֶלָּא אַהֲבָה, רָזָא דִּימִינָא.

רָזָא דְּיִחוּדָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְהַהוּא דְּאִתְחָזֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי, לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְיַיחֲדָא שַׁיְיפִין וְדַרְגִּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, לְאַכְלְלָא כֻּלְּהוּ, וּלְאַעְלָאָה בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא. וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִיב, (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד.

וְרָזָא (ק''ס ע''ב) דִּשְׁמַע, שֵׁם דְּסָלִיק לְע' שְׁמָהָן, וְדָא כְּלָלָא חֲדָא. יִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל סָבָא, בְּגִין דְּאִית (מ''ג ע''א) זוּטָא, דִּכְתִּיב (הושע י״א:א׳) נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. וְדָא אִיהוּ יִשְׂרָאֵל סָבָא, רָזָא חֲדָא בִּכְלָלָא חֲדָא. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הָכָא אִתְכְּלִילַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ.

וּלְבָתַר דְּאִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא בִּכְלָלָא חֲדָא, כְּדֵין אִצְטְרִיכוּ לְיַיחֲדָא
(Ⅰ)

*****

[216b]  
[...] de manière que les deux Tabernacles ressemblent aux divers organes d'un même corps. Tel est le sens du verset129: « En ce jour, Jéhovah sera un », ce qui veut dire: Jéhovah sera complet; car le Yod s'attachera au Hé, et le Tabernacle sera formé dans l'intérieur du « Point Suprême », et le Vav servira de trait d'union entre le Yod et le Hé et le Hé final du Tétragramme. Ce mystère a été enseigné par Rab Hammenouna le Vieillard, qui l'a appris de son père, celui-ci de son Maître, et ainsi de suite, jusqu'au prophète Élie. J'ai lu en outre, dans le livre de Rab Hammenouna le Vieillard, qu'en récitant le verset précité, on fait bien d'appuyer longtemps sur le mot « Ehad » (un), afin de méditer sur la parfaite unité du monde d'en bas avec celui d'en haut. Tant que la Schekhina est exilée, l'union n'est pas parfaite. Pour que l'union soit complète, il faut que la Schekhina soit libre et qu'elle puisse s'attacher à son Epoux. La Schekhina est toujours présente en ce bas monde; seulement elle se détourne d'Israël, tant que celui-ci est en exil C'est à ce mystère que font allusion les paroles de l'Écriture130: « Et ils ne prendront pas une femme divorcée de son mari. » Pendant l'exil, la Schekhina demeure avec Israël pour le sauvegarder. La Schekhina n'était visible ni à l'époque du premier temple, ni à celle du deuxième temple. Tant qu'Israël était en Terre Sainte, elle demeura en haut; mais lorsqu'Israël en fut chassé, elle descendit sur terre, et fixa sa demeure parmi Israël. Mais la Schekhina n'est pas renvoyée pour toujours loin de son Epoux. Au moment de la délivrance, elle retournera à sa place. Lorsque la Schekhina devait accompagner Israël en Égypte, Dieu lui promit de la délivrer quatre fois des quatre exils d'Israël. C'est pourquoi, dans la prière qui précède l' « Amida », se trouve quatre fois le mot « délivrance ». Dans cette même liturgie, se trouve répété [...]

שַׁיְיפִין, וּלְחַבְרָא תְּרֵין מַשְׁכְּנִין כַּחֲדָא, בְּכֻלְּהוּ שַׁיְיפִין, בִּרְעוּ דְּלִבָּא, לְאִסְתַּלְּקָא בִּדְבֵקוּתָא דְּאֵין סוֹף, לְאִתְדַּבְּקָא כֹּלָּא תַּמָּן, לְמֶהֱוֵי רְעוּתָא חֲדָא עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי.

וְרָזָא דָּא יִהְיֶה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (זכריה יד) יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד, בְּרָזָא דְּיִהְיֶה. י', לְיַחֲדָא וּלְאִתְדַּבְּקָא בה', דְּאִיהוּ הֵיכָלָא פְּנִימָאָה, לְאֲתָר (נ''א אתר) גְּנִיזוּ דְּהַאי נְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהִי י'. וְדָא אִיהוּ רָזָא יְדוָֹ''ד אֱלהֵינוּ. אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון (נ''א שמהן) דְּאִינּוּן יָ''ה.

וּלְאַכְלְלָא כָּל שַׁיְיפִין בְּהַהוּא אֲתָר דְּנַפְקוּ מִנֵּיהּ, דְּאִיהוּ הֵיכָלָא פְּנִימָאָה, לְאַתְבָא מִלִּין לְאַתְרֵיהוֹן, לְעִקָרָא וִיסוֹדָא וְשָׁרְשָׁא דִּילְהוֹן, עַד הַהוּא אֲתָר דְּשָׁרְשָׁא דִּבְרִית.

וּלְבָתַר אִינּוּן תְּרֵין אַתְוָון אַחֲרָנִין (דאיהו י''ה) לְיַחֲדָא וּלְאִתְדַּבְּקָא י' בְּה'. י' אִיהוּ רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא. וְהַאי ה' אִיהוּ הֵיכָלָא, אֲתָר גְּנִיזוּ דְהַאי רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ י'. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא דְּאִיהוּ ו' תִּנְיָינָא. אֲבָל י', רָזָא דִּילֵיהּ לְיַחֲדָא לוֹן כַּחֲדָא.

אֶחָד, לְיַחֲדָא מִתַּמָּן וּלְעֵילָּא, כֹּלָּא כַּחֲדָא, וּלְסַלְּקָא רְעוּתָא לְאִתְקַשְּׁרָא כֹּלָּא (מתתא לעילא) בְּקִשּׁוּרָא חַד. לְסַלְּקָא רְעוּתֵיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא עַד אֵין סוֹף וְלָא יִשְׁתְּבַק רְעוּתָא מִכָּל אִינּוּן דַּרְגִּין וְשַׁיְיפִין, אֶלָּא בְּכֻלְּהוּ יִסְתְּלַק רְעוּתֵיהּ לְאַדְבְּקָא לוֹן, וּלְמֶהֱוֵי כֹּלָּא קִשּׁוּרָא חֲדָא בְּאֵין סוֹף.

וְדָא הוּא יִחוּדָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, דְּאוֹלִיף מֵאָבוֹי, וַאֲבוֹי מֵרַבֵּיהּ, עַד פּוּמָא דְּאֵלִיָּהוּ, וְשַׁפִּיר אִיהוּ, וְיִחוּדָא בְּתִקּוּנָא. וְאַף עַל גַּב דְּאֲנָן אוֹקִימְנָא לְהַאי בְּכַמָּה רָזִין, כֻּלְּהוּ רָזִין סַלְּקִין לְחַד. אֲבָל רָזָא דָּא אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרֵיהּ, וְשַׁפִּיר אִיהוּ, וְיִחוּדָא בְּתִקּוּנָא. וְהָא אֲנָן בְּיִחוּדָא דְּרָזָא אַחֲרָא אִתְּעַרְנָא מִלִּין, וְאִיהוּ שַׁפִּיר, וְיִחוּדָא כַּדְקָא חֲזֵי וְהָכִי הוּא. אֲבָל יִחוּדָא דָּא, יִחוּדָא בְּתִקּוּנָא, וְדָא אִיהוּ יִחוּדָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא.

וְתוּ הֲוָה אָמַר, מַאן דִּרְעוּתֵיהּ לְאַכְלְלָא כָּל רָזִין דְּיִחוּדָא בְּמִלָּה דְּאֶחָד שַׁפִּיר טְפֵי. וּלְהָכִי אֲנָן מַאֲרִיכִין בְּאֶחָד, לְסַלְּקָא רְעוּתֵיהּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וּמִתַּתָּא לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. אֲבָל בְּרָזָא דָּא יִהְיֶ''ה, סִימָנָא (בעלמא) אִיהוּ לְהַאי.

וְהָא דְּתָנֵינָן אֶחָד (למהוי ד') רָזָא עֵילָּא וְתַתָּא, וְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, הָכִי אִיהוּ. לְיַחֲדָא עֵילָּא וְתַתָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר (ס''א ולארבע) וְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, אִלֵּין אִינּוּן רָזָא רְתִיכָא עִלָּאָה, לְאִתְכַּלְּלָא כֹּלָּא כַּחֲדָא, בְּקִשְׁרָא חֲדָא, בְּיִחוּדָא חֲדָא עַד אֵין סוֹף, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.

רָזָא לְאַדְכְּרָא יְצִיאַת מִצְרַיִם לְבָתַר. בְּגִין דַּהֲוַות שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וּבְזִמְנָא דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, לָאו אִיהוּ חִבּוּרָא, לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא עָלְמָא תַּתָּאָה בְּעָלְמָא עִלָּאָה, וּלְאַחֲזָאָה חֵירוּ דְּהַהִיא גְּאוּלָה, דַּהֲוַות בְּכַמָּה אָתִין, בְּכַמָּה נִסִּין דְּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִצְטְרִיךְ הַהוּא פּוּרְקָנָא לְאִתְדַכְּרָא, וּלְאִתְחֲזָאָה דְּאַף עַל גַּב דַּהֲוַות בְּגָלוּתָא, הַשְׁתָּא חֵירוּ אִית לָהּ, מִיּוֹמָא דְּאִינּוּן קִשְׁרִין בְּמִצְרַיִם אִשְׁתְּרִיאוּ, אִינּוּן אָתִין וְנִסִּין אִתְעָבִידוּ.

וְאִצְטְרִיךָ לְאַחֲזָאָה חֵירוּ דִּילָהּ, בְּגִין דְּאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ וּבְגִין לְאַסְמְכָא גְּאוּלָה לִתְפִלָּה, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד בְּלָא פִּרוּדָא, וְלָא לְאַחֲזָאָה תִּרוּכִין, וְסִימָנִיךְ (ויקרא כ״א:ז׳) וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקְחוּ.

וְאִי תֵּימָא, וְהָא בְּגָלוּתָא אִיהִי, וְהָא אִתְתַּרְכַת, לָאו הָכִי, אֶלָּא וַדַּאי בְּגָלוּתָא אִיהִי, לְדַיְּירָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ, אֲבָל לָא אִתְתַּרְכַת. וְהָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְחָזֵי בְּבַיִת רִאשׁוֹן וּבְבֵית שֵׁנִי. עַד דְּלָא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל סַלְּקָא לְעֵילָּא, וּלְבָתַר אִיהִי שָׁוִיאַת מָדוֹרָה עִמְּהוֹן. אֲבָל תִּרוּכִין לָא הֲוַות לְעָלְמִין.

וּבְגִין דָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה פּוּרְקָנָא, דְּאִית בָּה אַרְבַּע גְאוּלוֹת. וְרָזָא הָכָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָפְקָא שְׁכִינְתָּא מִגָּלוּתָא דְּמִצְרַיִם, תַּבְעַת מְקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִפְרוֹק לָהּ הַשְׁתָּא ד' זִמְנִין, דְּאִינּוּן ד' גְאוּלוֹת, לָקֳבֵל אַרְבַּע גָּלֻיוֹת. בְּגִין דְּתְהֵא בַּת חוֹרִין, וְלָא תְּהֵא מִתְתַּרְכָא. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא קַיְּימָא וְאִתְפָּרְקַת אַרְבַּע גְאוּלוֹת, בְּהַהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְהַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיכַת בְּתִקּוּנָהָא לְאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ, אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה הַהִיא גְּאוּלַת מִצְרַיִם, דְּאִית בָּה אַרְבַּע גְאוּלוֹת.

וְעַל דָּא אִית
(Ⅰ)

*****

[217a]  
[...] quatre fois le mot « vérité » (émeth); car c'est par la vérité qu'Israël obtiendra sa dernière délivrance. C'est le mot «Vérité » qui est gravé sur le Sceau du Roi. Si, jusqu'à maintenant, les délivrances d'Israël ne furent que temporaires, c'est que la vérité n'était pas encore appliquée de manière parfaite au point de provoquer l'union sacrée. C'est pour cette raison que, dans toutes les liturgies sanctifiant le nom du Saint, béni soit-il, en toute éternité, on mentionne la délivrance de la captivité d'Egypte Le mystère de la sanctification (kedouscha) a déjà été expliqué; car c'est par la « Kedouscha » que tout ce qui est en haut et en bas est sanctifié. Heureux ceux qui contemplent la Sainteté de leur Maître! Et les collègues ont eu raison de dire que votre part est belle. Heureux aussi mon sort d'avoir entendu ces paroles sacrées! Elles sont gravées en haut devant le Roi sacré. Rabbi Siméon continua à parler ainsi131: « Et ceux qui craignent le Seigneur se sont entretenus; et le Seigneur s'est rendu attentif à leurs paroles; il les a écoutées, et il a écrit dans le livre de souvenir, devant lui, les noms de ceux qui craignent le Seigneur et qui s'occupent de son nom. » Les paroles prononcées par les hommes qui craignent le Seigneur sont cueillies par les anges sacrés d'en haut qui en tressent des couronnes au Roi suprême. Celui-ci contemple ces paroles et les pose tantôt sur sa tête comme couronne, tantôt il les pose sur ses genoux et se délecte avec elles. Dans le livre d'Henoch, j'ai trouvé ce qui suit: D'abord, les paroles prononcées par le juste servent de couronne à Dieu, et ensuite elles se transforment et prennent une forme semblable au juste qui les a prononcées, et le Saint, béni soit-il, s’entretient avec cette forme; et enfin elles sont inscrites sur le livre de souvenir pour subsister éternellement et ne jamais s'effacer. Que signifient les mots « ... Qui s'occupent de son nom »? Ces paroles désignent les hommes qui cherchent dans la Loi le mystère du Nom sacré et la Sagesse qui en découle. Dans la vision d'Ezéchiel, il est dit qu'au-dessus du trône on voyait comme une figure d'homme. L'Écriture emploie le mot « comme » pour signifier que ce n'était pas une figure réelle. Cette vision s'applique aux paroles de sagesse qui, arrivées en haut, [...]

לְאַדְכְּרָא בְּהַהִיא גְּאוּלָה, ד' זִמְנִין אֱמֶת. אֱמֶת. אֱמֶת. אֱמֶת. עַד עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ. דְּדָא הוּא עֶזְרָה וְסֶמֶךְ לְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אַרְבַּע זִמְנִין אַחֲרָנִין, אֱמֶת, אֱמֶת, אֱמֶת, אֱמֶת. לְמֶהֱוֵי אַרְבַּע גְאוּלוֹת אִלֵּין בְּקִיּוּמָא תַּקִּיף, בְּחוֹתָמָא תַּקִּיף דְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּמַלְכָּא. ד' גְאוּלוֹת כְּפוּלִין בְּקִיּוּמָא.

וְכֻלְּהוּ בְּהַהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם, דְּאִילּוּ לָא אִשְׁתְּכָחוּ אִינּוּן ד' גְאוּלוֹת בְּהַהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם, כָּל זִמְנָא דְּלִהוֵי גָּלוּתָא, לָא אִתְחַבְּרַת בְּתִקּוּנָהָא לְאִתְיַיחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא אִית לְאַדְכְּרָא גְּאוּלָה דְּמִצְרַיִם תָּדִיר, בְכָל קִדּוּשִׁין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּיא.

רָזָא דִּקְדוּשָּׁה (דשמיה) הָא אוֹקִימְנָא, דְּהָא בִּקְדוּשָּׁה מִתְקַדְּשֵׁי כֹּלָּא, עֵילָּא וְתַתָּא, וְכָל דַּרְגִּין, וְכָל רְתִיכִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, כֻּלְּהוּ מִתְקַדְּשֵׁי בִּקְדוּשָׁתָא דָּא. וּבִקְדוּשָּׁה דָּא, אוֹקִימְנָא רָזִין עִלָּאִין, לְאִינּוּן מָארֵי רָזִין דְּמִסְתַּכְּלִין בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן.

רָזָא לְמִמְסַר נַפְשָׁא לְמָארֵיהּ, שַׁפִּיר אִיהוּ, דְּקָא (ר' ע''ב) אֲמַרְתּוּן חַבְרַיָּיא, זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן, וְזַכָּאִין עֵינַי דְּחָמוּ כַּךְ, דְּזָכֵינָא בְּחַיֵּי, דְּמִתְעָרִין מִלִּין קַדִּישִׁין אִלֵּין בְּהַאי עָלְמָא, (ס''א בגין דכלהו) וְכֻלְּהוּ כְּתִיבֵי לְעֵילָּא קַמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.

פָּתַח וְאָמַר (מלאכי ג׳:ט״ז) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ' וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אָז נִדְבְּרוּ, אָז דִּבְּרוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי נִדְבְּרוּ. אֶלָּא נִדְבְּרוּ לְעֵילָּא, מִכָּל אִינּוּן רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין קַדִּישִׁין.

בְּגִין דְּאִינּוּן מִלִּין קַדִּישִׁין, סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְכַמָּה אִינּוּן דִּמְקַדְּמֵי וְנַטְלִין לוֹן קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְעַטְּרָן בְּכַמָּה עִטְרִין, בְּאִינּוּן נְהוֹרִין עִלָּאִין, וְכֻלְּהוּ נִדְבְּרוּ מִקַּמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. מַאן חָמֵי חֶדְוָון, מַאן חָמֵי תּוּשְׁבְּחָן, דְּסַלְּקִין בְכָל אִינּוּן רְקִיעִין, כַּד סַלְּקִין מִלִּין אִלֵּין, וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא מִסְתָּכַּל בְּהוּ, וְאִתְעַטָּר בְּהוּ, וְאִינּוּן סַלְּקִין (נ''א על רישיה דהוו עטרה ונחתין ויתבין וכו') וְיַתְבִין עַל חֵיקֵיהּ, וּמִשְׁתַּעֲשָׁע בְּהוּ, מִתַּמָּן סַלְּקִין עַל רֵישֵׁיהּ, וַהֲווּ עֲטָרָה. וְעַל דָּא אָמְרָה אוֹרַיְיתָא, (משלי ח׳:ל׳) וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְהָיִיתִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא וָאֶהְיֶה, בְכָל זְמָן, וּבְכָל עִידָּן, דְּמִלִּין עִלָּאִין סַלְּקִין קַמֵּיהּ.

תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב יִרְאֵי יְיָ' יִרְאֵי יְיָ'. אֶלָּא יִרְאֵי יְיָ' לְעֵילָּא, יִרְאֵי יְיָ' לְתַתָּא. יִרְאֵי יְיָ' קַיְימִין לְתַתָּא, וְאִינּוּן מִלִּין קַיְימִין בְּדִיּוּקְנֵיהוֹן לְעֵילָּא. וְרָזָא דָּא אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ, דְּכָל מִלִּין דְּצַדִּיקַיָּיא דִּי בְּאַרְעָא, אִינּוּן מִתְעַטְּרָן, וְקַיְימָן קַמֵּי מַלְכָּא, וּמִשְׁתַּעֲשָׁע בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּלְבָתַר אִינּוּן נַחְתֵּי, וְקַיְימִין קַמֵּיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּהַהוּא צַדִּיק דְּקָאָמַר לוֹן, וְאִשְׁתַּעֲשַׁע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא. וּלְבָתַר אַכְתִּיבוּ בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְקַיְּימָא קַמֵּיהּ בְּקִיּוּמָא תָּדִיר.

וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, מַאי וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. הָא אוּקְמוּהָ, (אבל) כָּל אִינּוּן דִּמְחַשְּׁבֵי מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, לְאַדְבְּקָא לְמָארֵיהוֹן בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּגִין לְמִנְדַּע לֵיהּ, וּלְאִתְתַּקְנָא חָכְמָה דִּשְׁמֵיהּ בְּלִבַּיְיהוּ, דִּכְתִּיב וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, דְּהוּא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.

כְּתִיב (יחזקאל א׳:כ״ו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, הַאי קְרָא הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ, בְּהַהוּא רָקִיעַ לְתַתָּא, כְּמָה דְּאָמַרְתּוּן חַבְרַיָּיא, זַכָּאָה חוּלָקִי, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן. (בההוא רקיע לתתא) דְּהָא בִּרְקִיעָא דִּלְעֵילָּא, לֵית מַאן דְּאִסְתָּכַּל בֵּיהּ. וּמִלְּעֵילָּא מִנֵּיהּ קַיְּימָא הַהוּא אֶבֶן סַפִּיר, דְּהָא אִתְּעַרְנָא בֵּיהּ בְּרָזָא דְּהַהוּא מַרְגָּלִית טָבָא יַקִּירָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.

דְּמוּת כִּסֵּא, וְלָא כְּתִיב דְּמוּת הַכִּסֵּא. בְּגִין דְּאִית כִּסֵּא, וְאִית כִּסֵּא. הַכִּסֵּא: עִלָּאָה טְמִירָא גְּנִיזָא דְּלָא אִתְגַּלְיָיא, וְלֵית מַאן דְּקַיְּימָא בֵּיהּ לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא. וְעַל דָּא כְּתִיב כִּסֵּא סְתָמָא, דָּא כִּסֵּא דִּלְתַתָּא. דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם, כֵּיוָן דְּאָמַר דְּמוּת, אֲמַאי כְּמַרְאֵה, דְּהָא סַגִּי לֵיהּ דְּמוּת אָדָם. אֶלָּא דְּמוּת אָדָם, דָּא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה, בְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם. אֲבָל הָא דְּאִתּוֹסָף כְּמַרְאֵה, לְאַכְלְלָא אִינּוּן דִּיוּקְנִין דְּמִלִּין דְּחָכְמְתָא, וְאִינּוּן רָזִין דְּחָכְמְתָא
(Ⅰ)

*****

[217b]  
[...] prennent la forme d'un homme. Et vous, collègues, vous êtes juges dignes de voir vos paroles monter en haut et servir de couronne à Dieu. Dès que je vous ai aperçus, je savais que vos paroles s'élèvent en haut; car vos visages avaient la forme parfaite d'un visage d'homme qui correspond à la forme céleste. Pendant que Rabbi Siméon parlait ainsi, il jeta un regard sur Rabbi Yossé et comprit qu'il pensait à autre chose. Il lui dit: Yossé, répare ton visage qui vient de s'altérer parce que tu penses à des choses profanes. Rabbi Yossé tourna de nouveau sa pensée sur la Loi. L'ayant de nouveau regardé, Rabbi Siméon lui dit: Maintenant tu es parfait devant l'Ancien des temps; car ton visage est réparé. Il continua ensuite à parler ainsi132: “Il fit la lame de la couronne sacrée d’un or très pur, et grava dessus de la manière qu'on écrit sur les pierres précieuses: La Sainteté est au Seigneur.” La lame sacrée est appelée «Tzitz” (regarder), car elle avait pour but d'étre regardée par tout le monde. Sur la lame étaient gravées les lettres du Nom sacré. Seul le prêtre voyait les lumières s'échapper de chaque lettre, alors que le vulgaire ne voyait que l'éclat de l'or. C'est par la contemplation de cette lame que le prêtre pouvait mesurer le mérite ou la culpabilité des hommes qui venaient offrir des sacrifices. Quand un homme apercevait un peu de la lumière céleste qui s'échappait de la lame, il était considéré par le prêtre comme un juste dont le péché n'était pas grave. Mais quand il ne voyait rien, le prêtre en inférait qu'il était un pécheur endurci et qu'il fallait prier pour lui.
Rabbi Yehouda commença à expliquer le verset suivant de Ruth133: « Et tes yeux seront dirigés sur le champ où l'on fait la moisson. » Pourquoi l’Écriture a-telle besoin de nous rapporter ces paroles de Booz? Rabbi Isaac objecta: Il y a beaucoup d'autres versets dans l'Écriture qui paraissent également superflus, mais qui cachent le mystère suprême. Rabbi Yehouda répondit: Justement, celui qui lit ce verset sans connaître le sens qu'il cache ressemble à un homme qui n'a jamais goûté la saveur d'un mets. Booz était inspiré par l'Esprit Saint en prononçant ces paroles. Comme il a vu la modestie de cette femme pieuse qui ne levait pas ses yeux, qui ne regardait que devant elle et qui n’était pas insolente, il loua ses yeux. Car il y a des yeux qui apportent la bénédiction en un endroit et d'autres qui empêchent la bénédiction de tomber. Booz ayant constaté les bons yeux de Ruth comprit que de tels yeux apportent la bénédiction, et il invita la pieuse femme à jeter son regard sur son champ. [...]

דְּסַלְקָן וּמִתְעַטְּרָן לְעֵילָּא, וּלְבָתַר קַיְימִין בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּצַדִּיקַיָּיא דִּמְעַטְּרִין לוֹן, וּבְכֻלְּהוּ אִשְׁתֲּעְשָׁע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעִטְרוֹי.

וְאַתּוּן חַבְרַיָּיא, הָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתֲּעְשָׁע הַשְׁתָּא, בְּאִינּוּן מִלִּין דְּקָא אַמְרִיתּוּ, מִתְעַטְּרָן בְּהַהוּא אוֹרְחָא. וְהָא קְיַּימְתּוּן קַמֵּי מָארֵיכוֹן בְּדִיּוּקְנַיְיכוּ קַדִּישִׁין, דְּהָא אֲנָא בְּשַׁעֲתָא דַּחֲמֵינָא לְכוּ, וְאִסְתַּכַּלְנָא בְּדִיּוּקְנַיְיכוּ, חֲמֵינָא בְּכוּ דְּאַתּוּן רְשִׁימִין בְּרָזָא דְּאָדָם, וְיָדַעְנָא דְּהָא דִּיּוּקְנָא דִּילְכוֹן אִתְעַתְּדָא לְעֵילָּא. וְהָכִי אִזְדַמְּנָן צַדִּיקַיָּיא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וּלְאַחֲזָאָה פַּרְצוּפָא קַדִּישָׁא לְקָמֵי כָּל עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״א:ט׳) כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ' .

אַדְּהָכִי חָמָא לְרִבִּי יוֹסֵי, דְּהֲוָה מְהַרְהֵר בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ, יוֹסֵי קוּם אַשְׁלִים דִּיּוּקְנָךְ, דְּאָת חַד חָסֵר בָּךְ. קָם רִבִּי יוֹסֵי וְחַדֵּי בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וְקָם קַמֵּיהּ, אִסְתָּכַּל בֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר לֵיהּ, רִבִּי יוֹסֵי, הַשְׁתָּא אַנְתְּ שְׁלִים קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין, וְדִיּוּקְנָךְ שְׁלִים.

פָּתַח וְאָמַר, (שמות כ״ח:י״ד) וַיַּעַשׂ אֶת צִיץ נְזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וְגוֹ'. אֲמַאי אִקְרֵי צִיץ. אִסְתַּכְּלוּתָא לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. וּבְגִין דְּהֲוָה קַיְּימָא עַל אִסְתַּכְּלוּתָא דְּבַר נָשׁ, אִקְרֵי צִיץ. וְכָל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בֵּיהּ בְּהַהוּא צִיץ אִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּיהּ.

בַּצִיץ הֲווֹ אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא גְּלִיפָן בְּגִלּוּפָא, וּמְחַקְּקָן בֵּיהּ. וְאִי זַכָּאָה הֲוָה הַהוּא דְּקַיְּימָא קַמֵּיהּ, אִינּוּן אַתְוָון דִּמְחַקְּקָן בֵּיהּ גּוֹ דַּהֲבָא, הֲווֹ בַּלְטִין מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְסַלְּקִין מֵהַהוּא גְּלִיפוּ בִּנְהִירוּ, וַהֲווּ נָהֲרִין בְּאַנְפִּין דְּהַהוּא בַּר נָשׁ.

נָצִיץ נְצִיצוּ בֵּיהּ, וְלָא נַצְצִין. בְּשַׁעֲתָא קַדְמִיתָא דְּאִסְתָּכַּל כַּהֲנָא בֵּיהּ, הֲוָה חָמֵי נְהִירוּ דְּאַתְוָון כֻּלְּהוּ בְּאַנְפִּין. וְכַד הֲוָה מִסְתַּכְלָּא לְעַיְינָא בֵּיהּ, לָא הֲוָה חָמֵי מִדִי, אֶלָּא נְהִירוּ דְּאַנְפּוֹי דְּנָהִיר, כְּאִילּוּ נִיצוֹצָא דְּדַהֲבָא הֲוָה נָצִיץ בֵּיהּ, בַּר דְּכַהֲנָא הֲוָה יָדַע חֵיזוּ דְּאִסְתַּכְּלוּתָא קַדְמָאָה, דְּהֲוָה חָמֵי לְפוּם שַׁעֲתָא, דְּהָא רְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בֵּיהּ בְּהַהוּא בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּאִיהוּ זַמִּין לְעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּחֵיזוּ דָּא נָהֲרִין עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אִתְרְעֵי בֵּיהּ. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בֵּיהּ לָא חָמָאן מִדִי, בְּגִין דְּחֵיזוּ דִּלְעֵילָּא לָא אִתְגַּלְיָיא אֶלָּא לְפוּם שַׁעֲתָא.

וְאִי קַיְּימָא בַּר נָשׁ קַמֵּי הַהוּא צִיץ, וְאַנְפּוֹי לָא אִתְחַזְיָין לְפוּם שַׁעֲתָא, חֵיזוּ קַדִּישָׁא. הֲוָה יָדַע כַּהֲנָא דְּהָא אִיהוּ תַּקִּיף מִצְחָא, וּבָעֵי לְכַפְּרָא עָלֵיהּ, וּלְמִבָּעֵי עֲלוֹי רַחֲמִין. (שמות מ) וַיַּעַשׂ אֶת צִיץ נֶזֶר הַקֹּדֶשׁ. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח קְרָא בְּרוּת, (רות ב׳:ט׳) עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אֲמַאי אִצְטְרִיךְ הָכָא לְמִכְתַּב. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק, אִי הָכִי כַּמָּה קְרָאִין אִינּוּן בְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְחֲזִיאוּ דְּלָא אִצְטְרִיכוּ לְמִכְתַּב, וְחָמֵינָן דְּכֻלְּהוּ רָזִין עִלָּאִין. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַאי קְרָא מַאן דְּחָמֵי וְלָא אִסְתָּכַּל בֵּיהּ, כְּמָה דְּלָא טָעִים תַּבְשִׁילָא דָּמֵי.

אֶלָּא רָזָא הָכָא, וּבְרוּחַ קוּדְשָׁא אִתְּמַר, בְּגִין דְּחָמָא בֹּעַז דַּיָּינָא דְּיִשְׂרָאֵל, עַנְוָותָנוּתָא דְּהַהִיא צַדֶּקֶת, דְּלָא מְסַלְּקָא עֵינָא לְמֵחמֵי בַּאֲתָר אַחֲרָא, אֶלָּא לְקַמָּהּ. וְחָמָאת כָּל מַה דְּחָמָאת, בְּעֵינָא טָבָא, וְתּוּקְפָּא דְּמִצְחָא לָא הֲוָה בָּה, שִׁבַּח עֵינָהָא.

בְּגִין דְּאִית עַיְינִין דִּבְגִינֵיהוֹן לָא שַׁלְטָא בִּרְכָתָא בְּהַהוּא אֲתָר, וְאִיהוּ עֵינָא טָבָא חָמָא בָּה, דְּכָל מַה דְּאִסְתַּכְּלַת הֲוָה בְּעֵינָא טָבָא. וְתוּ, דְּחָמָא, דְּהֲוָה אַצְלַח בִּידָהָא, כָּל מַה דַּהֲוַות לַקְטָא, אִתּוֹסַף בְּחַקְלָא. וּבֹעַז אִסְתָּכַּל דְּרוּחָא קַדִּישָׁא שַׁרְיָיא עָלָהּ, כְּדֵין פָּתַח וְאָמַר, עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְגוֹ'. אִי תֵּימָא בְּגִין אִינּוּן לַקְטִין כָל אִינּוּן אַחֲרָנִין, הֵיךְ אָמַר דְּתֵּהַךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, לָא אִצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב אֶלָּא וְלָקַטְתְּ אַחֲרֵיהֶן, מַאי וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, אֶלָּא בְּגִין עֵינָהָא קָאָמַר. עֵינָהָא דַּהֲווֹ גַּרְמִין (נ''א ברכאן סגיאין, ועל דא וכו'), בִּרְכָתָא לַקְטִין סַגִּיאִין וְעַל דָּא וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, בָּתַר עֵינַיִךְ. כָּל שְׁאַר בְּנִי עָלְמָא לֵית לְהוּ
(Ⅰ)

*****

[218a]  
[...] D'après une autre version, Booz prévit à l'aide de l'Esprit Saint qu'elle donnerait naissance a des rois puissants et dominateurs qui sont appelés « yeux »; car tout le monde les suit, comme tous les membres du corps suivent les yeux. C'est pourquoi il lui dit: « Tourne134 tes yeux vers le champ. » « Champ » désigne Jérusalem, et Booz exprimait le vœu que les grands rois destinés à naître de Ruth fussent les souverains de Jérusalem.
Rabbi Yossé commença à parler ainsi135: « Et Booz mangea et but, et son cœur se réjouit. » Que signifie: « ... Et son cœur se réjouit »? ll prononça la prière de la fin du repas. Cette prière exige la gaieté de cœur; nulle tristesse ne doit troubler celui qui la prononce. Quatre légions d'anges disposées aux quatre directions du monde sont chargées de procurer au monde ce dont il a besoin. Or, ces anges sont également chargés de cueillir la prière de la fin du repas. Quand cette prière est récitée avec tristesse, elle n'est pas cueillie par les anges, [...]

רְשׁוּ לְמֵיהַךְ בָּתַר עֵינוֹי. וְאַנְתְּ לְבָתַר עֵינַיִךְ, דְּעֵינַיִךְ גַּרְמִין בִּרְכָאן סַגִּיאִין.

דָּבָר אַחֵר עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן. בֹּעַז חָמָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, דִּזְמִינִין לְנָפְקָא מִינָּהּ מַלְכִין עִלָּאִין שַׁלִּיטִין דְּאִינּוּן עַיְינִין דְּכֹלָּא. כְּמָה דַּהֲוַות תָּמָר, דִּכְתִּיב בָּהּ, (בראשית ל״ח:י״ד) וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. אִתְיַישְּׁבַת בְּפִתְחָא דְּנָפְקִין מִינָּהּ מַלְכִין שַׁלִּיטִין עִלָּאִין, דְּאִקְרוּן עַייְנִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ט״ו:כ״ד) אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה. כְּמָה דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא לָא אָזְלִין אֶלָּא בָּתַר עַיְינִין, וְעַיְינִין אִינּוּן מִנְהָגִין לְכָל גּוּפָא. אוּף הָכִי מַלְכִין וְסַנְהֶדְרִין, וְכָל אִינּוּן שַׁלִּיטִין, כֹּלָּא אַזְלִין אֲבַתְרַיְיהוּ (ס''א דאזלין שייפין בתר עיינין) וּבְגִין כַּךְ אָמַר לָהּ עֵינַיִךְ אִלֵּין מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין, דִּזְמִינִין לְמֵיפַק מִינָּהּ.

בַּשָּׂדֶה. מַאן שָׂדֶה. דָּא צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַ ם, דִּכְתִּיב, (מיכה ג׳:י״ב) צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. וּכְתִיב (בראשית כ״ז:כ״ז) כְּרִיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ', דָּא יְרוּשָׁלַ ם. וְעַל דָּא כְּתִיב עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה, דְּאִינּוּן עַיְינִין דִּילָהּ, דִּזְמִינִין לְמֵיפַק מִינָּהּ, לָא יְהוֹן שַׁלִּיטִין אֶלָּא בַּשָּׂדֶה. אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, דְּהָא מֵהַהוּא שָׂדֶה, הֲווֹ נַקְטִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא תּוֹרָה, וּנְהוֹרָא דְּנָהִיר, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ב׳:ג׳) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה.

וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, בְּאִלֵּין עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן, דַּאֲנָא חֲמֵינָא בְּךָ. הֲלֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים וְגוֹ'. כְּמַשְׁמָעוֹ דִּילֵיהּ, בְּגִין דְּאִתְּתָא דַּעְתָּא קַלָה. וְצָמִית, לִישָׁנָא דִּנְקִיוּת נָקַט, וְצָמִית, דְּאִי תִּיאוּבְתִּךְ לְאַדְבְּקָא בְּבַר נָשׁ לְקַיְּימָא זַרְעָא בְּעָלְמָא, וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים, אִלֵּין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּאִקְרוּן כְּלֵי יְיָ', דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ב:י״א) הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְיָ'. דִּזְמִינִין צַדִּיקַיָּיא לְאַיְיתָאָה לוֹן כָּל עָלְמָא, דּוֹרוֹנָא לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְאִינּוּן כְּלֵי יְיָ', מָאנִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְהֲנֵי בְּהוּ, אִלֵּין אִינּוּן מָאנִין תְּבִירִין, תְּבִירִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין לְקַיְּימָא אוֹרַיְיתָא. וְשִׁימוּשָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּמַּשׁ בְּהוּ, לָא אִשְׁתָּמַּשׁ אֶלָּא מִגּוֹ הָנֵי כֵּלִים. וְכַד תִּתְדְּבַק בְּהוּ וְשָׁתִיתָ וְגוֹ'.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (רות ג׳:ז׳) וַיֹאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. מַהוּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. דְּבָרִיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ. וְדָא הוּא רָזָא, דְּמַאן דִּמְבָרֵךְ עַל מְזוֹנֵיהּ, דָּא אוֹטִיב לְלִבֵּיהּ, וּמַאן אוֹטִיב (נ''א איהו) כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ז:ח׳) לְךָ אָמַר לִבִּי. וּכְתִיב (תהלים עג) צוּר לְבָבִי וְגוֹ'.

וּבְגִין דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא חֲבִיבָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל מַאן דְּבָרִיךְ עַל שַׂבְעָא, אוֹטִיב וְחַדֵּי לַאֲתָר אַחֲרָא, וְסִימָנִךְ סְעוּדָתֵי דְּשַׁבָּת, דְּאֲתָר אַחֲרָא אִתְהֲנִי מֵהַהִיא בְּרָכָה (ר''ד ע''ב) דְּשַׂבְעָא וְחִידוּ. וְהָכָא אִתְהֲנֵי מֵהַהוּא בְּרָכָה דְּשַׂבְעָא דְּהַהוּא צַדִּיק בֹּעַז וְדָא וַיִּיטַב לִבּוֹ.

מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּמְזוֹנָא אִיהוּ קָשֶׁה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא אֲתָר, וְכֵיוָן דְּבַר נָשׁ אָכִיל וְשָׁתֵי, וְקָא מְבָרֵךְ. הַהִיא בִּרְכָתָא סַלְּקָא, וְאִתְהֲנֵי מֵאִינּוּן מִלִּין דְּשַׂבְעָא דְּסַלְקִין, וְאִשְׁתְּכַח דְּאִתְהֲנֵי מִמְּזוֹנָא מִתַּתָּא וּמִלְּעֵילָּא.

וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא. רָזָא בְּחוֹל לָא אִתְהֲנֵי הַהוּא אֲתָר, אֶלָּא מֵאִינּוּן מִלִּין דְּסַלְקִין מִגּוֹ שַׂבְעָא, וְכֻלְּהוּ מִלִּין מִתְעַטְּרָן וְרַוָּון וְשַׂבְעִין בְּחֵידוּ, וְהַהוּא אֲתָר אִתְהֲנִי מִנַּיְיהוּ. בְּשַׁבָּת אִיהוּ רָזָא אָחֳרָא, בִּמְזוֹנָא מַמָּשׁ, וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִּמְזוֹנָא דְּמִצְוָה דְּשַׁבָּת, וּבְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח כְּלִילָא מֵעֵילָּא וְתַתָּא. וְרָזָא דָּא (דבה הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. וַדַּאי בַּהֲנָאוּתֵיהּ דָּא, וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִּמְזוֹנָא דְּמִצְוָה דְּשַׁבָּת, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.

מַאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ שַׂבְעָא, בָּעֵי לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ, וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּחֶדְוָה, וְלָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב, אֶלָּא דִּיבָרֵךְ בְּחֶדְוָה בְּרָזָא דָּא, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ דְּהָא אִיהוּ יָהִיב הַשְׁתָּא לְאַחֲרָא בְּחֶדְוָה, בְּעֵינָא טָבָא, וּכְמָּה דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. וּבְּגִין כָּךְ לָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב כְּלָל, אֶלָּא בְּחֶדְוָה, וּבְמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וִישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְמֵיהַב בְּרָכָה דָּא, בְּרָזָא דְּאִצְטְרִיךְ.

רָזָא הָכָא, אַרְבַּע רְתִיכִין שַׁלִּיטִין, בְּד' סִטְרִין וּמַשִׁירְיָין, אִתְזָנוּ מֵהַהִיא בִּרְכָתָא דְּשַׂבְעָא, וּבְאִינּוּן מִלִּין דְּבָרוּךְ אַתָּה, אִתְהֲנִי וְאִתְרַבֵּי וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ. וּמַאן דִּמְבָרֵךְ אִצְטְרִיךְ רְעוּתָא בְּחֶדְוָה, וּבְעֵינָא טָבָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ.

וְהָכָא שָׁפִיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִּיב כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. אֶלָּא טוֹב
(Ⅰ)

*****

[218b]  
[...] et ils cessent de procurer la nourriture aux hommes.
Remarquez que Booz était généreux et ne s'était jamais montré insolent. Il a été dit que les insolents qui n'éprouvent jamais de honte sont exclus du monde futur. La lame sacrée avait la propriété d'inspirer le remords et la honte à tous ceux qui la regardaient; c'est pourquoi on a dit que la lame sacrée remettait les péchés des insolents; car en regardant les lettres du Nom sacré gravées sur la lame, les insolents et les orgueilleux étaient pris de remords et se convertissaient. De même la vue de la fumée qui s'élevait au-dessus de l'autel au moment où l'on consumait les victimes avait la propriété de disposer les hommes à la pénitence. Celui qui récite chaque matin la section de l'Écriture relative à l'offrande des victimes est assuré d'être préservé durant toute la journée de mauvaises pensées, de tout accident et d'une mort violente; car l' « autre côté » n'a aucune prise sur lui.
Rabbi Siméon dit: Si les hommes savaient combien agréable est à Dieu la section concernant les victimes, ils prendraient chaque parole pour en faire une couronne, à l'exemple des couronnes d'or. Celui qui médite chaque jour sur le mystère contenu dans cette section de l'Écriture participera au monde futur, sera préservé d'une mort violente et sera à l'abri des rigueurs, des démons et du châtiment de l'enfer. Lorsque la fumée s'élevait en une colonne au-dessus de l'autel, le prêtre voyait dans cette colonne les lettres du Nom [...]

עַיִן, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, הוּא יְבָרֵךְ וַדַּאי, בְּעֵינָא טָבָא בְּחֶדְוָה. וְלָאו אִיהוּ לְמִגְנָא לְבָרְכָא בְּחֶדְוָה, דְּהָא מֵהַהִיא בִּרְכָתָא, וּמֵהַהוּא חֵידוּ נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל, אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְזָנָא מִכָּל סִטְרִין. אֲתָר דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם. אֲתָר דְּאִתְהֲנִי מִכָּל סִטְרִין וְאִתְכְּלִיל מִכָּל סִטְרִין. מִלִּין אִלֵּין לָא אִתְמְסָרוּ אֶלָּא לְחַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין עִלָּאִין וְאוֹרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא.

תָּא חֲזֵי, בֹּעַז טַב עֵינָא הֲוָה תּוּקְפָּא דְּמִצְחָא לָא הֲוָה בֵּיהּ לְעָלְמָא. מַה כְּתִיב, (רות ג') וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, רָזָא דִּכְתִּיב, (שיר השירים ז) בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, כָּל מַאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּחֶדְוָה בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, כַּד סָלִיק מֵהַאי עָלְמָא, אֲתָר אִתְתַּקְנָא לֵיהּ, גּוֹ רָזִין עִלָּאִין בְּהֵיכָלִין קַדִּישִׁין. זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּנָטִיר פִּקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, וְיָדַע רָזָא דִּילְהוֹן, דְּלֵית לָךְ פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא תַּלְיָין בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין, וּנְהוֹרִין וְזִיוִין עִלָּאִין, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יָדְעֵי, וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תָּא חֲזֵי דְּהָא אָמְרוּ, דְּכָל אִינּוּן תַּקִיפֵי מִצְחָא, דְּלֵית לְהוּ כִּסּוּפָא, לֵית לְהוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. כָּל אִינּוּן תַּקִיפֵי מִצְחָא דַּהֲווֹ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד הֲווֹ מִסְתַּכְּלָן בְּהַהוּא צִיץ, הֲווֹ מִתַבְרָן לִבַּיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלָן בְּעוֹבָדַיְיהוּ. בְּגִין דְּצִיץ עַל אָת הֲוָה קָאִים, וְכָל מַאן דְּמִסְתַּכֵּל בֵּיהּ, הֲוָה מַכְסִיף בְּעוֹבָדוֹי. וְעַל דָּא צִיץ מְכַפְּרָא עַל אִינּוּן תַּקִיפֵי אַנְפִּין, תַּקִיפֵי מִצְחָא.

אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דַּהֲווֹ גְּלִיפִין עַל צִיצָא, הֲווֹ נָהֲרִין וּבַלְטִין וְנָצְצִין. כָּל מַאן דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּהַהוּא נְצִיצוּ דְּאַתְוָון, אַנְפּוֹי נַפְלִין מֵאֵימָתָא, וַהֲוָה אִתְבַּר לִבֵּיהּ, וּכְדֵין צִיצָא מְכַפְּרָא עָלַיְיהוּ. כְּגַוְונָא דָּא כֵּיוָן דְּאִיהוּ גָּרִים לְתַּבְרָא לִבֵּיהּ, וּלְאִתְכַּנְּעָא מִקַּמֵּי מָארֵיהּ.

כְּגַוְונָא דָּא קְטֹרֶת, כָּל מַאן דְּאָרַח בְּהַהוּא תְּנָנָא, כַּד סָלִיק הַהוּא עַמּוּדָא מֵהַהוּא מַעֲלֶה עָשָׁן, הֲוָה מְבָרֵר לִבֵּיהּ, בִּבְרִירוּ בִּנְהִירוּ בְּחֶדְוָה לְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, וְאַעְבָּר מִנֵּיהּ זוּהֲמָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא לִבָּא חֲדָא, לָקֳבֵל אֲבוּהָ דְּבִשְׁמַיָּא. בְּגִין דִּקְטֹרֶת, תְּבִירוּ דְּיֵצֶר הָרָע אִיהוּ וַדַּאי בְּכָל סִטְרִין. וּכְמָּה דְּצִיץ הֲוָה קָאִים עַל נִיסָא, אוּף קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה בְּעָלְמָא, לְמִתְבַּר לֵיהּ לְסִטְרָא אַחֲרָא, בַּר קְטֹרֶת.

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, (במדבר יז) קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. מַאי טַעְמָא. כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ', הֵחֵל הַנָּגֶף. דְּהָא לֵית תְּבִירוּ לְהַהוּא סִטְרָא בַּר קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה חֲבִיבָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּקְטֹרֶת. וְקַיְּימָא לְבַטְּלָא חַרְשִׁין, וּמִלִּין בִּישִׁין מִבֵּיתָא. רֵיחָא וַעֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּעַבְדֵי בְּנִי נָשָׁא, בְּהַהוּא עוֹבְדָּא אִיהוּ מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן קְטֹרֶת.

מִלָּה דָּא גְּזֵרָה קַיְּימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִסְתָּכַּל וְקָרֵי בְּכָל יוֹמָא עוֹבְדָּא (נ''א פרשתא) דִּקְטֹרֶת, יִשְׁתְּזִיב מִכָּל מִלִּין בִּישִׁין חַרְשִׁין דְּעָלְמָא. וּמִכָּל פְּגָעִין בִּישִׁין, וּמֵהִרְהוּרָא בִּישָׁא, וּמִדִּינָא בִּישָׁא, וּמִמוֹתָנָא, וְלָא יִתְזַק כָּל הַהוּא יוֹמָא, דְּלָא יָכִיל סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְטָא עָלֵיהּ, וְאִצְטְרִיךְ דִּיכַוֵּין בֵּיהּ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי בְּנֵי נָשָׁא הֲווֹ יַדְעֵי כַּמָה עִלָּאָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲווֹ נַטְלֵי כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִנֵּיהּ, וַהֲווּ סַלְקֵי לֵהּ עֲטָרָה עַל רֵישַׁיְיהוּ, כְּכִתְרָא דְּדַהֲבָא. וּמַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, וְאִי יְכַוֵין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא, אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִסְתָּלַּק מוֹתָנָא מִנֵּיהּ, וּמֵעָלְמָא, וְיִשְׁתְּזִיב מִכָּל דִּינִין דְּהַאי עָלְמָא, מִסִּטְרִין בִּישִׁין, וּמִדִּינָא דְּגֵיהִנָּם, וּמִדִּינָא דְּמַלְכוּ אַחֲרָא.

בְּהַהוּא קְטֹרֶת כַּד הֲוָה סָלִיק תְּנָנָא בְּעַמּוּדָא, כַּהֲנָא הֲוָה חָמֵי אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא
(Ⅰ)

*****

[219a]  
[...] sacré se répandre dans l'espace et monter ensuite en haut. De nombreuses légions sacrées entouraient ces lettres, jusqu'à ce qu'elles fussent élevées en haut. C'est cette vue du prêtre qui procura la rémission des péchés, tels que mauvaises pensées ou idolâtrie. Il commença ensuite à parler ainsi136: « Il fit l'autel des parfums, etc. » Il y a deux autels: celui où l'on offrait les holocaustes, et celui où l'on offrait les parfums. Bien que l'autel intérieur servant aux parfums n'eût jamais servi aux holocaustes, il méritait le nom d' « autel », parce qu’il asservit les mauvais esprits et les mit en fuite, afin que nul autre hors Dieu ne prît part à la joie céleste. L'Écriture dit d'Aaron que, s'étant placé entre les vivants et les morts, la peste cessa. Il subjugua l'ange exterminateur au point de le rendre impuissant à nuire. Quiconque récite ce passage de l'Écriture avec recueillement est sûr d'être préservé des atteintes du démon. C'est pour cette raison qu'on a établi la récitation de cette section dans la prière de chaque jour. L'Écriture137 dit: « Et le Seigneur dit à Moïse: Prends pour toi des aromates: du storax, de l'ongle aromatique, etc. » Pourquoi dit-il: « Prends pour toi »? Quand une femme se purifie, c'est pour le plaisir du mari; et Dieu dit à Moïse que l'offrande d'aromates servira à faire disparaître la souillure du démon et à provoquer l'union de l'Épouse avec l'Époux. Heureux le sort [...]

קַדִּישָׁא, פְּרִישָׂא (נ''א פרחין) בַּאֲוִירָא, וְסַלְקֵי לְעֵילָּא בְּהַהוּא עַמּוּדָא. לְבָתַר כַּמָה רְתִיכִין קַדִּישִׁין סָחֲרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין, עַד דְּסָלִיק בִּנְהִירוּ וְחֶדְוָה, וְחַדֵּי לְמַאן דְּחַדֵּי, וְקָשַׁר קִשְׁרִין לְעֵילָּא וְתַתָּא לְיַחֲדָא כֹּלָּא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרָע, וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא. וְהָא אוֹקְמוּהָ.

פָּתַח וְאָמַר, (שמות ל״ז:כ״ה) וַיַּעַשׂ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, בְּגִין דִּתְרֵין מַדְבְּחִין הֲווֹ, מַדְבְּחָא דְּעִלָּוָון, וּמַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת בּוּסְמִין, דָּא לְבַר, וְדָא לְגוֹ. הַאי מַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת, דְּאִיהוּ פְּנִימָאָה, אֲמַאי אִקְרֵי מִזְבֵּחַ, וְהָא לָא דַּבְחִין בֵּיהּ דִּבְחִין, וּמִזְבֵּחַ עַל דָּא אִקְרֵי.

אֶלָּא בְּגִין דְּבָטִיל וְכָפִית לְכַמָּה סִטְרִין בִּישִׁין, וּבְגִין דְּהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא כְּפִית לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וְלָא לְמֶהֱוֵי קַטֵּיגוֹרָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי מִזְבֵּחַ. כַּד הַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא הֲוָה חָמֵי (ס''א עמודא דעשנא) עֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּסָלִיק, אִתְכַּפְיָיא וְעָרַק, וְלָא יָכִיל לְקָרְבָא כְּלַל לְמַשְׁכְּנָא. וּבְגִין דָּא אִתְדָּכֵי וְלָא אִתְעֲרָב בְּהַהוּא חֶדְוָה דִּלְעֵילָּא, בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וּבְגִין דְּחֲבִיבָא כָּל כַּךְ, לָא קָאִים הַהוּא מִזְבֵּחַ, אֶלָּא (ד''א פנימאה) לְגוֹ. דְּהַאי אִיהוּ מִזְבֵּחַ דְּבִרְכָּאן אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ, וְעַל דָּא סָתִים מֵעֵינָא.

מַה כְּתִיב בְּאַהֲרֹן, (במדבר י״ז:י״ג) וַיַּעֲמוֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, דְּכָפִית לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה כְּלַל, וְלָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. סִימָנָא דָּא אִתְמְסַר בִּידָנָא, דִּי בְּכָל אֲתָר דְּקָאָמְרֵי בְּכַוָונָה, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דְּלָא שַׁלְטָא מוֹתָנָא בְּהַהוּא אֲתָר, וְלָא יִתְזַק, וְלָא יַכְלִין שְׁאַר עַמִּין לְשַׁלְּטָאָה עַל הַהוּא אֲתָר.

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוָן דִּכְתִּיב מִזְבֵּחַ, אֲמַאי אִקְרֵי מִקְטַר קְטֹרֶת. אֶלָּא בְּגִין דְּנַטְלֵי מֵהַאי אֲתָר לְאַקְטְרָא, כְּמָה דְּעֲבַד אַהֲרֹן. תּוּ, מִזְבֵּחַ אִצְטְרִיךְ לְאַקְטְרָא לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּהַהוּא קְטֹרֶת, וְעַל דָּא מִקְטַר קְטֹרֶת. תּוּ, מִקְטַר קְטֹרֶת, כְּתַרְגּוּמוֹ, לְאַקְטְרָא קְטֹרֶת, דְּהָא אָסִיר לְאַקְטְרָא בַּאֲתָר אַחֲרָא קְטֹרֶת, בַּר מִמַּחְתָּה. (נ''א ממחתה דיום הכפורים)

תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּדִינָא רָדִיף אֲבַתְרֵיהּ, אִצְטְרִיךְ לְהַאי קְטֹרֶת, וּלְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ, דְּהָא סִיּוּעָא אִיהוּ לְאִסְתַּלְּקָא דִּינִין מִנֵּיהּ, וּבְהַאי וַדַּאי מִסְתַּלְּקִין מִנֵּיהּ, אִי הוּא רָגִיל בְּהַאי, לְאַדְכְּרָא תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, בְּצַפְרָא וּבְרַמְשָׁא, דִּכְתִּיב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַבֹּקֶר וּכְתִיב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְדָא אִיהוּ קִיוּמָא דְּעָלְמָא תָּדִיר, דִּכְתִּיב, (שמות ל׳:ח׳) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנִי יְיָ' לְדוֹרוֹתֵיכֶם וַדַּאי הוּא קִיוּמָא דְּעָלְמָא לְתַתָּא, וְקִיּוּמָא דְּעָלְמָא לְעֵילָּא.

בְּהַהוּא אֲתָר דְּלָא אִדְכַּר בְּכָל יוֹמָא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דִּינִין דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָין בֵּיהּ, וּמוֹתָנִין סַגִיאוּ בֵּיהּ, וְעַמִּין אַחֲרָנִין שַׁלְטִין עָלֵיהּ. בְּגִין דִּכְתִּיב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ'. תָּמִיד אִיהוּ קַיְּימָא לִפְנֵי יְיָ', יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין אַחֲרָנִין, חֲבִיבָא אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דְּהוּא יַקִּיר וְחָבִיב קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין וּרְעוּתִין (נ''א ועובדין) דְּעָלְמָא. וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא אִיהִי מְעַלְּיָיא מִכֹּלָּא, עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת הוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין צְלוֹתָא לְעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת. צְלוֹתָא אַתְקִינוּ לָהּ בַּאֲתָר דְּקָרְבְּנִין, דַּהֲווֹ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדִּין יִשְׂרָאֵל, לָאו אִינּוּן חֲשִׁיבִין כִּקְטֹרֶת. וְתוּ מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא צְלוֹתָא אִיהוּ תִּקּוּנָא לְאַתְקְנָא מַה דְּאִצְטְרִיךְ, קְטֹרֶת עָבִיד יַתִּיר, מְתַקֵּין וְקָשִׁיר קִשְׁרִין, וְעָבִיד נְהִירוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא. וּמַאן אִיהוּ דְּאַעְבַּר זוּהֲמָא וְאִידְכֵּי מַשְׁכְּנָא, וְכֹלָּא אִתְנְהִיר וְאִתְתָּקַּן וְאִתְקָשַּׁר כַּחֲדָא.

וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְאַקְדְּמָא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת לִצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, לְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא מֵעָלְמָא, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּכֹלָּא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. כְּגַוְונָא דְּהַהוּא קָרְבָּנָא חֲבִיבָא דְּאִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

מַה כְּתִיב בְּמֹשֶׁה (שמותל) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וְגוֹ' אַף עַל גַּב דְּאוֹקְמוּהָ, אֲבָל מַאי שְׁנָא בְּעוֹבָדָא דָּא יַתִּיר מִכָּל מַה דְּאָמַר לֵיהּ. אֶלָּא קַח לְךָ, לַהֲנָאָתָךְ וּלְתוֹעַלְתָּךְ. בְּגִין דְּכַד אִתְּתָא אִתְדַכְּאַת, הֲנָאוּתָא דְּבַעְלָהּ אִיהוּ. וְרָזָא דָּא קַח לְךָ סַמִּים, לְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא, לְאִתְקַדְּשָׁא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ
(Ⅰ)

*****



Page:  1 |

Menu livre ↑




Zepher Ha Zohar


VOLUME 1
















VOLUME 2















VOLUME 3